אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › בין המצרים

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · בין המצרים

ספירת העומר

סימן פה - אמירת מזמור לתודה בנגינה

בימי הספירה, בין המצרים, ות"ב

שאלה: כתב בשו"ע (נא, ט): "מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה". – האם גם בימי הספירה ובין המצרים ותשעה באב יאמר מזמור לתודה בנגינה.

תשובה: הנה כבר כתבנו בענין מזמור לתודה בנגינה (ראה לעיל סימן כט), דבפשטות אין הכוונה לזמר, רק לכוין ולהתבונן ולאומרו מתוך שמחה, וזה ודאי שייך גם בתשעה באב. והשאלה הוא רק למי שנוהג באמת לזמר באמירת מזמור. – ונראה, שגם הנוהג לזמר, רשאי להמשיך במנהגו גם בימי הספירה ובין המצרים, שאין זה בכלל שירה שאסרו בימים אלו, וכמו שכתב בספר מועד לכל חי (סימן י אות ט) דניגוני התעוררות השוברים הלב מותר לזמר בין המצרים, אך טוב יותר שלא לזמר כל עיקר, עד שיעברו ויתמו ימי בכי של חורבן בית המקדש, עיי"ש. אבל שירה בפה בשעת תפלה או לימוד לעורר הכוונה, אין לאסור בין המצרים.

ואדרבה בספרים הקדושים (עבודת ישראל פ' מסעי, מאור ושמש פ' פנחס ד"ה וידבר, ומגן אברהם טריסק פ' דברים) מובא, שבימים האלו יש לעסוק הרבה בתורה שבעל פה, ויש לעבוד את השי"ת בתורה ובתפלה בשמחה ובפרט באמירת פסוקי דזמרה, עיי"ש. ולכן פשוט, דהנוהג לומר מזמור לתודה דרך שירה, רשאי להמשיך במנהגו גם בימים אלו.

ומיהו בתשעה באב אינו ראוי לזמר, דהנה המג"א (סימן נא סקי"א) כתב בשם הגהות מנהגים, שיש שאין אומרים מזמור לתודה בערב תשעה באב ולא בתשעה באב, ומביא בשם רש"ל בתשו' (סימן סד) דטעות גדול הוא, דהרי בזמן המקדש היה יום טוב בתשעה באב והיו מקריבין תודה.

ובנמוקי אורח חיים (סימן נא) כתב להצדיק את הנוהגים כן ושיש להם על מה שיסמוכו, ומה זה דבזמן המקדש היה ת"ב יו"ט (והיינו בבית שני), מכל מקום עתה בעוה"ר חרב ביהמ"ק, ובמזמור לתודה כתיב עבדו ה' בשמח"ה, ולשמחה מה זו עושה ביום אבל ומרירות כזה, ונודע ממדרש הנעלם עה"כ ישמח ה' במעשיו, שהקב"ה לא שמח עוד בעולמו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, ואז ישמח ה' במעשיו, וע"כ לא נאמר ש"מח רק י"שמח וגו', ע"כ בת"ב שהוא אחר ב' החורבנות ביום ההוא, ובגלות המר האחרון הלז טרם ישמח ה' במעשיו, מחסירין ביום ההוא המזמור שנאמר בו עבדו את ה' בשמח"ה. ואי משום שאומרים אז גם שארי הללוי' ופסוקי דזמרה שנאמר בהם תהלת ה' ברנה, זהו לא רצו חכמינו לבטל ולהחסיר מכל יום ויום, רק מזמור לתודה, משום שבלא"ה מחסירין אותו בכל שבת ויו"ט ושארי זמנים, וגם אינו ענין קרבן הנוהג ולא חובת היום כלל, ע"כ מדלגין אותו אז לזכר אבילות החורבן הנורא ליום חורבן בית המקדש, עיי"ש באריכות. - ולדבריו שיש מקום לדלגו כזכר לאבילות על החורבן, נראה דעכ"פ גם להנוהגים לאומרו, ראוי שלא לנגן ולאומרו בדרך שירה.

ובמקור חיים (תקנא ס"ח) הביא, שיש נוהגים מראש חודש ואילך, שמתפלל השליח ציבור בקול נמוך קצת, ומסיים בקול עצב ג' ברכות ראשונות דשמונה עשרה ובונה ירושלים ובכה"ג בפסוקי דזמרה, עיי"ש. ויש ללמוד מזה, דעכ"פ בתשעה באב ודאי שאין ראוי להתפלל דרך שירה, ובפרט במזמור לתודה כזכר לחורבן וכנ"ל.

סימן פו - צחצוח שיניים בתשעת הימים

שאלה: האם מותר לצחצח שיניים במשחה בתשעת הימים כדי לנקותן, אף למי שאינו רגיל בכך בכל יום.

תשובה: פשיטא דשרי, דאין זה נכנס בגדר כיבוס ורחיצה והוי לצורך בריאות. ובהדיא כתב בא"ר (הובא במשנ"ב סי' תקנא סקפ"ח), דלצורך רפואה מותר לרחוץ, וכאן הוי כלרפואה. – וגם כשאין דרכו לצחצח בכל יום, מ"מ כשמצחצח כוונתו לבריאות השיניים [ולא מסתבר לומר דהיתר רפואה היינו דווקא כשחולה כבר רח"ל].

ויש להוסיף, דדבר זה נלמד להתיר ממה שהביא המשנ"ב (תקסז סקי"א) בשם הפוסקים, דבמקום צער יש להתיר רחיצת הפה במים בכל תענית ציבור, רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבוא לגרונו, ואפילו בתשעה באב יש להתיר כשהוא לו צער גדול.

וא"כ מצינו דאפילו בתשעה באב עצמו מותר ברחיצת הפה כשהוא צער גדול, וכל החשש הוא רק משום שמא יבלע, ולכן הצריך שיהא צער גדול, אבל בלא החשש דשמא יבלע היו מקילין אף שלא במקום צער. וא"כ כ"ש שיש להקל לשטוף הפה עם משחה בתשעת הימים, אף במקום שאין לו צער גדול, רק חוסר נוחות וכבוד הבריות.

סימן פז - ניקוי כובע בתשעת הימים

שאלה: האם מותר לנקות כובע עם מכשיר ניקוי, בתשעת הימים.

תשובה: לענ"ד ניקוי כובע נכלל באיסור כיבוס, ועל פי המבואר בשו"ע (סימן שב סעף א), דאסור לנער בגד חדש מן האבק שעליו אם מקפיד עליו, והאיסור הוא משום מלבן, וכפי התנאים שם חדש אוכמי, עיי"ש. – חזינן מזה, שניעור וניקוי הוי בכלל מלבן. ומכל שכן כשמנקה ע"י מכשירים, דהוי יותר בגדר כיבוס.

ונראה להוכיח שניקוי במכשיר הוי כיבוס, ממה דאיתא בגמרא (זבחים צד:), כל כיבוס דלית ליה כסכוס, לא שמיה כיבוס. וברש"י, "כסכוס, משפשף ידו זה על זה כדרך המכבסים בגדים, שאוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף" עכ"ל. ולמדנו מזה, דניקוי בגד בדרך המכבסים ע"י שפשוף הוי כיבוס. וניקוי במכשיר לכאורה הוי בכלל שפשוף, שמוציא את כל הלכלוך והאבק.

ולא עדיף מהברקת נעליים שאסר במועדים וזמנים (ח"ה סימן שלח) להשחיר ולהבריק נעלים. ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן פ) העיר על דבריו: הנה לענין להבריק הנעלים מסתבר כמותו, אף שלא שייך זה לכיבוס דבגדים, אבל להשחירם בלא הברקה אם כבר הוסר שחרותם, איני רואה בזה טעם לאיסור. ולצורך שבת לאלו שלובשין בגדי שבת, יש להתיר אף להבריק, עכ"ל. אבל הסכים עכ"פ דלהבריק נעלים אסור, וה"ה אם כן שאסור להבריק כובע בימים אלו.

סימן פח - פרוכת חדש בתשעת הימים

שאלה: האם מותר לחדש פרוכת לבית הכנסת בתשעת הימים.

תשובה: כתב רמ"א (תקנא, א): "אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת". - וכתב בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סימן ח), דיכולים לפרוס בשבת חזון פרוכת המיוחד לבין המצרים, שהרי המנהג לקונן ההפטורה בניגון איכה, והוא מנהג אשר נתפשט בכל קהלות ישראל, עד שהמג"א (רפב סקי"ד) כתב, שאם לא נמצא מי שיודע לקונן כראוי, רק מי שכבר עלה לתורה פעם אחת, יעלה שנית למפטיר, ומזה ראיה שלא שייך בזה אבילות בפרהסיא.

ואולם, בספר דיני ט"ב שחל ביום א' להגר"ש דבליצקי שליט"א (סעיף ח) כתב, דעפ"י מנהגינו שמחליפים בגדי שבת בשבת חזון, כל שכן דמחליפים הפרוכת בבית הכנסת אף בשבת שחל בו תשעה באב, שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם.

על כל פנים, ממה שהוצרך הרמ"א להדגיש דמותר לפרוס פרוכת של שבת בשבת חזון, ומדיון הפוסקים אם מותר להחליף הפרוכת בבית הכנסת, ולאיזה פרוכת יחליף, יש ללמוד, דאין ראוי לחדש דוקא בתשעת הימים פרוכת חדשה, שאם פרוכת המיוחד לשבת הדגיש הרמ"א דשרי, דמשמע דהיה הו"א לאסור, כל שכן דחדש לגמרי אינו ראוי לפרוס בתשעת הימים.

ואולי יש לחלק, דשאני בגד חדש שהוא שמחה מיוחדת להלובשו, ולכן אסרוהו בימים אלו. אבל פרוכת חדש בבית הכנסת אינו שמחה כלל, ואם כן למה לאסור בזה. ודחוק לומר דכיון שהוא שמחה לגבאי בית המדרש יש לאסור, דודאי אינו דומה שמחת השמש לשמחת הלובש בגד חדש.

וגם יתכן שבשבת מותר לחדש הפרוכת, דהיינו שיפרוש אותו בערב שבת סמוך לשבת. – ומ"מ נראה, דכיון שאינו מחוייב לחדש בימים אלו דווקא, ודאי עדיף לחדשו בזמן אחר.

סימן פט - מסיבת חומש סעודה בתשעת הימים

שאלה: האם מותר לעשות סעודת חומש סעודה בתשעת הימים.

תשובה: הנה, אם כי מקור סעודה זו קדומה מאד ומובא ברוקח (סימן רצו), מ"מ כבר כתבו כנסת הגדולה (או"ח סימן שצג) וש"ך (יו"ד סימן רמה סק"ח), שאין נוהגין עכשיו לעשות חומש סעודה. ולפי זה נראה, שאין לעשות סעודה זו בתשעת הימים.

ואף שכהיום נוהגים לעשות חומש סעודה, ויש מקומות שעושים אפילו סעודה, מ"מ אין לעשות סעודה זו בימים אלו, דידוע שנחלקו גדולי הדורות בזמן התחלת הלימוד, האם מתחילים ללמוד עם כל ילד דוקא בהגיעו לגיל חמש, וכן כתב הא"ר (סימן תצד סק"ג), או יש זמן מיוחד והוא ביום מתן תורתינו חג השבועות, ואפילו בסביבות בני חמש שעדיין אינו בגיל חמש או קצת יותר, מתחילים הלימוד בשבועות, כמו שכתבו הרוקח ורבינו אפרים ומובא במקור חיים (סימן תצד) וחק יעקב (שם סק"א) עיי"ש.

הרי שאין סעודה זו צריכה להיות בדוקא ביום שנעשה בן חמש, וא"כ מסתבר שאין לעשות סעודה זו דוקא בתשעת הימים. וכדכתב המשנ"ב (תקנא סקע"ג) משמיה דהא"ר, שאם לא נזדמן בלימודו הסיום, לא ימהר או יאחר בשביל לעשות הסיום בימים אלו.

וכמובן שכל זה בסעודה גמורה, אבל אם אין עושין סעודה גמורה אלא מיני מרקחת, לכאורה מותר לעשות כן, וכמו שכתב המג"א (או"ח סימן תקנא סק"י), דמה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מיקרי סעודה וזה מותר בימים אלו, עיי"ש.

אבל מסיבות חומש סעודה שעושים כהיום התלמודי תורה ברוב עם, עם כלי זמר בודאי אסור לעשות.

סימן צ - קניית בגד או כיבוס מה עדיף

שאלה: מי שיש לו בגד אחד ונתלכלך, האם עדיף שיכבס, או רשאי ללבוש בגד חדש לגמרי.

תשובה: בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סימן נה אות ב, ובמהדו"ת או"ח ח"ג סימן שלו) כתב: הנה אחד אשר עפ"י סיבות נקרעו לו המלבושים שלו מר"ח אב עד התענית, אי מותר ללבוש בגדי שבת עד שיתקנו אלו הבגדים שיהיו ראוים ללבשם. נראה לי דבר פשוט שמותר, ולא יהיה חמור איסור לבישה, מלא תעשה דרבנן שהוא בלאו דלא תסור אשר נדחה מפני כבוד הבריות, וכדאיתא בגמרא (ברכות יט:), עכ"ל.

ובהגהות עקבי סופר שם ביאר כוונתו, דהגם דאסור לתקן בגדים בשבוע זה כדאיתא בב"ח (סימן תקנא), ס"ל דבכה"ג שרי, כדי שלא יצטרך ללכת בבגדי שבת. – ולפי הבנתו שראוי לתקן בגד בתשעת הימים, ולא ללבוש בגדי שבת (רק עד גמר התיקון), לכאורה יש מקום לדייק, דהוא הדין בשאלתינו עדיף טפי לכבס בגד ישן, מלקנות בגד חדש, דסוף סוף בגד חדש חשוב יותר מבגד ישן שמכובס, ונהנה יותר בלבישתו מכל בגד אחר שמכובס.

[ ואף שיש לדחות ראיה זו, דשאני התם שלובש בגדי שבת בחול ונראה כאילו שמח בימים אלו, ולכן העדיף שיתקן יותר מללבוש בגדי שבת, משא"כ בנידו"ד שילבוש בגד חדש של חול, ואין ניכר בו שמחה. – מ"מ זהו דוחק, דמ"מ כשקונה בגד חדש, הרי הוא נהנה ושמח בו יותר מכיבוס בגד ישן, ולמה נתיר לו שמחה זו].

שוב ראיתי בספר משנת יעקב (סימן תקנא) שכתב לחדש, דכשם שמותר לכבס בגדי קטנים (כרמ"א תקנא, יד), כך מותר לקנות בגדי קטנים אם יש צורך בכך, ועפ"י המג"א (תקנא סקכ"ה), דקניית בגדים חדשים לא גרע מכיבוס, דכיבוס הוזכר בגמרא משא"כ קניה, ומיניה נלמוד לקניית בגדים חדשים. - וכתב בפסקי תשובות (תקנא הערה 148), דלפי"ז אפשר דה"ה למי שאין לו אלא חלוק אחד, דהתירו כיבוס עד שבוע שחל בו תשעה באב, ה"ה קניית בגדים חדשים, אמנם היינו דוקא בבגדים שאינם חשובים, שאינם בדין ברכת שהחיינו.

אבל לענ"ד אין ראיה להתיר מדברי המג"א, דדבריו נסובים על דברי הרמ"א ד"נהגו לתת לאומנים עכו"ם לתקן כלים חדשים תוך זמן זה, כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית", וכתב על זה המג"א: אע"ג דכיבוס אסור כמ"ש סס"ג, היינו לפי שנזכר בגמרא לאיסור, משא"כ בבגדים חדשים, והטעם לפי שעדיין אינו שלו ולא נקרא שמו עליו, וכתב בהגמ"נ דאפילו בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם לצורך נישואין, עכ"ל.

למדנו מדברים אלו, דמותר לתת לאומן נכרי לתפור בגדים בימים אלו, בשביל ללבשם לאחר תשעה באב, מפני שעדיין אין הבגדים שלו, ומטעם דתפירת בגדים לא הוזכרה בגמרא לאיסור, על כן אין להחמיר לתת לנכרי לתפור את הבגד. אבל עדיין לא שמענו מכאן היתר לקנות בגדים ללבשם בתשעת הימים עצמם, וזה לא נזכר בדברי הגמרא. והן אמת שבדברי המג"א נזכר דתפירת בגד קל יותר מכיבוס שהוזכר להדיא בגמרא, אבל כוונת המג"א בזה להתיר משום סברא זו תפירה ע"י נכרי בשביל שיהיו מוכנים אלאחר תשעה באב, ולא קניית ולבישת בגדים חדשים בימים אלו, ובפרט ע"י ישראל.

והראוני בספר נטעי גבריאל (הל' בין המצרים ח"א פל"א, י) שכתב, דמי שבגדו מלולכלך ואין לו בגד אחר, מותר לו לקנות וללבוש חדש מטעם כבוד הבריות, ועפ"י שו"ת התעוררות תשובה (הנ"ל) שהתיר בכעין זה, עיי"ש. – אבל לענ"ד לא קרב זה אל זה, ואדרבה מדבריו דייקנו להיפך, דעדיף טפי לכבס מלקנות בגד חדש, וראיה מזה שהתיר לתקן ולא הוי ניחא ליה שילבש בגדי שבת בתשעת הימים רק עד לאחר שיגמור התיקון, וה"ה בזה.

ובפרט שגם ההתעוררות תשובה מיירי באופן שיש לו רק בגד אחד ואין לו אחר להחליף, דהרי התיר ללבוש בגדי שבת משום כבוד הבריות, וטעם זה שייך רק באופן שאין לו בגד אחר ללבוש, - ואעפי"כ מצינו שהתיר לתקן ובלבד שלא ילבש בגדי שבת, א"כ אף בכה"ג שבגדו מלוכלך ואין לו אחר, עדיף שיכבס ולא יקנה חדש.

ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ו סימן ריג) כתב, דאם אין לו גרביים מכובסים בבין המצרים, נראה לכאורה דעדיף לקנות מלכבס, דגרביים אינו בגד של שמחה, ולכן אין בקנייתם איסור דאין זה כל כך שמחה, משא"כ בכיבוס איכא היסח הדעת מאבילות, עיי"ש.

ולענ"ד צ"ע אם להתיר בשופי, דעפ"י רוב בבין המצרים מכבסים לקטנים וכיוצ"ב ויכולים להוסיף גרביים למכונה, וממילא אין בהוספתן היסח הדעת כל כך, ובזמנינו שהכיבוס קל לפעמים יש בקניה יותר היסח הדעת מכיבוס, ובפרט כשנכנסים לחנויות שמיוחדות רק לגרביים ויש שם מבחר גדול, בודאי יש בזה היסח הדעת יותר מהוספתם למכונת הכביסה.

סימן צא - צחצוח פמוטות בע"ש חזון

שאלה: האם מותר לצחצח פמוטות בע"ש חזון.

תשובה: הנה בשו"ת שלמת חיים (סימן שלב) כתב לאסור צחצוח נעליים בע"ש חזון, וגם ברחיצת הרצפה כתב, דראוי לחוש לחומרת הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל שלא לרחוץ בטוב כל כך כרגיל בשאר ימות השנה. לעומת זאת בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן פ) נשאל אודות מה שכתב בספר מועדים וזמנים (ח"ה סימן שלח) שאסור להשחיר ולהבריק הנעלים, והשיב: הנה לענין להבריק הנעלים מסתבר כמותו אף שלא שייך זה לכיבוס דבגדים, אבל להשחירם בלא הברקה אם כבר הוסר שחרותם, איני רואה בזה טעם לאיסור. ולצורך שבת לאלו שלובשין בגדי שבת יש להתיר אף להבריק, עכ"ל.

ועיין שו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סימן ל, ובמהדו"ב או"ח סימן שלט) שנשאל אודות הדחת ריצפת הבית, וכתב ג"כ דלהמקילין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, כל שכן בזה שהוא רק מחמת נקיון שלא יהיה האויר מעופש דשרי לרחוץ. ולפי המבואר בשו"ע (תקנא, ג) שאסור להלביש כתונת מכובס כלל, ג"כ יש להתיר מטעם זה, שלא יהיה חמור מת"ב עצמו שאסור ברחיצה, מ"מ אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, כיון שאינו מכוין להנאת רחיצה כמבואר בשו"ע (תקנד, ט), א"כ גם הדחת הריצפה שרי, עיי"ש באריכות.

ולכאורה לפי"ז היה מקום לומר, דהנוהגין ללבוש בגדי שבת כרגיל ומכבדין הבית כרגיל, יכולין גם לצחצח הפמוטות. - אלא שלמעשה יש לחלק, דהבדל יש בין הדחת הבית וצחצוח נעליים שנעשה ממש כדי שלא יהיה הבית מכוער, ויהלך ברחוב כדבעי כדרך ת"ח המקדשים שם שמים בהליכתם והתנהגותם, משא"כ פמוטות שאין צורך כל כך בצחצוחן, ובפרט שיכול לצחצח קודם ט' הימים ועדיין יהא ניכר רישומו, ולמה להניח סתם לערב שבת חזון.

אכן באמת שאלה זו צ"ע, וכי אסור לנקות כלים או סירים בימים אלו, חכמינו ז"ל אסרו כיבוס בגדים ורחיצת הגוף דברים של תענוג, ולא כלים וכדומה. וא"כ אפשר דגם פמוטות מותר לרחצם ולנקותם ולצחצחם. – וסמך לזה דשטיפת כלים לא הוי בכלל כיבוס, יש להביא מהא דנפסק בשו"ע (שכג, ו) דמדיחים כלים בשבת לצורך היום, ורק כלים שלא לצורך אסור משום טירחא, ולא אסרו משום כיבוס. וכמו כן צחצוח נעלים בשבת אסור משום צובע (משנ"ב שכז סקי"ב), ולא משום כיבוס.

ואולי יש לחלק בין שטיפת פמוטות וצחצוחן, ועפ"י מה דנפסק בשו"ע (שכג, ט) דמותר לשפשף כלים בשבת בכל דבר, חוץ מכלי כסף בגרתקן שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו, מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך. וכתב במג"א (סקט"ו), דמהרי"ל היה אוסר לשטוף את הזכוכית בשבולת שועל להצהירו, וצריך טעם למה. ואפשר דס"ל, דדוקא להדיח הכלים שיהיו נקיים שרי, אבל לא להצהירו. ובשעה"צ (סק"מ וסקמ"א) כתב, דלפי טעם המג"א דלהצהיר אסור, כתב הפמ"ג שאסור להצהיר הסכינים בשבת. ומיהו בחמד משה כתב דלא נהירא טעם זה, דהלא בנתר וחול בודאי מצהיר ואפ"ה מותר, ולכן תירץ, דמהרי"ל איירי שלא לצורך היום, ואפילו בהדחה בעלמא ג"כ אסור.

עכ"פ חזינן, דלא ברירא הא מילתא דלהצהיר ושטיפה חדא הוא, ויתכן דלהדיח ולשטוף כלים מותר, ואעפי"כ להצהיר הכלים אסור. וא"כ אפילו שלשטוף כלים מותר בימים אלו, מ"מ להצהיר הפמוטות אולי אסור. וגם לפי דעת החמד משה דמהרי"ל אסר רק שלא לצורך שבת, ולהצהיר ושטיפה חדא נינהו, נראה שאין להקל לצחצח הפמוטות בערב שבת זו, וכנ"ל שאין זה צורך כל כך.

סימן צב - הכנת בגדים לתשעת הימים

שאלה: כמה הוא זמן השיעור להכין בגדים לתשעת הימים.

תשובה: הנה, הלכה זו תליא בדין לבישה באבילות, שפסק בשו"ע (יו"ד סימן שפט, א): "אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ימים אפילו במים לבד, ולאחר שבעה מותר, וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן". וכתב רמ"א: "ואחר ז' שרי, והעולם נהגו בו איסור, ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה ואח"כ לובשם האבל, והמנהג עיקר, וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה, ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת די בכך". ובש"ך (סק"ד) כתב, דסגי בזמן מה ואין צריך שעה זמניות. ובדעת קדושים (סק"ג) ג"כ מקיל דסגי בשיעור משהו, וז"ל: "ומ"מ התפשטות המנהג כמ"ש הש"ך שבמשהו די, וכוותיה מקלינן דהלכה כמיקל באבל, ודי גם על גבי מלבושיו ואין צריך טירחת פישוט מלבושים וללבוש ולפשוט וללבוש, משא"כ גבי חדשים".

אמנם, בשו"ת רב פעלים (ח"ד סימן כט) כתב, דבעינן שילבוש למשך ב' או ג' שעות. – ויש לעיין מדין לבישה באבילות (הנ"ל) דסגי בזמן מה. ובאמת הרב פעלים עצמו בספרו בן איש חי (פ' דברים אות ו) כתב מפורש, דסגי בתשעת הימים בשעה אחת, והביאו הכף החיים (תקנא, צא).

וע"ע מועדים וזמנים (ח"ה סימן שלח), דאף שיש מקום לחלק, דבאבילות דוקא שרינן בלבשו אדם אחר אפילו לרגע, דמפני שלבשו אדם אחר אפילו לרגע, תו אינו כחדש ממש ואינו נהנה ממנו כמו בחדש ולכן שרי. אבל בתשעה באב שהוא בעצמו לובשו לרגע ופושטו, עדיין חביב לו כחדש ויש לומר דאסור. אבל לא מצינו בפוסקים חילוק זה. – ועל כן העיקר נראה, שלשבוע שחל בו תשעה באב שהוא אסור מדינא דגמרא, נראה דראוי להחמיר ללבוש באופן שניכר עכ"פ במשהו שלבשו אותו קודם דוקא, והיינו שאין כאן עוד במה שלבש כל סימני קיפול וכדומה שיש במכובס מחדש ממש, או בהיכר אחר, והיינו בחולצה ("העמד") דוקא, אבל בבגד עם זיעה שאין החילוף לתענוג או להתייפות כלל שרי בלאו הכי ואין בזה איסור, עיין שע"ת (יו"ד סי' שפט, ב).

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה