שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
הספד על חכם אחד
הספד שאמרתי על חכם אחד איקלע לאתרן רב וחכם אחד מ"ץ זקן ונשוא פנים ונתעכב פה אצל בנו איזה חדשים ושכיב פה ואמרתי בהספדו האמור בפרשה ויחי גבי מיתות יעקב ויבואו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו כו' וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים כו' לכאורה אינו מדוקדק מה דאמר ויאמרו אבל כבד זה מהו האמירה אחרי אשר אמר מקודם שראו את האבל שהיה כבד מהו הוסיף עוד במה שאמרו ועוד אינו מדוקדק מה שדייקו בלשונם לומר אבל כבד זה תיבות זה מיותר לגמרי ונראה דדייקו במאמרם ובדיוקם לומר תיבות זה. על פי מה שידוע שענין יקר מאוד להיות בוועד ואסיפות הספידו של אדם גדול וידוע שאמרו בפרק הנושא בשעת הספידו דרבי שיצא בת קול כל מי דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עולם הבא ועיין בתוס' שם דביארו דכל מקום שנאמר מזומן לחיי עולם הבא הוא בלא דין ובלא יסורין ע"ש עובדא ההוא כובס כל יומא הוה אתו קמיה ההוא יומא לא אתי כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העוה"ב ע"ש:
עכ"פ מבואר דדבר גדול מאוד מי שזוכה להיות באשכבתא והספד של צדיק ואדם גדול ואם כן שפיר ראו כן תמהו לדאוג ולאונן על זאת שאירע להם כמו שאירע לההוא כובס שהיה שכיח לבוא כל יומא קמיה דרבי וציער עד מות עזה דאגתו וצערו שביום ההוא לא היה כמו כן ידוע דיעקב נתעכב רוב ימיו בארץ כנען ומיתתו והספידו נעדר מאתם עד שנזדמן שארץ מצרים זכו באשכבתו הספדו לכן כאשר ראו זאת מדאגה דיברו ואמרו אבל כבד כזה יזכו בו מצרים יותר מכולן כלומר אבל יקר כזה נעדר מאתנו והושג במצרים. כידוע על כל דבר נכבד שייך לומר זהו כבד ולהיפוך נאמר דבר נקלה וגם נאמר יקר בעיני ה' שפירושו קשה בעיני ה' [כבוד וכבד שורש אחד להם]. ולכן יקיר מתרגם על כבוד וניחא דדוקא יושבי כנען אמרו כך וכן יש לבאר מה דאמרו בפ"ק דמגילה ובמ"ק פרק ואלו מגלחין שם כי נח נפשיה דרבי זירא פתת עליו ההוא ספרנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה כלומר ר' זירא נתגדל כל ימיו בחוץ לארץ ואחר כך עלה לארץ ישראל ויתכן שסיבב בכמה מקומות בארץ ישראל כדרך העולים לא"י מסבבים בירושלים ובשארי מקומות הקדושים ומיתתו של רבי זירא היה ברקת זו טבריה ואפשר שמעט אשר נתעכב שם בסוף ימיו ומת שם וזהו שאמר עליו ההוא ספדנא ליתן שבח לאנשי רקת שזכו בזה שיהיה אשכבתיה דרבי זירא אצלם אף שנתגדל בחוץ לארץ ואף ארץ צבי בכלל כמה מקומות גידלה שעשועיה שהיה בכמה מקומות בא"י. ועיקר זכיה דמיתתו ואשכבתיה והספדו זכו בה אנשי רקת שהמה יספידו שאבדו כלי חמדתה [וזהו שאמר עיקר אוי נא לה זכתה לומר רקת] וכמו שביארנו שיושבי כנען ראו כן תמהו על זה יותר משארי ארצו' על שיעקב נתעכב אצלם מנעוריו יותר מבשארי ארצות ומכל מקום זכו לאשכבתיה והספידו יושבי מצרים כמו כן אחינו בית ישראל הרבה זכות יש לנו על שזכינו אנחנו אנשי קהילתינו שתלמיד חכם הזה שהרה וילדה אותו במקום אחר ונתגדל שם ולא זכו אנשי מקומות להיות באשכבתיה ובהספדו וזכו אנחנו להיות באשכבתיה והספדו וכביאמרנו שענקיקר וגדול מאוד להיות באשכבתי' של צדיקים ותלמידי חכמים וכנ"ל בודאי אנשי מקומו נצטערו הרבה על זה על שנעדר מאתם אשכבתיה דגברא רבא כוותיה כמו שנצטערו ההוא כובס וזכות צערם יגן עליהם שיעמוד לימין צדקם זכות הנעדר בכלל כל ישראל ויקויים בלע המות לנצח ומחה דמעה מעל כל פנים הן מן אשר היה באשכבתיה והורידו דמעות הן מאשר ציערו להוריד דמעות על אשר לא היה וכעובדא דההוא כובס כנ"ל:
עוד אפשר לומר שכיונו במאמרם להא דאיתא בפרק הכונס (דף נט) אלעזר זעירא הוה מסיים מסאני אוכמא והוה אזיל בשוקא דנהרדעא אשכחוהו דבי ריש גלותא ואמרו ליה מאי שנא הני מסאני אמר להו דקא מאבילנא על ירושלים אמר ליה את חשיבת לאיתאבולי על ירושלים סברי יהורא הוא אייתוהו וחבשוהו כו' ע"ש ואם כן הכא נמי זהו דדייקי ואמרי יושבי כנען אבל כבד זהו למצרים דלא חשיבי מצרים לאתאבולי על אותו צדיק: