אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › הנאה ממעשה שבת, ראש חודש

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · הנאה ממעשה שבת, ראש חודש

כותב ומוחק, מוליד, תולש

סימן פ - טיול בגן ציבורי ומגורים בבנין שנבנה בשבת

שאלה: בנין שנבנה בשבת אם מותר לדור בה, והאם מותר להכנס לגן ציבורי שנבנה בשבת.

תשובה: עיין שו"ע (רמד, ג): אם בנו א"י לישראל בית בשבת באיסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו. הגה, מיהו אם התנה עם א"י שלא לעשות לו מלאכה בשבת והא"י עשאה בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו אין לחוש. ועיין משנ"ב כל הפרטים בסעיף זה.

וכתב בשולחן שלמה (שם הערה א), דהאיסור הוא לקנות בית כזה, אמנם לילך לבקר בבית חבירו שרי אע"פ שיודע שנבנה באיסור. אולם גן ציבורי שנעשה באיסור כיון שכל יעודו הוא להכנס ואח"כ לצאת, לכאורה אסור להכנס לשם, אלא שקשה לומר עד מתי יעמוד האיסור בעצים ליהנות מהצל שלהם, שהרי זה מתחלף אחר איזה זמן. אולם בספסלי הגן שנעשו באיסור, יש לאסור את השימוש בהם, עכ"ד.

והני מילי בנבנה ע"י נכרי, אבל בנבנה ע"י ישראל קיל יותר, שהרי נפסק בשו"ע (שיח, א) דהמבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד. וביאר הט"ז (סק"א), דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י אינו יהודי בשביל ישראל, משום דקל בעיניו איסור דאמירה לנכרי ויבוא לעשות כן פעם אחרת, כדי שיהיה מוכן לו במוצאי שבת מיד, אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים, ודאי ליכא למיחש דעל ידי זה שנתיר למוצאי שבת מיד, יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל בשביל זה.

ואולם במג"א (סק"ב) כתב טעם אחר למה לא אסרו מעשה שבת של ישראל, דליכא למיחש שיאמר לו הישראל בשבת הבאה לעשות לו מלאכה, שהישראל לא ישמע לו (דאין אדם חוטא ולא לו, משנ"ב סק"ה). – ולכאורה במחללי שבתות שבזמנינו שרואים שעושים להכעיס, לא שייך בהם טעם זה, דודאי ישמעו לו ויעשו מלאכה בפעם אחרת. וכמו שכתב הפמ"ג (סימן שכה א"א סקכ"ב), דבמומר לעכו"ם דלא שייך בו אין אדם חוטא ולא לו ובודאי יציית וישמע לחלל שבת אף שלא לו, דינו כעכו"ם. ולאו דוקא מומר לעכו"ם, אלא אף מומר לחלל שבת בכלל, כאשר האריך בזה בשו"ת מנח"י (ח"ג סימן עט).

אכן י"ל, דגם לפי המג"א אפשר להקל במחללי שבתות, דהן אמת דהמחלל שבת מצידו ישמע לו ויעשב בשבילו בשבת, מ"מ מי ששומר שבת לא יאמר לישראל אחר – אפילו הוא מחלל שבת – שיעשה בשבילו מלאכה בשבת, וכטעם הט"ז הנ"ל, דדוקא באמירה לנכרי חששו לזה.

וראיתי שכבר העלה סברא זו בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן טז אות ד), דאפילו לסברת המג"א דישראל לא ישמע לו, אפשר להקל במחלל שבת, דהגם שבמחלל שבת שפיר יש לומר שישמע לו, מ"מ מי שהוא שומר שבת לא יאמר לישראל אחר לחלל שבת עבורו, ואפילו למי שבלאו הכי הוא מחלל שבת בפרהסיא, ג"כ לא יאמר לו לחלל שבת עבורו, כדי שיוכל להקדים הנאתו למוצאי שבת, וכיון שכן אפשר דרק במומר ממש הוא דאסור, ולא במחלל שבת, יעויי"ש.

ואולי יש להקל גם מטעם דהוי כמו שהתנה עמו שלא יעבוד בשבת, דהרי לא נבנה בשבילו, והוא עצמו לא ניחא ליה בהכי, ואילו היה בונה ממש בשביל ישראל זה, היה מתנה עמו שלא יעבוד בשבת, ואם כן אפשר דחשיב כאילו התנה עמו, ויל"ע בזה. [ומסתברא להקל, דאל"כ לא שבקת חיי, דבכל האזורים ה"מתחרדים" יש לחוש שמא בנו שם הדירות בשבת, או עכ"פ תיקנו בתים בשבת].

סימן פא - הנאה מנר שהדליק נכרי כשהיה לו נר קלוש

שאלה: נפסק בשו"ע (רעו, ד): אם יש נר בבית ישראל ובא אינו יהודי והדליק נר אחר, מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק, ע"כ. מה הדין באופן שהיה נר קלוש בבית, כגון חשמל קופץ וכדומה, האם בכה"ג ג"כ מותר ליהנות מנר שהדליק אינו יהודי. ומה הדין באופן שלא היה בבית הישראל נר דולק, אלא שאור הרחוב מאיר תוך הבית, האם בכה"ג ג"כ מותר ליהנות מנר שהדליק אינו יהודי.

תשובה: לענ"ד נראה שאם אין האור מספיק חזק, ואינו יכול ליהנות מהאור כדבעי, אסור ליהנות מהנר שהדליק האינו יהודי, שהרי הטעם דמותר להשתמש לאור הנר מבואר במשנ"ב (סקל"ד), כיון דבלא"ה היה יכול מתחלה קצת להשתמש לאורו, וא"כ בנידו"ד שלא היה יכול ליהנות מהאור כדבעי, משום שהוא קלוש או שהוא קופץ וקשה להשתמש לאורו, ושפיר נהנה ממלאכת הגוי, אסור ליהנות מהנר.

ושוב ראיתי שכן העלה בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ה אות א), וז"ל: נלענ"ד מי שיש לו נר אחד בתוך ביתו, והאור הוא קטן מאוד שאינו יכול לקרות לאורו, ועבר והדליק בשבת ע"י עצמו או ע"י נכרי עוד נר אחד, דבכה"ג ודאי אסור ליהנות בשבת הנאה כזו שלא היה יכול ליהנות מקודם כשהאור היה חלש, ואע"ג שהאור הרי נוצר משני גורמים של היתר ושל איסור, מ"מ לא דמי להוספת מלח ותבלין (בסימן שיח, ט), דכיון שנימח ואינו ניכר לכן חשיב כמאן דליתא, משא"כ הכא הרי רואים לעינינו נר נוסף שהודלק בשבת ואסור ליהנות ממנו, ודומה ממש לנהנה מנר של ערלה, דחשיב כנהנה משמן שאסור בהנאה, או כמי שהוסיף להדליק עוד נר שהוא מודר הנאה ממנו, דודאי אסור לו ליהנות אח"כ מריבוי האור, כך גם כשנהנה מנר שהודלק בשבת, עכ"ד.

ואע"פ שאפשר לצדד להקל, מטעם דכשהחשמל קופץ יכול להשתמש לאורו, כמו ללכת בבית וכדו', וא"כ אע"פ שלישב ולקרות לאורם קשה, מ"מ אולי כיון שיכול ליהנות קצת מן הנר הראשון, מותר גם ליהנות מהתוספת אורה, דהרי במשנ"ב כתב דסגי בהנאה קצת.

מ"מ מסתבר להחמיר, דהמציאות הוא דחשמל קופץ לא חשיב הנאה כלל, ואדרבה מפריע, ובודאי שנהנה מהדלקת הנר שהדליק הנכרי. והמשנ"ב מיירי מהנאה "קצת" שהיא הנאה גמורה, וכמו בנר קטן שאף שמאיר רק קצת אבל כשעומד סמוך לה נהנה ממנו לגמרי. ואילו בחשמל קופץ לא נהנה כלל, שאינו יכול ליהנות ממנה ברציפות, כמו בהנר הקטן שדולק רגיל. וא"כ אין ראיה מהמשנ"ב שמקיל בהנאה קצת, להתיר בחשמל קופץ.

ומהאי טעמא, גם באופן שלא היה בבית הישראל נר דולק, ורק אור הרחוב האיר תוך הבית, ובא נכרי והדליק נר, אסור ליהנות מהנר. דהגם דמפשטות דברי המחבר משמע דכל שהיה אור בבית מתחילה, מותר ליהנות מהנר שהדליק הגוי. מ"מ באופן שהאור קטן מאוד ואינו יכול לקרות לאורו, ודאי דאסור ליהנות מהדלקת הנכרי, שהנאה כזו לא היה יכול ליהנות מקודם כשהאור היה חלש.

ולכן אם אור הרחוב שמאיר תוך הבית אינו חזק כל כך כהדלקה הנעשית בפנים, יש לאסור ליהנות מאורה. וגם אם אור הרחוב חזק מאד שבכהאי גוונא יש להסתפק אם שייך לאסור, אעפי"כ לענין הנאה מההדלקה שעשה הנכרי, כגון שהאיר את כל הבית ע"י שהרים את המתג הראשי של החשמל, יש להחמיר שלא ליהנות בכל חדרי הבית, אלא אם כן אור הרחוב הורגש חזק בכל הבית. – וכן משמע במש"ב (רעו, סקל"ב) שכתב: ומיירי כשהיה יכול מתחלה "במקום הזה" עכ"פ ליהנות קצת לאור הנר הראשון, ולכן שרי, ובלא"ה אסור, עכ"ל. הרי דדוקא כאשר היה יכול ליהנות מתחלה "במקום הזה" הוא דשרי. וא"כ בשאילתא דידן כאשר הודלק החשמל בכל הדירה, מותר ליהנות רק במקום שהיה מואר מתחילה כדבעי.

ברם, גם אם אנו אוסרים ליהנות מהאור שהדליק הנכרי, מ"מ אינו מחוייב לצאת מהבית אע"פ שנהנה מזה שהאור בביתו, וכמבואר ברמ"א (רעו, א), ועיין מג"א (סק"ה) ומחצה"ש בשם הב"י, דאף אם שבת אצל אינו יהודי, כביתו הוא ולא אטריחוהו לצאת מביתו, וגם אינו צריך להפוך פניו, אא"כ שרוצה לעשות מדרך חסידות כשמואל בגמרא שבת (קכב:), עיי"ש.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה