אור ברסלב
שות גליא מסכת או"ח תשובה ג

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

או"ח תשובה ג

או"ח תשובה ב

סוגיא דחלון עגול וסוכה עגולה:

ריש פרק חלון בגמ' אמר ר' יוחנן חלון עגול צריך שיהיה בהקיפו כ"ד טפחים ומשהו מהן לתוך עשרה וכו' ומקשינן מכדי וכו' ומסקינן ר"י אמר כדייני דקיסרי וכו' שם בתוס' ד"ה ור"י אמר וכו' והביאו מסקנות הגמ' דסוכה דאמרינן שם ולא היא וכו' דהאורך והרוחב אין בו רק ב' אמות ואיך אפשר שיהיה קו אלכסון ג"כ ב' אמות והקשו שם התוס' ותימה היאך טעו וכו' ומסיק התוס' הכא וגם שם בסוכה דהאי לישנא אמת הוא לענין שטח מקום החזקות הריבוע והעיגול וכו' אלא דהש"ס בסוכה ור"י דהכא טעו בדבריהם וכו' ועוד כתבו שם בפ"ק דסוכה דגם דייני דקיסרי המה מוטעים בקבלתם שהיה בקבלה בידם לשון זה וכו' ע"ש:

וכל העובר ישתומם על המראה נוראות נפלאות לתלות בוקי סריקי כאלו על ר"י ולומר שטעה יותר מכדי שהדעת טועה ונוטה לטעות. וטעה בטעות דמוכח ובדבר שהתינוקות יודעין בו ידוע מאי דאמר ר' יוחנן שבת (קמו) וסנהדרין (ד' ד) לפרש המקרא אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר וכו' ואם לאו אל תאמר ואיך נאמר כן על ר"י שלא היה ברור קבלתו ואיך היה לו העקוב למישור להתהלך במישרים ולומר כפי ארכו ורחבו כן הוא מישור אלכסונו ואיה שוקל ואיה סופר וגם על דייני דקיסרי קשה מאוד לומר שהושיבו דיין שאינו הגון לשמוע ולהבין ולטעות בטעיות גדולים כאילו וביותר קשה דהמה טעו בדבר משנה מפורש' פ' י"ב דאהלות דאי' שם עמוד שהיה מוטל וכו' אם יש בהקיפו כ"ד טפחים יש פותח טפח אויר מן הצד ע"ש באורך בר"ש דעולה האויר כך ע"פ חושבנא דכל אמתא בריבוע תרי חומשא עודף באלכסונו ולפי סברות התוס' דר"י קטעו וסובר דכל אמתא הוה תרי באלכסוני. א"כ היה די בעמוד שיש בהקיפו י"ב טפחים דהוה רוחב העמוד ד' ואלכסונו הוה ע"כ ח' טפחים היינו בכל זויות ב' טפחים עודף (כמ"ש התוס' בסוכה שם) ומב' טפחים אלכסון נעשה במכוין ריבוע טפח על טפח והגאון החסיד מווילנא ז"ל בביאוריו בשו"ע סי' שע"ב ירד להציל ולא הציל ואין די ביאור ואין די עולה בדברים לפרש שמועה זו וזה לשונו שם בס"ק י"ב וח"ו שטעו אלא ר"י בהקיפו ר"ל בריבוע החיצוני וכו' שהוא כ"ב טפחים וג' חומשין ומ"ש ושנים ומשהו ר"ל בהיקף העיגול כפירש"י אלא שהוא לצד א' ואף שיש יותר חצי חומש הוא מעט קט וכו' ע"ש ולא אוכל לירד לסוף דעתו איך היה כוונתו לתרץ בדבריו ובפירושו שמועות שיטות הללו כי לדעתי ענין כוונתו תמוה מאוד כי הנה ר"י אמר צריך שיהיה בו כ"ד טפחים ובסוכה אמר כ"ד אמות ולפי דבריו אף לכ"ג אינו עולה וגם מאי דאמר ר"י ושניים ומשהו מהן אינו מכוון החשבון דצריך עוד חצי חומש כמ"ש בעצמו שיש חצי חומש לכל צד יותר ולמה דקדק ר"י לומר ומשהו והניח שיעור חצי חומש. וגם לפי דבריו היה לו לומר ושני טפחים ומשהו מכאן ושני טפחים ומשהו מכאן ועוד דבריו דחוקים מאוד דר"י מתחיל בדבריו חלון עגול ואנן מפרשינן מאי דאמר צריך להיות בהקיפו כוונתו בריבוע הוה עיקר חסר בדבריו וביותר קשה דמפרש מאי דקאמר ר"י שניים ומשהו מהן קאי על היקף עיגולו קשה דהא קאמר ושניים ומשהו מהן משמע דקאי שפיר אדלעיל ולפ"ד לא איירי כלל לעיל מעיגול אלא מהיקף הריבוע איירי ר"י בתחילות דבריו וביותר מכולם קשה בעיני מאוד ולא יכולתו להלמו איך מפרש מאי דמסיק הש"ס במסקנא מאי דמקשינן שם על ר"י מכדי וכו' ומתרץ דאמר כדייני דקיסרי וכו' ולפי דבריו דהעיקר הענין דר"י איירי בהיקף הריבוע אם כן מאי ענין קישור וחיבור יש במאמר ר"י לדברי דייני דקסרי:

כי זה כדאי אין לנו להסתפק כלל כשבאנו לפרש דבריהם על הנכון ובלא שום טעות ע"כ המה איירי בשטח דריבוע מגו עיגולא הוה פלגא דווקא בשטח א"א לפרש על ההיקף בשום פנים דהא יתרונו אינו עולה אפי' לאחת דהא ד' על ד' מרובע עול' ט"ז ועיגולו סביב אין עולה הקיפו לי"ז בשלימות ואין לומ' דהש"ס מפרש מאי דאמרו דייני דקיסרי עיגולא מגו ריבועא ריבעא איירי בהיקיף דזה אמת דבין בשטח ובין בהיקף הכי הוה מ"מ לא היה מהצורך להבי' דבריהם לענין מאמר ר"י דהא עיקר תירוצו על ר"י דאיירי בריבוע וזה מבואר שם ונזכר כמה פעמים בסוגיא דריבוע יתר על עיגול רביע ועיקר תירוצו חסר מן הספר דלא נמצא זכר כלל בש"ס דר"י איירי בהקיף מרובע ומאי דאמר ר"י אמר כדייני דקיסרי אין לו שחר לפי פירושו איך מכוון בזה דר"י איירי בריבוע ועוד לא ידעתי לפרש לפי פירושו מאי דמסיק הש"ס בסוכה ולא היא דקחזינא דלאו הכי הוא על מאי קאי שם הש"ס על דייני דקיסרי א"א לפרשו דהא לענין החזקת שטח באמת הכי הוא במכוון ועל ר"י נמי א"א לפרשו לפי דבריו דר"י איירי בריבוע היקף. אם לא דנימא דהש"ס קאי על מאי דאינו עולה ההיקף של הריבוע רק כ"ב טפחים וב' חומשין וחסר עוד טפח וב' חומשין עד כ"ד טפחים דמבואר בדברי ר"י ועוד עיקר הענין תמוה לומר דר"י רצה ליתן שיעור מדידה כמה צריך להיות בחלון עגיל ואמר שצריך להיות בהקיפו כשנרבעו כ"ד ולמה לו ליתן שיעור בריבוע דצריך לנו להביא נגר ובר נגר לרבעו ולכוין עליו המדידה ויותר היה לומר שיעורו כדאית' שהוא עגול לפנינו ולתת שיעור על היקף עיגולו כמה מהצורך הוא להיות ע"כ אין דבריו מספיקין בשום פנים להציל שמועה זו על מכונה ואמיתות כוונתה:

ובשומי על לב להעמיק עיוני בסוגיות הללו ראיתי ונתתי אל לבי אשר בעלי התוס' המה שגללו אבן הטועים על ר"י ודייני דקיסרי. ויש בידי למחות אבן הטועים. כי אני דקדקתי הטיב בדברי רש"י בסוגיות הללו נראה לפני בעליל שלא זו הדרך ולא זו העיר אשר העירו התוס' בזה ומעולם לא עלה כזאת על דעת רש"י לתלות טעיות כאילו על ר"י שעלה על דעתו למעייל פילא בקופא דמחטא רק דרך אמת דרך בה רש"י בפירושו לסוגיות הללו וכמו שנראה מבואר הטיב ברש"י בסוכה (ח ע"ב) ד"ה אבל ריבוע מגו עיגולא פלגא וכו' אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו וכו' נמצא מפורש איך שנתיב יותר ואמת כיונו רש"י על דייני דקיסרי ומפרש שהמה איירי בשטח ובאמת התוס' שם בד"ה ריבוע המה ראו כן תמהו על דברי רש"י איך אמת תפסו לפרש את דברי דייני דקיסרי דלפ"ז איך יבא אל הנכון דברי ר"י דעיגול המקיף יש בו כ"ד טפחים. וזהו כוונות התוס' שכתבו ותימה מה ענין זה אצל זה דזה ברור דאין ראיי' משטח לחוט המקיף ומאי מסיים רש"י הילכך לט"ז רובע וכו' ולפיכך מסיק התוס' ומפרשי דדייני דקיסרי לא איירי בשטח אלא קאי אאלכסון שאלכסון הריבוע הוא כפול מהרחבו ורוחב העיגול הוא עצמו אלכסינו של הריבוע ושפיר הוה שייכות לדייני דקיסרי לדברי ר"י. וראיתי במהרש"ל שכתב לפרש קושיות התוס' הנ"ל ודבריו תמוהין מאוד בעיני וגם דברי מהרש"א אינם מובנים לי' אבל בלתי ספק כוונות תמיהות התוס' על רש"י הוא ברור כמ"ש שתמהו איך מפרש רש"י לדברי דייני דקיסרי על קוטב האמת דא"א לפרש כן את כוונות ר"י דאיירי בחוט המקיף. דתחילות דברי רש"י מה שכ' כשאתה מרבע כו' אתה מוציא ממנו כו' פשוט וברור דקאי על שטח ומאי דמסיים רש"י הילכך ט"ז ריבוע כו' צריך עיגול המקיפו כו' היה משמע בפשיטות להתוס' דרש"י קאי על חוט המקיף דהא ר' יוחנן איירי במקיף ושפיר כתבו דמאי ענין זה אצל זה ר"ל מאי ענין שטח להיקף וכמו דהאריכו (שם ע"א) תוס' ד"ה כמה דאין ראיי' משטח להיקף ע"ש וזה ברור ועיקר יסוד תמיכות התוס' אשר מלאו לבן לומר ככה לקבוע טעות גדול כזה על דייני דקיסרי הוא על מאי דמסקינן בסוכה ולא היא וכו' משמע דהגמ' החזיקו את דבריהם בטעותא: אמנם המעיין בדברי רש"י שכ' בד"ה ולא היא אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו של מרובע וכל אמתא בריבוע אמתא וב' חומשי באלכסונו עכ"ל. מבואר הטיב דע"כ דרש"י אינו תופס לפרש טעותא דקיסרי ע"ד שכ' התוס' שעלה על רוחם לומר דכל אמה ריבוע הוה ב' אמה באלכסונא דאם נאמר כן היה לרש"י לפרש ולא היא אלא כל אמה ריבוע אין בו רק אמה וב' חומשי באלכסונו אבל השתא דכ' אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו של מרובע וכו' משמע איפכא דטעותא דקיסרי הוה שעלה על רוחם לקבוע שיעור פחות מזה והמסקנא דולא היא לטפויי קאתי ולומר שיש בו כשיעור אלכסונא מאמה וב' חומשין ובאמת דלכאורה דברי רש"י הנ"ל מחוסרין הבנה:

וגם לשון רש"י שם בסוגיא דחלון בד"ה ריבוע מגו עיגולא פלגא בעו למשקל מיני' פלגא דהאי שיעורא דפייש דהוה תלתא מדמעיקרא דהיינו תמני' מכ' ופשו להו שיתסר דס"ל דכל אלכסונא הכי הוה עכ"ל משמע מפורש דרש"י מפרש ענין מאמרו דקיסרי על שטח וכפי האמת בלי טעותא ולפיכך מאי דמסיים רש"י שם דסבירא להו דכל אלכסונא הכי הוה מחוסרין הבנה אמאי קאי ויותר תמוה ממה שתמה התוס' בסוכה שם ארש"י מאי ענין זה אצל זה בפשיטות תמוה כאן מאי ענין אלכסון להשטח דאיירי בהו דייני דקיסרי לפי פירש"י ועוד דדברי רש"י שם בד"ה צריך שיהיה בהקיפו וכו' ושני טפחים ומשהו וכו' מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח וכו' דכי מרבעינן ליה וכו' סתמינן להו ומוקמינן לה אריבוע וכו' ע"ש כולו תמוה באין מבין כלל מאי כיון רש"י בזה כמוש"כ התוס' שם בד"ה ושניים ומשהו וכו' ע"ש והתוס' מביא פירוש ריב"ן דהשני טפחים ומשהו המה זקיפין מלמטה למעלה בגובה של החלון ע"ש וזה אינו פולה אלא לפי סברות התוס' שם דדייני דקיסרי סברי דכל אמה בריבוע ב' אמות באלכסונא אבל לפי שביארנו דרש"י לא נחית לזה א"א לפרש כך ועל סברות פי ריב"ן קשה לישנא דהש"ס דקאמר ר' יוחנן שניים ומשהו מהן אמאי קאי תיבות מהן דלפי פי' ריב"ן כ"ד טפחים דקאמר ר"י איירי בהקיפו ושנים ומשהו קאי אגובה החלון וא"כ מאי קאמר מהן וכן הקשה בספר תורת חיים ע"ש עוד נראה דהש"ס הכא בפ' חלון לא מסיק האי מסקנא דולא היא וכו' וחי הוה טעותא גדולה כל כך כסברות שכתבו התוס' קשה למה משמיט הש"ס כאן האי מסקנא דמשמע לכאור' איך שבעלי סוגיא זו נשקעו ונקבעו בהאי טעותא ולא הדרי בהו כלל. עוד קשה לישנא דהגמ' לפי פי' שכ' התוס' דסברי כל אמה ב' אמתא באלכסונא היה לו להש"ס לומר ר' יוחנן סובר כדייני דקיסרי וכו' אבל השתא דקאמר ר"י אמר כי דייני דקיסרי משמע קצת שאין ענין הפרש ביניהם כל כך בשיעורין:

ולבוא אל תוכן הדבר נקדים מאי דאמרתי לחקור איזה ענין רבותא וחידוש השמיענו ר' יוחנן במאמרו במאי דקאמר דחלון עגול צריך להיות כ"ד ולכאורה עיקר הענין שיהי' בו חלון ד' על ד' מרובע (וכן העתיק הרמב"ם דין הזה בפרק ג' מה' עירובין ע"ש) וזה לכאורה אין בו צורך שמבואר במשנה דשיעורו כך. ואי נימא דמשמיענו דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה ג"כ אינו מהצורך שמפורש זאת במשנה פ"ק דעירובין ובפרק י"ב מאהלות ואין לומר לפרש ע"פ סברות התוספות דמשמיענו סברות דייני דקיסרי ולפי טעותא שקבעו התוספות עלייהו דסברי דכל אמה ריבוע ב' אמה באלכסונא. ולפיכך השמיענו שצריך להיות בהחלון העגול רחבו שמנה מפני שצריך להיות רוחב כאלכסונא של מרובע ולכן בהקיפו יש בו כ"ד ג"כ קשה לענין מאי קבעו ענין חשבון הזה דווקא בדין חלון ובדין סוכה מהראוי היה לקבוע מאמרו בדרך כלל כמו שקבעו דייני דקיסרי את מאמרן: ועוד יש לדקדק יותר מכולן על רבי יוחנן לענין מאי קבע ענין האי חושבנא על חוט המקיף שצריך להיות כ"ד ומרבה עלינו את הדרך מהראוי היה למעט בהילוכו ולקבוע את ענין מאמר החשבון על הרוחב ולומר דחלון עגול צריך להיות בו רוחב שמנה דהרחב מהעיגול הוא בעצמו אלכסונו של המרובע וע"פ טעותא הנ"ל שקבע התוספות עולה החשבון במכוין כך מד' על ד' מרובעין שמנה אלכסונו בעיגולא בשלמא בפ"ק לענין קורה דנקיט שם אם היא עגולה וכו' כל שיש בהקיפו ג' יש ברחבו זכו' וכן בפ' י"ב דאהלות דאיתא שם במשנה קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה אם היא סגולה רואין אם יש בהקיפה ג' יש ברחבה טפח ניחא דנקיט החשבון על ההיקף משום דאין הידים שולטת למדוד את הרוחב מהקורה כמו דאיתא במשנה שם דהקורה נתונה בכותל משני קצותיה אבל כאן קשה הואיל והידים עסקנות בחלון הזה למדוד את הקיפן ביותר נקל להמודד למדוד את רחבו ובסוגיא דסוכה לאוקימתא קמייתא דמפרש שם דר"י מקום גברי לא קחשיב וקבעו את המידה מחוץ לסוכה ניחא קצת דלא מתרמי ליה דיקדוק חישבנא על הרוחב אלא על ההיקף בדרך זה. אבל להאי אוקימתא דמסיק שם דר"י כדייני דקיסרי אמר למילתיה ואיירי בחוט המקיף קשה כנ"ל היה לו לקבוע המידה על הרוחב. וגם יש לדקדק תרתי דר"י למה לי. ולכאורה מדין חלון נשמע ממילא דין וחושבנא דסוכה וכן איפכא דמסוכה הוה ידעינן ענין דחלון: אמנם אחרי העיון נראה לי ברור שחדוש דין גדול השמיענו רבי יוחנן במאמרים האלו והוא הדין שהביא הב"י וז"ל שם בסימן שע"ב כתב השיבולי לקט השיב הר' רבי אביגדור חלון שמערבין על ידו בעינן דנהוי ד' על ד' מרובעי' אבל בציר מהכי אע"ג דנפיש אורכיה ספי משיעורו אינו משלים דלא חשיב פתחא דהא לא חזי להכניס ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתא דמי ואין מערבין אחד עכ"ל:

ועיין לקמן סוף פרק כיצד משתתפין לענין שיעור עוקה דבעי ד' אמות אמרי' שם איכא בינייהו אריך וקטין דאי הוה טעמא דמשנה דקבעי שיעור החצר ד' אמות משום זילוף לא מהני אריך וקטין ואי הוה טעמא משום דבארבעה אמות תיימי מיא אפילו אריך וקטין נמי מהני ומשו"ה הפוסקים דפסקו כרבי זירא מטעם תיימי פסקו בסי' שנ"ז דאפילו אריך וקטין מהני עיין שם:

אבל כאן בדין חלון דהוה הטעם משום שיהיו נחשבין שני החצירות לאחדין בתשמישן לפיכך בעינן שיהיה דווקא ד' על ד' מרובע אבל אריך וקטין לא מהני משום דמקום צר אינו נחשב למקום תשמיש כלל כמו שכתב הרב רבי אביגדור ונראה ברור דדין הזה מבואר הטיב במאמר רבי יוחנן דאמר גבי חלון עגול בעינן שיהיה בו כדי לרבעו בתוכו מרובע ד' על ד' ע"כ דאריך וקטין לא מהני אף דנפיש אורכו טפי משיעורו אינו משלים והטעם כמו שכתב הרב רבי אביגדור דמקום צר אינו נחשב לתשמיש להכניס ולהוציא וכמאן דליתא דמי:

וכן הוה הדין בסיכה עגולה דהשמיענו ר"י דבעי דווקא מרובע ואריך וקטין לא מהני ולפיכך מבואר בשו"ע סי' תרל"ד סעי' ב' דבעגולה בעינן שיהיה לרבע בתוכה ז' על ז' וע"ש במג"א ס"ק א' שכתב באריכות מזה וכן הוה הדין פותח טפח המבואר באהלות פ' ג' משנה ז' דבעינן טפח על טפח ברום טפח ומפורש שם בברטנורא שאם מיעט בצד אחד אינו מועיל מאי דריבה בצד אחר ע"ש וראיתי בספר הון עשיר שכ' דאפשר דברומו אף דבמקום אחד אין בו משלימו מאי שיש בו יותר במקום אחר ע"ש וטעה בדבר משנה בפרק י"ב משנה ז' דמוכח שם דאף ברומו לא מצרפינן כלל עיין שם:

ואפשר מה"ט אף דמשמיענו האי חידושא בסוכה ובחלון דלא אמרינן צירוף ולא השמיענו ר"י זה הדין בענין פותח טפח דלא אמר בו ענין צירוף משום דסמיך א"ע אמשנה הנ"ל מפרק י"ב דמוכח שם דאינו משנים כלל ואף דאמר ענין דין הנ"ל בסוכה לא הוה נשמע גבי חלון דה"א דווקא גבי סוכה מקום צר אינו עולה בחשבון תשמיש אבל בחלון אפילו מקום צר עולה וכן מחלון לא הוה ידעינן בסוכה כי זה ענין דמשתנה לפי טעמו כמו שמבואר בסוף פ' כיצד משתתפין ע"ש (עוד ראיתי דבר תמוה בספר הון עשיר שכ' שם באותו פרק ג' בענין דכתב התוי"ט בשם הראב"ד דצריך להיות אויר פותח טפח לבד ממקום הטומאה עצמה דמקומה ממעט ובספר הנ"ל משיג ע"ז מפרק י"ב משנה ו' דקורה שאין בה אלא רוחב טפח מביא הטומאה ולא אמרינן דמקום טומאה עצמה ממעט את הרוחב ע"ש וטעה בזה דאפשר פשוט דאיירי דהקורה גבוה הרבה דיש שם אויר מרובע טפח על טפח לבד מקום הטומאה ואף אם לא היה הקורה מהארץ רק טפח הרי הקורה ארוכה ונידון כשיפועי אהלים וברור): עוד נמצא ענין חידוש דין בחלון מאי דליתא להאי ענינא בסוכה והוא מה שיש לנו ללמוד מסיומא דאמר ר"י במאי דמסיים ושנים ומשהו מהן בתוך י' הוא האי דינא שהביא הרב המגיד בפרק ג' מה"ע בשם הרשב"א וז"ל דחלון עגול בעי שיהיה בהקיפו י"ז פחות חומש כדי שאם ירבענו יהיה בו ד' על ד' וצריך שיהיה בענין שאם ירבענו יהיה צלע התחתון של המרובע כולו משהו בתוך י'. וכיצד הוא עושה צריך שיהי' מנקודה התחתונה ד' טפחי' בגובה כנגד צלע המרובה בתוך י' כדי שיהי' צלע התחתון משהו בתוך י' עכ"ל הרשב"א והרב המגיד סיים וכתב ולא הבנתיה בשום פנים וכו' עיין שם באורך:

אבל אמת שיש ט"ס דמוכח בדברי הרשב"א במש"כ מנקודה התחתונה ד' טפחים וצ"ל ד' חומשין ומשהו וכן היא בשילטי הגבורים ובמג"א שע"ב ס"ק ה' ע"ש כי התוספות בד"ה ושניים ומשהו וכו' הביא את פי' ריב"ן דבעינן שני טפחים בגובה והוא ע"פ טעותא שקבעו על ר"י ודייני דקיסרי דאמה אחת ריבוע ב' באלכסונה אבל לפי חשבון האמת הוה כמו שביאר המג"א דדי ד' חומשין בגובה ואי ליכא מן גובה החלון ד' חומשין ומשהו בתוך עשרה אף שנוכל לעשות את המרובע בתוך העיגול בעקמימות באיכן שיהיה קרן זוויות וקצת מהריבוע לתוך עשרה מכל מקים לא מהני מידי דאנן בעינן שיהיה צלע ברוחב ד' טפחים שלמים לתוך י' וכמו שביאר הרשב"א. וע"פ הערה זו שהערנו דעיקר תוכן מאמר ר"י בא להשמיענו סברות רבי אביגדור דבעינן שיהיה בחלון דווקא ד' על ד' מרובעים דהיינו שיהיה שיתסר אמה תשמיש בין החצירות מרווחין אבל אריך וקשין אף שיש שם שיתסר אמות לאו מידי הוא דתשמיש צר כמאן דליתא דמי וסברא זו מוכחא מלישנא דמשנה דקתני דבעי שיהיה ד' על ד' משמע דלא מהני אם נפיש אורכיה טפי כמו שכתב הרא"ש סוף פרק כיצד משתתפין שם במשנה דעוקה דהלכה כרבי זירא דאף אריך וקטין שפיר דמי מדנקיט שם במשנה סתם ארבעה ולא נקיט ד' על ד' ע"ש באריכות מזה וא"כ מוכח דבחלון בעינן דיוקא ד' על ד' מרובעין הייני שיהיה שיתסר אמה אויר תשמיש מרובעין בשטח ולא מהני אם יש שם אויר תשמיש שיתסר אמות באויר צר ולפי"ז לא נפלאתה ולא רחוקה לנו לפרש גם מאמר רבי יוחנן מאי דנקיט דבעגול צריך שיהי' בהקיפו ך"ד טפחים כוונתו על דרך האמור במשנה ד' על ד' היינו ט"ז טפחים בשטתו הכי נמי קאמר ר"י דבעי שיהיה בתוך שטח ההיקף כ"ד טפחים ואשמעינן דאויר צר לא מהני מידי כמי שכתב רבי אביגדור דאי הוה מועיל אויר צר היה ראוי לומר דגם בעגול די בט"ז טפחים אויר. אבל לפי האמת דלא מהני משו"ה בעי שיהיה בעגול כ"ד טפחים אויר תשמיש בכדי שיהיה באפשרי למצוא בתוכו עכ"פ ד' על ד' אויר מרובע היינו ט"ז מרובעין וזה כל תוכן כוונות ר"י להודיענו ולומר דאויר צר לאו מידי הוא ואנן בעי ט"ז אמות מרובעין דווקא ובאמת הוה ס"ד דהש"ס דרבי יוחנן איירי בחוט המקיף שיהיה בו כ"ד טפחים ושקיל וטרי הכא בענין חלון ושם בסיכה בחישבנא דחוט המקיף ומסיק הש"ס דר"י אמר כדייני דקיסרי ועיקר מאי דעושה הש"ס קישור וחיבור למאמר ר"י לדייני דקיסרי הוא להורות כמו דהמה ע"כ מאי דאמרו ריבוע מגו עיגולא פלגא איירי בשטח מקום הריבוע והעיגול דלא מתפריש בשום אופן על חוט המקיף הכ"נ איירי ר' יוחנן במאי דאמר כ"ד טפחים בהקיף העיגול כוונתו על שטח אויר משים דאנן בעינן ט"ז מרובעין דווקא בין בחלון בין בסוכה ואי מקפית ט"ז ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב הריבוע להיות בו כ"ד. ולפום רהיטא מהצורך לנו למסבר מילתא בטעמא לענין מאי קבע ר"י ענין האי דין וחשבון על שטח ולמה לא קבע מאמרו על חוט המקיף דצריך להיות בו י"ז נכי חימשי ומה"ט הוה ס"ד דהמקשה דאיירי ר"י בחוט המקיף ובלא"ה העליתי לעיל שיש לדקדק על ר"י למה לא קבע את החשבון על מידות רוחב העיגול דזה ברור דרחבו של העיגול שוה למידות אלכסונו של הריבוע ואלכסון מרובע ידוע ע"פ כלל מהש"ס דהוה נוסף בו ב' חומשי על כל אמה וכבר הארכתי בדיקדוק הזה וכן יש לדקדק זה על דייני דקיסרי לענין מאי קבעי חשבון ערך מרובע נגד עיגולו ע"ס השטח שמחזיק מקום קרקע המרובע והעיגול ולא קבעו ענין הזה בשיעור מידות רוחב העי והריבוע וכנ"ל:

אמנם נראה דדיקדקו וכיוונו מה לאמת החשבון בדיקדוק והוא ע"פ מה שכתבו התוספות לעיל בפרק כיצד מעברין ושם בסוגיא דסוכה בד"ה כל אמתא בריבוע אמה וב' חומשי באלכסונו דהאי חושבנא אינו מדוקדק ע"פ מיצוי חשבון צדק כמו שביארו אות אמת ע"ז איך שמעדיף אחת מחמשים דמריבע ה' על ה' אין בו רק ז' אמות ע"ש כלל הנ"ל אבל ע"פ המיפת הוא יותר שהוא צלע למרובע שמחזיק בשטתו חמשים אמות ע"ש ובאמת הקשה בספר תורת חיים על הרא"ש דכתב דשיעור חלון הוה י"ז נכי חומשי איך אפשר לומר כן דהא החשבון אינו מדוקדק וטפי פורתא בעי וליכא למימר דכיון דפורתא הוא אין מקפידין בזה זה אינו דהא כל שיעורי חכמים כך הוא מקוה ארבעים כשר חסר קורטב פסול ע"ש בספר הנ"ל באורך ומסיק שם דמשו"ה דיקדק הרמב"ם ג"כ דבחלון עגול בעי שיהי' ג' כדי לרבע ריבוע ד' על ד' ולא כתב האי חושבנא משום דבעינן באמת טפי פורתא ע"ש ועיין בר"ש פרק ה' דכלאים שכ' שם דאנשי חכמי המידות אמרו לעמוד על אמיתות חשבון אלכסון של המרובע הוא בדרך זה שעושין מרובע ממידת ארכו של המרובע ועושין מרובע ממידת רחבו של מרובע כפי סך האמות שעולה שני השטחים כן יעלה השטח מהמרובע שנעשה מקו אלכסונו ע"ש. והוא בעצמו החשבון שכתבו התוספות דאלכסון מן המרובע ה' על ה' יש בו יותר מז' מפני שהוא צלע למרובע שיש בשטחו חמשים ואילו לא היה בו רק ז' כפי מה שעולה חשבון מהכלל ב' חומשי לא היה בריבוע שנעשה מהקו אלכסון רק שטח מ"ט וענין מידות החשבון הזה מבואר הטיב ג"כ בתוספות ד"ה ריבוע מגו עיגולא שהאריכו כאן בענין חלון וביותר שם בסוכה דריבוע מגו עיגולא פלגא קאי על ריבוע החיצון דהיינו ששטח ריבוע החיצון הוא כפליים כשטח ריבוע הפנימי הוא בעצמו ע"פ ציורים שעשו בסוכה בד"ה הנ"ל דקו אלכסון של ריבוע הפנימי הוא בעצמו צלע למרובע החיצון וזאת נראה בביאור בחוש לעין כל. וע"פ מופת שביארו שם התוספות מבורר שמרובע חיצון הוא כפל על שטח מרובע הפנימי. ולפיכך הקשו שם בסוכה סי' ד"ה ריבוע וכו' וז"ל וא"ת והא ריבוע של ז' על ז' וכו' ותירצו דבאמת האי כלל דב' חומשי באלכסונו לאו דייקנא הוא אלא יש בו טפי ע"ש והעיקר דקי אלכסון של מרובע הפנימי נעשה צלע למרובע החיצון שיש בו כפליים כפי שטח הפנימי ומבואר בירור ענין דייני דקיסרי מאי שלא קבעו ערך ריבוע נגד עיגול המקיפו במידות החבל שהוא מחזיק ב' חומשי עודף על כל אמה מהריבוע שהוא בעצמו אלכסון המרובע והוא משום טעם הנ"ל דחשבון הזה אינו מדוקדק ויש בו טפי ע"כ קבעו מאמרם כמו שאמרו חכמי המדות שהביא הרא"ש הנ"ל איך שעיקר מיצוי החשבון הוא שהוא נעשה צלע למרובע שמחזיק שטחו כפליים כנ"ל באורך ולכן אמרו שריבוע מגו עיגולא דהיינו שרחבו של עיגול כפי רוחב אלכסון המרובע הוא פלגא מריבוע החיצון או כפי פירש"י דקאי על עיגול המקיפו דמעדיף על המרובע פלגא משטח המרובע דהוא תלתא דכולה (ויתבאר לפנינו דשיטות רש"י עיקר בזה) דהנה זה ברור דמהמרובע החיצון יש בו ריבעא עודף על העיגול שנעשה בו כפי שביארו התוס' בסוכה ד"ה כמה מרובע יתר וכו' אות ומופת חותך ע"ז מחתיכות העיגול על רצועות קטנים עד שנראה בחוש שמרובע שנעשה מזה הציור הוא רחבו חצי רוחב העיגול וארכו חצי חוט המקיף העיגול וע"פ הכלל שכל שיש ברחבו טפח בהקיפו שלשה ממילא נחסר חלק רביע מהריבוע המקיף את העיגול ע"ש באריכות וא"כ מבואר לכל מעיין דבר הזה בחוש דכפי שאמת דריבוע חיצון מעדיף כפליים על שטח ריבוע הפנימי כן הוא ברור שעיגול אשר בתוך ריבוע החיצון ומסבב את ריבוע הפנימי מעדיף הוא עליו תילתא כמו שכתב רש"י כאן ובסוכה ע"ש (וא"כ זהו ענין החשבון שאמרו חכמי המידות שיעור על אלכסון שהוא צלע למרובע אשר שטחו כפליים על המרובע כמו כן אמת שיש לנו ליתן שיעור ולומר שאלכסון של מרובע הוא רחב כל כך שאם נעשה עיגול כפי רוחב קו האלכסון יהיה מחזיק שטחו שליש יותר מהמרובע): ועפי"ז מתבאר לפנינו הטיב כל סוגיא זו דמעיקרא לא הוה ס"ד כלל דהש"ס למסבר מילתא בטעמא לפרש את ענין מאמר ר"י דאיירי בשטח שמחזיק אויר העיגול מפני שתפסו לאמת להאי כללא דכל אמתא הוה ב' חומשי עודף באלכסונו ולפיכך שקיל וטרי הש"ס לומר דר"י קאי על חוט המקיף דמידתו ידוע וקבוע בדיקדוק עפי"ז לי"ז נכי חומשי ורוחב האי עיגולא ע"כ כפי רוחב אלכסונו של המרובע מד' על ד' דמדתו קבוע וידוע להיות ה' וג' חומש. אבל הש"ס מסיק ואמר דר"י אמר למלתיה כדייני דקיסרי דסברי האי חושבנא לאו דייקנא הוא וע"כ קבעו את דיקדוק חשבונם על שטח העיגול נגד הריבוע אשר כן עלה מידות אלכסון של הריבוע. וזהו מדוקדק הטיב בדברי רש"י שכ כאן בד"ה ריבוע מגו עיגולא פלגא דהוא תמניא מכ"ד וכו' דסבירא להו דכל אלכסונו הכי הוה עכ"ל ולכאורה דברי סיומא דרש"י אינו מובן ולפי הנ"ל ניחא דמפרש דהש"ס דחי ליה האי ס"ד דהוה סובר דהאי כללא דב' חומשי עודף דייקנא היא ע"ז קמסיק דלאו הכי הוא אלא דאלכסינו יש בי יותר והוא ע"פ שיעור שקבעו חכמי המידות דידעינן את האלכסון על פי המידות השטחים שהוא צלע למרובע אשר שטחו מחזיק כפליים וגם הוא רוחב של העיגול שיש בשטחו שליש יותר מהמרובע וע"כ הוא יותר מעדיף מב' חומשין דאם לא היה מעדיף רק ב' חומשין לא היה נעשה צלע למרובע כפליים ולא עיגול שמעדיף עליו שליש כנ"ל באריכות מזה וזה נמי כוונות רש"י בסוכה שכתב שם (ע"ב) ד"ה אבל ריבוע מגו עיגולא פלגא כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תילתא מדמעיקרא הילכך לט"ז ריבוע צריך העיגול המקיפו סובב להיות כ"ד וכבר הארכתי דהתוספות ראו כן תמהו דמאי ענין זה לזה משום דהתוספות סברי דתחילת דברי רש"י איירי בפשיטות אשטח וכפי האמת ובסוף דבריו קאי אחוט המקיף וכבר הארכנו בזה אבל באמת לפי הנ"ל לק"מ דגם סיומא דכתב רש"י הלכך וכו' כוונתו ג"כ על שטח וכפי האמת לט"ז שטח מרובע צריך עיגול שטח המקיפו להיות בו כ"ד ומשו"ה ניחא דלא זכר רש"י בדיבור הנ"ל חוט המקיפו כמו שזכר שם (פ"א) בד"ה כמה מרובע וכו' ובד"ה עיגולא דנפיק וכו' דביאר שם רש"י כמה פעמים חוט המקיף משום דבאמת הכי הוא דס"ד דש"ס דרבי יוחנן איירי מחוט המקיף אבל מסקנא דמילתא הוא דר"י איירי כמו דייני דקיסרי דאיירי הכל בשטח הריבוע והעיגול ובמילתא דייני דקיסרי דחי לה מאי דהוה ס"ד דכללא דעודפא דב' חומשי קושטא הוא ודי בעיגול מחוט המקיף י"ז נכי חומשי. ובמסקנא קדחי לה וליתא להאי כללא דלפי זה לא יחזיק שטחו כ"ד טפחים וכמי שביאר בארוכה בתוספות ד"ה ריבוע מגו וכו' דע"פ האי כללא דשני חומשי יהיה חסרון בשטח עיין שם (ובביאורי הגאון סי' שע"ב ס"ק י"ב כתב שיש עוד נוסף באלכסונו רבע חומש היינו שקו אלכסון מן מרובע ד' על ד' עולה ה' טפחים וג' חומשין ורבע חומש ע"ש ועדיין אינו מדוקדק רק ע"ד הקירוב ולפנינו נדבר בחשבון הזה) ולפיכך שפיר מסיים רש"י שם הילכך אמר ר"י שמהצורך שיהי' בשטח העיגול כ"ד בכדי שתמצא בו ריבוע ט"ז ובאמת יהי' רוחב העיגול יותר משיעור העדפות ב' חומשין ותוכן כוונות ר' יוחנן בחלון ובסוכה שיהי' בעיגול כל כך כדי לרבע בתוכו מרובע ד' על ד' היינו ט"ז אמות מרובעים דוקא בשטחן אבל תשמיש צר כמאן דליתא דמי וכל ענין הזה מתבאר הטיב ברש"י ד"ה צריך שיהי' בהקיפו וכו' דבלא"ה לא מצית למינקט בגוי' חלון ד' על ד' מרובע וכו' וכנ"ל דתשמיש צר לאו מידי מהני וגם מקצת החלון משהו דבעינן בתוך י' צריך להיות ברחבה ד' כמו שביאר רשב"א שהביא המ"מ ובמג"א שע"ב ס"ק ה' הע"ש שכ' דבעי שיהי' כל צלע מהמרובע בתוך י' ולפיכך בעינן ב' טפחים ומשהו מהן פי' מהנהו ך"ד שטח יהיו מהן ב"ט משהו בתוך י' ואתי' שפיר מאי דמסיים שם רש"י בדיבור הנ"ל משום דמרבעינן לי' ומדלינן לי' ב' טפחים הקיף עיגול לכל צד דסתמינן ומוקמינן ליה אריבוע וכו' ומובן נראה בחוש לכל מעיין בציור שעשו שם התוספת (ע"ב) בד"ה ור"י וכו' וזהו דמסיים שם רש"י כדאמר לקמן ריבוע מגו עיגולא וכו' חצי מידה הנותנת בריבוע ריבה העיגול עליו והיקף המרובע (כלומר השטח) הוה ט"ז והעיגול רבה עליו שמנה (כלומר השטח) הרי ב' טפחים לכל צד כלומר יש ב' טפחים עודף בשטח העיגול על המרובע בכל ארבע צדדיו היינו בכל הקיף קרן העיגול נאחז שם שטח ב' טפחים כמו שנראה בציור של התוס' הנ"ל ור"י בא להשמיענו דהאי שטח הוה כנסתם וכמאן דליתא ולפיכך בעי שיהי' דווקא שני טפחים ועוד משהו מהשטח בתוך י' דאם לא יהיה רק שטח ב' טפחים מהקרן עדיין כל גוף מרובע החלון למעלה מי' אבל כשיש עוד משהו יותר על ב"ט בתוך י' אזי נאחז כל צלע תחתונה מהחלון ברוחב ד' בתוך י' וזהו דכ' רש"י שם ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף י' על פני רוחב החלון כלומר דכל קרן שטח ב' טפחים שנכנס בתוך י' הוה תשמיש צר וכמאן דליתא היא דאין ברחבה ד"ט רק דבעינן שיהיה דווקא כל פני רוחב החלון מד"ט בתוך עשרה כמו שכ' הרשב"א והמג"א:

ומדוקדק לישנא דמהן דקאמ' ר"י ב"ט ומשהו מהן משו' דקאי אך"ד טפחים שטח דאיתא בהאי חלון ורש"י מפרש ב"ט אורך מהקיפו מאמצע לכאן טפח ומאמצע לכאן טפח קאי הכל על שטח ואורך המקיפו דכתב כוונתו על משך גובה השטח וכמ"ש שם לעיל דכל דבר עיגול אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוא מגביה והולך א"כ הוה שפיר הנהו שטח ב' טפחים מאמצע לכאן שטח טפח ומצד אמצע לכאן טפח ועיקר מאמרי ר"י בחלון ובסוכה תוכן א' להם כמו שהארכנו דבא להורות דאף דמרובע די בט"ז אויר שטח אבל בעיגול מהצורך להיות כ"ד שטח משום דהנהו ט"ז שטח מרובעין בעינן דווקא. ובזה יש לכוין לישנא דר' יוחנן שם בסוכה דקאמר אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ"ד ולכאורה תיבות בה מיותר וביותר קשה דהכי הל"ל אם יש כדי לישב בהקיפה כ"ד כו' אבל לפי הנ"ל ניחא דהכי קאמר אם יש בה בהקיפה כל כך עד שיש בתוכה ובשטחה כ"ד אמות כשירה ותירוץ קמא של הש"ס בא להורות דלא קאי הישיבה בהקיפה ממש אלא סביב ההיקף ע"ש ועפי"ז מתורץ בפשיטות מאי דמקשה שם התוס' (ע"א) בד"ה ר"י מקום גברי כתב דעל חינם דחקו וכו' ע"ש אבל לפי הנ"ל בפשיטות לא ק"מ משים דדייני דקיסרי לא באו כלל טעית ולומ' דהוה כל אמה ב' אמו' באלכסונא וכנ"ל רק דבאו על דיקדוק וצימצום האי חושבנא כאמור באריכות מזה ומדוקדק נמי מאי דאיתא הכא בחלון דהש"ס קמסיק ר' יוחנן אמר כדייני דקיסרי ולא קאמר ר"י סובר כדייני דקיסרי משום דבאמת אין כל כך ענין פלוגתא ביניהם רק ענין מיצוי ודיקדוק חושבנא איכא בינייהו וכנ"ל:

ובמאי דתמהו התוס' אמאי דמפרש"י ריבועא מגו עיגולא פלגא ממאי דפייש בתוך הריבוע יש בעיגול עודף עליו דהוא תילתא מדמעיקרא ע"ש וע"ז הקשה בתוס' דהל"ל ותילתא דהוה קאי אדמעיקרא כמו שאמר גבי עיגולא מגו ריבוע ריבעא דקאי אדמעיקרא עיין בתוס' דסיכה באורך. ומשום הכי מפרשי התוס' דהכל קאי אריבעא החיצון ע"ש ולי נראה דפירש"י ניחא מאוד ועל פירוש התוס' קשה לי תרתי חדא לאיזה תועלת קבע את החשבון על ריבוע החיצון מהראוי היו לקבוע החשבון על עיגול המקיפו ולימ' דהוא תילתא והכל טעמא בעי. ועוד קשה לי דפשטא לישנא דדייני דקיסרי משמע דריבוע מגו עיגולא פלגא לא קאי אדלעיל אלא הוא ענין בפני עצמו דאילו הוה קאי אדלעיל הכי הל"ל ריבוע בגו העיגולא או סתמא ריבוע בגו והיה משתמע שפיר דקאי אדלעיל אבל השתא משמע דזהו קביעות חשבון ומאמר בפני עצמו ובפרט דר"שי גורס אבל ריבוע ע"ש בפשיטות לא קאי אדלעיל לכן נראה לי דהדין עם רש"י וקושי' התוס' מעיקרא לק"מ דזה מבואר דמאמר דייני דקיסרי קאי ומיירי בשטח וזה ידוע דכל מרובע שוה הצלעות אם נודע לנו ארכו או רחבו ממילא נתברר ונודע לנו בנקל את משך שטחו דאם ארכו ד' בפשיטות שיש בו שטח ד' פעמים ד' וכן בכל הדומה לזה אבל ענין עגול אף שנודע לנו ארכו ורחבו עדיין משך שטחו נעלם מעין כל מחמת שאינו שוה הצלעות כמו ריבוע (דנוכל לחתוך אותו על רצועות) וכמו שכ' ר"שי בד"ה צריך וכו' כל דבר העגול בתחתיתו הוא קצר ומתרחב מכאן ומכאן וקשה להשיג את משך הסח מחמת זה ולפיכך כשנרצה לעמוד על שטחו מהצורך להעריך אותו אל שטחי המרובע אשר יסבב אותו שהוא ידוע ולא נעלם ומזה נדע את שטח העיגול שהוא מתמעט חלק רביע כפי מופת חותך שעשו התוס' שם בסוכה ע"י חתיכות העיגול על רצועות ולעשות ממנו ארוך ע"ש עוד יש לנו להוודע את שטח העיגול בנקל בדרך אחר והוא ע"פ המרובע אשר נעשה בתוכו ושטחו נראה בחוש לעין וידוע ע"י רוחב צלעותיו וממני נעמוד על שטח משך העיגול אשר הוא מוסיף עליו פלגא מסך שעולה שטח הריבוע וכמו שכ' רש"י בד"ה יצריך וכו' דאיירי שם במשך שטח כמו שפירשנו לעיל ומסיי' שם הואיל והרבוע ט"ז העיגול רבה עליו ח' דזהו כלל להוסיף על המרובע פלגא ונודע מזה סך שטח העיגול ובזה אתי שפיר על הנכון מאי דלא תקעו וקבעו את שיעור ומידות חשבונם מהשטחים על העיגול רק קבעו בקביעות את מידות שיעורם בריבוע בין בעיגולא מגו ריבוע ובין בריבוע מגו עיגולא מפני שמהראוי לתלות הנעלם בהידוע והנכבד בהנקלה ולפיכך אמרו עיגולא מגו ריבוע ריבעא ותלו את הנעלם היינו העיגול בהריבוע שהוא הידוע. ואמרו בדרך כלל שמהרבוע הידוע תגרע ממנו חלק רביעי ותהי' נודע לך העיגול הנעלם וכן בריבוע מגו עיגולא תלו את העיקר כלל החשבון על הריבוע שהוא ידוע וקבעו את חשבון העיגול אשר הוא הנעלם עליו ואמרו שפלגא מן המרובע אשר הוא ידוע תוסיף עליו ותהיה נודע לך את שטח העיגול שעולה כך שהוא נעלם ממך: גם יש בזה סימנא מילתא עיגולא מגו ריבוע ריבעא היינו לשין נופל על לשון דומה אצל דומה. כן בריבוע מגו עיגולא פלגא ג"כ דומה אצל דומה וכה"ג איתא בשבת (ס' ע"ב) ובגמ' וסימנך סורא חסר ומפרש שם ר"שי דומה אצל דומה ע"ש וכן שם (ס"ו ע"א) וסימנך סמך סמך ע"ש:

מעתה שנתבאר דמאמר דקיסרי ור' יוחנן על קוטב האמת מיוסדים בלי שום טעות ואדרבא המה דיקדקו בחשבון נגד כללא האמור בכל מקום בש"ס דכל אמה הוה ב' חומשי עודפא באלכסונא והמה אמרו דלאו דייקנא הוא ע"פ האמת א"כ מהצורך לנו לבאר ולפרש מאי דמסיק הש"ס בסוכה ולא היא ולכאורה הדין עם בעלי סוגיא דפ' חלון דלא קדחו מידי את דבריהם: אמנם מצאתי וראיתי דהדין עם בעלי סוגיא דגמ' דסוכה דע"פ דיקדוק וחיצי חשבון צדק מצאו חכמי הש"ס לדחות את מאמר ר' יוחנן ודייני דקיסרי וביותר נמצא גרעין וחסרון במאמר שכללו המה מהגרעון וחסרון אשר נמצא על כללא דהש"ס מב' חומשי עודפא באלכסון על המרובע ונקדים מאי דכ' התוס' לעיל בפ"ק (י"ד ע"א) ד"ה והאיכא משהו וכו' דהאי כללא שנמצא בגמ' דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג' אינו מדוקדק לחכמי המידות ע"ש ובפי' המשניות להרמב"ם כ' שם על משנה עגולה רואין אותה וכו' דע"ד הקירוב עולה עוד חלק שביעית מרוחב העיגול היינו אם העיגול רחבו שבעה יעלה הקיפו לכ"ב ע"ש:

ולפי דהאי כללא דכל שיש ברחבו יש בהקיפו ג' לאו דייקנא היא נתברר דליתא להנהו כללא דכיילו דייני דקיסרי בערך העיגול נגד הריבוע המסבבו או נגד המרובע שבתוכו ודבר הזה נראה בחוש לעין כל יודעי דת דין וחשבון דהנה ב' מופתים מבוארין בתוס' דסוכה אשר המה בדוק ומנוסה אשר לא יעדיפו ולא יחסרו בשום אופן אחד הוא מה שכ' שם בד"ה כל אמתא וכו' ובסי' ד"ה ריבוע מגו עיגולא וכו' דרבוע פנימי הוא בשטח חצי מן הריבוע החיצון הגדול גם ענין חשבון שהמציאו התוס' שם לעשות מן עיגול מרובע ארוך היינו לחתוך את העיגול על רצועות הוא אמת ונראה בחוש. ולפיכך ברור נראה שזה ריבוע ארוך אשר יהי' נעשה מן העיגול יהי' רחבו כחצי רוחב העיגול ואורכו יהיה חצי אורך חוט המקיף את העיגול ואם הי' כללא דמכל רוחב העיגול יש בהקיפו שלשה דייקנא. ממילא הוה כללא דדייני דקיסרי ג"כ מצומצם דרך משל אם יש בעיגול רוחב ב"ט ע"כ יהי' בחוט המקיף ו"ט מצומצם והריבוע ארוך הי' רחבו חצי העיגול היינו טפח וארכו חצי ההיקף היינו ג"ט ונראה שנחסר ממרובע ב"ט על ב"ט חלק רביע מפני שמהמרובע נוכל לעשות רצועה אורך ד"ט על רוחב טפח אבל לפי הנתבאר דבעיגול רוחב ב"ט יהיה בחוט המקיפו יותר מו"ט ולפי"ז ריבוע ארוך שנעשה מהעיגול יהי' ארכו ג"כ חצי הקיף העיגול ויעלה יותר מג"ט וא"כ נראה בחוש שאינו נחסר העיגול מגו הריבוע המסבבו חלק רביע אלא פחות ממנו וגם מעדיף על המרובע שבתוכו יותר מפלגא דהא מבואר שריבוע הפנימי הוא חצי שטחו מהריבוע החיצון. וזה ברור דאם העיגול רוחב ב"ט המרובע המסבבו יהי' בשטח ד"ט. ובריבוע הפנימי אין בו רק שטח ב"ט אורך על רוחב טפח דהיינו חציו של חיצון ובשטח העיגול יש בו אורך יותר מג"ט על רוחב טפח וליתא לכללא דדייני דקיסרי ועפי"ז ממונא ליתא נמי למאי דאמר ר' יוחנן דחלון עגול די שיהיה בו שטח כ"ד טפחים דאז נוכל להעמיד בו חלון מרובע ד"ט על ד"ט וכמו שכ' רש"י בד"ה צריך וכו' דכל זה אם לא הי' מעדיף העיגול על המרובע שבתוכו רק פלגא היינו על ט"ז טפחים שטח שיש בתוך המרובע הי' עיגול מעדיף עליו ח' טפחים והיה נמצא בכל קרן מהיקף העיגול רק ב"ט כמו שביאר רש"י דבר הזה באורך שם ד"ה צריך וכו' ע"ש אבל לפי מאי שנתבאר שמעדיף יותר מפלגא וא"כ בחלון עגול שיש בשטחו רק כ"ד טפחים אם באנו לעשות בתוכו מרובע תמצא בקרנות היקף העיגולים יותר משמנה ולא יהי' נשאר לך מרובע ד' על ד' וא"כ נאות לנו יותר לקבוע האי כללא דאיתא בש"ס דכל אמתא ב' חומשי עודפא באלכסונו וממילא בחלון עגול ובסוכה עגולה יהיה מהצורך שיהיה רחבה כפי רוחב אלכסונה של המרובע ולומר דצריך שיהי' רחבה חמשה וג' חומשין דענין גרעין וחסרון שיש בזה הוא מעט מזעיר וחסרון שאינו ניכר כל כך וכמו שביאר הגאון סי' שע"ב ס"ק י"ב שיש עוד נוסף רבע חומש והוה חסרון רק חלק א' מקי"ג דהא באלכסון שיש ארכו ה"ט וג' חומשין שהוא כ"ח חומשין אם נעשה מאתו הכל רבעים חומשי יעלה קי"ב רבעים והגאון אמר להוסיף עוד רביע חומש א"כ ליכא רק חסרון א' מקי"ב ואמת כי ע"פ חשבון הוא קרוב כמו שאמר הגאון ויתבאר זה ע"פ שהעלתי מה שכ' הר"ש בפ' ה' מכלאים בשם חכמי המידות דכל אלכסון נעשה צלע לרוחב ריבוע שיש בשטח כפליים מן המרובע הראשון. ובציורי ומופתי שכ' התוס' נראה ג"כ זה בחוש איך שאלכסון של מרובע הפנימי הוה כרוחב הצלעות מריבוע החיצון וזה נתבאר שם בתוס' ששטח ריבוע פנימי הוא חצי של שטח ריבוע החיצון ולפיכך מבואר הטיב ע"ד הקירוב חש שאמר הגאון דבאלכסון של מרובע ד' על ד' תמצא בו קי"ג ריבוע חומשי דאם תפשה ריבוע קי"ג רבע חומשי אורך על קי"ג רבע חומשי רוחב תמצא בשטחו י"ב אלפים תשס"ט. (היינו שתוכל לעשות רצועה ארוכה שארכו כנ"ל על רוחב רבע חומש). ובתוך מרובע הפנימי שהוא ד' טפחים על ד' טפחים שלמים יש בו רוחב עשרים חומשין שהוא שמונים רבעי חומשין ונמצא שמרובע ההוא הוא שמונים רבעי חומשי אורך על שמונים רבעי חומשי רוחב שהוא ששה אלפים ארבעה מאות ונמצא שריבוע שנעשה מרוחבו של אלכסון קרוב לכפליים על מרובע הראשון הפנימי (ומעט דמעט אשר נחסר עדיין) עכ"פ מבואר שהגירעון שיש בכללא דהגמ' במאי דאמרו כל אמתא בריבוע אמתא וב' חומשי באלכסונו לא נמצא בו חסרון רק חלק א' מקי"ג אבל בענין גירעון וחיסרון שעשו דייני דקיסרי ור' יוחנן תמצא בו חיסרון בערך חלק א' מך"ה דהא נתבאר דחלון מרובע ד' על ד' יש באלכסונו ה' טפחים וג' חומשי ורביע הייני ך"ח חומשי ורביע וא"כ מהצורך לנו שחלין עגול יהיה ג"כ רחבו כך שידוע ונראה בחוש דכל דבר עגול הוה רחבו כרוחב אלכסון של מרובע הפנימי אבל לפי מאי דאמר ר"י דחלון עגול די שיהי' בשטחו ך"ד טפחים אזי לא תמצא ברוחב העיגול רק בערך ך"ז חומשין ותחסר לך חומש ורביע חומש דהא בך"ד טפחים שטח יש בו ת"ר חתיכות חומש על חומש דיש בכל טפח כ"ה חומשין ובתוך עיגול שהוא רוחב כ"ז חומשין תמצא בו ג"כ שטח בערך קרוב לסך הנ"ל ומתברר עפ"י מופת שעשו התוס' דהנה אם רוחב העיגול כ"ז תמצא בהקיפו פ"ה היינו מכלל האמור בש"ס דכל שיש ברחבו טפח בהקיפו שלשה עולה ההיקף פ"א עוד להוסיף חלק שביעית מרוחב אלכסון כמו שביאר הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דעירובין נתוסף עליו עוד ארבעה סך הכל עולה פ"ה. ובמופת שעשה התוס' לברר כמה שטח יש בהעיגול מהצורך לנו לעשות מהעיגול מרובע ארוך אשר יהיה רוחב שלו חצי של רוחב העיגול וארכו יהי' חצי היקף העיגול וא"כ יהיה המרובע ארוך אורך מ"ב וחצי על רוחב י"ג וחצי ואם תעשה כפל י"ג רחבו על מ"ב ארכו עולה תקמ"ו עוד הוסיף החצאין שיש באורך ורוחב עילה ג"כ כ"ג ס"ה עולה קרוב לתק"ע שנמצא מעט אשר נחסר לך לשטח ך"ד טפחים שעולה לסך ת"ר. על כל פנים בכללא של ר"י דאמר דדי שיהי' בשטחו כל עיגול ך"ד מעט אשר יעלה רחבו של העיגול יותר מר"ז חומשים ועולה החיסרון בודאי בערך חלק אחד משלשים ולא תמצא בעיגול הזה מרובע ד' על ד'. ולפיכך יותר קרוב נראה לקבוע כללא דקבעי בעלי הגמרא במאי שאמרו כל אמתא אמתא וב' חומשי באלכסונו ולפ"ז מהצורך שיהי' העיגול רחבו ך"ח חומשין:

וממילא יהי' בשטח יותר מדו"ד טפחים ומתברר ע"ע מופת שעשו התוס' לחתוך העיגול על רצועות ולעשות ממנו רבוע ארוך דלפי כללא דהגמ' דיהי' העיגול רוחב ד"ח חומשין יהיה הקיפו עולה פ"ח כנ"ל דכל שיש ברחבו יש בהקיפו ג' פעמים ככה עם תוספות שביעית. והריבוע ארוך שיהיה נעשה מהרצועות חתיכות העיגול יהיה ארכו חצי ההיקף היינו מ"ד ורחבו חצי רוחב העיגול היינו י"ד וכשתעשה כפל מידות ארכו על מידות רחבו היינו י"ד פעמים מ"ד עולה תרי"ד ויש בו יותר מד"ד שאמר ר"י שאינו עולה אלא לת"ר חומשין ועל פי זה מתפריש לנו הטיב מאי דמסיק הש"ס בסוכה ולא היא וכו' דהנה ר' יוחנן דאמר דדי שיהי' בו שטח רק ד"ד ואזי בודאי יהיה בו חלון מרובע ד' על ד' לשיטתו קאי דסובר לעיל פ"ק (דף יד) דאמרינן שם על משנה דכל שיש ברחבו טפח בהקיפו ג' מנה"מ ויליף שם ר' יוחנן מקרא דים שעשה שלמה ע"ש וא"כ מוכח דר"י סובר דהאי כללא מצומצם הוא. וזהו סברות נמי דייני דקיסרי דעשו כללות בערך שטח העיגול נגד המרובע המסבבו או נגד ריבוע שבתוכו ואמרו שריבוע החיצון עוד על העיגול שבתוכו חלק רביעי משום דסברי כר"י דהאי כללא דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה כללא דייקנא הוא ולפי"ז נראה בעין ובחוש ע"י מיפת עשו בעלי התוס' לחתוך העיגול על רצועות ולעשות ממנו ריבוע ארוך. דאם יהי' רוחב העיגול ב' טפחים ויהי' המקיפו רק שלשה פעמים ככה היינו שיעלה החוט המקיפו רק ששה ממילא יהיה הריבוע ארוך ארכו ג' ורחבו טפח כמו שמבואר שם שפיר שהעיגול נחסר חלק רביע מהמרובע המסבבו ואינו מעדיף רק פלגא מן המרובע שבתוך העיגול אשר שטחו חצי משטח ריבוע החיצון ולפי"ז תמצא בשטח כ"ר עיגול מרובע ד' על ד' דהוה שיתסר שטח וכל זה לפי מאי דסברא דהאי כללא דכל שיש ברחבו וכו' דייקנא כמו דילפי זה שם ר' יוחנן מקרא דים של שלמה אבל לפי האמת דהאי כללא לאו דייקנא ליתא להנהו כללא דדייני דקיסרי וליכא ריבעא עודפא בהמרובע החיצון על העיגול שבתוכו כנ"ל באורך וגם בעיגול יש בו עודף יותר מפלגא על מרובע שבתוכו וליתא במרובע שני חלקים מהעיגול המסבבו אלא כחות מזה כנ"ל וא"כ בשטח כ"ד שאמר ר"י לא תמצא בו מרובע ד' על ד' דהיא שיתסר מרובע וזה דמסיק ולא היא דהא קחזינא דלא הוה כילי האי כלומר דבשיעורא שקבע ר' יוחנן ליכא בו שיעור ד' על ד' ועפי"ז מדוקדק מאד דברי רש"י שכ' שם בד"ה ולא היא וכו' אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו וכל אמתא אמתא וב' חומשי באלכסונו ולכאורה אינו מובן כלל מאי דכ' אלא שיהא רחב וכו' ואטו עד השתא לא ידענו דכל עיגול הוא רחב כשיעור אלכסון מהמרובע וביותר מאי דכ' אלא שיהא רחב וכו' משמע דבשיעורא דר"י אינו רחב כל כך והש"ס הוא דקמצריכו שיהא בו רוחב כאלכסונו. ולפי הנ"ל נתבאר הכל הטיב דע"פ מיצוי חשבון דהאי כללא דכל שיש ברחבו יש בחוט המקיפו ג' פעמי' לאו דווקא א"כ ליתא בשטח כ"ד מרובע ד' על ד' ולא תמצא בו כילי האי אלא כשאתה רוצה לשער דבר עגול שתוכל לעשות בו ד' על ד' מרובע ע"כ צריך שיהי' ברוחב העיגול כרוחב שיעור אלכסון של מרובע דהיינו כ"ח חומשין היינו ה' וג' חומשין וממילא יש בחוט המקיפו יותר ובתוך שטחו יותר מכ"ד וזהו שכ' רש"י אלא שיהא בו כשיעור אלכסונו כלומר דדבר העיגול מהצורך שיהא בו כאלכסונו והאי כללא יותר דייקנא הוא מכלל של ר"י ודייני דקיסרי שעולה חסרונם בערך אחד לשלשים כנ"ל באריכות:

והשתא ניחא מאוד מאי דאי' האי מסקנא ולא היא בסוכה וליתא כאן בסוגיא דחלון דהנה ראיתי במגיד משנה פ' י"ז מה' שבת ה' כ"ו שכ' שם על מאי דאי' בקורה דכל שיש בהקיפו שלשה יש ברוחבה טפח כ' וז"ל ודע שזה החשבון אינו מדוקדק ויש בו פחות א' מכ"ב בטפח והוא ע"ד הקירוב ולא דקדקו בשל דבריהם והקילו עכ"ל ולפיכך בסוכה דהוא דאורייתא מסיק הש"ס לאסוקי ולסתור ולהודיע דהאי כללא לאו דייקנא ואין לסמוך עליו בשל תורה וניחא דרש"י מסיק שם אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו וכו' ולא מסיק נמי וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה להודיע שיהא בהקיפו י"ז נכי חומשא משום דלפי הנ"ל מהצורך לנו בסוכה לעיין בעיגולא שיהי' רחבו על כל אמה ב' חומש' עודפא שהוא כאלכסונו של מרובע דהאי כללא מעט דמעט חיסרון שאינו ניכר הוא אבל אין אפשר לכוין בסוכה עגולה ע"פ האי כללא דכל דיש ברחבה יש בהקיפו ג' דזה לא נאמר אלא בענין דרבנן (או בטומאה לחומרא) אבל לא בסוכה דהוה דאורייתא דחיסרון שלו הוה חיסרון הניכר כנ"ל באריכות. אבל בכאן בחלון דהוה דרבנן לא מסיק הש"ס האי ולא היא דהא אנן חזינן דבדבריהם הקילו לסמוך אהאי כללא כמו שכ' המגיד משנה א"כ אפי' כשלא יהי' בחלון רק מידתו של ר"י דיו אף שיש בו חיסרון שעולה פחות על שיעורו במרובע ד' על ד' כנ"ל. ומהתימא גדולה על בעל תורת חיים שעמד לדקדק על הרא"ש שכ' דשיעור חלון עגול הוה י"ז נכי חומשי בחוט המקיפו והקשה ממאי דיש חיסרון בכללא דב' חומשי באלכסונא דהוה רק חיסרון א' מקי"ג כנ"ל והוה מיעוטא דמעט ואינו ניכר כל כך ולמה לא הקש' מהאי חיסרון שיש בהאי כללא דברוחב טפח יש בהקיפו ג' דהחיסרון הוה גדול ארבעה פעמים ככה והוה חיסרון הניכר אבל באמת בחלון לק"מ וכנ"ל מהמגיד משנה דבדבריהם הקילו רק זאת קשה לי על הב"י שכ' בשו"ע סי' תרל"ד בטור שם איך ששיעור סוכה עגולה הוה כ"ט טפחים וב' חומשין והביאו המג"א שם וקשה דהא יש חיסרון בזה א' מכ"ב כנ"ל וסוכה דאורייתא ואמרינן שיעורין חציצין וכו' אבל הרמב"ם דיקדק בזה על הנכון מאוד וכ' בין בחלון ובין בסוכה דעגולה צריך שיהא בה כדי לרבע וכו' וידוע דדרכו של הרמב"ם שלא להביא בספרו רק דין המבואר בש"ס. אבל לפי פירושנו במאמרו של רבי יוחנן כוונת ר"י עיקרא הכי הוא לומר דאויר צר כמאן דליתא וצריך שיהיה כדי לרבע ד' על ד' דווקא וקאמר שיעורו כ"ד קאי על שטח אשר הוא נעלם ויוודע על פי מרובע אשר נעשה בתוכו ע"פ סברות ר"י יכיל לעמוד בתוך העיגול הזה משטח כ"ד מרובע ושפיר תולה הש"ס מאמר ר"י לדייני דקיסרי דכמו דדייני דקיסרי נתנו עין הצופה תמיד אל המרובע ולא אל העיגול משום דבעינן שטח העיגול נעלם הכי נמי ר"י כיון במאמרו על מידות שטחו ולא כיון כלל שהצופה והמשער ימדוד את העיגול שיהיה כן שזה מהנמנע רק שמשמיענו סברות רבי אביגדור מהצורך שיהיה גדול כל כך עד שיהיה בו מרובע ד' על ד' וכמו שמאריך רש"י שם בפירושו בד"ה צריך וכו' על כן ממילא בחלון עגול יהיה לך אויר שטח כ"ד ע"פ סברתו דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' דייקנא הוא וכן הוא בסוכה והש"ס הוא דמסיק ולא היא וכו' דהאי כללא לאו דייקנא ובזה שפיר מקשה הגמרא בפר"ק (יד ע"א) שם והאיכא משהו. ועיין שם בתוספות דקשה להם דאיך מקשה הש"ס כך הא האי כללא לאו מצומצם ע"ש די"ל דדווקא על ר"י מקשינן כן דלשיטתו דילפי זה מקרא ומוכח ג"כ מהנהו סוגיות דחלון וסוכה דסובר כדייני דקיסרי דהאי כללא ע"כ מצומצם הוא ומקשי שפיר:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה