אור ברסלב
שות גליא מסכת דרוש לשבת תשובה דרוש ה

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

דרוש לשבת תשובה דרוש ה

דרוש לשבת תשובה דרוש ד

דברי אגדה ראש השנה סוף פרק קמא ביקש קהלת למצוא דבר חפץ ביקש קהלת להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם עוד נביא בישראל כמשה עיין שם. ואמרתי להסביר הדבר על פי אשר חקרתי על ענין מאמר רז"ל שהחזיר הקב"ה לכל כשבא אצל שעיר ואמר לקבל התורה שאל מה כתיב ביה אמר הקב"ה כתיב לא תרצח. אמר אי הכי לא בעינא וכשבא אצל ישמעאל אמר מה כתיב ביה אמר לא תנאף אי הכי לא בעינא משום כו' ישמעאל שטוף בזימה וחקרו על זה אטו הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומפני מה שינה הקב"ה סדרו של הדברות ולא פתח להם באנכי כמו שפתח לישראל וישמעאל פתח להם בפתחא אחרינא. ולבוא אל הענין נקדים מה דאמרתי לפרש דרך דרוש מאמר הכתוב בפרשה בראשית ויאמר ה' כו' הן האדם היה כאחד ממנו וכו' פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם וכו' וישכן מקדם לגן עדן וכו' ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ואמרתי לבאר את זה המקרא בדרך דרוש ולפרש מהו ענין של חרב המתהפכת על פי מאי דאיתא במדרש תהלים מזמור ג' אמרו לא נתנו פרשותיה של תורה על סדר שאלמלא נתנה על הסדר כל מי שקורא בהם יכול להחיות מתים לפיכך נתעלם סידור של תורה שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם עכ"ל מדרש הנ"ל. עוד איתא במדרש אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע מטולטלים הם שבילה של תורה שאילמלא ידעו הבריות סידורה של תורה היו יודעים לרפאות את החולים ולהחיות את המתים עכ"ל. וקרוב לשמוע שזהו ענין חרב המתהפכת דידוע דעץ החיים נקרא התורה דכתיב עץ חיים היא וכו' וידוע דתורה מכונה בשם חרב כנאמר חרב פיפיות בידם על ידי רוממות אל בגרונם וכתיב חגור חרבך על ירך גבור ודרשו רז"ל על התורה אם כן זהו מאמר הכתוב פן ישלח ידו אל עץ החיים ואכל וחי לעולם כלומר שיראה התורה כמו שהיא כתובה ביושר וחי לעולם וענין ואכל הוא לשין לימוד כדכתיב אכול את המגילה הזאת ועל זה אמר שנתן ה' את חרב המתהפכת כלומר שטילטל ונע את סידור התורה לשמור את דרך עץ החיים כלומר הוא ענין האמור במדרשות הנ"ל שהעלים הקב"ה סידורה משום אורח חיים פן תפלס וכו' שלא ידעו העולם להחיות מתים ולהחיות לעולם על ידי התורה כנ"ל:

ונראה להסביר הענין לקרבו על פי פשוטו דמה שנשתנו סידורו של תורה לא נעשה זה על ידי עונש אלא הכל נעשה על ידי מעשה בני אדם דידוע לנו על ידי מודעי בינה וכו' וגם בני אדם נקרא עץ השדה דכתיב כי האדם עץ השדה וביותר המאמינים אשר כתב עליה' היש שם עץ וגם התורה מכונה בשם עץ עץ חיים אם כן אורייתא וקודשא בריך הוא ונביאים הקדושים כביכול מתקרבין ומזדמנין במעשיהם וכוונותיהם לאחדים לתלות באילן אחד אשר שרשו למעלה כביכול אחוזים זה בזה וכתיב בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב נעשה אדם בצלמנו ובקהלת כתיב אשר עשה אלהים את האדם ישר לפיכך כשמקלקל האדם חס ושלום בעולם התחתון ופוגם בעצמו ונעשה פגם ושינוי בעולם התחתון כביכול ממילא נעשה פגם ובילבול ושינוי סדר באילן העליון (שהוא בעולם הרוחני) ואורייתא וקודשא בריך הוא מתקרבין בכוונתיהם לאחדים אם כן ממילא שזה הפגם והבילבול ושינוי סדר אשר נעשה באילנות התחתון והעליון נעשה גם כן בעץ החיים שהיא התורה אשר היא חדא עם קודשא בריך הוא ועל זה נאמר זאת תורת האדם כלומר כמו שהוא אדם כן הוא התורה לנגדו וזהו ענין כוונות מאמרי המדרשים מטולטלים המה פרשיות של תורה ונשתנה סידורן והכל מטעם הנ"ל. וראיתי בספר צל"ח על פסחים בחידושיו (לדף נ"ד) שכתב וז"ל שהקב"ה ברוב רחמיו סידר את מידות העליונות שאף אם יבוא חס ושלום איזה פגם באיזה מדה על ידי מעשה מן התחתונים לא יהיה הפגם גורם השחתה כי אם הורדת מדרגה באופן כאשר ישוב וניחם ישוב המדה לעלות למקומו הראשון עכ"ל עיין שם והענין הוא כמו שאמרו קודשא בריך הוא ונביאים הקדושים ואורייתא כביכול מתקרבין ומזרחנים במעשיהם ובכוונותיהם לאחדים וכנ"ל שלמעלה נקרא אילן לפי דעת המקובלים והתורה עץ חיים והאדם עץ השדה ופירשתי לנכון ונפלא בעיני מאי דאיתא בפרק הבונה נטרקין אנכי אנא נפשאי כתבית יהבית לפי דברינו ניחא מאוד דאורייתא וקוב"ה מתכוונים בכוונותיהם לחד לכן אמר הקב"ה כביכול דאנא נפשאי כתבית יהבית ונביאים הקדושים גם כן מתקרבי כנ"ל כביכול לפיכך כל מי שפוגם חס ושלום באורייתא מקלקל הוא בהאי אילנא דעץ חיים דאורייתא ממילא כביכול נעשה קילקול באילנא עילאה (שהוא בעולם הרוחני) אחרי שהמה מדובקים ומשולבים אחת אל אחת. ואמרתי שזהו פירש המקרא והלוחות מעשה אלקים הוא והמכתב מכתב אלקים אין כוונת המקרא שהלוחות מעשה של אלקים המה שאומרים מעשה חייט אלא כוונת המקרא שמעשהו של הלוחות אשר התורה חרות עליהם כביכול כוונתייהו לכוונת הקב"ה וכמו שנאמר דאורייתא וקוב"ה כביכול מתקרבין כנ"ל וכביכול דאנא נפשאי כתבית על הלוחות אם כן אחרי שכל התורה כולה היה כלול על הלוחות כביכול היו הלוחות מעשה אלקים ופירש המקרא מעשה אלקים הוא כמו מעשה חרש וחושב וגם בצלם אלקים עשה את האדם גם כן כוונות המקרא כי צלמו של האדם (שהוא בנפש שנפח בו הקב"ה) כביכול הוא חלק ה' עמו מצלם אלוהות עצמו היה קבוע על האדם הראשון בהבראו ולפיכך נאמר כי נביאים הקדושים ואורייתא וקוב"ה כביכול מתקרבין כנ"ל ונכללו כולם בעיקרי אלקות כביכול ושפיר אמרו שאילו לא חטא אדם הראשון לא היה מת אחרי אשר היה בו כביכול צלם אלקים חלק ה' עמו כביכול והיה כלול אורייתא וקוב"ה להיות הכל לחד כביכול בשרשו ועיקרו. רק אחר שחטא וקילקל ונפגם את עצמו למטה נתקלקל חלקו כביכול מלמעלה מסדר המדריגות ואילנא דאורייתא היינו עץ החיים נפגם ונתקלקל סידורו להיפוך מהישר וזה האמור במדרש הנ"ל שמטולטלים המה שבילה של תורה ויליף לה מקרא אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע הענין הוא שמעשה האדם יקרבו וירחקו כי בשעה שמעשה האדם כתיקונו בלי שום פגם למטה גם אילנא דאורייתא עילאה על תיקונייהו קיימא כדקא יאות בסדר המדרגות על ישרן אמנם כשמקלקל למטה פוגם בסידורן של המדריגות למעלה ובסידורא אילנא דאורייתא לפיכך המות והחיים היה מסור לאדם הראשון קודם קילקולו היה הוא צלם אלהות ממש חלק אלוה ממעל וגם התורה כסידורה על מכונו והיה האדם ואורייתא וקוב"ה הכל חדא ולא היה שייך בו מיתה כלל וכלל וכשקילקל ונפגם למטה קילקל גם סידורו דאורייתא וקילקל אילנא עילאה בסידור המידות במדריגתן וזהו להט החרב המתהפכת כנ"ל שמהפך בקילקולו סדר פרשיות של התורה כאמור במדרש הנ"ל שמטולטלין פרשיות התורה שלא יהיה כסידורן ולכך נתפס אדם הראשון בגדר מיתה אחר שקילקל לפי שקילקל באילנא דחיי מאורייתא ואילנא עילאה כנ"ל כי התורה כשהיא בתיקונו המה סמא דחייא ובזה אתי שפיר מאוד מאי דאמרו בריש עבודת כוכבים אמר ריש לקיש אילמלא לא חטאו בעגל כביכול היו חיים לעולם ויליף לה מקרא דכתיב אני אמרתי אלהים אתם חיבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון והענין הוא פשוט כי כשעמדו על הר סיני כביכול פסקו זוהמתן ואז כביכול נעשו הכל כתיקונו הן סידורא דאילנא הן סידורא פרשיות דאורייתא ומשום הכי שפיר נאמר עליהם באותה שעה אני אמרתי אלהים אתם כמו שאמרו בשעה שהכל בסידורן כתיקונן אורייתא וקודשא בריך הוא ונביאים הקדושים כנ"ל ונתבאר לנכון שקבלת התורה היה על אופן שיהיו כביכול קיימים לעולם ויליף לה מדכתיב חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות היינו חירות ממלאך המות ומובן כל זה על פי האמור לעיל לפרש דהלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא פירשנו שהיה על הלוחות מעשה אלהות בעצמו כמו שאמרו אורייתא וקודשא בריך הוא הכל חד ועיקר הזה הוא כסידורן של הפרשיות של התורה כתיקונן כסידורן כדקא יאות כנ"ל מהמדרש דכשפרשיות של התורה המה בסידורן הנכון יכול להחיות בהן המתים משום כח האלוהות הקבוע בהן ושפיר אמר כשהמכתב אלהים המה על הלוחות ממילא יש מהם תירות ממלאך המות ושפיר היה באותו שעה ראוי לומר שאלהים אתם שהיה הכל חד עם הקב"ה באותו פעם ולשקילקלו נפרדה מאתם חלק אלהות שהיה תקוע בהם ונשתנה על ידם גם כל סידורי פרשיות התורה כאמור להט החרב המתהפכת וניחא מאוד דלהם נתנו עשרת הדברות והתחיל באנכי וכו' דכשעמדו על הר סיני כו' ולכן אמרו נעשה ונשמע וידוע שאמר צדיקי לרבא עמא פזיזא דמקדמי פומייכו לאודנייכו דמעיקרא היו ראוי לשמוע ואח"כ לעשות. ולפי חקירתנו יבא זה לנכון כי ע"י שפסקה זוהמתן ולא קיבלו את התורה אלא כביכול שלא ישלוט בהם מה"מ כי התורה היו חרות על הלוחות כל הפרשיות על סדר הנכון ולכן אמרו נעשה ונשמע ע"פ הקדמה הנ"ל שבשעת עשיית וקיום התורה הוא על אופן כביכול מעשה אלקות בעצמו כי אורייתא וקוב"ה מתכוונין כו' לפי דעת המקובלים אבל כשעוברין על קיומה של תורה כביכול נעשה סידורא של הפרשיות הפוכין ומטולטלין כו' ואמרו באותה שעה שהמה רוצים לקבל התורה על אופן קיומה ועשייתה שאז היא כתיקונא כדקא יאות ולפיכך פתח להם הקב"ה אנכי שזהו סידורה הראוי לה אבל לעובדי כוכבים ומזלות שאינן מקיימין התורה ממילא מקלקלים את סידורה לכן כששאלו להקב"ה ואמרו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח משום שקלקול שלהם היה ברציחה משו"ה נשתנה להם סידורן של דברים מאחור לקדם להיות תחילתן בלא תרצח וכן בני פארן שקילקלו בניאוף נשתנה להם סידורן של הדברים בדיבור דלא תנאף בראשונה ולא נמצא ח"ו משפט מעוקל בתשובות הקב"ה שהשיב להם על שאלתן כהוגן ולא השיב להם בדיבור ראשון כמו לישראל כנ"ל. ועפי"ז אמרתי לפרש דיקדוק נכון בפרשה דפסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי וכו' והנה מאי דמסיים אשר שברת מיותר ודרשו בזה רז"ל ישר כח ששברת אבל אני חקרתי דהיה לו להכתוב לומר האי יתורא דאשר שברת בתחילתו וכך היה לו לומר פסל לך שני לוחות כראשונים אשר שברת ושפיר היה מיותר על דרש הנ"ל אבל לפי הקדמתינו ניחא הכל דעיקר מעשה אלהות אשר קבוע בהתורה הוא כשנאמרה ונשנה הכל על הסדר וכמו שהארכנו בזה וכשקילקלו נשתנו סידורה וזהו האמור ואשברם לעיניכם וה"פ דעיקר השבירה לא היה רק שנשתנה סידור הנכון מהתורה כמו דאיתא במדרש הנ"ל שמטולטלים הם סידור פרשיות התורה וזהו כוונתו במה שאמור לעיניכם כלומר ששבר את הסדר שלא יהיה נראה לעין וכאמור להט חרב המתהפכת וא"כ בלוחות ראשונים שהיה בעת תיקונם של המצות על ישראל והיה חרות כסדרן כל הדברים מעשרת הדברות אשר כלול בה כל התורה והמצות אבל אחרי שחטאו שנא' עליהם כן כאדם תמותון נתעלה סידורה אף שניתנה להם לוחות שניות וכל התורה כולה אבל לא נאמרה על הסדר כו' וזהו כוונות המקרא וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת האי אשר שברת קאי על הדברים כלומר דמעתה לא אכתוב הדברים פרשיות כסדר אלא בדרך שבירה אכתוב אותן בלא סדר כמו שעשה משה ששיברם לעיניהם שלא יראו עוד את הסדר וא"כ האי אשר שברת לא קאי על הלוחות אלא על הדברים וניחא דקאמר האי אשר שברת דוקא לבסוף. וזהו ענין שבירת כלים המסור אצל בעלי קבלות יסוד מן המקרא הזה דע"י קלקול שלמטה נשתברו סידרן של הדברים והפרשיות נתעלמה מן בני אדם סידוריהן כאמור במדרש הנ"ל. אבל משה שלא היה בקלקול העגל הוא ראה את לוחות הראשונות וסידור הישר האמיתי מכל פרשות התורה ולפיכך נאמר עליו משה איש אלהים כביכול ממש מצד נשמתו הטהורה והקדושה) דמקודם הקילקול נאמר כביכול על הכלל אמרתי אלהים אתם וכמו שהארכנו דלנביאים הקדושים ואורייתא וקוב"ה מתכוונין כביכול כו' כשאין בהם שום פגם וקילקול וא"כ חשה שלא נתקלקל בהעגל נשאר בשלימות במדריגתו הנכונה כביכול וזהו עצמו הטעם קרן אור פניו אחרי שהיה כלול בענין האמור נביאים ואורייתא וקוב"ה מתכוונים כנ"ל ולפניו היה גלוי וידוע סידור הישר של תורה וזהו הוא ענין האמור כביכול שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהן שמים וארץ ודריש לה בצלאל בצל אל ונראה שאדה"ר קודם החטא נאמר עליו בצלם אלהים וכנ"ל שקודם קילקולו היה הכל חד. אך בצלאל לא היה כל כך בשלימות ולא זכה רק למקצת היינו בצל אל אבל לא היה עליו צלם אלהים ממש וגם בסידורה של התורה היה גלוי לפניו קצת צירופים האמיתים ואותיות שנבראו שמים וארץ וכמו שאמרו במדרש (תהלים פ"ג) הנ"ל לא ניתנה פרשיות התורה על הסדר שאלמלא ניתנה על הסדר כל מי שקורא בה יכול להחיות מתים ולהבראות שמים וארץ לפיכך נתעלם סידורה ויליף ממאי דכתיב ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם ע"ש נראה לי דה"פ של מקרא הנ"ל עפ"י הקדמות המבוארים שהתורה אם היא כסידורה האמיתי עליו נאמר אנא נפשי כתבית יהבית היינו הלוחות כביכול מעשה אלהות ממש וכשזוכים לראות התורה כסידורה הרי המה בחלק כנ"ל והכל חדא כנ"ל ולכן קאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה כלומר האיש היודע להעריך מערכת התורה על מכונה הראוי וסידורה האיש הזה כמוני ממש חלק אלוה ממעל אחרי שהכל חד ומה מתוק לחיך עפ"י הקדמות הללו מאמר רבא (בפ' ד' מיתות) דחמר אי בעי צדיקי ברי עלמא שנאמר עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם עי"ש נראה דרבא לא מפרש פירש המקרא דהעוונות עושין מחיצה מפסקת בין ישראל לאביהם ואילמלא לא חטאו היה עם אביהם במחיצה אחת כי קשה עדיין אף שהבן אצל אביו במחיצה אחת אם האב הוא המלך בלי ספק שאין יכולת לבן מלך לעשות דבר מלכות אפילו כמלא נימא וכן עבדים ושרי המלך ששרוים בהיכל מלך אטו נימא שיש להם כח ושלטון מענין המלוכה אף שאין שום מחיצה מפסקת בין המלך והשרים אבל הענין הוא דרבא מפרש כוונות מקרא כנ"ל ע"פ עיקרי הקדמתינו שאילמלא קילקלו כביכול נאמר אלהים אתם ואחר כי חובלתם מעשיכם אכן כאדם תמותין אבל אם לא קילקלו כביכול היו בגדר המדמות והתקרבות כו' וא"כ כביכול אין הבדל בין נביאים הקדושים למעשה אלהות וזהו פירש המקרא כי עוונותיכם מבדיל לעשות הבדל בין קודש לחול אבל כשלא קילקלו המה כביכול חלק ה' כנ"ל וכמו שפירשנו ממשה איש אלהים ממש וגם התורה בסידורה באופן הישר היא הלוחות מעשה אלהים כנ"ל ומבואר לנכון מאוד מה שדרשו סוף פ"ק דר"ה ביקש קהלת להיות כמשה יצאה ב"ק ואמר כתוב יושר דברי אמת ידוע שאמת נקרא התורה אמת קנה קאי על התורה לכן אמר כתוב אתה שלמה יושר דברי התורה בוודאי נעלם סידורה היושר מעין כל מהמדרש רק משה רבינו ע"ה ידע סידורה על היושר מסידור הלוחות הראשונים אשר הודיעו ה' פנים אל פנים יושר התורה על אמיתתה עד אשר היה הכל חד עם התורה והקוב"ה וזהו פירש הפסוק אשר ידעו ה' פנים אל פנים קאי שהודיעו ה' התורה כסידורא ושפיר דיבוא מקרא הזה על האי דרשא:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה