שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
לוח המפתחות
ח"מ א שאלה מענין אונאה ונושא ונותן באמונה (דף א' ע"א):
ב מדובר ג"כ מענין אונאה (דף ב' ע"ב):
ג מה שהושג ע"ז הרב הגאון דק"ק מיר (ד' ג' ע"א) ד תשובה להרב הגאון הנ"ל לחזק את דבריו הראשונים שם ע"ב:
ה סוגיא דקם דינא והדר דינא (דף ד' ע"ב):
ו לבאר סוגיא דאדמון ורבנן (ד' ו' ע"ב):
ז שאלה ענין נוגע בעדות (דף ח' ע"ב):
ח שאלה ממופלג דק"ק מינסק בענין הכחשת זמן בשט"ח (ד' י' ע"א): ט ביאור כמה דברים בסימן ע"ט (דף י"א ע"א):
י שאלה בנדון חנוני אחד שמכר ראצימארע לבעה"ב ולבסוף ראו שנרקב ונפל מן הבגד חתיכות חתיכות (י"ג ע"ב):
יא שאלה באחד מכר שט"ח לחבירו והסך מהשט"ח היה לערך מאה רו"כ ומכר עבור שמונים רו"כ אך תנאי היה להם בשעת מכירה אם ירצה המוכר ליתן להקונה במשך חצי שנה סך תשעים רוב"ל אז יוחזר השט"ח ליד המוכר (דף י"ד ע"ב):
יב לחקור בדין אם המלוה נשבע ונוטל דאומרים ללוה הביא מעות אם אין לו אלא מטלטלין (דף כ' ע"א):
יג תשובה על שאלה באחד שנתן מעות לבעה"ג שיקנה עבורו מלח בפינסק ונגנבו (שם ע"ב):
אבן העזר א שאלה מחכמי דק"ק הוראדנא בא' שגירש אשתו ובשעת נתינה אמר שלא תנשא לגבר משך ג' פנים (ד' כ"א ע"ב). ב תשובה לרב אחד אשר פיקפק על התשובה אשר השיב על שאלה הקודם (ד' כו ע"א):
ג ביאר דין ביטול גט דנחלקו הפוסקים אי חוזר ומגרש בו (דף כ"ז ע"א): ד שאלה (אשר נכתב בגט לוי והוא לא היה לוי כ"ט ע"א):
ה שאלה מק"ק קאסטאקאויץ שהבעל אומר שהוא לא גירש אשתו ואשתו אומר בפני כלי שהוא בעצמו גירש אותה (דף ל"ד ע"א):
ו תשובה בענין עירעור גט בק"ק סלאנימא בגט אשר נשלח מקק אמטש סלאו (ד' ו' ע"א):
ז סוגיא בענין קיצי' של יו"ד בגט (ד' ל"ז ע"ב):
ח סוגיא דעיגונא בקביעות סימנא (דף מ"א ע"א):
ט שאלה בעיגונא דק"ק סלוצק (דף מ"ד ע"א):
י שאלה בעיגונא מק"ק ראסי הסמוך לוואלקוויסק (מ"ז ע"א):
יא תשובה להרב המאוה"ג מהורר חיים מק"ק פינק בענין קטלנית (דף מ"ח ע"א):
יב דין היתר ליקח אשה בתוך ג' רגלים אשר מתה אשתו (ד' נ"א ע"א): יג שאלה מק"ק טשערנאביל באשה שילדה וולד אחרי מיתות בעלה ומת אחרי המילה ונשאר יבם קטן בן ג' שנים והוולד ודאי נגמרו שערו וציפרנו. ועוד אומרת האשה שמן הטבילה נולד לה הוולד בחודש עשירי (ד' נ"ב ע"ב):
יד מדובר מענין יבמה מק"ק ליפניסאק (דף פ' ע"א:
טו שאלה מהרב דק"ק פאריץ בעסק אשה שנתגרשה מעוברת והיה מדובר שיקבל הבעל את הוולד ואין על האשה חיוב הנקה מעיקרא כלל וכלל (דף ס"ז ע"ב):
סוגיא בענין מסיח לפי תומו (ד' ס"ט ע"ב):
טז שאלה מחכמי ק"ק פלוני' שאשה אחת היתה מורדת אם מותר לגרשה בע"כ (דף ע' ע"א):
אורח חיים א שאלה באחד שהתפלל בר"ה ונסתפק לו אם אמר המלך הקדוש או לא (דף ע' ע"ב):
ב סוגיא דתקיעות שופר (דף ע"ב ע"א). ג סוגיא חלון עגול וסוכה עגולה (דף ע"ד ע"ב):
ד הלכות עירוב דין מערב ביה"ש (ד' ע"ו ע"ב):
ו לבאר הלכה לדינא בענין חומרות דשאילות ווא (ד' פ' ע"א):
ה הלכות חנוכה (ד' פ' ע"ב):
ז הלכות מגילה (ד' פ"ב ע"ב):
יורה דעה א לבאר דין גגו של זפק (דף פ"ג ע"א):
ב לבאר דין חרותא אשר נמצא פלוגתא בין רשב"א והר"ן (שם ע"ב): ג שאלה לבאר הלכה לדינא בפלוגתא דרש"י ורשב"א בשו"ע הלכות ריבית (דף פ"ו ע"א:
ד לחקור איזה נטיות קילא לבנות ישראל בעסק שאלות כתמים (דף צ' ע"ב): ה לבאר דין רודף אשר היו דנין סנהדרין שהיו בירושלים שניתן להצילו בנפשו בכמה ענייני חילוקי דינים אשר עדיין לא נתבארו בפוסקים מזה (דף צ' ע"ב):
קונ' אחרון א שאלה מק"ק לובץ נידון בכורים (דף ד' ע"ז ב ענין הנ"ל דף ו' ע"א:
ג פסק בדין שאילת בת אחת (ד' ו' ע"ב). ד שאלה מק"ק יאלאווקע בא' שגירש אשתו בביטול כל מודעות ואחר כך נתברר שמסר מודעה ונישבע ע"ז שלא לבטל המסירת מודעה (דף ח' ע"א):
ה מענין שאחד נשא אשה ואח"כ מצא עליה שם רע אם היה מקח טעות או לא (שם ע"ב):
ו שאלה מק"ק הלוסק בענין מיאון (דף ט"ו ע"א):
ז תשובה למופלג אחד בדבר מיאון (דף י"א ע"א):
הספד ודרוש יקר מיקרא דחיי ויקרא דשיכבא ובפרט יקרא דאורייתא העולה על כולם הלומדה והמלמדה למחזיקים בה, ואמרתיו יום ב' י"ג אלול פ' תבא על פטירת הרב המופלג מו' אברהם מק"ק מיד, שהחזיק ישיבה רבה אשר נתאספו אליו תלמידים ממרחק ועלו למספר יותר משנים עשר מניינים והרב הנ"ל היה מניח בעינא פקיחא עליהם הן בצרכי הספקתם והן בכל עסקיהם והיה עת וזמן רב אשר הוציא על זה הרבה מכיסו ותלמידים רבים מארץ רחוקה הפליגו עד מאוד בעסק ישיבתו והרבה מצאו סימן טוב רב בלימודם אצלו וגדיים נעשים טלאים ותיישים בעלי קרניים:
על עסק הנעדר זה וכיוצא בזה ר"ל ראוי לקרות הדבר הספד וכאמור ישעיה ל"ב על שדים סופדים ועוד אמר סוף מ"ק דף כ"ז ע"ב אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפות ביד קילוס ברגל כו' עכ"פ עיקר ענין הספד קבע הקרא על שדים והוא במה שאנחנו עסוקין בו ונקדים עוד האמור בפסחים פ' האשה אחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר ר' יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ופי' רש"י בעילם היה דניאל שזכה ללמוד ולא ריבץ תור' בישראל אבל בבבל היה עזרא הסופר דכתיב הוא הכין לבבו לדרוש בתורת ה' וללמד לישראל חוק ומשפט חזינן דעסק ללמד לאחרים נקרא שרים וכן בפ' ע"פ דף קי"ב איתא שם כשאמר שם ר"ש בן יוחאי לר"ע כשהיה חבוש באסורים רבי למדני תורה השיב יותר עמה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק מבואר ג"כ על פי ענין הנ"ל שלימוד לאחרים הוא כמו שדים שמניקים לאחרים:
וא"כ כשנעדר עתה הרב ר' אברהם ראש ישיבה שהיה מחזיק ישיבה גדולה בק"ק מיר אשר עתה נאמר על ק"ק מיר שדים אין לה שאין בה מי שמלמד תורה לאחרים ונתקיים עלינו המקרא על שדים סופדים כלומר שההספד הוא על שדים שנעדר מאתנו:
וע"ז אמרו בפ"ב דיומא מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם היו במצרים לך ואספת זקני ישראל במדבר אספה לי ע' איש מזקני ישראל אברהם זקן ויושב בישיבה שנאמר ואברהם זקן כו' ע"ש:
ונראה דמה שלמדו חז"ל מלשון זקן דהיה מחזיק ישיבה הוא לעומת שאמרו אחות לנו קטנה שלא זכו ללמד לאחרים ממילא מי שמלמד לאחרים ומחזיק ישיבה היא בסוג זקן עיין כתובות ס"ה ע"א דמטה עם חבלים בלא מפץ מובגר לה ולפירש"י מצערי לה ומזקינין אותה לשון בוגרת עכ"ל ע"ש א"כ נראה שבוגרת לשון זיקנה היפך קטנה ולכן מי שלא זכה ללמד הוא בסוג קטנה ומי שזכה ללמד הוא בסוג בוגרת וזקנה כנ"ל:
ברמב"ם פ"א מה' ת"ת קטן חייב אביו ללמדו תורה שנאמ' ולמדתם אותם את בניכם כו' וכשם שחייב ללמד בנו כך חייב ללמד לבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך כו' ולא בנו ובן בנו לבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שתלמידים שרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים כו' וכל זה הוא בספרי ולכאורה יש לדקדק דהא זה מה דיליף שכל חנם וחכם מחוייב ללמד לכל תלמידים הוא מקרא יתירה דהואיל ויש קרא על בנים ובני בנים א"כ הוה קרא מיותר ולהכי דריש לתלמידים ולפי"ז קשה קרא ושננתם מוקדם בתורה שהוא בפרשת שמע וקרא דולמדתם מאוחר והיה לדרוש קרא קמא על בנים וקרא בתרא על תלמידים ונראה דשפיר דייק הספרי למילף מקרא דושננתם לתלמידים דידוע דשינון הוא במעלה ותורה טובא כמו שאמרו חכם ונבון נבין הוא מי שמבין דבר מתיך דבר אבל שינון הוא טפי מנבון ואמרו בפ"ק דקדושין ושננתם שיהיו דברי תורה שנונים בפיך ורב יהודה קראו שיננא ולשון בני אדם הוא חריף ושנון מוכח דשינון טפי מחריף:
ולכן הוקשה לסיפרי על קרא דושננתם לבניך הא לא כל אדם זוכה שיהא בנו במעלה זאת ובפ' ערבי פסחים אמר רב לאיבו ברי' טרחי בשמעתא ולא איסתייע מילתא תא אגמרך מילי דעלמא א"כ אף רב לא זכה שיהא בנו בכלל שינון א"כ איך אפשר שיהא צווי לזה ולכן דייק שפיר הספרי דהאי קרא ולמדתם אותם דמשמ' שילמד את בנו מה דכתו' ומפורש קרא זה שפיר יש לפרשו על בנים חמש וכמו שפירשו דקאי על קטן שאביו מחוייב ללמדו וכן קרא והודעתם לבני בניך משמע שיודיעוהו מה דמפורש אבל קרא דושננתם דאיירי במעלה יתירה טובא דהתורה מחייב לכל ת"ח ללמד אף שינון עם בניו איך אפשר לקיים זאת דאיפשר אין בנו ראוי לכך ולכן דייק שפיר הסיפרי דע"כ כוונת מקרא זה הוא קאי ואיירי על תלמידים שיכול להשיג תלמידים שמקבלים שינון וע"פ הערה זאת שתלמידים נקראים בנים אמרתי על הרב ר' אברהם אשר אנו עסוקין עתה בהספדו מה שמבואר אצלי מכבר בכתובים דרך דרוש על המקרא דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היה יהיה לגוי גדול והארכתי וכאן ארמוז בקיצור דמצינו בקרא נשאת עון עמך כסות כל חטאתם א"כ כסוי לשון כפרה וזהו שאמר וה' הוא ובית דינו אמר הואיל ויש חטא בדור וכבר ארז"ל שהקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור לכן אפשר מהראוי שיוקח אברהם לעו"הב ויהיה כפרה ומכסה על עונש הראוי לבוא על העולם ומסיים הקרא ואברהם היו יהיה לגוי גדול ע"ד שאמרו בפרק בתרא דר"ה על יצחק כיון דאתי רבים מיניה כרבים דמי וא"כ לא יתכן ליקח לכפר על רבים ועל הנעדר הרב ר' אברהם ראוי ג"כ לומר זה ע"פ הקדמה הנ"ל וראוי לעורר הספד ותשובה שיתן כלל העם על לבו כי צדיק מכפר על הרעה העתידה לבוא כמו שדרשו מפני הרעה נאסף הצדיק וראוי לשום אל לב בעו"הר כמה רעה גדולה היה ח"ו מעותד לבוא עד שיהיה מהצורך לכפרה איש כזה אשר חשוב כרבים ולא כיחיד וכאמור בספרי אשר הובא ברמב"ם הנ"ל שהתלמידים נקראו בנים א"כ אתי רבים מיניה ולא היה מספיק לכפר ע"י צדיק יחיד אם לא ע"י נעדר הזה שחשוב כרבים כנ"ל:
בדרך דרוש לענין הספד אשר עסוקין בו אמרתי לבאר דרך דרוש מה דקשה לכאורה בקרא דולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך על מי קאי לישנא דלדבר בם אי קאי על האדם עצמו או על הבנים בשלמא דושננתם לבניך ודברת בם ניחא דקאי הכל על האדם עצמו שישנן לבניו ועוד ידבר בתורה בשבתו בביתו ובלכתו בדרך אבל גבי ולמדתם את בניכם לדבר בם משמע לכאורה דקאי על הבנים שילמד אדם את בניו שידברו בתורה בשבתם ולכתם א"כ איך אמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך היה לו לומר בשבתם בביתם ובלכתם בדרכם ונראה ע"ד דרוש ע"פ דאיתא בפ' הפועלים כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד והענין ע"פ האמור בפ"ק דקדושין כל המלמד בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם כו' יום אשר עמדת בחורב ולכן אחרי אשר הוא במדרגת עמידת חורב והוא במדרגת משה רבינו ע"ה פשיטא שזוכה לישב בישיבה של מעלה כמו משה:
ולפי"ז אפשר לבאר דכוונת מקרא הוא כדאיתא בפ' ששי דאבות לדרוש קרא בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב כמו כן אמר כאן דבזכות דתלמדו את בניכם תזכו לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הוא בעוה"ז כנ"ל על קרא בהתהלכך תנחה כו' ובשכבך ובקומך יש לפרש ג"כ כהתם בשכבך בקבר ובקומך הוא לעוה"ב וכאמור בפ' הפועלים זוכה לישב בישיבה של מעלה מקרא אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד כמו כן אמר כאן ובקומך שלפני תעמוד בהקיצות היא תשיחך:
אמרו בפ"ב דכתובות מבטלין ת"ת להוצאת המת שאין לו כל צרכו וכמה כדי צרכו תליסר אלפי גברי כו' והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא הנה פשטת השמועה משמע כל מאן דמתני לאחרינא אף לשנים או לשלשה תלמידים מהצורך להרבות יקרא דהספידא בהמון רב ולית ליה שיעורא אולם מאן דמתני לתלמידים רבים בלי שום שיעור ממילא הענין כפל ומכופל להרבות יקרא דהספידא בגוזמא על גוזמא והוא ע"ד שפירשתי מה שאמור גבי יוסף ויצבור בר כחול הים הרבה מאוד עד כי חדל לספור כי אין מספר לכאורה אינו מובן המשך מקרא זה והיה די לומר עד אין מספר כמו שאמר גבי ארבה דיואל עצום ואין מספר עוד כתיב ולגדודיו אין מספר. ונראה להסביר הענין ע"פ הקדמה האמורה אצלנו בכתובים לפרש מה שנאמר על התורה ארוכה מארץ מידה והארכנו בזה וארמוז כאן בקיצור דהענין הוא שקצב ומידה הוקבע לכל דבר לפי ערך כמות הדבר שבאנו לערוך מידת שולחן זה נגד שולחן אחר מודדין באצבעות או בטפחים וכשמודדין בית נגד בית או חצר נגד חצר מודדין באמות וחצר גדול מודדין בקלאפטר וכשעושין ערך מרחק מעיר לעיר אחרת כמה יש מרחק מעיר זה לעיר אחרת לצד דרום או לעיר שלצד צפון קובעין ע"פ פרסה או מיל כי המידות קטנות מן טפחים ואצבעות בטלין המה לפי גדלות כמות הדבר ומתייגע המודד לערוך מידתו במידות קטנים:
ולכן מהצורך לקבוע מידה נכונה וגדולה על מידה זו וכן מידות הלח ויבש הוקבע לפי ערך כמות הדבר כשקונין תבואה בשוק קונין על מידה קטנה שקורין רבע ובע"הב שקונה ומאסף על יד על יד עד שיש לו הרבה אז מוכר לאיזה סוחר במידה גדולה שקורין טון וזה הסוחר המוביל תבואה הרבה על ספינות מוכר במידה ידוע שקורין לאסט שהיא כולל בתוכה כמה טון. מפני שיש לסוחר הזה תבואה הרבה על הספינה אזי בטלין כל המידות לפי ערך רב הכמות והוצרך למדוד ולמנות על מידה גדולה מאוד:
וזהו שאמר להפליג רב כמות התורה עד שבטלין לפי ערך גדלותה כל המידות אפילו הגדולות הרבה וכשאתה רוצה למודדה ולידע ערך איזה דבר מהתור' נגד דבר אחר הימנה כמו מצוה זו נגד חבירת' מצוה קלה נגד חמור' ומצוה קטנה נגד גדולה מהצורך לך לקבוע ולהעריך מידה גדולה הרבה מאוד שהיא ארוכה מהארץ כי לפי ערך גדלות התורה צריך לקבוע קביעת מידה למדוד אותה במידה מרובה ארוכה מהארץ וכשתעשה ארוכה גדולה מהארץ אז תוכל לקבוע מדידת דבר ודבר מהתורה ומצוה ומצוה ותאמר כי דבר זה או מצוה זו מחזיק כך וכך מידות ממידה הזאת ומצוה אחרת מחזיק כמה מידות יותר מן מצוה הראשונה. ממילא אחר שיש תרי"ג מצות וכמה וכמה דברים מדקדוקים ופרטים ואפשר כל דקדוק ודקדוק ופרט ופרט מחזיק כמה וכמה מידות ממידה הקבוע הנ"ל ולפי"ז לא קשה על פשטות המקרא מאי רבותא מפליג ערך גדלות התורה מה שהיא ארוכה מארץ איך יאות לומר על איזה גביר מפורסם שהוא עשיר יותר מאיש אחד מדלי ארץ כך הארץ נברא באות ה' כי בי"ה צור עולמים ובתורה יש ס' ריבוא אותיו' וא"כ איך שייך להפליג ברמו' ערך זה לזה ולפי ביאורינו ניחא דקאי על מידה שראוי לקבוע על מדידות תורה. וניחא מאי דאמר ארוכה מארץ מידה דלכאורה תיבת מידה מיותרת לגמרי:
וכענין המבואר בעסק כייל ומידה כמו כן הענין במנין ומספר שכל מפקד ומספר שאינו רב הכמו' קובעין עליו מספר פרטי ד"מ עושר שאמוד רק בכמה מאות קובעין עליו מספר מאות ומי שבא לכלל אלפים חושבין האלפים. אבל גביר שאמוד לעשרת פעמים מאה אלפים בטלין מעליו מספר פרטי וקובעין עליו מספר הגדול וקראו חכמי המספר מילייאן מפני שכמות כזה הוא חשבון רב ועצום בעיניהם ונלאה לפרוט פרט סך שהוא יותר מעשרת פעמים מאה אלפים ולכן כשגביר אמוד בערך אחד עשר או שנים עשר מאה אלפים קשה להרבות לשון חשבון עליו ואומרים שהוא אמוד במלייאן עם עוד איזה מותר ואם אמוד לכמה פעמים עשרת פעמים מאה אלפים אומרין שיש לו ב' או ג' מילייאן ובטלין מספר הפרטי בזה ולפי הנשמע יש אדירי הארץ עליהם אומרים שיש להם סך עצום מאוד היינו עשרת פעמים מאה אלפים מילייאן היינו מילייאן פעם מילייאן היינו מספר עצום פעם עצום ובפ"ב דחגיגה איתא לפרש רומיא דקרא דכתיב אלף אלפים ישמשוניה וכתיב לגדודיו אין מספר ומתרץ אלף אלפים נקרא גדוד א' ולגדודיו אין מספר ע"ש הנה אלף אלפים הוא מספר מילייאן אפשר מזה למדו חכמי המספר לעשות לסך עשרת פעמים מאה אלפים היינו אלף אלפים מספר כללי הנקרא מילייאן וכמו שקבע הכתוב על זה מספר כללי והכתוב רצה להגדיל מספר משרתי הקב"ה לא אמר סתם ולמשרתיו אין מספר אמר שאף שתעשה מספר כללי דהיינו מילייאן והכתוב קורא למספר עצום כזה לשון גדוד כי לפי ריבוי משרתיו אינו ראוי למנותם במספר פרטי כי אם לקבוע מספר עצום למספר כללי ולמנות על ידו אעפ"כ ילאה הסופר והמונה למצוא מספר בהם וכמו שהקדמנו על האדירים שאפילו באת לקבוע עליהם מספר העצום אשר הוא נעלה מפרטי היינו מילייאן עדיין יקשה עליהם לספור כמה מילייאן יש להם מחמת רבוי הכמות עד מאוד. ובהערות הללו שביארתי לפרש שארוכה מארץ מידה כוונתו שמהצורך לקבוע לה מידה ארוכה מאוד אמרתי שיש לפרש כך האמור ויל ישרים מספר כוכבים וחול הים אף שבאמת כתיב מונה מספר לכוכבים א"כ יש מספר לכוכבים אולם הכתוב בא להפליג ברכות על ישרים שיהיו בריבוי עצום מאוד עד לפי ערך רב הכמות יהי' מהצורך לקבוע עליהם מנין ומספר בסך עצום כלל. כמו שביארנו שעל גבירי מדינתינו נתבטלו כל מספרי פרטים וקובעין עליהם מנין כללי שהוא מספר עצום וגזום היינו מילייאן וכמו שביארנו שעל התורה מהצורך לקבוע מידה ארוכה מארץ כנ"ל. כן אמר שהמה יפרו וירבו לרוב עד מאוד עד שכל מספרי פרטי קטן וגדול לא יספיק עד שמהצורך לקבוע עליהם מספר כללי מחול הים או מספר עצום וגזום מכוכבי שמים ואז נאמר עליהם שיש בהם כך וכך מספר חול הים או כך וכך מספר כוכבי שמים ובאמת משה כאשר רצה לברכם ברכם באמת במספר כללי הגדול הזה שאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם הכוונה שהקב"ה הבטיח שעליהם יקבע מספר כללי עצום וגזום שיספרם בכוכבי שמים לומר שכך וכך פעמים מספר כוכבי שמים יש בהם כמו שמונין הגביר במספר עצום מילייאן וזהו שאמר אם יוכל איש למנות עפר הארץ ויעשה ממספר הזה מנין כללי אז ראוי לקבוע מזה מספר כללי למנות את זרעך. על דרך שביארנו למדוד התורה במידה ארוכה מארץ וגם אמר עוד הבט השמים וספור הכוכבים אם תוכל לספור אז תוכל לקבוע מזה מספר למנות את זרעך מחמת ריבוי הכמות יהי' מהצורך לקבוע מנין עצום וגזום כנ"ל היינו לעשות מספר כללי מן הכוכבים או מעפר הארץ ובזה יש לבאר מה שנאמר גבי יוסף ויצבור בר הרבה מאוד עד כי חדל לספור כי אין מספר כלומר אף שמחמת ריבוי הכמות הוקבע למדוד ולספור במידה גדולה ועצום בגוזמא כללי וכמו שהקדמנו שלענין רב הכמות מאוד קובעין מידה כללי גדולה עצום וגזום כמו שקובעין על גבירי מדינתינו מספר מילייא"ן ועל היותר גבירים אומרין שיש להם הרבה פעמים מילייאן פעמים מילייאן היינו שמילייאן הוא מספר עצום וגזום כללי אצל העולם אבל מחמת ריבוי הכמות אף ענין עצום וגזום שקובעין העולם למנות ולספור בו יתרבה בהם כ"כ עד שיתעצם המספר בגוזמא המספר עצום וגזום הנ"ל וכמו דאמר הכתוב להפליג משרתי הקב"ה שלגדודיו אין מספר כלומר שאף מהצורך לקבוע מספר עצום וגזום היינו בגדודים מ"מ מחמת ריבוי מאוד יתרבה עליך אף מספר הגדודים היינו שיש הרבה מילייאנ"ש כמו כן אמר גבי יוסף עד כי חדל לספור כי אין מספר אין מספר נקרא איזה מספר עצום וגזום כמו מילייא"ן הקבוע אצלינו שהוא אין מספר פרטי אלא מספר כללי כלומר אף שקבעו המספר במספר עצום כללי נתרבה כ"כ לספור ולמנות עד שאף ע"ז חדל לספור ספירות פרטית וזהו שאמרו שחדל לספור אף את אשר אין מספר כלומר אף המספר עצום נלאה המונה בו מחמת ריבוי הכמות ויתפרש לשון כי אין מספר כי בלשון אשר כנ"ל שחדלו לספור אשר אין מספר ובזה יש מקום לבאר הושע ב' והיה מספר ב"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כלומר כאשר תרצה לקבוע מנין ומספר עליהם מחמת ריבוי הכמות תצטרך לקבוע במספר עצום כללי וגזום מחול הים תקבע כללי:
נחזור מוצא דבר הזה לענין ההספד אחרי אשר מבואר דלמאן דמתני לאחרינא אף לשנים ושלשה תלמידים לית ליה שיעורא בעסק ריבוי הספדו. מכש"כ למאן דמתני לתלמידים רבים דלית שיעורא לריבוי תלמידים אשר היו קבועים ללמוד בישיבתו לפעמים נמצאו ערך עשרה עשיריות ומתחלפים אלו יוצאים ואלו נכנסים עד לדלית שיעורא ריבוי הכמות אחת לאחת למצוא חשבון למספר נבא רב א"כ מה מאוד יש לכפול לעומת זה יקרא רבא דהספידו פעמים רבות בלא שיעורא מכופלת בלא שיעורא:
ובפרט מבואר ברש"י בחומש פ' בחוקתי על קרא דורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו דהקשה וכי כך הוא החשבון ומתרץ אינו דומה מועטים הלומדים ועושים התורה לרבים הלומדים ע"ש ויש אתנו הרבה דברים מתוקים להמתיק עסק סברות רש"י בזה ואקצר כאן עכ"פ מחמת שעסק בתורה ללמוד וללמד לרבים יש להעלות יקרות הספדו ג"כ ביקר הערך והאדם יתן אל לבו ויתקיים בנו:
בלע המות לנצח ומחה דמעה מעל כל פנים. הספד שאמרתי על שמועה שנעדר אדם גדול גאון מפורסם בדורו בק"ק ווילנא הרב ר' אברהם אבלי ביום ד' י"ג אב שנת ש"מ"ר"ו"ן קול תתן ועשינו הספר ביום ב' ה"י אב הנ"ל בסדר והיה עקב. פתיחה יום חושך ואפילה יום מהומה ומבוכה הי' בווילנא ביום שניטלו המאורות ביום שנתלו ניטלו ולא נאמר בו כי טוב הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו וכמו שאמרו חז"ל כשמת ר' זירא ברקת של עברי' אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה כך אומרת אוי נא לה ווילנא כי אבדה כלי חמדתה כי נעדר איש כזה אשר הי' שר במדינות ועל המדינות בו יאמר מפורסם בכל המדינות אשר יצאו ואשר יבואו בשו"ת לפניו והצדיק משל למרגליות שנאבדה המרגליות בכל מקום שהי' מרגליות שמה לא נאבדה אלא לבעלה אך עיקר אוי נא לה אמרה רקת שנאבדה ממנה כלי חמדתה וכמו שפירש"י בפ' ויצא כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה וכו' יצא מהעיר פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. והנה קודם ט"ב ביום שבת ב' אב נעדר שם בק"ק הנ"ל איש שוע וזקן ת"ח מפורסם אשר זכה לשתי שולחנות תורה וגדולה במקום אחד והי' תורתו קבע ומלאכתו ארעי מנעוריו לא מש מתוך אהלו של תורה בקביעות שיעורין כסדרן ומצורף לזה נמצא בו כמה מעלו' מידות טובות שמו כמ' שלמה זלמן והיה נקרא בפי כל ר' זלמן ר' אורי' ותבקע העיר לקול ההספד שנעשה על איש כמוהו ושקולה מיתת צדיקים כשריפת וחורבן בית אלקינו וזמן ט"ב דהאידנא נאמר אחור וקדם צרתני שתכפו הצרות לפנינו ומאחור ואחרון הכביד מהכי נכבד אחד הי' אברהם יחיד בדורו עליו נאמר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. למשל אדם שיש לו כאב מכה בגופו אם יפול על מקום המכה אבן קל יגדיל הכאב עד למאוד כפלי כפליים מאשר תפול האבן הזאת שלא במקום מכה קרו אם נפול תפול אבן גדולה מאבני אלגביש על מקום כאב ומכה גדולה כמה וכמה יגדל הכאב למאוד כך עלתה בימינו בק"ק ווילנא שרוב עוונותינו תכפו תקעו אבילתינו סמוכים ותכופים ותקופות זה אחר זה מקודם פטירת ר' זלמן אח"ז הי' אבילות ט"ב ואח"ז גללו אבן גדולה מאבנים טובות ומרגליות על מקום פצעים ומכות אשר הכביד מפטירת הגאון ר' אבלי הנ"ל. וע"ז נאמר שבר על שבר הוה על הוה אוי נא לנו כי חטאו עתה נתחיל מפרשה דהאידנא והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו' ואהבך כו' פתח בלשון רבים וקמסיים בלשון יחיד וכשנבאר זאת ע"פ דרך דרוש אבאר בדרך זה עוד איזה מקראות בפרשה וירא נאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול כו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ידוע כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו אבל כאן לכאורה לא היה עסק דין רק מידת רחמים אמר לגלות לאברהם אולי ימצא מקום ללמד זכות עליהם. גם מה דמסיים ואברהם היו יהיה לגוי גדול פירש"י דרשא דתלמודא מתוך שזכרו ברכו וקשה אטו בכל מקום שנזכר אברהם בתורה בירכו עוד ביחזקאל ל"ג ויהי דבר ה' אלי בן אדם כו' אומרים אחד הי' אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לט נתנה הארץ למורשה לעורר את תוקף ההספד על הגאון ר' אברהם אבלי אמרתי בסוף פ"ק דב"ב איתא וה' בירך את אברהם בכל רשב"י אומר אבן טובה היה תלוי על צווארו של אברהם אבינו שכל חולה שרואה אותה מיד הוא נתרפא ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא ובילקוט סוף מלאכי מביא אגדה זו ומסיים שם קרא דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' הנה מה שדייק ואומר שכל חולה שרואה בה נתרפא לכאורה תיבות כל מיותר ואפשר דדייק לפרש לשון קרא דכתיב וה' בירך אברהם בכל אמר דקאי זה על כל חולי ולבאר זאת נקדים מה דראיתי בס' ברית שלום לפרש מאי דאית' בעירובין דף נ"ד חש במעיו יעסוק בתורה דכתיב רפאות תהא לשריך חש בעצמותיו יעסוק בתורה דכתיב ושיקוי לעצמותיך תש בכל גופו יעסוק בתורה דכתיב ולכל בשרו מרפא. עוד איתא ר"י בר' חייא אומר בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו מה שיפה לזה קשה לזה ומה שקשה לזה יפה לזה אבל הקב"ה נתן התורה סם חיים לכל גופו שנאמר ולכל בשרו מרפא. ונקדים האמור בחולין פ' אלו טריפות דיצאו בני מעיים וחזרו מעצמן כשרה אבל החזירו בני אדם טריפה ואיתא שם עובדא שיצא בני מעיים לאדם א' ורצו שיחזרו מעצמן ובא א' ועשה אחיזת עניים ושחט ברי' באפי' נגד ואיתנח החולי ועי"ז בא לו רפואה שאנחה ההיא החזירו בני מעיו בעצמן נמצא שאנחה היא רפואה לחולי מעיים וידוע שאנחה שוברת גופו של אדם כדילפינן בכתובות מקרא דכתיב ואתה בן אדם האנח בשברון מתניים ובפרק הניזקין בעובדא דשליף חד מסאנא ולא מצי אמר ליה עצה ורוח נכאה תייבש גרם ע"ש א"כ חזינן דעניני גשמיים מה דמעלי להאי קשה להאי ומה דמעלי נזה קשה לזה לכן אמר דבתורה מידות הקב"ה אינה כן אלא נתן התורה שהוא סם חיים לכל דבר שיש בה תועלת הפכיות שמעלה ארוכה לכל חולי וזהו שאמר רפאות תהי לשריך היינו שחש במעיו אם יצאו שרפואתו ע"פ אנחה ואף שיקוי לעצמותיך שלא יזיק לעצמות כמי עסק רפואה מאנחה שמזיק לעצמות אף שמרפאים למעיים עכ"ל ואני הארכתי לבאר בזה מה שנאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כלומר מן התורה תמצא איזה רפואה שתצרך לעשות ע"פ עריפה דהיינו כמו שעשה הנ"ל לשחוט ולערוף בנו כנ"ל וגם תזל כטל היינו טל של תחי' וזהו דמסיים ריב"ח שם שאדם שנותן סם יפה לזה קשה לזה ומה שקשה לזה יפה לזה. כי כן טבע הסמים יש שמרבים חום ויש שמרבים קרירות יש שטבעם לשלשל ויש שטבעם לעצור יש שמרבים לחלוחית באדם ויש שטבעם לייבש ולכן כל חולי שמתגבר עליו איזה ענין מעניינים הנ"ל ומזיק לו מהצורך ליתן לו סם ההפכי שיתגבר נגד כח חולי שנקבע על אדם ההוא ובאדם יש אברים קבועים זה על קור וזה על חום וכשמתגבר אבר הממונה על חום מזיק לאדם ונותנין לו סמים קרירות ולהיפך כשמתגבר אבר הממונה על קרירות ומזיק לאדם נצרך לסמים המחממים ולפיכך אף שיפיס לזה קשים לזה שסמים מגבירים כח החום או כח קרירות יותר מדאי באבר השני ומזיקין ובפ' ערבי פסחים איתא דרב ציוה לר' חייא בנו לא תשתי סמא מהאי טעמא ע"ש אבל התורה נאמרה בה תנועות הפכיות נמשלה לאש הלא דברי כאש נמשלה למים הוי כל צמא לכו למים. ולפיכך תעלה ארוכה לכל מיני חולי הן חולי יבש הן חולי ליחות הן חולי חם והן חולי קר. ואמרתי שזהו כוונת המאמר שאבן טובה ומרגליות היה תלוי בצוארו היינו חכמת התירה שהיה קבוע בו. וכן מביא בעל עין יעקב בשם רשב"א שקאי על התורה ואמר שכל חולי שרואה בה מתרפא ולא כמידת סמין שמה שיפה לזה מזיק לזה. אבל התורה כל חולי נתרפא שיש בה סגולות הפכיות עד שמעלה לזה ולזה:
וניחא מה דאמר שתלאן הקב"ה בגלגל חמה דידוע שיש סגולות הפכיות לחמה שהמוס ימוס ממנה כל דונג ויהיה למים ולהיפוך הוא מייבש כל דבר ומכלה מהם את המים וכן היא משחרת הלבן כנאמר אל תראוני שאני שחרחורת כו' ולהיפך היא מלבנת כל שחור כידוע שכל מעשה פשתן הנעשה באותן המדינות אשר גבורות השמש היא שם בתוקף למאוד מעשה פשתן מדינות ההם מלובנים בתכלית ליבונם עד למאוד ביותר מכל מעשה פשתן הנעשה בשארי מדינות וא"כ יש לשמש כח הפכיות ולפיכך כח מרפא שיש אצל השמש כדכתיב ומרפא בכנפי' ראויה היא להיות מעלה ארוכה לכל חולי וחולי הן לחולי יבש הן לחולי לח הן לקר הן ליבש וזהו דאמר שחמה יש לה דמיון סגולות רפואה של תורה ואמרו היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא משמע שאיזה חולי יהיה מי שיהיה הן חולי קראו חם או יבש מעלי ליה יממא ומזיק לו לילה משום שחמה סגולה לרפאות כל מיני חולי יהיה באיזה אופן שיהיה לא כרפואות סמין שיפה לזה קשה לאחר כנ"ל:
עוד יש להמתיק הדבר הכל בדברי תורה קאי ואיירי דידוע שהתורה נקרא תושיה שמתשת כוחה של אדם מפני שצריך אדם לייגע על התורה ואמרו יגעת ומצאת תאמין לא יגע ומצא אל תאמין ואמרו בפ' הרואה על קרא דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה למי שמקיא חלב שיונק משדי אמו והיינו ע"פ מה שמייגע בעמלה של תורה וכמו שדרשו חז"ל אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל מלאכה או עמל תורה שמהצורך הרבה יגיעה ועמל עד שיורד להשכיל ולהבין פירושיה וטעמי' ולכן מתשת כוחה של אדם ואמר חז"ל קצירי ומריעי היינו רבנן ובנדרים דף מ"ט איתא רבא אמר מאן חולין רבנן דקצירי ומריעי רבנן ע"ש והוא הכל ע"פ שהתור' מתשת כחה עד שיורדים להעמיק בה ולהבינה על מכונה וידוע מה שאמר רבי ספ"ק דעירובין האי דמחדדנא טפי מחבראי משום דחדתי ליה לר"מ מאחורי' ואילו חזיתיו מקמא הוה מחדדנא טפי ויליף מקרא דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וזהו דקאמר מידה טובה כמו מרגליות ואבן טובה תלוי על אברהם שכל חולי מקצירי ומריעי רבנן שמייגעים ומתישין כוחם בתורה להשכיל ולהבין בה כשהיו רואים את אברהם ותלוי ל בצווארו דוקא וכמו דאמר רבי דאילו חזי לר' מאיר מקמי' הוה מחדדנא טובא. ולכן כל ת"ח שרואה אותו מתרפא שנעשה מחודד בתורה ואינו מהצורך להתייגע כ"כ להתיש כוחו כת"ח אחר שלא ראה את אברהם מקמי' ואינו מחודד ומהצורך לו לייגע יגיעות הרבה עד שמתשת כוחה של אדם ואמר כשנפטר מהעולם תלאו הקב"ה בגלגל חמה כמו דאי' בפ' הדר אמרו לי' רבנן לר' זירא קמחדדן שמעתתך אמר להו דיממא נינהו א"כ חזינן דגלגל גורם חידודא כמו ראית ת"ח וכבר אמרתי זאת על הא דאיתא פ' החולץ ל"ו ע"ב גבי מת וולד תוך שלשים דהוה ספק נפל ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא דלישראל חולצת ובכהן אינו חולצת ורבי משרשיא אמר משמיה דרבא דאתת זו ואחת זו חולצת אמר רבינא לרב משרשי' באורתא אמר רבא הכי ולצפרא הדר בי' ולכאורה למאי דייק לומר אורתא וצפרא הול"ל סתם מעיקרא אמר הכי ולבסוף הדר בי' אבל הענין הוא שאף שרבא הדר ביה עדיין אין הכרע אי זה מהן עדיפא ומצינו ריש פרק הזהב דפליגי אי כמו שאמר רבי בילדותי' מסתבר או כזקנותו מסתבר ולכן דייק רבינא דבאורתא אמר ולצפרא הדר ביה ושמעתתיה דיממא עדיפא מדלילה אוי נא לנו אשר חסרנו כל אלה שהיה קבוע על הנעדר הגאון ת"ח מפורסם מ' אברהם אבלי שכל מי שהיה חולי ותש כוחו לידע איזה סוגיא או שו"ת הלכה למעשה רב הכל ראו וחקרו ממנו והיה משיב לשואלו כהוגן בעוה"ר על זאת ראוי לומר תורה תורה חגרי שק התפלשי בעפרים מי יפרק הוויות ומי יתרץ שברים מי יסתת בהרים מי יפענח צפונים לגלות מסתורים מי ילחום מלחמתך וישוב לשערים:
עתה נבאר ענין אגדה דתלאן בגלגל חמה ע"פ מאי דאמרתי לבאר מקראות שהבאתי לעיל ולבוא אל הענין ולעורר ע"פ זה ולהגדיל את ההספד על הנעדרים הללו ולהפליא הענין מחסרון גדול אשר לא ימנה ולא יספר מרוב היזק הניכר לכל באי עולם ולהעולם בכלל ובפרט ע"פ העדר מת"ת וצדיקים והארכתי וערכתי דברים כי פן יש בנו שורש פורה ראש לומר מה לט לאונן ולקונן על העדר ת"ח אשר ידוע שת"ל עדיין הרבה ת"ח נשארים ונמצאים בדור ואף אם יקטינו ערכם אם רב או מעט אעפ"כ בשם ת"ח נקראים ובפרט בדור הזה הרבה קופצים לומר אני הגיע להוראה להיות מורה ודאין ומוכן להשיב שו"ת לשואלי דבר ובאמת הרבה והרבה יש שהגיעו למידה זו ללחום במלחמתה של תורה ולהשיב תשובות נכונות לכן אבאר עילוי ומעלות התורה בדבר הפלא ונפלא עד שהדבר מבהיל עין כל רואה דבר זה עד שראוי לומר אף שיצויר לנו שהמצא תמצא איזה ת"ח בדור שיהיה קצת בהפלגה קרוב ונראה לחכמות התורה שהיה קבוע על הגאון הנעדר שאנו עסוקין בהספידו מ"מ אף אם נימא שעכ"פ היה עולה מעלות תורתו של הגאון הנעדר אחת למאה על הנשארים עולה החיסרון לחשבון גדול ונפלא עד כי חדל לספור כי אין מספר ובפרט שבלתי ספק עלה מעלות תורתו של הנעדר כמה וכמה מעלות כשנעריך ת"ח ותורתם נגד חכמתו ותורתו שהיה בו:
ולבוא אל ביאור זאת נקדים מה שביארנו מכבר בכתובים בהספדים הא דאית' בפ' הספינה אשר מבואר שם דעתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק ומסיק שם ואש בחופה למה אמר ר' חנינא מלמד שכל או"א נכוה בחופתו של חבירו אוי לה לאותו בושה אוי לה לאותו כלימה כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה ני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותו בושה אוי לה לאותו כלימה להסביר מליצות דברי חז"ל וכוונתם יתבאר לנו עם האמור סופ"ק דחגיגה אמר ליה בר הי הי להילל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עבדו היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורים נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד א"ל משום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה בפרסי בזוזי עשרה וחד פרסי בתרי זוזי. ובמהרש"א העלה דבר נפלא על הא דאמר עשרה וחד בתרי זוזא לכאורה ג"כ קשה איך הוא החשבון ומפרש היינו שמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום ואם נצרך לו לפני עניינו שילך השליח למקום שנצרך לו דווקא ביום אחד ויעמוד שם לעת ערב ממילא מהצורך להתאמץ ולהתגבר מהלכו בכל היום מערב עד בוקר ומייגע עצמו כפליים לכן מגיע לו שכר כפליים ע"ש שכך הוא הענין שכל ת"ח מקיים בעצמו והגית בו יומם ולילה בכל עת ופרק שיש לו עת וזמן ללמוד וזה מתייגע את עצמו ללמוד יותר באותו זמן עצמו מגיע לו שכר כפליים עכ"פ חזינן הפלגה גדולה אשר נמצא בתורה ענין לא יצוייר בשום דבר מענייני גשמיים וכאמור יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. הנה אם היה אומר אינו דומה שונה פעם עשרה לשונה אחד עשר פעם באמת פעם א' על עשרה ניכר קצת גם פעם א' בששים אפשר עדיין ניכר קצת ולפיכך אמרו שתרומה אינו עולה בששים אף בשמונים ותשעים עד מאה פעמים שאפילו תרומה שהיא חשובה עולה ונתבטל מ"מגבי תורה יש הרבה להפליג הפרש הנראה וניכר בין שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד עד שזה שלא שנה רק מאה פעמים אף שהוא בעצמו צדיק גמור וראוי לקרותו עובד ה' מ"מ כשנעריך אותו נגד זה ששנה מאה פעמים ואחד והוא נתעלה עד מאוד עד שלעומתו נקרא זה שלא שנה רק מאה פעמים נחשב ללא עבדוי כמו שאמרה אשה אלמנה מצרפת לאליהו כי באת אלי להזכיר עוני שדרשו חז"ל שעד עתה ראה הקב"ה מעשיי נגד מעשה בני עירי והייתי נחשבת לצדקת אבל עכשיו שבא אליהו ונראה מעשיי נגד מעשיו ונחשבת לרשעת במקום אחר בדרוש קבעתי משל על זה למשל עיר קטנה ואנשים בה מעט שיש שם אחד אמוד בערך מאה אדומים נחשב שם לעושר פעם נקרה העושר הזה למקום עיירות גדולות אשר יש עשירים מכמה אלפים אדומים ויבוא איש ההוא לתוך בית הגביר וראה את רוב עשרו מכסף וזהב וסחורות שעולה לסך עצום ויחשב בעיניו נגד הגביר כאיש רש ונקלה ובבואו לביתו ויספר לאשתו ובני ביתו הנה כאן אני נחשב לעשיר אצל בני עירי וכאשר באתי לבית הגביר הייתי נחשב לרש כעני בפתחיאוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכל זה יתכן כאשר בא לבית גביר אולם אם יבוא עשיר מעיר קטנה לעיר קטנה אחרת אשר נמצא שם ג"כ עשיר בעירו רק שאמוד באדום זהב יותר ממנו היתכן שיאמר עליו אוי לאותה בושה כו':
אבל עסק תורה יקרה מפנינים שידוע שאבנים טובות ומרגליות אינו דומה חשבון שוויין גדולים להיות נערך בערך קטנים אף שמשקלן עולה בשוה היינו אם עשרה שוקלין איזה משקל ידוע ועולה שוויין בערך כל א' מהן א' אדום זהב ועולה ביחד עשרה אדומים אך תמצא אבן טוב א' או מרגליות אחת שעולה משקלה שוה כמו העשרה עולה שוויה שלה הרבה והרבה יותר מעשרה אדומים שעולים כל עשרה ביחד וכל זה בעסק גשמיי מכ"ש בתורה לכן אם צדיק א' עוסק ושונה פרקו מאה פעמים ואחד עולה מדרגת קדושתו למעלה ראש עד שזה שלא שנה פרקו רק מאה פעמים הוא צדיק גמור בעצמו אבל כשנעריכו מול הת"ח ששנה ק"א פעמים אינו נחשב כלל לצדיק ונקרא לא עבדו בערך וסוג שנקרא רשע ולכן אפילו הרבה ת"ח שהמה בסוג שונה פרקו ק' פעמים א"א שיכריעו את הת"ח ששנה ק"א פעמים כמו שהקדמנו שמאה אבנים טובות ומרגליות אשר שוקלין כאחד איזה משקל לא יכריעו האבן טוב שאחד שוקל משקל ההוא:
ולפיכך שפיר אמר גבי תורה שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו חבירו דייקא שבעוה"ז היה חבירו שכנו וקרוב אצלו ולא עלה זה מול זה רק פעם א' היינו זה ק' פעמים וזה ק"א פעמים א"כ חבירו הוה כאן קרוב ונראה ק' לק"א. אבל בעוה"ב עולה שכרו למעלה למעלה במדרגה גדולה עליונה עד למאוד כ"כ בתוקף קדושה עד שזה אומר על עצמו אוי לה לאותה בושה וכלימה שעולה עליו נגד חבירו ששנה רק פעם אחד יותר ממנו כמו שהקדמנו במשל שאומר עשיר מעיירות קטנות בושה וכלימה ע"ע בבואו לבית גביר כנ"ל ומילתא בטעמ' שנתרחקו זה מזה למעל' מרחק רב למעלה בקדושה הוא ע"פ דאיתא בפ' שואל כי הולך האדם אל בית עולמו אמר ר"י מלמד שלכל צדיק וצדיק עושים לו מדור לפי כב דו הנה כפי הנראה ששכר הצדיקים הוא לכא"וא לפי כבודו היינו לכ"א עולם בפ"ע כאמור אל בית עולמו המיוחד לפי כבודו ואילו לא היה לצדיק רק עולם אחד ממילא לא היה רחוק כ"כ א' מחבירו רק בהשתלשלות קדושה מעולם אחד מדרגה אחת זה סמוך לזה במעלה אחת אך ידוע שלכל צדיק יש ש"י עולמות ומסתמא יש בהן מדרגות מדרגות השתלשלות קדושה זה למעלה מזה עד מדרגה העליונה מעולם אחרון שלש מאות ועשרה שהיא מסתמא עולה על כולם שמגיע מדרגת קדושתו של הצדיק יקר בעיני ה' יק"ר בגמטריא הכי הוה ונראה שאפילו המדרגה מעולם העליון מן ש"י עולמות של ת"ח שונה פרקו ק'. אינו שוה לכבוד ומעלה של עולם הקטן מן ש"י עולמות של שונה פרקו ק"א פעמים ולכן הואיל ואף שמדרגה קטנה מן ש"י עולמות שונה ק"א היא גדולה קדושתו מן שונה רק ק' פעמים וכשמתעלה ממדרגה למדרגה עד שלשה מאות ועשרה במספר אחת לאחת נמצא ויוצא לחשבון גדול ומרובה מאוד להתרחק זה מזה. עד שיאמר זה ששונה ק' על שונה ק"א אוי לבושה וכלימה כמו שאומר עשיר מעיר קטנה על בואו לבית גביר מחורי ארץ כנ"ל במשל ובזה מתפרש האמור באבות אוי להם לבריות מעלבונה של תורה היינו דאין נותנין לב לעמוד על סוף על מה שמחסרין מעט מלימודם נגד חבירו וכפי הנראה בעיניהם דכאן החיסרון מעט ואינו ניכר אבל למעלה עולה לחשבון גדול מגדולה וכבוד אשר יבוא מקופת חבירו עד שיאמר אוי לאותה בושה וכלימה ולכן מזהיר התנא ואומר אוי להם לבריות מה שיבוא להם באחרית הימים בשכר הצפון מעלבונה של תורה שיגדיל חופת חבירו נגדו ויבוא לו בושה וכלימה כנ"ל במשל:
ומסיק שם כיוצא בדבר במשה ויהושע דכתיב ונתת מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כלבנה. דהענין הוא ע"פ מה דאיתא בפ' אין עומדין שאסור להרבות בשבחו של הקב"ה משל למי שיש לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף ופירשו המהרש"א דאילו מקלסין אותו בחשבון מועט מאלף אלפים היינו בסך מאה אלפים דנרי זהב א"כ היה עכ"פ מאותו המין רק שמחסר את המספר אבל כשמקלסין אותו בשל כסף הוא אינו מסוג מן זה כלל וכלל. ולכן כל דוגמות קילוסין של הקב"ה נחשב למאומה נגד שבחיו האמיתים אשר בו. כן אמרתי זה הדבר מה שאמרו הזקנים פני חמה ופני לבנה דהנערים שלא ראו רק יהושע ולא ראו את משה ידעו זאת ג"כ שמשה גדול ערכו מן יהושע אך דימו שעכ"פ שניהם המה בסוג אחד רק שזה גדול מזה במנין ומספר אבל הזקנים שראו את משה שגדולת משה נגד יהושע אינו כלל מסוג אחד. אלא זהו חמה וזהו לבנה כידוע שאפילו אלפים לבנות לא ישערכו אורם עם אור החמה וכמו שכסף וזהב שאינם כלל מסוג אחת כנ"ל:
ואמר אף דכתיב קרא ונתת מהודך ולא כל הודך א"כ משמע שיהושע בסוג אחד עם משה רק אינו גדול בכמות כמוהו ואפשר שנחסר מן משה ערך שליש או רביע ונתקיים ולא כל הודך ואפשר דדייק מדלא כתיב מן הודך כמו שנאמר בפ' בהעלותך באסיפת שבעים זקנים נאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ולא כתיב מהרוח אבל כאן כתיב מהודך דידוע דהנו"ן בא להקטין הדבר ולכן אי הוה כתיב מן הודך היה משמע מעט מהוד אבל עתה דכתיב מהודך משמע שלא נחסר רק מעט ולא ניתן בשלימות אבל עכ"פ החיסרון אינו עולה לחשבון גדול אף לשלש ולרביע מ"מ אף שנחסר איזה מעט מן יהושע למשה וכמו שנאמר יהושע לא מש מתוך אהלו אעפ"כ הואיל ואף חשבון של ק' נגד ק"א עושה רושם והיכר כ"כ כמו שביארנו א"כ שנימא שלא נחסר ליהושע רק אחד ממאה ונתקיים ולא כל הודך מ"מ ניכר ההפרש עד למעל לראש עד שגדולת וקדושת זה מול זה אולם נערכים בסוג ודמות אחת וראוי לומר על אור מקרני הוד שהיה על משה הוא מאור חמה ואורו של הוד שניתן ליהושע הוא כאור של לבנה כנ"ל:
ובזה יש לפרש אגדה הנאמרת גבי אברהם דכשנפטר אברהם מהעולם אף שנשארו בדור צדיקים כשתרצה להעריך גדולת קדושתו נגד אחרים ומי שיודעים ומכירים את מעלות אברהם היינו זקנים שבדור המה יודעים שאין ערך אליו משארי צדיקים כי המה בסוג ובחינה אחרת אך הנערים דור אשר לא ידעו ערך מעלת אברהם אמר תלמודא שתלאו להכיר גדולת מעלתו בחמה כמו שאין ערך לשארי אורות חלבנה וכוכבים עם החמה כן א"א להעריך גדולתו נגד שארי צדיקים כמו במשה ויהושע כנ"ל:
ונתבאר ענין נפלא במעלת התורה ולומדיה שכל מי שעולה אף מדרגה קטנה נגד חבירו היינו שאינו נחשב רק אחד למאה עולה מדרגת קדושתו למעלה למצוא למספר וחשבון גדול ונראה וניכר הפרש מעלת כבוד קדושתו ועל צדיק שעולה במעלה על בני דורו אף במעט הוא יקר מאוד בעיני ה' עד שנאמר עליו צדיק יסוד עולם כידוע שעיקר קיומו של עולם הוא על תורתו של צדיק וכנאמר אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ונאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידך כסיתך לנטוע שמים וליסד ארץ היינו שדברי תורה אשר הושם בפי צדיק זהו עיקר קיום העולם להמשיך שפע רוח חיוני מלמעלה למטה. כי נאמר ואתה מחיה את כולם שעיקר קיום החיות הוא משפע קדושה עליונה ולולי השפעות הקב"ה רגע אחד א"א לשום בריה לחיות כי כאשר תוסף רוח עליון יגוועון ואל עפר ישובון נמצא כל בעל חי וצומח הכל תיוי ע"פ רוח חיוני שעולה מלמעלה ונעשה ע"פ התורה אשר קביע בפי לומדיה והשל"ה בהקדמה מביא בשם מדרש ספר הקנה עמוד אחד שעולה מן הארץ עד לרקיע וצדיק שמו והוא המחבר שמים עם הארץ וכשיש צדיקים בדור העמוד מתגבר וכשאין צדיקים הוא מתחלש עכ"ל ובפ' אין דורשין איתא ג"כ דחד אמר העולם עומד על י"ב עמודים יצב גבולות למספר וחד אמר על ז' עמודים חצבה עמודיה שבעה וחד אמר על עמוד אחד וצדיק שמו דכתיב וצדיק יסוד עולם זהו ענין עצמו האמור בספר הקנה והענין הוא כשיש צדיק גדול וגבור בדור העמוד מצדיק יסוד עולם הוא נסמך עליו וכאמור כל העולם ניזון בשביל חנינא בני' ונמצא כשסמיכות העמוד על צדיק ות"ח גדול העמוד ההוא אז חזק מאוד בגבורתו אבל כשאין גדול כ"נ בדור וממילא סמיכות העמוד אשר נשען עליו ג"כ הוא חלש מפני שהוא רק בערך הצדיק ההוא אשר ממשיך כח קדושה מלמעלה וכשהוא גבור בגבורתו ממשיך כפי כוחו חיות ולזון את כל העולם בשפע רב וטוב ואם הצדיק אינו גבור כ"כ אזי אינו יכול להמשיך ע"פ סמיכות העמוד אשר עליו שפע רב ועצום רק שפע חלושה וידוע מה שפירש בעל עקידה על קרא דבאבותיכם חשק ה' ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמי' הקדמוני' היינו שהאבו' אשר היו צדיקים עצומי' היה להקב"ה חשק ואהבה כמשל מי שבא לתיבה מלאה אתרוגים בערך מאה במספר ורואה א' מובחר חושק ולוקח אותו וכן כשבא עוד שני ושלישי ורביעי עד שבאים ולוקחים ערך עשרה או עשרים הכל מהודרים שראוי לחשוק בהם ואח"ז שלא נשאר מהודרים ויפים אעפ"כ באים וקונים וכל א' שבא בוחר לעצמו היפה שבהן כל מה דאפשר אף שכולם אינו מהודרים מ"מ מי שבא ראשון ראשון בורר לעצמו מן כולם היפה מן כולם ובוחר רע במיעוטו וכן כל מי שבא זא"ז בוחר ולוקח מהנמצא ועכ"פ מי שלקח בראשונה לקח אתרוג באמת מהודר אשר ראוי לאדם לחשוק בו אבל אחרים שלקחו באחרונה אין בהם חשק רק שכ"א בוחר מחמת שהנשארים גרועים ביותר וזהו שאמר רק באבותיכם היה חשק שהיו צדיקים גדולים אבל בזרעם אין חשק רק ויבחר בזרעם אחריהם וכו' וכן אמר ותחת כי אהב את אבותיכם כלומר שעל אבות היה חשק ואהבה מחמת גודל צדקתם ויש לבאר ע"פ עיקר הזה בדרך מליצה מה דחקרו אם עולם עומד על שנים עשר עמודים או שבעה או עמוד אחד הענין הוא שצדיק הוא יסוד עולם להמשיך בקדושתו שפע וברכה שיתקיים ואתה מחיה את כולם היינו רוח חיוני שהיה עולה מהקב"ה על כל חי וצומח וכל העולם ע"י מה שמשפיע הצדיק מצדקתו ותורתו וחנה אמרה בתפלתה לה' מצוקי ארץ והוא ישת עליהם תבל. מצוקי ארץ נקראים הצדיקים והפייטן בשחרית ר"ה אומר אם כך במצוקי ארץ מה יעשו רשעי ארץ וגם בפ' הנושא בעובדא דרבי איתא אראלים ומצוקים אחזו בארון וזהו שאמרה חנה לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כלומר הצדיקים המה עמודים שיתקיים עליהם תבל כל העולמות נמשך חיות והשפעה על ידם כנ"ל וכבר הקדמנו שידוע ששנים עשר אבנים ששוקלין ביחד איזה משקל ידוע שוין באיזה סך שקבוע עליהם ואם נמצא שבעה ששוקלין משקל ההוא שוין הרבה יותר מהשנים עשר ואם נמצא אבן אחת שישקול אותו משקל עצמו ששוקלין כל אלו יחד שוה הרבה כפלי כפליים אין מספר לעילוי שעולה המספר על המשקל שנים עשר ואפילו על השבעה אף שמשקלן שוה אבל השיוי עולה בחשבון ומספר עצום הרבה יותר וכל זה בעסקי גשמיים אבל בתורה שארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים בלי ספק שראוי לומר שאם צדיק ות"ח אחד יש שכלול בו כ"כ כמו בשנים עשר או כמו בשבעה עולה מעלתו בתוקף גדולה וגבורה הרבה ורב עצום עד למאוד ולכן חקרו בעלי התלמוד דיכול להיות שיתקיים חיזוק עמוד קיום העולם על י"ב ויכול להיות על שבעה אבל המובחר אם תמצא צדיק א' שיחזיק במעוזו כמו הי"ב או כמו השבעה אזי טוב עד מאוד כי עמוד הזה שמחזיק במעוזו מצדיק אחד כל העמוד הוא עד מאוד ומתגבר עמוד זה הרבה יותר מאילו היה נעשה עמוד ההוא ממספר י"ב או ז' כנ"ל וכשהעמוד מתגבר כל העולם בתוקף שפע וברכה וחיות שממשיך עמוד זה מלמעלה ע"פ התגברות ותוקף קדושתו וצדקתו, ואמרתי ע"פ עיקרי דברים הללו מאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר הוא הכל ע"פ הנ"ל דיש לדקדק דפתח בלשון רבים ומסיים נצר מטעי ונצר הוא לשון ענף משמע שענף אחד מתפאר בו הקב"ה. ונקדים מאי דאמר הפייטן בשיר הכבוד יתפאר בי כי חפץ בי למשל חכם א' מבעלי מלאכות חשב ברעיונו להוציא איזה כלי נאה יהיה מה שיהיה ואח"כ עושה את הכלי אבל לא יצא מכח אל הפועל בתכליתו לא נצטרף למעשה המחשבה מרעיונו עשה אח"כ עוד כלי שניה ושלישית עד אשר נעשה איזה מהן בתכלית היופי וההידור כמו שחפץ וחשב מתחילה מתפאר הבעל מלאכה בה ואומר זו היא שחפצתי בה כן הדבר הזה כשימצא צדיק אחד בתכלית השלימות בצדקות מתפאר בו הקב"ה ואומר זהו שחשקתי וחפצתי בו מתחילה לזה כוונתי וזהו דאמר יתפאר בי כי חפץ בי. וכן אומר אשר בך אתפאר וזהו דאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כלומר שיכול להיות קיום העולם על הרבה צדיקים ויהיה נעשה מהרבה ביחד עמוד לחבר המשכת שפע וקדושה מלמעלה מהשמים על הארץ לקיים ע"י הצדיק מה שנאמר ואתה מחיה את כולם על העמוד שנעשה מהרבה יחד אם אינו נמצא צדיק אחד שיכול לעשות ממנו עמוד שיהיה כח בידו להמשיך חיות שפע מלמעלה על כל העולם עמוד כזה הוא מתגבר יותר מאילו היה סמיכתו מהרבה צדיקים ביחד כמו שמבואר בהקדמות שהערנו בזה ונמצא כשהעמוד בתכלית התגברות ממילא כל העולם בתוקף קיומו וחיותו שנמשך ע"פ עמוד חזק כזה וזהו דמסיים אף שאפשר להיות ע"י הרבה צדיקים קיום ירושת הארץ אבל כשמוצא הקב"ה צדיק אחד שיש עליו חשק מהקב"ה כמו על האבות שיכול הקב"ה להתפאר בו במעשי ידיו כנ"ל עמוד כזה יותר תקיף וחזק כנ"ל וזהו ענין דאם יש ח"ו גזירה רעה על כלל הדור מיתת צדיקים הי' מכפר ומצינו בשעת דבר שהיה בימי דוד כתיב בסוף שמואל ויתן ה' דבר בעם כו' וימת מן העם כו' שבעים אלף איש ואיתא בילקוט אמר ר' שמעון לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף איש ואיתא בסו"פ הרואה על מה דכתיב ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך אמר הקב"ה טול הרב שבהם שיש לפרוע בו מהם כמה חובות באותו זמן מת אבישי בן צרויה ולכאורה משמע דע"פ מיתתו נפרע החובות מישראל. לכאורה אין ניכר שום ריעותא לכלל ישראל אבל ע"פ חקירתינו ניחא דהנה דוקא ע"פ מיתת הצדיק היותר גדול במע"ט ובתורה בכל הדור תלוי כפרה עליו ולא היה נעשה הכפרה משארי צדיקים פחותים ממנו קצת אף מהרבה ביחד כמו שנעשה ע"פ צדיק גדול שבכולם וכביאורינו שאם צדיק אחד גדול באיזה מדרגה אף מאחד למאה נראה וניכר למעלה תוקף כבוד קדושתו לעילא ולעילא ונמצא שעמוד הנקרא צדיק יסוד עליו נסמך והוא זן ומחיה בשפע קדושה טובה וברכה ע"פ אותו עמוד המחבר שמים עם הארץ ממשיך שפע וברכה מלמעלה על הארץ ע"פ עמוד ההוא וכבר ביארנו מספר הקנה דאם צדיקים גדולים בדור אותו עמוד מתגבר להמשיך רב שפע ואם צדיקים מועטים אותו עמוד מתחלש ואינו יכול להמשיך רב שפע וברכה לפיכך כשניטל הצדיק היותר גדול במע"ט ובתורה. ונוטל סמיכות העמוד שהיה עד עתה עליו. וא"כ נעשה סמיכות חזקו על שארי צדיקים קטנים בערכם אם מעט למטה למעלה נחשב להרבה מן ערכו של אותו הנעדר ונמצא מתחלש מגבורתו שהיה עליו עד עתה בהמשכת שפע ורב ברכות. ומתמעט המשכת השפעתו מהעמוד ההוא. וממילא פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה הארץ. מפני שנתחלש השפעות חיות טובות וברכות שהיה עד עתה בקרב הארץ כנאמר ואתה מחיה את כולם והכל ע"פ הצדיק כמו שהבאתי קרא ואשים דברי בפיך כו' ואחרי שהעמוד מתחלש אף חיות השפעתו מתמעט ונראה וניכר חיסרון הטוב בכל הארץ וחיסרון חיות השפעת הטוב זהו כפרת הדור. ובקרא כתיב וימת שבעים אלף ואמרז"ל שלא מת אפילו אחד רק שהרעה היה מעותד להיות שימותו שבעים אלף ונטל הקב"ה את הרב שבהם דוקא הרב שחקרו באותו מחמת שהיה נצרך שימות אבישי בן צרויה גדול הדור מסתמא היה הגזירה שיהיה דבר על כל העם ושימותו שבעים אלף וע"י מיתתו נתמעט גבורות העמוד מצדיק יסוד עולם שהיה עליו ונתחלש שנעשה סמיכות על צדיקים פחותים ממנו ונעשה העדר השפעות חיות על כל העולם ונחשב זה כערך הגזירה מדבר שנגזר בזמן ההוא שימותו באותו דבר ע' אלף. כי מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא הואיל ונתמעט עכ"פ המשכת חיות שפע מן עמוד יסוד עולם ומוקי ארץ כנ"ל ובזה יש לפרש קרא דיחזקאל דאומרים אחד היה אברהם ויירש את הארץ היינו שעליו היה סמיכות העמוד צדיק יסוד עולם וכביאורינו על קרא דלעולם יירשו ארץ ועתה דלא נמצא צדיק אחד שיהיה סמיכות העמוד על אחד עכ"פ יהיה הסמיכה על הרבה מאתנו כלומר אנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה אבל זה אינו כמו שהקדמנו שכל זמן שעמוד הזה יש לו סמיכה על צדיק אחד גדול הוא חזק ותקיף יותר כנ"ל ואפשר לכוין מה דכתיב אנחנו רבים ע"פ מה דמפרש"י פ' בחוקתי על קרא דורדפו חמשה מאה ומאה רבבה והקשה רש"י וכי כך הוא החשבון ומתרץ שם שאינו דומה מועטין העושין התורה למרובין העושין התורה וכן מפורש בקרא איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה וביארתי בזה בדרושים של מה שנאמ' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו היינו כשהיה שאול צדיק א' לבד היה הניצחון רק על אלף ועכשיו נצטרף גם דוד היה עולה הניצחון על רבבות והנשים הוא דקטעו שחשבו שכל היתרון הוא מדוד לבדו אבל טעו שאם היה דוד לבד ג"כ לא היה הניצחון רק על אלפים רק טובים השנים מהאחד והארכתי וכאן אקצר וביארתי בזה מה דאיתא סופ"ק דחגיגה מעוות לא יוכל לתקון זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם. הנה לא אמר זה שחבריו עשו והוא לא עשה אלא שלא נמנה עמהם משמע שאף עשה את המצוה אבל עשה בעצמו ולא נמנה בעשיה זאת עמהם. ואינו דומה מועטין העושין למרובין העושין כנ"ל:
ולכן אמרו ואנחנו רבים כלומר אף שהיה צדקות אברהם ותורתו גדול עד למאוד ולא נמצא בנו גדול אחד כמותו לחזק את עמוד העולם אך אנחנו רבים אף שאנחנו מועטים ופחותים הרבה מערך אברהם הלא יש לנו מעלה שאנחנו רבים:
וע"פ דרך דרוש דברים האילו יש ג"כ לבאר קרא דהמכסה אני מאברהם. דהנה הדור אנשי סדום חטאו ונגזרה עליהם כליה ואמר מידות הדין לדון ולומר אפשר ראוי ליטול צדיק לכפר על חטא הדור ומצינו כיסוי לשון כפרה דכתיב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה וזהו שאומר וה' הוא ובית דינו חקרו לומר אולי יש סברא לומר המכסה אני מאברהם את אשר ראוי לעשות גזירה רעה על חטאות סדום ומסיים עוד ואומר לחקור אף שקשה ליקח הצדיק מהעולם הואיל וכל קיומו של עולם הוא רק על הצדיק שהוא יסוד עולם והוא העמוד מוריד חיות שפע משמים לארץ כמו שהארכנו לזה אומר אף שנא ישאר צדיק כאברהם בצדקתו ותורתו. עכ"פ יהיה אפשר להתקיים מידות אברהם וסמיכות העמוד אשר עליו על איזה צדיקים קטנים ופחותים ממנו ואף שלא יהיה כח באחד להחזיק בגבורת העמוד ההוא היה אפשר להתקיים ע"י הרבה צדיקים קטנים אחת לאחת ימצא לחשבון וזה שאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול כלומר סמיכות העמוד יתקיים ע"י צירוף כנ"ל ע"ז מסיים ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' וכבר הקדמנו כי חשק ואהבת הקב"ה היה באבות שנמצאו שלמים ויראים בצדקתם ותורתם והיה סמיכות עמוד מצדיק יסוד עולם ומצוקי ארץ עליהם וכשעמוד סמיכתו על צדיק אחד הוא בתקפו וגבורתו ביותר להשפיע שפע חיות טובה לכלל העולם כמו שהארכנו הרבה מזה וגם דוד אמר בהספידו על אבנר הלא כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל כלומר כי עד עתה היה סמיכות עמוד העולם על צדיק גדול והיה עמוד חזק בהשפעת חיות ברכה בתוקפו וגבורה ועתה שנעדר הגדול בדור ממילא אין כח וגבורה בעמוד צדיק יסוד עולם כמו עד עתה ונתחלש העמוד מהשפעות טובה וברכה א"כ זה נוגע לכלל ישראל וזהו דמסיים בישראל יש נפילה ע"י העדר הצדיק כנ"ל. ובדרך הזה יש לבאר בהאי פרשה דהאידנא שאמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו' היינו מהעיקרים שהקדמנו כשהעמוד יסוד עולם עומד על צדיק אחד יותר חזק בגבורתו להמשיך שפע וברכה כמו שמצינו שאבות הקדושים אשר חשק ואהב ה' אותם היו המה עמודי העולם וארז"ל כל אחד מישראל מתי יגיע מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב וזהו דמסיים ואומר אף שהרבה מישראל ישמרו התורה והמצות ויהיה ראוי להתקיים העולם ע"פ הרבה צדיקים אם לא יוכל להיות נמצא צדיק א' שיהיה באפשרי להתקיים על ידו ואעפ"כ מזהיר הכתוב ואומר שכל אחד יחזיק במעוז תורה ומצות עד שיגיע למדרגות אבות וצדיקים גדולים עד שיהיה אפשרי להתקיי' הכתוב אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ויש לפרש חוקות לשון קיום כמו שנאמר ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור כלומר אם לא התורה לא היה קיום לארץ חיות שפע הנמשך הכל ע"י התורה כנאמר ואתה מחיה את כולם. ולזה מסיים ומזהיר שכל א' יראה לבא לידי מידה זו עד שיתקיים עליו ושמר ה' אלהיך את הברית כלומר דאם לא בריתי כו' יתקיים עמוד קיום העולם עליו. וכמו שביארנו דכשהעמוד עומד בתוקפו על צדיק אחד הוא יותר חזק להמשיך שפע חיות טובה וברכה כמו שאבן טוב אחד שיש לו משקל שוה נגד הרבה קטנים ממנו עולה שוויו הרבה והרבה יותר מהמשקל קטנים מכש"כ בתורה ומע"ט שאפילו שונה פרקו אחד יותר על מאה של חבירו ניכר היתרון לעילוי גדול ונורא עד שזה נחשב לא עבדו בגדר רשע נגד תוקף זכותו וצדקתו כנ"ל:
עתה מורי ורבותי מאוד ומאוד יש לנו להגדיל ההספד בדמעות בכי יגון ואנחה מאין הפוגות והחי יתן אל לבו אשר מפני הרעה נאסף הצדיק באין מבין זאת. כי מהצורך לזה התבוננות ע"פ עיקר הדברים שביארנו שכאשר היה העמוד יסוד עולם על צדיק גדול ות"ח מפורסם אחד היה אברהם הנעדר הגאון ר' אבלי. היה העמוד בתוקפו וגבורתו עד מאוד להיות ממשיך חיות שפע בהשפעה טובה וכל העולם ניזון בהשפעה ע"י הצדיק שממשיך בעמוד יסוד עולם מקדושה שלמעלה הנאמר ואתה מחיה את כולם וזהו ענין שדימו מיתות צדיקים לחורבן בי"המק שכל זמן שבי"המק היה קיים היה מכוון כנגד ביה"מק של מעלה והיה נמשך השפעה מלמעלה למטה והיה מתקיים עי"ז גשמיות העולם זה מקדושה עליונה וכשנחרב ביה"מק נפסק השפעה וברכה וכמו דארז"ל משחרב ביה"מק נשלח מארה בתבואה ופירות ואף ניטל טעם בשר כמבואר בדברי רז"ל בזה. הכל מטע' הנ"ל שכל זמן שהיה בי"המק למט' היה מחובר עם ביה"מק של מעל' להמשיך שפע וברכה משמים לארץ כמו עמוד שהזכרנו מספר הקנה שהעמוד מחבר שמים עם הארץ להמשיך חיות מקדושה עליונה לגשמי של הארץ וכשנחרב בי"המק שלמטה נפסק המשכת שפע הנ"ל וזהו שאמור בשעת חורבן בי"המק השליך משמים ארץ תפארת ישראל כלומר התחברות שהיה בארץ עם השמים נפסק ונשלך בשעת החורבן ולא היה השפעת טובה וברכה בארץ וזהו ענין דמות מיתת צדיקים שהיה עמוד יסוד עולם עליו לחבר השמים עם הארץ להמשיך שפע חיים ברכה לכל העולם ונפסק כשמת הצדיק גדול הדור וכשנעשה סמיכות חיזוק העמוד על צדיקים פחותים ממנו באיזה מדרגות אינו כ"כ כח וגבורה באותו עמוד בהמשכתו שפע ברכה ומתחלש השפעתו. ולכן פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה הארץ מתקפו שהיה עד. ולכן אמרו בסוף סנהדרין צדיק נפטר מהעולם רעה באה לעולם ר"ל היינו ע"י שנפסק המשכות שפע וברכה כנ"ל. מעתה נתבאר שאחרי שנפלה עטרת ראשינו שר וגדול נפל היום בישראל ראוי מספד רב ארעימה ואהימה מימים ימימה אשר נעדר מאתנו צדיק יסוד עולם אשר אמרנו בצילו נחיה היינו העמוד אשר נסמך על ידו היה נמשך חיות שפע טוב לכלנו אשר עמוד היה בתוקפו וגבורתו ועתה שנעדר סמיכתו ונסמך על צדיקים ובעלי תורה הרבה פחותים ממנו נתחלש העמוד בהורדת השפעה טובה וביותר אשר הוקם פעמים צרה צרה אל צרה ניגש שנעדרו שנים אחד לאחד נמצא לחשבון גדול וכמו שהבאתי מקרא דהכה שאול באלפיו כו' וכתיב איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה היינו צדיק אחד יכול בכח זכותו לדחות אלף רעות מעבירות ושנים יכולים להציל על רבבות וכמו שאמרו על אליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו דתרגומו דהוה טב לישראל בצלותי' ובעותא מרכב ופרשים ואף אלישע אמר לנערו כי רבים המה את אשר אתנו מאשר אתם ואח"ז ראה הנער והנה מלא ההר רכב אש וכוסי אש ע"ש היינו שתפלות ותורה ומע"ט של הצדיקים היו מועילים לדחות עבירות כרכב ופרשים שמגינים נגד האויב ולכן כשנעדרו מאתנו גדול הדור כמו הגאון ר' אבלי והצדיק ר' זלמן שני מגינים כאלו אשר ראוים והגונים להגן מכל עבירות המתרגשות על העולם ע"פ צדיק יסוד עולם העמוד אשר נסמך עליהם להמשיך שפע ברכה לכן מהראוי שאנחנו הנשארים נקיים והחי יתן אל לבו דספיד יספדוניה ולשוב בתשובה שלימה לפני הבורא יתברך שמו ויקויים מקרא שכתוב ומחה דמעה מעל כל פנים כי יבולע המות לנצח. השמטה מש"ות סימן ש"ו הובא בטוש"ע מח דפליגי בעלי תוס' עם רי"ף ורמב"ם דהתוס' פרק הגוזל דף ק' ע"א ד"ה אחוי דחיובא דמראה דינר הוא אף שלא אמר חזי דעלך קסמכינא והוכיחו זאת מהמבואר דר' חייא והביאו שם דהרי"ף חולק בזה והוכיח כך מעובדא דר"ל דאחוי דינר לר"א ע"ש ולכאורה לכ"א מהני פוסקים יש ראי' וסמיכה מהתלמוד וממילא נעשה סתירה במשמעו מוציא מידי משמע בתלמוד גופי' והנראה לי דעיקר הלכה כבעלי תוס' וכדמוכח מעובדא דרבי חייא ומה שדייק ר"ל ואמר חזי כו' יש טעם וסברא בדבר דהנה זה ודאי עיקר טעמא דחיובא דמראה דינר הוא משום גרמי ואי נימא דגרמי פטור פשיטא דאף שולחני פטור ועוד זאת נראה כמו עסק שומרין דידוע דש"ח פטור מגניבה וש"ש חייב וא"כ זה המוסר חפץ לש"ש בטוח בו שלא יוגנב ואם מוסר לש"ח אינו בטוח שלא יוגנב מפני שידוע להמפקיד שאין השומר תקוע בתשלומיו ממילא לא יחוש בשמירתו כמו כן נראה ברור במקום דעבדינן דינא דגרמי ממילא זה המראה דינר אינו סומך א"ע על השולחני כלל מפני שיודע שאין שולחני תקוע בחיובא דתשלומין ויהי' נבהל להשיב ולא יחוש לדייק ולדקדק וכמו שאין ש"א חושש לשמור שמירה מעולה מגניבה משום שאינו תקוע בתשלומיו ואף המפקיד אינו סומך עליו שיחוש לשומרו מגניבה כנ"ל אילם במקום דדיינינן דינא דגרמי ממילא זה המראה סומך עליו שלא יהי' נבהל להשיב דהא הוא תקוע בתשלומי ניזקו כמו שבטוח וסומך המפקיד על ש"ש שיחוש לשמור שמירה מעולה שלא יוגנב:
ובזה ניחא דהוצרך ר"ל דווקא לומר חזי דעלך כו' משום דריש לקיש הי' אומר דר' מאיר הוא דדאין דינא דגרמי והי' מקום לפרש ולומר דכוונתו דאין הלכה כך וכמו דמסיק דרבי אלעזר חשב לומר כן ולפי"ז ממילא אין לו שום סעד וסמיכה כלל לריש לקיש על ר' אלעזר דהא אינו תקוע בחיובא דתשלומיו ממילא אינו חושש לדקדק ונבהל להשיב כפ' שעולה על רוחו בהשקפה מועטת לזה בא ר"ל וקאמר הוי יודע דעלך קסמכינא משום דהלכה דגרמי חייב ולכן הקשה לו ר"א והא את הוא דאמר כו' ומתרץ כו' ודוגמא לזה מצאתי בפ' החולץ דף מ"ו ע"א דאמר רב אשי לרבינא חזי דמינך קבעית ע"ש והתם באמת אפשר אילו לא הוה קאמר חזי כו' לא הי' מתחייב וכאן בסוגיא ג"כ הי' מוכרח ר"ל לומר כך ע"פ שהי' מקום לטעות דדעת ר"א לפטור בגרמי אבל לדידן דהלכה קבוע לחייב בגרמי לא צריכא כלל לאמירה וניחא מאוד עובדא דר' חייא דהוה מתחייב אף בלא אמירה ובזה אמרתי דבר חכמה לבאר מה דאמר ר"ח כתיב אפינקס דין פסק ביש ועיין בפיר"שי וביותר קשה הא מסיק דמה ששילם הי' מצד טוב וישר א"כ נהפך לטוב מביש ולפי דברינו ניחא הכל דמסקינן שם בסוגיא דר"ח הי' אומן גמור הוא צריך למיגמר ולא היה חייב לשלם ע"פ דין וע"כ טעותא דר"ח הי' בסיכתא חדתא על וכמבואר בסוגיא דאומן גמור כלא צריך למיגמר ליכא למטעי כלל רק בסיכתא חדתי (ולקמן נחקור זאת) וא"כ הואיל ואומן גמור פטור מלשלם בסיכתא חדתי ממילא אף זה המראה אינו סומך להיות בטוח שאין בו רעותא דסיכתא חדתא משום דשולחני אומן אינו תקוע בחיובא דתשלומין דקרובה לאונס כדפירש"י וכמו שאינו סומך המפקיד אפילו על ש"ש שישמור מאונס ודווקא על שואל בטוח אף מאונסין ולא בש"ש:
אולם על ר' חייא דטבעו לעשות לפנים משורת הדין ולשלם אף בקרוב לאונס ממילא האי איתתא שהראה לו הדינר עשתה סמיכת' עליו מכל וכל דאף מסיכתא חדתי אין בו ריעותא דהואיל ור"ח לפי טבעו ומעשיו תקוע בחיובא דתשלומין אילו לא היה ברור לו לא היה אומר בה דבר וכבר הקדמנו דלפי ערך קביעות חיובא תשלומין של שולחני לעומת זה נעשה סמיכות של המראה הדינר על השולחני וא"כ אינו יוצא טובה להאי איתתא מעשיית טוב וישר של ר' חייא:
דאילו לא הי' מידת ר"ח כך לא הית' האי איתתא סומכת עליו ולא היתה מקבלת כלל. האי דינרא רק מחמת שידוע הי' שמידת ר"ח להיות קבוע בתשלומי טוב וישר לכן המכה עליו וקיבלה הדינר וניחא דאמר ר"ח זיל שלים וכתב אפינקסא דין עסק ביש כלומר בכל ענין שאני עושה לפנים משוה"ד יש בה טוב וישר שמשלם יתר על הדין אבל כאן מטובה לרעה יצא שיש כאן חיוב דררא דממונא לפי קוטב דת ודין כנ"ל שהי' סמיכות האי איתתא עלי לקבל האי דינרא וכמו שביארנו:
ולסברות הו' דלעיל ד"ה לפנים דכתב שם דאם אף אחרים אינו חייבין לא שייך עשיית לפנים משורת הדין אפשר דר"ח לא הוה צריך למגמר רק ששילם לפנים משורת הדין ומ"מ הי' צריך לאמירה דאי לא"ה הוה כ"ע פטורי ולא הוה צריך לשלם אף לפנים משורת הדין:
עוד אמרתי לחקור דבר מה שלא נתבאר בפוסקים, כי הנה בטוש"ע מבואר החילוק בין אומן ובקי גדול שאינו צריך להתלמד ובין אומן שאינו גדול כ"כ שעדיין צריך להתלמד ואמת חילוק זה מבואר בגמ' לתרץ סתירות הברייתות אולם עוד אחת מבואר בתלמוד דהאי אומן גדול שאינו צריך ללמד מהנמנע שיטעה בשום ידבר בעולם ולא יפול בו שום דבר טעות רק סיעתא חדתא דמפרש"י דעדיין לא היו בקיאים בה אבל טעות אחר לא יצוייר בו וכדמשמע פשטא דתלמודא דמקשה ואלא במאי קטעי כו' משמע דלא משכחת לה בשום אופן טעות דאומן שאינו צריך להתלמד אלא בסיכתא חדתי דווקא ולא זולת זה ואפשר לפרש דטעמא דמילתא הוא דהואיל ומחלקינן בין אומן לאומן ודווקא אומן גדול הוא דפטור א"כ כל שנמצא בו איזה טעות מוכח דאינו אומן גדול הוא עדיין וצריך להתלמד ובאמת לא מצינו בשום מקום לחלק בין אומן גדול לאומן קטן ובטבח מחלק סתם בין אומן להדיוט ולא יותר אבל כאן דייק תלמודא שאינו פטור אלא אומן גדול נמצא עסק מראה דינר חלוק משארי ענינים כנ"ל והואיל ואינו נפטר אלא אומן גדול דליכא למיטעי כלל מקשה בפשיטות ואלא במאי קטעי ומסיק בסיכתא חדתא דקרובה לאונס:
וכפי הנראה מפשטות הסוגיא דעיקר ההפרש הוא בענין הטעות היינו אי טעה לבד סיכתא חדתא חייב ואי טעי בסיכתא חדתא פטור ובפשיטות ראוי לומר דאפילו אומן שאינו בקי גדול וטעי בסיכתא חדתא יש לפוטרו אחרי אשר האי טעותא קרובה לאונסא הוא ותחילתו בפשיעה וסופו באונס לא שייכא כאן. ואפשר אף הדיוט גמור יש לפוטרו מהאי טעמא. ולפיכך יש לחקור טובא איך לא חקרו ויסדו כל הפוסקים עיקר הזה דעיקר פטורא דשולחני לא משכחת לה אלא בטעותא דסיכתא חדתא. דאז אף אומן שאינו בקי פטור כנ"ל: ועפ"י הערות דברים הללו נראה שיפה כיון הרשב"א להלכה כמו שהובא בב"י שם דדעתו שלא כדעת הרמב"ם והרא"ש דדעתם לחייב בשכר אפילו בקי גדול כדנכו ואיסר אבל הרשב"א חולק עליהם וסובר דבקי גדול אפילו בשכר פטור ואינו דומה למלאכת שחיטה דבשכר חייב אף אומן דהתם תליא באומן ידים ואפילו אומן בקי יקלקל לפעמים אם לא יכווין מלאכתו הטיב ולפיכך אינו כאונס וחייב בשכר אבל ראיית המטבע שהוא תלוי בראות העינים והבקיאות בצורות וכל שהוא אומן בקי הרבה אינו מצוי שיטעה וכשהוא טועה הרי זה אונס גמור ואפי' ש"ש פטור מאונסין וזהו שלא הזכירו בגמ' גבי שולחני סילוק בין בחינם בין בשכר עכ"ל ולפי ביאורינו הענין מבואר יותר דהואיל ועיקר פטורא דאומן גמור לא הוה אלא בטעותא דסיכתא חדתא ולא זולתו פשיטא דע"כ טעמא דמילתא דהוה אונס וכמו שהארכנו ואפילו הדיוט בשכר יש מקום לפטור: א שאלה בעסק שאלה שנשאלתי מק"ק לובץ במה שקנו כמה מאות כבשים בחצר שלהם זה כמה שבועות והיו הרבה שהולידו קודם הקניה אבל הרבה הולידו אחרי הקניה והקניה היה במעות בלי משיכה. והדברים ארוכים אצל הפוסקים במחלוקת רש"י ור"ת דר"ת סובר דדווקא משיכה בעינן והובא בט"ז סי' ש"כ דרמ"א בתשובה סי' פ"ז העלה בדיעבד יש לסמוך על ר"ת ובשו"ת האחרונים האריכו בזה ובזכרון יוסף סי' כ"א מביא חבל הפוסקים ראשונים שהסכימו לזה:
תשובה הנה יש כאן צד היתר במה שהבטיחו הקונים בשעת הקני' ליתן מהם ב' כבשים להממונה מהחצר א"כ נקרא יד אחר באמצע כמו ארנונא המבואר בפ"ק דפסחים וצאן ברזל המבואר בפ' ב' דבכורות ובפ' הריבית דף ע"א דפטורים שם מה"ט ולכאורה אפשר לחלק בין ארנינא לזה דבשלמא התם שפיר נקרא שותף דיש לו חלק בכולם שמגיע עשירית מהן ונוטל אחת מהן על כולן לאפוקי נ"ד שמגיע לו סתם ב' כבשים אך לצאן ברזל יש קצת לדמותם דהא משמע שם דאין לנותן שים חלק בוולדות שהוולדות נולדו מחלק שקיבל ישראל על חלקו רק מחמת השעבוד שיש להנותן על הוולדות עבור חוב המגיע לו מאימותיהן נפטרו עי"ז א"כ בנ"ד נמי יש לו שעבוד על כולן שיותן לו ב' כבשים המגיע לו ואם לא יותן לו אלו יקח אחרים ונמצא שיש לו שעבוד על כולן ומצינו בתו' שם בבכורות ובפ' הריבית שהקשו מדינא דצאן ברזל שפטורין מחמת שעבודא דאית ליה לנותן על וולדות עבור חוב שיש לנותן אף כשיתן המקבל מעות אין לו זכות על וולדות וגבי ארנונא אמרינן שם אם אפשר לסלקו חייבין ומתרץ דשאני התם דהיה תחילה של ישראל ולפיכך כיון דאפשר לסלק בזוזי לא יצאה מרשותו אבל הכא דתחילה היה של אחר כל זמן שיש לו כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצא מרשותו ע"ש עכ"פ חזינן דחזקת מרא קמא עדיפא טובא ומשו"ה באחיזת יד וזכית כל דהו מיקרי ידו באמצע כמו כן ראוי לומר בנ"ד הואיל ותחילה לא היו של ישראל בזכות מועט יש לקבוע כאן תפיסת יד אחר באמצע ולפטור. ואף בגוף פלוגתא דר"ת ורש"י אף אם נימא דשני השיטות שקולים נעשה לנו ספק בכור וממילא יש לנו לאוקמי על חזקה קמייתא כמו שהיה מקודם וכה"ג כתב הכ"מ בפ' י' מגירושין בשם מהרי"ק בספק קדושין אוקמינן לה אחזקה קמייתא שהיתה פנויה וגבי גירושין אוקמינן אחזקת אשת איש ומשו"ה בספק קדושין אם ניסת לאחר לא הוי ולד ממזר ובספ' גירושין הוה ולד ממזר ע"ש וא"כ בנ"ד ג"כ חזקה קמייתא מכרעה להתירא. ובפרט שיש להביא ראיה לזה מסברת התו' שהבאתי למעלה. אולם ראיתי במל"מ בפ' א' מה' צרעת דבספק פלוגתא דרבותא לא מועיל חזקה להכריע ע"ש שמחולק בזה עם חכמים שהיה בדורו ושיטות הר"ן בפ"ק דקדושין בסוגיא דנתן הוא ואמרה היא מוכח דאף בפלוגתא דרבותא אזלינן בתר חזקה ע"ש:
עכ"פ לפי שביארו הרבה אחרונים שיש לסמוך בדיעבד על סברת ר"ת שהיא יותר מכרעת להלכה. ממילא יש לעשות צירוף וסמיכה קצת מהני מילי שהעלתי שיש כאן קצת סברא להתיר ע"פ שעבודא דשני כבשים הנ"ל וכן ראיתי בזכרון יוסף שהעלה שם לומר שבאיזה סניף קצת יש סברא להתיר ע"פ שיטות ר"ת ע"ש שהאריך בזה הרבה:
ובעסקי בזה על רעיוני סליקו אילו יש איזה צד היתר לעשות מומין על אלו הספיקות וירדתי לעומק העיון איזה איסור יש בענין הטלת מומין בבכור ומצאתי דפליגי בזה הרמב"ם ורש"י מבואר בכ"מ פ' א' מאיסו' מזבח דדעת הרמב"ם הוא דאף על בכור בזה הזמן שאינו ראוי להקרבה אסור מדאוריי' להטיל בו מום רק דאינו חייב מלקות כמו בזמן הבית אבל דעת רש"י דעכשיו ליכא רק איסור מדרבנן ע"ש והלח"מ שם הוכיח מדיוקא דתלמודא דסברת רש"י עיקר וא"כ הואיל ואין כאן עכ"פ רק ספק בכור ממילא הוה הטלת מומין רק ספק איסור דרבנן דאמרינן בכל מקום ספיקא לקולא:
ובעיוני במקור האי דינא בהשקפה ראשונה אמרתי להפליא על שיטות רש"י כי הדבר מפורש בתלמודא בפ' מי שהפך ועוד בפ' השולח דף מ"ד דאמרי' שם את"ל צירם אוזן בכור משום דעבד איסורא דאורייתא וכן הוא בבכורות ל"ד ע"ב ע"ש וזה רחוק מאוד לומר דר' ירמיה קבעי מר' זירא בעייא שלו על זמן שהיה ביהמ"ק קיים ולא על זמן הזה א"כ פשוט דעל זמן הזה קבעי להו מ"ז מפורש דאמרינן שם דעביד איסורא דאורייתא האי צירם אוזן אף דעל עיקר פלוגתא דתנאי שם במשנה דפליגי ר"א ורבנן אפשר לומר דאיירי על זמן הבית אבל על אמוראי לא שייך לומר כך:
ולבאר זאת ראיתי עוד דבר תמוה בדברי רש"י שם בפ' השולח וכן בפ' מי שהפך וכן בבכורות שם דמפרש דענין האי בעיא דצירם אם קנסו בנו או לא על הא דאמרינן שם לא ישחוט עולמית והאי לא ישחוט עולמית ר' אליעזר הוא דקאמר לה שם (ל"ג) כך במשנה אבל הלכה כחכמים דמתירין ע"י מום אחר ע"ש. וא"כ מאי מיבעי לאמוראי אליבא דר"א הואיל ולית הלכתא כותיה ומי דחקו לרש"י מלפרש כפשוטו דקאי על מום שנעשה במזיד וכן הוא ברמב"ם פ"ב מבכורו' ובשו"ע סי' שי"ג ע"ש:
מכל זה העמקתי לעמוד על עיקר הלכה לדינא בסוגיא זו אשר לא מצאתי וראיתי בפוסקים ראשונים ואחרונים שעמדו על שורש הזה ומנימוקי דברי לשון רש"י הללו שעוררתי עליהם ירדתי לאמיתתו של דבר בסוגיא זו ונקדים שראיתי בד"מ ריש סי' שי"ג שכתב בשם הגמ"ר וז"ל צרם עובד מזלות את הבכור אפילו נתכווין להתירו מותר כדאמר רבא כו' כיוון דלא אמר ליה עשה בו חום ע"ש בד"מ באריכות מזה ובאמת מסיק שם הד"מ דפיסקי מוהרא"י חולק על זה וסובר כתשובות הר"אש שהביא הטור שם שאסור כשעשתה המשרתת מום ונתן טעם שהובא שם בב"י וז"ל משום דהמשרתת כונה להתירו וגם האומרים לה שאינו נאכל בלי מום כיוונו לכך שתטיל מום. א"כ מבואר שלא כהג"מר הנ"ל דכל שעושה כדי להתירו אסור ע"ש ובאמת הדבר תמוה מאוד על הג"מר איך מפרש להמשנה דקסדור מפני מה התירו פעם ראשון ואסרו פעם שני דהא אפילו כיון בפעם שני להתיר הבכור מועיל לשיטות הג"מר כל זמן שלא אמר להקסדור עשה בו מום וברש"י מפורש ומבואר הדבר להיפך שלא כדעת הג"מר דזה לשון רש"י והתירו שהרי אין לומר שהקסדור הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אלא א"כ נפל מאליו א"כ מוכח כדעת הר"אש שאם היה הקסדור מתכוין להתירו היה אסור א"כ מבואר דעיקר ההיתר היה מחמת שהקסדור לא נתכוין להתירו בפעם ראשון וכן מפרש רש"י במשנה דאיתא שם זה הכלל כל שהוא לדעת אסור ושלא לדעת מותר ופי' רש"י כל שהוא לדעתו שלהטיל מום נתכוין להתירו וכן הוא לשון הרמב"ם בפרק ב' מהלכות בכורות וטו"שע סימן שי"ג סעיף ב' קסדור או תינוק מטיל בו מום מעצמו אם לא כיון להתירו מותר אפילו אם שאל למה אין שוחטין אותו והשיבו לו לפי תומם שאסור לשחטו עד שיפיל בו מום אבל אם כיון להתירו כגון לאחר שרואה שהתירוהו ע"י כך עושה כך לאחרים אסור עכ"ל. א"כ מבואר דהכל תלוי אם נעשה המום בכוונה להתיר או לא ועיקר ההיתר בפעם ראשון הן בקסדור הן בתינוק מחמת שלא כיון להתירו וכמו שדייקו בלשונם אם לא כיון להתירו מותר וכן בגמ' שם דרב חסדא סבר דווקא אם אמרו לו אא"כ היה בו מים אבל אם אמרו לו אם נעשה בו מום כמאן דאמר ליה זיל עביד ביה מומא דמי ופליג רבא ואמר מכדי ממילא הוא מה לי היה מה לי נעשה ומפר רש"י ממילא הוא וז"ל שלא היה הקסדור יודע שיהא מותר על ידו ולא להתיר נתכוון עכ"ל משמע דעיקר הוא מחמת שלא נתכוון להתיר:
ולא ידעתי איך מפרש הגמ"ר המשך המשנה והסוגיא שם לשיטתו וראיתי בברטנורה במשנה וז"ל בפעם ראשון היתירוהו אעפ"י שנתכוון הקסדור להטיל בו מום כיון שלא מדעת ישראל עשה שלא נתכוין לעשות נחת רוח לישראל ראה שהתירו הלך וצרם אחרים כדי לעשות נחת רוח לישראל עכ"ל ונראה דמפרש האמור במשנה כל שהוא לדעתו אסור פירש לדעת בעל הבכור שאמר לו לעשות ובזה הפרש במעשה קסדור שהתירו מתחילה ואסרו לבסוף שתחילה לא עשה בשביל נחת רוח ישראל ולבסוף עשה בשביל דעת נחת רוח ישראל אבל לדעתי קשה מאוד סברא זאת לפרש כך ענין משנה דמעשה קסדור ואיך מצאו הכרח לעמוד על סוף דעתו של קסדור הזה שתחילה לא עשה בשביל נחת רוח לישראל ולבסוף עשה בשביל נחת רוח ישראל וקרוב לומר איפכא בראשונה שדברו עמו אודות זה אפשר שעשה זאת ע"פ דעת ישראל שדברו עמו לאפוקי באחרונה שעשה כן מעצמו שראוי להועיל אף שנתכוון פעם שני להתיר הבכור גם לא ידעתי איך יפרש הברטנורה עובדא דתינוקת בדרך הזה וגם קשה איך יפרש הברטנורה דברי רבא שם בסוגיא הנ"ל: