אור ברסלב
שות גליא מסכת דרוש לפרשת זכור

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

דרוש לפרשת זכור

הלכות ריבית ט

במלכים ב ב' ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ויאמר הקשית לשאול אם תראה אותי לוקח מאתר יהי לך כן ואם אין לא יהיה ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד:

דקדוקים הרבה יש במקראות הללו מה דאמר ויהי נא בוא"ו הול"ל יהי נא כנאמר בכל מקום. גם מה שאמר אלי היה לו לומר עלי כנאמר בכל מקום גבי מלת רוח עליו רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך. ויאצל מן הרוח אשר עליו ותהי עליו רוח ה' ורבות במקרא כך גם מה שאמר ואלישע רואה והוא מצעק היה לו לומר וירא אלישע ויצעק כו'. גם מה שמסיים ואומר ולא ראהו עוד אינו מובן הכוונה בזה:

ולבאר כל זה בדיוק הלשון לנכון נקדים מה דראיתי באלשיך שמביא לפרש בשם ר"ן מה דאמר אם תראה אותי לוקח ולא אמר אם תראה בהלקחי ומפרש דאליהו השיב לאלישע שא"א למלאות בקשתו לתת לו יותר ממה שיש לו רק אחרי הלקחו מזה העולם אז יעלה במעלות עליונות אז יהיה יכול להשפיע עליו עד פי שנים אולם זאת התנה על אלישע אם יש לו הזדככות עצמותו לראותו בעת הזאת אחרי הלקחו מעוה"ז ולכן אם תראה אותי לוקח כלומר אם יש לך כח הזדככות לראות כאשר אהיה כבר לוקח אז יהיה לך כן לקבל פי שנים שאוכל אז להשפיע עליך ואם לא לא יהיה לך כן ע"ש שהאריך בזה: ועפ"י הקדמה זו ועפ"י מה ששמעתי עוד לפרש קרא דנאמר גבי מנוח ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא ולכאורה על מה נאמר האי מלת אז ואמרו לפרש שאפשר עדיין היה מנוח מסופק אם הוא מלאך או איזה אדם עושה מעשה פלא עפ"י תחבולות אך אם היה אדם היה מנוח רואה אף בשעה שהיה נפרד מאתו ללכת לדרכו היה רואה אותו עד מלא ראות עיניו משיגים להביט. אבל גבי מלאכים אף בשעה שנשלחים לעולם הזה נתלבשים בגשמיות תיכף כשגומרים מעשה שליחותן חוזרין להיות נפרד גשמותן ולהיות רוחנים כבראשונה ולכן גבי מנוח תיכף כשגמר המלאך את כל מעשיהו אשר נצטווה מהקב"ה ובכל זמן עשיית שליחותו אל מנוח היה מתלבש בגשמיות והיה מראהו כמו איש וכמו שנאמר שמנוח רצה לעשות לו גדי עזים לאכול כי לא ידע כי מלאך ה' הוא ואחרי גמר שליחותו חזר להיות רוחני תיכף כבראשונה ונמצא שתיכף לא היה בכח השגות ראות עיני מנוח ואשתו לראות את המלאך הואיל שנתפשט גשמותו מעליו ולא היה הזדככות למנוח ואשתו לראות עסק רוחני וכמו שהקדמנו דאף על אלישע היה חוקר אליהו אם כח הזדככות שלו גדולה כל כך להיות משיג לראות כאשר יעלה במדרגות גשמיות ובפרט גבי מנוח ואשתו כתיב בשעה שהמלאך נתלבש בגשמיות בדמות איש ואשת מנוח ראתה אותו אמרה היא אל מנוח איש האלהים בא אלי ומראהו כמלאך אלהים נורא מאוד נראה שאף בשעה שנתלבש המלאך בגשמיות בדמות איש אף על פי כן מחמת שעל כל פנים שרשו ויסודו רוחני היה נורא מראהו בעיניהם דוגמא לזה איתא ברש"י על קרא דויבואו המלאכים סדומה ומקשה רש"י למעלה קרא אותם אנשים ומתרץ דלגבי אברהם לא היו חשובים רק כאנשים ולגבי לוט היו מלאכים זהו דבר שדברנו שכח הזדככות של אברהם היה גדול עד מאוד ולא היה נורא בעיניו ראות המלאכים בשעה שהתלבשו בגשמיות ומה שיסודם רוחנית לא היה נורא נגד ערכו כלל ועיין ברש"י שם שכתב וז"ל אצל אברהם שכוחו גדול כו' קראם אנשים וגבי לוט קראם מלאכים ע"ש והוא כמו שנאמר גבי מנוח ואשתו שאמרה ומראהו כמלאך אלהים נורא מאוד מפני שלא היה הזדככות כוחם גדול ולכן יסוד ושורש רוחני אשר תקוע בהמלאך נורא על ערכם ולפי"ז וודאי לא היה ערכם גדולה לראות איזה השגחה מהמלאך אחרי התפשטות גשמותו מעליו ונמצא תיכף כשגמר המלאך את שליחותו אשר נצטווה לעשות נתפשט מעליו הלבוש גשמיות אז תיכף נעצר כח הראות של מנוח ואשתו וחדלו לראותו וזהו אומרי ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואשתו אז ידעו כי מלאך ה' הוא שאם היה איש אנושי לא מהראוי להיות נעצר כח הראות מעליהם אף אחרי הפרדו מאתם רק במלאך שנתפשט גשמותו וחוזר להיות רוחני שייך זאת כנ"ל:

ועפ"י הקדמות הללו העליתי לפרש מקראות בפרשה לך לך בענין הגר ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי על כן קרא לבאר באר לחי רואי הענין הוא אשר חקרנו למעלה שכח הזדככות של אלישע היה גדול כל כך עד אשר לא עצר כח הראות שלו מלהביט את אליהו אף אחרי הלקחו מזה העולם ונתפשט גשמיותו אל מדריגה הרוחניות. לא כן מנוח ואשתו שלא יספו לראות כי תיכף שנתפשט גשמיותו של המלאך חדל כח הראות מן מנוח ואשתו. עתה הודיענו המקרא עד כמה גדלה כח הזדככות שפחת אברהם וכמו שבבית אברהם היה לה כח הזדככות זה וכמו שהקדמנו דרש"י מפרש שעל פי כח של אברהם אבינו עליו השלום שהיה גדול מאוד לא היו חשובים המלאכים רק כאנשים ובוודאי לא היה נעצר כח הראות שלו מהביט את המלאכים אף אחרי גמרם שליחותם והתפשטו גשמותם מעליהם. כך כאן אף שהיתה בדרך נפרדה מבית אברהם מכל מקום ככוחה אז כן היה כוחה עתה להשיג ראות המלאכים אף אחרי גמר שליחותם והתפשטות גשמותם וזהו שאמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי כלומר אחרי רואי להמלאך מקודם בשעה שהתלבש בגשמיות לעשות שליחותו ראיתיו גם כן אחרי זה אף בשעה שהתפשט מעליו גשמותו וחזר להיות רוחני גם הלום שאני נפרד מבית אברהם זכני ה' להיות כוחי והשגתי כבראשונה ולכן אמרה אתה אל רואי כלומר שזכיתי לראות אף בעת וזמן שחזר המלאך לכח ושפע אלהות ורוחני וזהו שאמרה שקרא לבאר באר לחי רואי. כידוע שפירשו הקדמונים כי לא יראני האדם וחי פירוש אף המלאך הנקרא חי אינו יכול לראות את האלהים ואמרה הגר שהיא זכתה לראות את המלאך אף בשעה שחזר לכוחו הרוחני כבראשונה להיות מלאך חי. אף על פי כן ראתה את המלאך בשעה שהוא מלאך חי וזהו שקראה הבאר באר לחי רואי שראתה חי כנ"ל. ועתה נחזור לענין אליהו ואלישע ואמרתי להעיר דיקדוק נכון עוד בהני קראי דאלישע אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכפי הנראה היה כוונות בקשתו שיהיה לו כפול נגד אליהו אם כן היה לו לומר פי שנים כרוחך אלי אבל השתא דאומר פי שנים ברוחך משמע שמבקש רק שני חלקים מערך הרוח אשר אצל אליהו כמו שנאמר גבי בכור לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא דוודאי משמעו שני חלקים בכל אשר ימצא וכן זכריה י"ג פי שנים יכרתו והשלישית יותר בה:

ונראה לבאר כל דיקדוקי של מקראות הללו ונתחיל לבאר הדיוק שאמר ויהי נא ולא אמר יהי נא. למשל איש אחד היה מקורב ונושא חן אצל עשיר אחד והיה פועל טוב על ידו ויהי היום אשר נישא האיש עד מאוד והוכרח העשיר הנ"ל לבוא לעיר אחרת ויאמר העשיר אל האיש אשר נושא חן בעיניו שאל מה אטיב לך טרם הפרדי מכאן ויאמר האיש ההוא הנה כל הטוב אשר אתה רוצה להטיב אלי כעת אין הכח והיכולת בידך רק לפי ערכך עכשיו שאין לך עסק רק מענינים אחדים. אולם אני רוצה שתטיב עמדי אחרי הפרדך מכאן כשתהיה על כורך אז יהיה הכח והיכולת בידך להגדיל חסדך לפני מעסקים גדולים ומעניינים יקרים בערכם והשיב לו העשיר אף זאת כדבריך כן הוא שאהבתך גדולה אלי ומצאת חן בעיני למלאות שאלתך אף גם בזאת אולם בתנאי אם אתה כלי מוכן בטבעך לבוא עד הלום ויש לך כח ויכולת לעמוד לפני שרים לעסוק בעניינים ועסקים אשר מגיעים לעשיר גדול וכאשר באמת איש ההוא היה נבחר מחרוץ משכיל מאוד. בבוא העשיר על מקומו השפיע מטובו אל האיש ההוא לעסוק במסחר לגנזיו לכל אשר יצטרך לאסוף ולאצור מתבואות ושארי הנסרכות לגנזיו. ויהי האיש ההוא איש מצליח והיה נושא ונותן באמונה להביא הכל במועדו ובזמנו לכל צרכי העשיר די והותר יותר משארי עסקים במסחר העמדות עסקי צרכי העשיר ולכל אשר יפנה ישכיל והיה פעולתו טובה מאוד להעשיר אף משכורתו הלך לפניו להרוויח כיד העשיר להיטיב לכל הפועלים טוב לפניו:

ובדמות משל הזה היה מעשה אלישע עם אליהו כי אליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך טרם אלקח מאתך היינו שהיה רוצה להשפיע ולהאציל מהרוח אשר לו על אלישע והשיב אלישע שאם בדעתו להשפיע טוב האצלת רוח עליו אזי לא ישפיע עכשיו שאין יכולת לאדם להשפיע האצלת רוח יותר ממה שיש לו אלא מבוקשו אחרי שאליהו יעלה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה עד שיהיה נעשה סגן באראלי אש וכמו שמביא האלשיך בשם הזוהר לפרש מה שאמור רכב ישראל ופרשיו הוא שעלה להדבק במרכבה העליונה על כן ביקש אלישע שישפיע עליו בעת וזמן העלתו ממדריגה למדריגה אז יאציל מן הרוח אשר לו כי אז יכול להשפיע כפי אשר יש לו על אלישע והנה אלישע שיער בעצמו שאי אפשר שישפיעו לו בעת וזמן העלתו למדריגה עליונה להמרכבה להדמות לאראלי אש מפני שלא יהיה ביכולתו וכוחו לקבל השפעה והאצלה כזו אולם אלישע פרט בשאלתו ואמר שבוודאי יעלה בערך רוחו אשר עליו כעת בערך אלף פעמים ככה אין משקל ומדה לרוח אשר לאראלי ומלאכי אש אבל זאת בקשתו שעל כל פנים בזמן שיעלה עד כפל מן הרוח אשר לו עכשיו ולא יותר אז ישפיע עליו האצילות מרוחו כי שיער אלישע בעצמו שעד ערך זה יש לו כח ויכולת הזדככות לקבל שפע רוח נבואה אבל כשיעלה אליהו עוד מדריגה יותר מכפי שנים אשר היה לו לא יהיה כח הזדככות שלו לקבל השפעה לכן לא ביקש רק עד ערך כפל היינו פי שנים ולא יותר:

וזהו שהשיב אלישע על מה שאמר לו אליהו שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך שרצה להשפיע לו ולהאציל מן הרוח אשר יש לו בעת הזאת ואמר אלישע שאינו רוצה בזה השפעה שעושה לו טרם הלקחו רק רוצה בעת וזמן אחרי הלקחו שיהיה לאליהו פי שנים היינו כפל ממה שיש לו עכשיו אז ישפיע ויאציל מן הרוח אשר לו על אלישע לכן אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר אני מבקש על זמן שיהיה לך פי שנים אז תטיב אלי וניחא מה דאמר ויהי בוא"ו שאמר לו לעתיד כאשר יהיה פי שנים אצל אליהו ברוחו מאשר יש לו עכשיו ולפי פירושו לא קאי אמירות פי שנים על אלישע אלא על אליהו והכוונה הוא כאשר יעלה אליהו למדריגה פי שנים וניחא מה דאמר ברוחו ולא כרוחו דהכל קאי ואיירי באליהו עצמו שביקש אותו אלישע כשיהיה פי שנים היינו כפל ברוחו אז תיטיב אלי בהשפעה והאצלת נבואה וכנאמר במשל הנ"ל. על זה אמר לו אליהו אם תראה אותי לוקח וכמו שהקדמנו בשם הר"ן שאמר לו אם יש לך כח הזדככות להשיג הבטת ראייתך אף אחרי אלקח מאתך שאהיה במדריגה יותר מעכשיו יהיה לך כן וכנאמר במשל שהשיב לו העשיר אם האיש כלי מוכן לקבל עסקי עשיר גדול אזי ישפיע אליו טוב משם. כמו כן אמר אליהו לאלישע אם כח ראיות שכלך זך ונקי כל כך לראות אותי במדריגה עליונה שאהיה אחרי הלקחי מזה העולם אז יהיה כן שאשפיע באותו שעה אליך כפי יכולת בעת וזמן ההוא. ומה שאומר ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק ענין מקרא הזה אינו עיקרו להשמיענו שאלישע ראה עלייתו ויצעק שאם כן היה ראוי לומר וירא אלישע ויצעק אבל יסוד מקרא זה הוא מוסב על למעלה שאליהו היה מסופק עד כמה יתגבר הזדככות של אלישע ואם יכול להשיג לראותו אחרי הלקח בשעה שיעלה ממדריגה למדריגה וכנ"ל ועל זה הודיענו המקרא בקצבה ובמידה עד כמה הוא כוחו של אלישע לראות את אליהו ואימתי פסק כוחו מלראותו עוד ופתח הכתוב ויעל אליהו בסערה השמי' ואלישע רואה וא"כ ידענו שנתקיים התנאי שהתנה אליהו ואמר אם תראה אותי לוקח וכתר שביארנו שהיה מסופק אם יש לו הזדככות כל כך שישיג ראיות שכלו לאליהו אחרי העלתו אמר הכתוב ויעל אליהו כבר בסערה השמים ואף על פי כן היה כח הזדככות לאלישע ועדיין רואה אותו והודיענו עד איזה זמן היה השגת ראות אלישע לאליהו כי וודאי אליהו עלה מדריגה מדריגה עד למעלה עד שנדבק למרכבה עליונה כמו מלאכים ואמר הכתוב שלא די שהיה השגת ראיית אלישע לראות לאליהו תיכף אחרי העלתו. היה לו עוד כח לראותו עד שעלה לערך שמונה מדריגות כפולים ממה שהיה בזה העולם אבל אחרי שעלה יותר מערך שמונה פעמים כפל חדל כת ראיית של אלישע מלהביט ופסקה השגת ראיות אלישע מלראהו עוד: ועשה הכתוב קצב מידה ומשקל לזה עפ"י דרך זה היינו שאמר שאלישע רואה אחרי ויעל אלי' בסערה השמים א"כ נתקיים תנאי שהתנה אליהו אם תראה אותי לוקח כלומר אחרי הלקחי כנ"ל וממילא השפיע אליהו שפע רוח נבואה בשעה שנעשה ערכו בכפליים ממה שהיה קודם העלתו שאפילו כשעלה ונפרד מזה העולם מדרגה אחת בלי ספק שנתעלה כפליים מרוה"ק אשר היה לו בזה העולם וא"כ הופיע אז שפע רוח קדשו על אלישע ונתעלה אז אלישע בערך כפליים ממה שהיה מקודם ואמר לנו הכתוב שראה עוד אלישע את אליהו עד שקרא אותו אבי וידוע מה שפירשו גבי בלק בנו בעור שאביו היה בנו בנבואות ובלעם היה מנה בן פרס מעתה כשאלישעאקורא לאליהו אבי מסתמא ראוהו במדרגה גדולה כ"כ שהי' ערכו של אליהו פעמיים ככה מערך של אלישע ולפיכך שפיר קורא אותו אבי. ונמצא אחרי שהקדמנו שאלישע נעשה פי שנים היינו כפל מאשר היה אליהו כאן ואף על פי כן קורא לאליהו אבי מוכח שבאותו זמן נתעלה אליהו ממדרגה למדרגה עד אשר נעשה ארבעה ככה מכאשר היה בזה העולם. דהא לאלישע נעשה ב' פעמים כאליהו מקודם וקורא לאליהו אבי. ע"כ אלישע נגדו פרס נגד מנה. מוכח מזה שגדול כחו של אלישע לראות ולהשיג הבטתו לאליהו אף בזמן שנתגדל ונתעלה אליהו למדרגה ארבעה פעמים מערכו אשר היה בזה העולם. והנה אלישע אמר עוד פעם אבי וכמו שאמרו אבי אבות וולד וולד. הוא משום שפעם אחד אבי הוא כפול ופעם שני אבי הוא משום שהיה נגדו שני פעמים כפלים והיינו מפני שגדול כוחו של אלישע וזכה להשיג הבטות ראייתו לאליהו בעת וזמן אשר נתעלה אליהו שמונה פעמים ככה מכמות שהיה בזה העולם וכמו שהקדמנו החשבון בזה שאלישע נעשה פי שנים הואיל ונתקיים התנאי שהשיג כח הבטת ראייתו לאליהו אחרי העלתו ולוקח מזה העולם וממילא כשקורא פעם אחת אבי מסתמא נתעלה אליהו לארבעה פעמים ועוד קורא פעם שני אבי מוכח שראה אותו כשנעשה אליהו לב' כפלים היינו שמונה פעמים במעלה מכמות שהיה כאן ואמר הכתוב עוד רכב ישראל ופרשיו היינו שאליהו עלה ונתדבק עד המרכבה העליונה כמו שמביא אלשיך כך בשם הזוהר על זה מסיים הקרא ואמר כאשר נתעלה עוד אליהו במעלה יותר משמונה פעמים מכמות שהיה פסק כח הזדככות אלישע מלהביט עוד מפני שנתקרב למרכבה עליונה על זה מסיים ולא ראהו עוד כלומר שלא היה לו כח לראותו יותר ואילו היה לו כת היה אומר עוד פעם שלישי אבי נמצא שיעור הכתוב כך הוא שהודיענו הכתוב שאף שכבר ויעל אליהו בסערה השמים ראהו אלישע וראה אותו כ"כ עד שיכול לצעוק עליו אבי אבי ולא יכול לראות יותר וכל עיקר הכתוב והוא מצעק לא בא להשמיענו עסק הצעקה אלא קאי אדלעיל על פלס ומשקל כח הבטה של ראיות אלישע עד כמה השיגה כו'. מה שאמרתי עסק הלכה בהספדו של אדם גדול ריש פרק מי שמתו כו' פטור מקריאת שמע וכו' ומפרש רש"י לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ובתוס' ד"ה פטור מקריאת שמע בירושלמי מפרש טעמא אמר ר' בון כתיב למען תזכור כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים. עד כאן:

ולכאורה קשה וכי כעורה טעמא דרש"י בזה עד שהתוס' חקרו ומצאו טעמא דמילתא בירושלמי ואמרתי דרש"י לשיטתו שפיר מספיק טעם הנ"ל אבל התוס' לשיטתם לא מספיק להו טעמא דרש"י והוכרחו לחפש אחרי טעם אשר מצאו בירושלמי:

ונקדים אשר ביארתי לפרש את אשר מצאתי לדקדק ברש"י פרק הכונס דף נ"ו ע"ב בסוגיא דשומר אבידה דסובר רב יוסף דהוה שומר שכר בההיא הנאה דלא בעי מיתב ריפתא לעניא ומפרש רש"י משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מבלכתך בדרך נפקא לן במסכת סוכה דף כ"ה עכ"ל:

ולפום רהיטא קשיא טובא דשם בסוכה גירסת רש"י הוא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן והתו' חקרו שם להפוך הגירסא בשבתך בביתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה. ועכ"פ קשה למה אינו מביא רש"י קרא קמא דבשבתך בביתך דדריש מיניה פרט לעוסק במצוה. ולענין מאי מביא רש"י קרא בתרא דדרשינן מיניה בסוגיא דסוכה על חתן והנה בברכות דף י"ד ע"ב איתא שם החופר כוך למת פטור מק"ש כו' ומפרשינן פטור מק"ש דעוסק במצוה פטור מן המצוה דכתיב בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה עכ"ל וזה ניחא לשיטתו דמהאי קרא ילפינן לפטור עוסק במצוה אבל בסוגיא דשומר אבידה קשה למה מביא רש"י קרא דבלכתך בדרך: והנראה דרש"י לשיטתו הוכרח להביא דוקא האי קרא דבלכתך בדרך גבי שומר אבידה דהנה סברות התו' שם בד"ה בההיא הנאה דאינו פטור אלא בשעה שמתעסק בה כגון ששוטחה לצרכה אבל בלא"ה לא מיפטר משום שהאבידה בביתו ומביאין שם ראיות לזה ועיקר ראייתם הוכיחו זאת מהאמור בנדרים דף ל"ג ע"ב דמודר הנאה מחזיר לו אבידתו ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרית ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח ע"ש והנה הראב"ד חולק ע"ז הובא דבריו בשיטה מקובצת ובנימוק"י פ' האומנין דשומר אבידה פטור כל זמן שאבידה בביתו ע"ש ונראה ברור דשיטות רש"י היא כהראב"ד בזה דבסוגיא דסוכה איתא שם שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה לפירש"י ואפילו בשעת חנייתן ע"ש והתוס' חולקים שם והוא כמו שטתם בב"ק דאינו פטור אלא בשעה שעוסק בהמצוה והאריכו שם והביאו אותו ראיה דנדרים דאי פטרית כל זמן שאבידה בביתו שכיח ושכיח ע"ש עכ"פ מוכח דרש"י סובר לפטור כל זמן שאבידה בביתו כמו שפוטר רש"י אפילו בשעת חנייתן ועוד ראיתי בסוגיא דנדרים דדייק רש"י לפרש דמודר הנאה מותר להחזיר אבידה ופרוטה דר"י לא שכיח פירש לא שכיח כה"ג דליהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה כו' ע"ש והנה דחק לפרש לא שכיח על דרך זה. משום דלשיטתו דפטור כל זמן שאבידה בביתו וא"כ שכיח ושכיח לכן הוכרח רש"י לפרש דה"פ לא שכיח דשביק מלמיתב לעניא ומכל זה מוכת דרש"י סובר כשיטות הראב"ד הנ"ל ומשו"ה פוטר רש"י אף בשעת חנייתן כמו כל זמן שאבידה בביתו ועפי"ז ניחא מאוד דמדקדק רש"י לפרש בסוגיא דב"ק מקרא דבלכתך בדרך ולא מקרא קמא דבשבתך בביתך דהנה רש"י כ' שם בסוכה בד"ה ובלכתך בדרך פרט לחתן ואף על גב דחתן נמי טריד במצוה איצטריכי להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא ה"א לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא טרוד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא יתירה אשמעינן דפטור ע"ש:

והשתא ניחא מאוד מאי דמביא רש"י קרא דבלכתך בדרך דאי הוה סובר רש"י כשיטות התוס' דלא פטור שומר אבידה אלא בשעה שעוסק בה לצורכה היה ראוי למילף זאת מקרא קמא דבשבתך בביתך דיליף מיניה טורח ועושה מלאכה בידים אבל שיטות רש"י הוא כהראב"ד דפטור כל זמן שאבידה בביתו אף שאינו עושה מלאכה בידים אלא יושב בטל וחושב במצוה זה אי אפשר למילף מקרא קמא אלא מקרא יתירה היינו קרא בתרא דבלכתך בדרך כפי האמור ברש"י הנ"ל דאיצטריכו לזה תרי קראי ובברכות על ברייתא דחופר כוך דהוא עוסק מצוה במלאכה בידים מביא שם רש"י קרא קמא דבשבתך בביתך דכה"ג יליף מקרא קמא:

וגוף הפלוגתא מה דפליגי רש"י ותוס' שם בסוכה אי פטרינן שלוחי מצוה אף בשעת חנייתן וכה"ג שומר אבידה אף בשעה שאינו עוסק בה. או שאינו פטורין אלא בשעת הילוכן בשליחות מצוה וגבי אבידה דוקא בשעה שעוסק בה נראה ברור דזה תליא בחילופי גירסאות הנמצא בין רש"י ותוס' דרש"י גריס בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן ותוס' גרסי איפכא עיין באריכות בזה בתוס' ומסקי התוס' שם לתרץ מה דקשה הואיל ויליף מקרא קמא על חתן למה לן עוד קרא על עוסק במצוה נילף מחתן ומתרצו דמחתן לא הוה ידעינן שארי עוסק במצוה דדילמא שאני חתן שאין נקל לו כל כך להסיר הטרדא מלבו ע"ש נמצא דסברת התוס' דחתן מסתבר טפי לפטורי משארי עוסקי מצוה אפילו מלאכה בידים וא"כ לפי"ז ראוי לומר בפשיטות דכל שארי ענייני דבר מצוה שאינו עוסק בידים כמו שלוחי מצוה בשעת חנייתן או שומר אבידה בשעה שאינו עוסק בה חייבין בכל המצות דמהיכי תיתי לפוטרן לא מקרא קמא דחתן דהא חתן מסתבר טפי למפטר אפילו מעוסקי במלאכה בידים ומקרא בתרא ג"כ לא ילפינן אלא לעוסקי מלאכה בידים אבל יושב בטל וטרוד במחשבה בעלמא לית לן כלל ילפותא יתירא:

אבל רש"י דגורס קרא קמא על עוסקי מלאכת מצוה בידים וקרא בתרא על חתן וע"כ עוסק בידים מסתבר טפי למפטריה מחתן ואיצטריך קרא שני על ילפותא דפטור חתן למילף מקרא יתירה משום דחתן הוא יושב בטל ואינו עוסק במלאכה בידים וכמו שמאריך רש"י בזה וא"כ שפיר ילפינן מקרא בתרא כל עניינים שאין בהם עסק מלאכה בידים אלא יושב בטל ואין עליו רק מחשבת מצוה לבד דחתן אינו מפורש בקרא אלא לדוגמא בעלמא נקטה ברייתא חתן וה"ה כל יושב בטל וטרוד במחשבת מצוה כשלוחי מצוה בשעת חנייתן ושומר אבידה כל זמן שאבידה בביתו ראוי לפטור מקרא יתירה ובזה ניחא סוגיא דפרק מי שמתו מוטל לפניו דרש"י פירש טעמא דפטורו משום דהוה דומיא דחתן שהוא אינו עושה מלאכה בידים רק טרוד במחשבה האי נמי טרוד במחשבת קבורתו ובפרט שמסקינן בגמרא דמשמרו אף שאינו מתו פטור אם כן עיקר פטורו הוא מקרא יתירה דמרבינן חתן אף שאינו עושה מלאכה בידים ולא הוה פטרינן ליה מקרא קמא. ואילו לא היה אלא חד קרא לא הוה פטרינן אלא עושה מלאכה בידים. וכולהו עניינא דליכא בהו אלא מחשבת מצוה בעלמא מקרא יתירה ילפינן לה כדוגמא דחתן וכל זה לשיטת רש"י דגרים מעיקרא פטורא דעוסק במצוה מקרא דבשבתך בביתך ואחר כך פטורא דחתן מקרא יתירה דבלכתך בדרך דחתן לא ידעינן מקרא קמא כנ"ל: אבל שיטות תוס' הוא דמשום מחשבת מצוה בעלמא לא מיפטר וגרסי איפכא היינו מעיקרא פטורו דחתן ואחר כך פטורי דעסק במצוה וסברתם דחתן מסתבר טפי לפטורי אף מעוסק במלאכת מצוה בידים דטרדתו גדלה עליו עד מאוד ובקושי להסירו מעליו כמבואר בתוס' דסוכה ולכן ליכא לן כלל ילפותא למיפטר טרוד במחשבה מצוה בעלמא ואם כן ליכא לן ילפותא לפטור מתו מוטל לפניו או משמר המת דרש"י שפיר יליף לה מחתן וכחו דפטרינן שלוחי מצוה בשעת חנייתן או שומר אבידה אף בשעה שאינו עוסק בה. אבל להתוס' דבאמת לא מיפטר בשעת חנייתן וגם שומר אבידה אינו פטור אלא בשעה שעוסק בה. משום הכי הוכרח התוס' להביא ראיה על פטור מתו מוטל לפניו או משמר המת מהא דמבואר בירושלמי מקרא דכל ימי חייך בשעה שאתה עוסק בחיים כו':

ועפי"ז יש לבאר מה דאיתא שם ריש פרק מי שמתו בתוס' ד"ה ואינו מברך פירש"י ואינו זקוק לברך משמע מתוך פירושו שאם רצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רנה להחמיר אין שומעין לו לכך נראה לומר אינו מברך אנו רשאי לברך כו':

ונראה דתליא בהאי פלוגתא דלעיל דרש"י לשיטתו קאי דיש למילף לפטור מתו מוטל לפניו מדומיא דחתן ואם כן לא צריכא לן כלל האי קרא המובא בירושלמי וסובר רש"י דשיטות הירושלמי הוא דאפילו אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי משום הכי מייתי ירושלמי האי קרא ולא סמיך על ילפותא דחתן דגבי חתן אמרינן דפטור ואם רצה להחמיר על עצמו ולקרות רשאי כדאיתא ע' במג"א ס"ק ב' אבל גבי מתו מוטל לפניו ילפינן מקרא למען תזכור כל ימי חייך בשעה שאתה עוסק בחיים להורות דאפילו רצה להחמיר אינו רשאי וסובר רש"י דתלמודא דילן פליגא על ירושלמי בזה מדלא הביא תלמודא דילן הך ילפותא דכל ימי חייך משום הכי מפרש רש"י מאי דאיתא אינו מברך אינו זקוק לברך הואיל ועיקר ילפותא הוא מחתן ממילא הוה דינו כחתן שאם רצה להחמיר רשאי אבל שיטות התוס' הוא דמחתן ליכא למילף לפטור ועל כרחך דעיקר ילפותא הוא האמור בירושלמי מקרא דכל ימי חייך וגם תלמודא דידן על כרחן סובר האי ילפותא דליכא לן לימוד אחר משום הכי אית לן למימר דתלמודא דילן לא פליגא כלל על ירושלמי ויש לן לפרש מאי דאמור אינו מברך פירושו אינו רשאי לברך וניחא הכל. בתענית כ"ו ע"ב שם במשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה ושם בגמרא דף כ"ט כשם שנכנס אב ממעטין כך משנכנס אדר מרבין והובא האי דינא בש"ע ריש סי' תקנ"א והמ"א ס"ק א' הביא בשם תוס' דמגילה דף ה' ע"כ דפירוש ממעטין הוא שאין שמחין כלל ע"ש. וז"ל התוס' במגילה ממעטין רצה לומר שלא יהיו ששים כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט עכ"ל תוס' שם:

הנה הסוגיא קאי ואיירי שם בענייני תענית שגוזרין על הציבור על הגשמים ע"ש ולא הוזכר כלל שם בסוגיא דממעטין בשמחה וגם אינו מובן מה דכתבו דחמירא מט"ב הא מפורש נאמר משנכנס אב ממעטין בשמחה לכן דברי תוס' צ"ע ועוד לפי דברי המג"א קשה לישנא דממעטין והיה ליה למימר משנכנס אב אין שמחין:

ואמרתי לפרש דהנה בפרק ב' דשבת דף ל' ע"ב רמי קראי אהדדי כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עושה ומשנינן כאן בשמחה של מצוה כאן בשמחה שאינו של מצוה על כל פנים שמחה שאינו של מצוה אסורה בהחלט ולא תמצא שמחה מותרת אלא שמחה של מצוה וידוע מה שמבואר בסימן תקנ"א סעיף י' ברמ"א דבסעודת מצוה מותר בבשר ויין אך צריך לצמצם שלא יהיה על סעודת מצוה רק מנין ע"ש וזהו שאמר משנכנס אב ממעטין בשמחה כלומר אף בשעה שמותר שמחה סעודות שמחת מצוה מכל מקום צריך למעט בשמחה לעשותה בצימצום כל מה דאפשר וכנ"ל ברמ"א שלא לקרוא רק מנין מצומצם ועל זה אמרו כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כמו כן משנכנס אדר מרבין בשמחה היינו כשיש עת ועונה לשמוח בשמחה של מצוה ראוי להרבות קצת יותר מן הראוי משום שעת וזמן גרמא לשמחה באותו זמן:

מגילה דף י"ג ע"ב ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא משל דאחשורוש והמן דמה"ד לשני בני אדם לאחר אית לו תל בחצירו ולאחד היה חריץ בחצירו בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי חילך אמר לו טול אתה בחינם והלואי וברש"י (ד' י) משל דאחשורוש והמן כלומר יש ללמד מאחשורוש שאף בדעתו היה להעמידן ע"כ:

ויש לדקדק איך הוכיח רבי אבא מהאי קרא דאף אחשורוש היה חפץ ורוצה לאבד את ישראל ואי משום שהשיב שיתן להמן בחנם אף שהמן היה רוצה ליתן דמים אפשר משים אהבת המן אמר כך כמו שמצינו שגידלו על כל השרים ומצינו בעפרון שאברהם רוצה לסלק דמים עבור שדיהו והוא הפריז ליתן לו באפס דמים את חלקת השדה ואטו נימא שעפרון שנא ומאס באותו שדה אלא מחמת חשיבות אברהם אמר זאת:

ונראה דר' אבא היה קשה לו בהאי קרא דכתיב ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך מהו נתון לך היה לו לומר הכסף לא תתן וביותר דהמן אמר תחילה יכתב לאבדם ואחר כך אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול. והיה לו להמלך להשיב על ראשון ראשון היינו העם לעשות בו כטוב בעיניך והכסף תתן ואי הוה אמר כך אפשר היה שייך שפיר לשון הכסף נתון לך משום שאחרי שהבטיח לו לעשות בעם כטוב בעיניו אם כן כבר מגיע לו המעות ואמירתו לגבוה כמסירה דמי שייך על זה לומר הכסף נתון לך. אבל השתא דמהפך המלך ואמר תחילה הכסף כו' אינו שייך כלל לומר נתון לך אלא היה לו לומר הכסף לא תתן לכן מפרש ר' אבא דכך היה כוונות דברי אחשורוש שאמר להמן אתה רוצה ליתן לי עשרת אלפים ככר כסף לאבד ישראל כסף כזה ראוי להיות ניתן ממני אליך עבור אבדן ישראל וזהו דאמר אחשורוש הכסף נתון לך עבור שהעם לעשות בו כטוב בעיניך. ושפיר מוכיח ר' אבא מקרא זה דמשל אחשורוש והמן דומה לבעל תל וחריץ שכל אחד רוצה ליתן מעות לחבירו: עוד אפשר לומר דהוכחת ר' אבא הוא משום דלכאורה ענין עסק דברים של המן אינו נמצא בין הבריות לדבר כן להשפיל את עסק המקח ולבזותו עד אשר אין נחשב למאומה ולומר אחר כך שיתן עבור המקח סך דמים מסויים כמו שאמר המן שיתן עשרת אלפים ככר כסף שפירש התוס' שהוא עולה סך הכל דמי פדיונה עיין שם אף דרע רע יאמר הקונה אבל הכל לפי הענין אבל לומר שאין נחשב לכלום אין מדרך התגרים זאת גם אינו מדוקדק מה שאמר המן אם המלך טוב והיה לו לומר אם המלך רוצה למלאות שאלתו גם תשובות אחשורוש אינו מדוקדק במה שאמר העם לעשות בו כטוב בעיניך למה לא אמר לו בפירוש כפי שפירש המן בבקשתו:

לכן נראה שכך הוא המשך דברי המן ישנו עם אחד כו' ואני אומר לך שאינו שאינו שום כלום אך אחשורוש היה מלך בכיפה ואי אפשר למלך גדול מושל בכיפה לעמוד על בוריה של כל עם ועם מדינה ומדינה עסקיה וענינה ויכול להיות שבעיני המלך נחשב כל אומה לחשבון גדול ואין מלך בלא עם וברוב עם הדרת מלך. לזה אמר המן כאשר אני יודע האמת לאמיתו אינם שוים כלום להניח את העם הזה אך מחמת שאתה מלך גדול אשר לב מלכים אין חקר לחקור על כל חללי עלמא ועל כל עם ועם ואין אתה יודע אופיא כל אומה ואומה ואפשר בדעתך עולה על רוחך שעם הישראלי נחשב לאומה כחו שארי עם ועם לכן על כל פנים בקשתי שתתרצה לאבדם ואני אתן לך עבורם עשרת אלפים ככר כסף אשר עולה כל דמי פדיונם אף אם המה נחשב לאומה שלימה וזהו שאמר אם על המלך טוב ואינם שפלים אצלך והשיב אחשורוש הכסף נתון לך והעם לעשותם כטוב בעיניך וכוונות תשובתו הוא שאל תדמי בנפשך שאתה יודע טבעי על אומה זו שאינו שוה להניחם ואני איני יודע אלא אף אני יודע כך ובעיני המה כמו שהמה טוב בעיניך וזהו כטוב בעיניך כלומר אני בקי בהן ובמעשיהן שאינן שוין לכלום כמו אתה בעיניך שאמרת ולמלך אין שוה להניחם:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה