שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
דרוש לשבת תשובה דרוש ד
מה שאמרתי בעז"ה שבת פרשת ראה ער"ח אלול בעת וזמן אשר גמרו ביהכ"נ חייטים שגידלוה מכמות שהיה הרבה:
ראה אנכי נותן כו' לדקדק מה שאמר ראה לשון יחיד ואחר כך אמר לפניכם לשון רבים וכן דיקדק בעל הטורים ע"ש ועוד שארי דיקדוקים וביותר קשה דגבי ברכה אמר את הברכה אשר תשמעו וכו' ולא אמר אם תשמעו כמו גבי קללה אמר אם לא תשמעו עיין רש"י דמפרש אשר תשמעו על מנת שתשמעו עיין בשפתי חכמים דרש"י בא לתרץ בזה לשון אשר דקאמר ולא אמר אם תשמעו ע"ש:
ומקודם אמרתי לעורר את אשר קבעתי דרוש פה בבית הכנסת זאת אשר הוסיפו עליו וגידלוה ע"כ דבר בעתו מה טוב ומה נעים להציע דרוש מעניני ביהכ"נ בדברים של אגדה בפר' בתרא דמגילה איתא על קרא ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אמר רבי שמואל בר יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל והנה איתא בפרק ב' דשבועות אין מוסיפין על העיר ועזרות אלא כו' ונביא ואורים ותומים ושתי תודות כו' ע"ש ואחרי שביהכ"נ הוא מקדש מעט כעת שהוסיפוה היה מהצורך כל עניני הנאמרים שם במשנה אולם בעונותינו הרבים אין איתנו אורים ותומים וסנהדרין ואף תודות אין לנו ביה"מק להקריבם רק אמרתי בזה מה דאפשר נעשה לקיים עכ"פ עסק תודות על ידי נשלמה פרים שפתינו ליתן תודות והלל ושבח להבורא יתברך על פי דרוש באיזה פסוקים שאמרם דוד המלך עליו השלום בתהלים (קז) דמפורש שם עניני דארבעה צריכין להודות המבוארין בריש פרק הרואה דעל כל ענין מהם מסיים הקרא יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם אמרתי לדקדק במאי דפתח דוד מזמור הזה ואמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו אחרי אשר פרט אח"כ כל אחד מהארבעה ומסיים עליהם יודו לה' חסדו ולא אמר שם לשון הודו לה' כי לעולם חסדו אם כן ריש המזמור אין לו פירוש והמשך לסופו ולהנמשך אחריו גם יש לעיין אחרי מה דמבואר דארבעה צריכין להודות ולא זולתו ואנו רואין שקבעו אנשי כנסת הגדולה ברכות מודים בכל יום ויום ומתפללין אנו ברכות הודאה מודים אנחנו לך כו' נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך כו' אולם כל עיקר קביעות המזמור הנ"ל הוא בהמשך אחר לעורר את האדם להודות להשי"ת בכל עת ובכל זמן ואמר אחרי אשר אתה רואה מי שהיה חולה ונפל למשכב עד אשר כל אוכל תתעב נפשו ויגיעו עד שערי מות אם שלח השי"ת לו רפואה יודה לה' על זאת וכן חבוש בבית האסורים יושבי חושך וצלמות כו' אחר כך שישלח לו השי"ת ליצא נותן שבח והודות על זה וכן כל ארבעה המבואר שם על אחת כמה וכמה מהצורך לתת שבח והודיה זה האיש אשר הצילו השם ולא נפל למשכב כל עיקר ולא נעשה לו עלילה כלל להיות נכנס לבית אסורים מעולם וכן אמרתי לכל אדם ואדם אינו יודע כלל משום אבר ואבר שלו ויש לו היסח הדעת מכל אבריו ואינו עולה על זכרונו אם יש לו עין חוטם או יד או רגל וכשיש לו חס ושלום איזה כאב באיזה אבר אז יודע ונותן לב שיש לו אבר ההוא אבל מהצורך שלא להסח מהודאה להשי"ת על כל אבר שפילגת בנו שהוא בתכלית בריאותו ובפר' ג' דנדה איתא אמר ר' אלעזר מאי דכתיב עושה גדולות לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפי' בעל הנס אינו מכיר בניסו ע"כ. והענין שכמה ניסים ונפלאות נעשה בכל עת ובכל רגע לכל אדם והוא אינו יודע כלל מהם רק הקדוש ברוך הוא העושה הנס הוא לבדו יודע מזה כי הוא המציל תמיד בכל זמן הבריות מאיזה צרה המתרגשות בעולם ובני אדם בעצמן אינו יודעי' כלל איך ומה נעשה הדבר כי לא ימלט שכמה פעמים אדם בדרך שיש בו סכנה והקב"ה מצילו וזה האדם אינו יודע מעיקרו אם היה באותו מקום כלל סכנה וגדול הרועה שמציל אותנו ואין אנו יודעים כלל מהרעות המתרגשים עלינו והקב"ה עושה לנו נסים בכל יום וכן אמרו בפרק ה' דסוכה שיצר הרע מתגבר עניו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול דכתיב ה' לא יעזבנו בידו כו' ע"ש ועצמו של אדם אינו יודע כלל מזה ואם כן כך המשך כל המזמור שדוד אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ויש לכם ללמוד קל וחומר מאילו הארבעה שמפרש ופורט כל אחד מהם שהמה יודו לה' חסדו מכל שכן שיש לנו להודות שהציל הקב"ה איתנו מעיקרו שלא לביא כלל לידי חולאת ולא שום צרה כלל דרך משל מי שזרקו לו אבן ונפל סמיך לעיני ונעשה לו חבלה סמוך לעין אחר כך נותן שבח והודיה שלא צימצם זה האבן נפילתו לתוך העין ואזי היה נסמא עינו לגמרי אבל כעת מהחבלה יכול להתרפא אם כן על אחת כמה וכמה צריכין אנחנו כולנו ליתן הודית תמיד שלא נזרקה כלל לנו אבן אפילו סמוך לעין ולא נעשה לנו אפילו חבלה מעיקרו ובפרט כמה פעמים שנכנס למקום סכנה וניצל ולא נודע לו כלל אם כן לא בא לו אפילו פחד ומורא כלל וכנ"ל דבעל הנס אינו מכיר בניסו לכן יש לנו להודות לעולם בכל עת ובכל זמן ק"ו מאלו ארבעה שמברכין ומודים וזהו נמי פירש המאמר לעושה נפלאות לבדו ואין בעל הנס מכיר מזה לכן מהראוי לברך שם כבודו מעולם ועד עולם ולפיכך שפיר קבעו לנו בתפילה ברכות הודאה בכל יום כמו שאומרים מודים אנחנו לך כו' נודה לך ונספר תהלתך על חיינו המסירים ועל נשמותינו הפקודות לך ומציל אותנו מכל חולי וצרה ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת מתחילה אמר ועל נסיך שבכל יום עמנו ואחר כך אמר סתמא ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ולא אמר עמנו והענין כמו שביארנו שמתחילה אמר שיש ניסים שידועים לנו לכן אמר עמנו ועוד יש נפלאות שאין בעל הנס מכיר בהן אמר סתמא ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת אף שאינו ידועים כלל לנו ותפס לשון המקרא לעושה נפלאות לבדו לכן אמר ועל נפלאותיך שבכל יום וביותר שהיום זמן גרמא חודש אלול יומא דחושבנא כמו שאמרו דורשי רשומות הקדמונים ארי"ה ישאג ר"ת אלול ר"ה יוה"כ ואף ער"ה הבא עלינו לטובה איתא בטור ריש הלכות ר"ה על פי מדרש דמוחלין לאדם בו שליש עוונות ע"פ משל מאי דמבואר במדרש ועיין בב"י שהקשה שאם כן הוא דומה ליוה"כ ומאי אולמא דיוה"כ ע"ש דמתרץ דשליש האחרון קשה יותר ויותר משליש קמא ע"ש אולם זה וודאי שהענין הזה אינו שוה בכל כי האיש אשר עוונותיו מרובה מאוד כפי ששליש ראשון שלו קשה מאיש אחר שיש לו מעט עוונות שאפילו שליש האחרון אינו נחשב לחשבון וענין גדול ואמרתי דענין עסק ער"ה מהראוי להיות קבוע בו מחילות עון מחמת ששנה יוצאת ושנה נכנסת ומהראוי ליתן הודאה לשעבר ולצעוק על העתיד לבוא כדוגמא דאיתא במשנה פרק הרואה ולמשל פועל שכיר שנה בכל זמן עת כלות שנה מהצורך לבוא אל אדוניו על אודותיו ולעשות דין וחשבון ויודע שאדוניו יזכור לו כל שגיונו ומפעלו ואשר חיסר מעבודתו אשר היה מוטל עליו ועל כל אלה יביאו למשפט ועל כל אלה אף גם זאת שמהצורך לו לעשות עם אדוניו מעמד על להבא ומי יודע אם יעלה בידו למצוא חן בעיני אדונו לעשות מעמד טוב על העתיד על ידי כל זה ממילא נשבר ונדכה לבו בקרבו ביום ההוא כן הדבר נמשל בדמיון אנחנו עבדי הקב"ה עם אדונינו השי"ת ביום ער"ה שיש לנו בזמן הזה לב נשבר ליתן דין וחשבון והודאה לשעבר ולצעוק על העתיד וידוע מה דאיתא (בפ"ו ו) דסנהדרין שאצל הקדוש ברוך הוא מקבל לקרבן לב נשבר יותר מכל הקרבנות ויליף מקרא זבחי אלהים רוח נשברה ע"ש ממילא על ידי זה יש כאן מחילות עון בער"ה ובפרט לפי מה שביארנו לפרש הקרא דמזמור הודו לה' כי לעולם חסדו שבכל עת מהראוי להודות לה' כמו שאנו אומרים בכל יום ויום מודים כנ"ל וכעת בזמן ער"ה ששנה יוצאת מהצורך ליתן הודאה לשעבר כמבואר במשנה דהיוצא מכרך נותן הודאה לשעבר וליתן תודה על כל ניסים ונפלאות שעשה לנו בכל השנה שעברה ולצעוק על להבא ולבקש שיעשה לנו עוד כהנה וכהנה בשנה טובה הבא עלינו:
עוד אמרתי לעורר מענייני בית הכנסת שכל אדם צריך ליזהר לילך לבית הכנסת ולא להתפלל בביתו כמבואר הרבה אזהרו' על זה בתלמוד ופוסקים וביותר (פרק ג' דסוטה) דאמר ר' יוחנן למדנו קיבול שכר מאלמנה שהיה לה בית הכנסת בשכנותה והלכה למרחוק להתפלל בבית המדרש של ר' יוחנן משום שכר פסיעות וכדאיתא במשנה דאבות דאפילו הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עוד איתא בפרק קמא דברכות אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל בחוץ לארץ לא כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ליה ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבית הכנסת כו' עיין שם עוד דאמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת שיזכה להמנות מעשרה ראשונים שיקבל שכר כנגד כל הבאים אחריהם עיין שם. ונראה על פי פשוטו מאי דאהני להו מה שהלכו בקביעות לבית הכנסת לפי מה דהבאתי לעיל מפרק בתרא דמגילה דבית הכנסת נקרא מקדש מעט אם כן יש להם קדושת ארץ ישראל ואולם דרך דרוש אמרתי לפרש זאת דהנה עונש לא תעשה מבואר מהם מלקות או מיתה אבל על מצות עשה יש שכר לעולם הבא ופירות יש להם בעולם הזה אריכות ימים וכדומה ויש כמה מצות עשה שאין יכולת לאדם לקיימן ובפרט יש כמה התלוים בארץ וכמו שאמרו למה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה צריך אלא משום מצית והמקיים מצות עשה יש לו שכר ומי שאינו מקיימן לא מבואר עבורן עונש ובפרט התלויים בארץ ואין בידו לקיימן ואף שיש יכולת בידו להיות נכנס לארץ אפשר אין עונש על זה אולם מבואר בפרק התכלת (דף מ"א) איתא דהמלאך אמר קטינא קטינא סדין בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה ואמר לו רב קטינא ענישתו אעשה הואיל ועל פי דין פטורין בגדים הללו מציצית והשיב המלאך אין בעידן ריתחא ענשי אפילו אעשה עיין שם וידוע מאי דאיתא בפרק קמא דברכות כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש עיין שם וזהו הענין שתמה רבי יוחנן על דאיכא מבי בבבל הואיל והמה נמנעים מכמה מצות עשה מלקיימן ובעידן ריתחא יש עונש אף על עשה כנ"ל ואחרי שאמרו להם דהולכין ומקדמין עצמם לבית הכנסת וממילא אין כעס להקב"ה לכן אינו מגיע להם עונש הואיל דליכא ריתחא: עתה נחזור לעניינא דפרשתא ונבוא למה שדקדקנו למה אמר גבי ברכה לשון אשר ובקללה אמר לשון אם והענין הוא דידוע מאי דאיתא בפרק קמא דברכות יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומסקינן הא בצדיק גמור והא באינו צדיק גמור ולכאורה קשה אף צדיק שאינו גמור אכתי יש לו זכיות אולם יתפרש על פי מאי דכתיב (ישעיה ג') אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליה' יאכלו ולכאורה תיבות טוב מיותר ואין לו שחר כלל נתבאר הכל על פי מה דידוע וכן האריך הרמב"ם בפירוש המשנה סוף ברכות על משנה דיברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בצחות לשונו וז"ל דמשום הכי יברך על הרעה בשמחה כי אפשר היה ההצלחה ההיא סיבה לטורדו מחיי עולם הבא כמו שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ולפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לה' להיות כל מה שיבואיהו בעולם הזה מרע ומטוב סיבה להשיג אליה ההצלחה האמיתית עיין שם באריכות. ואפשר דלזה כיוונו חז"ל בנוסח הברכה דיין האמת כלומר להשיג הצלחה האמיתית] וכמו שנאמ' (במשלי ל') ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש כו' וזהו ענין צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ולכאורה אף שאינו גמור על כל פנים צדיק הוא ולא רשע ולמה רע לו. וניחא על פי הערה הנ"ל דכשהקב"ה רואה שיש לחוש כשיהיה לו טוב בעולם הזה פן יבעטו חס ושלום בתורה ומצות וימנע ממנו השגת הצלחה האמיתית וכמו שנאמר וישמן ישורון ויבעט ונאמר כי תבא אל הארץ כו' ערים גדולות אשר לא בנית בתים מלאים כל טוב כרמים וזתים כו' השמר לך פן תשכח את ה' אלהך עיין שם בפרשה ואתחנן אבל כשהוא לב נשבר ונדכא אז אפשר להיות בטוח שאלהים לא תבזה ולא יבעט בעבודתו והר"ן בדרשותיו דרוש עשירי כתב וז"ל כשהאדם בימי שלוותו אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן מפני הדמיון הנטוע באדם שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו אבל כאשר צר לו אינו יכול לפתותו על דרך זה ולפיכך מכיר האמת על בוריו ומבקש ה' לא להמלט מהצרה לבד אלא בכל לבבו ובכל נפשו שהשכל נוטה למה שטבעו לנטות כשאין לו מונע כו' וזהו סוד יסירי של אהבה כו' ע"ש העתיקו של"ה בהקדמ' העשר' מאמרות שלו מאמר ה' עיין שם. ובאמת אמרו שניסיון העושר יותר קשה לאדם מניסיון העוני וכאמור שיש לאדם שני נסיונות כדכתיב ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אוורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי ובסוף פרק קמא דחגיגה איתא מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מידה טובה אלא עניות עיין שם ורש"י מפרש שם לא בכסף לא באש כמו שצורפים הכסף אלא בחרתי לך כור עוני לצרפך כו' והוא דחוק אבל הענין כנ"ל דיש לפני אדם ב' נסיונות ריש ועושר וניסיון העושר קשה מאוד לעמוד בנסיונו ובתהלים (י"א) כתיב ה' צדיק יבחן משל ליוצר שבודק קנקנים טובים עיין שם ומבטיח הקב"ה להטיב לישראל שיראה לבחון אותם בניסיון עוני שהוא טוב יותר להזדכך בו ולעמוד בנסיונו מהעושר שלא כל אדם זוכה לעמוד בנסיונו. אולם יש כמה צדיקים שזוכה לשתי שולחנות והוא כשהקב"ה רואה שהוא צדיק גמור ומושרש כל כך בעבודות ה' יתב' כחוט המשולש שלא במהרה ינתק שאפילו יהיה טוב לו בעולם הזה לא יבעטו אורחות צדיקים מעליהם אז לא ימנע הקב"ה להטיב להם שרואה שרחוק הדבר שטוב ההוא יהיה ח"ו סיבה ומניעה להשיג ההצלחה אמיתית וזהו שאמרו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור והיינו מי שהוא צדיק גמור שרואה הקב"ה שיצרו כפוף אצלו וכמאמרם רז"ל שיש צדיקים שיצרם זבוח לפניהם וכמו שאמרו על דוד שאמר ולבי חלל בקרבי ובפרק נגמר הדין אמרו זובח תודה יכבדנני זה שזובח אה יצרו וכופפו תחתיו לעבודת הבורא אשר קרוב אצל ה' יתב' שאפילו ייטיב ה' להם לא יטו מני דרך טוב:
ואמרתי לבאר בזה מה דאיתא סוף פרק השותפין דשלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא ואלו הן אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ואחר זה איתא שם שלשה לא שלטו בהם יצר הרע אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ותוספות כתב דברי המתחיל שלא שלט בהם יצר הרע אין לפרש שלא שלט כלל דאם כן היכי קיבלו אגרא אלא כדאמרינן רגלי חסידיו ישמור כיון שעבר רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא הכ"נ כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו דוחקין עצמן כ"כ להתרחק מן העבירה סייעם הקב"ה מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע עכ"ל וכפי הנראה תירוצם דחוק ואף מה דמדמו לה להא דאמרינן בפ"ג דיומא דעברו רוב שנותיו כו' אינו דומה כל כך דהתם מפרש רש"י ומהרש"א דיליף ממאי דכתיב רגלי חסידיו לשון רגילות וכמו שאמרו הרגל נעשה טבע להתגבר תמיד על יצרו עד שלא גבר יצר הרע עליו להחטיאו אם כן עכ"פ יש להם יצה"ר רק שמסתמא יתגבר וירגיז יצר טוב עליו מלחטוא עוד אבל הכא משמע לכאורה שלא שלט עליהם יצה"ר כלל אם כן הדרא קו' תוספות לדוכתיה א"כ היכי קיבלו אגרא:
ונראה לפרש לנכון דמקודם אמר שם ת"ר ג' הטעימן מעין עולם הבא כו' ויליף מדכתיב בכל מכל כל ומפרש"י כלומר לא חסרו דבר. ולפיכך שפיר סמך לה ברייתא לסיים בה דשלשה אלו לא שלט בהם יצה"ר דאי לאו הכי היה קשה דהא באמת חזינן מפורש בכמה מקומות שלא נחשב כלל לטובה שלות צדיקים בעוה"ז ואדרבא כתיב את אשר יאהב יוכיח. ובפ"ק דהוריות איתא דרש רנב"י מאי דכתיב יש הבל שנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אשרי צדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הרשעים של עולם הבא אוי לרשעים שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה הצדיקים של עוה"ב ועוד סוף יומא איתא שם שאת פני רשע לא טוב לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעוה"ז לא טוב לאחאב בן עמרי שנשא הקב"ה לו פנים בעוה"ז כו' טוב להטות צדיק במשפט טוב לצדיקים שלא נשא להם הקב"ה פנים בעוה"ז עיין פירש"י שם (בחשיי יח) שמפרש הפסוק על פי דרש הזה ע"ש. ובפרק אין עומדין אמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה כו' ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו העגל כו' אין ארי נוהם מתבן אלא מבשר כו' משל לפרה שהיתה כחושה ונתנו לה כרשינין והיתה מבעטת אמר ליה מי גרם כו' משל למי שיש לו בן האכילוהו כו' והושיבו על פתחי זונות מה יעשה הבן שלא יחטא שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ורבנן אמרי מהכא וישמן ישורון ויבעט כו' ע"ש וכמו שמבואר ברמב"ם מפרק הרואה שהעתקתי דמשום הכי מברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כי אפשר היה הצלחה ההיא סיבה לטורדו מעולם הבא וכמו שהבאתי מדרוש הר"ן דכשהאדם בימי שלווה אינו בוחן הדברים על אמיתתן מפני דמיון הנטוע באדם שטורדו ומראה לו תמיד עולם הזה ותאוותיו ויסוד הדבר הוא מה שהבאתי מפ"ק דהוריות שם דרנב"י מפרש מה דכתיב יש הבל כו' אשרי צדיקים שמגיע אליהם כמעשה רשעים של עולם הבא משום שעל ידי זה סיבה להשיג ההצלחה אמיתית משכר עולם הבא. אם כן מכל זה יש לכאורה לדקדק איך נחשב זאת לברכה בכל מכל כל לאבות מה שהטעימן מעין עולם הבא היינו שלא נחסר להם דבר כלום בעולם הזה. אמנם לא קשה מידי דהנה חזינן באמת שם בהוריות מסיק שם על מילתא דרנב"י מתקיף לה רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו אלא אמר רבא אשרי צדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הטוב שהמקום עושה לרשעים בעולם הזה כו' ולכאורה צריך לחקור באיזה סברא פליגי כי כפי הנראה סברות רנב"י ניחא ואטו פליג רבא על כל הא דאיתא בפרק אין עומדין ועל מה דאיתא סוף יומא דמפרשינן שאת פני רשע לא טוב טוב להטות צדיק במשפט שזהו טוב לצדיק שהקדוש ברוך הוא נוטה עליו קו משפט בעולם הזה וכנ"ל אולם האמת הוא דרבא לא פליג עם רנב"י בסברא כלל רק דפליגי במשמעות דורשין לפרושי האי קרא דהנה זה ודאי דאמת דבקרא כתיב טוב להטות צדיק במשפט והוא סברות רנב"י לפרש דאשרי לצדיקים שמגיע אליהם רעה בעולם הזה כנ"ל וזהו ענין שמברך על הרעה בשמחה כאמור אך גם זאת אנחנו רואין דיש כמה צדיקים שזוכין לשתי שולחנות ולא מצינו לומר שעסק טובה הבאה לצדיק שלא לקבלה בשמחה. כי לפי הנחה האמורה בפרק אין עומדין וסוף יומא לכאורה לרעה נחשב זאת ואמרו דמברך על הרעה כשם שמברך על הטובה משמע עכ"פ פשוט דעל טובה מברך בשמחה בודאי ונראה דזהו ענין דיש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו ומפרשינן דהא בצדיק גמור והא בשאינו גמור והוא בצדיק גמור שמושרש הרבה בעבודות הבורא עד שקרוב ששלוות הטובה לא יטהו מיני דרך ודמיונות עולם הזה ותאוותיהם להבל נחשבו אצלו מפני שבוחן הדברים על אמיתתן לאיש צדיק כזה לא ימנע טובה ממנו שעסק טובות עולם הזה לא ימנעהו להשיג ההצלחה האמיתית אבל לצדיק שאינו גמור שקרוב הדבר ששלוות הטוב יכריעהו שיבעט בתורה ומצות וכמו שכתב הר"ן שדמיון הנטוע בארם טורדו ומראה לי תמיד עולם הזה ותאוותיו בשעת ימי שלווה על זה נאמר טוב להטות צדיק במשפט
ולהרחיק מעליו טובות עולם הזה ותאוותיו ועל ידי זה ישוב לבבו אל ה' בכל נפשו ונחשב לו זה לטובה אמיתית שישיג על ידי זה הצלחת עולם הבא ולפיכך מברך על הרעה זו בשמחה כמבואר בפי' רמב"ם למשנה והנה הרמב"ם הביא קרא דיש ישר כו' משמע מקרא גופי' דאינו מחליט דלכל מי שמטיבין לו אחריתו דרכי מות אלא אמר יש דרך ישר כו' משמע דיש כך ויש כך והיינו כמו שביארנו דיש צדיק שיכולין להטיב לו. ויש צדיק שטוב להטות עליו משפט וזהו ענין האמור סופ"ק דב"ב בברייתא דלאבות הטעימן הקב"ה רב טובה מעין עונם הבא מדכתיב בהו בכל מכל כל דמשמע לא היה חסר להם כל טוב ובכדי שלא יוקשה כנ"ל הא חזינן שטוב להטות למשפט וכנ"ל. על זה מסיים בברייתא דלא שלט עליהן יצר הרע כו' אין הכוונה דלא שלט בהן כלל יצר הרע אלא הכוונה דהמה היו צדיקי גמורי כ"כ מושרשים בעבודות בורא עד שמהראוי היה להיות בטוח בהן שדמיונו תאוות טובות עולם הזה לא יטם מני דרך טוב וכמו שהארכנו דלצדיק כזה לא ימנע הקדוש ברוך הוא טובה ואף מקרא דאמרו לצדיק כי טוב פירשתי בדרך זה. כלומר אמרו לצדיק כשיראה הקדוש ברוך הוא שיהיה טוב אפילו בהשפעות טוב שישפיע הקב"ה עליו אזי פרי מעלליו יאכל כמו שידוע שכל המצות הקרן קיים לעולם הבא והפירות יכול לקבל בעולם הזה. רק דווקא כשהקב"ה רואה שקרוב ונראה שהוא צדיק גמור עד שטובה ושלווה לא יטהו מדרך טובה חס ושלום השגות הצלחות עוה"ב כלומר אמרו לצדיק כשיהיה טוב אף כשפרי מעלליו יאכל אז יטיב לו הקדוש ברוך הוא וזהו ענין האמור דלא שלט יצה"ר על האבות בענין הזה שהיה הקב"ה בטוח שטוב העולם הזה לא יטם שיבעטו חס ושלום על ידי זה בעבודות תורה ומעשים טובים ולא יכריעם היצה"ר לבוא לכלל וישמן ישורון ויבעט או למקרא האמור ושבע וירום לבבו או המקרא ורם לבבך ושכחת את ה' לפיכך לא ימנע הקב"ה הטובה מצדיק כזה והיינו דפירשנו אמרו לצדיק כי טוב אז פרי מעלליו יאכל ואם כן מה דאיתא שם שלא שלט בהן יצר הרע אין הכוונה שניטל מהן יצה"ר כל עיקר דא"כ הוה קשה דלא לקבלו אגרא אבל הכוונה הוא שהקדוש ברוך הוא ראה שלא שולט בהם היצה"ר על ידי ברכות טובות עולם הזה ותאוות המדומה הבא אליהם ולא שניטל מהם עיקר יצר הרע רק שבוחן לבבות בוחן ובודק גנזי נסתרות לבות בני אדם שלבבם מסור כל כך בידם שלא יקרה להם חס ושלום ורם לבבך ושכחת על ידי תאוות טובות עוה"ז שיהיה להם ולא יקויים עליהם שבעו וירם לבם על כן שכחוני אלא שמו ה' לנגדם תמיד ולא יבעטו מרוב טובה ועוד יש לבאר דצדיקים אלו קיימו בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיה לשם שמים עיין בטור סי' רלא בשם ר' יונה באורך דכל מעשה עולם הזה לא יעשה רק לשם עבודות הבורא ולא להנאות עוה"ז כלל. ומביא שם דרבי זקף אצבעותיו שלא נהנה מעולם הזה אף שאמרו שלא פסקה משולחנו צנון וחזרת ע"ש וצדיק כזה בוודאי לא יכריעהו תאוות עוה"ז ואם כן אחרי שביארנו שיש לצדיקים ב' עניינים בעסקי טובות עוה"ז שיש צדיק ורע לו והוא לטובתו להטיב אחריתו שאם היה מטיבין לו אף הוא יהיה בקל לחטוא וכמו שביאר פירוש משניות רמב"ם דמשום הכי מברך על הרעה בשמחה משום דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות וכביאורנו מדרשות הר"ן שטובות עוה"ז ושלוותה מביאו לזה שאינו בוחן הדברים על אמיתתן ובפרק הרואה (דף ס' ע"ב) אמר שצריך לקבולי בשמחה ויליף מדכתי' חסד ומשפט אשירה וחד יליף מדכתי' בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר וחד יליף מדכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ע"ש פירוש שאפילו מה שאמצא צרה ויגון אין אני מכנה זה לרעה דין ומשפט אלא לחסד ורחמים שהוא מידת ה' כלומר שאני קורא לצרה ויגון לא בשם אלהים שהוא דין אלא בשם ה' שהוא רחמים והיינו כדי להטיב אחרית הצלחה אמיתית ואני אמרתי לפרש בזה מה דכתיב שבטך ומשענתך המה ינחמוני כלומר שבט אפו של הקב"ה המה אצלי משענת מהקדוש ברוך הוא לדרך טוב וזהו ינחמוני וכמו שהארכנו בזה שטוב להטות צדיק במשפט ודין משום שעל ידי זה יבוא לאחרית טובה וכמו שכתב הר"ן דכשהאדם בשלוה אינו בוחן הדברים לאמיתתן כו' וקרוב לבוא לידי שבעו וירם לבם על כן שכחוני ונראה שכך דייק קרא דכתיב את אשר יאהב יוכיח ולכאורה הוה ליה למימר את אשר אוהב אבל יאהב משמע לשון להבא ולפי הנ"ל דס"ד יסורין של אהבה הוא כמש"כ בשם הר"ן דבימי שלוות האדם אינו בוחן וקרוב להטות מיני דרך כדמוכחי הנהו כולהו קראי דאיתא בפרק אין עומדין והקדוש ברוך הוא דורש טובתו ליום שכולו טוב וכולו ארוך ורוצה שיהיה אהוב על להבא ע"כ מייסרו הקב"ה אף שפישפש ולא מצא במה לתלות כדמוקי לה בפ"ק דברכות דזהו יסורין של אהבה. על דרך שאומר גבי חנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים ומביא רש"י האמור במדרש אף הוא היה בקל לחטוא לפיכך נטלו הקב"ה קודם זמנו כדי להטיב אחריתו אם כן עיקר ענין שמייסרו הקדוש ברוך הוא משום ימים הבאים שלא יכריעהו תאוות המדומות לרע וכמאמר רנב"י שם בהוריות אשרי לצדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה רשעים לעולם הבא וניחא לשין יאהב לשון להבא והנה רש"י בפ"ק דברכות (דף ה' ע"א) פי' יסורים של אהבה הקב"ה מייסרו בעולם הזה כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו ע"כ מדוייק נמי לשון יאהב דדייק על להבא. ובזה אמרתי מה דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כלומר זהו טוב וחסד לפני מה שאני נרדף כל ימי וכאמור צרה ויגון אמצא בשם ה' שהוא רחמים אקרא וכן פירש מהרש"א שם פרק הרואה מה דיליף מקרא צרה ויגון בשם ה' אקרא ע"ש. עוד יאמר לפרש על פי ענין הזה בדרך אחר דלפי עיקרי דברים הנ"ל דיש יסורין של אהבה כמו שכתב הר"ן דאדם בימי שלוה אינו בוחן דברים לאמיתתן וכן פירש הרמב"ם פרק הרואה דמברך על הרעה בשמחה משום דזהו לטובתו דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. כמו כן אחר שטוב וחסד שים לו המה רודפים אותי. כי טוב להטות צדיק במשפט כמי שהארכנו מזה. ובישעיה (מ"ט) כתיב ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי יש לפרש גם כן על פי עיקר הנ"ל וה"פ אף שכל ימי היה הבל וריק אשר מנע הקב"ה מאתי טוב בעוה"ז וכמו שנאמר יש הבל אשר מגיע לצדיקים כמעשה רשעים אמר ישעיה אני אמרתי שוה לרעה נחשב לפני אכן עכשיו אני רואה הדבר להיפך היינו משפטי את ה' שהוא היה חסד ורחמים לטוב לפני ופעולתי את אלהי ידוע שלשון פעולה איקבע על שכר טוב כמבואר זה ביבמות (דף פח ע"ב) אשר מפרשינן מה דכתיב באשר משפטו שם פעלו קאי על שאול שתבע הקדוש ברוך הוא ממנו משפט עיין רש"י דמפרש באשר משפטו במקום שדנין את האדם שם מזכירין פועל צדקותיו אלמא שלשון פעולה הוא לשון זכות וטובה ולכן אמר שפעולתי היינו טובות הוא נהפך למידות אלהים שהוא דין וכאמור שאת פנים לא טוב וכמו דכתב הרמב"ם יש דרך ישר כו'. וראיתי בילקוט (תהלים כ) על פסוק יתן לך כלבבך כו' ימלא ה' כל משאלותיך. מעשה בר' גמליאל שהלך אצל חלפו בן קרוה אמר לו התפלל עלי אמר ליה יתן לך כלבבך רב הונא בר יצחק אמר לא אמר כך אלא ימלא ה' כל משאלותיך א"ל זו תפילה מה שאין מתפללין לכל אדם למה פעמים שיש בלב אדם לעבור עבירה או דבר שאינו ראוי לו אלא על ידי שהיה לבו שלם לפני בוראו התפלל עליו עכ"ל ויתבאר דברי ילקוט הנ"ל על פי עיקרי דברים המבוארים ונקדים עוד דראיתי שפירשו בשם גדול אחד מה דכתיב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו' דכל ענייני העוה"ז מהראוי לבקש בלשון שאלה דלשון שאלה הוא לשון ספק דכל שואל מסתפק אם נכון הוא או לא דבני חיי ומזוני המה עיקרי חפצי עוה"ז ועל כל אילו יש להתפלל בלשון שאלה היינו שבאם באפשרי שיהיה לו עושר ונכסים וטוב ומכל מקום לא יטהו תאוות עוה"ז דהא על מזוני מפורש בקרא שבעו וירם לבם וישמן ישורון ויבעט. וגבי חיי מפורש גבי חנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים שאף הוא היה בקל לחטוא ובפ"ק דחגיגה איתא הן בקדושיו לא יאמין ולוקח אותן קודם זמנן שלא יחטאו ואף ענין שלישי הוא בנים מפורש ענין חזקיה שלא רצה להוליד בנים שצפה שיצא ממנו מנשה אם כן על כל שלשה דברים הללו אין להתפלל רק בלשון שאלה אם יתן לו הקדוש ברוך הוא טוב תאות עוה"ז ומכל מקום לא יבעט על פי זה בתורה ומצות אזי יתן לו ואם חס ושלום שיכול להיות שתאוות המדומות יכריעהו מלעסוק בתורה ומצות מוטב שימנע ממנו תאות עולם הזה בכדי להטיב אחריתו וכן בהתפללו על חיי ובני הכל בלשון שאלה מתפלל ואפשר לכוין בזה האמור במדרש מביאו רש"י פר' וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כלומר לא שאל בלשון שאלה השלוה אלא בלשון בקשה. רק מה שאנחנו קובעים תפילתינו להתפלל שיאחץ הקב"ה את לבבינו לעבודתו באמת זה יש להתפלל בלשון בקשה בהחלט בלא לשון ספק. לכן אמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי כלומר ענין כזה יש לי להתפלל בלשון בקשה והחלט מה שאין כן בני חיי מזוני כולן יש להתפלל בלשון שאלה ועלי אמר לחנה ה' יתן את שאלתך משום דתפילה של חנה היה על בני בודאי התפללה בלשון שאלה וכמו שאמר חנה כי מה' שאלתיהו כלומר שהתפללה בלשון שאלה וכנ"ל ובזה אמרתי לפרש במגילה ויאמר המלך לאסתר המלכה במשתה היין מה שאלתך אסתר ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש ותען אסתר אם מצאתי חן בעיניך תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ורז"ל דרשו עד חצי המלכות דבר החוצץ ביני לבין המלכות והוא בנין בית המקדש דבר זה לא נתרצה המלך למלאות בקשתה אם תבקש זאת וקשה למה חצה את הבקשה ולא חצה את השאלה דעל השאלה לא עשה שיור כלל שלא יתן לה רק עד חצי דהא סתמא אמר מה שאלתך וינתן לך משמע דאפילו שתבקשה בית המקדש ועוד למאי קבע המלך שני עניינים שאלה ובקשה כלל בדיבורו ואף על אסתר קשיא למאי חילקה לשונה להשיב נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי היה לה לכלול שניהם יחד נפשי ועמי בשאלתי ובקשתי אך לפי הקדמתינו ניחא הכל דעל ענייני עולם הזה ראוי לשון שאלה לכן אמר המלך מה שתרצה בלשון שאלה מכל ענייני עוה"ז וינתן לך כי לא אמנע ממך דבר אבל ענין בית המקדש על זה נופל לשון בקשה ולא לשון שאל' כי ראוי לבקש בהחלט דבר כזה הודיע לה המלך כי מענייני' השייכים לשון בקשה ינתן לה ג"כ אך דבר החוצץ בינו למלכות זה לא ימלא בקשתה אם תבקש זאת. וזהו שאמר ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש והשיבה אסתר אחת יש לה ענין השייך לשון שאלה ובקשה אך לא תבקש בית המקדש רק על נפשה שייך לשון שאלה וכמו שהארכנו ראיה מחנוך שאפשר אין אריכות ימי עוה"ז טובתה אבל מה שביקשה על הצלות כלל ישראל בודאי ראוי לקבוע בלשון בקשה כי אין לך מצוה גדולה מהצלות נפש אחת כש"כ כלל ישראל ולכן אמרה ועמי בבקשתי ועל פי זה מבואר לנכון ילקוט הנ"ל דכשהתפלל עליו אמר לו ימלא ה' כל משאליתיך או המקרא יתן לך ה' כלבבך אמר תפילה אינו מהראוי לברך את כל אדם דהא צריך לקבוע ענין בקשות עוה"ז בלשון שאלה הוא לשון ספק כמו שהארכנו וא"כ איך אפשר להחליט ברכה על ענין כזה אולי יותר טוב להאדם למנוע הטוב ממנו וכמו שהארכנו בענין זה דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה כו' רק שכבר ביארנו מפ"ק דב"ב דהקדוש ברוך הוא הטעימן לאבות מכל טוב של עוה"ב בעולם הזה משום דהיה בטוח בהם שהיצר הרע לא שולט בהם על ידי תאוות עילם הזה שיהיה להם וכמו שאמר שם שדוד אמר ולבי חלל בקרבי ולכן מסיים שם בילקוט הנ"ל שעל ידי שראה שלבו שלם לפני בוראו לפיכך התפלל עליו שימלא לו הקב"ה אפילו משאלות תפילתו מה שיהיה בלשון שאלה היינו ענייני עוה"ז ימלא לו הקב"ה שראה לבו שלם ונאמן ולא יטהו תאוות עוה"ז מהשגות אמיתות כנ"ל ובענין זה פרשתי לנכון מקרא (באיוב ב) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ובזוהר פרשה פנחס ראיתי שהקשה וכי על ה' הוה קיימו ע"ש וביארתי הענין על פי מה דראיתי בעין יעקב בפרק ואלו מגלחין על ענין האמור שם בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא וז"ל מצאתי כתוב בספר חכם מקובל מאחרונים שכתב פירש מאמר זה זכות הוא תפארת ומזלא תשובה וקיבלו ששלשה דברים הללו בתשובה ולא בתפארת והמבקש דברים אלו צריך שיכוין בתפילתו לכוונה זו. ויש להם ראיה על זה מהפסוקים בני דכתיב בחנה ותתפלל על ה' ולא אל ה' כי ה' הוא תפארת ותשובה הוא בינה שהיא ספירה שלישית ותפארת ששית חיי דכתי' הנני יוסיף על ימיך גבי חזקיה אמר יוסיף ולא אמר אוסיף משום דהנני הוא תפארת יוסיף רמז על תשובה מזוני דכתיב השלך על ה' יהבך ולא אל ה' עכ"ל. הנה רש"י פירש ויהי היום הוא ר"ה וכן תרגם שם בתרגום ע"ש בני אלהים המה ישראל כמו דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ובראש השנה באים ישראל להתפלל שלשה דברים הללו הוא בני חיי מזוני ולכן אמר ויתיצב להתפלל בעניינים שהמה על ה' כנ"ל מפירוש מקובל הנ"ל ואז ויבוא גם השטן בתוכם כך הוא (בפרשה א ובפרשה ב) כתיב ויבוא גם השטן להתייצב על ה' ע"ש והוא על פי שביארתי האמור בסופ"ק דבבא בתרא דמשו' הכי הטעים הקדוש ברוך הוא לאבות כל טוב בעוה"ז משום דראה הקב"ה שלא יבואו לידי וישמן ישורון ויבעט שהיה לבבם שלם להקב"ה ולבם חלל בקרבם וזהו ענין שלא שלט יצר הרע עליהם על ידי שלוות עוה"ז שיהיה להם אבל בלאו הכי שאת פנים לא טוב טוב להטות צדיק במשפט וכאמור בפרק אין עומדין ודי זהב שבעו וירם לבם ולכן אמר ויבוא גם השטן בתוכם [ובילקוט בראשית ויבואו בני אלהים למה קורא אותן בני אלהים מפני שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין ע"ש] או כאמור בפ' שניה ויבוא גם השטן להתייצב על ה' כלומר על אלו עניינים מבקשות שהמה על ה' היינו שלות עולם הזה יש שטן להשטין ולומר שעל ידי תאוות המדומות יבואו חס ושלום לידי חטא כאמור באורך בפרק אין עומדין ונמצא לו מקום להשטין למנוע בקשת ושאלת ישראל מה שמתפללים על ג' עניינים מבני חיי ומזוני וכאשר ביארנו שניסיון העושר קשה יותר מניסיון העוני [דיש לומר זו היא תשובת ב"ד שלמעלה על בקשתם דאחרי שעדיין לא הגיעו למעלה שלא ישלוט בהם יצה"ר לכן צריך חקירה שלא יגבור עליהם השטן על ידי זה ועל פי זה ניחא המשך הפסוקים הנאמרים אחר זה ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע נמשכו הדברים על מה שהשטן בא להסטין למלאות בקשות ישראל בעוה"ז מפני שניסיון העושר קשה מאוד אמר לו הקב"ה שזכותו של איוב גדלה עד מאוד אף שאין כמוהו בכל הארץ בעשירות ואעפי"כ הוא ישר וירא ועל זה השיב השטן שאפשר היה אצלו ניסיון יותר מעוני וכמו שאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי לניסיון כי לא כל בני אדם שוין בטבען אף שעל פי רוב ניסיון עושר יותר קשה אבל אפשר אצל איוב יהיה זה יותר קשה:
ואחרי כל הדברים המבוארים נבאר מה שדקדקנו בפסוקים דסידרא במאי דקאמר מתחילה את הברכה אשר תשמעו וגבי קללה אמר אם לא תשמעו דלפי הנתבאר דעיקרי ענייני עוה"ז לא נחשבו כלל לאמיתות טוב. ואדרבא לפעמים יותר טוב להטות צדיק במשפט וכאשר ביארנו ענין צדיק וטוב לו צדיק ורע לו לכן אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום כלומר היום בעוה"ז ברכה וקללה אפילו לצדיקים דידוע דור המדבר היה דור דעה ומדוייק לשון לפניכם דקאמר ומפרש ואומר אח הברכה יתן ה' כאשר יראה ה' לבבכם שלם לירא את ה' ולא יבעטו מרוב טובה. ויצר הרע של תאוות עוה"ז לא ישלוט בכם להכריע לחטוא וכמו שפירשנו קרא דאמרו לצדיק כי טוב אז פרי מעלליו יאכל אולם כשרואה הקב"ה שאין לבו שלם כל כך ואין לבו חלל בקרבו ויכול להיות שיקיים שבעו וירם לבם וישמן ויבעט אז טוב להטות צדיק במשפט אז מונע הקב"ה מאתו תאוות המדומות בכדי להטיבו באחריתו להצלחה אמיתית לעולם הבא. לכן אמר והקללה יהיה כשאראה להטיב לכם למנוע ברכות עוה"ז משום דקרוב להיות שאם יושג לכם שלוה והשקט אזי יכריע אתכם תאוות עולם הזה להיות עצל ונפסד השגת הצלחה אמיתית לפיכך שפיר שייך לשון אם לא תשמעו כלומר כשיהיה נראה וניכר הדבר כך אז לא תשיגו תאוות עילם הזה וניחא מה דאמר תשמעו לשון עתיד ובפרשה כי תבוא בתוכחה אמר ובאו עליך כו' כי לא שמעת. ובענין זה יש לפרש מה דאיתא בילקוט נשא כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר לא ישא פנים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בזמן שעושין רצינו של מקום ישא כו' ובזמן שאין עושין רצונו אשר לא ישא ולכאורה לא איירי ברשיעי רק תרווייהו איירי בצדיקי דאם לא כן הוה ליה למימר כאן בצדיק כאן ברשע רק כשהקב"ה רואה כאשר ישא פנים טוב להצדיק ולבו שלם שאף על פי כן יעשה רצונו ולא יבעט מרוב טובה כמו שמצינו גבי אבות דהטעימן רוב טובה בעולם הזה מעין עולם הבא משום שלבם חלל בקרבם כנ"ל אבל כשהקב"ה רואה שעל ידי השפעת רוב טובה שישא ה' פנים לו יקויים שבעו וירם לבם וישכחו ה' אזי שאת פנים לא טוב וטוב להטות במשפט:
ועתה נחזור לפרש אגדא דהוריות דרבא פליג על רב נחמן בר יצחק דרב נחמן בר יצחק מפרש יש הבל אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה רשעים מעולם הבא ושניהם מפרש רש"י אשר מלשון אשרי רק שמוקי לה בצדיק שאין הקב"ה בטוח בו שלבו חלל בקרבו יכול להיות שח"ו תאוות המדומות יכריעוהו להפסיד טובות נצחיות לכן אשרי וטוב לו להטות צדיק במשפט בלא שלוה בעו"הז בכדי שעל ידי זה ישיג טוב ניצחות אמיתית אבל רבא מוקי ידרוש קרא על צדיק גמור שבטוח הקב"ה בו שלבו שלם שלא יחטא על ידי תאוות ושלוות עולם הזה כמו שאמרו גבי אבות שלבם חלל בקרבם וכדאיתא בילקוט תהילים שהבאתי לעיל מחמת שידע שלבו שלם לבוראו על כן ברכו שימלא ה' לו כל משאלתו לטובה. ומשום הכי דרש נמי אשר מלשון אשרי לצדיק כזה אשר יכול להגיע אליו כמעשה רשעים של עולם הזה ואף על פי כן יהיה עומד בתומו כמו שנאמר גבי איוב שלא היה כמוהו בעושר ומכל מקים היה ישר וירא אלהים. ובדרך זה יש לבאר מה שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. האי קרא מתפרש כמו מאמר רבא שם באגדא דהוריות דאמר אשרי מי שהוא צדיק גמור ולבו שלם כל כך שבטוח שילך בדרכי ה' ולא יט מני דרך אפילו כאשר יטיב ה' לו לאכול מיגיע כפו מצות ומעשים טובים וכמו שאמרנו לפרש אמרו לצדיק כי טוב אז יאכל פרי מעלליו ולכן אשריך וטוב לך שיהיה לצדיק כזה אשרי בעולם הזה וטוב לעולם הבא לאפוקי לצדיק שאין לבו שלם לפני בוראו כל כך מהצורך שימנע הקב"ה מאתו טובות תאוותו אבל לזה שהולך בדרכיו אפילו כשמטיבין לו אשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא וכן ביארתי בזה מה דכתיב הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון היינו על פי הקדמות הנ"ל דלמי שלבו שלם ורואה הקב"ה שלא יבעט מן דרך תורה ומעשים טובים נותן לו הקב"ה בעולם הזה כל משאלותיו כמו שהארכנו לפרש פסוקים על פי זה ולמי שאין לבו שלם וקרוב שיכריעהו שלות עולם הזה לרע מונע השי"ת מאתו כאמור טוב להטות צדיק במשפט כנ"ל. ולכן אמר הטיבה ה' לטובים בזמן שהקב"ה רואה שהוא ישר בלבו ולבו חלל בקרבו ולא יתקיים בו חס ושלום המקרא שכתוב שבעו וירם לבם אבל מי שקרוב להטות מדרך ישר לעקלקלות על ידי תאוות ושלוה המדומות לזה מתקיים הקב"ה טוב להטות צדיק במשפט וכמו שאמר רב נחמן בר יצחק בהוריות שאשרי לצדיק שמגיע לו במעשה רשעים במניעות טובות עולם הזה לכן אמר שהמטים על פי תאוות לדרך עקלקלות לזה מגיע אליו כמעשה רשעים היינו יוליכם השי"ת עם פועלי און היינו הרשעים ויש לכוין בזה אף המקרא שלפניו מה דאמר שם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעוולתה ידיהם כלומר שמקרא שלפניו מבאר הטעם מה דקאמר אחר כך שיש צדיק שמטיבין לו ויש צדיק שמריעין לו. וקאמר דהא אינו ראוי שינוח שבט הרשע על הצדיקים רק בשביל שלא יבעטו על ידי טובה כמו שנאמר שבעו וירם לבם. וזהו אמרו כי לא ינוח והאי כי לשון דהא הוא והכי פירושו הא לא ינוח רק למען לא ישלחו ידיהם בעוולה מרוב טובה דהיינו ישבע וירום לבבם. לפיכך מסיים על זה דניחא דהטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם שיודע שלבם שלם עם הקב"ה שלבם חלל בקרבם וכנ"ל באריכות מזה:
ובזה פירשתי בפרק הרואה מה דאיתא שם מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' ולכאורה לפי ענין האי עובדא היה ראוי לומר נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא באמת מסיק שם מימרא דרבא אפשר שבא לתרץ דיקדוק הזה והכי איתא שם אמר רבא כל היכי דדריש האי קרא מרישא לסיפא מדריש ומסיפא לרישא מדריש מרישא לסיפא מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה' מסיפא לרישא מדריש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא ע"כ ועדיין לא מתורץ לנכון גם יש לדקדק בין על עובדא דהלל ובין על גוף המקרא איך היה הלל בטוח כל כך הא על כל פנים מצינו צדיקים ורע לו כידוע ולכן לפי הקדמתינו מתורץ הכל וכמו שמצינו גבי אבות שהיה לבם חלל בקרבם עד שלא ישלוט יצר הרע עליהן היו יכולין לטעום מעין עולם הבא כמו כן פירושא דהאי קרא דקאמר מי שנכון לבו בטוח בה' שאין יצר הרע שולט עליו ולבו שלם עם ה' זה האיש משמועה רעה לא יירא. וזהו דמאריך רבא לפרש האי קרא הן רישא לסיפא והן סיפא לרישא וקאמר דמרישא לסיפא הכי מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו כו' הא לאו הכי שאין הקב"ה בטוח בו שאין יצר הרע שולט בו ממילא עדיין יכול להיות מצדיקים ורע להם כדאמרינן דהיינו בצדיק שאינו גמור דאפשר להיות טובות עולם הזה יכריעו לחטוא ומסיים עוד דמסיפא לרישא מדריש בפשיטות והכי קאמר כל מי שנכון לבו שלא יחטא זהו משמועה רעה לא יירא וממילא שפיר מתפריש ממקרא הזה ענין הלל דאמר בטוח אני שאין זה בתוך ביתי משום דלבו היה חלל בקרבו ולבו נכון עם ה' ומסיים דעליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא כו' וכדמאריך רבא לפרשו וכנ"ל ועל פי עיקרי עניינים המבוארים עד כאן ביארתי לנכון מה דיש לדקדק על הא דאיתא בירושלמי בראש השנה פרק ראשון הובא בטור ריש הלכות ראש השנה אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים שאינו יודע איך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין ואוכלין ושמחין בראש השנה שיודעים שהקב"ה עושה להם נס ע"כ. ולכאורה ענין זה סותר ענין מעשה שופר ויום תרועה שעושין ביום ההוא כמבואר בטעמים על מעשה שופר הובא במחזורים בשם רבינו סעדיה גאון וז"ל הענין השביעי כשנשמע תקיעות שופר נירא ונחרד ונשבר עצמינו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שכתוב אם יתקע שיפר בעיר ועם לא יחרדו אם כן לכאורה הוה תרתי דסתרי אהדדי שעיקר קביעות יום הזה הוא שיפר ותרועה להיות פוחדים ורועדים מהדר גאונו ולובשים לבנים ושותין ושמחין בראש השנה היפך זה: ולבאר זאת נקדים לבאר איזה מקראות בענין זה כתיב אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון ועוד מבואר במזמור הקבוע לשיר הלוים בראש השנה והוא שיר של יום חמישי שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו ונקדים מה שכתב בעל עקידה פרשה אמור דבכלי זמר יש כלים מכלים שונים יש כלים שעיקרן לישב המנוחה ושמחה בלבות אנשים כמו שכתוב ודוד וכל ב"ת ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים ויש כלים מיוחדים לעורר הצער והחרדה כמו שנאמר אחר פרץ עוזה ודוד וכל בית ישראל מעלים ארון ה' בתרועה וקול שופר ע"כ. ובענין זה ביארתי מה שנאמר הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור כו' בתוף ומחול הללוהו בצלצלי תרועה והוא על דרך שאמרו בפרק הרואה שצריך לברך על הרעה בשמחה כמו על הטובה ויליף לה ממה דכתיב חסד ומשפט אשירה הן חסד והן משפט אשירה עוד מדכתיב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר היינו הן ה' שהוא מידות רחמים והן אלהים זו מידות דין וכן אמור במקרא הנ"ל הללוהו בתקע שופר והיינו בעת צרה ראוי להלל לה' והן בזמן ועת טובה שמביאין כלי נבל וכינור תוף ומחול ראוי להלל לה' ומסיים דאף בזמן צלצלי תרועה הוא יום תבירא ודין ומשפט מכל מקום הללו ה' וכנ"ל ויש בזה לבאר מה דאמר הטיבו נגן בתרועה:
ובזה מבואר לנכון מה שדרש בירושלמי הנ"ל מקרא דמי גוי גדול כו' דכל אדם שיש לו דין ואינו יודע איך דינו יוצא לטובה או לרעה מצטער את עצמו ולובש שחורים כו' מפני שאם יצא משפטו לרעה לייסרו בגופו או בממונו נחשבת לו לרעה גמורה. אולם אנחנו חלק אלוה ממעל בטוחים אנחנו שמן העליון לא תצא הרעה. וכמבואר שם בפרק הרואה שמחוייב לברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כדאמרינן שם אמר רבא לא נצרכה אלא לקבל נהו בשמחה כדילפי שם זאת מכמה קראי בכל מאודך בכל מידה בין במידה טובה בין במידת פורעניות ונאמר ואהבת את ה' אלהיך כו' בכל מאודך היינו שתקבל באהבה וכן יליף שם מקרא דחסד ומשפט אשירה ועוד מדכתיב בה' אהלל דבר באלהים היינו בין דין ובין רחמים וכמו שהארכנו מפי' הרמב"ם כי אפשר הצלחת עוה"ז סיבה לטורדו מחיי העולם הבא ומפיק ליה מקרא דיש דרך ישר כו' ולפיכך יכוין ויתפלל לה' שכל מה שיבואהו בעולם הזה הן טוב או רע יהיה סיבה להשיג ההצלחה אמיתית. ובפ"ק דברכות ג' מתנות טובות וכולן לא נתנו רק ע"י יסורין תורה ועוה"ב ויליף מדכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר. ועוד בפ"ק דתענית אמר ריב"ל כל השמח ביסורין מביא ישועה לעולם וכמו דאמרי את אשר יאהב יוכיח קאי ואיירי ביסורין של אהבה וכמו שמבואר בילקוט (תהלים יא) על קרא ה' צדיק יבחן אמר ריב"ח הפשתני הזה בשעה שיודע שפשתנו יפה כל זמן שכותשה היא משבחת וכל שהוא מכה עליה היא אשתמנת כו' וראיתי בשל"ה בהקדמה שלו הנקרא עשרה מאמרות (מאמר ה) שהביא בשם קדמון א' לפרס מאי דאי' בפ' הרואה על הילל שבא בדרך ושמע צווחה בעיר אמר מובטחני שאין זה בביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' והקשו איך היה בטוח מיסורין של אהבה ובפרט הילל היה עניו גדול ותירצו דהכי פי' שהילל היה שמח ביסורין והרגיל כך לאנשי ביתו לכן אמר שאין הצווחה באנשי ביתו ולא שיהיה שולל הצרה כי הצרה אפשר להיות אבל מהצעקה היה בטוח. ולכן אמר משמועה לא יירא ולא אמר שמוע' רעה לא ישמע רק אפש' שישמע אבל אינו ירא מזה כי יודע שלטובתו נעשה שאין לאדם השלם לצעוק על יסורין עכ"ל וכן ראיתי בחידושי עין יעקב ובענין הזה ביארתי מאי דכתיב (צפני' ב) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו ובפ' הערל (דף עח ע"ב) באמת איתא שם אמר ר"ל מאי דכתיב כו' באשר משפטו שם פעלו דקשה ליה לר"ל אשר משפטו פעלו דמשפט היינו דין ופעלו הוא שכר טוב א"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי לכן הוסיף אות אחת במקרא ואמר שראוי להיות באשר משפטו ועוד הוסיף תיבה אחת וראוי להיות שם פעלו וקאי על ענין עובדא דשאיל דתבע עלבונו והקפיד על כבודו שלא נספד כהלכה וקהדר תבע עליו משפט על אשר המית כו' ע"ז מתרץ ריש לקיש באשר משפטו שם פעלו מפרש"י במקום שדנין האדם שם מזכירין פועל צדקותיו אבל לפי הקדמה שהערכנו ניחא האי קרא כמו שהוא ואמר אשר משפטו פעלו כלומר דין ומשפט שעושה הקב"ה הוא לפועל טוב להאדם וכדילפינן בפ' הרואה מקרא דצרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא והבאתי לפרש ממהרש"א דאפילו צרה ויגון למידת הו"ה שהוא רחמים נחשבת אלינו שהוא להטיב אחריתנו ואלהים חשבה לטובה כלומר אפילו מידת אלהים שהוא דין נחשב לנו לטובתינו וזהו מאמר רז"ל צדיקים מהפכין מדות הדין למדות רחמים כלומר שאומרים מפי עליון לא תצא הרעה רק לטוב מחשבתו וכוונתו וכמו כן יש לפרש האמור צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה כלומר שנחשב אלינו לצדקה כהררי אל אפילו משפטיך שבכל אופן הקב"ה חשבה לנו לטובה בכדי להשיג לנו הצלחה וטובה נצחיות אמיתית. ובזה יש לפרש נמי קרא דאשרי העם יודעי תרועה. כמו לישנא דקרא הנאמר גבי אברהם כי ידעתיו שפירש"י שהוא לשון חיבה ע"פ. וכמו כן אמר אשרי העם שהמה יודעי תרועה כלומר שהמה מקבלים באהבה ומחבבין את דין ומשפט של הקב"ה וכאמור שצריך לקבלינהו בשמחה וכנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל מאורך בכל מדה הן במדה"ד והן במדת הרחמים וכנ"ל וכל עיקרי הדברים ושרשן מבוארין ומפורשין במאי דראיתי בר"ה וט"ז ע"ב) דאי' שם אמר ר' כרוספדאי אמר ר"י ג' ספרים נפתחין בר"ה כו' צדיקים לחיים כו' רשעים למיתה והתוס' כתבו שם דפעמים צדיקים למיתה ורשעים לחיים כו' והכא דקרי גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי עוה"ב ע"ש ובהג"מיי פ"ג מתשובה הביא פי' תוס' ואח"ז הביא פי' רמב"ן דאין אדם נידון בר"ה אלא לענייני עוה"ז וזה שאמר לחיים ולמיתה אינו בימים בלבד אלא כל העונשין שבעוה"ז נגעים ומיתות בנים ועניות וכיוצא בהם כינו אותם חכמים בלשון מיתה והשכר והגמול הטוב כינו בלשון חיים עכ"ל ונראה דהא והא איתא ושני הפירושים אמת המה דזהו ודאי מה שכ' הרמב"ן הוא אמת דעיקר קביעות משפט נתייסד בר"ה היא על עסקי עוה"ז לכל באי עולם כמבואר שם במשנה בד"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובגמ' שם אדם שאירע לו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון לשעבר כו' ע"ש. רק דיסוד דברי התוס' באו לתרץ מה שהקשו איך אמרו צדיקים נכתבים לחיים ורשעים למיתה הא חזינן שיש כמה צדיקים מתים בשנה וכמה רשעים נשארו חיים בשנה זו ע"ז מתרצי דכוונות לישנא דברייתא קאי על עוה"ב ולא שקביעות המשפט על עסק עוה"ב אם יש לו או אין לו כי בודאי על זה מה יום מיומים דוקא ר"ה ואפשר עוד ימיו לחיות עלי ארץ כמה וכמה שנים מה לנו לקבוע משפטו כעת עסק כזה ראוי להיות בעת הפרדו מעה"ז לעוה"ב אז שופטי צדק יעיינו במעשיו אם לטוב או למוטב אבל לדונו כמה שנים קודם מותו קשה לאומרו כי אפשר ייטיב עדיין דרכיו וכמו שאמרו יש קונה עולמו בשעה אחת א"כ ע"כ משפט ר"ה הוא רק על עוה"ז אולם במשנה קתנו סתמא בר"ה נידונין כל באי עולם ואינו קובע גז"ד להטיב לצדיקים ולהריע לרשעים אבל כאן ביאר מפורש בדבריו דלצדיקים יוציא הקב"ה המשפט לטובה היינו לחיים ולרשעים לרעה וכמבואר ברמב"ן דכל ענייני עונש הכל בשם מיתה יכונה. ע"ז קשה ליה להתוס' הא באמת חזינן איפכא דיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו א"כ חזינן דלצדיק יצא משפטו בר"ה לרעה ולרשע יצא משפטו להטיב ע"ז מתרצו דמה שקורא משפט הצדיק היום בר"ה לטובה ומשפט הרשעים לרעה הדברים מגיעים כלפי עוה"ב אבל עיקר משפט הצדיק יוצא לעונש או מיתה בעוה"ז ומשפט רשע יוצא כאן לטובה ותנא קרי ליה רעה כלפי עוה"ב וכמו שאמרו סוף יומא שאת פני רשע לא טוב טוב להטות צדיק במשפט ועונש זהו לטובתו ומשו"ה קרי' ליה תנא גבי צדיק שנכתב לחיים היינו לטובה הוא כלפי עוה"ב אבל באמת היום נכתב לעונש והדבר מבואר יותר בסוגיא דקדושין (דף ל"ט ע"ב) דרמי לה משנה אברייתא דבמשנה קתני מי שזכיותיו מרובין מטיבין לו ובברייתא קתני איפכא דלזכיות מרובין מריעין ולמי שעוונותיו מרובין מטיבין ומשנינן מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש ע"ש ברש"י דמפרש שם דעיקרא דמילתא כברייתא דמי שזכיותיו מרובה אבל עכ"פ יש לו מיעוט עונות מריעין לו בעוה"ז כדי שינוקה בתכלית קבלות עונשו בעוה"ז וכדמפורש דבר זה בכמה מקומות בתלמוד בסוגיא דסוף יומא טוב להטות צדיק במשפט ושאת פני רשע לא טוב ועוד אמרו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו כב' הבאתי לעיל סוגיא אגדה דפ"ק דהוריות האמו' אשרי לצדיק' שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה רשעים בעוה"ב כו' וא"כ שפיר קתני בברייתא דלצדיק בעוה"ז אף שרבו זכיותיו מריעין לו בשביל מיעוט עוונותיו ולהיפוך לרשע מטיבין לו עבור מיעוט זכיות ועכ"פ הברייתא נקט הענין לפי הנקרא ע"פ מקומו ושעתו כאן בעוה"ז אולם מתניתין אחז את לשונו אל תכלית הדבר ותכונתו שטובתן של רשעים שיש להם בעוה"ז רעה היא לצדיקים ומה שנפרעין ועונשין למי שיש רוב זכיות ומקבל עונש מיעוט עונותיו בעוה"ז זה נקרא במתניתין מטיבין וזהו לשון רש"י שם מתקנין לו בעוה"ז יו"ט שנפרעין ממנו עונותיו וזהו תיקון יו"ט לעוה"ב וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו היינו דעבדין לו הזמנות יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן ליום רע עכ"ל רש"י ואפשר דרש"י מפרש לשון מטיבין דמשנה כמו מטיב את הנרות דפי' לשון תיקון ומה דאמר דעבדין לו יום טב הוא כמי שאמר שם לקמן לפרש מאי דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים פירושו ליום שכולו טוב ע"ש. א"כ עוה"ב נקרא יום טוב. ובפ"ק דעבודת כוכבים איתא אמר ר"פ משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם אמר הקב"ה אמרתי איסרם ביסורי' בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועתם לעוה"ב ע"ש:
ועתה נחזור לעניינו דזה ודאי יסוד אשר נתייסד יוה"ד בר"ה על כל בני עולם הוא עיקרו על ענייני עוה"ז על כל מאורעות אשר יקרה את האדם מר"ה זה עד ר"ה הבא ובזה דברה המשנה שם כל באי עולם יעברון כבני מרון הן לטב או למוטב מעסקי עוה"ז ולא פירש במשנה אי צדיקים נכתבים לגזירות טובות שכר וגמול או לא. ואם רשעים נכתבים לגזירות רעות ועונש או לא. אלא סתמא קתני דנידונים בר"ה:
אמנם אף זאת אמת אפי' דעיקר יסוד משפטים של ר"ה הוא על עסקי מאורעות שיקרה את האדם בעוה"ז בשנה זאת מ"מ צופה נסתרות הוא בוחן לבבות ויש צדיק שדנין אותו לטובת עוה"ז ויש צדיק ורע לו שכך הוא נדון שם בר"ה לפי מקומו ושעתו הצריכה לאותו אדם והעיקר הוא להטיב אחריתו ולכן האי גוונא המבואר בקידושין דאין לו רק מצוה אחת יתירה על עוונותיו לאיש כזה ראוי להיות עמק משפטו כמבואר שם בברייתא דמריעין בעוה"ז ותכלית האמיתי לטובתו כמבואר במשנה דמטיבין לו ומתקנין לו את יום טב הוא יום שכולו טוב לעוה"ב אך יש צדיקים שיש להם מצות מרובות כפלי כפלים ועונותיהם מיעוטא דמיעוטא לאיש כזה אפשר דראוי להטיב לו אף בעוה"ז דמיעוט עוונות שלו אפשר יתוקן בתשובה ומע"ט בזמן חלדו עלי ארץ וכש"כ למי שיכול להתקיים בו פשפש ולא מצא בוודאי היה מהראוי להטיב לפניו בעוה"ז אולם לפי שביארנו שאמת שיסוד קביעות דינו של ר"ה על עסקי עוה"ז אכל הולך אחרי העיקר היא הצלחה אמיתית שהקב"ה הוא יודע תעלומות צופה ומביט שלא יריעו ולא ישחיתו עסקים של עוה"ז למעלה וכאשר הארכנו ששלוות עוה"ז יכולים להטותו מיני דרך ומחמת שדין ומשפט שדנין בר"ה על שנה זו על עסקי עוה"ז הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה שצופין ומביטין שכל מעשה יטיבו ולא יריע את מעשיו ודבר כזה מסור להקב"ה אל דעות לו נתכנו עלילות יודע העלומות בוחן ובודק גנזי נסתרות ה' יראה ללבב ובזה לא כל אדם שוה ולא כל עתים שווין אצל האדם וכמו שהקדמנו מדברי דרשות הר"ן שזהו סוד יסורין של אהבה מחמת שרואה הקב"ה שאדם זה לפי מזגו בעת ההיא אפשר שיתקיי' בו ורם לבבך ושכחת את ה' מפני ששלוות העוה"ז מעוררין דמיונו' מזויפות ועל כן אפי' לאיש צדיק שיכול לאמר עליו פישפש ולא מצא עליו עון ידוע מ"מ מונעין טובות מאתו ולפעמים חטין עליו אף יסורין שמקיימין בו את אשר יאהב יוכיח וכאשר פירשנו שדייק המקרא לומר בלשון להבא יאהב כי רואה הקב"ה שבלעדי זה אף הוא בקל יחטא כאמור על תנוך ואיננו כו' לכן מייסרו הקב"ה שיחזיק בתמימותו כמבואר בדרשות הר"ן הנ"ל ורש"י פירש בפ"ק דברכות יסורין של אהבה שהקב"ה מייסרו בעוה"ז כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו ובין הענין כמבואר בר"ן ובין כפירש"י יש להסמיך מימרא המבוארת בפ"ק דעבודת כוכבים שהבאתי לעיל דדריש קרא ואני יסרתי חזקתי זרועותם אמר הקב"ה איסרם ביסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועתם לעוה"ב וכמו דאיתא סוף יומא טוב להטות צדיק במשפט כנ"ל וכמו שפירשנו האמור בפ' ראה אני נותן לפניכם ברכה אשר תשמעו כלומר שיהיה נראה לבבכם שלם להקב"ה שלא ירום לבבכם על ידי רוב טובה:
כא ועכ"פ עיקר המשפט לאלהים בר"ה על עסקי עוה"ז כמשנה זו אך אל דעות ה' חוקר הכל וסוקר לתת לו כל עסקיו של עוה"ז באותה שנה שלא יגרום ח"ו שום הפסד וגירעון לתכלית אמיתי לעוה"ב וכמו דכתיב בפ' אחרי ושמרתם את חקתי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ותרגומו ויחי בהון בחיי עלמא ורש"י מפרש וחי בהם לעוה"ב שא"ת בעוה"ז והלא סופו מת הוא ע"ש וא"כ עיקר משפט של עוה"ז לטוב או למוטב הוא ע"פ ידיעות הבורא לפי מה שהוא אדם שלא יריע לו עסקי עוה"ז בכל שנה זאת על עוה"ב וכמו שהבאתי לעיל בשם פירש הרמב"ם סוף פרק הרואה שם דמשו"ה מברך על הרעה בשמחה כי אפשר היה ההצלחה ההיא סיבה לטורדו מעוה"ב כדכתיב יש דרך ישר כו' לפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לה' להיות כל מה שיבואהו בעוה"ז מרע ומטוב סיבה להשיג אליו ההצלחה אמיתית עכ"ל וזהו ענין האמור בקדושין שם דמטיבין לו כלומר דמתקנין לו קביעות עוה"ב ואפשר דזהו כוונת משנה באבות דאיתא שם ובטוב העולם נידון כלומר דבין לרעה ובין לטובה הכל תכלית הכוונה להצלחה אמיתית וזהו נוסח ברכות דיין האמת ובסו"פ אלו עוברין לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר דיין האמת אבל לעוה"ב כולו הטוב והמיטיב ע"כ. והוא כמו שהארכנו עד כאן ומבואר בפי' הרמב"ם דמשו"ה מברך בשמחה על הרעה כי היא סיבה להשיג ההצלחה אמיתית אבל בעוה"ז האדם יראה לעינים לפי דמיונו ונחשבת אליו לרעה לפי שעה אבל כאשר יאירו עיניו בעוה"ב בעלמא דקשוט אז יעמוד על אמיתות הדבר ובעיניו יראה ויתברר לפניו תכלית הדבר וטובתו הבא אליו אז אף יודה על האמת שרעה ההיא טובה היא ביסודה ובעיקר אילו הדברים מתבאר מה דכתיב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו כלומר כשבא הקב"ה לדין עסקי עוה"ז על הארץ צופה ומביט עיקר יסודו איך ומה יהיה עניניו ע"י זה על השמים היינו שלא יטהו ח"ו תאוות עוה"ז מעבודת השי"ת והן דברי הפייט הן למות והן לחיים אי חי יזכור כלומר שעיקר משפטו של עוה"ז כמו שהקדמנו בשם הרמב"ן שעונש בכלל מות ושכר טוב בכלל חיים. כלומר שיסוד דין ומשפט של הקב"ה עושה הכל לתכלית עיקר הטוב הוא יום שכולו טוב לעוה"ב כמבואר בפי' הרמב"ם שעיקר להשיג ההצלחה אמיתית וכמו דמפרש"י וחי בהם לעוה"ב וכן מתפריש המקרא החפוץ אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי' כלומ' עיקר עונש ורעה הבאה הוא בשביל השגות טובה וחיות אמיתות כנ"ל וזהו האמור אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון כלומר שמחבבין לקבל בשמחה כי יודע לשון חיבה הוא כמו שזכרנו לעיל והטעם משום שיודעים שעי"ז יהיה להם עוה"ב היינו אור פני ה' יהלכו ע"י יסורין שיש בעוה"ז וע"פי הדברים הללו מבואר לנכון ענין ירושלמי ואינו סותר למעשה שופר שאנחנו עושין להחריד העם לתשובה וירושלמי דריש לה מקרא דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים כו' שאינו יודע איך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין שיודעין שהקב"ה עושה להם נס. הנה אינו מסיים שהקב"ה יזכהו במשפט והוא ענין שביארנו דאף דעיקר משפט של ר"ה על עסקי עוה"ז הקב"ה רואה את תכלית קוטב הדבר להטיב אחריתו וכמו שביארנו דאף מה שדנין אותו למיתה היינו ענייני עונש עבדין לו בזה יום טב לעוה"ב וזהו ההפרש שעושה ירושלמי בין משפט שיש לאדם אצל שופטי ארץ ובין הדין שהאדם נידון בר"ה בב"ד של הקב"ה. שאצל שופטי ארץ האדם הנידון דואג ולובש שחורים כו' מפני הרעה מעונש היוצא על האד' משופטי ארץ היא רעה מוחלטת בעונש שעושין על הנידון וכוונתם להזיק ולהנקם עליו על רוע מפעליו משא"כ המאמינים באלקים אשר המה בטוחים במידות טובו של הקב"ה שמפי עליון אינו יוצא רעה ואלהים חשבה לטובה בכדי ליתן אחרית טוב ותקוה לעוה"ב וכאמור באריכות ואני יסרתי חזקתי זרועות' וכנ"ל וכאשר ביארנו מפי' הרמב"ם דצריך לברך בשמחה על הרעה מה"ט דזהו סיבה על ההצלחה אמיתית וכמבואר באגדא דקדושין דעבדין לו במה שמריעין לו בעוה"ז יום טב לעוה"ב ומשו"ה קרי ליה שם במשנה מטיבין על רעות עוה"ז לכן שפיר אמר בירושלמי דבמשפט של ר"ה ישראל לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין ויודעין שהקב"ה עושה להם נס עיין (תהילים ס') נתת ליראך נס להתנוסס ופירשו לשון הרמה ה"נ פירושו כך שיודעין שהקב"ה עושה להם הרמה בעסק משפטו היינו שאפי' ח"ו מה שיטה משפטינו למנוע טובה בעוה"ז הוא הכל להרים ראשינו ולהטיב לנו לעוה"ב והירושלמי עשה סמיכה על דרשא זאת על מה דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו והוא ע"ד דיליף בש' הרואה שם מקרא דכתיב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר היינו דין ורחמים הכ"נ דריש כאן שאנחנו עמו ישראל אצלינו אפילו מדות אלהים שהוא מדה"ד קרובים לנו ומתקובלים לפנינו לטוב לפיכך לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין כנ"ל:
ובאמת זו היא מידה טובה לישראל עד מאוד על דרך האמור באברה' והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כך בענין זה אשר מצטרף ונחשב לנו אמונה זאת למצוה גדולה. כי כמה עיקרי אמונה הלוי בזה מענייני שלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם לאפוקי מאותן אפיקורסים שאומרים אין עולם אלא זה. והמה בודאי דואגים ומלאים יגון על כל מיקרי מעונשי עוה"ז ואינו נחשב לפניהם טוב רק ענייני עוה"ז ותאוותו כאמור שחוט בשר והרוג צאן כי למחר נמות ואפס תקוה. אולם אנחנו מאמינים בני מאמינים איך שכל ענייני עוה"ז לתוהו והבל נחשב. והכל הולך אחרי העיקר הוא עולם הבא שיטיב ה' לנו ע"י שימנע מאתנו תאוות ענייני עסקי עוה"ז [ויש לבאר בזה מה דכתיב' וצדיק באמונתו יחיה] ואף זאת שמצורף בזה אמונה כוללת שהקב"ה אל דעות ולפניו לבדו גלוי וידוע תעלומות לב כל איש ואיש לתת לו כדרכיו בעסקי טובות עוה"ז שלא יריע ולא ישחיתו לו עסקי עוה"ב וכבר עמדו על מבוכה זאת נביאים וחכמים לחקור ולדרוש מדוע יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וענו ואמרו ע"ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו אף שהרבה דברים נאמרים בזה מאגדה ומדרשות אך אין לעמוד על סודה ויסודה זולתי אלהים ידע ערכה הבין דרכה לפניו גלוי תעלומות לבב אנוש אשר ה' יראה ללבב איש ואיש וצופה ורואה שצדיק הזה אף שאפשר צדיק גמור הוא כעת אפשר ויכול להיות שיתחמץ ח"ו למנוע מצות תורה ומע"ט כאשר יטיב מתאוות עוה"ז ע"כ מונע מאתו כאשר הארכנו ולצדיק אחר הקב"ה יודע שקרוב ונראה שלא יגרע מאתו ע"י תאוות עוה"ז מצות עבודות הבורא ואפשר שיוסיפו עוד לסגל מע"ט ביתר שאת ויתר עז ע"י מה שישפיע השי"ת מרוב טוב עוה"ז עליו כמו שמצינו הרבה צדיקים שזכו לשתי שולחנות ולבבו היה שלם וישר וא"כ יפה פירשו התוס' על מה שאמרו על ג' ספרים נפתחים דצדיקים נכתבים לאלתר לחיים ורשעים לאלתר למיתה דקאי על חיי ומיתות עוה"ב וכאמור בקרא דוחי הם שפירשו על עולם שכולו חי וקיים ובמשנה סתמא קתני דכל בני אדם ידונים בר"ה והוא על עסקי עוה"ז שאיקבע דין ומשפט באותו זמן והודיענו לנו הבריית' שהקב"ה דורש טובו' עמו ושופט באמת היינו לעמיד את הצדיק על תכלית טובות של עוה"ב ורואה שלא יוגרם לו ח"ו מתאוות עוה"ז הפסד עבודות הבורא ומצותיו ואם צופה הקב"ה להטות צדיק במשפט ודין עונשים בשנה זה דנו אותו כך לטובתו וכאמור דעבדין לו יום טב ע"י זה לעוה"ב משום שהשי"ת יודע שלא סגי בלא"ה להטיב אחריתו בלעדי שיתגולל עליו עונשין בשנה זו וזהו כוונת הברייתא דצדיקים נכתבין על פל ענייני של עוה"ז לחיים של עוה"ב שיהיה ראוי ונכון להטיב אחריתו ואפשר זהו כוונות ברייתא שאמר נכתבין לאלתר ולכאורה תיבות לאלתר מיותר אבל לפי הנ"ל יש לפרש לאלתר כלומר בעסקי עוה"ז דנין אותו וחוקרין על תכליתו של דבר וקוטבו שהוא עוה"ב וכאמור ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע דפירשו בפ"ק דעבודת כוכבים דהקב"ה מייסרם בעוה"ז כדי לחזקם בעוה"ב והמה חשבו שלרע הוא ע"ש ובענין כזה פירשתי מה דכתיב יסר יסרני ה' ולמות לא נתנני. כלומר שיסורין שעשה הקב"ה הוא לטוב שלמות לא נתנני הוא מיתות עוה"ב שהוא מיתה עולמית וכמו שאמר ר' יוחנן בן זכאי בפ"ד דברכות שבכה ע"ז קודם מותו שאמר שירא שלא ימיתנו מיתות עולם אבל ב"ו אם ימיתו אין מיתתו מיתות עולם כי אין זה אלא מיתת שעה משום שעיקר חיותינו בעוה"ב עולם שכולו טוב וכולו ארוך. וכן מתבאר לפנינו מה דכתיב (תהילים ס') נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה ומפרש"י נס נסיונות של צרות הרבה להתנוסס להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך ע"ש ובדרך זה יש לפרש סיפא דקרא דאמר מפני קושט סלה כלו' דתכלית דבר שעושה הקב"ה זה כדי לעשות לך יום טב וקישוטין טובים על עולם הניצחית. כידוע נצח סלה ועד שמות מורדפים המה משורש אחד וביותר מבואר זה ע"פ דמפרש"י בפ"ק דברכות יסורין של אהבה בלא חטא דהקב"ה מייסרו בעוה"ז כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו ע"כ. א"כ קרא דיסר יסרני כו' קאי על פישפש ומצא דיסורין המה לקבל עונשו כאן בעוה"ז שהוא טובה שלימה לצדיקים לגבות חובתם מאתם בהאי עלמא דאין יסורין יסורי עולם ואין מיתתן מיתת עולם ולא שיגבו מאתם תשלומי עוונותיהם בעוה"ב שיסורם יסורי עולם ומיתתן מיתת עולם ע"ז מסיים ולמות לא נתנני והאי קרא דנתת ליראיך נס כו' איירי בצדיק דפשפש ולא מצא וכמו דדייקי לישנא דאמר ליראיך ובפישפש ולא מצא הוה יסורין של אהבה להרבות שכרו יותר מזכיותיו ע"ז מסיים מפני קושט שלה כלומר לקושטו יותר מכדי המגיע לו שכרו כנ"ל והנה רש"י פירש נס נסיון של צרות כו' ובמצודות פי' בשם קדמונים שהוא לשון הרמה ע"ש אבל בילקוט ראיתי שכולל ב' הפרושים יחד וגם דברינו בכלל דבריו וז"ל ילקוט נסיון אחר ניסיון בכדי לנסותם בעוה"ז בשביל לגדלם לעוה"ב כנסו של ספינה ע"ש. עוד מסיים הילקוט דבר אחר נתת ליראיך נס להתנוסס הוא לשון מנוס הצלה מדינה של גיהנם אבל ברשעים כתיב ומנוס אבד מנהם ע"ש ונראה דהני תרי לישנא מחולקים אי קרא איירי בפישפש ומצא א"כ להתנוסס לשון מנוס הצלה מדינה של גיהנם אבל ללישנא קמא איירי בפשפש ולא מצא א"כ ע"כ יסורים של אהבה הוה כדי להרבות שכרו יותר מזכיותיו היינו לשון הרמה שהוא למעלה מכדי שיעירו הקודם אבל להצילו מדינו של גיהנם אינו נצרך כל כך לזה נמצא אחרי הדברים והאמת אף שפליאה ורחוקה מאתנו לחזור ולעמול לידע דעת עליון מענין מבוכה זאת מצדיק וטוב לו או רע לו ואין לעמוד בסודה ואין להגיע עד יסודה אין לנו לידע ערכה ואין להבין דרכה ודרכי ה' נסתרה מאתנו אולם זאת חלוטה ומוחלטת בתכלית אמיתית שאלהים חשבה עלינו לטובה בכל דרכיו להטיב לנו על הצלחה אמיתית מחיי עוה"ב לפיכך מברכין בשמחה אפי' על הרעה כמו על הטובה כמו שאמר הפייט הטוב ומטיב לרעים ולטובים כלומר בין שדן את ישראל בעונשים ועסקים רעים ובין בעסקים טובים עכ"פ מחשבתו של הקב"ה כמו שהוא טוב ומטיב רצונו להטיב על טוב אמיתית ונתבאר לנכון מילתא בטעמא מה שאנו עושין מקראי קודש ולובשין לבנים ואוכלין ושמחין בר"ה ומ"מ מצות היום הוא בשופר ונקרא יום תרועה דתרגומו יום תבירא וכבר ביארתי זאת בדרושים על מה דאמרו חז"ל דכולהו ימים טובים כתיב והקרבתם עולה ובר"ה כתיב ועשיתם עולה היינו צריך לעשות א"ע עולה ולכן מתענים ד' ימים קודם ר"ה כמו קרבן הצריך ביקור ד' ימים. ואמרתי שזהו ענין הקרבן שעושין אנחנו עצמינו ע"פ המבואר בסנהדרין (פרקו) דלב נשבר נתקבל לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות ויליף מקרא דזבחי אלהים רוח נשברה ע"ש. ולכן הואיל ויום הזה הוחק בו לדין כל יושבי תבל וזכרון כל המעשים בו יפקדו. ועל עת הזה נאמר דרשו ה' בהמצאו שזמן גרמא והעת מסוגל להתקבל תשובות בני אדם ע"כ כל אדם ירא וחרד על מה שמגידין לאדם מה שיחו ונשבר לבו בקרבו ומלא רעדה וחלחלה מפחד ה' והדר גאונו להתעורר בתשובה שלימה ומקבל עליו שלא ישוב עוד לאותו חטא בכדי שיצרף הקב"ה מעשה תשובה הזאת לשארי מעשים טובים ועוד שבוחן לבבות יראה את האדם הזה איך שבאמת לבו חלל בקרבו ומקבל עליו שמעתה לא יתפתה אחרי תאוות יצה"ר ואז כאשר השי"ת רואה איך שלבבו שלם אף הוא יכול לזכיהו בטוב עוה"ז וכמו שהארכנו לעיל באריכות בזה דהקב"ה מטיב לטובים ולישרים בלבותם וכאמור ראה כו' את הברכה אשר תשמעו כו' ופירשנו היינו שהקב"ה יראה שרחוק הדבר שיתפתה זה האיש ע"י שימולא לו עסקי עוה"ז וכאמור אשריך וטוב לך אז אין הקב"ה מונע ממנו טוב עוה"ז כאמו' בפ"ק דב"ב שלאבות הטעימן מעין עוה"ב מה"ט שלבבם היה חלל משליטות יצה"ר א"כ ניחא דלא סתרי אהדדי מצות תרועות שופר ושמחת לבם מה שקוראין מקרא קודש ושמחין לאכול משמנים ולשתות ממתקים דהא והא איתא ועל שניהם מצפים אנחנו לקבל שכר עליהם כמו שביארנו שבשופר מקיימין לשבור לבבינו בקרבנו לתשובה שלימה בכדי שידון אותנו לטוב ימי חיינו הוא בעוה"ז עי"ז כאשר ביארנו ובעסק שמחה ומקרא קודש מקיימין אמונת השי"ת וטוב טבעו להטיב לנו שהוא חלקינו וגורלינו וכל עסקי עוה"ז הבל המה ויש עולם אחר שכולו טוב אשר תכלית תקוותינו על זאת ובכל אופן שיוציא משפטינו בעסקי עולם הזה אפילו ח"ו למניעות טובות עוה"ז עושה לנו יום טב על עולם שכולו טוב: ומעתה מתבאר לנכון מקראי האמורים בשיר של יום ר"ה דאמר הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב ע"פ שהקדמנו בשם בעל העקידה פרשה אמור שכלי זמר כינור נעים עם נבל ותוף מיוחדים על עת שמחה ורינה והרעת קול שופר מיוחדים על זמן צרה וחרדה כדיליף לה ממעשה דוד בזמן פרץ ועוזה וע"ז אמר המקרא הזה כמו שאמור בקרח דחסד ומשפט אשירה דפירשו חז"ל בפ' הרואה בין חסד אשירה ובין משפט ודין אשירה ולכן אמר שאצלינו מהצורך לקיים הרנינו הוא מלשון צהלה ורנה אפילו לאלהים בשעת דין ואפי' בשעה שהזמן הוא ח"ו עת לא טובה שאז הוא הזמן הריעו לאלהי יעקב היינו שקול תרועה נשמעת ח"ו מ"מ מהצורך לקבל בשמחה ורינה וכאמור אפי' במשפט אשירה ואמר עוד שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל שהמה כולם כלי שמחה ראוי לנו לתת אותם אפי' בזמן תקעי בחודש שופר. וזהו כענין האחור בירושלמי שאוכלין ושמחין בר"ה אף שיום תרועה ויום תבירה וזמן קול שופר לעורר זה מ"מ גם את זה לעומת זה עשה האלהים לשמות בר"ה והוא ע"פ שהקדים במקרא שלפני זה שאנחנו שאצלינו ראוי לקיים הרנינו אפי' בשעת הריעו כמו שאמרו שמהצורך לקבל בשמחה הן לטוב או למוטב ולכן אין אנחנו דומין לבני אדם הנידונין לפני שופטי מטה שרעתם היא רעה בתכלית ומתכוונים להזיק ולכן הנידון אצלם לובש שחורים כו' אבל הקב"ה שופט של מעלה אין לנו לדאוג ממשפט של מעלה דאפי' אם ח"ו יצא הדין למנוע מאתנו טובות עוה"ז יודעים אנחנו שדורש טובתינו הוא בזה וכמו שאומר בכל ענייני הקדמות אשר הארכנו בזה לכן שפיר אמר שמהראוי לתת כנור ונבל ושארי כלי שיר שמחה ולשאת זמרה אפי' בשעת תקיעות שופר שאיקבע על זמן חרדה שכפי שיוציא משפטינו לטובה אפי' מה שמריעין בעוה"ז עבדין ליה יום טב בזה לעוה"ב כדאי' בסוגיא דקדושין שהבאתי לעיל וזהו מה דמסיים בקרא בכסא ליום חגינו כלומר דמשו"ה ראוי לנו לעשות רינה וזימרה אפי' בזמן תרועה משום דזהו הזמנה על יום טב. ובכסא פירשו כל המפרשים שהוא לשון הזמנה וא"כ ה"פ דמשו"ה ראוי לשמוח בו אפי' על עסקי תרועה משים דהוא בכסא הזמנה על יום חגינו על יום טב מעוה"ב. ומסיים עוד דענין הזה אינו אלא לכלל אנשים ישרים המאמינים שעולם זה אינו עיקר ויש עוד עולם שהיא עיקר ויסוד וכל ענייני עוה"ז להבל ואין נחשבו לאפוקי לאותן שאומרים אין עולם אלא זה א"א לקיים להם דבר זה לשמוח ולקבל בשמחה עסקו תרועה ולכן זה חוק לישראל משפט לאלהי יעקב ומאמינים בעיקרי הבורא ובתחיית המתים ועוה"ב כנ"ל וכן אמרתי ענין הזה דרוש בפ' נצבים אז אמרתי לבאר דרך דרוש מה דאמר אתם נצבים כולכם לפני ה' אלהיכם כו' לעברך בברית כו' ובאלתו אשר כו' ע"ד שאמרו בווידוי החלפתי עולם עומד בעולם עובר לכן אמרתי אתם נצבים עיקר עמידה שלכם הוא לפני אלהיכם לעתיד אבל כאן הוא רק לעברכם כלומר עולם עובר הוא לאפס ותהו נחשב עוד אמרתי לפרש בפ' ראה את האמו' גבי ברכ' אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו עפ"י מה שידוע אשר אנו ביררנו לעצמינו עול' הנצחי הוא עוה"ב וכל מעשינו בעוה"ז להשיג אושר נצחי בעוה"ב ונקדים עוד לבוא לביאור הענין שאמרתי ע"פ עיקר דרכי הדרוש זה מה שאמור בזוהר על ברכות יעקב אשר השיג הברכות ע"פ רמאות מיצחק והקשה בזוהר וכי לא הוה מצי קוב"ה למעביד רעותא ביצחק לברך ליעקב להדיא אלא בכדי שיתברך יעקב בלא דעתיה אלא על דעתיה דקוב"ה ע"כ:
וחוץ לדרכינו אמרתי לבאר ענין זוהר הנ"ל ע"פ מה שמביא רש"י פ' בראשית ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בתחילה עלה במחשבתו להבראות במדה"ד כמו שנאמר בראשית ברא אלהים ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר לכן כתיב בשעת עשיה ביום עשית ה' אלהים כו' לכן באמת ע"פ מדה"ד לא באפשרי לקבל ברכות בעוה"ז רק ע"פ מדה"ר אפשר לקבל ברכות בעוה"ז לכן כיון יצחק לברך בלא דעתיה כלומר במעשה ולא במחשבה כי מחשבה הוא מדה"ד כנ"ל. עוד דרך נכון יש לפרש ע"פ מה דראיתי בשם אלגזי לפרש האמור בפ"ק דמ"ק במעשה דרשב"י דשלח לבריה לרבי יונתן ולר' יהודה בן גרים שיברך אותם ואמרו לו בברכתם כמה דברים עד שהיה סובר שקרובים דברים לקללה ולא לברכה דאמר תזרע ולא תקצר כו' כי אתא בריה לאביו רשב"י אמר לו שיש לפרש כל הדברים לברכה ע"ש ופי' אלגזי מה שלא אמר ר' יונתן ור' יהודה להדיא לברכה משום דרשב"י שלח לבריה ואמר האנשים הללו של צורה הם והיה מחזיק אותם לגדולים ממנו אבל המה לגודל ענוותנותם החזיקו את רשב"י יותר לגדול מהם ע"כ לא רצו שיוקבע הברכות מהם רק שיחולו עיקר קביעת הברכות ע"י רשב"י לפיכך אמרו הם מילתא דמשתמע לתרי אפי ורשב"י הוא שקבע את הברכות לתכליתן כמו כן יש לבאר בענין ברכות יצחק שמשו"ה נעשה כל הענין מעילות כל העילות שיצחק יברך את יעקב בלא דעתו בכדי שאח"כ יוקבעו הברכות ע"י הקב"ה בעצמו עוד נראה לפרש הקרא ודברי זוהר הנ"ל ויתפריש לנו בזה עוד איזה דקדוקי מקראות ומדרשים. דהנה אחרי הברכות שבירך יצחק את יעקב אמר יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ופירש"י תריד לשון צער כמו אריד בשיחי כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עולו והקשה בשפתי חכמים בשם קדמונים והא לא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאים ע"ש שתירץ בדוחק ע"ש אבל הענין נראה שהכל מבואר בברכות יצחק, דהנה ידוע מה שדרשו רז"ל על קרא דויתרוצצו ולכאורה לפי"ז אשר נטלנו חלקנו בעוה"ב אין לנו חלק ונחלה בעוה"ז אולם ע"ז נאמר העוה"ז כפרוזדור בפני עוה"ב וצורך לפנינו עוה"ז לתקן עצמנו בו בכדי שנוכל ליכנס לטרקלין וכל ענייני עוה"ז אצלינו רק אורח חיים למעלה למשכיל וכאמור יפה שעה אחת של תשובה ומע"ט בעוה"ז וכך היא דרכה של תורה לעלות לה דרך סולם ארצה וזאת ידוע מטוב קביעות מדינות ודינא דמלכותא בכל מקומות ליתן דרך רגל עובר אורח בכדי שיגיע אל מחוז חפצו וכנא' דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל וזהו אמרם בכל דרכיך דעהו והרמב"ם פ"ג מדעות ושו"ע סימן רל"א העתיקו וז"ל וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוין להנאתו אלא לעבודות בוראו ית"ש דכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חז"ל כל מעשיך יהיו כולם לש"ש שאפי' דברים של רשות כגון שינה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש ושיחה ואכילה ושתיה וכל צרכי גופך יהי' כולם לעבודת בוראך ולדבר הגורם עבודתו כו' ע"ש. וע"ז אמרו בסוף פ' בתרא דברכות דרש בר קפרא איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו כו' והוא הדבר שדברנו שעוה"ז לא ניתן לישראל רק לדרך נתיב יושר כפרוזדור להכנס ע"י לעוה"ב מה דלא סגי בלא"ה וזהו הטעם שאמרו שאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה כי לא ניתן רק משום קיום תורה וברכותיה לכן אמרו בפ' הנושא דרבי זקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה מעוה"ז אפי' כאצבע קטנה ועיין מה שהקשו תוס' ע"ז (דף י"א ע"א) מהא דאמרינן דלא פסק משולחנו צנון וחזרת ע"ש אבל באמ' לק"מ דהענין דרבי אמר שלא עשה שום דבר מענייני עוה"ז להנאתו רק כדי לבוא אל קיום עבודת הבורא ואמרו בנדרים על ר' אליעזר שאפילו מעשה תשמיש היה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמו שכפאו שד. נמצא שלא רצה להנות כלל מעסקי עוה"ז רק עשה מעשה עבודות בוראו המוטל עליו כאמור בסי' רל"א כנ"ל:
נחזור לעניינו דאנחנו עסוקים והוא על פי מה שהקדמנו שאין לנו חלק ונחלה בעוה"ז רק מה שיש לנו מבוא ודרך בדרכה של תורה לעלות בדרך המלך לאורח חיים למעלה ומהצורך לנו לתקן עצמינו בפרוזדור משום כניסות טרקלין ולא זולת זה ואמרתי שזהו האמור אתהלך לפני ה' בארצות החיים כלומר חיי הארצי אין שום ענין לפני רק להלוך דרך הארצי לדרכי דרך הילוכי לפני ה' שזהו תכלית כוונתי והנה כתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך כו'. תיבות ראה אינו מדוקדק ואין לו פירוש כלל עיין אבן עזרא שדחק לפרש שעם לבו דיבר ע"ש וכן בזוהר דקדק על זה ע"ש גם דקדקו על ווא"ו דבתיבות ויתן שהיה לו לומר יתן עיין רש"י שפירש ע"פ מדרשים גם קשה לכאורה מאי דנראה עיקר הברכות הוא מה שאמר ויתן לך א"כ אמאי מפסיק במאמר דריח בני בין תיבות ויברכהו לתיבות ויתן לך ומהראוי להסמיך מילת ויברכהו למלת ויתן לך שהמה עיקרי הברכות ועוד יותר היה המשך כשהיה מסמיך מאמר ראה ריח בני לענין דוירח את ריח בגדיו אבל השתא מילת ויברכהו הוא מפריד בין הדבקים ואינו מקושר כנ"ל. ולבוא אל הענין נקדים לדקדק על מה שדרשו רז"ל וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו שאפי' רקנין שבך מלאים מצות כרימון (עיין בפ' ד' דסנהדרין) ולכאורה מאין יצא זאת לרבותינו ז"ל לומר כאן אל תיקרי ומנ"ל דאיירי הכא בעסק קיום מצות לכן נראה דע"י כל דיקדוקים שדקדקנו בקראי דלעיל יצא לרז"ל לדרוש כך דזה וודאי דהרחות ריח שייך על עסק מע"ט ומצות כמו דאיתא בפ"ב דעירובין רבא דרש מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח אילו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ועיין מה שפירש"י על קרא דריח שמניך טובים ועיין בילקוט וז"ל הראשונים נתתה להם ריח מצות אדם נתתה לו ז' מצות אבל לישראל עירה להם כל המצות בסיני כאדם שמערה כל החביות כולו הד"ד שמן תורק שמך ע"ש ועוד דרשו בפ' ר"ע על ישראל שחטאו בעגל ועזבו המצות הקרא שנאמר עד שהמלך במסיבו נירדי נתן ריחו כלומר עזבו המצות ע"ש וכן איתא בילקוט פ' אמור מה אתרוג יש בו ריח וטעם כך יש בישראל בעלי תורה ומע"ט כפות תמרים ומה תמרה יש בה אוכל ולא ריח כך יש ישראל בעלי תורה בלא מצות והדס מה הדס יש ריח ואין בו אוכל כך יש ישראל שיש בידיהם מצות ומע"ט ואין בהם תורה ע"ש עכ"פ מבואר הטיב שעסק מצות נמשלו לריח שמע"ט מריחין ריח טוב ומקרא מלא כתי' והריחו ביראת ה' ועפ"ז יתפרש לנו דברי יצחק במה שבירך ליעקב הואיל שעיקר סגולות דרכי תור' ומצות הוא בעוה"ז דוקא וקיומן של מע"ט היא דווקא ע"י סולם מוצב ארצה להלוך לפני ה' ע"י ארצות חיים מעוה"ז ולכן היה ידי יעקב אוחזת בעקב כלומר שאינו רוצה לעשות קביעות מעסקי עוה"ז רק אצלו הוא עקב תחתית אשר עולים עי"ז למעלה למשכיל עד ראשו שמגיע השמיימה לכן מהצורך לנו להנות כפי כל צרכנו לעלות לחלקנו וגורלינו לעוה"ב מה שא"א ולא סגי בלא"ה ולא היה לו להתרעם עבור זה כלל כמו שמנהג המדינות לעלות כ"א אל דרך המלך אל מקום מחוז חפצו דרך מעבר שדות אחרים כמו כן מקיימין הצדיקים פרשה שכל תורה ומצות תלויים בה היינו בכל דרכיך דעהו כלומר שלא יהיה לך כל עסקי עוה"ז רק כדמות דרך שעולין בה למחוז חפצם וזהו האמור ויתן להם ארצות גוים היא ארץ ישראל ועמל לאומים בעבור ישמרו חוקות ותורות ינצרו:
ובזה מבואר מה דאמר ראה אנוכי נותן לפניכם היום כו' את הברכה אשר תשמעון אל מצות כו' כלומר ברכה אשר אני נותן לכם היום בעוה"ז היא אינו ראוי לכם רק בשביל שתשמעו למצות ה' אשר כך היא דרכה של תורה אבל בלא"ה באמת אין לנו רשות להנות מעוה"ז וכן יש לבאר מה דכתיב פ' נצבים ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. כלומר שאין לך בחירות עוה"ז רק בשביל חיי קיום תורה ומצות ה'. וא"כ לפי"ז כל ברכות שבירך יצחק ליעקב מעסקי עוה"ז הוא הכל רק משום הצורך להשיג השגות עוה"ב אשר היה לו חלק שם ולזה אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' וכבר הקדמנו שענין ריח נאמר על מצות ומע"ט לכן מסיים אחרי זה ויתן לך כו' כלומר שאמר ליעקב בני ראה שיהיה לך ריח טוב בתורה ובמצות אז יתן לך השי"ת כל הברכות בכדי שתוכל לקיימן משום דבלעדי קיום מצות ותורה אסור להנות לך מעוה"ז כלל שהיא חלק ונחלה ירושה לאחר ואמר עוד שמשום קיום מצות יעבדוך עמים כו' היה גביר לאחיך והוא ע"ד שאמר בן זומא בפרק הרואה על שראה אוכלסא גדולה אמר ברוך שברא כל אלה לשמשני ע"ש ובמדרש מסיים ואני נבראתי לשמש את בוראי והוא הענין שאנחנו עסוקין הואיל ועיקר בריאות העולם רק בשביל התורה ובשביל המאמינים שיקיימו התורה וכמו דאיתא בברכות פ"ק שם כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואיתא שם עוד דכל העול' לא נברא אלא לצוות לזה ע"ש כלומ' דעיקר הבריא' היה אפי' בשביל צדיק א' שנאמר צדיק יסוד עולם רק דלא תקשה לא היה הקב"ה לברא רק את הצדיק שחפץ בו. ע"ז אמר שהכל נברא לצוות לזה הצדיק אשר לא היה באפשרי שלא היה נברא רק הוא לבדו ולא היה באפשרי לעשות מצות ומע"ט וכמו דמסיים בפ' הרוא' כמה יגיעות יגע אדם עד שמצא פת לאכול ומלבוש ואני מוצא הכל מתוקן ואם היה צריך הצדיק בעצמו לחרוש בשעת חרישה ולזרוע ולקצור ולעסוק בעשיות הבגדים תור' מתי יהיה נעשית א"כ מההכרח בשביל התורה ומע"ט שיהיה הישר גביר לאחיו ושיעבדוהו ויעמדו אחרים לרעות צאנו בכדי שיהיה לו פנאי על עסק תורה ומע"ט ועפי"ז היה זכות ויפוי כח לזכות עליהם על פי מה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ונאמר עוד יום הששי ודרשו רז"ל בפ"ק דעבודת כוכבים דהיה תנאי עם מעשה בראשית אם יקבלו המאמינים את התורה מוטב וא"ל יחזיר עולם לתוהו ובוהו א"כ זה היה טובות כלל העולם עשיית מצות ומע"ט שעושין בעוה"ז מתקיים העולם לפניהם. ואם לא נתנו מקום לקיים תורה ומע"ט נתעקר נחלתם מעיקרא ואפשר עד"ז אמרו רז"ל ששבעים פרים היה מקריבין לקיים כל העולם הכל ע"פ האמור שע"פ קיום מצות המאמינים נתקיים כל כלל העולם ויש ע"פ זה לבאר דברי רש"י בתחילת בראשית דמייתי שם דלא היה צריך להתחיל התורה רק מהחודש הזה לכם רק משום שלא יאמרו לו ליסטים אתם ע"ש והענין הוא כנ"ל דמבואר שם דעיקר בריאה לא היה ולא יתקיים רק ע"י קיום מצות ומע"ט ולכן היה הצורך ליתן להם ארצות גוים היא ארץ ישראל בשביל שהרבה מצות תלוים בה וכאמור בעבור ישמרו חוקותיו ותורותיו ינצרו ובלעדי זה לא יתקיים העולם כלל וכלל ומזה יצא לרז"ל שדרשו וירא את ריח בגדיו ויברכהו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו שאפי' בוגדים מלאים מצות כרימון משום דלפירושינו אינו נכון לקבוע ברכות עוה"ז לכלל ישראל אם לא משום דצריכים לקיום מצות כנ"ל ויצחק ראה שלכלל ישראל יש מצות וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לפיכך ויברכהו ואמר עוד יצחק ליעקב ראה שני שיהיה להריח טוב במצות כרית שדה כו' דמתרגם כחקלא די ברכו ה' ובזוהר מבואר יותר כריחא דחקל תפוחין וע"ז נאמר באילוסא שמקלס הקב"ה לישראל וריח אפך כתפוחים ואף ישראל מקלסין להקב"ה בזה ואומרין כתפוח בעצי היער היינו חקל תפוחים הרגיל על לשון חכמי האמת משורש מרכבה קדושה עלאי ולכן ע"י מעשים ומצות שעושין ישרים ע"פ התורה מושרש אצלם ריחא דחקל תפוחין שלמעלה ומסיים יצחק בדברי ברכתו דכשיהיה לך ריח מצות אז ויתן לך מטל השמים כו'. ויש לבאר עוד דאמירות ויתן לך חוזר אלעיל מה שאמר ראה ריח בני כו' כלומר ראה בני שכל ענייני ברכות עוה"ז תראה לקבוע עיקר הנאתך ועשייתך לא להנאות עוה"ז אלא משום קיום עבודת בוראך כאמור באריכות בסימן רל"א שרמזנו לעיל על סמך דרשא דכתיב בכל דרכך דעהו ובזה יש לבאר מה שאמר יצחק לו מי איפוא כו' ואברכהו גם ברוך יהיה ולכאורה זה מיותר ועיין רש"י שמפרש ע"פ דרש ולדברינו ניחא מאוד דהנה יצחק אמר לו אח"כ בא אחיך במרמה ומפרש"י ע"פ תרגום על אחיך בחוכמא ע"ש והיינו מה דביארנו שמהצורך ליעקב עסק ברכות עוה"ז בשביל קיום תורה ומצות וכמו דאמרו למה נתאוה משה לכנס לארץ לא לאכול מפרותיה היה צריך אלא משום קיום מצות אשר תלויים בארץ הרבה מהן וע"ז אמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהיה כלומר כל עסקי ברכות עוה"ז נתתי לו לא שעצמות עוה"ז נצרכים לו אלא שהמה נצרכים לו לעלות ע"י הסולם מוצב ארצה לראש השמים אשר בלתי תיקונו שיתקן בפרוזדור א"א להכנס לטרקלין וע"י עסקי עוה"ז יכול לזכות להכנס לטרקלין וזהו שכוון באמרו שברכתיו מטעם שע"י ברכות הללו גם ברוך יהיה לעתיד לעוה"ב וכן פירש המדרש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שקאי על עוה"ז ועוה"ב ובדרך זה יש לבאר מה שנאמר עוד שם ויען יצחק ויאמר הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה איפוא מה אעשה בני. לכאורה תיבות סמכתיו אינו מדוקדק אבל לדברינו מדוייק דיצחק אמר דבא אחיך במרמה בחוכמא דהיינו בכדי לקיים התורה כנ"ל ולכן אמר ודגן ותירוש סמכתיו כלומר מה דנתתי לו דגן ותירוש אין כוונתו לעצמות שלהן שיהיה לו עוה"ז אלא דכוונתו שיהיה לו מזה סמיכה על קיום תורה ומצות כמו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר וזהו שאמר הן גביר שמתיו לך ודגן ותירוש הכל סמכתיו לקיים התורה כמו שהבאתי לעיל מבן זומא בפ' הרואה שכל העולם ברא לשמשו בכדי שיכול לקיים תורה ומצות ויותר יש לבאר הן גביר שמתיו לך לכאורה תיבות לך מיותר ודי היה אומרו הן גביר שמתיו ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ממילא אף הוא בכלל אבל אפשר שיצחק אמר לו שזה לטובתך שיעקב יהיה גביר ויכול לקיים תורה ומצות שעי"ז קיום כל העולם כולו ואם לא בריתי לא נתקיימו שמים וארץ א"כ זהו לטובתך ואמר לך לטובתך כמו דמפרש"י גבי אברהם דכתיב לך לך שמפרש"י לטובתך כמו כן הכא אמר יצחק שזהו לטובתך ואח"ז אמר יצחק לו הנה משמני הארץ יהיה מושבך כו' ולקמן נאריך לבאר זה דכל עסק צדיקים בעוה"ז הוא רק דרך גר ואורח עובר אבל אצל הרשעים בעוה"ז קביעות תושבים ונקדים לפרש תיבות הנה משמני הארץ לכאורה אינו שייך כאן לשון הנה ודי היה לו לומר משמני הארץ כו' ולפי הצעתינו יש לפרש דיצחק אמר דאין לך להתרעם על מה שנתן ברכות עוה"ז ליעקב בשביל קיום תורה ומצות דאילולי המאמיני' אין שום קיום לכלל העולם כמו שהקדמנו שעיקר בריאה לא היה רק בשביל תורה ומקבליה ועוד נאמר אם לא בריתי כו' ועוד ראיתי בשל"ה בהקדמתו הנקרא שער הגדול מביא שם בשם ספר הקנה וז"ל תאנא עמוד א' מן הארץ לרקיע וצדיק שמו ע"ש הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם מתגבר והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם ואם לאו אינו יכול להתקיים העולם ע"כ ומסיים השל"ה ע"ז דהוא העמוד האמור בפ' אין דורשין דאמר ר"א בן שמוע דהעולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא מן הארץ סוד ארץ החיים עד לרקיע העומד באמצע ועליו נאמר בשמים וארץ והוא המייחד שמים וארץ ומחברם להיות אחד כו' ע"ש וזהו שאמר ויען יצחק אביו על מה שנשא קולו בבכי עבור שנתן ליעקב עוה"ז המיוחד אליו על זה עלם יצחק ואמר לו למה תצעק על זאת הלא זה הדבר לטובתך שע"י כך שיהיה קיום למאמיני' בעוה"ז משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל כלומר המאמין הוא מחבר הארץ ושמים יחד לקיימם ושייך שפיר לשון הנה דאמר כלומר הנה ידוע שעי"ז יתקיים מושבך וקיומך על הארץ ואפשר לפרש בזה מאי דאמור וידו אוחזת בעקב ע"ד שאמרו כל היקום אשר ברגליהם כלומר שיעקב אוחז ומחזק אותו לקיומו עיקר נחלתו עוה"ז שניתן לו בירושה מאחז ומחזק יעקב בצדקתו כנ"ל. עוד אפשר לבאר שיצחק ענה ואמר לו מה לך לצעוק בקול בכי על ברכות יעקב בעוה"ז דהא אצלו רק דגן ותירוש סמכתיו כנ"ל בסמיכה בעלמא כי כל הצדיקים מכניס א"ע בעוה"ז כגרים בארץ עיין של"ה שער אותיות אות ג' האריך בזה איך שכל אבות הקדושים היו גרים אברהם אמר גר ותושב אנכי ביצחק נאמר גור בארץ הזאת יעקב אמר שני מגורי דוד רגל רביעי מהמרכבה אמר גר אנכי בארץ והיה לזכרון בין עיניהם תמיד ענין הגירות בארץ ונא היו מתעסקים כלל בקביעות דירות ארציות כי במדור העליון שם ביתו עכ"ל ונראה שזהו שאמר ירמיה כי גרים אנחנו לפניך תושבים ככל אבותינו כלומר בעוה"ז אנחנו גר"ים בלא שום קביעות ועיקר קביעות תושב שלנו בעוה"ב בשעה שנבוא אל אבותינו וכמו שנאמר ושכבתי עם אבותי. כי שם נקרא עיקר ישיבה שלנו וכן נאמר בתהלים כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי מתפרש ג"כ כנ"ל דכאן בעוה"ז אנחנו רק גרים ובעוה"ב אנחנו תושבים ובפ"ק דמ"ק נמי איתא דהאי עלמא אושפיזא ועלמא דאתי מיקרי ביתא ויליף שם מדכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם ע"ש ולכן נקרא בית עלמין:
עכ"פ אצל הצדיקים האי עלמא עוה"ז אושפיזא והוא כמו גר עובר אורח ממקום למקום וכמו אדם שיש לו נסיעה מיוחדת לאיזה מקום ידוע רחוק מאתו מהלך חודש ימים או עשור ומהצורך לנהוג נסיעתו דרך איזה כפרים ואכסנאות מיום אל יום עד בואו אל מקום חפצו המיועד לו שם לשמוח עם אביו ואמו ומשפחתו או לסחור איזה סחורה ידוע לו בודאי כל המשך עיקר נסיעתו דרך הכפרים והאכסנאות עליו למשא אחרי אשר עיקר נסיעתו אינו נצרכת אליו כלל ותכלית חפץ מגמתו היא רק שצורך לפניו להיות באותו מקום הרחוק ממנו חודש ימים אולם מחמת שבלתי אפשר שיהיה לו קפיצות הדרך אל מקום הנצרך לו בלעדו שינהג נסיעתו לאט מיום ליום דרך כפרים הללו לכן נוהג נסיעתו כך ממקום למקום בהכרח ולפיכך אינו מקפיד על מיעוט שינה ועל מיעוט תענוג אשר נעדר לו בכל הדרך ההוא מחמת שידוע לו שכל בית מלונו בכל הדרך אינו אלא דירת עראי דרך העברה בעלמא וכל נסיעתו אינה נעשה אלא להשיג מגמתו ותשוקתו לעלות אל מקום חפצו אשר שם יעשה מנוחתו קבע לשמוח עם בית אביו או לסחור שם טוב סחורה בפנינים ודברים יקרים ולכן אמר ימינו כצל עובר ואמר עוד כי אדם הולך אל בית עולמו שכל ימי אנוש עלי ארץ כעובר אורח הולך לדרכו דרך כפרים ומלונות אל מקום חפצו ועוד כתיב ימינו כלל עובר ובכל משך הילוכו נקרא גר ובהגיעו אל משכבי אבותיו שם עיקר מושבו להקרות תושב ולזה אמרו עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי כלומר בזה העולם תהיה ארעי ומושב קביעתך על עוה"ב כנ"ל ויש לבאר בזה מה דאמר ויען יצחק כו' כלומר אין לך להצטער ולבכות על ברכות יעקב כי אצלו רק סמכתיו דגן ותירוש כמו שביארנו שאין לו קביעות בעוה"ז רק בסמיכה של עראי כמו גר ועובר אורח ההולך לדרכו אבל אתה הנה משמני הארץ יהיה מושבך כלומר אתה תושב קבוע אליך הנאות עוה"ז בשלימו ומדוייק שפיר מלות הנה דאמר ועפי"ז יש לבא' מה דאיתא במדרש הביאו רש"י פ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ביקש יעקב לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקי' מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז ע"ש וראיתי בשפתי חכמים שכתב דדייק לפרש כך דקשה לרש"י למה אמר וישב ולא אמר ויהי יעקב ע"ש אבל באמת הרבה מקראות מצינו גבי אברהם ויאהל אברם וישב באלוני ממרא וכן אמר על אברהם וישב בין קדש ובין שור ועוד אמר וישב אברהם בבאר שבע ולא דייקינן למה לא כתיב ויהי ועוד אמרתי לדקדק בלשון המדרש דקאמר מה שמתוקן להם ולא אמר מזה שמזומן להם וכן מצאתי שדקדק כך באלשיך ע"ש ואני דקדקתי עוד דיקדוק נכון במה דאמר שמתיקן להם לעוה"ב אינו מדוקדק והל"ל מה שמתוקן להם בעוה"ב או העוה"ב אבל לעוה"ב קשה ע"כ נראה דעיקר דיוקא דמדרש הזה מכפל לישנא דקרא דאמר בארץ מגורי אביו בארץ כנען והיה די אמרו בארץ כנען או בארץ מגורי אביו לחודא לכן מפרש המדרש דכל האי קרא לדרשא אתיא. והכי קאמר וישב יעקב כו' דהא הקדמנו דלצדיקים כל עסקי עוה"ז אינו אלא כמו גר בארץ וכמו דביארנו קרא דגרים אנחנו לפניך בארץ עוה"ז ותושבים ככל אבותינו היינו בשעה שצדיקים באים לשכב במנוחות שלום עם אבותיהם אבל יעקב לא עשה כך אלא הפך מארעי קבע ומקבע ארעי. ולכן אמר וישב יעקב בארץ כלומר כאן בארץ רצה לעשות לפניו מושב קבוע כמו תושב וממילא נשאר לו מקום אבותיו בלא קביעות אלא כמו גר בשכונת מקום אבותיו וזהו דאמר ומסיים מגורי אביו כלומר לא יהיה נשאר לו להיות תושב ככל אבותיו אלא כגר וע"ז קא דריש המדרש מה היה זה שיעקב ביקש בעוה"ז לישב בשלוה ואין לו חלק ונחלה ליעקב בעוה"ז ומה שבירך יצחק ליעקב ברכות עוה"ז הוא רק מה שצריך לו לתקן את עצמו בעוה"ז תורה ומע"ט על עוה"ב וכאמור התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ואמר עוד יפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז ומביא הרמב"ם בפירושו לאבות מאמר הכתוב בקהלת כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כי אין אחר המות שלימות ותוספת רק הענין ההוא אשר ילך אדם עליו ישאר לעולם ע"ש א"כ הואיל ונותן לישרים העוה"ב ועיקר הכנה ותקונו הוא דווקא בעוה"ז ולכן ממילא הרשות נתונה להשתמש בעוה"ז כמו שביארנו למשל מי שיש לו דרך רחוק ומהצורך להתנהג נסיע' בדרך מכפר לכפר מה שאין רצונו וצרכו כלל להיות באותן המקומות והכפרים רק שלא באפשרי להיות באופן אחר במקום מחוז חשקו כנ"ל כדוגמא זאת ניתן ליעקב עוה"ז שהיא צורך לנו דרך לתקן בזה הצורך לגו לעולם הבא כאמור התקן עצמך בפרוזדור כנימוסי המדינה. בכל מקום להלוך אפילו בשדות אחרים דרך המלך אבל אין רשות להמהלך לנטות ימין ושמאל כמו כן אין לנו להנות מעו"הז רק משום מעשה קיום ותיקון לעוה"ב וזהו ענין בכל דרכיך דעהו כלומר בכל הדרך הניתן לך רשות ליהנות בעוה"ז הוא רק בכדי לידע מחוז חפצי של השי"ת זה במה שנאמר פר' ואתחנן ושמרתם לעשות כאש' ציוה ה' כו' לא תסורו ימין ושמאל בכל הדרך אשר ציוה ה' כו' כלומר אין לכם לסור בעוה"ז לימין ושמאל רק כמו ההולך בדרך כנ"ל וזהו אמרם הנהנה מעוה"ז בלא ברכ' מעל' כמו שאמרנו דעיקר הנאת עוה"ז ניתן ליוצאי מצרים רק בשביל מה שמתקנין על ידי זה לעולם הבא ועוה"ב נקרא ברכה עליונה ואסור להנות מעוה"ז בלא עסק ברכה שיגיע לו מזה לעוה"ב וזהו דאמר המדרש בקש יעקב לישב בשלוה בעוה"ז ולא להתנהג כאן כדוגמת גר ועובר אורח על זה אמר הקב"ה הלא אין לצדיקים חלק ונחלה בעוה"ז ודי שמתוקן להם העוה"ז לעוה"ב ועל פי זה האופן רשאין להנות כאמור התקן עצמך בפרוזדור וביארתי לעיל שרבי זקף עשר אצבעותיו שלא נהנה כלום מעוה"ז אפילו באצבע קטנה כי אף שלא פסקה משולחנו צנון וחזרת היה הכל משום קיום עוה"ב כאמור בכל דרכיך דעהו. ור' אלעזר היה דומה תשמיש ככפיית שד כנ"ל משום דלא קבע הנאתו רק מה שצורך לו לתקנו לעוה"ב כמו שהארכנו ומדוקדק מאוד לשון מתוקן ולשון לעוה"ב האמור במדרש הנ"ל: