אור ברסלב
שות גליא מסכת דרוש לשבת תשובה דרוש ג

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

דרוש לשבת תשובה דרוש ג

דרוש לשבת תשובה דרוש ב

דרוש שאמרתי בר"ה שנת מקימי מעפר לפ"ק אבינו מלכנו כלה כל צר ומסטין מעלינו אח"ז אומר אבינו מלכנו סתום פיות מסטיננו ומקטריגנו לכאורה אחרי אשר אמר מקודם כלה כל צר ומסטין כו' א"כ אינו מהצורך לומר שיסתום פיו אח"כ גם למה אמר מתחילה לשון יחיד צר ומסטין ואח"כ אמר לשון רבים מסטיננו ולבוא אל הענין נקדים מאי דאית' בפ"ק דעבוד' כוכבים אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו ליוה"ד שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו וכ' מהרש"א גבי מצוה אמר מקדמתו וגבי עבירה אמר מלפפתו משום שידוע שעושה מצוה נברא מלאך סניגור ומעבירה מלאך קטיגור ודרך משל למי שמוליכין למקום שמחה א"צ המוליכו לאוחזו ביד כי ודאי ילך אחרי המוליכו ולא ימלט ממנו כן הוא במצוה אבל ההולך לגרדום צריך המוליכו ללפתו ולאוחזו שלא ימלט מלילך אחריו כן הוא גבי עבירה עכ"ל (וע"פ הקדמה של מהרש"א אמרתי לפרש בפ' תבוא גבי ברכות כתיב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך ולא אמר ורדפוך אבל בקללות אמר ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך ובהקדמה הנ"ל ניחא) ואני אמרתי להעיר אוזן מילין לחקור בזה ולבאר סיפא דקרא מה דכתיב והלך לפניך צדקך ומסיים בה וכבוד ה' יאספך (ישעיה נח) והענין שיש הפרש גדול בין מצוה לעבירה ונבאר בענין הזה מה דכתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ועיין בילקוט פ' לך לך שמביא שם על מה דאיתא שם ואברכה מברכיך ומקללך אאור שחס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבוד עצמו דכתיב ומקללך אאור בעצמו ובכבוד הקב"ה אמר ובוזי יקלו ע"י אחרים ע"ש ולי נראה להעיר ענין אחר בתוכן מקרא הזה דהנה ידוע שמעלות נביאים יותר במדרגה מהמלאכים והובא ברש"י פ' בלק מילקוט שם על קרא כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ע"ש ועיין בשל"ה בהקדמה שלו הנקרא בעשרה מאמרות מאמר שני שמאריך להביא בזה דעת הקדמונים בזה והביא שם דברי בעל אבן עזרא שהביא דעת ר' סעדי' גאון שהישרים המה יותר נכבדים ממלאכי השרת והוא חולק עליו ודעת אב"ע שהצדיקים אינם נכבדים אלא ממלאכים המתחדשים אבל לא ממלאכי השרת ע"ש שמאריך בזה כמה דעות שמסכימים שמדרגות נביאים הקדושים אפי' למעלה ממלאכי השרת עכ"פ מהמתחדשים לית מאן דפליג דמעלת שישרים גבוה מהם כאמור ברש"י בפ' בלק ובילקוט שם דמחיצות נביאים הקדושים לפנים ממה"ש וז"ל ראה בלעם שיושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו ומבררים כל פרשה ופרשה למה נכתבה וכן הוא אומר כי ליושבים לפני ה' יהיה כו' והיה עיניך רואות את מוריך ומה"ש שואלים אותם מה הורה להם הקב"ה לפי שאינו יכולים לכנוס שם למחיצתן שנאמר כעת יאמר ליעקב כו' ועפ"ז ניחא מה דמסיים בקרא וכבוד ה' יאספך וידוע מה שאמר משה בפ' כי תשא הראני נא את כבודך והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות כי לא יראני האדם וחי עיין ילקוט בשעה שהנפש יוצאה מהגוף אז רואה פני השכינה ע"ש משמע שכבודך האמור במקרא הוא ענין ראיות השכינה והודיע הקב"ה שבחייו א"א לראות כבודו של הקב"ה אם לא שלאחר מיתה זוכין לראות פני השכינה כאמור בילקוט והיו עיניך רואות את מוריך אכל מלאכי השרת אינן יכולין לראות כבודו של הקב"ה היינו זיו השכינה וכאמור משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו בכל מקום שהוא אבל המה אינן יודעים מפני שאין להם יכולת לכנוס למחיצות מחנה זיו שכינה כמו הקדושים שאמרו שיושבין ונהנים מזיו השכינה וכמו שאמרו נשמתן של צדיקים חצובות מתחת כסא הכבוד ולאחרי מותן גנוזות תחת כסא הכבוד כאמור והיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כמו דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים עיין ברמב"ן שכ' מאן דנפיח ממה שבתוכו הוא נופח וזהו שנאמר והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה משמע שהקב"ה נתן מדילי' חלק ה' עמו וע"פ מה שביארתי בדרושים אחרים מהענין שהקב"ה כו' והארכתי בזה א"כ מה שאמור בילקוט שיושבים לפני הקב"ה ומבררים כל פרשה למה נכתבה א"כ מעמיקים על וסודות התורה וסודה ולכן אמר והיו עיניך רואות את מוריך כלומר ע"י התורה אתה רואה את זיו השכינה משא"כ מלאכים אין להם יכולת לראות ולחזות בנועם כבוד השכינה והקדמונים פירשו מה דכתיב כי לא יראני האדם וחי תיבות וחי קאי על מלאכים כלומר אפי' מי שהמה תי לעולמים ג"כ לא ראו את כבודו ובזה מתבאר לנכון מה דאמר בעושה מצוה מקדמתו והולכת לפניו ויליף מדכתיב והלך לפניך צדקך ומסיים וכבוד ה' יאספך והענין יובן למשל אם יש איזה אורח הגון בעיר מזמין אותו איזה גביר מנדיבי העיר אליו אל סעודה ושולח אחריו איזה נער ממשרתיו לקרוא לו והנער הולך לפניו להראות לו דרך מבוא לבית נגיד הנ"ל אולם בבואו שם הולך הנגיד נכחו ומכניסו הנגיד אל חדר לפנים מחדר חדר הפנימי תוך ההיכל אשר הוכן מושבו של הנגיד כי שם יאכלו לחם הסעודה והנער המשרת אשר הוליך את האורח הנ"ל מבית אכסנאי לבית הנגיד אין לו רשות ויכולת לכנוס אל תוך חדר ההוא מושב היכל מיוחד לנגיד הנ"ל עם האורחים המזומנים כן הוא בעצמו ענין הזה שאמר והלך לפניך צדקך כלומר שהולך להראות לך הדרך ילך בה. אולם אין רשות לאותו מלאך לכנוס אל מחנה שכינה כי אין לו כח לראות את כבודו וכאמור זה אל זה שואלים איה מקום כבודו לכן מסיים וכבוד ה' יאספך כלומר אותו מלאך יהיה הולך להראות לך הדרך אשר תלך עד מחנה שכינה אמנם בבואך שמה כבוד ה' בעצמך יאספך שהמלאך ישאר עומד מחוץ למחנה ושם יקויים בך והיה עיניך רואות את מוריך מה שבחייך אין אדם יכול לראותו דאפילו משה רבינו אמר הראיני את כבודוך והשיבו הקב"ה כי לא יראני כו' אבל שם יהיו עיניך רואות את השכינה מה שהמלאך לא יהיה לו יכולת לראות וכל זה במלאך טוב הנברא מעשיות מצוה נתבאר שעיקר תשלומי שכר המצוה אינו תלוי בו וכמאמר ז"ל יושבים ונהנין מזיו השכינה וכאמרו ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו וכאמור וכבוד ה' יאספך שזהו עצמות השכר מה שמבחינים ורואים כבוד ה' מה שמה"ש אינן משיגים כבודו ואומרים איה מקום כבודו אולם בענין עונש עבירות מידה אחרת הוא שאותו מקטרג עצמו שנברא ע"י עשיות העבירה הוא הדן את האדם וכל זמן שלא כלה המקטרג הזה מתוח עונש על האדם ומבואר בספרי יראים ומהם בזוהר במקומות רבים כי המקטרג צועק הב לי מזוני ועיקר חיות המקטרג הוא מה שנוקם ושופך חימה על העובר ואין להעובר מנוחה ממנו כל זמן שהוא קיים. עד שנתמלא סאתו מידה במידה עבור העבירה שעשה אז ממילא נאבד וכלה מקטרג ההוא לאפס ואין אחרי שנעדר עיקר חיותו שהוא ע"י העונש שעושה ובספר חיקור דין (חלק ה' פ' ה') מאריך בזה לפרש מה שכתוב כי תולעתם לא תמות תולעת כינוי להקטיגור ואמר מיתה הוא דלית ליה כל זמן העונש ועד שהקטיגור הנקנה ע"י חטא עוסק ובא לגבות חובו לא יתאר בו מיתה אבל אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחרי שקיבל עונשו במדה ובמשקל כי יתבטל התולעת ביטול גמור שהוא הרבה יותר ממיתה כדכתיב כי הנה אויביך יאבדו הנדרש על המזיקים שנבראו ערב שבת בין השמשות וכשבא שבת אמר אדם הראשון מזמור זה ואבדון ומות ב' דברים הם דהא חלקינהו קרא (איוב כח) אבדון ומות אמרו כו' ע"ש באורך ונתבאר שיש הפרש גדול בין שכרן של מצות והמלאך הנברא מעסק עשיות המצוה ובין עבירות והמקטרג הנברא מעסק העברת עבירה והוא זה שתשלום שכרן של מצות אינו מסור להמלאכים והמה אינם רק מליצים טוב להקב"ה כאמור והלך לפניך צדקך אבל עיקר שכרן עין לא ראתה אלהים זולתך וכאמור וכבוד ה' יאספך כנ"ל אבל גבי עבירות אינו כן כאמור הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות עולה ומסטין ומקטרג ונוטל נשמה ומפי עליון לא תצא הרעה ותיסרך רעתך כתיב היינו תולעת האמור מקטרג מחבל הנברא מן העושה העבירה אותו מלאך רע מענש אותו במדה ובמשקל עד שבזמן שנתמלא סאתו של החוטא אז כלה ונאבד המקטרג מעיקרו שאין לו חיות כלל בלתי העונש וזהו האמור כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הובא בילקוט פ' כי תשא הראני נא את כבודך ביקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים לעתיד ע"ש שהשיב הקב"ה לא יראני האדם ששכר הזה עין לא ראתה ומבואר ע"פ הקדמות האמורין ממקרא הנ"ל שאומר כי מכבדי אכבד כלומר שכר של הצדיקים עבור המצות אכבד אני בעצמו כי אין רשות למלאך בזה אבל עסק עונש מפי עליון לא תצא הרעות רק ע"י אותו מחבל המקטרג הנברא מן העבירה ולכן אמר יקלו מעצמו ולא ע"י הקב"ה בעצמו אלא ע"י אחרים עד שכלה המקטרג המחבל שנברא ע"י עבירה ומפורש כך באגדה הנ"ל שאמר העושה מצוה מקדמתו והולכת לפניו דכתיב והלך לפניך צדקך כמו שהקדמנו המשל מהמשרת שקורא את האורח אל בית הסעודה שאין לו רשות לכנוס לאותו מקום כנ"ל ומסיים וכבוד ה' יאספך כלומר עיקר שכרן של צדיקים הנקרא כבוד זה ה' יאספו בעצמו ולא ע"י אחרים אבל בעבירה אמר ילפתו ארחות דרכם כלומר המחבל הנברא מלפפתו כמו שנאמר ויחרד האיש וילפת כן מלאך המחבל מקרידו ומלפתו. עד שמקבל עונשו במלואו אז יעלו בתוהו ויאבדו כלומר שיאבד המחבל ההוא מהעולם לגמרי אחרי מלאות העונש של העובר וכאשר ביארתי לעיל מספר חיקור דין דדריש מקרא דכי הנה אויבך יאבדו דמיתה הוא דלית ליה לאותו תולעת אבל אבידה אית ליה כנ"ל ובזה יש לפרש מה דאמר מקודם אבינו מלכנו כלה כל צר ומסטין מעלינו זה קאי על אותו מחבל שנברא מן העבירה שאין תקומה להעובר עד שיכלה התולעת הזה לגמרי כנ"ל דכל זמן שהוא קיים תובע לגבות חובו ומבקש מזונו עליו מתפללים שיכלה לגמרי ועל מסטין הזה אמר מעלינו כלומר מה שנעשה ונברא על ידינו אבל עוד יש שטן ויצה"ר והוא א' ממלאכי השרת הממונה על זה כאמר ויבאו בני אלהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם עליו אין להתפלל לכלותו לגמרי רק שמתפללים שיסתום פיו בעת ועונה זאת שלא יתן הקב"ה לו רשות להסטין עלינו דהשטן עומד על ימינו לשיטנו. מבקשים אנחנו להקב"ה שיסתום טענתו מלהסטין ומלקטרג אבל לכלות לגמרי א"א ואמר מסטיננו ומקטריניגו כלומר שהוא מסטין ומקטרג כולל לכל העולם ואמר פיות כאמור וחרב פיפיות בידם שפירושו לשון חידוד. כמו כן אמר שיסתום הקב"ה חריפותו שמתאמץ להסטין ולקטרג תמיד ועומד לשטנינו ולא יסטין עלינו עוד בעת הזאת:

וע"פ הקדמה שפירשנו קרא דהלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך שאין רשות למלאכים לכנוס שם אמרתי לפרש דבר נפלא בהגדה בפ' הנושא גבי רבי דאמרינן שם יצאה בת קול ואמרה יבוא שלום וינוחו על משכבותם ואח"כ מקשה תלמודא על משכבך מיבעי לי' מסייע להא דאמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע צדיק בא אומר הקב"ה יבואו צדיקים ויצאו לקראתו יבוא בשלום ינוחו משכבותם עוד שם אמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מהעולם ג' כתות של מה"ש יוצאות לקראתו אחת אומרת יבא בשלום ואחת אומרת הולך נכוחו ואחת אומרת יבוא שלום ינוחו על משכבותם ובשעה שרשע נאבד מהעולם ג' כתות מלאכי חבלה אחת אומרת אין שלום כו' א' אומרת למעצבה תשכבון ואחת אומרת רדה כו' והנה כפי הנראה מה דמקשה תלמודא על משכבותם על משכבך מבעי ליה לא קשה ליה להמקשן רק ממה דאמור במקרא לשון רבים הול"ל לשון יחיד ע"ז מתרץ דצדיקים הרבה יוצאים לקראתו לכן אמר לשון רבים לפי"ז קשה דלא היה למקשה לשנות בקושייתו רק מרבים ליחיד וכך היל"ל על משכבותם על משכבו מיבעי ליה. דידוע על משכבו הוא לשון נסתר כמו משכבותם אבל השתא דקאמר לדייק בקושייתו משכבך משמע דקשה ליה נמי אמאי לשון רבים ולשון נסתר היל"ל לשון יחיד ונוכח וכמו דאמר גבי רשעים רדה דהוא לשון נוכח כמו כן היה לו לומר גבי צדיקים בנוכח נמצא מוכח דלמקשה קשה ליה האי לישנא בתרתי עוד אמרתי דהמקשה מצא כאן לדקדק בתלתא דהשתא דקאמר משכבותם משמע דרבים שוכבים על משכבים רבים ואי הוה כתיב ינוחו על משכבם היה משמע שוכבים רבים על משכב אחד אבל משכבותם משמע רבים שוכבים על משכבים רבים ובמאי דמתרץ דצדיקים יוצאים לקראתו ממילא מתורץ כל הדקדוקים דהכל בדיוק נאמר דלכאורה יש לדקדק על עיקרא דהאי מילתא מהו עסק ענין יציאות הצדיקים לקראת הצדיק הנפטר ולמה, אין דיי במלאכי מעלה היוצאין לקראתו אמנם לפי דברינו ובקדמתינו ניחא הכל דמה"ש אין יכולין להוליך את הצדיק הנפטר אלא עד מקום שיש להם רשות אבל אל אותו מקים עיקר הכבוד שהצדיקים יושבים שם ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה מקום ההוא למעלה ממחיצתן של מה"ש כאמור זה אל זה שואלי' איה מקום כבודו ואומרי' ברוך כבודו ממקומו ומקומו עצמו לא ידעי ושואלי' לצדיקים ואומרים כעת ליעקב מה פעל אל אלים וניחא דמה"ש אין מלוין לצדיק הנפטר אלא עד למחיצתן ואח"כ מההכרח שיבוא צדיקים נכוחו כאמור הולך נכוחו ומקבלים אותו למחיצתן שיושבין לפני הקב"ה ונהנין מזיו כבודו וניחא דמה"ש אומרים ינוחו על משכבותם בלשון רבים ובלשון נסתר ולא בלשון נוכח מפני שמשכב ומושב של הצדיקים לא נודע ונעלם מהם שאין רשות לכנוס לאותו מחיצה. ומתורץ מה דאומרים על משכבותם רבים שוכבים על משכבות רבים ע"פ מה דאמור בפ' שואל כי הולך אדם אל בית עולמו א"ר יצחק מלמד שלכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו משל למלך ב"ו שנכנס הוא ועבדיו לעיר כשהם נכנסין כולם בשער א' נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו ע"כ:

גם בפ' הספינה דרשינן מאי כי על כל כבוד חופה מלמד שכל או"א עושה הקב"ה לו חופה לפי כבודו א"כ ניחא מאוד מה דאמר משכבותם שגם המשכבות רבים המה כל או"א מדור לפי כבודו ואף נאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם דידוע דכבוד קאי על שכרן של צדיקים כאמור הראני נא את כבודך ומסיים על משכבותם דיש משכבות רבים אינו דומה זה לזה ומדור לפי כבודו ובזה יש לבאר מה דאמר יבוא שלום לשון יחיד ומסיים ינוחו כו' לשון רבים והוא ע"פ המשל המבואר שם בפרק שואל דהמלך ועבדיו כשהן נכנסין לעיר כולם בשער אחד נכנסין וכשהן לנין אז נותנין לכל אחד ואחד מדור בפני עצמו לפי כבודו. כמו כן אמר בקרא יבוא שלום ביחד כלומר כולן נכנסין כאחד אבל מכל מקום כל אחד יש לו מדור בפני עצמו להיות מנוחתו כבוד לפי כבודו לכן מסיים ינוחו על משכבותם. דרוש ביראת ה' לפרשת בראשית מדרש הובא בכמה ספרים ובבעל עקדה שער נ"ז שאלו לחכמה חוטא מה ענשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה ענשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מה ענשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקדוש ברוך הוא חוטא מה ענשו אמר יעשה תשוב' ויתודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל ובביאור מדרש זה יבואר לפנינו מה שיש לדקדק טובא בקרא דכתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. הנה פתח ואמר יראו את ה' קדושיו למאי דייק דווקא קדושים ומסיים כי אין מחסור ליראיו והיה די לסיים ולומר וכפירים רשו ורעבו לענין מאי אמר עוד ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. הא כבר אמר כי אין מחסור ליראיו ועוד למאי שינה קרא ואמר ודורשי ה' ולא אמר יראיו כמו שפתח וגם תחילה אמר סתם כי אין מחסור ולא הזכיר כל טוב ואחר כך דייק ואומר ולא יחסרו כל טוב:

ולבאר כל זה נקדים עוד לבאר מה דאיתא במדרש בראשית הובא ברש"י ברא אלהים ולא נאמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושיתפו למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים עכ"ל והענין קשה מאוד לומר על הקב"ה השתנות מן מחשבה למעשה ולא בן אדם הוא להתנחם ועוד קשה מה דאמר ראה שאין העולם מתקיים היה לו לומר שאין הבריות מתקיימים ומה נוגע הדבר אל העולם. עוד יש לדקדק טובא כמה דיקדוקים בהני קראי דבשלמא תחילה אמר בראשית ברא אלהים ניחא דזה קאי אתחילת מחשבה. אבל לבסוף ביום הששי בשעת בריאת האדם כתיב נמי ויברא אלהים את האדם. ושם איירי בסוף מעשה היה לו לבאר איך ששינה המעשה ממחשבה ושיתף רחמים ולמה לא זכר התם עדיין שם הו"יה. עד אחרי כל העניינים שחזר הכתוב על כל מעשה בראשית ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שם הודיע לנו הכתוב שבשעת מעשה של האדם לא עשהו כמו שעלה במחשבה אלא שיתף מידת הרחמים וקשה לעיל בשעת גמר מעשיהו של האדם היה לנו להודיע זאת אף כל המשך דהאי קרא מוקשה ובפרט מאי דמסיים התם ביום עשות כו' ארץ ושמים כולו מיותר אחרי אשר הזכיר מקודם ופתח בשמים וארץ ואיירי בהו למה לו להזכירם שנית גם בכל מקום שמזכיר שם מקודם הוא אומר השמים והארץ. ועתה מקצר ואומר שמים וארץ ולא אמר הארץ והשמים עוד ידוע מה שדיקדקו חז"ל בפרק אין דורשין על האי קרא דמקדים ארץ לשמים ובכל מקראות ראשונים מקדים הכל שמים לארץ ולבוא אל ביאורינו נקדים לבאר חקירה עצומה נכונה אשר העלתי לדרוש ולחקור טעמא דמתקבל על האי מילתא דאמרו ז"ל דמעלות צדיקים ומחיצות הצדיקים עדיפא טובא יותר מהמלאכים כמבואר בילקוט בלק על קרא דכעת יאמר ליעקב ע"ש ובמקום אחר הארכנו דברים אשר עיקר מעלה לישראל במה שיש להם יצר הרע לחטוא וביארנו מדרש והנה טוב מאוד זה יצר הרע. אולם זאת מצאנו דאף המלאכים נמצאו חוטאים והוא בילקוט פרשה ויצא והנה מלאכי אלהים עולים ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן מלאכי השרת ע"י שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה רבי תנחומא אומר על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו והובא מדרש זה בשל"ה בהקדמה הנקרא בית ישראל (דף יח) ומוכיח ממדרש הנ"ל דאף המלאכים המה בעלי בחירה לחטוא ומסיים והסוד הוא כי כל נברא הוא חסר ואף שהוא שלם יש בי חיסרון קצת ע"ש שהאריך בזה ואף הפייטן יסד ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין. אם כן נראה שאף המה נידונין בדין ומשפט ואמרו יהבו ליה שיתין פולסי דנורא על שלא עשה כשורה. עכ"פ מבואר שגם על המלאכי' נמצא במעשיהם מעשים שעושים שלא כהוגן לחטוא בהן ואם כן יש להם יצה"ר לחטוא ומאי רבותא דישראל ועוד קשה דמבואר (בפ' ר"ע) בשעה שרצו המלאכים לקבל התורה אמר להם משה מה כתיב לא תרצח לא תנאף כלום יש יצה"ר אצליכם ע"ש ולכאורה יש סתירה מילקוט הנ"ל דנמצאו המלאכים חוטאים ונענשים:

ואמרתי להשקיט מבוכה זאת על פי קוטב אמת ונכון אשר הנחתי לבאר את האמור ברש"י הנ"ל שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף רחמים אין כוונות הענין שאם היה מתנהג בדין הי' חש ושלום כליה על הבריות ע"פ עונש מידות הדין שהיה עובר עליהם תמיד לא כן הדבר ואיפכא מיסתבר דאם היה מתנהג העולם בדין בלא ארך אפים ובלא נשיאת עון ממילא היו בני אדם נמנעים להזדקק לשום חטא ועון מעיקרו אחרי שהיו רואים שלא נמצא שום רשע וטוב לו. והיה תיכף כאשר יחטא איש לאלהים ופיללו אלהים בעו נשים ושפטים במידה ובמשקל כפרי מעלליו ולא היה נמצא שום רשע וטוב לפניו לישב לפני אלהים להתקיים בחטאו כי יסופו ויתמו למות ברעב וצמא וחוסר כל וצדיקים היו יושבים עולם לפני אלהים להציל ממות נפשם כפירים היו רשו ורעבו ודורשי ה' לא היה חסרי כל טוב סלה נמצא על ידי זה היה כולם טובים בהכרח גמור לא נעדר אחד מני אלף. כי איככה אוכל ויכול להיות רשע חוטא נפשו אחרי אשר בעיניו יראה שאם יחטא ואשם באחת מכל מצות ה' ימנע הטוב וגמול רעתו על ראשו על פניו יענה ועל פי הכרח זה היה נעשה הדבר אשר כל איש כלל עם הישראלי היו יראים את ה' לעברו ביראה ושחד מחמתו כמו שלא נמצא שום אדם הולך על גחלים שיודע שרגליו הכוונה כן היה מהנמנע לשום אדם לעבור את פי ה' אחרי אשר יודע אשר גחלים הוא חותה על ראשו ונמצא היו ספו ויתמו חוטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם והיה העולם מתקיים ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ולא היה שבט אנשים ופגעי בני אדם מלוי כלל בעולם שלא היה נמצא את מי לענוש ואם כן קשה לכאורה איך אמר המדרש שאם הי' נברא במדת הדין לחוד לא היה העולם אפשר להתקיים. אשר משמע לפי פשוטו שלא היה מתקיים מחמת עונש הגדול שהיה עובר עליהם על פי מדת הדין. וקשה דאף באמת שהעונש היה בהכרח על העובר במידה מרובה ע"פ מידות הדין הלא עיקר העונש על רשעים יחול ואחרי אשר רשעים עוד א נם על פי הקדמה המבוארת מההכרח שהעונש היה נעדר מהוויתו והבריות היו מתקיימים ביותר וביותר אחרי אשר שוד ושבר לא היה עובר בעולם ולתרץ כל זה נראה לבאר על פי שידוע שצדיק יסוד עולם וכתיב אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ובשל"ה בהקדמתו הנקרא שער הגדול (דף לא) איתא וז"ל במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה תאנא עמוד אחד מן הארץ עד רקיע וצדיק שמו ע"ש הצדיקי' וכשיש צדיקים בעולם מתגבר ואם לאו מתחלש והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם ואם הוא חלש לא יכול העולם להתקיים הלכך אפילו אין בעולם כי אם צדיק אחד מעמיד העולם ע"כ והעמוד הזר הוא האמור עליו בחגיגה פרק אין דורשין רבי אלעזר בן שמיע אומר העולם על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם ע"כ והוא מן הארץ סוד חרץ החיים עד לרקיע העומד באמצע ועליו נאמר כי כל בשמים וארץ והוא המיחד שמים וארץ ומחברם להיות אחד ונקרא צדיק על שם הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם המעוררים אותו במעשיהם הטובים הוא מתחזק עכ"ל של"ה ע"ש היוצא מדברים הללו דעיקר קיומא דעלמא הוא רק על ידי הצדיק שהוא העמוד ויסוד המעמיד וכל זמן שהצדיקים מתגברים בצדקותם אף העמוד המקיים העולם מתגבר ואם לאו העמוד מתחלש ואין העולם מתקיים והנה ידוע מה שאמרו איזה גבור הכובש את יצרו ואמרו (בפ' ה דסוכה) דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולכן כשהאדם מתגבר עליו לכובשו ראוי הוא להקראות גיבור על שכובשו. ואף גם זאת ידוע שעיקר שליטות והתגברות יצה"ר הוא על ידי שמוצא מקום להסית האדם לרע. על ידי שאומר לו הלא ראית רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן. אף שהוא רק רע כל היום אף על פי כן ביתו שלום מפחד ואין פחד אלהים נגד עיניו. והדבר מפורש (בקהלת ת) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כו' נמצא עיקר כח והתגברות הוא אינו אלא ע"י שהקב"ה מאריך אף לרשעים ודרך רשעים צלחה ובזה מסית ומדיח הבריות לחטוא מחמת שיראה שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לעמוד ברשעי כל ימיו ומפני שהקב"ה ארך אפים אף לרשעים ומתנהג עם כלל העולם במידת הרחמים על ידי זה מתגבר היצה"ר להחטיא את הבריות מה שאין כן כשהיה מתנהג הקב"ה רק במדת הדין היו רבים שבים מעון:

ואפשר לבאר בזה (ירמיה יב) דכתיב צדיק אתה ה' כי אריב אליך כו' כלומר מחמת שצדיק אתה ופועל צדקות אתה בקרב הארץ להאריך אף לענוש את הרשעים ענין זה הוא מסית ומדיח לכלל העולם. כנאמר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לבות בני א דם לעשות רע ואחאב אמר כך לאליהו כדאי' באגדא דסוף פ' חלק ואמר דהעמיד עבוד' כוכבי' ומזלות על כל תלם ותלם ואף על פי כן לא נעצר השמים מלהוריד טל ומטר ע"ש אבל הענין הוא על פי שהקב"ה עושה צדקות ומאריך אפו והארכתי בזה בדרוש לפרשה נצבים בדברים ערבים ולכן אמר ירמיה צדיק אתה ה' כלומר שאתה מתנהג במידות הויה שהוא רחמים וצדקה ע"כ מצאתי לריב ולהתווכח שאתה גורם להתגרות יצה"ר להחטיא את הבריות ומסיים ירמיה אך משפטי' אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד אם כן גורם שנעשה בזה כח ליצר הרע להסית את הבריות וגם בסוף אין דורשין איתא דרש ר"י בר נחמני מאי דכתיב אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל אל תאמין בו שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצה"ר ואין אלוף אלא הקב"ה כו' ע"ש וראוי לומר בזה וצדיק באמונתו יחיה כלומר שאינו מאמין ביצה"ר אלא מאמין שהקב"ה גבה דיליה הרי מבואר דבר זה בתלמוד שזה עיקר הסתות יצה"ר על ידי שאמר הקב"ה מלא רחמים ולא יפלל לענוש אף למי שחטא לו ובפרק אין עומדין ובפרק החליל איתא דאילמלא מקראות הללו שמבואר שהקב"ה מתחרט על בריאת יצר הרע נתמוטטו רגלינו במשפט ומפרש"י שם דעכשיו יש לישראל פתחון פה שהקב"ה הוא הגורם שברא היצה"ר ולולי זה נתמוטטו במשפט ע"ש וזהו כוונת ירמיה אך משפטים אדבר מדוע דרך רשעים צלחה כלומר בשעת משפט אדבר מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד ועי"ז נתחזק ומתגבר עלינו יצה"ר ואומר שצדיק הוא ה' פועל צדקות ורחמים למחול למי שחוטא לו וכמו שפירש"י הנ"ל שעל ידי זה יש לנו פתחון פה שלא נתמוטטו במשפט כנ"ל ובזה יש לפרש מה שאמר אל ארך אפים ורב חסד בוא"ו הפטוף וחיבור ואחר זה נוצר חסד בלא ווא"ו ואחר זה אמר ועובר על פשע בוא"ו. והענין הוא אשר אמרנו על ידי שהקדוש ברוך הוא ארך אפיים גורם להתחזק טענות היצר הרע שהקב"ה מוחל לגמרי ממילא יש פתחון פה להחוטא שדבר זה גורם לאדם להיות חוטא לכך ורב חסד כלומר מטה הדבר כלפי חסד ולא נתמוטטו רגלי ישרים משום פתחון זה וכן אמר אח"כ נושא עון ועובר על פשע כלומר שע"י שהקב"ה מתנהג במידת רחמים ונושא עוונות עמו על ידי זה נתגולל הדבר שהיצה"ר מתעה את הבריות להחטיאן לפיכך עובר על פשע שהקב"ה הודה ואומר אשר הרעותי שיש לישרים על ידי זה פתחון פה במשפט. ומהרש"א ז"ל בפר' אין עומדין כתב על דברי רש"י שפירש נתמוטטו רגלינו במשפט אבל עכשיו יש לנו פתחון פה כו' וז"ל הוא מבואר דודאי אין זה טענה אמיתית במשפט שהרי ניתנה הבחירה לאדם וכמאמר רז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהיא התורה כדאיתא פ"ק דקדושין דאם לא כן הותרה הרצועה ואין כאן שכר ועונש אבל כדי לזכותו ניתנה הבחירה לאדם שינצח היצה"ר ויזכה ליום הדין אלא דה"ק דיש לנו טענה ופתחון פה קצת במשפט שלא נתמוטטו לגמרי במשפט דיש פתחון פה על שברא לנו יצר הרע שגורם לנו עוונות וחטאים וראוי להיות זוכין בדין אחרי שיענשו על חטאם ולא יתמוטטו לגמרי והיינו שהודה והסכי' בזה לדברי אליהו שלא יתמוטטו לגמרי ע"י טענה זו עכ"ל המהרש"א ובהערה זאת אמרתי לפרש מה דאמר (קהל' יא) שמח בחור בילדותך וייטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט ואמרתי לדקדק מה שאמר ויטיבך לבך שעל פי משקל הלשון והטיב לבך כמו שאמ' שמח אבל עתה שאומר ויטיבך אינו משמע פעל אלא משמעו ממילא יהיה כך וידוע מה שדרשו רז"ל ע"כ דברי יצר הרע מכאן ואילך האמור ודע דעל כל כו' דברי יצר הטוב עיין פר' במה אשה ונראה לבאר שזהו דברי יצה"ר שמח בחור בילדותיך במעשה נערות שאתה עושה כמו שדרשו רז"ל הילדות והשחרו' הבל שאמרו דברים שעושה בילדותו משחירים פניו בזקנותו ואומר היצה"ר שאין הקב"ה מעניש על עבירות ולא נעשה פתגם הרעה מהרה אלא הקב"ה מוחל והא ראיה שאני אומר שתשמח בילדותך ואף על פי כן לא תבוא עליך רעה אלא תראה שאף אחר זה בימי בחורותיך יטיב לבך ולא יבוא לך שום עונש אלא יהיה דרכך צלחה ותלך בדרכי לבך ועיניך ומסיים ודע כי על כל אלה יביאך במשפט כלומר אף שיש לך פתחון פה על ידי פיתוי יצה"ר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה ורשע עושה חטאים מאות והקב"ה מאריך לו ומתחזק היצה"ר בפיתויים ונמצא הקב"ה בעצמו גורם לזה שמאריך אפו ויצה"ר אומר לאדם שהקב"ה מוחל לגמרי אבל באמת אין הדבר וכמו שאמרו בפרק הפרה אמר רבי חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו אלא מאריך אף וגבי דיליה. רק שע"י שרשע עושה מאה רעות ומאריך לו הקב"ה ואינו נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מצא יצה"ר למלאות לבות בני אדם לעשות רע כי אומר שמוחל לגמרי ולית דין כלל ובזה אמרתי לבאר מה דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך כלומר על ידי שהקב"ה טוב ומתנהג העולם במדות הרחמים דבר זה גורם להתחזק פיתוי היצה"ר להורות בני אדם לחטאים ולכן אמר הקב"ה ואשר הרעתי שע"י זה מתגבר היצה"ר על כן וכו' וכבר מבואר במהרש"א שהבאתי לעיל שאין זה טענה לפטור לגמרי אלא שע"י פתחון פה הזה ראוי להקל קצת במשפט שלא יתמוטטו לגמרי ובזה מתפרש קראי דלעיל שמח בחור בילדותיך. ואף על פי כן לא יבוא עליך עונש במהרה אחר זה והוא ראיה שיטיב לבך להיות לך כל טוב אחר כך בימי בתורותיך שהוא אחרי זמן הילדות ואמרו ע"כ דברי היצה"ר כלומר בזה מפתה היצה"ר את הבריות לידי עבירה וא"כ יש לנו טענה ופתחון פה וכמו שאמר ירמיה מדוע דרך רשעים צלחה כו' ומסיים הקרא דלא יעלה על דעתך שעי"ז תפטור לגמרי ולית דין ולית דיין ולא תבוא כלל למשפט ליתן דין וחשבון לא כן הדבר אלא כמש"כ לעיל בשם מהרש"א דוודאי יש משפט ודין וחשבון לכן אמר ודע דעל כל אלה כלומר דאעפי"כ תבוא לפני אלהים להשפט על כל מעשיך מעשה ופקודתו ואם כן יש לפרש מה שאמרו בתלמוד דע"כ דברי היצה"ר מכאן ואילך דברי יצר טוב דהכל דברי יצ"ט הוא דאיך אפשר לפסוק בסכיני חריפי האי קרא חציו לזה וחציו לזה אלא דיצר טוב הוא דמציע אל האדם ומודיע לו כל זאת דאף שיש לך פתחין פה להמלט על ידי פיתוי היצה"ר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה מ"מ דע דלא תנצל על ידי כך לגמרי כנ"ל ממהרש"א:

ומה יומתק לפרש מה שאמר התנא בריש פרק בעשרה מאמרות עשרה דורות מנח עד אברהם אבינו ע"ה להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיבל שכר כולן לכאורה אינו מובן למה קיבל אברהם שכר מחמת שכולן היו מכעיסין והקב"ה האריך אפו לפניהם ולדברינו מדוייק הדבר היטיב שעל ידי שהקב"ה מתנהג ברחמים להאריך אפו אפילו לרשעים ולא נעשה פתגם עונש הרעה מהרה מזה הוא עיקר התגברות יצר הרע להתעות הבריות לעבירות וממילא מהצורך הרבה לגבורות הצדיק להתגבר לעומת זה להכניע ולשבר פיתוי היצר הרע בזה ובזה ניחא דאמרו בפרק אין דורשין דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכשיזכה הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לכאורה קשה די שנוטל את שלו מפני מה מגיע לו משנה שכרו היינו ליטול אף חלקו של הרשע ולפי הקדמה הנ"ל ניחא מאוד במילתא בטעמא דמחמת שהקב"ה משלם לשונאיו אל פניו. סוף פרשה ואתחנן מפרש רש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מהעולם הבא וכן מפורש סוף פרק קמא דקדושין עיין שם ממילא יש להרשע כל טוב בזה העולם ועל ידי זה ניתוסף תוספת מרובה ליצר הרע להביא בני אדם לכפירה ובירמיה מ"ד) מפורש שאמרו לירמיה כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים כי עשה נעשה לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו וכמו שהבאתי לעיל מאמר אחאב שכפר בעיקר על ידי זה שראה שעובד עבודת כוכבים ואינו בא עליו עונש מעצירות מטר ובאמת כל זה הבל ורעות רוח שהכל על ידי התנהגות הקב"ה את עולמו במידת הרחמים ומאריך אף לרשעים או דמשלם לו עבור עסק מיעוט מעשיו הטובים בעולם הזה אבל על כל פנים על ידי הטוב שמגיע בעולם הזה לרשעים מהצורך להצדיק להתאמץ להלחם בגבורה עד שיהיה גיבור לכבוש את יצרו מטענה זאת. נמצא ממילא שמגיע שכרו מכופל להצדיק על ידי טובות המגיע לרשעים אשר בתיהם שלום מפחד כי זה וודאי לפום צערא אגרא וכמו שגורם הרשע צער גדול להצדיק להתחזק נגד טענות היצר הרע אשר בא לו על ידי טובות הרשע כמו כן ראוי ובדין הוא שיטול הצדיק את שכרו חלק הרשע בגן עדן מחמת שהרשע כבר קיבל את שכרו בעולם הזה במלואו וטובו וגרם בזה צער גדול להצדיק ללחום את מושל הוא היצר הרע כאמור וכן אומר התנא עשרה דורות היו מנח עד אברהם וכולם היו מכעיסין לפני הקב"ה ואף על פי כן היה דרכם צלחה ומלאה בכל טוב להודיע כמה ארך אפים לפני הקב"ה להתנהג כל העולם במידת הרחמים וממילא היה מהצורך לאברהם להיות נאזר בגבורה במלחמות יצר הרע אשר מצאה ידו להתעות את הבריות. ולפי שהיה צריך להתחזק על ידי כך בהתאמצות בתוספת מרובה לכן אמר שעל ידי זה נתאמת צדקות של אברהם אבינו עליו השלום שהיה בדין שיטול שכר כנגד כולם לפום צערא אגרא ונראה לבאר דזה עיקר מעלות הצדיקים להיותם עדיפי טובא ממלאכים. וזהו ענין שאמרו שאין יצר הרע שולט בהם הכל על פי עיקרי דברים שביארנו דעיקר שליטות יצר הרע על ידי שהקב"ה מתנהג העולם במידת הרחמים ומאריך אף מלהפרע מהרשעים על כן מלא לבות בני אדם להיות נפתים אל יצר הרע אבל אם היה מתנהג עולמו במידת הדין ולא היה מאריך אפו ונושא עון אלא היה מעניש את הרשעים תיכף ולא יאחר לשלם כפעלם כמעשי ידיהם ולהמית את העובר תיכף להמיתם ברעב ועירום וחוסר כל ממילא היה בטל כח מעשה ידי יצר הרע כי מי הוא פתי יסור הנה לילך במו אש בתוך האש אחרי שיודע שרגליו תכוונה והנה עולם המלאכים מתנהג הכל במדת הדין ולפיכך נאמר במלאכים וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם ואף הפייטן יסד בשחרית ראש השנה יום שני כל חיילי חוסן בחרדה מחלים ובקדושה דמוסף אמר הפייטן זעות בלי לאות מחיל כסא פירוש חזיעין מפחד הכסא וכן אמר התרגום ושמעית בתרי קל זיע דמשבחין כלומר בזיעה ופחד משבחין והטעם משום דליכא שם אריכות אפים רק הכל באימוץ מדות הדין ולכן מצינו תיכף שנתגאו המלאכי' לאלתר נדחו ממחיצתן והא ראיה דבמדרש שם חשיב שנדחו קל"ח שנה היינו ממעשה סדום עד חלומו של יעקב וכן אמרו כמה פעמים אפקוהו ומחוהו שתין פולסי דנורא כשנמצא איזה שינוי במעשיו אמר אפקוהו ומחו כו' כלומר אחרי שעל פי מידות הדין אין ארך אפים ונשיאות עון לכן משפטם חרוץ לאלתר ונעשה פתגם משפטן מהרה ממילא אין יצר הרע שולט בהם ואין בו כח כל כך להסיתם ולהעבירם מדעת קונם אחרי אשר חיל ורעדה יאחזון ויאמרו שתיכף יום הדין מתוח עליהם להענישם ממילא אף כח צדקתם אינה חזקה כל כך כאמור איזהו גבור הכובש את יצרו ומושל ברוחו. [ובזה אמרתי לפרש הכתוב אעשה לו עזר כנגדו כלומר לא טוב היות האדם לבדו ידוע מה שדרשו והנה טוב מאוד זה יצר הרע ואמר הכתוב שעל ידי עזר היינו התנהגות מדת הרחמים יתחזק הכנגדו ובלא זה לא היה מתחזק כח היצר הרע וזהו שאומר לא טוב היות לבדו היצר הרע אם לא שאעשה לו עזר על ידי ארך אפים יתחזק פעולתו בשלימות] וכל זה נאמר במי שרוח המושל עולה עליו שיצר הרע שולט בו על ידי זה גברה צדקתו בתוקף ועוז לאפוקי במלאכים שאין יצר הרע שולט עליהם נמצא מבואר דצדיקים עדיפי טובא על פי זה להיות מחיצתן לפנים ממלאכי השרת ולפום צערא אגרא ומעלות הצדיקים המתגברים במלחמות לכבוש את יצר הרע גדולה היא עד מאוד. ואמרתי דיש לבאר ענין זה בהאי קרא דקהלת דאמר שם מקודם אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב כו' אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו ומסיים כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי אלהים אשר יראו מלפניו לכאורה האי סיומא אין לו המשך סמיכות במה שקדם לו גם לכאורה הוא כפל לשין דאחרי אשר אומר אשר יהיה טוב ליראי אלהים מה דאמר עוד אח"כ אשר יראו מלפניו הוא כולו מיותר היינו יראי אלהים היינו יראי מלפניו אבל לפי הקדמתינו מבואר הענין לנכון והכי קאמר שעל ידי שלא נעשה עונש הרעה מהרה וחוטא עושה מאה רעות והקב"ה מאריך לו ובזה יצר הרע מתעה הבריות לעבירות באמרו לית דין וחשבון ועונש כלל וכלל נמצא ממילא יראה שגוברת על הצדיקים להטיב דרכיהם אף שרואין דרך רשעים צלחה בלי שוד ושבר ממילא יראתם יראה שלימה ונכונה ולא יראת העונש לבד אלא קרוב ליראה פנימית המבואר בסיפרי מוסר דעיקר היראה להיות ירא וחרד מפני רוממות וגדולת הבורא לא שיהיה עיקר מפני עונש והדברים ארוכים ואקצר כעת ואפשר אבאר בארוכה עוד בדרוש זה עיקר הזה ולכן אמר שעל ידי שהרשע עושה מאה רעות והקב"ה מאריך מלעונשו על ידי זה מעלות הצדיקים ויראתם טוב עד מאוד שנראה שאין יראתם משום עונש לחוד רק צדקתם קבוע מלפני רוממות הקב"ה והדר גאונו ונתחזק מעלות צדקתם בזה על המלאכים כאמור לפנינו למעלה וזה שאמר כי ידעתי אשר ענין הזה טוב לפני יראי אלהים במה שנמצאים מכל מקום טובים וישרים מפני שעתה נתבאר בעליל שעסק צדקות יראתם לא מפני העונש לבד אלא מפני גדולתו של הקב"ה וזהו שכפל ומסיים ואומר אשר ייראו מלפניו כלומר לא ייראי מפני העונש כל הישרים והיראים אלא יראתם קבוע כעת מלפניו כלומר לפני הקב"ה עצמו [עיין ילקוט איוב סימן תתצ"ה דראוי היה לגזור מיתה על רשעים ולא על צדיקים אלא כדי שלא יאמרו כלום הצדיקים חיים אלא מפני שמסגלים מצות ומעשים טובים אף אני אעשה כך ונמצא עשוייה שלא לשמה עיין שם]:

ועתה נחזור לפרש על פי הקדמות הללו מקראות שהערותי לדקדק עליהם בפרשה בראשית במה שאמרו שמתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים ודקדקתי למה לא אמר ראה שאין הבריות מתקיימים אבל לדברינו מדוקדק מאוד דבר זה ועל פי הקדמה שהקדמנו בשם השל"ה שהביא בשם הקנה שכתב דצדיק יסוד עולם והוא המעמיד העמוד המחבר שמים וארץ כמו שהעתקנו דבריו לעיל באריכות וזהו הדבר שביארנו שאם היה מתנהג כל העולם במידת הדין אם כן אין צדקות הצדיק חזקה כלל אחרי שהיו רואים שהעונש תכופה ומחוברת למעשה העבירה כאחד לא היה שום אחד נעזב מלהיות צדיק טוב ולא רע וגירי אריות האמור במלכים (ב' י"ז) יוכיחו שעל פי יראת אריות הוכרחו לעבוד ה' ולכן לא היה לבבם שלם בעבודות אלהים חזקה כלל ואם כן ממילא כשהיה מתנהג העולם במדת הדין לא היה צדקות הצדיק גדולה כל כך שיתחזק על ידו העמוד שהוא יסוד עולם המחבר שמים וארץ כי מה שנאמר וצדיק יסוד עולם מהצורך להיות צדיק ביראת אלהים ולא ביראת העונש שהיה תכופה ובא עליו אחרי מעשה הרשע תיכף לכן לא אמר שאין הבריות מתקיימים כי אדרבא אם היה הכל במידת הדין ממילא היו חידלו הרע והיו למודי הטוב להיות כולם טובים מבלי לחטוא מעיקרו ודייק ואמר שאין העולם מתקיים על אופן צדקות כזו והישרים שהיו על פי בחינה זו לא היו באפשרם לחזק העמוד היסוד עולם והעמוד הזה היה חלוש אחרי אשר גם גבורות הישרים לא היה כל כך חזקים וראוי לומר על זה לא טוב היות האדם לבדו כלומר שיהיה לבדו בלא יצר הרע אעשה לו עזר כנגדו כלומר ממה שיצר הרע יהיה כנגדו מזה יבוא לו עזר ונמצא שהעולם לא היה מתקיים על העמוד שהוא נקרא צדיק יסוד לפיכך הוכרח הקב"ה לשתף מידת הרחמים ולהקדימו לפני מידת הדין ולהאריך אפו אפילו לרשעים ועל ידי זה מתגבר היצר הרע כאמור בקהלת שעל ידי כך מלא לב האדם לעשות רע ואף על פי כן מתגבר הישר עליו ונקרא גיבור לכבוש יצרו ועושה טוב ולא רע על ישר גיבור בגבורתו כזה עליו ראוי לומר צדיק יסוד עולם שעל ידו ראוי להיות שיתחזק העמוד המקיים העולם שעמוד הזה עולה משמים עד לארץ כנ"ל. על זה ראוי לומר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כל אדם שהיה בגדר רק לעשות טוב ולא לחטוא לא היה מתחזק הארץ על ידו משום דארצות צריכין יותר חיזוק וידוע ליודעי האמת שיש ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה וכל שהוא יותר קרוב לשכינה אינו מהצורך לו כל כך סעד הרבה לתומכו ולחזקו כי על הקב"ה נאמר ואתה מחיה את כולם וממילא כל מה שהוא יותר קרוב למקום חיותו מקבל בנקל יותר קיומו על ידי שהוא קרוב למקור החיים המחיה את כל ומה שהוא משתלשל ויורד למטה צריך יותר חיזוק והוא על ידי הנביאים הקדושים אשר רוחם זכה וברורה כביכול להיות דבקים בה' אלהים וכנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כלומר על ידי הדביקות שיש להנביאים כביכול עם השכינה כי חלק ה' עמו על ידי אותו הדביקות כביכול נעשה עמוד ויסוד עולם שהוא מחבר שמים וארץ יחדיו וזהו דמסיים חיים כולכם היום כלומר שכולהו עלמא מקבל חיותא ממקור קדושה השכינה מה שנאמר ואתה מחיה את כולם וכל זה נעשה על ידי העמוד שיש להנביאים כביכול דביקות עם השכינה ונמצא עמוד הזה כביכול מושך חיות מהקדושה עליונה עד למטה להיות מחיה את כולם כל העולם על ידי ינקות הקדושה שכביכול מחבב המאמינים הישרים מהשמים עולם השכינה עד לארץ והוא סוד ארץ החיים עד לרקיע כלומר שמושך הישר חיות מן המחיה את כולם לקבוע אף כאן ארץ החיים ומהצורך להשתלשלות זאת ישר גמור ולא הנמנעים מהעבירות משום יראת העונש ועל עולם התחתון הוצרך הקב"ה לשתף מידת הרחמים בכדי לחזק את טענות והסתות היצר הרע בכדי שלעומת זה יהיו נמצאים גבורתן של ישרים הכובשין את יצרן ויתקיים העולם על ידן מה שלא היו מתקיימים בלי זה אולם בעולמות העליונים אשר קרובים לקדושת מקור החיות של כבודו יתברך שפיר שאין צריכין כל כך חיזוק וסעד לתומכן ואינו מהצורך להתחזק כל כך דביקותם למקור חיותו של השכינה דממילא מחמת קורבתן מקבלים בנקל מקור חיוהן מהמחיה את כל ולפיכך אף שאין יצר הרע שולט במלאכים בגבורה כל כך וכמו שהקדמנו שבאימה וביראה עושין רצון קונם ועונשם תכופה עד מאוד כשעוברים מעט על דעת קונם וממילא על פי זה אף שאין גבורות צדקתם חזקה כל כך כאשר ביארנוהו מכל מקום לא יבצר מזה את תוקף קיומם ומתקיימים אף שאין עבודתם קבוע רק על בחינה בלא בחירה חפשית כל כך כמו אצל בני האדם שהבחירה חפשית על ידי התנהגות רחמים ומאריך אף שקבע הקב"ה עלינו מכל מקום תוקף קיומם עומדת לעד אף על בחינה זאת משום שקרובים למקור החיים השכינה המחיה את כל ולכן אף עולם האצילות המחוברת למקור החיים כבודו ית"ש. בפשיטות אין צריך חיבור וסעד לחזקה ואף עולם הבריאה שהיא תיכף אחרי האצילות באפשרה להתקיים לקבל חיותו וקיומו ממקור החיים בנקל רק עולם העשייה עולם הגשמיי עלמא דילן. על זה אמרו ראה שאין העולם מתקיים שעל הקב"ה נאמר כי עמך מקור חיים ואתה מחיה את כולם להשפיע קדושה וחיות על כל מה שנמצא בזה העולם וכבר אמרו שאפילו עשב השדה יש לו שר ממונה אשר ממשלתו עליו לקיים מצות בוראו לקיים המין שלו היינו שהשר משפיע עליו חיות קדושה ממקור החיים על קיומו וזה העולם שלנו עליו נאמר המבואר בשל"ה שהעתקתי למעלה שיש עמוד אחד מהארץ עד לרקיע וצדיק שמו והוא מחבר שמים וארץ היינו הנביא מוריד השפעה וחיות ממקור החיים המחיה את כולם לזה העולם הארצי מחמת דביקות שיש להנביא ע"פ קדושתו שעולה עד למעל' כביאורינו מקר' דואתם הדבקי' כו' וזהו שאמר הכתוב אתהלך לפני ה' בארצות החיים כלו' מי שהו' מבחינו' נביאים הקדושים אל מקום קדוש יהלכו כאמור בחנוך ויתהלך חנוך אתהאלהים וכן גבי נח את האלהים התהלך נח ואבות אמרו אשר התהלכנו לפניך ועל ידי שיש דביקות לנביאים הקדושים עם השכינה כביכול מושכים שפע חיות ממקור החיים שלמעלה ולקבוע חיות קדושה למטה בארץ עד שנקרא אף הארץ ארצות החיים וזהו שנאמר מה אדיר שמך בכל הארץ דידוע הקב"ה הוא ושמו חד דבשמו יש קביעות קדושה ונמצא שהנביא כביכול היה מושך שפע וקדושה ממקור החיים המחייה את כולם אל הארץ והוא על ידי התורה והמצות שנעשה על ידי דביקות בינו עם הבורא יתברך שמו וזהו שאמר אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו כלומר על ידי התורה כביכול הנביאים הקדושים מושכים השפעה ממקור חיים אלינו לכן אמר וחיי עולם העליון נטע בתוכנו על ידי התורה וזהו העמוד שעולה מהארץ עד לרקיע ומחבר קיום הארץ מן השמים למשוך שפע קדושה ויניקה מהמחיה את כל וניחא שאמר בספר הקנה כשיש ישרי' העמוד הזה מתגבר היינו שמתגבר למשוך חיות קדושה מלמעלה וכשאין ישרי' בעולם העמוד הזה מתחלש ואם הוא חלש אי אפשר לעולם להתקיים משום דנתמעט עיקר חיותם הטבע ומושך ממקור החיים להחיות את כולם ולכן אמר אתהלך לפני ה' בצדקתי ועל ידי זה יומשך חיים אל הארציות היינו בארצות החיים נמצא מבואר דזה העולם צריך סעד גדול לתומכו לחזקו על ידי העמוד מהצדיק יסוד העולם כאמור ועיקר שכר ואגרא של הצדיקים הוא רק על פי שיש יצר הרע המרקד בנו והמה גבורים לכובשו וכאמור ביומא (פרק בא לו) גבי כנסת הגדולה דתפסו ליצר הרע דעבודת כוכבים והעבירוהו מן העולם ואמרו כלום יהבית ליה ניהלן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן עיין שם. וכן בפרק קמא דעבודת כוכבים ר' חנינא ור' יונתן הוו אזלי באורתא כי מטו להני תרי שבילי חד מטי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד מטי אפיתחא דזונות אמר חד לחברא ניזל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה אמר אידך ניזיל אפיתחא דזונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא עיין שם. הוא הדבר אשר דברנו למעלה דלפום צערא אגרא ובכל מקום שיצר הרע שולט מקבל אגרא במה שכובשו. לאפוקי במקום שאין שולט אינו מקבל אגרא אם כן עולם העשייה עלמא דידן לא היה אפשר להתקיים בלתי שיהיה מקום שליטות היצר הרע וממילא יהיה התגברות הישרים לעומתו שיהיה שכרם גדול עד למעלה וזה נעשה דווקא על ידי שיתוף הרחמים ולא נעשה פתגם הרעה מהרה ומתחזק היצר הרע להתעות הבריות באמרו לית דין וחשבון כלל ואומר שהקב"ה מוחל לגמרי וכנ"ל מקרא אל תאמינו בריע אשר לעומת זה צדקות הישר חזקה מאוד להיות עמוד יסוד עולם לחשוך יניקה ושפע חיות קדושה ממקור החיים המחיה את כל ועל זה נאמר יראת ה' לחיים ולא יראת עונש אצל כשהיה מתנהג הכל על פי מידת הדין לא היה צדקות הישר חזקה בגבורתו כל כך לחזק את העמוד המושך חיות וקדושה וכנ"ל ומתבאר בזה מקראות בפרשה בראשית שהקדמנו אותם והוא שאמר בראשית ברא אלהים וכמו שפירש רש"י על פי מדרש שבתחילה עלה במחשבה לברוא במידת הדין לחוד וידוע מעשר ספירות ומבואר בשל"ה בשם מקובלים בכמה מקומות וביותר בהקדמתו הנקרא שער הגדול (דף ל"ד ע"א) וז"ל נתבאר מכבר בהקדמה זו באריכות שאין רשות לאדם להתבונן אלא בעולמו שהוא מחסד ולמטה על שם אמרתי עולם חסד יבנה אבל בשלשה ראשונות הם עולמו יתברך הם מחשבתו וחכמתו ובינתו שהוא כתר חכמה בינה עיין שם באורך על כל פנים שהספירה הראשונה נקראת מחשבה והיא ראשונה משלשה ראשונות בודאי שם אין צריך חיזוק וסעד לחזקו ואינו צורך להשלטות יצר הרע בכדי להתגבר הישרים כמו שביארנו מעולם המלאכים ולכן אמר שבתת לה במחשבה היה די להקב"ה להתנהג במידת הדין וגם בעולם אצילות ואף בעולם הבריאה היה מתקיים במידת הדין לבד בלי השלטות היצר הרע ושפיר אמר שבראשית ברא אלהים וכן ויברא אלהים לבד בלי שיתוף רחמים רק כשבא לעולם היצירה ועולם העשייה אז ראה וידע הקב"ה שאין העולם מתקיים אם לא שתתנהג בשיתוף רחמים ולהאריך אף בכדי שיתגבר הישר על ידי זה בחוזק צדקתו ובזה מבואר לפנינו האי קרא דאמר אלה תולדות השמים וכו' ביום עשות ה' אלהים שמים וארץ ויתורץ כל הדקדוקים שהערנו במקרא הזה ונקדים עוד מה שכתב רש"י על פי מדרש על קרא דויפח באפיו נשמת חיים עשאו מן התחתונים ומהעליונים גוף מתחתונים ונשמה מהעליונים לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ בשני ברא רקיע לעליונים בשלישי תראה היבשה לתחתונים ברביעי ברא מאורות לעליונים בחמישי ישרצו המים לתחתונים הוזקקו בששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית וזהו שאמר אלה תולדות השמים והארץ היינו בריאות שנברא מהשמים לבד ומהארץ לבד ואחר זה אמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כוונתו על האדם שנברא גוף מהארץ ונשמתו משמים ושפיר דהקדים ארץ משום דבריאתו היה כך עפר מן האדמה ואחר כך ויפח כו' נשמתו משמים אם כן מבואר בקרא הנ"ל כל סדר הבריאה הן מה שנברא משמים לחוד וארץ לחוד גם האדם שבריאתו מארץ ושמים כאחד ואמר על האדם ביום עשות ה' אלהים והוא שהקדמנו למעלה דבעולם העשייה נצטרך להיות שיתוף רחמים לדין בכדי שיהיה שליטות היצר הרע על ידי זה ואף גבורות הישרים יתגברו ויתחזקו בזה את זה העולם על פי עמוד מצדיק יסוד עולם כאשר הארכנו בזה וניחא דבמקום שזכר יום עשות היינו עולם העשייה אמר שם ה' אלהים בשיתוף וכן בקרא דוייצר אמר ה' אלהים כי גם בעולם היצירה הוצרך לזה אבל בעולם האצילות וגם בספירות ראשונות שהוא מחשבה שהמה למעלה מעולמות שלנו לא היו צריכים לזה כמו שבעולם המלאכים מתקיימים בלי שליטות היצר הרע ובמדות הדין לבד כמו שביארנו באריכות מזה:

ועל פי הקדמות מעיקרים הללו עלה אצלי לפרש טעמא במילתא דמסתבר על מה דאמרו (בפרק קמא דסנהדרין) משמתו חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל ונראה דזהו על פי האמור ביומא (פרק בא לו) דאנשי כנסת הגדולה שחטו וביטלו ליצרא דעבודת כוכבים לגמרי ואמרו לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן וכלום יהבית לן יצרא אלא כדי לקבל אגרא ולפיכך כל זמן שיצר הרע היה שולט בעולם על עבודת כוכבים בהתגברות וידוע מה שאמר מנשה לרב אשי בפרק חלק דשאל רב אשי למנשה מאחר דחכמיתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים והשיב מנשה לו אילו הוית התם הוה נקיט בשיפולי גלימא בשינך ורהטת אבתראה עיין שם והיינו דבזמן ההוא היו השלטות יצר הרע גדולה וחזקה ולכן אמר מנשה לרב אשי שבערכך לא היה לך כח לכבוש אותו כשהיה יצרא דעבודת כוכבים חי בשלימותו רק השתא דשחטו אותו וביטלוהו אנשי כנסת הגדולה ממילא מאוס בעיניך לעבוד עבודת כוכבים ואחרי שאנו רואין שמנשה אמר שאפילו רב אשי לא הוה מצי אנפשיה נגד יצרא בעסק עבודת כוכבים וידוע מה שהפליגו רז"ל בגדולות מעלות רב אשי שאמרו לא נמצא תורה וגדולה במקום אחד כמוהו ואף על פי כן נאמר עליו שלא היה יכול לעמוד לכבוש את יצרא דעבודת כוכבים שהיה שולט מאוד בעת הזאת אם כן מי שזכה בעת וזמן ההוא להתגבר לכבוש את יצרו מלעבוד עבודת כוכבים ממילא לפום צערא אגרא שהיה עולה שכרו ומעלתו למקום גבוה עד מאוד עד שהיה זוכה להשראות שכינה וקדושה אולם כעת שאנשי כנסת הגדולה שחטו וביטלו האי יצרא דעבודת כוכבים וכמו דמבואר בהאי עובדא דהבאתי מאגדה דעבודת כוכבים דאמר חד לחבריה דניזיל אפיתחא דזנות בכדי לקבל אגרא אבל מפיתחא דעבודת כוכבים לא יקבלו אגרא אחרי דנכיס יצרא שלו עיין שם ממילא לא נמצא גבור בארץ לכבוש יצרא דעבודת כוכבים אחרי שבטל מעצמו אם כן את זה לעומת זה שלא ימצא בינינו איש שיתעלה במעלתו אל רוח הקודש על פי התגברות והתחזק לכבוש האי יצרא:

ואמרתי על פי חקירות והערות הללו לפרש מדרש אשר הובא בכמה ספרים ובבעל עקידה שער נ"ז שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתוודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל ועל פי הקדמות אשר מבוארים לפנינו באריכות נראה להשקיט מבוכה גדולה אשר נראה לפום רהיטא שהחכמה והנבואה רצונם חס ושלום בהשחתת עולם ומשפטם כלה ונחרצה נשמעה על החוטאים ולא מחכמה שאלו זאת ובלתי ספק אינו ראוי לחשוב כך על שרשי חכמה ונבואה שלא ידרשו טובתו וקיומן של העולם רק הוא הדבר אשר דברנו שהחכמה והנבואה שפטו שכאשר יהיה עונשו של החוטא קרובה ולא יאריך אפו הקב"ה עליו ממילא רשעים עוד אינם לכן אמרו חטאים תרדף רעה היינו העונש יהיה קרובה ותכופה על העובר ימנעו הבריות מלחטוא ויעדר העונש מהעולם מעיקרא אבל הקב"ה הקיל בעונשו וגם התורה הקילה ועל ידי זה יש פתחון פה להקב"ה שמתגבר היצר הרע על ידי זה. לכן אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלומר שיש טענה ופתחון פה שראוי להתכפר בתשובה ומסיים הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים כו' אשר כבר ביארנו מקרא הזה וזהו כוונות המדרש דמסיים על זה אמר הדא הוא דכתיב על קרא הזה ולכאורה אינו מובן אבל לפי מה שפירשנו מדוייק מאוד דלפי דעת חכמה ונבואה היו נמנעים הבריות מלחטוא כנ"ל רק על פי דעת הקב"ה שהקיל בעונשם ומאריך אפו ומצפה לתשובות רשעים עד יום מותו אם ישיב מיד תקבלו ולכן מונע עונש מהרשע שמא ישוב מחטאו ונמצא דנעקר החוטא מעיקרו על ידי כך נתחזק היצר הרע להתעות את הבריות באמרו שליכא דין וחשבון כלל כאשר הארכנו בחקירה זאת ושפיר דמסיים המדרש על ענין זה מהאי קרא דטוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך כלומר מחמת טובו וחסדו של הקב"ה שהקיל בעונשו דבר זה מורה כלומר מעורר חטאים כנ"ל וביותר יש לבאר חילוקי דעות הנעשה על שאלה הנ"ל מה ענשו של החוטא בין החכמה והנבואה והקב"ה ולבאר דבר הזה מוכרח להקדים הקדמות לדבר זה המבואר בזוהר (פ' בראשית) וכבר האריכו ראשית חכמה בעיקר הזה (בפ' א) משער היראה (ובפ' י"ד) הרבה דברים עד למעלה בשורש זה. ואחריו השל"ה בהקדמה שלו הנקרא בעשרה מאמרות במאמר (ג וד) העתיק כל דברי ר"ח הנ"ל ועוד הוסיף עליהם כהנה וכהנה וביארו שיש כמה ענייני יראה חיצוני ופנימי' ופנימי פנימית היינו שיש כמה בחינות בהם והביאו דברי הזוהר (פרשה בראשית) וז"ל יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב כמה דאתמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין ולשואה רעותי' בההוא אתר דאיקרי יראה ע"ש ויראת המות ויראת עונש גיהנם היא יראה חיצונית וז"ל זוהר (פ' בראשית שם) באתר דיראה שריא מלרע אותה יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהו רצועה לאלקאה חייבא ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר לא שריא עליו ההיא יראת ה' דאיקרי יראת ה' לחיים אלא מאן שריא עליו ההוא רצועה יראה רעה ולא יראת ה' עכ"ל ועוד האריך הר"ח ושל"ה במה שהעתיקו לשון תיקוני זוהר בענין זה דעיקר צריך להיות ירא מהחטא ולא מהעונש ועל זה אמרו אין בור ירא חטא אלא הוא ירא מעונש אבל תלמיד חכם אין עיקר יראתו מהעונש אלא ירא מהחטא ששחטו לפני הקב"ה דאיהו רב ושליט כנ"ל:

והנה הקשה הר"ח והשל"ה שם דלפי"ז קשה על הזוהר למה כתב כל העונשים המבוארים בהיכלות הטומאה והפליג מאוד ביאור עונש העבירות לא על החמורות לבד אלא אף על הקלות והפליג במרירת המות שעובר על החוטא ובשבעה דינין דיחלופון בתוקף מכירות העונשים שאחרי המות ועוד כמה עניינים מגיהינם ואחרי הגיהנם הכל במדה ומשקל לפי ערך החוטא אשר הענין נורא וחרד עד למאוד וקשה למה הודיע את עסק העונשים ואם כדי שיפול יראת העונשים על האדם וימנע מלחטוא הא אין יראה כאילו נחשבת רק לחיצונית ותירצו בר"ח ושל"ה שאפשר שהוא כדי שהבורים וחסרי הדעת ישמעו העונשים ויחזרו מפני העונש ומתוך שלא לשמה יבואו לקיים היראה לשמה ועוד תירצו בזה עיין עליהם וכפי הנראה אין כאן קושיא מעיקרא דהנה אם נחקור דבר זה גם אגופיה של תורה אשר מבואר יעודי שכר מצות אם תשמעו ואף עונש ותוכחה על העובר ולא ישמע אל המצות תקשה לן דעל פי זה יעשה מיראת העונשים ותוכחה ע"כ יש לבאר דבר זה כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ומנימוסי המלוכה מלך במשפט יעמיד ארץ ואלה המשפטי' אשר תשים אילו כלי הדיינים מקל ורצועה וכל מלכי ארץ מהצורך לחזק קיום המלוכה להודיע ולהוודע שוש תחת ידו עוז וממשלה לענוש העוברים על רצונו ולהטיב לעושי רצונו לכן מהראוי למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא להיות אדיר במלוכה בדבר הזה להודיע מקל ורצועה אשר הוא נאזר בגבורה בדבר הזה אולם כי לא כצורינו צורם דגבי שכר פועלים אין עסק אמונה תקוע אליו ופעולת שכרו ועונשו על ידי ממונים המשגיחים עליהם לפקח על דבר הזה וכל רואים ושומעים את כל זאת ממילא עוקר התמדת מעשיית המלאכה הוא על ידי שהמקל והרצועה עובר תכופה על המבטלים ממלאכה ושכרו אתו ופעולתו לפניו לכל העושה באמונה וכשנמצא לפועל זמן ומקום אשר ימצא ידו להתבטל ממלאכתו ואין רואה ויודע איש מזה אינו מונע מלעשותו אחרי שנעדר מעליו יראת העונש מפני שעסק הענין שעובר על רצון בעל הבית לא מתפעל הוא מזה כלום לכן אינו מתגולל כלל על האיש העובר ולכן אינו מהנמנע מלעבור על רצונו כשאין הבעל הבית וממוניו רואים ויודעים וגם זאת אם היה יודע שטבעו של בעל הבית להאריך אפו ולמנוע שבט מוסר המבטלים ממלאכתם בלי ספק היו מבטלים על ידי זה הפועלים ביותר ככל אשר יחפצו אף שהיא נגד בעל הבית השוכר אותם לא כן מלכנו צורנו שעליו נאמר האדרת והאמונה לחיי עולמים ואמר ז"ל בא חבקוק והעמיד על אחת וצדיק באמונתו יחיה ואמרו ז"ל לא גאל הקב"ה את אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה דכתיב ויאמן העם כי פקד כו' ובאברהם נאמר והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כי לולא האמונה באמיתות הבורא יתברך שמו אין מוחה לפניו לעשות מה שלבו חפץ מכל תאוות מדומות ואף שיש לנו תורות ומשפטים וחוקים ישרים אף על פי כן יש כמה דרכים ליצר הרע בכמה עניינים להסיתו או שמורה לו דרך להיות כופר בעיקר מחמת שרואיהו דרך רשעים צלחה ולא נעשה פתגם הרעה מהרה וכשלא מוצא יצה"ר להטעותו כל כך עכ"פ מתעה האדם לומר שהקב"ה מאריך אף או מוחל לגמרי כמו שדרשו על קרא אל תבטחו ברע וביארתי מזה למעלה ואפשר שזה פירש הקרא והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כלומר שחשב שכל מה שלא נעשה פתגם הרעה הוא צדקה של הקב"ה ולפיכך גדולה אמונה יש בעם אפי' על מי שתימצי לומר שעובד השם מיראת העונש על כרחך אמונות הבורא תקוע וקבוע בו הרבה דהא אין רואה כל לפניו מוחה בידו כמו שרואה שוטרי בשר ודם ועוד זאת אילו היה מתנהג הכל במד"ה וממילא היה העונש תכופה אל העובר לא היה הכרח וראיה על אמונות אומן. רק העונש מכריח ומונע אותו אבל אחרי אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה ורשע עושה רעה מאת והקב"ה מאריך אפו ועל ידי זה מלא לב האדם מן היצר הרע המסית אותו להאמין בריע ולבטוח באלוף שהקדוש ברוך הוא מוחל לגמרי ולית דין וחשבון כלל ולכן אי אפשר לצייר כלל עובד מיראת עונש בלי שנצטרף עליו על זה האדם אמונות הבורא איך שהוא רואה ויודע כל מעללי איש אף אם יסתר איש במסתרים ועוד ממילא אף עובד מיראה מאמין דביקות האדם אל חלק אלוה ממעל עד שמהעצמות העבירה נעשה פגם למעלה ויש התקשרות והשתלשלות מהתורה והמצות לעולמות וקדושות עליונים ולכן מאמין אף שאין שכר ועונש נראה וניכר כעת לפי שעה הקב"ה מאריך אף וגבי דיליה שתייסרו רעתו. אחרי אשר נעשה מהעבירה פגם למעלה מההכרח לתקן את אשר פגם ואם לאו סוף כל סוף ישופנו עקב לקבל עונש מאותו פגם עצמו וכן עסק השכר אשר יבוא עליו ממה אשר מתקן בעבודתו וא"כ אף מי שעובד את הקב"ה משכר ועונש מאמין באמונה אמיתית שלימה שיש התקשרות קיום המצות לקדושה עליונה ועל ידי זה יחופף עליו שפע ברכה ולהיפך ימנע מעליו הטוב ויתגולל עליו רעה מאותו פגם עצמו שנעשה מעבירות שלו. ולבאר הדבר יותר אעתיק כאן דברי השל"ה בהקדמה הנקרא בית חכמה (דף טו) שמאריך שם מאוד ואביא קצת דבריו כאן וז"ל דע כי אין השכר והעונש הסכמיי רק הוא טבעיי נמשך מעצמות קיום מצות או עבירות היינו שכר מצוה מצוה כו' עוד כתב שם כי כל הטובות אינו בדרך יעוד כמו שמייעד לתת לפועליו שכר חלף עבודתם כי הטוב הבא בדרך זה אינו נמשך אל העבודה ואינו מחוייב בטבעה וזה פגם וחיסרון גדול בחוק העבודה משא"כ כשהטוב נמשך מעבודה עצמות בטבעה זה יורה על שבח מעלות העבודה והנעבד בה ע"ש שמאריך בזה הרבה וכבר אמרתי בדרוש לפרש על פי זה מה שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס כלומר שלא תהיו עבודתכם דומה לעבודת בשר ודם שהעבודה הוא ענין בפני עצמו והפרס אינו נמשך מעצמות העבודה אבל גבו הקב"ה אינו כן וכמו שכ' השל"ה בשם המקובלים כי מחשבה כזו הוא פגם וחיסרון בחיק העבודת לחשוב שעסק עבודות האדם אל הבורא כמו עבודת לבשר ודם כי אין התקשרות מן העבד אל המלך ואף אין שום התקשרות מעסק מצות בשר ודם אל העבד וגם השכר חלף העבודה אינו נעשה מגוף המצות. אלא ענין נפרד בפני עצמו אבל הבורא יתברך שמו יש לו התקשרות עם עמו וגם השכר והעונש הוא נמשך מעצמות קיום המצות וכמו שמאריך שם השל"ה בשם המקובלים כי שכר מצוה מצוה שמעצמות המצוה מתעורר שפע וברכה על העובד וכן הפועל רע בא לו על האדם מהעצמות הפגם שעושה העובר ובהתחזק אמונה זאת על האדם וזהו עיקר שויתי ה' לנגדי תמיד שכל מעלליו הן לטוב והן לרע הכל מקושר עם הבורא ודאי יהיה מורא שמים עליו גדולה עד מאוד שלא כיראת בשר ודם אשר יכול לסתור במסתרים לעשות מה שלבו חפץ וזהו שאמר שאין עבודתכם על מנת לקבל פרס אלא מעצמות המצות נעשה השכר והעונש ותדעו שכל עסק האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ויהיו על ידי זה מורא שמים עליכם ואקצר כעת. עכ"פ אף מי שעובד ה' מבחינה ומדרגה קטנה בלי ספק עדות ה' נאמנה עליו כאמור שתקוע הדבר בלבו איך שהאלהים יודע ועד וצופה ומביט לנגד עיניו על כל מפעליו וכמו שביארנו שאחרי אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה לא משכר ולא מעונש אם כן כל ירא את אלהים אף משכר ועונש מוכח שאמונת ה' חזקה עליו והתקשרותו בחלק ה' ממעל וכנ"ל ועפי"ז מבואר לנכון מה דאיתא בסוטה פר' היה נוטל (דף מב) פרוש מאהבה פרוש מיראה אמרו ליה אביי ורבא לא תתני פרוש מאהבה ופרוש מיראה דאמר רבי יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ופירש"י מאהבה מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות בורא מיראה פירש מיראה של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת יוצרו כאשר ציונוי ה' אלהי וסוף השכר לבוא עכ"ל רש"י וגם בעבודת כוכבים (דף יט) דרשו במצותיו חפץ מאוד במצותיו ולא בשכר מצותיו ע"ש והענין כמבואר בזוהר בראשית דעיקר יראה הוא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכולהו עלמין ובשל"ה בהקדמתו הנקרא עשרה מאמרות מאמר ג' האריך מאוד בזה ע"ש ומביא שם דברי זוהר בראשית שהבאתי למעלה דאיתא יראה חיצונית הוא יראת העונש ואית יראה פנימית דאיהו איקרי יראת ה' לחיים ובשל"ה מבאר שם אילו העניינים באר הטיב ואמרתי לבאר טעמא דאביי ורבא דאמרו לתנא לא תתני פרוש מאהבה ומיראה דיש לדקדק על מאי דאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה והיה לו לומר יבוא לשמה לכן נראה דעיקר טעמא דאביי ורבא הוא מה שחקרנו למעלה דהואיל והקב"ה מנהיג עולמו בארך אפים ונשיאות עון ואינו נעשה פתגם הרעה מהרה ודרך רשעים צלחה ולכן אף עובד מאהבה ויראה עדות ה' נאמנה עליו ומאמין שהבורא יתברך שמו לו העוז והממשלה דיראת עונש ושכר של בשר ודם הוא שרואה הכל מקל ורצועה הרודה בעם וכאשר ימצא בית מנוס במסתרים לא יעדרו דבר מאתם לעשות נגד רצונו ואצל הבורא ית"ש אין רואה לפניו שוטר ומושל ועיקר שכר ועונש אינו בטוחים וראויים בהווייתן רק על פי חוזק האמונה והביטחון שמאמין בה' אף שדרך רשעים צלחה ומרבה כבוד ביתו הצלחות רשעים הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ויעבור והנה איננו אם כן אף פרוש מאהבה ויראה מוכח שהאדרת והאמונה עליו ומרגיש להתבונן השתלשלות ודביקות כל העולמות והאדם עם הבורא יתברך שמו והוא שרשא דכולא כאמור ואתה מחיה את כולם וממילא מאמין שיש לו דביקות חלק אלוה ממעל. כי לולא זאת מי רואיהו ויודעהו מה שעושה במסתרים ובחדר משכבו ולא ימלט שיביאהו ממדרגה למדרגה ויתחזק אמונתו ממעלה למעלה להתבונן ברוב ממשלת הבורא ית"ש ואת יקר תפארת גדולתו איך שהוא מחיה את כולם וכמבואר בזוהר בראשית למדחיל למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכולא עלמין וכאשר ביאר של"ה הפלאות כולהו עולמות מלמטה למעלה במאמר ג' ע"ש שמבאר רב שלטונותו של הקדוש ברוך היא דכולהו תליין חיותו וקיומן בעצמותו של הקב"ה לבדו וזהו יראה פנימית שחשב השל"ה שם במאמר ג' מעשרה מאמרות ע"ש וכמו שאמרו ז"ל אדם מקדש את עצמו מעט מקדשין אותו הרבה והבא לטהר מסייעין לו מלמעלה. ועל פי זה מתבאר לנכון מאוד מה דאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה לא אמר יבוא אלא בא כמו שביארנו שאף פרוש מאהבה ומיראה על ידי שהעולם מתנהג במידת הרחמים ולא נעשה פתגם הרעה מהרה ודרך רשעים צלחה ממילא אף שהעובד מאהבה ויראה מאמין באמונה שלימה שהבורא הוא עיקרא ושרשא דכולה כמו שהארכנו אם כן שפיר אמר אביי ורבא דלא ליתני פרוש מאהבה ויראה דאף זהו כבר נכנס קצת ליסוד ועיקר אדרת והאמונה אמיתית על הבורא ית"ש איך שהוא מחיה את הכל כנ"ל והנה בשל"ה שהבאתי לעיל מאריך ומביא דברי ר"ח ודברי זוהר בראשית הנ"ל דאית יראה פנימית והיא יראת ה' בגין דאיהו רב ושליט וכולא עלמא חיותא תליין ביה ועלה נאמר יראת ה' לחיים ויראת ה' דא איהי שכינתא עילאה ואית יראה חיצונית הוא יראת עונש ושכר והשל"ה ביא שיש יראה פנימית ופנימי פנימית ע"ש וזה ודאי מי שלא השיגה ידו ליראה עילאה שיהיה ירא וחרד מחמת זה רוממות השי"ת ועדיין הוא מבחוץ ועיקר יראתו היא משכר ועונש לאיש כזה יש תועלת גדולה מה שביארנו שלא נברא העולם במידת הדין ולא נעשה פתגם הרעה מהרה דאלו היה מתנהג בדין בלא ארך אפיים ממילא אלו בני אדם ש"א השיגו יראה פנימית איהי יראת ה'. לא הה נחשב צדקת יראתם לכלום אבל עכשיו שמתנהג העולם במידות רחמים וארך אפיים אם כן אף האנשים שיראים משכר ועונש יש עכ"פ איזה ממש בזה כמו שביארנו טעמא דאביי ורבא דאמרו לתנא לא תתני פרוש מאהבה פרוש מיראה וכמו שהארכנו בזה אולם מי שזיכהו ה' להתבוננת מעלות ורוממות הקב"ה איך שהוא רב ושליט וכולהו עלמי תליין ביה וממילא אז עיקר יראתו לא שכר ועונש אלא עיקר יראתו הוא מיראת ה' לחיים בנין דאיהו רב ושליט והיא יראת פנימי שבפנימית שחשבה של"ה שם לאיש אשר אלה לו אין שום נפקא מיניה מהתנהגות העולם הן במדת הדין או במדת הרחמים. כי אחרי אשר השיגה ידו להתבונן ברוממות הבורא יתברך שמו דאיהו רב ושליט ממילא אף אם העונש עובר להיות נעשה פתגם הרעה מהרה אף על פי כן לא תהיה יראתו רק יראה פנימית איהי יראת ה'. על פי שמשיג קצת רוממות הבורא איך דאיהו רב ושליט ועפ"י הקדמות הללו יתבאר לנכון דברי מדרש הנ"ל ולא שסברות חכמה ונבואה היה ח"ו לכלות העולם במה שאמרו חטאים תרדף רעה או נפש החוטאת כו' אלא סברתם הוא לומ' שאף שיתנהג העולם במידת הדין להיות נעשה פתגם הרעה מהרה. מכל מקום ראוי לבני אדם להיות צדיקים ביראה פנימית איהי יראת ה' בגין דאיהו רב ושליט ולא משום יראת עונש וכמו שהאריכו ספרי יראים הרבה מאוד בזה שיש לכל אדם להרגיש רוממות הבורא כנאמר מבשרי אחזה אלוה ובכל דרכיך דעהו ואמר ז"ל מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה ומקשה אטו יראה מילתא זוטרתא ומתרץ אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוה משל למבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה כקטן כמו כן נימא דלגבי חכמה ונבואה הוה מילתא זוטרתא השגות רוממות הבורא ולהכנס ביראה פנימית דאיהו יראת ה' לחיים ולפיכך אמרו שהעולם יכול להתקיים אף שיתנהג הכל במידת הדין דנפש חוטאת תמות וחטאים תרדף רעה אעפ"כ יהו צדיקים בעילם שיהיו יראים ה' היא יראה פנימית אבל הקב"ה והתורה אמר שכאשר יתנהג הכל בדין ויהיה נעשה פתגם הרעה מהרה. לא בנקל יהיה מצוי צדיקים בדור להשיג יראה פנימית ולא יהיה מצוי רק יראת עונש שאין אפשר העולם להתקיים על פי צדיקים כאילו לכן אמרה תורה והקב"ה שמהצורך להתנהג העולם ברחמים וארך אפים. ואז יהיו צד קים במדרגה נכונה אף פרוש מאהבה פרוש מיראה כנ"ל. ובהקדמות הללו מבואר לנכון קרא דיראו את ה' קדושיו כו' כלומר הקדושים המה יראו את ה' ולא יראת עונש והיא יראה פנימית ומסיים ואומר לאלו הקדושים שהמה יש להם התבוננת רוממות הבורא והמה יראים יראת ה' לאנשים הללו אין מחסור ליראתם כלל אף אם היה העולם מתנהג כולו בדין והי' נעשה פתגם הרעה מהרה והיו כפירים רשו ורעבו ולדורשי ה' לא הי' חסרים כל טוב אף על פי כן לא היה נגרע מיראתם כלום אחרי שהמה קדושים ויש להם יראת ה' יראה פנימית על פי התבוננת רוממות הבורא דאיהו רב ושליט וזהו המשך כל המקרא דהקדושים שהשיגו מעלות יראת ה' אין מחסור ליראים כאילו אף שכפירים רשו ורעבו ודורשי ה' הצדיקים הי' להם כל טוב מכל מקום הקדושים לא היה קבוע יראתם מחמת שכר ועונש כלל אלא רק מיראת ה' דאיהו רב ושליט כנ"ל דזהו סברות חכמה ונבואה כנ"ל:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה