שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
הספד על הרה"ג משה זאב אב"ד מבילאסטאק ומקדם היה אב"ד דטיקט
פתיחה מהספד שאמרתי על פטירת המפורסם לצדיק וגאון מנעוריו לא פסק פומיה מגירסיה וחיבר ספרים בהלכות ואגדות קדושת שמו מהור"ר משה זאב אב"ד מבילאסטאק ומקדם היה אב"ד דטיקטין ונפטר ביום רביעי ברביעי בחודש טבת:
מקימי מעפר לפ"ק הוא יום שלא נאמר בו כי טוב ומארת חסר כתיב שנחסר באותו יום מאור עינינו הגאון הנ"ל ועל אלה דאבה לבינו על זה חשכה עינינו על עיר בילאסטאק ששמם. בפרק קמא דמגילה אמרו על רבי זירא שנולד ונתגדל בחוץ לארץ ובזקנותו עלה לארץ ישראל כדאיתא בסוף כתובות רבי זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דבעו למיסק לארץ ישראל עיין שם וכשמת ספד עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקח כי אבדה כלי חמדתה הענין הוא כשהאדם נולד בשעת לידה לא ניכר שוע לפני דל עד בואו לבית הספר אין שיעשוע וחמדה על הצדיק ותלמיד חכם יותר משארי הנערים ואחר כך כשנכסין אז מעט מעט בוצין בוצין ידיעין שניכר קצת וכל זמן שהולך וגדל חכמתו גדלה עמו עד שאמרו תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן ניתוסף עליהן שבלתי ספק בימי זקנותו אז הוא בתכלית השעשוע וחמדה גדולה עד מאוד ולכן אמר שרקת שבא לה כלי שלימה בתכלית דעת ותוספת חכמה. כמו שיש הפרש בין אדם שעושה לעצמי כלי או איזה דבר יגיע וטורח לעשו יש מאין וכאמרו כמה יגיעות יגע אים הראשון עד שמצא פת לאכול ובגד ללבוש ואני מוצא הכל מוכן לפני כאמור זה בסוף ברכות עיין שם כן הענין שטוב ונעי' חלקה של רוקת שבלא טורח ויגיעה מצאה כלי מוכן שעשוע וחמדה לכל רואה ויודע וכשמת ספדו על רקת אוי נא לה כי אבדה כלי חמדתה שבאה לה כלי חמדה מוכן כנ"ל:
כדוגמא זה נאמר בהתעוררות על עיר כלילות יופי ק"ק ביאליסטאק אוי נא לה אמרה ק"ק ביליסטאק שאבדה כלי חמדתה שהצדיק הנ"ל קבע את עצמו לסוף בימי זקנותו אשר אז היה בתוספת חכמה ודעת על תכליתו ומצאה כלי חמדה מוכן בלא טורח כעת אוי נא לה כי אבדה כלי חמדתה. עד עתה נאמרה עליו צהלי ורוני יושבת ק"ק ביליסטאק כי גדול בקרבך קדוש ישראל ועל ידי הגאון הצדיק הנ"ל היתה כלילות יופי משוש כל הארץ וכעת שבת משוש לבה נהפך לאבל כטורה כי נחשכו מאוריה סוגרו כל שעריה. מה נכבדה העיר קריה נאמנה ביאליסטאק בעוז והדר זיו השכינה כאשר שכן עליו עננה בעת ביאות הצדיק הנ"ל לחנות פני העיר הנ"ל וכאשר שמענו וסיפרו לנו אשר סילסלהו בקהל עם ובנדיבים רוממוהו יצאו לקראתו נגידי' בסיסים וברכב ובצבים וופרדים ובכרכרות להביאו העירה בשירים ושמחה ערבים מה נאוו על ההרים רגלי המבשר ביאת הגאון הנ"ל העירה בעוז וחדוה ואהבה רבה. אוי ואבוי בעת יציאות הצדיק מהעיר פנה זיוה פנה הדרה ויקוננו נהי נהיה חמה אל שכנה עליה כעננה לענה ומרורי' ומים המרים מי זדונים שטפו ועל ראשם צפו תענית ואבל קבעו על סגולת אל מהם לוקחה כמו ששמענו שביום רביעי הנ"ל אשר לוקח מהם ארון אלהים קבעו תענית אבל והספד מגדולם עד קטנם ולא ברו לחם כל יום ההוא קריה הומיה בקול שאיה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו:
אולם האף העיר ק"ק ביאל הטאק לה יאות למספד ולה יאות למבכי על שנעדר מאתה הוד צניף תפארתה נזר עטרה מה אעידך ומה אדמה לך עיר ואם ביאל סטאק ואנחמך אחרי אשר גדול כים שברך מי ירפא לך אך לעומת זה זאת נחמתה בענייה אשר שם חלקית מחוקק ספין בזמן אשר כבוד ה' יאספו וזכו להיות בהספידו ואשכבתו ובוודאי על צדיק כזה ראוי לומר כמו שאמרו בפ' הנושא במיתות רבי ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבחיה דרבי מזומן לחיי העולם הבא אוי לנו כי לא זכינו לזה: אמנם בפרק קמא דר"ה (ד' ע"ב) איתא שם בענין ארבעה צומות על צום העשירי שהוא חודש טבת שבו באתה השמועה לגולה שהוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה עיין שם ובאותו סוגיא איתא שם על צום השביעי חודש תשרי שנהרג בו גדליה בן אחיקם ששקולה מיתות צדיקים כשריפת בית אלהינו ממילא יש להוכיח כמו שעשו על שריפת הבית יום שמועה כיום שריפה. הכי נמי גבי מיתות הצדיקים ראוי לנו לעשות יום שמועה כיום מיתה. כי הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו וכלו בדמעות עיננו חבקוק אמר שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי ותחתי ארגז ומפרש רש"י לקול השמועה אחזני רעד ששפתי נוקשות זו לזו וקולי נשמע. וירמיה אמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים (ובהספד אחר אמרנו חקירה על קרא הזה) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים ואבכה יום ולילה כהספד שעשו על רבי בתחילה שלשים יום ספדוהו ביממא ובליליא ובמועד קטן פרק ג' דספדנא פתח על רבי אבינא ואמר נשים לילות כימים ומפרש רש"י נשים לילות כימים להספד על המשים לילות כימים לגירסא עיין שם כן ראוי לעשות בהספד הצדיק הגאון הזה אשר גודל התמדתו בגירסא אי אפשר להגיד ועצמו מספר רוב תורתו וצדקתו אין דוגמתו לא הניח בגולה בדור הזה כמותו וכמו ששמענו שק"ק ביאליסטאק עשו יום מותו יום מהומה מבוקה ומבולקה ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וכמבואר בפרק ואלו מגלחין שנשתנו בכמה דברים סדרי בראשית בזמן פטירת צדיקים ואמרו ברבי יעקב בר אחא איתחמיאו כוכבי ביחמא והיינו דאמרו שם על מיתות רבי יוחנן שקשה היום לישראל כביאות השמש בצהרים קודם זמנן לכן נראו הכוכבים ביממא ולן יאות למבכי ולן יאות למספד ולעשות יום השמיעה כיום המיתה:
אמרו רז"ל קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלהינו והדמיון הוא כאשר ביארנו כבר בהספרים על פי מה דאמרו רז"ל בפרק אין עומדין כל מי שיש בו דיעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו ויליף לה מהא דעה ניתן בין שתי אותיות כי אל דעות ה' ומקדש נמי כתיב פעלת ה' מקדש ה' עיין שם וממילא שראוי להיות שקול מיתות צדיקים כחורבן שעד זמן שהתלמיד חכם שיש בו דיעה כאן כאילו נבנה בית המקדש בימיו ועכשיו נחרב [ועיין בפרק קמא דסוטה דדריש קרא דותתצב אחותו מרחוק לדעה כו' פסוק זה על שם שכינה נאמר ויליף שם תיבות לדעה מקרא דכי אל דעות ה' עיין שם אלמא דכוונות תלמודא הכא נמי כך שעל פי דעה שיש בתלמיד חכם יש שכינה]:
עוד ענין דמיון סילוק צדיקים לסילוק בית המקדש כי ידוע שעיקר מה שאנחנו מתאבלים ומתאוננים על חורבן בית המקדש הוא על השכינה שאין לה שכונה וכתיב הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאי כו' וכל זמן שבית המקדש היה קיים היה השכינה שירה בתוכינו וכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהשכינה שורה בתוך ישראל. ואני אמרתי לפרשו על פשוטו על פי מה דאיתא בריש פרק קמא דתענית בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר אמר הקב"ה לא אבוא למקדש של מעלה עד אשר אבוא למקדש של מטה. ואם כן שפיר אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בשני המקדשים למעלה ולמטה ולכן אנו מתאוננים על העדר מנוחתה משני מקומות וזהו שאמר זבול בית מקדשינו חרב בעוונינו דאיתא בפרק אין דורשין דבאותו רקיע ששמה זבול שם ירושלים של מעלה ובית מקדש של מעלה ואם כן בשעה שאין הקב"ה בבית המקדש של מטה אין הוא גם בבית המקדש של זבול והוא חרב מאין יושב וזה שאמר הבט משמים וראה חזבול קדשך ותפארתך כלומר ראה את זבול קדשך ותפארתך איך שהוא חרב ורחם עלינו ואמרו אלה פקודי המשכן שעתיד להתמשכן בעוונותיהם של ישראל. וידוע שאין ענין החורבן מעצים ואבנים של המקדש אלא עיקר הוא על השכינה שאין בקרבינו וזהו דמסיים פקודי המשכן משכן העדות על פי האמור בפרק ב' דשבת (דף כב ע"ב) על נרות של מנורה דכתיב מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו עדות הוא לישראל ששכינה שורה בקרב ישראל עיין שם. וזהו דאמר פקודי המשכן פקודי יש לפרש לשון חיסרון כאמור לא נפקד ממנו איש כלומר עיקר החיסרון והמשכן הוא משכן העדות שנחסר ונתמשכן ענין עדות שהשכינה שורה בתוך ישראל ועל כי אין אלוה בקרבינו מצאונו הרעות האלה:
ובפרק קמא דסוטה כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש אמר רב חסדא קודם שחטאו ישראל היתה השכינה שורה על כל אחד ואחד כיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ועל פי דרוש יש לבאר מה דאמר מתהלך בקרב מחניך משמע קצת שלא כל אחד ואחד ראוי לכך אמר בקרב מתניך ולא כל המחנה ואם כן למאי דמסיים והיה מחניך קדוש דמשמע דכל המחנה צריכין להיות קדושים ואפשר מזה הוכיח רב חסדא דעל כרחך על כל אחד ואחד היה שריית שכינה. אולם אפשר לומר כפשטיה שוודאי אין שכינה שורה אלא על הצדיקים הראויים לכך כידוע שלא כל אדם זוכה למדריגה זו ולכן אמר בקרב מחניך ולא אמר סתם במחניך ומכל מקום שפיר אמר והיה מחניך קדוש סתם דמשמע דכל המחנה צריכים להיות קדישים על פי דאיתא בפרק קמא דסנהדרין (דף יא) פעם אחת היו רבותינו מסובין בעלייה ביבנה ונתנה עליהן בת קול מהשמים יש כאן אחד שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין הדור זכאין לכך עיין שם ואם כן מתפרש הקרא על פי פשוטו ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך דידוע דבכל דור ודור מההכרח להיות צדיקים כאמור לא פחות עלמא מל"ו צדיקים ואמרו בפרק קמא דיומא דעל כל נים אף על צדיק אחד מתקיים דכתיב צדיק יסוד עולם עיין שם אם כן בכל דור ודור יש בקרב המחנה צדיק שראוי שתשרה עליו שכינה וכדאיתא בפרק ד' דסוכה דלא פחות עלמא מל"ו צדיקי דמקבלי פני שכינה והמה עיילי בבר והצדיקי מעיילי בלא בר המה מועטים רק אחד משנים עיין שם והמה צדיק יסוד עולם. ודעיילו בלא בר בוודאי ראוי שתשרה עליהם שכינה אולם בעינן שיהיה הדור ראוי לכך כאמור בפרק קמא דסנהדרין שהיה באותו מסיבה צדיק שראוי לשכינה אלא שאין הדור היה זכאי לכך לכן אמר מתהלך בקרב מחניך שמההכרח להיות צדיק שה' אלהיך מתהלך בשכונות ושריית השכינה עליו ומסיים שצריך תנאי לזה שעל כל פנים יהיה מחניך קדוש זכאי שלא יעכבו שריית השכינה אף על הראוי לזה. [ועל פי זה מדוייק מה דאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ולכאורה תיבות מאחריך אינו מדוייק והיה לו לומר ושב מאתך או ושב ממך אבל אומרו ושב מאחריך אין לו דמיון במקרא אבל לדברינו ניחא כלומר שעל ידי שלא תהיה זכאי ישוב השכינה מאחריך על כל פנים מצינו שהשכינה שורה על הצדיקים ושפיר אמרו שכל מי שיש בו דיעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו כי כמו שעיקר עסק בית המקדש היה ענין עדות לישראל ששכינה שורה בתוכם כך התלמיד חכם וצדיק שיש בו דיעה ששכינה שורה עליו נחשב כאילו יש בית המקדש היינו שריית שכינה בקרבינו ותראה פלאות שבפרק קמא דסוטה דריש רבי יצחק על קרא דותתצב אחותו מרחוק לדעה כו' פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ויליף דאיירי בשכינה מותתצב ממאי דכתיב ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם מרחוק מקרא דכתיב מרחיק ה' נראה אלי דאיירי בשכינה לדעה דאיירי על שם שכינה מקרא דאל דעות ה' אם כן ממילא שפיר ונכון מאוד דיליף בפרק אין עומדין דכל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דאל דעות ה' מסתמא קאי על אותו צדיק שהוא בסוג השראות שכינה כמו דאיירי קרא הנ"ל ואז באמת על ידי צדיק שהיא בדוגמא הזה בוודאי יש ה' בקרבינו על ידי השכינה ששורה עליו כמו שהיה בזמן בית המקדש וממילא כשיש מקום השראה להשכינה לחטה יש השראה על מקומה הראוי למעלה. כאמור בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר דמשמע אף שיש בקרבך קדוש אוכל לבוא למעלה בעיר ואמרו בסיף יומא דרבי מאיר דייק בשמא אף אנו נדייק בשמא של הצדיק שני עסוקין בו שבשמו היה נקרא זאב ובזוהר פרשה ויחי ראיתי שכתב וז"ל בנימין זאב יטרוף זאב אמאי אלא בגין דהכא איתרשים בכורסייא דהא כל חיוון רברבין רשימין תמן כמו דכתיב חיות קטנות עם גדולות ובכורסייא דעביד שלמה הכי איתרשים כגוונא דלעילא תו זאב יטרוף דהא מזבח בתולקיה הוה ומזבח איהו זאב וכי תימא בנימין איהו זאב לאו הכי הוא אלא מזבח דהוה בחולקיה הוא זאב דהוה אכיל בישרא כל יומא תו זאב יזין ומאן איהו אילין מארי דבבו דאינון קיימא לעילא לקטרגא וכולהו איתהנו מקרבנא ומתערו איתערותא לעילא עכ"ל ובסוף סוכה במעשה דבילגה כשטפחה בסנדלה על המזבח ואמרה לוקוס לוקוס ופירש רש"י זאב בל' גריכש לוקוס והיינו על פי ביאור זוהר הנ"ל דמזבח הוא נקרא זאב והענין הוא דמזבח נקרא מקום כפרה ואמרו וייצר האדם עפר מן האדמה ופירש רש"י מן האדמה שצבר עפרו מארבע רוחות העולם או מן האדמה ממקום כפרתו נברא כדי שיהיה לו כפרה עיין שם והענין הוא על פי מה שאמרו בפרק קמא דברכות כי זה כל האדם כל האדם לא נברא אלא בשביל זה או כדי לצוות לזה עיין שם וכמו שאמרו בפרק הרואה כמה יגיעות יגע אדם הראשון ואני מוצא הכל מוכן ואמר בן זומא על אוכלסא ברוך שברא כל אלה לשמשני עיין שם זהו שאמר עפר מן האדמה שני פירושים של רש"י אמת שברא בני אדם מארבעה רוחות כדי לשמש את הצדיק שנברא ממקום כפרה מהמזבח שנאמר בו מזבח אדמה ובנימין הצדיק נקרא זאב על שם המזבח שהיה בחלקו ומזבח הוא נקרא יטרוף מלשון טורף ומלשון טרף כמבואר בזוהר שידוע שיש מיני מקטריגים שצריך לבקש עליהם לבטלם ולכלותם וכאמור יפול מצדך אלף ויש מיני מקטריגים שמקבלים איזה הנאה מניצוצי הקדושה הנעשים על ידי קיום המצות. על דרך שאמרו שעיר דיום הכיפורים לעזאזל ואמרו לפרש בזה דאנחנו אומרים אבינו מלכנו כלה כל צר ומסטין ועוד אומרים אבינו מלכנו סתום פיות מסטינינו היינו שעל מיני הקטריגים המקבלים איזה הנאה מבקשים סתום פיהם על ידי ניצוצות הקדושה ועל מיני מקטריגים הצריכים לכלות לגמרי מתפללין כלה כל מסטין מעלינו והמזבח היה נקרא זאב יטרוף על שם טורף ועל שם טרף שהוא מזון שהיו עושין ב פעולות הללו ומה שאמר בזוהר אמאי זאב בגין דהכא איתרשים בכורסייא דלעילא אשר חיות קטנות עם גדולות שם אפשר לכוין על פי מה שהעלו כל המפרשים שבית המקדש מכוון נגד המרכבה שלמעלה ואפשר דמקום המזבח מכוון נגד אותו מקום שרשום שם דמות חיה זאב ולכן עושה פעילות הללו ואם כן יש לכוין בזה מחמר רז"ל לדמות העדר צדיקים לחורבן הבית על פי המבואר שיש לנו בצדיקים אותן פעולות עצמן שהיה לנו מכפרות המזבח קרבנות הנקרבין עליו וזהו האמור בפתח דברינו שיש לדייק בשמות של הצדי' שאנו עסוקין בהספידו שנקרא זאב כדאיתא בזוהר שם דהמזבח נקרא זאב יטרוף שעושה שתי פעולות הנ"ל כמו כן יש לנו ראוי ונכון לכנות לכל צדיק בשם זאב והצדיק הנ"ל כשמו כן הוא הוא נאה לשמו ושמו נאה לו. ועל שם שהוא לנו כמו מזבח שפיר זה שמו אשר היו קוראין לו זאב. דרך דריש התעוררות ההספד על דרך שהתעורר רבי צדוק בפרק ב' דיומא ואמר על מי נביא עגלה ערופה בכדי לעורר העם אף שלא היה על פי אמיתית הענין עיין שם) לפרש מה דאמר (ירמיה ה) אלכה לי חל הגדולים ואדברה כו' אך המה יחדיו שברו עול כו' על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם. יש לדקדק למה אמר הכם לשון עבר ואחר כך אמר ישרדם לשון עתיד ועוד (ירמיה י"ב) אמר היתה לי נחלתי כאריה ביער וכאן אמר הכם אריה מיער משמע דקאי על כנענים יעוד מצינו בישעיה שקרא המזבח הוי אריאל עיין שם ברש"י שני פירושים אי קאי על המזבח או על בית המקדש. גם למה אמר תחילה לשון הכם ואחר כך אמר לשון שדוד. ונראה לבאר ולעורר ההספד על פי זה דידוע מה שאומר בפטירת רבי שם בפרק הנושא דאראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים על מצוקים ונשבה ארון הקודש ומה שאמרו על רבי ארון הקודש נראה על פי שאמר רבי אליעזר כשחלה שם סוף פרק ד' מיתות נטל שני זרועותיו והניחן על לבו ואמר אוי לכם שני זרועותי שהם כשני ספרי תורות שנגללין כו' עיין שם. וכן אמרו סוף סוטה כשמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה עיין שם ולכן אמר כאן על רבי שהוא כמו ארון הקודש שספר תורה בתוכו. ואף בפרק ואלו מגלחין איתא שם דספדו לרבה בר רב הונא ורב המנונא ואמרו רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק עיין שם ודייק לומר שם רוכב ערבות על פי האמור בפרק אין דורשין דיש שבעה רקיעים ורקיע השביעית היא ערבות ושם גנוזות נשמתן של צדיקים עיין שם ושפיר אמר רוכב ערבות דווקא שנשמתן גנוזות לשם תחת כסא הכבוד ואמר שש ושמח כו' הוא כאמור בפרק הנושא שם עליונים מבקשים את רבי ועוד אמר שם אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש ונצחו אראלים אם כן שפיר אמר שש ושמח ע נצחון שעשה ומבואר לנכון קרא הנ"ל דאמר על כן ענשם הקב"ה והכם אריה מיער היינו חורבן בית המקדש והמזבח הנקרא אריה ויער הלבנון ידוע שקרא בית המקדש כך ואמר עוד שעל כל פנים עדיין יש צדיקים שיש להם בחינה זו שעושה המזבח המה הצדיקים הנקראים זאב כמו מזבח כמו שהארכנו לעיל מזה מסיים שגם הצדיקים היינו זאב ערבות היינו השמים ששמו ערבית רקיע השביעי ישדדם כאמור שם בפרק הנושא ונשבה ארון הקודש וכאמור שרוכב ערבות ישיש כשיבוא אליו נפש נקי ואז ישארו בלא כפרה לא ממזבח ולא מהצדיק:
עוד אמרתי דרוש להתעוררות ההספד על מה דכתיב (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק הענין דלכאורה מה יש לנו לבכות על העדר נפש צדיק אי משום דבחייהם מגני ומצלי עין מכל גזירות רעות הלא אמרו גדילים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. ואמרו בפרק קמא דסוטה מפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור לכפר על מעשה פעור ואמרו עוד שם שנסתר קברו של משה מעיני בשר ודם כדי שלא יבואו בשעת חורבן ויבכו ויתחננו לו שיתפלל עליהם ויבטל הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהם עיין שם אם כן אנן דידעינן קבורתו נלכה להתפלל ולבקש מלפניו שיבקש רחמים להגן ולהציל אותנו מכל רעות שבעולם למענו אולם משל למה הדבר דומה לשני אחים אחד היה חכם וגיבור עומד בחצר המלך וינשאו המלך על כל שריו ועבדיו שעשה לו כמה עסקי מלחמות בניצוח ושארי עניינים בהשכל אשר אין דוגמתו מכל שרי המלך ואחיו השני אח לצרה היה שאין כמוהו לרע בכל מפעליו גנוב ונאוף ורוצח אין לך יום שלא נעשה עליו משפט מות ע"י שופטי ארץ על רוע מפעליו אך בבוא הפסק לפני המלך עמד עליו מליץ אחד עבורו לבקש ולחנן שישא פני אחיו אשר רק חכם ונבון כמוהו לא נמצא בכל מלכותו ולמענו למענו יעש למחול ולסלוח לבטל הגזר דין מהפסק שנעשה והמלך הטה אזנו לזה לגודל אהבת נפש הקשורה לו נפש בנפש אחיו והיה מוותר תמיד את הגזר דין מפסק משפטי מות שהיה יוצא על האח הזה אשר רעים מעלליו ואף אחר זמן שמת שר המלך מכל מקום בכל עת וזמן שהיה יוצא גזר דין על הבליעל היה עומד המליץ לבקש מהמלך זכור נא חסד ואהבת אחיו והמלא רחמי' עבורו אך כל זה יתכן כשמת שר המלך מיתת עצמו אולם אם נתגלגל הדבר מהאיש הבליעל הזה עד אשר בחמתו ובזעפו רצח את אחיו השר הגדול בבית המלך היתכן הדבר שיבוא מליץ הטוב לבקש מן המלך שיטה חסד לוותר את משפט הרוצח ההוא עבור אהבה הקשורה להמלך עם אחיו אחרי שעיקר חוק ומשפט עליו כעת עבור הרצח את אחיו אשר היה יועץ וחכם המלך ואליו היה גילה סודו וכל משכיות לב מלכים עד אין חקר את הכל חקר עם יועץ וחכם ההוא ובלתי ספק שבזכרו להמלך דבר הזה אשר נעדר מאתו כעת דבר הזה אשר לא נמצא לפניו אדם כזה לעשות עמו ברית ומנוחה לשכון עמו בעצה ותושיה קצוף יקצוף המלך מאוד על הרוצח הזה להוסיף עליו מכה רבה ומשפט מות חרוץ על הרוצח הזה בלי חמלה כן אנחנו בדמיון משל הזה ידוע האמור בפרק ב' דשבת (דף לב ע"א) דכל זמן שיש צדיקים המה נתפסים בעון הדור ובפרק קמא דכתובות אמר חשובי את לאתפוסי אדרא. ובמדרש אלה פקודי המשכן שנתמשכן בעוונות ישראל ואמרו כשיחרב המקדש מה תהא ואמר הקב"ה אני נוטל צדיק אחד ומכפר וכן בויקרא בפרשת קרבנות אמרן ישראל כשלא יהיה המקדש מי יכפר אמר הקב"ה צדיק אני נוטל ויכפר עליכם. ובעלי אגדה אמרו אדם כי יקריב מכם קרבן היינו הצדיק שהוא מכם קרבן לה'. ודוד אמר בקינה שלו על יהונתן על במותיך חלל כלומר מחמת שאתה נישא וגבוה לצדיק מכל העם משום הכי אתה חלל. וכנאמר והוא מחולל בפשעינו מדוכא מעוונותינו נמצא שהצדיק נתפס עבור רעותינו ואם כן איך נעיז פנינו ועוד מי לנו פה לבקש מהקב"ה שיטיב למחול ולסלוח לנו בזכות הצדיק ההוא אשר אנחנו היינו בגורמיו להיות מחולל בפשעינו וזהו שאמר הצדיק אבד כו' באין מבין כי מפני הרעה אשר עשו עם הארץ נאסף הצדיק אם כן איך נבוא לבקש עוד סליחה וכפרה ולהטיב לנו בעבור אהבת הקב"ה את הצדיק אחרי אשר רעותינו גרמו להיות נאסף אל עמו:
על כן אחיי וריעיי מאוד מאוד ראוי לקונן ולהתאונן ולהיות כל אחד ירא וחרד ולשבור לבו בקרבו אולי הוא גרם חס ושלום להעדר הצדיק
ובעוונותינו מת ונאסף לעולמו ועל זה לן יאות למבכי ולן יאות למספד ולהוריד כנחל דמעה מעל כל פנים ועל פי כל הקדמות המבוארים אמרתי דרך דרוש והתעוררות הספד מה דאמר בפרק עגלה ערופה כי ימצא חלל באדמה כו' נופל בשדה ולא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו כו' לכאורה מתחילה אמר חלל באדמה ולא אמר בארץ או בשדה כמו דאמר לבסוף נופל בשדה והנה הקדמנו דהצדיקים דומים למזבח כפרה ואדמה קרוי מזבח כאמור וייצר כו' עפר מן האדמה ממקום כפרתו שנאמר בו מזבח אדמה ולכן אמר כי ימצא חלל באדמה היינו הצדיק יהיה חלל ולא נודע מי הכהו עיין בפרשה בלק מפרש רש"י אולי אוכל נכה כלומר לחסר אותו עיין שם והכא נמי אמר לא נודע מי הוא גרם בעוונותיו לחסרו ונקדים האמור בפרק ב' דבבא בתרא במיתת רב אדא בר אהבה אמרו שם כמה אמוראים כל אחד אמר אנא ענישתיה עיין שם בתוספות דכל אחד היה מתאונן שמא הוא גרם את מיתתו עיין שם אם כן אמר נמי כאן שהזקנים והשופטים כל אחד יעשה מדידה על כלל הערים לחקור ולדרוש ולומר נחפשה דרכינו ונחקורה לפשפש במעשים אולי ימצא איזה אנשים חטאים שיהיו מעשיהם קרובים אל החלל הזה שהמה גרמו לזה וישובו מדרכם הרעה כי עיקר ענין ההספד הוא לעורר לבות בני אדם לתשובה ולמעשים טובים כאמור בקרובי אקדש ורש"י מפרש שם מקרא דנורא אלהים ממקדשיך אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך כשהקב"ה עושה דין בצדיקים הקב"ה מתיירא ומתעלה ומתקלס ואומרים אם לצדיקים כך אנו על אחת כמה וכמה עיין שם ומה שאמר אל תקרי ממקדשיך כו' הוא על פי האמור דסילוקן של צדיקים הוא כחורבן בית המקדש דלאחר חורבן הקב"ה נוטל הצדיק להיות נתפס בעוון הדור ולכן אמר אל תקרי ממקדשיך הוא נורא היינו חורבן בית המקדש אלא אף ממקודשיך כשלא יהיה הבית המקדש קיים יהיה נורא אלהים ממקודשיך היינו על ידי הצדיקים וכנ"ל שמתיירא הקב"ה והבריות אומרים אם לצדיקים כך ובפייט ראש השנה אומר שם אחרי שמאריך איך שהקב"ה עשה דין באדם הראשון ובכל אבות העולם מסיים ואומר אם כך במצוקי ארץ מה יעשו רשעי ארץ כו' וכבר הערותי בהספרים לפרש מה דאמור ושמואל מת ויספידו לו כל ישראל ולא אמר וימת שמואל והוא על דרך דאיתא במדרש ויהי מקץ שנתיים ופרעה חולם וכי כל העולם אינו חולמים אלא אינו דומה חלומו של מלך לחלומו של הדיוט ונראה דעיקר דיקדוק של המדרש הוא מה דאמור במדרש שם ופרעה חולם ולא אמר ויחלום פרעה כמו דאמר בפרשה ויצא על יעקב ויחלום והנה סולם כו' ובפרשה וישב אמר ויחלום יוסף חלום ובפרשה הנ"ל גבי שני סריסי פרעה אמר ויחלמו חלום שניהם כו' וכאן מהפך הקרא ואמר ופרעה חולם זהו דאמר במדרש דהכי קאמר ופרעה חולם כלומר דזהו ענין גדול שפרעה הוא החולם משום דאינו דומה חלומו של הדיוט לחלומו של פרעה לכן אף שכל העולם חולמים אינו מפליג הקרא את הדבר ואמר עליו סתם ויחלום אבל כאן הפליג הדבר מאוד ואמר ופרעה החולם הקדים מלת פרעה לחולם להפליג הדבר שזה היה ענין גדול שפרעה הוא החולם ונמצא שלא היה קשה להמדרש למה מבואר חלומו של פרעה יותר משארי חלומות של הדיוט דהא מצינו כמה ענייני חלומות שהזכרנו מפורשים בקרא עניינים אלא דיוקא במה שהקדים מלת פרעה וכנ"ל ואם כן מה שאמר ושמואל מת יש נמי לפרש כך וכי כל העולם אונם מתין אלא הפליג הדבר שאינו דומה מיתות שאר כל אדם למיתות שמואל הצדיק כאמור נורא אלהים ממקודשיך שמתיירא הקב"ה על ידם ואומרים אם כך במצוקי ארץ מה יעשו רשעי ארץ ואם כן הכי פירושו דקרא שהספידו ואמרו ושמואל מת שהיה צדיק מפורסם מה נעשה אנחנו כלומר ויספידו לו כל ישראל ואמרו ושמואל מת אנו על אחת כמה וכמה וכאמור דעיקר ההספד והחי יתן אל לבו דיספוד יספדוניה דידל ידלוני' דיקבר יקברוניה: