אור ברסלב
שות גליא מסכת דרוש שנת תק"צ

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

דרוש שנת תק"צ

ליקוטים - מדרש שיר השירים

תוכחת מוסר אשר אמרתי ביום ראשין דראש השנה שנת תקב"ץ (תקצ"ב) אשר בעוונותינו הרבים בלילה שעברה ליל ראש השנה היה שריפה ר"ל פק"ק ונשרפה כמו חצי העיר וחצי עיר היה כמו אוד מוצל מאש אשר חמל ה' ואף אני בחמלת ה' הייתי מהניצולים אמרתי אחיי ורעיי אמרו רז"ל במסכת ראש השנה כמה דכייף אינש מעלי טפי ואמרו זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה על כן אלו אנשים אשר נשרפה בתיהם ורכושם בעוונותינו הרבים בוודאי עומדים בלב נשבר ונדכה ולבם דווי. אולם אף אנחנו הנשארים מהראוי להיות בהכנעה ובשברון לב באימה וביראה מאימות ופחד יום הדין הגדול והנורא הרבה והרבה יותר ויותר מהנשרפים. ואפתח במשל פי למשל מלך שהיה לו מלחמה בשני מקומות ומטכסיסי המלחמה שכלי המשחית הנקרא (פולווער וקולן) הולך בעגלות מאסף אחרי כל המחנות ויהי הדבר שעשה השונא אורב לו מאחוריו ולכד את המחנה המאסף עם כל כלי המשחית הנ"ל ונשאר כל המחנה עם כלי משחיתים ריקם בלי קולין ופולווער וישלח שר הצבא הגדול אשר ממונה על המחנה הגדולה אשר לוחמים במקום הזה אל שר הצבא הגדול הממונה על המחנה אשר נלחמים במקום השני איגרת ספר כתוב לאמר מעין המאורע אשר לו ויבקש מאתו לפקוד את כל המחנות אשר לו וכל שרי צבאות הממונים והשרים אשר המה תחת ממשלתו ולצוות עליהם שיפרשו מכל אשר הכינו לעצמם פולווער וקולין לשלוח לאנשי המחנה אשר אתו שנחסרו להם כל זאת ומדרך אנשי חיל שבכל עת וזמן אשר עומדים בלא שעת מלחמה עושין הכנה על עסקי כלי משחית הנ"ל להכין כל אחד קולין באשר ימצא כוחו לעשות בכדי שיהיה מוכן לפניהם בזמן אשר תקראנו מלחמה מכינים עסקי מלחמה הנקרא פאטראנעס מפולווער וקולין והנה שר צבא הגדול כאשר הגיע לפניו איגרת ההוא ותחת ידו נמצא כמה וכמה פולקין ועל כל פילק יש עליהם שרי אלפים הנקראים יענעראל וגם שרי מאות ושרי עשרות וזה שר הצבא הגדול אשר לפניו יודע כל עסק מעשה זריזות פעולות כל פולק ופולק מעשה איש ופקודתי של כל אחר ואחד ומצעדי מעלליו אם לטוב ואם לרע הכל כאשר לכל בא אליו כתוב וחתים בספר שקורין ראפארסין מן שרי עשרות לשרי מאות ומשרי המאות לשרי אלפים הכל זכרון בספר פנקס הם. ויבקר שר הצבא הגדול פנקסי ספר הזכרונות ויהיו נקראים לפניו וימצא כתוב על איזה פולק אשר תחת ממשלתו שמעשיהם ומעלליהם זהירים וזריזים במהירות מלאכתן. וישער אשר אנשים כאלה בוודאי הכינו כל ימי עמדם הרבה והרבה כלי משחית היינו קולין ופאטראנעש כי נימוסי המלחמה שכל אחד ואחד מהצורך לו למערכת המלחמה בערך עשרה ליטרות קולין ועשרה ליטרות פאטראנעס מפולווער. אך מדרך הזריזים והמהירים במלאכתן להוסיף על זה כהנה איש ואיש לפי ערך זריזתו יעבירו קול במחנה שהפילקן הללו יתנו מן כלי משחיתם אשר אצלם כל איש ואיש ערך שמינה ליטרות מקולין ושמונה ליטרות פולווער שוה בשוה ואולם אף שבדרך כלל היה ראפארט על פולקין הללו שהמה זריזים זה היה על פי שהיו נראים רובם כך אבל על כל פנים אין כל האנשים שיש בפילק שוין זה לזה יש מהן זריזים גדולים ויש אשר זהירותם מעט ויש שאין בידו כלום מעסק הזהירות. וכאשר נעשה פקודה על אותו הפולק שיתנו פרוסה מהנמצא תחת יד כל אחד ואחד שוה בשוה ערך שמונה ליטרות מזה ושמונה ליטרות מזה נמצא אותן מהירים במלאכתן אשר הכינו הרבה ערך שלשים או ארבעים ליטרות ממיני כלי משחית הללו ממילא אף שהפריסו פרוסה הנ"ל עדיין נשאר בידו כדי צרכו רב והותר לעמוד בקישרי המלחמה אשר לפניו ואף מי שהכין פחות מזה היינו שלא הכין רק לערך עשרים ליטרות מכל מין ומין אחרי שהפריסו שמונה מכל מין ומין עדיין נשאר כדי צרכו אולם אותן שלא הכינו רק כדי צרכו מתחילה היינו בערך עשרה ליטרות מכל חין כשהפריסו מתנו פרוסה הנ"ל מעט אשר נשאר לפניו למלט את נפשו ללחום ולעמוד על נפשו נגד אויב המתלחם כנגדו ואילו היה עדיין עת וזמן רחוק מעט מלחמות האויב היו מכינים כלי משחית. אך המלחמה מוכן היום אשר אויבים אורבים ללחום מערכת מלחמה כבידה נגדם לשלול שלל ולבוז בז על ידי כלי משחיתים אשר בידם לחבל ויהרוג הרג הרוגיו ואין בידו לעמוד על נפשו עד החרב אשר יבוא ויקחהו:

אחיי ורעיי כן אנחנו הנשארים על פי נס מוצל מאש ידוע מאמר רז"ל (שבת קל"ב תענית ב') לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה שאם עושין לו נס להנצל מנכין לו מזכיותיו ויליף מקרא דאמר יעקב קטינתי מכל החסדים כו' והנה הנס עלה בשוה לכולנו הנשארים אשר בעוונותינו הרבים כולנו היינו בסכנה עצומה והקב"ה ברוב רחמיו הציל אותנו אבל בעוונותינו הרבים על ידי נס שעשה הרחמן לנו נעשה לכולנו כל אחד ואחד בשוה ניכיון מזכיות שהיה לנו וזאת ידוע שאין הזכיות שלנו כאשר אנחנו עם קדוש עומדים וישנו פה בשוה במדה ובמשקל לכולנו כי בוודאי יש מי מאתנו שהרבה להיטיב בכל השנה לסבול הרבה צדקה ומצות תלמוד תורה הרבה וגמילות חסדים ויש מהן אשר המעיט בזה וזכיותיו מצומצמים ויש אשר מועטים ביותר הלוואי שיהיו מספיקים להכריעו ביום הדין הגדול והנורא לפדותו מרדת שחת. ועתה על פי הנס שנעשה לנו בכלל ובפרט לכל אחד ואחד נעשה הניכיון בשוה לכולנו ולכן מי מאתנו אשר הרבה להיטיב וזכיותיו מרובים הרבה לרוב אין לו לדאוג כל כך כי אף אחרי הניכיון נשאר לו זכיות הרבה לענות בו צדקתו ביום הדין הגדול והנורא אשר עכשיו יעברון כבני מרון לפני האדון הבורא ית"ש ואף זה אשר לא היו זכיות מרובים הרבה אבל על כל פנים זכיות עולים במדה נכונה עד אף אשר אחרי ינכו לפניו זכיות נגד הנס שנעשה לו עדיין ישאר לו חשבון זכיותיו שיספיקו לו להליץ ולהגן עליו ולהגיד עליו ישרו נגד קישרי המלחמה מצר ומספין אשר עולה ומקטרג היום ביום הדין הנורא הזה אך מי אשר מאתנו זכיותיו ומעשיו הטובים מועטים מאוד ומאוד הלואי שהיה מספיק בשלימות בלי ניכיון להצילו ולהגן עליו נגד המקטריגי' להורידו שחת להפילו ועתה שנעשה עוד ניכיון על פי נס הנ"ל בעוונותינו הרבים אפשר לא נשאר לפניו מאומה ומה יענה ליום הדין והתוכחה ומה יענה ליום פקודה אשר בריות בו יפקדו עתה לחיים ולמות עכשיו יום הדין הנורא אשר מעותד לפנינו. מצינו באבות הקדושים אשר יראו לנפשם על ידי ניכיון הזה הנה הקב"ה אמר לאברהם אל תירא אברם שכרך הרבה מאוד ומפרש רש"י אחרי שנעשה לו נס שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו הקב"ה אל תדאיג על קיבול שכרך שכרך הרבה מאוד עיין שם. הוא הדבר אשר אמרנו שכל מי שזכיותיו מצומצמים יש לו לדאוג הרבה אתרי שנעשה נו נס שמא אחרי ניכיון לא נשאר לו כלום וידוע צדיקים מקטינים בעיניהם את צדקותם ומעשיהם הטובים. אף דוד המלך עליו השלום איתא ברכות (דף ד' ע"א) לולא האמנתי ודריש שכך אמר דוד להקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעולם הבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם עיין שם. וכך היה דואג אברהם אפשר זכיותיו ושכרו הוא מעט עד אחרי ניכיון שנעשה לי נס במלחמות המלכים לא נשאר לו כלום זכיות ושכר ובישרו הקב"ה שאל ירא וידאג מזה ואמר לו ששכרו וזכיותיו הרבה מאוד לכן אף אחרי הניכיון שנעשה לו עדיין זכיותיו מוכרעין ושכרו הרבה וגם יעקב אמר קטונתי מכל החסדים ופירש רש"י נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא כו' וכמי שנאמר ויירא יעקב מאוד ולשון קטונתי הוא על דרך שביארנו עד כאן שצדיקים מחזיקים את עצמן מעשיהם הטובים למיעוטא לכן אמר אחרי שזכיותי היו מצומצמים ומעוטים מאוד ועכשיו שעשית עמדי חסדים וניסים ונעשו הכל ניכיון וחיסרון על זכיותי ממילא נשאר אני קטן ומיעוטא דמיעוטא מהזכיות לפיכך היה ירא וחרד אם יספיקו לו מיעוט וקטנות זכיותיו להגן ולהיות ניצול מעשי שרוצה לבוא להכות אם על בנים וזהו שאמר קטונתי כו' כך ראוי לומר לנו שבוודאי בעונותינו הרבים יש לנו מעט מעשים טובים וזכיות מצומצמים מאוד ולכן אחרי ניכיון מהנס ישאר מיעוטא דמיעוטא ואפשר לא נשאר מאומה ח"ו ומלחמה ערוכה ומעותד עכשיו תכופ' וזקופה לפנינו ואילו לא היה מערכת המלחמה תכופה בזמן הזה היה מקום לומר שיש עת ופנאי עדיין להשיב דרכינו לסגל מצות ומע"ט להרבות זכיותינו אך מחמת שהדין הנורא מוכנת נגדינו אין הזמן גרמא והעת מספיק להרשות מצות ומע"ט ועתה אין לנו אלא להכניע רוע לבינו בתשובה שלימה תשובה מאהבה ומיראה יום הדין אימות ופחד אשר יש עלינו ע"י קטנות וניכיון מעשים טובים וזכיות שלנו כמו שיירא יעקב ואמר קטונתי ואמרו יפה שעה אחת בתשובה לפני הקב"ה ולקבל עלינו מעתה להטיב דרכינו בתוספת עוז ואמיץ כח לעבודות הבורא וקבלות שמקבל עליו להטיב במצות ומעשים טובים חשוב כמו שעשה שלמדו חז"ל דבר זה תענית (ח ע"ב) מדניאל דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. ומהראוי שיתקיים בנו יש קונה עולמו בשעה אחת. ועיקר תשובה הוא הוידוי וחרטה בלב שיתחרט לשעבר אשר עשה נגד רצין הבורא ולא קיים מצוותיו כראוי ויקבל עליו על להבא שלא לשוב עוד בדרך הזה ובפרק קמא דחגיגה איתא שדרשו רז"ל על קרא דכתיב וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות ואמרינן שם דר' יוחנן כי מטי להאי קרא דמלאכי ג' היה בכי עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו ומסיק שם בחגיגה דף ה' אמר ר' חנינא בר פפא כל העושה עבירה ומתחרט בו מוחלין לו על כל עוונותיו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד ע"כ. ונראה דרבי חנינא לנחמנו בא ממה שהיה דואג ובוכה ר' יוחנן שלא היה דורש המקרא הנ"ל לטובה והיה בוכה שהקב"ה מקרב משפטינו וממהר להעיד על עוונותינו על זה בא ר' חנינא ואמר כוונות המקרא לטובה נדרש ולהודיע לנו כת התשובה שהיא גדולה עד מאוד שאף שעשה כמה עבירות ולא נתחרט עד עתה עליהם ולא עשה תשובה עד שכבר נקרב למשפט ועדים ממהרים להעיד בו היינו שלא נתחרט כל השנה כולה ובעוונותיו הרבים עסק כל השנה עד ראש השנה בעבירות קלות וחמורות בלא חרטה ובלא תשובה ועתה ביום הדין נקרב כבר למשפט והעדים ממהרים עומדים להעיד עליו וידוע האמור בפ' מרובה ברואה עדים ממשמשין לבוא לא מיקרי מודה בקנס לפטור מ"מ מידות רוב רחמי הקב"ה גדולה כ"כ פותח יד בתשובה לקבל שבים אף בשעת שהמשפט קרוב וכה"ג, דרשו רז"ל תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכו של נפש ומועיל תשובה אף ביום א' ושעה אחת קודם מיתתו כמו כן תועיל תשובה אף בשעת קרבות יוה"ד וזהו שדרשו דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ואמרו שזהו קאי על עשי"ת. ויש לומר על פי הערה זאת דקרא השמיענו אפילו בהיות במשפט קרוב מ"מ מועיל תשובה וכך הוא דרש דר' חנינא בר פפא שדרש האי קרא לטובת כלל ישראל דקרח קאמר דאף בשעה שהמשפט קרוב ועדים ממהרים להעיד אעפי"כ מועיל תשובה ודריש זה ממה דמסיים קרא ואומר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד ותיבת מיד דייק ר"ח ב"פ שאפילו בשעה שמשפט כבר קרוב מועיל מיד תשובה ומוכח מכל זה שמודה ועוזב ירוחם אף בשעת המשפט יקבל הקב"ה תשובה שלימה ובפרט תשובה מאהבה נעשה מעבירות זכיות כמו שדרשו רז"ל: וגם מה שנקבל עלינו ועל עצמינו להטיב דרכנו על להבא במצות ומע"ט ידוע שדרשו רז"ל בפ"ק דקדושין שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ואני עשיתי סמך דרש על ענין זה שאפילו חושב לעשות מצוה מצרף הקב"ה למעשה כאילו עשה ע"פ מה דכתיב פרשה תבוא ובאו עליך כל הברכות האלה והשיג כי תשמע בקול ה' אלהיך ובקללות כתיב ובאו עליך כל הקללות האלה כי לא שמעת בקול ה' לשמור מצותיו הנה גבי ברכות כתיב לשון עתיד כי תשמע וגם לא מסיים שם לשמור מצותיו וגבי קללות אמר לשון עבר כי לא שמעת ומסיים שם לשמור מצותיו וע"פ הערה זו ניחא הכל בדיוק הטיב דהברכות יבואו אף ע"י מחשבה טובה שיקבל עליו לעשות מע"ט כנאמר גבי דניאל מיום אשר נתת אל לבך לכן אמר כי תשמע לשון עתיד כלומר ע"י שתקבל עליו להטיב דרכך לעתיד יצרפם הקב"ה המחשבה למעשה דחישב ולא עשה נותנין לו שכר כמו שעשה אבל בקללות הקב"ה אינו מצרף מחשבה למעשה. לכן אמר ובאו עליך הקללות כי לא שמעת לשון עבר דהיינו שכבר עבר ועשה מעשה בפועל וזהו דמסיים לשמור מצותיו ולא סיים כך גבי ברכות דהתם באמת די במחשבה אף בלא מעשה. אבל בעבירה הוצרך לסיים לשון עבר היינו שכבר עבר ולא שמע אל מצות ולא שמר את חוקיו וכך יש לפרש בפ' ראה דכתיב את הברכה אשר תשמעו אל מצות כו' והקללה אם לא תשמעו אל מצות וסרתם מן הדרך ובברכות לא פירש האי סיומא לסיים בה כך משום דבמצות די מחשבה שמצרף הקב"ה כאילו עשה אבל בקללה דייק ואמר אשר לא תשמעו וסרתם מן הדרך כלומר שיהיה נעשה מעשה דווקא ומסיים עוד ללכת אחרי אלהים אחרים אפשר שבא לרמז במאי דאמר ללכת ולא אמר לעבוד אפשר דתרתי מילי נקט דבעובדי כוכבים היה הקב"ה מצרף מחשבה כאמור בפ"ק דקדושין לכן אמר שני עניינים חדא וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם זה קאי ואיירי על כל המצות דאינו נענש על המחשבה אם לא שנעשה מעשה וסרתם מן המצות ואמר עוד ענין שני דעל עובדי כוכבים ומזלות אף ללכת ועדיין לא עבד מ"מ בזה מצרף הקב"ה מחשבה לעונש כמעשה:

לכן אחי ורעי מה ראוי לעורר לבנו בתשובה שלימה והקב"ה יראה הכנעותינו ושברון רוחינו כאישי קרבן שזבחי ה' רוח נשברה אשר נשבר לב ונפש מפני פחד ואימות יוה"ד הגדול ויצרף מחשבותינו לטוב למעשה וימלא זכיותינו אשר נחסר ע"י הנס שנעשה לנו וימליצו זכיותינו לטוב בעדינו להוציא משפטנו לאורה לטוב אמן סלה:

עוד אמרתי להעיר תוכחת מוסר בר"ה שנת תקבץ ואמרתי בעו"הר בעת וזמן הזה נסתרגו עלינו צרות רבות ורעות שהיה חולי חאלירייע אשר בעו"הר נעדרו הרבה אנשים ידועים וניכרים לרבים עוד בעו"הר ארבעה שפטים שלטו עלינו ה' יצילנו ואמרתי שאינו מהתימא אשר נתרבו כ"כ הצרות ואיתא בזוהר ובתקוני זוהר בכה ר' שמעון ואמר וי דגלותא איתמשך מאן יוכל מסבלא. ולכאורה הסברא איפכא בתחילת הגלות אשר היינו מקודם איש תחת גפנו ותחת תאנו היה קשה בעת ההיא אשר השליך משמים ארץ תפארת ישראל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא אבל אח"כ בעו"הר הורגלנו לסבול והרגל נעשה טבע וביארתי כל זה ע"פ מה האמור בתוכחה גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך וקשה אטו לא היה מספיק להקב"ה נייר ודיו לכתוב הכל עד שהיה מהצורך לקצר ולהודיע שיש עדיין יותר: ונראה לפרש כל זה ע"פ מה שדרשו רז"ל בערב תאמר מי יתן ביקר כו' והביאו רש"י דא"א לפרש על בוקר דלעתיד מנא ידעי איך יהיה אלא על בוקר של אמש והוכיחו רז"ל מזה שאין לך כל יום שהצרות מתחזקות ומרובה משל חברתה עכ"ל רש"י:

אוי לנו הרי עבר קרוב לשני אלפים שנה מזמן החורבן ואילו נימא שאין לך כל שנה שקללותיה מרובה משלפניה היה עולה ג"כ לחשבון גדול הצרות אשר מתרבות בכל שנה ושנה ומכש"כ לפי דברי רז"ל שאמר מיום שחרב בי"המק אין לך כל יום ויום שאין קללותיה מרובה משל חברתה נמצא שהקללות והצרות הולכים ומתחזקים בכל יום ויום ומעתה ראוי להשים זאת על לב הרי שס"ה ימים לשנה וזה משך שני אלפים שנה הרי עולות לאלפים וריבואות חיזוק ותוקפן של הקללות המתחדשות בכל יום מזמן החורבן עד עתה ובפרט שרש"י דייק וכתב בז"כל אין לך כל שעה שקללותיה מרובה מלפניו וכשתפקדנו לרגעים ולשעות יעלו חשבון גדול עד כי חדל לספור: ויפה יסד הפייטן עוונותינו ארכו הגלות ותכפו עלינו הצרות. כי ע"י אריכות הגלות ואין לך כל יום שצרתו מרובה מחברתה לכן אריכות הגלות מזה נעשה חיזוק וריבוי להצרות שמתחדשות בכל יום ויום וניחא מאוד לפי זה שהקב"ה קבע קללות האמורות בתוכחה על זמן החורבן אך מה שאפשר שיתחדש בעו"הר כל יום וכל שעה אחרי החורבן זהו דבר שאין לו קצבה ושיעור וכמו שנאמר בעתה אח שנה שאם היו שבים בזמן מועט לאחרי חורבן מיד היו נגאלים כמו שדרשו רז"ל היום אם בקולו תשמעו לכן לא היה באפשרי להכתב הכל בספר ערך מפקד ומספר העתידות להיות אחרי שאינן ידועים אם רב או מעט יהיו ועיין במזרחי בפירוש תיבות יעלם ה' עליך יש לפרש לשון העלמה או לשון העלאה היינו שיעלה עליך ולדברינו יש שורש נכון לשני פרושים היינו מלשון עליה ולשון העלמה שדבר זה מכל עין נסתר ונעלם עד מתי קץ הפלאות ולכן אמר כל חולי וכל מכה ידוע שלשון כל בא לרבות כלומר מה שאפשר ח"ו ר"ל יתרבה הצרות בכל יום ויום זה דבר א"א להכתב בספר שהוא ענין נעלם שאם ח"ו יתאחר הגלות מחמת שלא שבו בתשובה שלימה ממילא יתרבה ויתחדשו ח"ו הקללות עד אשר לא יכילם מלכתוב בספר. וזהו מאמר ר' שמעון בן יוחאי דקבכי ואמר ווי דגלותא איתמשך וע"י שמחורבן ואילך היו מתרבים ומתחדשים הצרות יום ויום מאן יכול למסבלא זהו הענין אשר הערנו שמהצורך לנו לשוב בתשובה שלימה ולהתפלל בכוונה ה' יהפוך לנו לברכות כדכתיב ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה אמן סלה:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה