אור ברסלב
שות גליא מסכת הספד על רבי שאול מק"ק וילנא

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

הספד על רבי שאול מק"ק וילנא

דרוש לסוף תענית

אגרתא דהספדא הספד שאמרתי על פטירת חכם איש קדוש וטהור פאר הדור וגאונו שאול בחיר ה' הצדיק מוה' שאול מק"ק ווילנא אשר הלך למנוחתו כבוד, ביום ד' כ"ב טבת ובא השמועה לפ"ק ביום שבת קודש שאחריו על ידי אנשי פ"ק שהיו שם:

בעוה"ר הרבה יש לנו לעורר בכי ומספד מעין המאורע שקרה לנו כמו שקרה לדוד המלך ע"ה דכתיב בריש (שמואל ב) ויהי כיום השל שי והנה איש בא מהמחנה מעם שאול ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו. כן באה השמועה רעה אלינו ביום השלישי לפטירתו. כל מעלות ומידות טובות שמנו חז"ל על שאול מלך ישראל בדמות ערך הזה יש לנו לספר בשבחיו של הצדיק הנ"ל אשר עסוקין אנחנו בהספדו בשאול המלך נאמר (שמואל א ט) ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ולמעלה גבוה מכל העם נראה לפרש בדרך דרוש מה שקבע המקרא עליו השבח משכמו ומעלה גבוה מכל העם ע"פ הנאמ' בפ' ויחי על יששכ' ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד ומפרש"י ויט שכמו לסבול עול התורה ובזה שיבח הכתוב את שאול איך ששכמו לעול תורה הוא גבוה מכל העם. ידוע לכל מעסק האיש הזה אשר עסיקין אנחנו בהספדו אשר מיום עמדו על דעתו נטה שכמו לסבול עול תורה ותורתו אומנתו הוא שלא היה לו אומנות אלא היא ולא פסק יום ולילה מעסק התורה ואיתא בתוס' פ' הנושא בשם המדרש בענין רבי שהגביה עשר אצבעות למעלה איך שלא נהנה מהעוה"ז מביא בשם המדרש שעד שיתפלל שיכנסו תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו ע"ש. זה האיש איש קדוש וטהור יכול להגביה אצבעותיו שלא נהנה מעוה"ז כלל ולא נכנסו אכילה לתוך מיעיו כידוע שמנעוריו היה ממעט מאוד ומאוד באכיל' ושתיה ולא בא לתוך מעיו אפי' כדי אכילת בן שנה ובפרט שזה הרב' שנים שכמעט לא אכל כלל וראוי לומר עליו בן שנה בעת פטירתו שלא אכל אפי' כתינוק בן שנה כמו שנאמר כן על שאול בן שנה במלכו שלא טעם טעם חטא כתינוק בן שנה וגם ראוי לומר עליו כמו שנאמר על שאול המלך בחיר ה' שהיה בחור וטוב מכל ישראל בקדושתו וטהרתו מנעוריו ולפי הנשמע בחרו אותו ק"ק קראקא וכבדוהו בכתב רבנות ולא קבל עליו עול ציבור לפרוק מאתו עול תורה וראוי לומר עליו כמו שקרא דוד המלך לשאול המלך כוש כמו שנאמר על דברי כוש בן ימיני ודרשו רז"ל וכי כושי שמו הלא שאול שמו אלא מה כושי הזה משונה בעורו אף שאול היה משונה במעשיו וצדקתו לטוב כן האיש הזה הצדיק והטהור היה משונה במעשה צדקתו אשר מי יוכל לספר גודל צדקותיו וקדושתו אשר כל ימיו למד תורה בקדושה וטהרה והבל אשר יצא מתיך פיו הקדוש יקרא הבל שאין בו חטא. כנאמר שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא ואין אנו מדמין את הצדיק הזה במדותיו ממש למדותיו של שאול המלך דהא ידוע אפי' בימי התלמוד אמרו אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אנשים מכש"כ שאין לנו לדמ"ת דורות הראשוני' לדורות הללו וע"ז וכיוצא בזה אמרו נפרעין מהספדנין. אולם עיקר תוארינו מידות טובות ושבחים על הצדיק הזה בדמות תוארים אשר קבעו חז"ל על שאול המלך בדורותיו כן מהראוי לקבוע תוארים ושבחים על הצדיק הזה לפי ערך דורותינו כי הצדיק אבד לדורו אבד אולם על צדיק קדוש וטהור הזה אף שאינו מהראוי לדמותו ממש לדורות הראשונים אבל מ"מ לפי ערך מדות ומעלות טובות אשר נמצא באיש צדיק הזה מקדושתו ופרישותו ראוי לומר עליו לית דין בר אינש ושאול משאילות הראשונים וקרוב להיות חשוב כדורות הראשונים ולפיכך קשה עלינו כערכינו להספיק ההספד עליו ולפי שההספד לא יהי' נעשה רק לפי ערכינו וכוחינו אולם הצדיק אשר ראוי לומר לאו בר אינש הוא ושאול כשאילות הראשונים הוא. ואמרתי דזהו כוונות המקרא דכתיב ויראו יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים לכאורה תיבות זה מיותר אבל הענין שאמר לפי ערך גדלות יעקב קשה וכבד למצרים לעשות האבל עליו כלומר אבל כבד זה למצרים זה דייקא נשמע לאזנינו גורל ההספד שעשו לו בק"ק ווילנא כל בית ישראל למדול ועד קטן כי ק"ק בריסק הרה וילדה הצדיק הזה וק"ק ווילנא גידלה שעשועיה ועד עתה הי' נאמר על ווילנא צהלי ורוני יושבת ווילנא כי גדול בקרבך קדוש ישראל אף שק"ק בריסק הרה וילדה אבל ק"ק ווילנא גדול בקרבך ועתה אוי נא לה אמרה ק"ק ווילנא כי אבדה כלי חמדתה וכן אמרו יושב ארץ הכנעני אבל כבד זה למצרים ידוע דעיקר האבל היה על יעקב כמו שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל אמרו אבל כבד יותר זהו למצרים כי אוי נא אמרו יושב הארץ מצרים שאבדו מאתם כלי ומדתם משל למרגליות בכל מקום שהיא מרגליות היא ולא אבד אלא לדורו (ישעיה נו) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק להמתיק כל עניני הדקדוקים הנמצאין במקרא הזה נקדים מאי דאמרו באיכה קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלהים ע"ש ואמרתי לבאר ענין נכון שיש השתוות ממש בדוגמא אחת סילוקן של צדיקים עם חורבן ב"המק ושניהם בקנה אחד עולה ויהיה מדוקדק לשון סילוק דנקיט כי הנה אחרי דידוע ומקובל אצלינו דמיתת צדיקים המה מכפרין על הדור וכמו דאיתא בפ' הרואה על קרא דכתיב (סוף שמואל ב) בשעת דבר שהיה בימי דוד שאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידיך אמר ר' אליעזר אמר הקב"ה למלאך טול הרב שיש לפרוע מהם כמה חובות באותו שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין ובילקוט איתא על מאי דכתיב שם וימת מן העם שבעים אלף אר"ש לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף ע"ש ואיתא במדרש אדם כי יקריב מכם קרבן תינח בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליה' אמר הקב"ה אני נוטל אחד טוב ומכפר על הדור ועוד איתא אלה פקידי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעוונותיהם של ישראל אמר אחר חורבן בי"המק מה תהא עליהם השיב הקב"ה מיתות צדיקים יכפר עליהם ופן ואולי יש שורש פורה ראש ולענה לדבר און בלבי מה לנו לבכות ולספוד על מיתות צדיקים אחרי אשר בזה סרה חטאתינו ועונותינו יכופר. ובדרך הלצה נאמר מה יתאונן אדם חי כלומר האדם הנשאר חי מה ראוי לו להתאונן על מיתות הצדיקים גבר על חטאיו יכפר ידוע שצדיקים נקרא גבר גבר בגוברין כמו שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו אשרי הגבר אשר תיסרנו כו' בירמיה נאמר אני הגבר ואמרתי להסביר הדבר ואפתח במשל פי למי שהיה לו בן יחיד ורך והיה אהוב לפניו ביותר עד לאחת וטבעו של בן ההוא היה ענוג ורך מאוד והיה עלול טבעו לקבל בנקל איזה מיחוש הרופאים שפטוהו שבן הזה צריך שמירה מעולה וזהירות יתירה מכמה מיני מאכלות ומשתה ובפרט מיני מאכלים מתוקים לחיך אשר טבעי בני אדם להיות להוטים אחריהם וביחוד ובפרט הזהירוהו בזריזות יתירה מתאוות נשים שיתרחק מזה כי אם לעיתים ידועים וראוים לזה והזהירו בנפשו אשר אם לא יהיה נזהר בכל האזהרות הללו ותבוא מות ותקחהו והוא נזהר נפשו ימלט ויען יצר לב בן הזה היה רע מנעוריו והלך אחרי לבו וידוע שטבע לב האדם להיות להוט אחרי אשר מתוק לחיך אף מה אשר רע ומר לנפשו נפש החיות והבריאות ובפרט תאוות נשים גברה עליו עד מאוד ולא שמר העת והעונה אשר קבע לפניו הרופא אומן עד אשר גבר עליו חולי גדול ונפל למשכב וקראו להרופא וראה שיען לא היה זריז מאזהרות הנ"ל גברה עליו המחלה עד אשר אין תרופה למכתו והגביר אסף את כל חכמי הרופאים שלו מהאקאדעמיע ועשו ע"ז קאנסולס וראו וחקרו הדבר שבשום אופן לא נמצא שים מין ממיני רפואה אף אם יקחו כל צרי גלעד אין די שיעלה מזור ותרופה למחלתו להשיבהו לבריאותו שע"י שלא נזהר ממאכלים ומשקאות אשר מתנגדים לטבעו גברו עליו כמה מיני ממיני מחלאות ובפרט תאוות נשים התקיעו בו ג"כ איזה מיתושי וחולאים רעים משונים אלו מאלו וידוע שטבע מיני רפואות המה כל מה דמעלי להאי קשה להאי ולפיכך אם יקחו איזה מין רפואה מצרי גלעד להקל מעליו מיחוש ומחלה אחת צרי הזה מזיק מאוד למיחוש השני עד מות להגבירו במיחוש ההוא עד רדת שחת. ורחמי האב גברה עד למאוד על בן ההוא אשר אהבת עולם אהבו ועזה כמות האהבה לבן ההוא אשר בחר אותו משבעים בני פלגשות אשר נולדו וריתקם האב מעליו איש לעבר פניו הלכו וזה הבן יחיד ההוא אשר ילדה לו מטרוניתא רחומתא מחתונתו ושמחת לבו לקח אצלו ונשאר קבוע בפלטין שלו להיות לו בן יקיר וילד שעשועים להשתעשע עמו יום יום ויתעצב מאוד על בנו ויקרא בחיל כרוז את יועציו וזקיניו וחכמיו כי כולם יטכסו עצה איש את רעהו יחקור וידרוש להמציא איזה מזור ומחבוש לרפאות את חולי ומכאוב בנו בן יקירו ויוועצו כולם יחד ויאמרו אליו חקרנוהו עתה דע לך כי באמת חולי בנך התגבר עליו עד למעלה מפעולות התפעלות עסקי מיני רפואות ותחבושת מכל צרי גלעד אחרי אשר תקוע בו כמה מיני חלאים צרות ורעות כזיבורי ועקרבי ונתפשטו בכל רמ"ח אבריו וגידיו עד רוח ונפש הגיעו עדיין מצאנו לפניו תרופה מדרכי הסגולה כי הלא ידוע שכל מיני אבנים יקרות אקדת וכדכור ושארי אבני יקר ופנינים ואף לאבני אפוד לכולם יש להם סגולות במשכיותם אשר מועילים להועיל על ידם כמה מיני תועלת כמו שאמרו שהמרגליות מועילים הרבה לקבוע חן על נושאיהן ולאבני איפוד ע"פ סידורם שהוקבעו באיפוד ע"י משה רבינו ע"ה יש עליהן פעולות נשגבות ונוראות עד מאוד בסגולתן לפיכך ידענו שבאוצריך יש אבן ספיר ויהלם גדולה קבוע למעלה בראשו סגולת אבן הזאת אשר קבוע בכוחו לא ימד ולא יספר מרוב עד אשר בכח הקבוע באונו ובשרירי ביטנו יש לאל ידו לדחות כמה מיני חולאים מצורפים ומשולבים יתד אף אם ח"ו נתפש אצל בנך כמה מיני חולאים בכל רמ"ח אבריו ובכל שס"ה גידיו בכל אבר ואבר ובכל גיד וגיד חולי מיוחד בעוצם תועלת סגולתו יזור לחבוש כל חלי ממעיינו ולייבש כל מכאוב ממקורו בכל אבריו וגידיו עד אשר לא נשאר באחת מהנה אפי' רושם ומכאוב וישוב אליו רוחו ונפשו לאיתנו והאיש בגודל חמלתו על בנו לא מנע את הדבר הזאת אף שאבן הזאת הוא אצלו יקר הפבך עד מאוד מאוצר כל כלי חמדה אשר לו אשר אבן כדוגמתו וכצלמו לא נמצא אצל שום גביר על האדמה בגדלו ותפארתו אשר האבן הזאת סגלו אבותיו ואבות אבותיו ולעת צאת הגבירים להתאסף יחד אשר יושבים כל אחד קישוטיהן בראשיהם בהראותו את עושר גדולתו בכתר עם אבן יקר ההוא אשר לא נמצא כערכו ודמותו אעפ"כ לקח את אבן יקר ההוא לפי שעה לחלות בצוואר בנו כאשר גזרו ושפטו החכמים שסגולתו שיהיה תלוי על צווארו ולהביט עניו בהבטה טובה כמה פעמים בעיתים מיוחדים ביום כאשר נעשה הענין הזה לבן הזה אבן הזאת לא כיחד באומנתו ולא שיקר בסגולתו ונתרפא בן הזה וחזר לאיתן בריאותו כבראשונה ואח"ז הוכפלו עליו גזירות ואזהרות הרופאים לומר לו אך את נפשך שמור מכל מיני מאכלי' ומשקין המזיקין לך ומכל תאוות נשים אך למותר אך יצר לב בן הזה רע מנעוריו לנטותו אחרי תאוות לבו הרע לאכול ולשתות כל אשר יתאווה אם טוב ואם רע ובפרט נתן לזרים חילו זו תאות נשים אך למחסור ואין אשה עצורה לפניו עד אשר גברה עליו מחלתו שנית ועשו לו סגולות אבן היקר כפעם בפעם וכן פעמיים ושלש פעלו הרופאים והחכמים עם בן הזה להזהירו בכל והוא לא נזהר את נפשו לא מלט וסגולת האבן מחזירו כבראשונה. עד אשר יען הלך אחרי צו ולא עשה כאשר ציוו עליו ונתעצב מאוד ומאוד להלוך אחרי תאוות לבו הרע הרבה מאוד לפשוע במאכל ובמשתה וביותר תאוות נשים התגבר עליו מאוד עד אשר לעומת תעצומות תאות לבו הרע הרב' מאוד התגב' עליו חולי ומכאו' עד מאוד ומכתו אנושה ונפל למשכב בחולי גדול ונורא מאוד בכפלי כפלי' מאשר היה עד עתה והתגברו' חולאת גדולה עד למעלה הרבה יותר מכח פעולתו התקוע בסגולות אבן הזאת עד אשר לא נותר בו נשמה מתוקף מכאוב ומחלה אשר נתעורר ברוחו ונפשו ולפיכך אף שעשו לו כפעם בפעם לתלות האבן עליו ולהביט עליו לא נעדר המחלה מאתו כלל וכלל מפני שמחלתו הכריע את כח סגולות האבן ההוא ממקורו והאב בגודל חמלתו על בנו לפי גודל חסדו ומידות טובו נתייעץ עם חכמיו וזקיניו מה לעשות לבלי ידח ממנו נידח בן יקיר הזה וישיבוהו חכמיו ויועצי' הנה אם אמת שלפי תוקף חולי בנך אין כח באבן הזאת לרפאותו בסגולות נשיאותו על צווארו ובהבטתו כאשר הועיל עד עתה עדיין חקרנוהו ועתה דע לך שעוד יש תוקף סגולה נורא' ונשגבה טמון בחובו באבן הזאת עד אם כפטיש יפוצץ סלע יפוצצו הדק הטיב עד אשר אם דק עד לעפר ויתנהו מעט לתוך המים חיים אל כלי ולהשקות את המים הזאת לבנך חולה ההוא כמה פעמים ביום כמה ימים עד אשר אם כלה לשתות כל שחיקת אבן יקר ההיא בלי ספק ויחבוש תרופה למכתו עד אשר לא נעדר בו חולי וכתם מכאובו ומחלתו ואף אם עד שערי מות הגיעו מחלתו משם יורידנו להשיבו לקדמותו ובריאותו:

ויהי כשמוע האב דבר הזה זיו אכפיה השתני וחיל פלצות רעדה אחזתו וזלגו עיניו דמעות ויאמר להם הקשיתם לשאול דבר הזה לשסות אוצר כלי חמדה אשר אמדוהו וגנזו אבותי עד למעלה את אבן יקר הזה נופך ספיר והוא יקר תפארת גדולותי. לעיני כל שרי האדמה אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה אשר תכסני בושה עת צאתי בתכשיטין להתאסף יחד מתעטרים בראשם ואני אהיה קלני מראשי בהעדר אבן הניחן בראש תכשיטי אמנם עור בעד עור וכל אשר יש לו יתן בעד נפשו קשורה בנפשו של בנו ומשותף אב עם בנו בחלק מחלקי בריאותו על כן לא עצר כח השתוקקות אהבות האב להחית את בנו מלעשות דבר הזה ויקחו את האבן ההוא מאשר ניתן בראש ויעשוה בו כמשפט אשר שפטו חכמי הרופאים וישחקו אותו הטיב הדק הדק הטיב וישקוהו את הבן וסר חלייתו מעליו וישב לאיתנו כבתחילה אחרי הדברים והאמת אשר נעשתה דבר הזה ידוע מה דכתיב בכל לבבך בשני יצריך שיש אצל כל אדם שני לבבות יצר חכם להרע אשר מסיתיהו להטביעו ברשת ויצר חכם לטוב אשר חפצו ורצונו להטיב באחריתו ומזהירו לשמרו מכל רע ושלא לשמוע לעצת יצר הרע אשר מסית אותו לבלעו חינם ויאמר יצרו הרע לבן עתה דע וראה איך אתה נכבד מכל בית אביך ואיננו גדול אצל אביך ממך ולא יבצר עבורך מאומה ויקר ערכך עד מאוד עד שאפי' אבן יקר שלו לא עצר ממך ועתה גם אתה לא תבצר את כל אשר יזמו עיניך ויתאווה נפשך לעשותו לא תחדל ויען ויאמר יצרו הטוב אל תאבה ולא תשמע אל עצתו הרע אולם שמע לעצתי שמע אלי ותחי נפשך והלא תראה שאתה צריך לאזהרה ושמירה מעולה עד מאוד כפולה ומכופלת אלף פעמים ככה מאשר בראשונה. כי עד עתה אף שהרעותה את מעשיך וקיפחת אח בריאותך היה נמצא לפניך תעלה וארוכה על פי סגולות אבן ההוא מתחילה ע"פ הבטתו כמה פעמים ולבסוף הועיל שתיקתו אבל עתה שכלה אבן ההוא ודוגמתו לא נמצא בכל מדינות הקרובים והרחוקים אם חס ושלום לא תהיה נזהר מליפול ברשת כל חולי וכל מדוה לא תמצא עזר ותרופה מלרדת שחת ועד שאול ואבדון תרד ע"כ תהיה זריז ונזכר מלתור אחרי לבבך ואחר עיניך אשר אתה זנית אחריהם עד עתה ועוד אף אם חיבה יתירה נודעת אליך מאביך איך שאתה נכבד מכל בית אביך ואיננו גדול אצל אביך לאבד אבן יקר מבית נכאותו להחיות את נפשך אף אתה אינך ראוי להיות בן מביש והתחזק והיה לבן משכיל להשכיל על מוצא דבר לגלות חיבתך אל אביך לפי ערך חיבתו אליך כמים הפנים אל פנים ומדרך האוהב הנאמן בבריתו להשתתף בכל ענין עסק צער ומקרה אשר יקרה לאהובו ומהראוי להעלות על לבך את גודל צער ויגון אשר מצא אביך בהעדר ממנו את אבן היקר אשר בה היתה יקר תפארת גדולתו נגד כל שרי האדמה וכמה פעמים זלגו עיניו דמעות ואמר קלני מראשי ואתה הסיבות דבר הזה ובגלליך אבד אותו אשר ממנו יתד וממנו זיו וממנו הדרה וכעת פנה זיוה פנה הדרה בחיסרון פינות יקרות אבן הזאת ואתה היית בעוכריו אף אתה תרד עיניך דמעה מאין הפוגות על שעבורך נתגולל לפגום כבוד אביך הנורא ולהעציב את רוחו ביגון ואנחה ואביך ראה יראה אותך לבן משכיל להטיב את דרכיך וזהיר בכל אזהרות אשר הזהירוך ואיך אתה משתתף בצערו אזי יוסיף נעימות אהבה עזה עליך כפלי כפליים מאשר בתחילה ואם לא תעשה ככה דע וראה כי מרה תהיה באחרונה ואחריתך תהיה כיום מר אם יראה אביך אותך לבן מביש את דרכיו מלהטיב כי לבד אשר לא העלה לך ארוכה לחלייך יתוך כאש חמת אביך בזכרו שעל ידך ירד מכבודו מאבן יקר ההוא ע"כ שמע לעצתו עצות אומן ואז תצליח את דרכיך לעלות על במתי אב באהבה יתירה מאביך אליך. כן אנחנו דומה ממש למשל הזה ואחרי שיודע הקב"ה שאדם אין צדיק בארץ אחרי אשר יצר לב האדם רע מנעוריו וכשיחטא ח"ו לא יהיה לו תקנה ואין הקב"ה חפץ מיתתן וחשב לבלתי ידח ממנו נדח והקדים מזור ותרופה לדבר הזה ואמר נפש החוטאת סגולתה להביא קרבן לכפר על חטאתה ולתקנה את פגימתה שנפגם בה ולפיכך נאמר צדק ילין בה העם היושב בה נשוא עון שתמיד של שחר מכפר על עבירות שעברו בלילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום אולם אשר הרבו לפשוע וחטאו בכפליים אשר נשקד פשעים ישתרגו עלו על צוואר וכעגלה עבותות חטאים יחרה אף אלהינו ותיתך חמתו עד מאוד עד אשר לא כח בסגולות פעולות של הקרבנו' לכפר פשעינו ולהחם חטאתינו ולא מצא לנו תקנה כ"א אשר שפך חמתו על עצים ואבני' ואמרו מה לידידי בביתי ודרשו מה אשר היה ראוי ח"ו איזה כליון וחרץ לידידיו עשה הקב"ה זאת לביתו וניאר מקדשו ושרף היכלו וחרב את משכנו משכן העדות אשר מדור קדוש לשכינתו וגלה את שכינתו עשר גלות ומסעות וידוע שהיה קשה להקב"ה מאוד הדבר הזה וקראו יום מהומה ומבוכה ובמסתרים תבכה נפשו על חורבן ב"המק ואמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה דידוע דבה"מק מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ואין הקב"ה בא לבה"מק של מעלה בנא בהמ"ק של מטה אשר עיקר שכינתו ומשכנו היו שם בחדר המיטות בין שדי ילין מ"מ לגודל תשוקת הקב"ה וחיבתו עלינו לא חס על העדר כבודו ושם תפארתו ואומר קלני מראשי כי שם קדשו בעו"הר נתחלל בין הבבליי' והוא מחולל בפשעינו עשה כל זאת בכדי להזדכך אותנו מפשעינו ומחטאתינו לטהרינו כי ע"י אשר נשפך חמתו על עצים ואבנים שככה חמתו מלהתיך עלינו לכלותינו ובעו"הר אחרי שנחרב בית קדשינו ותפארתינו ולא נשאר מקום משכן לשכינה הקדושה מצאנו שהצדיקים המה בדרך מעלותם כמו בהמ"ק דמקרא מלא כתיב ושכנתי בתוככם שמשכן השכינה היא תקוע אצל הצדיקים ולפיכך אמרו שכל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בה"מק בימיו אחרי אשר עיקר ענין ב"המק הוא משכן ומדור לשכינה הקדושה:

כן הוא הצדיק שיש בו דעה שנמצא מקום מדור ומשכן לשכינה אצלו ויש להסביר הדבר ע"פ פשוטו שידוע דאורייתא וקוב"ה כו' והרמב"ן מפרש על מה שדרשו רז"ל בברכות ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא אף דבקרא כתיב עוזבי ה' מצאו חז"ל לדרוש על התורה דאורייתא כו' ואני אמרתי לפרש מאי דאי' בשבת סוף פרק הבונה שדרשו מלת אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית כלומ' אמר הקב"ה שהתורה אשר אני נותן לכם אני הוא בעצמי הוא דאורייתא וקוב"ה הוא כו'. ומדוקדק בפירש"י שם דמפרש אנא נפשי אני בעצמי ע"ש כלומר נתינות התורה היא ממש נתינות הקב"ה. ולכן הצדיקים אשר נטו שכמם לעול תורה ונעשה גופם דרפתקא לאורייתא הוה כמו משכן לקוב"ה ואמרו בדוד המע"ה ה' עמו הלכה כמותו ע"ד הנ"ל דאוריי' וקוב"ה כו' ואין לקוב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכ' ומשו"ה כמו שב"המק כל זמן שהיה קיים היה מגיני ומצלי להציל את כלל כנ"י וכל גזירות רעות אשר היה מתרגשים עליהם ע"י עונות ופשעים כן הצדיק מגין על כ"י ע"י תפילתו ובקשתו וכמו שנאמר אבי רכב ישראל ופרשיו דתרגומו דהוה טוב לישראל בצלותיה ובעותיה כרכב ופרשים שמגינים מכל צר ואויב כן הוא מגין בצדקתו ותפלתו ובפרט שהוא מחולל בפשעינו שלמדו רז"ל בהפועלים שכל שני דהוה יסורים לרבי לא שכיב אינש בלא זמנו ע"ש אולם אם עוונותינו עברו ראשינו וחטאתינו עצמו עד למעלה ופשעינו גברו מסטיני' ומקטרגים רבים עד אין מספר ולכן אף שזכות הצדיק הוא טב לישראל כרכב ופרשים אבל רבים המה אשר עלינו מאשר איתנו אשר ידוע שכל חטא ועון נברא מסטין ומקטרג אחד לאחד למצוא לחשבון גדול ועושים קטגורי' גדולה על כנ"י בעו"ה איזה גזירה דחוקה ומבוקה ומבולקה בכלה ונחרצה ח"ו והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו לא יכול לסתום פה מסטינים הללו אשר אומרים עוד מי לך פה להליץ עבורם וחשב לבלי ידח מאתנו נידח ואינו חפץ במיתתן של רשעים ועושה לו כמו שעשה בחורבן שע"י אשר שפך חמתו על ענים ואבנים והשליך משמים ארץ תפארת קדושתו עד אשר לא נמצא משכן מנוחה לשכינה הקדושה כבתחלה אז רפתה רוחא דרוחא מסאבא ונח רוגזי' ולא היה עוד פתחון פה לאיקטרוגא. כן הוא בדמות הזה שהקב"ה נוטל את אשר נאמר ושכנתי בתוככם שנמצא בו משכן לשכינה הקדושה ולכן נאמר ויאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידך שדרשו רז"ל בפ' הרואה שאמר הקב"ה למלאך המקטרג טול הרב שבהם שיש בו לפרוע בו כמה חובות מקטריגים מעונות ופשעים של כלל ישראל ובאותו שעה מת אבישי בן צרויה שהיה שקול כרובה של סנהדרין והבאתי בשם ילקוט שמה שנאמר בקרא וימת מן העם שבעים אלף לא מת אלא אבישי והיה שקול כשבעים אלף והשמיענו המקרא שעולה הגזירה ע"י המקטריגים עלה על מיתות שבעים אלף והיה מספיק לסתום פיות מסטינינו ומקטריגינו בצדק אבישי בן צרויה בכדי לבטל גזירות ומיתות שבעים אלף וכמו שנאמר מחץ ראש על ארץ רבה כמו שנאמר על מיתות אבישי עתה הרף ידיך. שרפתא רוחא מסאבא מלקטרגא ונחה רוגזא במה שמבלבל יצועי עלה מקום משכן השכינה קדושה עילאה אצל הצדיקים הקדושים אשר בארץ וזהו ענין ממש חורבן בה"מק שרפתה גזירות ואבדה מקטריגא ע"י שריפות עצים ואבנים לבילבול חדר המיטות מנוחה ומשכן שכינה הקדושה ודומה הדבר ממש לעסק המשל שיסדנו שכל זמן שלא היה תעצומות החולאת מתגבר מאוד עליה היה מספיק סגולת נשיאות אבן הטוב על צווארו והשקפתו בו לטובה לפעמים ואח"כ לא היה פועלים תרופתו מחמת כובד החולי כנ"ל עד אשר היה מהצורך לשחוק כליון חרוץ בפטיש לפוצץ אבן הזאת לגמרי כן הוא ממש בין בענין בהמ"ק ובין בענין הצדיקים ששניהם כאחד מקום משכן לשכינה הקדושה שכל זמן שאין עלינו כבד עון היה מועילי' אותנו לכפר פשע ולהתם חטאה להכריע גזירות וצרות אשר מעלים המסטינים ומקטר"גים עלינו עד אשר לא כביר מצא ידו כפרת וזכות הצדיק להשקיט פה המקטרג מהגזירות רעות אשר התעולל עלינו בכליון חרוץ והצורך לחרוב משכנו ולנאר מקדשו הן ע"י בהמ"ק והן על ידי העדר הצדיק: ולכן מורי ורבותי עורו והתעוררו על נפשותינו אחרי אשר אנחנו רואים שלא היה כח לעצור זכות הצדיק הקדוש אשר אנחנו עסוקין בהספדו כי רבה היא עד למאוד ונהגין זכותו עלינו בצלותיה ובעותיה כרכב ופרשים והוכרח הקב"ה לומר למלאך המשחית רב לך טול הרב נראה שעוונותינו עברו ראשינו ורבו משערותינו ועצמו מצעדי רגלינו ומהראוי ליבוש במעשינו ונכלם בעיונינו ונכפוף קומתינו מפני חטאתינו ובמסתרים תבכה נפשינו מפני עוונינו ובחדרים תאנח נפשינו ורוחינו על רוב פשעינו ובעו"ה מי יודע איזה צרות מצירות רבות גזירות רעות אשר נתעוררו עלינו מסטינים ומקטריגים בעיונינו עד אשר לא נותר כביר ידו וכת לאל לבטל כל הגזירות מעלינו אם לא בהעדר הצדיק מאתנו לגמרי אז הרף ידו המשחית מעלינו כנ"ל שהודיע לנו המקרא כי מיתות אבישי ביטל מיתות שבעים אלף ולפיכך אמר קשה סלוקן של צדיקים כלומר אחרי אשר אנחנו רואין שהצדיק ברוב זכיותיו לא הספיק להגן עלינו עד שהוצרך לסלקו לגמרי מאתנו מסתמא קשה הקטרוג עלינו עד מאוד והוא ממש כשריפות בית אלהינו שלא היה מספיק כפרות המקדש וקדשיו לדחות הגזירות עד שהוצרך לשפוך חמת המלך על עצים ואבנים כנ"ל וזהו דקאמר הצדיק אבד מן הארץ ואנשי חסד נאספו לגמרי באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק כלומר שמהראוי לשום על לבו להבין על מוצא דבר עד כמה הגיע הרעה מגזירות וצרות מהמסטינים אשר נתעוללו עלינו עד אשר לא היה באפשרי להשקיטם על ידי זכותם כי רב הוא בחייהם אם לא להרף יד המשחית במיתתם וזהו דעורר הנביא את לב העם ואומר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו ואין מבין כי מהראוי לשום כל אחד אל לבו ולהבין כי מפני הרעה ר"ל איזה גזירה רעה מבוקה ומבולקה אשר התגוללו עלינו מקטרגינו בעונינו נאסף הצדיק לבטלה ולומר עתה הרף ידיך וביותר מהצורך להיות לשוב מעתה בתשובה ולהיות זריז ונזכר מלשוב עוד לכסלה חס ושלום כי עד עתה היה לנו צדיק הזה אשר אמר הקב"ה עליו סול הרב שבהן שיש בו כדאי לפרוע כמה חובות ולפיכך הרף יד המשחית מעלינו אבל מעתה שלא נראה ולא נמצא דוגמתו וכמו שחקרנו בהמשל שהזהירו לבן שיהיה זריז אחרי אשר לא נמצא אבן דוגמתו כערכו וכן בענין בחינה השניה אשר עוררנו במשל כי אף שתיבה יתירה נודעת מהקב"ה עלינו להתאמץ לבטל מעל נו כל הגזירות רעות לעומת זה מהראוי להיות להשתתף בצער של מקום וכמו שאמרו על חורבן בית המקדש כל המתאבל זוכה ורואה בבנינה וכן מהראוי להשתתף בצער שגרמנו במיתות הצדיק הזה וכמו שאמרו רז"ל קלני מראשי אם המקום מצער על מיתות רשעים קל וחומר על מיתות הצדיקים שצערו כפילה ומכופלת ודי לעבד שיהיה כרבו להרבות בכי והספד על העדר וצער השכינה אשר נתעורר על ידי מיתתו כנאמר ושכנתי בתוככם שמצא השכינה מקום משכן אצלו על ידי דיעה שהיה בו ונחשב כאלו בנה בית המקדש ואם חס ושלום נשוב עוד לכסלנו מלבד שאין לנו עוד מזור ותרופה נגד המקטרגים פן ואולי יעלה חמתו על אשר בעונותינו הרבים גרמו עוונינו למיתות והעדר הצדיק ולכן מהראוי שכל אחד יפשפש במעשיו ולשוב איש מדרכו הרעה בתשובה שלימה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו יקבל תשובתינו כאישים וכניחוחים וסרו עוונותינו וחטאתינו יכופר ומה שאמר המקרא אנשי חשד נאספו על פי עריכות הדברים האלה אשר חקרנו בענין שקולה מיתות הצדיקים כשריפת בית אלקינו יש לכוין גם זאת שהנה ידוע מאי דאמרו רז"ל וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה הקב"ה להקדים שתי שנים לונושנתם דאלמלא נתעכב עוד שני שנים היה נתקיים אבד תאבדון ולא היה תקומה חס ושלום הביאו רש"י בחומש ע"ש [ואמרתי לפרש בזה הא דאיתא במדרש כי ה' הוגה יכול על מגן תלמוד לומר על רוב פשעיה ואינו מובן אטו חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא על חנם ועל מגן ולפי הנ"ל מבואר דהואיל וכתיב כי ה' הוגה וידוע כי שם הוי' הוא רחמים ומשים הכי כתיב וישקוד ה' על הרעה שהוא הכל מידות הרחמים משום שצדקה ורחמים עשה הקב"ה במה שהקדים הרעה כנ"ל אם כן היה עולה על הדעת לומר דאפשר עדיין לא נתמלא סאתם של ישראל להגלותם רק שדן איתם על סופן חשש הקב"ה שאחרי זמן ונושנתם שיתמלא סאתם לא יהיה חס ושלום תקומה לכן אמר כי ה' הוגה היינו שהיה מידות הרחמים בזה יכול מגן כנ"ל שעדיין לא היו ראוים לכך על זה מסיים ת"ל על רוב פשעיה שכבר נתמלא סאתם רק שהיה באפשר עוד להאריך אפו להקדים שני שנים למנין ונושנתם כנ"ל ובריש חגיגה איתא על מיתת הטובים קודם זמן יש נספה בלא משפט וזהו דקאמר קרא ואנשי חסד נאספו ויש אף זאת לחוש שלקח הקב"ה קודם זמנו ועשה בו אסיפה וכנ"ל:

כתיב ויקונן דוד על שאול ועל יהונתן בנו הקינה הזאת ויאמר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר נראה לבאר הענין דעל פשוטו אמרו דרך הגיבורים ללחום מלחמתן בחרב [וכתיב חגור חרבך על ירך גבור כו'] כי כביר מצאו מיל ויש לאל ידם להתקרב עצמם אל פני המלחמה וחרבו נטויה בידו אולם אנשים מורך בלבבם מלבטוח בגבורתם אינו יכולים ללחום בחרבם בקרב פני המלחמה כ"ד בקשת אשר פעולתם הוא ברחוק מקום עיין ריב"ש סימן ס] ולקמן כתיב קשת יונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם אחר ששאול כח מלחמתו וגבורתו בחרב ויהונתן הוא רק בקשת ולכן אמר שמת שאול ומהצורך ללמד בני יהודה קשת כי אין מי שיעורר בחרב לקראת פני המלחמה ועל דרך מליצה נראה לבאר הדבר שקונן דוד על רוב צדקתם וידוע שאמרו רז"ל על קרא דאבי רכב ישראל ופרשיו דצדיקי' טובים לישראל בצלותן ובעותם שמתפלל תמיד על טובת כ"י שינצלו מכל גזירות ורעות המתרגשות על העולם ונראה לבאר מהו ענין תפילה ומהו ענין בקשה ענין תפילה הוא מה שאדם מתפלל אל המלך פנים אל פנים למלאות חפצו ורצונו וענין תפילה הוא שורש לשון פי. בקשה הוא נעשה מבני אדם אשר אין להם כח לעמוד בהיכל מלך להתפלל על מחוז חפצם פנים אל פנים ומהצורך להם לעשות ענינים דרך בקשה (כמו הנהוג במלכותא דארעא שעושין דרך בקשה היינו שמשלחין פראזבע על מבוקשתם ואפילו פחותי ערך הרצועה נתונה בכך) כן הוא הדבר יש הרבה צדיקים הנכנסי' בלי בר ורואים באספקלריא המאירה ויש שאין נכנסין בלא בר ורואין באספקלריא דאינו מאירה על הראשונים ראוי לומר שעושין ענינם דרך תפילה פנים אל פנים ועל כת השניה ראוי לומר שעושין עניניהם דרך בקשה מרחוק והקב"ה עושה שלום לרחוק וקרוב ולכן כת ראשונים יש לכנות במליצה דומה לחרב שעושה פעולתו בקירוב מקום ועל השניה יש להמליץ לקשת שמהצורך לפעול מרחוק ויעקב אבינו אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובבעותי וכמו שנאמ' דהצדיק בתפילתו ובבקשתו כרכב ופרשים ולכן אמר יעקב שעשה פעולתו ליקח מיד האמורי בענינים דרך תפילה הדומה במליצתו לחרב וגם בענינים דרך בקשה הדומה למליצות קשת והנה יהונתן לא היה רק מידות קשת שלא היה בכוחו לעשות דרך תפילה רק דרך בקשה מרחוק ובאספקלריא שאינו מאירה אבל עכ"פ קשת יהונתן לא נסוג אחור ולא חזרה בקשתו ריקם אולם שאול היה מכת אשר עיילו בלא בר ובאספקלריא המאירה והיה פועל מעשיו דרך תפילה פנים אל פנים ולכן אמר שחרב שאול לא תשוב ריקם ולכן קונן דוד כעת שאחרי שנעדר שאול לא נשאר לנו כי אם ללמד קשת כנ"ל עוד יש להמליץ ענין חרב וחנית על לומדי התורה כמו מגור חרבך על ירך הודך והדרך והדרך צלח רכב על דבר אמת שכולו נאמר על לומדי התורה כי יש מי שאומר הלכה ברורה להשיב לשאלו דבר ברור תיכף והוא מליצות החרב שתורתו ומשנתו שגורה על פיו וקרוב הדבר בפיו ולבבו [ואמרו ושננתם שיהיה דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אל תגמגם ותאמר אלא אמור מיד עיין בפ"ק דקדושין והיינו ענין חרב] ובפ"ב דחגיגה איתא שדרשו על מאי דכתיב איש מלחמה שיודע ללחום מלחמתה של תורה. חם כן אה לוחם בה במידות החרב כנאמר חגור חרבך שתהיה מתקרב מאוד אל פני המלחמה ללחום מלחמתה כמתלחמים בחרב. אולם תלמיד חכם שאין משנתו שגורה על פיו ולא קרובים הדבר בפיו ולבבו כששואלין אותו דבר הלכה אינו יכול להשיב בקרוב דבר ברור כי אם ממרחק יביא לחמו לפלפל ולחקור ולדרוש מענין לענין עד אותו ענין עד אשר יבוא אל מחוז תשובת שאלתו אשר שאלוהו וכמו שנאמר והחזירו עתניאל בן קנז בפילפולא ומליצתו הוא כחידות מלחמה הנעשה בקשת ברחוק מקום מן פני המלחמה ואצל זה אינו דברי תורה מחודדין בפיו ומנמגם ואומר שאין לו מדות חרב חדודה אלא מידות קשת שמגמגם מרחוק וממתין ואומר] וידוע ששאול היה נשיא כמו שדרשו רז"ל ויקרע דוד את בגדיו על שאול מכאן שקורעין על נשיא ועל שיהונתן הוא היה אב"ד וידוע שנשיא מעלתו גדולה בלימוד מאב"ד ועיין בפרק הניזקין (דף מט) דשאול היה בו תורה וגדולה ע"ש ברש"י ולפיכך קאמר הכתוב קשת יהונתן וחרב שאול וכעת שמת שאול לא נשאר לנו נשיא כמותו שילחום מלחמה של תורה במליצות חרב ומהצורך ללמד בני יהודה מליצות קשת. כתיב גבי איש שהגיד לדוד על מיתות שאול בגדיו קרועים ואדמה על ראשו. באיכה כתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם נראה הענין על פי מאי דאיתא בפרק האורג כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו ע"ש וידוע ששאול לא נספד כהלכה לפיכך הודיעו זאת האיש ההוא שהראה את עצמו אדמה על ראשו שראוי לקוברו בחייו. גם בשעת חורבן שלא היה עת ופנאי להספיד הצדיקים כראוי עשו זאת זקני בת ציון שישבו לארץ וידמו מלהספיד ק העלו עפר על ראשם להראות בחינה קבורת בחיים במיתות אבנר כתיב וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם ולכאורה היה לו לומר על קבר ורש"י מפרש אל כמו על גם לכאורה תיבות קבר מיותר לגמרי והיה די לומר ויבך על אבנר' ונראה דדוד העיר ההספד כמו מדרך כל

המספידים לעורר העם לאבל ולהספד ואומרין להם שכל המתעצל ראוי לקוברו בחייו וילפינן זאת ממאי דנאמר גבי יהושע ויקברו אותו מצפון להר געש מלמד שרגש עליה' ההר להורגן כלומר הר הזה שקברו בו יהושע רצה לעשות עליהם קבורה בחייהם וזהו ענין דאמר דוד וישא המלך את קולו זהו ענין הספד וכמו שאמרו אגרא דהספיד' דלוייא היינו שירים קולו לעורר העם ואמר דוד עוררו כל העם להספיד ומהראוי שכל אחר ירא לנפשו אם יתעצל יהיה ראוי לקברו בחייו כמו שקבר יהושע רגש עליהם לקוברן וזהו דקאמר כולכם תהיו ראוי אל קבר אבנר ולפיכך מקושר עפי"ז סיומא דקרא שנתעוררו כל העם ויבכו. עוד אמרתי לבאר קרא דאל קבר אבנר דלכאורה כולו מיותר דהא באבנר משתעי מעיקרא ולעיל מיניה כתיב ויקברו את אבנר בחברון והיה די אומרו וישא המלך את קולו ויבך ואנן ידעינן דעל אבנר ועל קברו בכה אולם נראה על פי דחקרתי על מה דאמרינן דמשום שלא הספידו ליהושע כראוי רגש עליהן ההר להורגן מה לך הרים כי רגשו ואיזה ענין נוגע להר מניעות הספד של הצדיק ונראה להסביר הדבר על פי מה דאמרינן סוף פרק ואילו מגלחין נשי דשכנציב אמרי עטוף וכסי טורי דבר רברבי ובר רמי הוא ומפרש מהרש"א בשם הערוך כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו עצמיכם במלבושים נאים כי זה האיש הבא לקבור אצליכם בן גדולים היא פירוש שמודיע לההר לעשות הכנה לקבל הצדיק בכבוד שדרכם היה לקבור בהרים ע"ש ואמרתי על זה משל שידוע כשנוסע מלך אי איזה שר גדול ממקום למקום כל מקום עושין הכנה לקבלו לפי כבודו במלבושים נאים ושארי הכנות ושולחים מקודם שליח מיוחד (הנקרא פעלד יעגער) טרם בואו בכדי שידעו אנשי העיר לעשות הכנה על זה ואם מתעצל השליח ההוא בשליחותו ולא הודיע לנכון באיזה מקום וממילא אינו עושין מושלי העיר הכנה לקבלו לפי כבודו ועל זה מתקצף מושל העיר על השליח הנ"ל על שלא הודיע כך הדבר הזה אם היו מספידין את יהושע כראוי ממילא היו מודיעין לההר לעשות הכנה והיה אומרים עטוף וכסי טורי אבל על שלא הספידו ליהושע כהלכה לא היה יודע ההר להכין את עצמו לעשות הכנה לפיכך שפיר התקצף עליהם ההר עבור זה שמנעו מאתו להכין עצמו וזהו שעורר דוד בהספדו בעת שהרים את קולו להספיד לאבנר הודיע אל הקבר שיעשה הכנה לקבל הנקבר כנאמר עטוף וכסי טורי דבר רברבי ובר רמי הוא כן הודיע להקבר שידע שאבנר בא אליו וידוע מה שאמר דוד הכמוס נבל ימות אבנר דנבל מורה על גריעותו כאמר נבל הוא ונבלה ידבר ושם אבנר מורה למעליותא לשון נופל על לשון אב בחכמה גר ישראל לכן אמר אל קבר אבנר הודיע להקבר שאיש הבא לקבור אצלו הוא אבנר ויעשה הכנה לקבלו לפי כבודו. לבאר מה ענין קינה כשקונן דוד על שאול אמר בתוך הקינה לומר בנות ישראל אל שאול בכינה נקדים דאמרתי לפרש קרא (דיחזקאל כא) דכתיב ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה חתה נאנח ואמרת על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים כו' ולכאורה תיבות ואתה דכתיב בריש פסוקא מיותר כי כמה מקראות מתחילים ביחזקאל סתמא בן אדם וגם מה דאמר אח"ז והיה כי יאמרו אליך כו' תיבות אליך מיותר. וגם מה דאמר אח"כ על מה אתה נאנח מיותר קצת והיה די אמרו והיה כי יאמרו על מה תאנח ונראה לבאר דבר הזה על פי מה שידוע שיש לכל המלכים כלי זמר הנקרא (קאפעלע). אולם מלך אחד אשר היה מלומד מאוד בעצמו בחכמת מוזיקע חקר הדבר אחרי שעסק הקאפעלי עניינם לזמר בכל עת וזמן הצורך הן לשורר בכל שירי זמרה ששון ושמחה בעת לשמוח ועת רקוד וביום שמחתם ובמועדם ואף גם זאת להם שמהצורך בעת הצורך לשורר לעורר שירי נהי ויגון בעת לספוד בימי צער הנקרא (זאלאבע) ובימי עיטי שלהם וראה המלך המלומד בחכמות מוזיקא שיש אנשים מאנשי קאפעלע שמזמרים שירי זמרה ערבים לששון ולשמחה על פי תכלית חכמות המוזיקע בכל תנועותיה ובכל פעולותיה ולא נגרע דבר עד תכליתו אולם לשירי נהי ויגון אינם מסוגלים אנשים הללו ויש העדר וגירעון בתנועותם ופעולתם כשמזמרים שירים הללו כי על פי אשר נתחכם המלך ההוא בחכמת מוזיקע נרגש בהם עד מאוד ולהיפוך יש אנשים המסוגלים לשירי יגון ואנחה עד תכליתם בכל תנועותם בלי גירעון והעדר כלל אבל לשירים ערבים כשמזמרים נמצא בתנועותם בכמה עניינים העדר וגירעון על פי תכלית קביעות חכמה ההיא והענין הוא כפי טבע אשר הוחק על האדם ההוא מתחילת בריאותו כי מי אשר גברה עליו מרה לבנה יסודו וטבעו להיות אך שמח ולפיכך נקל להיות רגיל עליו כל שירים ערבים לתכליתן אולם איש שהוחק טבע בריאותו למרה השחורה בכל עצב יהיה לו מותר וטבעו להיות נס אל יגון ואנחה ולכן כל עירעורי יגון נוחים לפניו על כן התחכם מלך ההוא לעשות שני כיתות קאפעלע כת אחת עשה קאפעלע פאראדע וכת אחת עשה קאפעלע זאלאבע כפי סגולות טבעי אנשים אשר מסוגלים כל אחד לענין מיוחד כנ"ל ועל ידי זה היה מזמר כל כת וכת עסק שירו וזמרו לתכליתו האמיתי על פי חכמה ההיא. ובזה ניחא מאי דאמר (ירמיה ט) התבוננו וקראו למקוננות כי' הענין הוא כי בלי ספק יש הרבה מקוננות המיוחדים לזה לעת הצורך ואף ספדני מיוחדים היה בימי התלמוד כנאמר פתח עליו ההוא ספדנא. אבל מכל מקים צריך להתבוננות ולקרות לאותן מקוננות אשר טבעם מחוק בריאותה מסוגל לזה כמו שהקדמנו כי מי שטבעה נוטה ממרה השחורה יותר מסוגלת לעורר קינה ונהי. אמנם אף שביארנו על פי חקירות ובחינה הנ"ל שקבע שתי כיתות למיני קאפעלע הנאמרים כל זה בעניינים הבאים דרך הטבע היינו ימי ששון ועת לשמוח או ימי צער ועת ספוד אולם אם בא יבא פחד ואיד חוץ מדרך הטבע למשל ששלח המלך כל חילו לאיזה מלחמה ובאה השמועה איך כל חילו נהפכו עורף להיות נם לפני רודף ונעדרו כל שרי צבאות וראשי העם בלי ספק שעל שמועה רעה כזו שאף אם לבו כלב הארי המום ימום בזה וכיוצא בזה נתהפך כל טבעי בני אדם כולם יחד להיות נס אל יגון ואנחה ומעורר שני כיתות הקאפעליע לאחדים לקול נהי ובכי ואנחה וזהו הנאמר (ביחזקאל) ואתה בן אדם כלומר אף אתה שאין טבעך לעורר נהי ואנחה (ואפשר דידוע שראה יחזקאל המרכבה ועוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה מסתמא היה חוק טבעו קבוע לשמוח) מכל מקום אפילו אתה תאנח והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח כו' כי ישאלוך לומר על מה אתה אליך דווקא ואתה דווקא שיהיה קשה להם הא אין טבעך קבוע לקינות ואנחה לזה נאמר לו להשיב על שמועה רעה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים כו' כי על ענין כזה יוצא האדם חוץ מטבעו הקבוע עליו ומשום הכי שפיר דאף יחזקאל נאנח משום דנמס כל לב ורפי כל ידים כל דייק כנ"ל במשל וזהו ענין דקאמר דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות ידוע דכוס חרבות היא עוף המייללת בקולה כאיש המיילל על חורבן וקאת מדבר נראה לומר על המזמר בימי קיץ ביער ובמדבר שירים ערבים ואמר שאף שטבעו קבוע עליו להיות דומה לקאת מדבר משירים ערבים על פי הגזירה והצרה הנעשה שלא מדרך הטבע נתהפך טבעו להיות ככוס חרבות שהוא מסוגל לשירי נהי ויללה וזהו שקינן דוד בקינה שלו על שאול ואמר ראו איך שענין ההספד והיגון על שאול יוצא מדרך הטבע כי דרך הטבע שנשים המה מקוננות ומייללות על המתים כמו דאיתא סוף מועד קטן אבל כתיב התבוננו וקראו למקוננות שלא כל הנשים ראויות לקונן כראוי אם לא מי שטבעה מסוגל לזה לעורר נהי וקינה אבל כאן לא היו צריכין להתבוננות הזאת על פי בחינה הנ"ל אלא בדרך כלל בנות ישראל על שאול עשו נהי ובכי כי אף שטבעם לשמחה לתוגה נהפכה כן הוא ענין ההספד שאנחנו עסוקין בו על איש צדיק קדוש וטהור אשר שמעט שבק"ק ווילנא כולם געו בהספד ובכי ויגון ואנחה אף מי שטבעו להיות אך שמח: עוד אמרתי לבאר מה דאמר בנות ישראל אל שאול בכינה על פי הקדמות שאמרתי לבאר מאי דאיתא בפרק האורג כל המתעצל בהספדו של חכם מתקצרין ימיו ושנותיו ואמרינן דכתיב גבי יהושע ויעבוד העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ומפרשינן דימים האריכו אבל שנים לא האריכו לכאורה דהעונש בא על הזקנים שלא הספידו ליהושע כהלכה ולמה היה העונש דווקא להזקנים ולא לכלל ישראל. ועל פי פשוט נראה דהכל תלוי במי שהיכולת בידו לעורר את העם להספד וכשמעורר העם בזה זכות הרבים תלוי בו. וגבי אבנר כתיב וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם אחרי שהמלך עורר ההספד כמו שאמרנו אגרא דהספדא דלויי ולפיכך וישא המלך קולו אז ויבכו כל העם וכן ביוסף כתיב ויעל יוסף לקבור את אביו אז ויעלו עמו זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים וגם רכב ופרשים ויהי המחנה כבד מאוד ונמצא כשהגדולים והזקנים מעוררים אז עסוקין כל העם בהספד ולהיפוך חס ושלום כשאין הזקנים מעוררים לזה אזי לא מתעורר הספד על כלל העם ושפיר נענשו הזקנים על יהושע יותר מכלל העם שחטא הרבים היה תלוי בם ואפשר לדייק זה בלישנא דתלמודא כל המתעצל לכאורה היה לו לומר כל מי שהוא עצל דייק בלישנא לומד המתעצל כי הזקנים בעצמן נקראין עצלים וכל העם נקראין מתעצלין על ידי אחרים היינו הזקנים שלא עוררו אותם להספד וחטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי גם כן בו. ולכן דייק לומר דאפילו עונש כלל ישראל דנקראים מתעצלים תלוי בהזקנים שהיכולת בידם. ונראה עוד טעם מה שבא העונש מיוחד להזקנים יותר מכלל העם לפי שנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב וכתיב לב יודע מרת נפשו לפי שעיקר קביעות הדעת אצל האדם הוא תקוע בלב לכן יודע מרת נפשו קודם לכל האברים לפי תוספת דעתו שיש בו מרגיש יותר הכאב מכל האברים ובמיתות אבנר כתיב ויאמר דוד אל עבדיו הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום היה לו לומר הלא דעו כי שר כו' אמרו הלא תדעו משמע לשון עתיד הוא. אולם הענין הוא ע"פ שהקדמנו דיוסיף דעת יוסיף מכאוב. וכשהספידו את ר' אליעזר אמרו עליו שהוא טוב לישראל יותר מאב ואם וידוע אף במיתות אב ואם ונשארו בנים קטנים וגדולים הגדולים מרגישים תיכף מגודל ההיזיק וממניעות הטוב שיבוא עליהם אבל הקטנים מחמת חיסרון דעתם אינם יודעין מאומה להבין אחרית דבר מההיזק ומניעות הטוב שיבוא עליהם באחרית הימים כן הענין בפטירת הצדיק מי שיש לו יותר דעת הוא יוסיף מכאוב צער ויגון מפני שיודע ומבחין הטוב ההוא שבא אלינו ע"י הצדיק שהוא לנו מחסה ומסתור מכל צרה שלא תבוא עלינו וכמו שנאמר אבי רכב ישראל ופרשיו דהוה טב לישראל בצלותיה ובעותיה כרכב ופרשים וכעת בהעדר הצדיק נחסר מאתנו כל אלה. ובפרשה ויצא מביא רש"י שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה ואם כך ביציאתו מהעיר וישנו בעולם על אחת כמה וכמה ביציאתו מהעולם לגמרי שעושה רושם פנה זיו העולם והעולם חשך בעדו. אולם המון העם שאינן בדעת שלימות אין להם כל כך לב להבין להוסיף יגון וכאב לב להתאבל על העדר הצדיק מפני שאינם מבחינים הטוב הבא על ידי הצדיק ואינם מרגישים החיסרון שיתגולל חס ושלום אחר כך כמו שהבנים קטנים אינו מרגישין החיסרון שיבוא להם באחרית הימים מהעדר אביהם או אמם ומקרא מלא כתיב הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו משום שאין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק משום שאינן מבינים הרעה שיבוא על ידי העדר הצדיק על כן אין שם על לב להתאונן עליו וזהו שאמר דוד לעבדיו במיתות אבנר הלא תדעו על פי שהקדמנו כי דלות העם אין איש שם על לב דאין מבין הרעה שבאה מהעדר הצדיק ואינם מרגישים בזה תיכף כבנים קטנים שאינו מרגישים בהספד והזיק ואינו בוכים. ומדרך העולם שהגדולים מעוררים את הקטנים לבכי ונהי ואומרים להם מהראוי לכם לבכות ולספוד אף שאינכם מרגישים כעת יבא העת והעונה שתדעו ותבינו ותרגישו בחיסרון והספד שיבוא לכם כי לפי שעה כל צרכי הבנים מוכן עדיין במה שהכינו אביהם ואמם אבל כשיאכלו את אשר הכינו להם ירגישו בחסרונם בדמיון הזה אמר דוד לעבדיו אף שלפי החיסרון דעת הרגשה שיש בכם אין איש מכם שם על לב להתאבל ולספו' על מיתות אבנר באין מבין חכם שמפני הרעה שיבא חס ושלום נאסף הצדיק ואמר ז"ל צדיק נפטר מהעולם רעה באה לעולם אבל אינכם מרגישים כעת כמו דכתיב כי לא נעשה פתגם הרעה מהרה. כי בהעדר הצדיק הלוך וחסור מאתנו השפעו' מעט מעט אשר הי' באה לנו בזכותו רק שמחמת שחסר ואתאי חסר ואתאי מעט מעט ע"כ אינו נראה וניכר אם לא ברוב ימים שאז ניכר החיסרון בשלימות לכל אדם אולם בתחילתו אינם מבינין להרגיש בו אלא מביני מדע חכמים הרואים את הנולד ומשום הכי קאמר כי החכם רואה את הנולד ומרגיש תיכף להתאבל אבל אתם עבדים אף שאינכם מרגישים היום אבל לבסוף הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום כלומר כשיתמלא העדר הטוב הבא על ידי הצדיק לתכליתו ויבוא ח"ו איזה רעה אז הלא תדעו שהיום נפל שר וגדול ועד זמן שיהיה חס ושלום הרעה תדעו מהיום עד זמן ההוא להרגיש בהעדר הצדיק בהכרת:

ובזה אמרתי לבאר מאי דאיתא פ"ק דראש השנה ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תיקרי ויראו אלא וייראו שנתגלו על ידי שנסתלק מאליהם עמוד הענן ע"ש ונראה לפרש דתלמודא דייק שפיר אל תיקרי וע"ש בתוס' ד"ה אלא שדחקו למה לא נפרש כפשוטו ע"ש והנראה לומר משום דבאמת לכאורה האי קרא דויראו כל העדה כי גוע אהרן הוא מיותר לגמרי והיה די לאומרו וימת אהרן שם בראש ההר ויבכו את אהרן כו' וכמו שנאמר כך במעשה בסיף ברכה. אולם באמת יש לפרש האי קרא דויראו כל העדה לשון הבנה כמו שמצינו כמה פעמים לשון הזה ורש"י מפרש בפרשה וירא שם וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים וירא וירץ לקראתם ומפרש"י וירא הראשון לשון ראיה והשני הוא לשון הבנה ע"ש אם כן כאן נמי אפשר לפרש ויראו כל העדה הוא לשון הבנה כלומר שהבינו כולם העדר הצדיק מאתם ולכן ויבכו אותו ט' אולם זהו דקשה לתלמודא איך אפשר שבהעדר הצדיק ירגישו כולם כל כלל העדה ולפי הנראה שהחכמים והזקנים מרגישים תיכף בהעדר הצדיק אבל המין העם אינם מרגישים כי אם לאחר זמן וכמו דכתיב דאין איש שם על לב באין מבין ובזה אמרתי הענין שהתחלתי בו דעל יהושע נענשו הזקנים יותר מכלל העם משום דהזקנים ואנשי מדע הנמצאים בדור המה מבינים ומרגישים יותר מההעדר הצדיק והפסד הרעה ומניעות הטוב שבא על ידי זה אם כן מהראוי להם להתאבל ולבכות על פטירתו קודם שארי דלות העם שאינן שמים על לב מבלי מבין כל זאת. ולפיכך נענשו הזקנים יותר מכל העם. ופרשתי בהערה זו הנאמר בהעלות אליהו בסער השמים דכתיב ויאמרו בני הנביאים אשר בבית אל לאלישע הידעת כי היום לוקח ה' אדוניך מעל ראשך ויאמר ידעתי והנה רש"י מפרש שם אדוניך ולא אדונינו משום שהיו בני הנביאים הללו גדולים מאלישע ושקולים כאליהו ע"ש. ולפיכך יש לומר שהמה לפי ערך גודלם הרגישו עסק ההעדרו של אליהו תיכף בזמן אשר היה מוכן להלקח בטרם היותו אבל אלישע שהיה ערכו קטון מהם מסתמא אינו בא אליו ההרגש מהעדרו מקודם בעת וזמן אשר מוכן להיות נעדר אם לא בזמן אשר קרב מאוד עסק לקיחתו ולכן חקרו את אלישע אם גם הוא מרגיש הדבר מוכח שקרוב הדבר להיות ענין ההעדר והשיב שגם הוא מרגיש הדבר ומזה ידעו כי בעגלא וזמן קרוב הוא ומיושב בזה דדריש תלמודא אל תקרא ויראו אלא וייראו דע"כ מאי דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו אותו ע"כ פירשו לשון הבנה כלומר שהבינו כולם חסרון והעדר שבא להם כי גוע אהרן ולפיכך בכו כולם וקאמר תלמודא אל תקרי ויראו כי לא יתכן שיבא ההרגש תיכף לכל העם כקטן כגדול מההעדר של הצדיק וכמו שהקדמנו שיוסיף דעת יוסיף מכאוב וגדולי הדור מרגישים תיכף אבל כלל העם אין להם דעת לראות את הנולד ואינם מרגישים עד עת בא ההספד בשלמות כמו שאמר דוד הלא תדעו כנ"ל וא"כ למה הרגישו כולם כי גוע אהרן לבכות עליו כולם תיכף ואף לא היה מהצורך שהגדולי הדור יעוררו את כלל העם לזה רק שכלל העם הרגישו בעצמם ע"ז קאמר אל תיקרי ויראו אלא וייראו מלמד שנסתלק הענן ונתגלו כלל העם היינו וייראו ולפיכך שפיר כתיב ויראו כי גוע אהרן שהרגישו כולם בזה וזהו ענין דאמר דוד בקינה שקונן על שאול אמר בנות ישראל אל שאול בכינה כלומר שקונן על שאול ואמר שבחו ומעלתו איך שבהעדרו הרגישו כולם מגדול ועד קטן ואפילו הבנות קטנות הרגישו בהעדרו ובוכים המה על שאול ומסיים טעמא דמילתא שהרגישו אפי' הבנות שהיה מלבישם שני עם עדנים במאי דפירשתי מאי דאמר דוד במיתות אבנר ויאמר דוד הלא תדעו והעליתי לומר משום דהמון עם אין שמין על לב ואין מבינים בהעדר הצדיק עד זמן שבא העדר הטוב שהיה עבור הצדיק והארכתי בזה ולכן אמר שעכשיו אינם יודעים אבל תדעו אח"ז אמרתי לפרש דרך הזה בפרק במה מדליקין (לג עב) דאמר ר' גוריון ואיתימא ר' יוסף בר' שמעון בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפסים עבור עיון הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור ויליף זאת מקרא דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים ע"ש ורש"י ומהרש"א דחקו בפירושם ולפי דברינו עם מאי דאיתא בפרק האורג מפני מה בנים מתים כשהם קטנים כדי שיבכה על אדם כשר ומקשה אטו ערובא קשקיל ומשני מפני שלא בכה ע"ש ויש לפרש דהכי קאמר דצדיק נתפס בעון הדור וכל העם חייב לבכות ולהתאבל על מיתתו וליתן לב איך שבעבורם נתפס ואז בוודאי ישובו בתשובה שלימה שלא לשוב עוד לכסלה ובזה תליא עיקר הכפרה כידוע אבל כשאין שמין על לב ואין מבין כי מפני רעה נאסף ואין יודעין ומכירין עסק העדר הצדיק שהוא בעון הדור ומעתה והלאה ימנע הטוב שהיה בא בעבורם וח"ו שיבוא איזה רעה ומשום הכי אין בוכין ומתאבלין עליו וממילא אין שבים ממעשיהם הרעים תינוקות של בית רבן נתפסין על עון הדור כדאיתא בפרק האורג מפני שלא בכו על אדם כשר כנ"ל. וא"כ ה"פ אם לא תדעי לך שלא תעשה לך ידיעה עסק מעשיך הרעים היפה בנשים אלו הצדיקים שהמה זיוה והדרה של העולם כדאיתא ברש"י פרשה ויצא צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתייך על משכנות הרועים אילו גדיים היינו בניו קטנים הממושכנים על הרועים על שלא בכו על רועה ישראל המה הצדיקים וידוע שהמה נקראי רועי עם ישראל וא"כ אם נא תדעי לך כו' הוא ע"פ כוונה האחת שאמר דוד לעבדיו הלא תדעו וגם מקושר עם האמור בפרק האורג וניחא דהוה קטעי לפרש דערבונא קשקיל ע"פ לשון דאיתא בפרק במה מדליקין על משכנות הרועים אלו גדיים הממושכנים על הרועים והיה סבור שערבונו שלוקחין משכון על העתיד ולכן מפרש דכוונתו שלוקחים משכן בתורת תשלומין על דלשעבר כמו דאמרינן משכן העדות שנתמשכן על עונותיהם של ישראל דפי' על עבירו' דלשעבר עוד יש לכוין מה שאמר דוד לעבדיו הלא תדעו כמו דמפרשינן מאי דכתיב גבי גידעון ויודע בהם אנשי סוכות דתרגומו ותביר בהון ע"ש וכן (ביחזקאל) וידע אומנותיו דפירושו ותביר אלמנותיו וכן בתהלים וגבוה ממרחק יידע דפירושו תברי' ע"ש וכן אמר דוד לעבדיו הלא תדעו שמהראוי שכל אחד ואחד ישבור את עצמו ולבכות ולהתאונן בשברון לב ומקרא מלא כתיב (ביחזקאל) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים כו' ולכן אמר הלא תדעו לבכות בשברון לב ובשברון מתנים כי שר וגדול נפל היום וא"כ האי כי פירושו דהא כלומר דהא שר וגדול נעדר מאתנו ולכן קאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים כלומר אם מיתות הצדיקים לא ישבור לבך הזונה מעליך אזי הגדיים ממושכנים ובזה מתפריש מאי דאיתא בפרק האורג בברייתא כדי שיבכה ומקשה אטו ערבינא שקיל ומסיק מפני שלא בכה דפירושו הכי דכמה אנשי' אומרי' שהוא אנוס שאינו בוכה על ת"ח שטבעו קשה ולבו כלב האבן ולא נשבר לבו בקרבו מלהוריד דמעות ולכן בא העונש מיתות בנים כדי שיהיה לבו נשבר בקרבו שמאז והלאה יהיה יכול לבכות על אדם כשר וזהו דקאמר כדי שיבכה ומסיק מפני שלא בכה עושה לו הקב"ה שברן לב כדי שיהיה לבו נשבר בקרבו ויבכה להבא ובזה מתפריש מאוד מימרא דר' גוריון בפרק ב"מ אם לא תדעי לך היפה בנשים מפני שאין לכך נשבר בקרבך ולבך כלב האבן אזי צאי לך בגדיותייך הממושכנים ע"ז כנ"ל בפרק האורג ולכן מהראוי להאנח בשברון לב ובשברון מתנים ובחרירות להאנח ונשוב אל ה' בכל לבבינו ונקרע לבבינו ויקויים קרעו לבבכם ואל בגדיכם עוד יש לפרש כל המקראות הללו על פי מה דאיתא (ברכות יח) כי החיים יודעים שימותו אילו צדיקים ופירש"י יודעים שנותנין אל לבם יום המיתה ומישכים ידיהם מהעבירה ורשעים עושים את עצמם כאינם יודעים וחוטאים ע"ש וזהו שאמר דוד הלא תדעו כלומר ראוי לאחוז מעתה מידת צדיקים וליתן אל לב יום המיתה ולא מידת רשעים שעושין עצמם כאינם יודעים וזהו שאמר אם לא תדעי לך כו' כלומר אם תעשה כאילו אינך יודע כנ"ל]:

עוד אמרתי להעיר דרך אחד על פי דרוש על מה דאמר דוד בתוך הקינה בנות ישראל אל שאול בכינה ונקדים דאמרתי לבאר מאי דכתיב בפרשה חוקת במיתת אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומפרש רש"י האנשים ונשים אבל במשה כתיב ויבכו בני ישראל את משה ומפרש רש"י הזכרים לבד עיין שם ומפרש רש"י הטעם משום שהיה אהרן רודף שלום בין איש לאשתו עיין שם. ולי נראה על פי מאי דאיתא בסוכה פרק החליל (דף נב) בשמחת בית השואבה דהיינו אנשים לבד ונשים לבד וילפי זאת מקרא דכתיב בזכריה וספדה הארץ משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד ואמרו ומה בשעה שעוסקין בהספד אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד כו' עיין שם ובריש פרק כל היד שם בסוגיא דאסור לאחוז באמה אמרינן דרבי יהודה הוה קאי איגרא והתיר לו שמואל לאחוז באמה ולהשתין ומקשי מאי טעמא ומתרץ דעשאו כבולשת כו' אלמא כיון דבעיתי לא אתי לאנסוכי הכא נמי כיון דבעיתו לא אתי להירהורי עיין שם אם כן מתפריש שפיר המשך הפסוקים וימת אהרן שם בראש ההר ויראו כל העדה כי גווע אהרן ויבכו את אהרן כל בית ישראל דאמרינן אל תיקרי ויראו אלא וייראו שנתגלו על פי שנסתלין ענני הכבוד ולפיכך כתיב בתר הכי תיכף וישמע הכנעני דבר זה שנסתלק ענני הכבוד ובא להלחם עם ישראל כדאיתא בריש ראש השנה שם והואיל והיה על כל העדה אימה יתירה ופחד על ידי סילוקי ענן כדכתיב ויראו כל העדה ומחמת ביעתותא לא אתי להירהורי ולפיכך ויבכו אותו כל בית ישראל אנשים ונשים כאחד דלא חשו כלל להירהורי עבירה דאם לא כן קשה אף לטעם רש"י משום שהיה רודף שלום בכו עליו אנשים ונשים אבל היה לו לומר בית ישראל לבד ובית נשים לבד כנ"ל ולפיכך כתב מקודם ויראו דקרינן וייראו לשון גילוי ולשון מורא ניחא אבל גבי משה אף שעשו לו הספד מכל מקום הואיל והמון העם אינם שמים על לב ואין מבין שמפני רעה נאסף הצדיק אם כן לא נפלה עליהם אימה יתירה וביעותא ולא היה כל כך נשבר לבם בקרבם לכן כתיב ויבכו את משה בני ישראל הזכרים לבד דחשו להירהורא כדאיתא בפרק החליל אפילו בעסקן בהספד מה שאין כן בהספד אהרן שהיה להם אימה יתירה מסילוק ענני כבוד וגבי רחב כתיב שאמרה וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש ודרשו בזבחים (קיז) דאפילו אקשויי לא אקשו עיין שם. משום הכי הותר להם לעשות ההספד כולם אנשים ונשים ביחד. וזהו דאמר דוד בקינה ללמד בני יהודה קשת ואמר שם איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה ועל כל פנים היה ההספד על שאול באימה יתירה וידעו והבינו כל העדה העדר הטוב עד שנימס כל לב ומחמת ביעותא לא אתי להירהורי ולפיכך קרא דוד לנשים ואמר בנות ישראל בואו ונבכה כולנו יחד ואין ראוי לחוש להרהור כלל:

עוד אמרתי לבאר מה דקונן דוד בנות ישראל אל שאול בכינה ע"פ מה שאמרתי מכבר לפרש מאי דנאמר אחרי שהרג דוד לגלית הפלשתי כתיב שם (שמואל א יח) ותעננה נשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו ויחר לשאול הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים ויש לחקור דמשמע לכאורה שחרה לשאול על האומרים כך וקשה למה חרה לו עליהם כי בודאי לא היה שקורי משקרי לומר כך דהא לפי הענין שגלית הפלשתי היה מרגיז כל מחנה ישראל עד שרפה כל ידים ונמס כל לב ודוד נצחו ועל ידי זה נלכדו כל רבבות אנשי פלשתים אם כן לא היה דבריהם שקר ולא היה מהראוי להיות חרה אפו על האומרים כן ומצינו גבי יצחק ואבימלך שאמרו זבל פרדו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ולא חרה אפו של אבימלך על האומרים אלא כתיב שם ויקנאו בו פלשתים אבל האומרים לא פשעו כלל ואולם באמת לפי הלשון שאמר שאול נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים משמע דשאול דימה הדבר לאחד שנתן לנשים שק מלא דינרים לחלוק אותם לשני בני אדם ואילו הנשים עשו את החלוקה וריבו לאחד הרבה מאוד ולהשני נתנו מעט במספר שייך שפיר לומר דחרה אפו של השני אשר המעיטו נתינתו וכמו כן אמר שאול נתנו לדוד הרבבות משמע לפי הלשון שהנשים הללו המה הנותנים ומחלקים ואם כן צריך ביאור לחשב הלשון לפי עניינו גם יש לדקדק מה דמהפך שאול דברי הנשים ובמאי דסיימו פתח. כי הנשים הקדימו לשאול באלפיו קודם לדוד ברבבותיו ושאול מהפך ומקדים את דוד ברבבותיו לפני אלפים שלו. ולבוא אל הענין נקדים מאי דאמרתי לפרש מאי דכתיב אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים (ירמיה ו). ועוד לבאר מאי דדרשו רז"ל על פסוק מוצא לכסף כו' לכולם יש תמורה וחליפין אבל לצדיקים אין תמורה ואין חליפין וכן דרשו על מאי דכתיב תחת כו' אביא זהב אוי לסנחרב שאין להם תקנה תחת רבי עקיבא וחביריו מה יביאו לכאורה אמרו תחת רבי עקיבא וחביריו צריך ביאור ואם כוונתו על עשרה הרוגי מלכות היה לו לומר תחת עשרה הרוגי מלכות ולמה עשה ר' עקיבא עיקר ואינך טפלי ומאן מפיס ערך מעלותן זה למעלה מזה ויש לבאר כל זאת על פי מאי דכתיב איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה עיין בפירש"י ועיין תרגום ירושלמי דקאי על ישראל וכן משמע בגמ' מ"ק (דף טז) דכתיב בדוד על שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מצטער עוד על שני מאות דכך כתיב איכה ירדוף אחד אלף יצאת בת קול רק בדבר אוריה החיתי בשביל חטא אוריא נחסר ממנו שני מאות ע"ש ועיין מהרש"א חידושי אגדות ושמעתי בשם הגאון מווילנא זלה"ה לפרש מאי דיש שינוי בשירות שמואל משירות תהילים דבשמואל כתיב תשמרני לראש גוים ואמר דכאן קודם חטא אוריה היה נתקיים בו ירדוף א' אלף ותיבות תשמרני עולה במספר אלף אבל אחרי חטא שנחסר לו שני מאות ולא היה רודף רק על שמונה מאות חלל משו"ה כתיב תשמני שעולה למספר שמונה מאות ודפח"ח ועיין ברש"י פרשה בחוקותי דכתיב התם נמי ורדפו חמשה מאה כו' והקשה וכי כך הוא החשבון אלא אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושין מצוה ואינו דומה מועטין הלומדין תורה למרובין ע"ש א"כ חזינן דענין צירוף הצדיקים בתורה ומצות ביחד הוא אינו עולה כפי החשבון אלא עולה לחשבון גדול ומשו"ה אחד ירדוף אלף אבל שנים יחד יניסו רבבה דעל צדיקים נאמר רכב ישראל ופרשיו דטב אינהו בצלותייהו ובעותייהו כרכב ופרשים והיינו דמגני ומצלי מכל מסטינים ומקטרגים המתעוללים עלינו חס ושלום איזה גזירות רעות והצדיק מבטלן ובאלישע כתיב (מלכים בו) ששלח מלך ארם חיל אחריו כתיב שם וישכם משרתו לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אלישע אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם ולבסוף כתיב שם שראה הנער והנה סוסי אש ורכב אש סביב אלישע ע"ש וזהו ענין הנאמר על צדיקים דטוב אינהו לישראל בצלותם כרכב ופרשים משום דעל ידי מליצים הטובים הנבראים בצדקותם המה רכב אש ופרשים לדחות ולהגן על גזירות משטינים אשר נבראו על ידי חטאים ופשעים ואמרתי מאי דאיתא סוף פ"ק דב"ק וכבוד גדול עשו לו במותו גבי חזקי' שהעבירו לפניו ל"ו אלפים חלוצי כתף ע"ש אפשר שכיוונו בזה החשבון משום דאיתא בסוכה לא פחות עלמא מלו צדיקי דכתיב אשרי כל חוכי לו וצדיק אחד רודף אלף בזכותו כנ"ל וכתוב גבי שאול בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים וכעת כשמת צדיק חזקיה עשו חלוצי כתף היפך המלבישכם כנ"ל וכוונות במספר ל"ו להורות שהוא היה מל"ו צדיקים דקאי עלמא עלייהו כנ"ל והנה מבואר עכ"פ דצדיק אחד רודף אלף ובהצטרפו עם עוד אחד עולה לחשבון גדול לרבבה וכן כשנצטרף עוד השלישי מעלה גם כן החשבון הרבה יותר מלפי ערך עד למעלה ולכן אמרו שבסך ל"ו צדיקים קיימי כולו עלמא להנצל מכל גזירות רעות המתרגשות לבוא לעולם וידוע שכל העולם צריכים סמיכה וכפרה כמו שנאמר בסוכה דשבעים פרי החג כו' עיין שם וכעת עיקר הגנה והצלה נעשה על פי הצדיקים וכולהו צדיקי בכללן הוה ל"ו במספר כנ"ל ואינהו מיגני ומצלי על כלל העולם כולו ובפרט אשר יעלה על כל צדיק וצדיק לכמה רבבות אנשים ונשים שף משום דבצרופם יחד עולה לסך הרבה אין מספר וכמו ששנים יניסו רבבה הרבה יותר מחשבון שעולה על אחד כמו כן עולה החשבון הרבה בכפלי כפלים יותר מלפי ערך גבי שלשה וכן בארבעה וכן מעלה החשבון הרבה יותר מלפי ערך עד ל"ו שעולה מספר להגן ומציל על כמה וכמה אלפי רבבות לכל אחד ואחד ובמה דמבואר ברש"י פרשה בחוקותי דאינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושין מצוה אמרתי לבאר לנכון מאי דאיתא בחגיגה מעוות לא יכול לתקון וחיסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם הנה לא אמר שעשו חביריו דבר מצוה והוא לא עשה כלל אלא הוא לא נמנה עמהם כונתו שגם זה האיש עשה המצוה אבל עשאה בפני עצמה ולא נמנה עמה להצטרף עמהם ביחד ואילו היה נמנה עמהם היו נידונין למרובין העושין מצוה דזכותם עולה לסך רב כנ"ל ולכן אמר דזה המעוות לא יכול לתקן והחסרון שעולה בזה לא יכולין להמנות כלל על פי האמור כי יחיד שעולה זכותו להגין נגד אלף בהצטרפו לרבים עולה לחשבון גדול ולכן זה היחיד שלא נמנה עם הרבים גרם לחיסרון גדול כי אף שעשה המצוה בפני עצמו אינו כלל לפי ערך מהנעשה על פי צירוף וכן הענין בלימוד תורה כשמרבה נתוסף לו שכר הרבה יותר וכמו שאמרו בסוף פ"א דחגיגה ושבתם וראיתם בין עובד אלהים ללא עבדו ומסקינן דאיירי שאחד שנה פרקו מאה פעמים וזה שנה פרקו מאה פעמים ואחד ע"ש עכ"פ חזינן דאפילו פעם אחד שהוסיף על מאה ניכר לחשבון גדול הכל מטעם שאמרנו שהצטרפות התוספות אינו לפי ערך אלא עולה לחשבון גדול ויש לכוין זה באמרו אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ולכאורה אין בזה שום עסק רבותא כלל ולכל פועל ופועל אם עובד הרבה לוקח שכר יותר אילם כיונה הנ"ל ניחא דהשמיענו דעל ידי צירוף לוקח שכר הרבה יותר מכדי הראוי לפי ערך ובזה מתפריש לי מאי דנאמר יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. יש לחקור למה קבע הקרא להפליג התורה מפנינים לשון רבים ולא קבע את ענין הלשון וכלשון יחיד אבל הענין הוא הנאמר לפנינו דענין מעלות ריבוי יתירה הרבה מאוד יותר מלפי ערך לא נמצא בשארי ענינים כי בוודאי אף אם יש לאחד אבן יקר הערך לא יתכן לומר שכשיש לו שנים ביחד עולים הרבה יותר מלפי ערך אלא כפי ששוה האחד עילה שוה השנים עד הכפל ואדרבא אם יש הרבה אינם יקרים כמו אם מיעטים אבל התירה יקרה היא בזה מאוד מהרבה פנינים ביחד שאינה מעלה אחד את חבירו אבל התורה בהצטרפם יחד עולה לחשבון גדול אין מספר וחוץ לדרך הספד אמרתי בדרך צחות מאי דכתיב גבי יששכר חמור גרם. על פי גמרא דחגיגה דאינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לק' פעמים ואחד ובאמת מקשינן שם אטו משום חד זימנא קריא ליה לא עבדו ומתרץ שם אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזי עשרה וחד פרסי בתרי זוזי עיין שם. ואם כן יש לומר בודאי כל השבטים שבטי ישורון אשר היה מיטתן שלמה עסקו בתורה כראוי להם והיה חוזרין על לימודן כמה פעמים עד ערך ק' פעמים ולא דקדקו עד ק"א פעמים משום דסברתם כמו דמתמה בר הי הי ואומר להילל אטו משום חד זימנא יהא נקרא לא עבדו אולם יששכר אשר כתיב עליו ויט שכמו לסבול עול תורה גריס ודייק לחזור על לימודו עד מאה פעמים ואחד דסברתו כמו דהשיב הילל צא ולמד משוק של חמרין דאחד יותר עושה חשבון גדול לפיכך יששכר חמור גרם כמו דאמרו במשנה לא ילמד אדם את בנו חמר ספן כלומר חקר סברתו משוק של חמרין וזהו גרם לו שענין פעם אחד שמוסיף אפילו על מאה עולה בצירופו לחשבון גדול הרבה יותר מלפי ערך וכנ"ל והודיענו חז"ל במאי דאמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד דזה וודאי אינו דומה שונה פעם אחד לשונה שני פעמים ומהראוי לומר שמעלה שכר הרבה יותר מלפי ערך כמו דאמרינן בצדיקים איכה ירדוף אחד אלף ושנים רבבה שעולה לחשבון גדול וכמו דביארנו ברש"י בחוקותי דאינו דומה מועטין העוסקין בתורה ובמצות למרובין אולם מה שמוסיף פעם אחת על מאה וכן אם כבר יש מרובין העושין המצוה עד לערך מאה אם כן מה שנוסף עליהם עוד אחד אין תוספת האחד ניכר כל כך הואיל ובלאו הכי רבים המה משום הכי אמר דאפילו המה כבר מאה בערך כשניתוסף עוד אחד צירופו ניכר עד למאוד וההפרש ניכר כל כך עד שמעלה עילוי הרבה עד שראוי לומר השתא נקראים עובד אלהים ומעיקרא לא היו נקראים עדיין עובד אלהים. ויתכנו בחקירתינו זאת מה דבאמת לפי פשוטו הדברים מרפסן איגרא כי איך אפשר לומר שמי שלא חזר על לימודו עד ק"א פעמים המה נקראים כולם בכלל אינו עובד אלהים ולא שבקית חיי לכל בריה ועוד מנין למדו לקבוע שיעור דווקא ק"א אטו משעורין של הלכה למשה מסיני הם ובסוף פרק חלק איתא דדריש ריש לקיש דפערה פיה לבלי חוק אפילו למי שמשייר חוק אחד ואמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרי עלייהו הכי עיין שם אם כן כמו כן כאן ראוי לומר דלא ניחא למרייהו לומר משום דחסר ליה חד זימנא מק"א פעמים נקרא אינו עובד אלהים ולפי דברינו ניחא דהפליג המקרא ענין התוספת אפילו פעם אחד על מאה יעלה הריבוי כל כך גדול למאוד עד ששבתם וראיתם הפרש ניכר כל כך עד שתאמרו בעצמיכם שנתעלה העילוי עד שמהראוי לומר קודם זה עדיין לא עבדו והשתא עבדו וכנ"ל:

עפי"ז מתפרש לנכון מאוד ענין שאול ודוד ומה שהקפיד שאול על הנשים דהנה מעשה דגלית הפלישתי היה ענין תחילות ביאות דוד אל המחנה לעשות צבא מלחמה כמפורש הכל במקרא שם ועד עתה לא היה אלא שאול לבדו (עיין בחלק דף צג) דאמרו שם ויזיל דניאל מהכא דלא ליחרי בזכותיה ניצול חנניא מישאל ועזריה עיין שם). ומשום הכי לא היה כח זכותו של שאול להגין מאויבים רק על אלף כמו שנאמר איכה ירדוף אחד אלף ואחרי שבא גם כן דוד עתה להמלחמה נצטרף הוא עם שאול לשנים נתקיים בהם המקרא ושנים יניסו רבבה שעלה זכותו להגן ולעשות מכה באויבים לרבבות ואילו לא היה כאן רק דוד לבדו לא היה גם כן הניצחון רק על אלף ובאמת מבואר בריש פרק ואלו מגלחין (דף טז ע"ב) דאמר הקב"ה לדוד אלמלא אתה שאיל והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו ועיין בפירוש רש"י שמפרש אתה שאול שנולד במזלו והוא שנולד במזל שלך אבדתי כמה דוד שהוא צדיק יותר ממך עיין שם ואם כן מפורש ששאול היה יותר צדיק מדוד:

חוץ לענין ההספד אמרתי לבאר מה דכתב רש"י לפרש אתה שאול שנולד במזלו והוא נולד במזל שלך משמע דפסיקא ליה לרש"י שדוד נולד במזל טוב. ולכאורה לא נמצא שורש דבר לזה להחליט הדבר שדוד נולד במזל טוב. והעריתי מקור לענין הזה על פי דידוע שדוד היה ראוי להיות נולד נפל רק שאדם הראשון וויתר לפניו שבעים שנה ממספר שניו שהיה ראוי להיות אלף שנה ולא חיה רק תתק"ל שנה ואותן שבעים שנה ניתנו לדוד. והנה ידוע לכל ענין מזל טוב או רע בענין לידות אדם תלוי במערכת השמים מפני שידוע מהלכי שבעה כוכבים וסיבובם בגלגל אינו שוה וכל אחד מהם יש להם סיבוב מיוחד בהילוכו וזמן כמו הירח תסובב כל גלגלו בפחות מחודש והחמה סיבובו שס"ה ימים ושארי כוכבים הללו גם כן סיבובן אינן דומות זה לזה וגם ידוע ששנים עשר מזלות ברקיע ולפיכך פעמים נעשה צירוף ביחד שנים או שלשה משבעה כוכבי לכת עם איזה מזל משנים עשר מזלות וזהו נקרא מערכה כלומר שנתערכו זה עם זה באופן כך או באיזה אופן אחר ולכן פעמים נעשה חיבורים הללו לטוב שצירופם בדרך הזה פועלים הכל לטוב ולפעמים נתחברו כל מהלכים הנ"ל שצירופם יחד פועלים חס ושלום רע בעת וזמן ההיא ע"כ תלוי לידות האדם באיזה מערכה מחיבור וצירוף שנעשה בעת וזמן לידתו אם לטוב או למוטב וזה וודאי שהקב"ה בתחילות בריאותו כשברא את האדם קבע לברוא חותו במערכה טובה דרך משל מראה שעות שקורין (זייגעריל) בתחילה כשבעל מלאכה עושה אותו כשגומרו מעמיד אותו במעמד טוב סדר הילוכו לפי הילוך השמש באותו זמן אולם ברוב ימים נשתנה סדר הילוכו כן הענין בתחילות הבריאה בוודאי בחר הקב"ה וברא במערכה טובה בקביעות כוכבי לכת ומזלות הרקיע מהצטרפות יחדן אולם ברוב ימים נשתנה סדר מהלכם וסידר חיבור הצטרפות זה עם זה אשר נעשו איזה חיבור פעמים כך ופעמים כך. ואם כן נכון מאוד שדוד היה לו מזל טוב מפני שמספר שניו המה מסירים לו מאדם הראשון וכן מבואר בזוהר סוף פרשה בראשית דשניו היה מאדם הראשון ודריש זה מקרא דכתיב כי שמחתני ה' בפעלך ובמעשה ידך ארנן ומפרש דמוכח מזה דשנותיו היה מפועל ידו של הקב"ה עיין שם אם כן משום הכי היה לו מזל טוב שלא היה זה אצל שאול על כל כנים אמרינן דשאול היה יותר צדיק מדוד וכן בענין תורה אמרינן דשאול היה נשיא ואף דאמרינן בפרק כיצד מעברין דדוד גלי מסכת ונתקיימה תלמודו בידו ושאול לא גלי מסכת ולא נתקיים תלמודו בידו גם כן אין ראיה דהא איתא במגילה (דף ה ע"ב) יגעת ומצאת תאמין הני מילי לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא ע"ש פירש"י שאוקמי גירסא הוא שלא תשתכח תלמודו ע"ש א"כ אף דאפשר ששאול היה בכלל יגע ומצא אך לחדודי אבל מ"מ דוד גלי מסכ' ונתקיי' תלמודו משום סייעתא דשמיא שהיה לו כדאמרינן (בשבת וביומא) כחה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעי דהיינו דוד בשתים ולא עלתה ע"ש וא"כ היה שאול יותר צדיק מדוד רק שכל זמן שהי' שאול בעצמו לא היה מכה רק באלפים ועכשיו שנצטרף דוד עמו נתקיים בהם ושנים יניסו רבבה ולפיכך היה עולה מכות ניצחון המלחמה לרבבות ואלו לא היה כאן אלא דוד בעצמו לא היה גם כן הניצחון לרבבות אבל הנשים המשחקות ידוע שאין חכמה לאשה אלא בפלך לא הבינו הדבר הזה על מכונו וראו שעד עתה לא היה רק המלחמה רק על אלף ועתה נעשה הניצוח לרבבות סברו שעיקר רבבות הוא נעשו רק בזכות דוד בעצמו ולפיכך אמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ולפיכך חרה לשאול הדבר הזה על הנשים שלא הבינו הדבר הזה על מכונו ואמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים כלומר שהנשים הללו עשו החלוקה שלא כהוגן ונתנו לדוד רבבות כי באמת שייך הרבבות לשאול כמו לדוד כנ"ל ואתי שפיר נמי שמהפך שאול את מאמר הנשים שהמה קדמו לשאול באלפיו קודם דוד ברבבותיו אבל שאול קידם רבבות דוד קודם לשאול באלפיו נראה דלכאורה היה אפשר לתרץ דברי הנשים ולומר שכיוונו לומר כך שהכה שאול לבדו רק אלפים ועם דוד הכה רבבות ולא היה לחרות אפו על זה אמנם כי שאול ידע שלא כיוונו כך כי לא נתנו לסתום אלא היה להם לומר כך הכה שאול באלפיו ושאול עם דוד ברבבות וידע שכונות הנשים הללו לתלות עיקר הרבבות רק לדוד לבדו מפני שלא הבינו ענין הנאמר ושנים יניסו רבבה ולפיכך שפיר מהפך שאול את מאמר הנשים בכדי לבאר התמיה ואמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים הקדים לרבבות של דוד לבאר שסברות טעות הנשים היא שאפילו אם לא היה רק דוד לבדו היה מכה רבבות. ובזה ניחא מאוד מאי דאמר בקינה שלו. בנות ישראל אל שאול בכינה כלומר אלו הנשים שאין חכמה לאשה יש לכם להרבות בכי דהנה עד עתה היה מכות ניצחון לרבבות וכעת שמת שאול בוודאי ידע דוד שלא ישאר הניצחון רק על אלף. וכן באמת שנאמר בדוד על שמונה מאות חלל שנחסר לו שני מאות בדבר אוריה ואפילו קודם החטא לא היה לו רק אלף שנחסר לו לשאול שנתקיים ושנים יניסו רבבה. ואולם הנשים שאין להם דעת להבין זאת יתלו לומר כעת שלא ישאר ניצחון רק על אלף מסתמא הרבבות עיקרן לא היה רק בזכותא של שאול לבדו שבאמת היה יותר צדיק מדוד וכשנעדר שאול לא נשאר רק אלף. לכן הנשים על שאול בכינה שאצלכם חיסרון ההעדר עולה לחשבון גדול וזהו שאמרו לכולם יש תמורה וחליפין אבל לצדיק אין תמורה וחליפין ואמרו אוי לו לסנחריב וחביריו שאין להם תקנה תחת ר' עקיבא וחביריו מה תקנה יש להם כלומר כי ר' עקיבא בצירופו עם חביריו עולה לסך עצום אין מספר ומשום הכי אין לו תמורה וחליפין ובזה יש לפרש מאי דכתיב אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כלומר אף שנעדר לך אלא צדיק אחד מכל מקום יש להתאונן מספד רב תמרורים כי העדר צדיק אחד גורם לנו הפסד רב מה אשר נעשה על פי צירופו לשארי הצדיקים:

איתא בסוף פרק אלו מגלחין כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליו רבי יצחק בן אליעזר קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים דכתיב והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשיה הנה זה שראוי לדמות מיתות צדיקים לשקיעות השמש כי בחייהם באורם הלכנו כי יש להם אור גדול ובמשה כתיב וירא אותו כי טוב שנתמלא הבית אורה ובהעדרו עולם חשך בעדינו אולם יש לחקור איך מצא ר' יוחנן רמז בהאי קרא דעמוס דקאי דווקא על יאשי' כמה צדיקים מתו עד יאשי' ואפשר דהי' קשה לר"י דאף דהקדמנו דראוי לדמות מיתות צדיקים לשקיעות שמש עכ"פ אינו דומה כ"כ לשקיעות שמש בצהרים כי בשקיעות השמש בצהרים נשאר חושך אבל בענין מיתו צדיקים כתי' וזרח השמש ובא השמש ודרשו רז"ל שאין צדיק יוצא עד שבא צדיק אחר ואמרו עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו' נמצא שאינו דומה לשקיעות שמש של בצהרים אולם על יאשי' כתיב סוף (מלכים ב) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב לה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מא דו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו ולכן שייך שפיר עליו לומר שדומה מיתתו לביאת שמש בצהרים הואיל והקרא מעיד עליו דאחריו לא קם כמוהו ומשום הכי הספיד רבי יצחק ב"ר אלעזר על רבי יוחנן גם כן בענין הזה משום דרבי יוחנן גדול הדור היה כמפורסם בכל התלמוד והיה ראש המחברים לתלמיד שחיבר תלמוד ירושלמי והלכה כמותו בכל מקום נגד שארי אמוראים ולא נמצא כמותו ודוגמתו בדור ההוא ולפיכך אמר עליו שקשה היום לישראל כביאת השמש בצהרים עוד יש לחקור יותר דהוכיח דקאי דווקא על יאשיה משום דיוק שהבאתי לעיל איך שייך לומר על מיתת צדיקים שהוא באות שמש הא כתיב וזרח השמש דנולד צדיק אחר אך אפשר דווקא צדיק דבזמנו מת ואפשר בחטאו מת כי אין צדיק בארץ שפיר ראוי לומר דנשאר צדיק אחר שנולד למלאות מקומו אולם צדיק שנתפס בעון הדור אפשר באמת שאינו מניח אחר כי אחרי שהדור גורם שלא יהיה להם מגן מחסה ומסתור וכמו שהארכנו עד עתה דצדיק טוב לישראל בצילותיה ובבעותיה מרתיכין ופרשין וידוע מאי דאיתא (בפר' ב' דמכות) דאליהו לא אישתעי בהדי ר' יהושע בן לוי עבור שאכל ארי לאחד ברחוק תלתא פרסי משום דהוי לר' יהושע בן לוי להגן עליו שלא יבוא לידי כך. ואם כן אפשר דצדיק שנעדר בעון הדור אינו נולד צדיק אחר כדי שלא יהי' למלאות מקומו להגן על הדור וידוע שיאשיה אמרו רז"ל שדבק בו עון ליצני הדור אשר שמו אחרי הדלת ומזוזה עבודת כוכבי' שלהם החקוקה על שני חצאי דלתות ולא היה יכול יאשיה לבערם גם מפורש (במלכים ב כב) שלא מת בזמנו שלא נתמלא ימיו אפילו לארבעים שנה ונתפס בעון הדור ר"ל קודם זמנו ואם כן בוודאי לא נולד אחר למלאות מקומו ושייך עליו לומר מקרא (דעמוס) דיום ההוא של יאשיה קשה כביאות צהרים וכמו דמסיים המקרא והחשכתי לארץ ביום אור ורבי יצחק בר' אליעזר אמר זאת גם כן על ר' יוחנן ואמר דר"י ג"כ לא בחטאו מת דידוע מאי דאמרו בבכורות כל העוסק בתורה וגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו כל עוונותיו ור"י דעסק בתור' טובא וגם אמר דין גרמיא דעשירא' בר וא"כ אף אם אין צדיק בארץ בוודאי נמחל לו כל עוונותיו ומת בוודאי בעוון הדור ואמר עליו שקשה יום הזה כביאת שמש בצהרים שלא מניח צדיק אחר דוגמתו כנ"ל וגם על צדיק הזה שאנחנו עסוקין בהספדו ראוי לומר שקשה היום כביאת שמש בצהרים שידוע שלא נמצא דוגמתו בערך צדקתו ופרישתו איש קדוש וטהור והיה בקי ומפורסם בכל התלמוד כמו ששמעתי אני מאתו איז' עניינו' והשיב הכל ע"פ בקיאותו באותו מקום ובאותו דף לבד שארי שבחי' מחריפותו וענותנותו בנן של קדשי' גזע ישישים רוכב ערבות שש ועלז בבא אליו נפש צדיק ונקי כדאיתא בפ' אין דורשין שבשמים ששמו ערבות גנוזים נפשות צדיקים וגם בעונותינו הרבים לא מלאו ימיו ואף בניו זכרים נעדרו בחייו אם כן בוודאי אם היה בו כלל אין צדיק בארץ בוודאי נמחל לו ולא נעדר רק בעון הדור לאיש אשר אלה אנכי הערה לעורר בכי ונהי ומספד רב ארעימה מימים ימימה ונשי' לילות כימים להספוד על המשים לילות כימים לתורה וידוע שקיים והגית בו יומם ולילה ולעומתו ראוי לעשות מספד תמרורים ומי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ולבכות עש כסיל וכימה אבל וקינה מלהדמימה. וזכרו בלבבי תמיד להשימה וראוי לקיים והחי ישים אל לבו דברי כבושים כי יראה חכמים ימותו וישוב אל ה' בתשובה שלימה וזכות הצדיק יעמוד לנו ולכלל ישראל שיקוים ובא לציון גואל ובלע המות לנצח ומתה ה' דמעה מעל כל פנים אם יתמהמ"ה חכ"ה ל"ו ב"א יב"א לפ"ק ואבאר מה שאמרתי לפרש בקינות דוד שאמר איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה יהונתן על במותך חלל לכאורה אינו מובן ורש"י מביא תרגומו על בית תוקפך אתקטלת ע"ש אבל אין המשך רישא דקרא עם סיומא ונראה על פי כל האמור ונשנה לפנינו בהאי הספדא דהקדוש ברוך הוא נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור כמו שהבאתי מקרא דידין כו' ובצדיקים מחץ ראש וכן קרא דויאמר למלאך המשחית טול רב הרף ידך וידוע מה שאמרו ז"ל הוא אשר אמר בקרובי אקדש ודרשו בזבחי' הביאו רש"י בחומש שאמ' משה סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שהם גדולים ממני וממך עכ"פ מבואר שהקב"ה נוטל גדול הדור על קידוש שמו שמכפר על הדור וע"ש ברש"י על מקרא דבקרבי אקדש כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס ואומרים אם לצדיקים כך לרשעים על אחת כמה וכמה ע"ש וכתיב נורא אלהים ממקודשיך. ובזה אמרתי לפרש מאי דכתיב ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל היה לו לומר וימת שמואל וגם מאי דאומר ויספדו לו היה ראוי לומר ויספדו אותו ונראה לבארו על פי האמור ברש"י הנ"ל דממקדשו תיראו היינו על פי מה שעושה דין בצדיקים מתירא כנ"ל ואומרים אם לצדיקים כך כנ"ל וכן יסד הפייטן בראש השנה במוסף (יום א) פייט המתחיל אומץ אדירי ע"ש שמתחיל מאדם הראשון עד יאשי' איך שכל אח' מהם לא עמד ליצא זכאי בדין ומסיים מזה יבינו כל יושבי ארץ אם כך במצוקי ארץ מה יעשו רשעי ארץ ע"ש ויש לפרש בזה המשך הפסוק ושמואל מת ויספדו לו ישראל כלומר כל ישראל ספדו ואמרו הנה שמואל שעשה כמה צדקות ומעשים טובים והיה צדיק גמור ומכל מקום נעשה בו דין ומת מה נעשה אנשים כערכינו כנ"ל אם כך במצוקי ארץ כו' וכמו שכתב רש"י דממיתות צדיקים מתירא מתעלה ומתקלס ואומרים אם לצדיקים כך לרשעים על אחת כמה וכמה. כלומר ויספדו לו ואמרו אם שמואל מת שהוא צדיק גמור ומת אנו עאכ"ו ויש לכוין זאת גם כן במאי דכתיב באבנר וישא המלך את קולו ויבך אלזבר אבנר והעלנו לעיל לדקדק דהוה ליה ליכתוב על קבר אבל לפי הענין דדוד הספידו ובכה ואמר אם אבנר אל קבר בא מה נעשה אנשים כמונו וכנ"ל אם כך במצוקי ארץ כנ"ל ופירש"י שמתירא כנ"ל ואומרים אם לצדיקים כך לרשעים על אחת כמה וכמה ומשום הכי אמר אל קבר אבנר שהיה צדיק גמור ומת וניתן בקבר מה יעשו רשעי ארץ נחזור להענין האחור הוא אשר אמר ה' בקרבי אקדש שאמר משה לאהרן סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רואה שהמה גדולים ממני וממך משום שהקב"ה נוטל את הגדול דווקא וכן כתיב בסוף (מלכים א) ויאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידיך ודרשו טול הרב שבהם ותרף ידיך מלהשחית וזהו דקינן דוד וקמתמה על המגיד שאמר לו שם מקודם וגם הרבה נפל מן העם וימותו וגם שאול ויונתן בנו מתו ואמר דוד איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה אחרי שיונתן מת על במותיו כלומר מפני שהוא צדיק וגדול בכל הדור כמו דכתיב וממתנה נחליאל ומנחליאל במות שהוא מתעלה וזהו דקמתמה יהונתן בודאי לא מת בחטאו רק מפני שהוא גדול ונתפס בעון הדור והיה ראוי להתקיים בו טול הרב עתה הרף ידיך ואם כן איך נפלו עם רב בתוך המלחמה. ובזה מתפרש גם קרא דלעיל מיניה דאמר דוד בתוך הקינה הצבי ישראל על במותך חלל איך נפלו גיבורים ידוע צבי קאי על צדיקים כמו שנאמר צבי לצדיק ואמר זאת על שאול שהוא צבי ישראל היינו צדיקו של ישראל שנתפס על במות גדלות שלו שהוא הגדול אם כן איך נפלו גבורים ולא היה די בנטילת הרב כנ"ל:

עוד אמרתי לפרש מה דכתי' על שאול ויהונתן על במותך חלל ע"פ דאית' (בפרק ב דיומא) מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בה שום דופי דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים תלוי לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך ועפי"ז אמרתי לפרש מאי דאיתא בפרק כל כתבי (דף קיח) אמר ר' יוסי יודע אני בעצמי שאיני כהן אילו היה אומרים לו עלה לדוכן הייתי עולה ואמר ר' יוחנן מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי נראה דבר זה הוא על פי דרך מליצה דידוע מאי דנאמר צדק צדק תרדוף אחרי בית דין יפה אחרי ר"י לציפורי נמצא היה פרנס ממונה בציפורי וידוע שאין ממנין אלא אם כן קופה של שרצים תלוי לאחוריו כנ"ל וע"כ אמר יודע אני בעצמי שאינני כדאי לעלות לפרנס (וכן הוא סוף מנחות על ענין גדולה לשון עולה לה ע"ש) ומכל מקום לא עברתי על בקשות חבירי ועליתי ואם הייתי מתגאה בדברים לדבר בגאווה ובוז ידוע שהיו אומרים לי חזור לאחוריך. אבל אני לא עשיתי כך ולא אמרתי דבר להתגאות וחזרתי לאחורי ולא הייתי מתגאה וכמו דכתיב וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא דהתלמיד חכם אף שהוא קטן ערך כשלומד מתנה של תורה נחלו אל ומשנחלו אל מתעלה על במות אך כשמתגאה הקב"ה משפילו הגיא כבתחילה ור' יוסי יאמר שאני לא הייתי מתגאה כי חזרתי לאחורי מה שהייתי קודם שנתעלתי ושפיר קונן דוד על שאול ויהונתן ואמר דמשום הכי לא נמשכה מלכותם מפני שלא היה בהם שום דופי וזהו דקאמר על במותיך חלל כלומר שהמה מתעלים בלי שום דופי ע"כ לא נמשכה מלכותם ונעשו חלל:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה