שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
הספד על ת"ח וזקן ומת בשיבה בן פ"ד שנה
דוד המלך עליו השלום כשהספיד את יהונתן אמר עליו נפלאתה אהבתך מאהבות נשים אמרתי פה על פטירת תלמיד חכם אחד שנעדר הלא הוא איש זקן בן פ"ד שנה וקנה חכמה שמו ר' יהונתן היה איש צדיק וישר תם יושב אוהלים ובפרט לעת זקנותו לא מש מתוך אהלו של בית המדרש אמרתי שראוי לומר דבר זה ומקרא הזה ונראה לבאר ענין פליאת האהבה שאמר דוד בקינה הזאת הוא על פי מה שאמרו על יהושפט מלך יהודה שהיה מכבד מאוד ומחבב התורה ולומדיה וכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו והנה זה ודאי שעסק אהבה זאת אינו מחמת נועם יופי תוארו של תלמיד חכם אלא מחמת חכמת התורה התקוע אצלו וממילא זה ברור שלא היה קביעות המעוררת האהבה בשוה לכל תלמיד חכם ותלמיד חכם רק לפי ערך גדולת חכמתו של התלמיד חכם לעומת זה נתעורר אליו הכיבוד ואהבה וכמו שקבעו רז"ל שיעור לכיבוד קימה והידור של תלמידי חכמים לכל אחד ואחד כראוי לו כמבואר בהלכות תלמוד תורה (סימן רמ"ד) עיין שמיוידוע מה שאמרו רז"ל זקני תלמודי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן ניתוסף עליהן ולפי זה האהבה לתלמיד חכם הולך וגדול בכל עת וזמן אשר ניתוסף שיבה וזקנה על התלמיד חכם מתחזק ומתגבר עליו האהבה בחיבה יתירה נודעת לפי ערך חכמתו אשר נתגדל עמו בכל זמן וזמן אבל אהבת נשים הוא להיפוך כאשר ידוע שראוי להיות הולך וחסר בכל יום ועת וזמן עד אשר האשה נעשה וקנה. וקרא קורא ואומר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך ועוד כתיב אל תבגוד באשת נעוריך ודיבר הכתוב בהווה שאיש הלוקח אשה ילדה ונערה נושאת תן בעיניו ואחרי אשר בלותה מלהיות לה עדנה כדרך נשים אז נפסק והולך אהבת אישה אליה והולך וחסר עבותות האהבה בכל זמן הן מציד' ואף מצידו לעת זקנותה שנפסק חמדת נשים מעליו על זה מזה הכתוב ואמר אל תבגוד באשת נעוריך אל תבגוד בה לעת זקנותה אלא תזכור לה אהבת נעורים ולכן אמר דוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים שאהבת נשים הולך וחסר בכל עת וזמן אבל אהבה שיש עליך הולך ומתגבר בכל זמן כל זמן שמזקינין ניתוסף האהבה לפי ערך שניתוסף החכמה עליו גם על זקן ר' יהונתן ראוי לומר כך שלא מש אף בימי זקנותו מתוך אהלו של תורה בוודאי נתחזק אהבה עליו בכל זמן וזמן שהיה בן פ"ד שנים במותו:
עוד אמרתי לפרש מקרא הזה בהערה אחרת גם כן על פי יסוד הזה ונפרש בזה מאי דאיתא בגיטין (דף מא ע"א) בסוגיא דעשה שדיהו אפותיקי אמי שפיר נאה משמיה דרבי יוחנן אמר דאינו גובה משארי נכסים (והוא אמי וורדנאי ביצה (דף כז ע"א) שפירש רש"י שהוא נאה כוורד (עיין שם) ואמר לו רב נחמן משום דאמי שפיר נאה את אמרת שמעתיה דלא שפירין לכאורה דברי רב נחמן מילתא דבדיחותא בדרך צחות אבל אני אמרתי שכיון בזה ענין נכון על פי דאיתא בתענית (דף ז ע"א) דבת קיסר אמרה לרבי יהושע בן חנניא תורה מפוארה בכלי מכוער והשיב לה ראיה ממאי דרמינן חמרא בכלי חרס ולא בכלי כסף ולא בכלי זהב ומקשינן והא איכא שפירי וגמירי ומשנינן אי הוה סני הוה גמירי טפי עיין שם ברש"י דמפרש אילו לא הוו שפירי הני תלמידי חכמים הוו גמירי טפי מהשתא דהוו שפירי עיין שם ואם כן שפיר דייק רב נחמן ואמר משום דאמי שפיר נאה אמרת שמעתתא דלא שפירין אבל אי הוית סני ולא שפירא הוית גמירא טפי ולא הוית אמרת כך: וזהו ענין דברי דוד כשאמר קינה על יהונתן שידוע אהבת דוד ויהונתן היה אהבה שאינה תלויה בדבר והיה ביניהם אהבת רוחני ולא אהבת גשמי שעל אהבה גשמיות כתיב ויאהב יעקב כו' ויאהב אחשורוש כו' ויאהב יצחק כי ציד בפיו ויאהב אמנון כו', מפני שהוא אהבה גשמיות ותלויה בדבר ולא אהבה עצמית ואילו בטל דבר בטל אהבה מה שאין כן אהבת תלמידי חכמים זה לזה הוא אהבה שאינו תלויה בדבר בטל. כי אהבת נפש ורוח שמקושרין בשרשן זה עם זה ואינו מהצורך לעשות עסק אהבה זאת אלא היא נעשה מעצמה ולכן אמר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כלומר מעצמה נקשרה בלי שום פועל דבר לזה וכן אמר וישראל אהב את יוסף ולא אמ' ויאהב כמו באינך משום שהיא נעשית מעצמה בלי שום פועל גשמי מדבר בטל וכדסיו' כי בן זקוני' הוא לו דמתרגמינן ארי בר חכים הוא לי' א"כ הוא אהבת ת"ח ופירשתי בזה מה דלא אמר וישראל אהב את יוסף בנו מכל בניו ואין להאריך כאן ולזה אמר דוד בקינה ההיא דבר נפלא להראות איך הוא מופרש ומובדל עסק אהבת התורה ולומדיה שהיא אהבת רוחני מעסק ענייני דבר גשמי דהנה זה דבר מוחלט שכל ענייני העולם הזה בעסק גשמי תוקף האהבה נוטה אל הדבר הנאה והנחמד ביופייה תחזינה וזכר אהבת נשים אשר היא אהבה עזה מכל אהבות גשמיות וידוע שכל עיקר החמדות נשים ואהבותיהן קוטבן תקוע וקבוע לפי יופיין ובסוף מועד קטן אמור אין אשה אלא ליופי וכתיב כי תראה אשת יפת תואר וחשקת בה ואמרו רז"ל אשה יפה מספר ימיו בכפליים על כל פנים מצינו שאף שכל עסקי ענייני עולם הזה קוטב אהבתן לפי מה שהמה נאים ויפים אבל ביותר אהבות נשים ביופיין תחזינה יותר משארי עניינים לכן אחז דוד במליצתו ונעימות דבריו אהבת נשים ואמר הלא תראה דבר נפלא שנפלאתה אהבת תלמידי חכמים שהמה אהבת רוחני מאהבת נשים שהוא אהבה גשמית בתכלית ההיפוך מקצה לקצה. כי הלא אהבת תלמיד חכם היא לפי ערך חכמתו ותורתו אשר קבוע בו. וזה וודאי אף שנאמר על יהושפט ואת יראי ה' יכבד כשראה חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וזכה על פי זה למלוך כ"ב שנה מפני שכיבד התורה שניתנה בכ"ב אותיות בלתי ספק שלא החזיק הכיבוד ואהבה לכל הלומדים חכמים ותלמידיהם שוה בשוה אלא לפי ערך חכמתו הגדיל הכיבוד והאהבה אליו וכבר הקדמנו דכל תלמיד חכם אף שחלק אלוה ממעל הוא תקוע וקבוע עליו מיום הוולדו כאשר חלק לו ה' בבינה מכל מקום אם הוא נאה אינו משיג כל כך עוצם חכמתו ובינתו כאשר לא היה נאה ושפירא כי אז היה השגתו ועוצם בינתו משיג יותר באותו חלק עצמו אשר חלק לו ה' בבינה וכמו שאמרו על אותן שהיו שפירי וגמירי אילו היו סני הוו גמירי טפי מעכשיו וא"כ חזינן שאהבות הרוחני שהוא לתלמי' חכם מחכמתו ותורתו יותר נטוייה למי דהוה סני יותר מאילו הוה שפירא וכמו שאמרו תורה מפוארה בכלי מכוער כלומר דווקא במכוער ולא במפואר וכמו דמייתי שם מחמרא דצריך למירמי דווקא בכלי חרס ולא בכלי כסף וזהב. א"כ הענין עסק אהבת תלמידי חכמים נפלא ומובדל מעסק אהבת גשמיות שהיא ביחוד אהבות נשים שעיקר אהבתן נוטה אל היופי ונסוגה היא מהמכוער וכמו שאמרו בתענית על אחד שהיה לו אשה חנה ולא מתקבלה על בעלה מחמת שהיתה מכוערת והיה צריך לומר תתייפה חנה. אולם באהבת ת"ח הוא להיפך דעל תלמי' חכם דהוא סני תתחזק יותר האהבה ע"פ ערך שחכמתו והשגתו בתור' עצומה טפי מאילו הוה שפירא כנ"ל. ובעבודת כוכבים (דף טז ע"ב) דאמר ר' אסי לרבי זירא פתיא אוכמא כו' אפשר שלא לבזוייה קאתי אלא התעורר עליו ענין שעל ידי זה התורה מפואר בכלי מכוער. ובאמת איתא בפרק קמא דכתובות כי סמכו רבנן לרבי זירא אמרו עליו לא כחל ולא שרק ולא פרכס ויעלת חן כי התורה נקראת אילת אהבים ויעלת חן על לומדיה והתורה מפואר יותר בכלי מכוער כמו יין בכלי חרס שהתורה נמשלה ליין ורבי זירא הוה פתיא אוכמא ושיבחו אותו בזה מחמת שהוא לא כחל ושרק על ידי זה יהיה מעלה חן חינו של תורה יותר מאחרים ולא רצו לומר מכוער משום דבר מגונה ואמרו זאת בדרך שלילה: