שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
דרוש לסוף נדרים
סוף נדרים איתא שם השמים ביני לביניך ומפורש בר"ן דפירושו שאינו יורה כחץ ונראה להסביר מליצות דבר זה ע"פ שידוע שדה הבעל ושדה השלחין. היינו השדה שהמטר משקה אותה נקרא שדה בית הבעל ואותו שדה שמהצורך להשקותה בניסוך המים עליו נקרא בית השלחין ואמרו בתענית (ו' ע"ב) אמר ר' אבהו מאי לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע כדר' יהודה מטרא בעלה דארעא הוא דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מהשמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ע"ש ועוד אמרו שם יורה שיורה ומרוה עכ"פ מבואר דווקא מיטרא הוא בעלה דארעא שרובע הארץ והוא לשון יורה ואמרו אין לך טיפה שיורד מלמעלה שאין תהום עולה כנגדו וא"כ הגשם שיורד מן השמים הוא דמות בעל אבל שדה השלחין אינו בדמות זה שיהיה נאמר לשון רביעה וגם אין שייך עלה לשון יורה. וקרא מעיד לנו ואומר כאשר ירד הגשם מן השמים ודאי לא ישוב כי אם הרוה כו' אבל שדה שלחין שמשקין אותה במי נהר אינו מוחלט כ"כ שיהיה מרוה הארץ להוליד ולהצמיח ויכול להיות שישוב ריקם ולא יפעול פעולתו דבית השלחין לא נאמר רביעה שאינו מרביע הקרקע. ואינו יורה הארץ שיעלה תהום כנגדו ולכן קבעו חז"ל מליצה זאת על טענת האשה על בעלה שאינו יורה כחץ להזריע ולהוליד. אומרת האשה אף שהאיש מוציא זרע אבל הוא כמו מים שמשקין אותה ממי הנהר שלא נאמר בה יורה הואיל ואינו יורדת מן השמים כאשר ירד הגשם מן השמים שנאמר בה לשון יורה דהיינו שאומרת כמו ההפרש שיש בין שמשקין מן הנהר להני מים מי מטר היורדים מן השמים אף שבאו מים להשדה אך הואיל ואינו באין מן השמים אינו פועלין להיות יורה ואין בטוחין כל כך שישובו מרוות הארץ להוליד ולהצמיח. כמו כן אומרת בטענותה על בעלה שאותו חיסרון שיש על המים מה שאין יורדין מן השמים זה החיסרון עצמו יש לה על הבעל שאינו יורה כדרך כל הארץ: