אור ברסלב
שות גליא מסכת אה"ע - תשובה י

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

אה"ע - תשובה י

אה"ע - תשובה ט

שאלה באשה עגונא מ' יודית מק"ק ראשיע הסמוך לוואלקעוויסק וגופא דעובדא ע"פ המבוא' בגב"ע אשר הוגבה בק' וואלקעוויסק אבאר פה בקיצו' והו' זה שבעל העגונה שמו ר' יוסף ב"ר צבי חייט דר באזאר ושלחו אותו בשליחות משם לכפר א' סמוך לק' ראזינאי ומידי עברו דרך וואלקעוויסק הי' זמן חצי אלול תקצ"א נתאכסן אצל איש א' ר' חיים במ' יוסף שר' חיים הנ"ל ג"כ היה דירתו בק' הנ"ל מקדם ערך ך' שנה והיה שכן עם הנעדר הנ"ל ועוד היה שם השליח בק' הנ"ל אצל חייט א' שמו ר' ישראל בר' הילל וסיפר השליח ר' יוסף הנ"ל להאנשים הללו איך שהולך בעסק הנ"ל ומחמת שהיה השליח חייט נתעכב בבית ר' ישראל חייט הנ"ל ובהיות בבית ישראל חייט בק' וואלקעיויסק לקח אצלו איין ברונע פאדים און האט גימאכט איין פאלב אין דיא פאשניצע אין דיא תחתונים אין האט מיט דיא ברונע פאדים פאר נייט און האט נאך גינומען איין ברונע פאדים און האט גימאכט וויא איין פאדיסקע און האט פאר בונדין דיא זאק אח"ז הלך מוואלקעוויסק לדרכו להלוך לק' זאבעלין ומשם למקום שנשלח להודיע מיתת אשה אחת שיש לה בן בכפר הסמוך לק' ראזינאי' דנקרא הארעדעץ ובבוקר זמן תפיל' בא למלון א' שהוא על אם הדרך סמוך לזאבעלין והניח שם תפילין וראה ר' מאיר בעה"ב מלון הזה ושאל אותו מהיכן הוא וסיפר לו כל המאורע איך שהולך בשליחות להודיע מיתת אשה אחת שמתה באזאר ויש לה בן בכפר הסמוך לראזינאי' ואמר שהוא חייט וראה אצלו מחטין תחובים בבגדו וראה ששערותיו מהפיאות היו שחורים מאד והלך בבתי רגלים (שטיבל) קצרים ור' מאיר שלח עם השליח הנעדר מק' אזאר את משרת שלו לק' זאבעלין וכן עשה שהמשרת בא עמו עד זאבעלין ומשם הלך לדרכו וקור' ר"ה מצא הרוג ביער סמוך על הדרך מק' זאבעלין הנקרא מלון האלושקיא והובא לזאבעלין ומשם לוואלקעוויסק ונקבר שם. והובא בלא יד שנחתך מאתו גם בפניו נחבל מאוד גם נשחת העור מעל פניו ובעת שהובא לזאבעלין ראה אותו ר' מאיר בעה"ב ממלון הסמוך לזאבעלין אשר הנעדר הניח אצלו תפילין ואמר ר' מאיר הנ"ל שהכיר שזהו שהניח אצלו תפילין והכרה שלו היו שערות מהפיאות שהיו שחורים מאוד ואח"ז הביאו אותו לוואלקעוויסק הלך ר' חיים ב"מ יוסף ור' ישראל בר' הילל חייט צו זעהין דעם הרוג הכיר איתו ר' חיים ב"ר יוסף ואמר אני הכרתי שהרוג זה הוא ר' יוסף ב"ר צבי חייט באזאר מפני שר' חיים הנ"ל הי' דר מקדם ג"כ באזאר והיה שכן שלו ואמר שהכיר אותו ע"פ צורתו ועל ידי גופו גם אמר שהכיר אותו בסימן שהוא חייט שיש לו גבשושית שקורין גוז על אצבעו האריך מיד ימינו כמו שהוא בקביעות אצל שארי חייטים מחמת התפירות כל זה עדות של ר' חיים אח"ז העיד ר' ישראל ב"ר הילל חייט מוואלקעוויסק ואמר שעל צורות פנים לא הכיר אותו כי נשתנה פניו רק קודם שהלכתי לראות את ההרוג זכור הזכיר אותו הפועל שלי ואמר לעיין ולבדוק את התחתונים של ההרוג שהי' עדיין לבוש בהם ותמצאו שם סימן שתפר אצלינו את הפאלב שם מיט ברונע פאדים און האט גימאכט גם פדוועסקע דער פון ועיינתו עם שארי אנשים ונמצאו כך גם העידו אנשי ק"ק זאבעלין שמשך איזה זמן קודם הילוך יוסף חייט מאזאר עד זמן מציאותו לא נשמע כלל מי שהלך על דרך זה מזאבעלין לראזינאיי וקרוב לודאי שכל משך זה לא עבר יהודי שם ע"כ תוכן הגב"ע בזה:

א והנה עגונא זאת ניגשה לפני הרב. והרב הנ"ל האריך מאוד בעוצם פילפולו בקו"נ ארוך להתיר. רק קבע בהיתרו שיסכימו עוד הר"ב ה"ג מק' סלאנימא אף אני ובאה העגונה בצל קורתי ושמתי עיני ברהיטא טובא על כל יסודי היתרא שקבע לה הרב הג' מוואלקעוויסק. וראיתי שפתח בהצלה תחילה ע"פ מה שהאריך לקיים דברי ר"ת אשר הובא בתו' (דף ק"כ) וע"פ המבואר דבריו בספר הישר שם דאף דנחבל בפניו עדיין יש עליו הכרה על פי גופו כשהוא שלם וכאן היה הכרה עכ"פ הן מהראש והן מהגוף. ועל הכרה דפניו יש ריעותא דנחבל ושאר הכרות גוף אולם על הכרה דגוף מצאתי אני ג"כ שיש בזה לחוש ע"פ המבואר במראות הצובאות (דף פ"ח ע"ב) דמחוסר אבר יד או רגל תי לא הוה גופו שלם גם מה שהקיל הרב בזה לדונו בספק ג' ימים דמקיל ר"ת נראה כאן קרוב לודאי אחרי ג' ימים דמזמן שהלך מזאבעלין עד שמצאו אותו סמוך הי' זמן ב' שבועות וידוע שאותו זמן היו רבים המתפרצים וליוצא ולבא אין שלום והיו הורגים בלא דין ומשפט שאילו היו להם חוק ומשפט היה אפשר לומר דמחמיצין הדין ודינו לבוקר משפט וא"כ בודאי תיכף כשנתפס לידם עד יום השלישי לא יקימנו ויחיה ובפרט שנסרח ונשחת עור מעל פניו ודאי עברו עליו ג' ימים ולא ספק. (משום דבזמן חצי אלול כבר תשש כוחו של תמה שבחצי אב הוא יום תבר מגל וא"כ לא היה הזמן חם ועיין ברש"י במשנה בזה):

ועוד מצאתי מבוכה רבה על האי היתרא דהכרות הנעדר בטביעת עין בלי סימנים ע"פ המבואר ברמ"א סעיף מ"ח והוא בטור בשם הרא"ש סוף יבמות גבי נטבע מי שראה הטביעה אינו מועיל הכרות ט"ע בלי סימנים ובתשו' משאת בנימין סי' מ"ו מביא שזהו מהרא"ש והרז"ה ור"י בעל תו' ולא ראה מי שחולק על זה משמע שהוא מוסכם וא"כ בנ"ד אחרי שהעד שמעיד על הכרתו ידע וראה הליכתו למקום סכנה יש לחוש שאומר בדדמי ובד"מ ס"ק ל"ח מביא בשם הש"ג דמלחמה דומה לטביעה ע"ש אולם בסעיף נ' מביא הרמ"א דלא חיישינן במלחמה ע"ש וכבר עמד ע"ז במרה"צ (דף צ"ח ע"א) ומתרץ דדווקא גבי טביעה חייש מפני שהמים משנים הצורה ע"ש ולכן לא פסק הרמ"א כהש"ג במלחמה וא"כ בנ"ד שהי' חבול בפניו דומה לטביעה ובספר שו"ת ושב הכהן ראיתי בזה סברא אחרת אשר קיימתי מסברא דנפשאי והוא בשלמא בטביעה אשר לא ראה רק זה האחד שנטבע שפיר שייך לחוש לדדמי אבל במלחמה שירדו שם הרבה בני אדם כמותו אם אינו ניכר לו בודאי אינו מעיד וזה נכון בעיני. וא"כ בנ"ד שלא ירד באותו מקום המסוכן רק זה האיש לבדו בפשיטות יש לחוש כמו גבי טביעה ואף הרמ"א לא פליג בזה גם בלא"ה כל הבאים אחרי ר"ת לא נתחוורו בעיניהם פסק זה ובפרט בנ"ד שודאי עברו ג' ימים וחבול בפניו וגופו לא היה שלם שנחסר ידו רחוק אף לעשות סמיכה הכרת ט"ע בזה וראיתי בדברי הרב הנ"ל מסקנתו באות מ"ח מקו"נ שבא לקבוע עיקר היתרא ע"פ שנודע לנו סימן אומנתו שהי' חייט ע"פ הגוז שנמצא אצלו על אצבע כמו בכולהו חייטים זהו ענין א' ענין ב' שאמרו עליו סימן שערות שחורי' ובינוני בקומה ענין ג' שידוע שהלך על אותו דרך שנמצא ההרוג דעולה לו במקום הלך על דרך זה ושמו ושם אביו דראוי להתיר אליבא דכ"ע עכ"ל בקו"נ הרב הנ"ל:

וכפי הנראה כוונתו דהני ב' סימני' מאומנתו ובינוני בקומה עולה במקום שמו ושם אביו וכמו שהביא ראי' שם על זה מתשו' הרמב"ם שהביא במרה"צ (ד' נ"ג ע"ב) באיש שהיו ידוע שמו כלף והי' ידוע שהו' מעיר מנית זפתא אבל שם אביו לא נודע והי' סי' בינוני בקומ' וזקנו שחור והשיב אם יבואו עדי' ויעידו שאמ' כלף הנעדר היה בינוני בקומה וזקנו שחור שמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינן מובהקים יספיקו בהודעתו לענין התרת העגונה עכ"ל הרמב"ם בתשובה ומזה לקח הרב הנ"ל שמועיל סימן שערות שחורות וערך קומתו תחת שם אביו כמו שמבואר ברמב"ם וסימן אומנתו עולה תחת שמו וא"כ יש כאן שמו ושם אביו וידיעות הלוכו לאותו מקום מבואר בח"מ ס"ק ל"ח דאף דיש פלוגתא בפוסקים אי בעינן תלתא שמו ושם ואביו ועירו או די בשנים מהן רוצה הח"מ לפשר ולומר היכא דידוע הילוכו לאותו מקום די בשנים אבל אם אינו ידוע בעי תלתא וכאן דידוע ההילוך די בשנים והרי יש כאן שני סימנים מאומנות וסימן בינוני בקומה עולה תחת אביו ושמו:

ב ולא הבנתי יסודי היתרים הללו דהא על כולהו צירופי ב' סימנים אמצעים נתארכו מאוד מחלוקת הפוסקי' אי מועיל ונזכר כמה פעמים בקו"ע עיין סימן ל"ג וסימן ל"ד ובסימן ת"ב ע"ש וידוע שענין אמצעי יש לו דין ניסת לא תצא וכמבואר בב"ש ס"ק ע' ומשמע אפילו הני דמתירין בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו מ"מ בצירוף סימנים עדיין לא מסכימים להתיר ומעולם לא עולה על לבם שיעלה איזה סימן תחת אביו וסימן שני תחת שמו ואפילו תלתא סימנים אינו מועיל הני דאסרי צירוף. וא"כ איך יעלה על הדעת שסימנים גרועים דבינוני בקומה ושערות שחורים ודאי גרועים נינהו וניסת תצא בהם ואומנתו נמי כמה בעלי אומנות שכיחא בעלמא ודאי אין לו גדר מסימן אמצעי ואם היה ניסת בסימן אומנות לבדו בלתי ספק היינו מוציאין אותה מבעלה היתכן שיועיל בהם צירוף ואם שמצא בתשו' הרמב"ם שהספיק לו סימן גרוע דקומה ושערות על ענין שלישי לפי שיטות הרמב"ם דמצריך שלשה הוא דווקא התם שהיה ידוע שמו ושם עירו ולא היה הספק רק באו תו עיר לבד בפשיטות ראוי שיועיל סימן כל דהו ועיין במרה"צ דף נ"ג מביא שם בשם הרח"ש דדווקא תחת שם אביו מועיל סימן גרוע דבא רק למעט חיפוש באותה עיר אבל אם ידוע שמו ושם אביו דיש להסתפק בכל העולם אינו מועיל סימן גרוע שיהיה עולה תחת שם עיר ע"ש ואני עשיתי סמוכין לזה מסוגיא דסוף ב"ב במשנה שם ב' יוסף בן שמעון יכתוב סימן וע"ש ברשב"ם שמפרש סימן דאריך וגוץ וידוע דהוה סימן גרוע מ"מ התם בפשיטות מועיל דליכא ספיקא רק בין אנשים הללו וכמו כן מועיל ברמב"ם דליכא להסתפק רק באנשי אותו עיר שפיר מסיימו מילתא אף בסימן גרוע. אבל שיעלה סימנים גרועים חילוף שמו או שם אביו מעולם לא שמענו זאת אף על סימנים אמצעים וראיתי בקו"ע סימן רל"ו דשמו ושם עירו ואומנתו מצטרף לסימן שלישי ע"ש. זה שפיר נלמד מתשו' הרמב"ם אף דבאמת אומנות הוה סימן גרוע מועיל לגבי ידיעות שמו ועירו ולא חסר רק סי' שלישי וכנ"ל. ולא ידעתי למה לא צירף מה שהי' פיסח ע"ש והב"י סי' י"ז מביא תשו' הרמב"ם מבעל מלאכ' א' שנהרג סמוך לעכו והעידה מסל"ת וסיפרה להם דמותו והיה עושה מלאכתו בעכו והקשה הב"י דהא הרמב"ם פסק דסיפור דמות לא מועיל ומתרץ משום שסיפרה שהיה עושה את מלאכתה בעכו וזאת היה ידוע שרק זה היה במלאכתה ע"ש א"כ משמע שעדות אומנות עם דמותו לא היה מועיל עדיין אף שבודאי בסיפור דמותו היה בו כמה סימנים גרועים וגם מהלכו לאותו מקום היה ידוע מ"מ חקר הב"י לתרץ שם או שהיה ידוע שהוא לבדו עשה מלאכתה בעכו או שלא היה חסר שום יהודי מעכו רק זה ע"ש: אם לא שנימא שדעת הרב הנ"ל המתיר הוא להתיר בנ"ד ע"פ שיטו' מהרי"ו שהובא בד"מ ס"ק כ' ביהודי שהיה בדרך ושמעו שיהודי א' נהרג תלינן שאותו יהודי הוא. ובאמת הרב הנ"ל באריכות קו"נ הביא דברי מהרי"ו ועיין במרה"צ דף מ"ה מעתיק את דברי מהרי"ו באריכות ומביא שם שסיים טל עובדא שלו שיש לצרף שם סימני כליו וסימני גופו אשר היה שם. ולכן דעת מרה"צ הוא דווקא ע"פ צירוף מועיל ואף דמהרי"ו עצמו כ' לפני זה דהני אומדנות לאו כלום מ"מ יועילו בצירוף ע"ש. עכ"פ מוכח דהני סימני גופו וכליו שהיה בעובדא שלו היו גרועים ביותר שכ' עליהם דלאו כלום נינהו. ולכן לא קשה מה שהקש' במרה"צ איך העתיק הד"מ סתם הא שם היה צירוף ע"ש. ונראה דהד"מ ירד לסוף דעתו של מהרי"ו דאף בלי שום צירוף היה מתיר הואיל וכ' בעצמו דהני סימני לא הוה רק אומדנות בעלמא ובפרט שעיקר מה שלמד מהרי"ו הוא מתשו' הרא"ש גבי מעיד ישראל שנתלוה עמו מת ולא חיישינן שמא אח"כ נתלוה אחר עמו והובא כל זה בד"מ ס"ק כ' ובעובדא דהרא"ש מתיר בלי צירוף אחר מסתמא יליף מיניה מהרי"ו ג"כ להתיר בלי שום צירוף דהא זהו לשון מהרי"ו שם במרה"צ שמעתיקו דמסיים מהרי"ו דדמיא ממש לההיא עובדא דהרא"ש ע"ש אולם כל האחרונים לא קבלו דעת מהרי"ו להתיר ע"פ סברא זו. גם ראיתי במרה"צ עשה צירוף סברות מהרי"ו עם דברי מבי"ט אשר הובא בקו"ע סימן רכ"א אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקו' למקום ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאוריי' תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו איה ולכן ניסת לא תצא טפי ממשאל"ס דהתם אפשר הים פולטו למרחקים ע"ש אבל גם על המבי"ט שהמה באמת בחדא מחתא עם מהרי"ו פקרו האחרונים ואמרו שתליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג גבי שדה שאבד בה קבר ואח"כ נמצא עיין בנ"ב סימן מ"ו ובמהדורא תניינא סימן נ"ט וביותר שם סימן קמ"ז באריכו מזה לפקפק הרבה על התירא דמביט ע"ש:

עוד ראיתי בקו"נ הרב הג' הנ"ל באות ך' כתב עוד סברא כאן דחזקה שליח עושה שליחותו ובפרט שכבר התחיל במלאכתו בשכר נעמיד השליח בחזקות כשרות ואף אם נעמידנו בחזקות כשרות הא אסור לעמוד את עצמו במקום סכנה שאני הכא דחזינן דכבר החזיק בדרך אף שנודע לו עיקר הסכנה עכ"ל הרב הנ"ל ולא ידעתי למה נצרך לחזקת שליח עושה שליחותו הא יש חזקת כשרות דאסור להרחיק מביתו בלי ידיעת אשתו יותר משני חדשים כמבואר בשו"ע סימן ע"ה סעיף ד' ובכתובות פרק אע"פ דאמרו אילו הוה יהודה קיים לא הוה מבטל פ"ו ע"ש וא"כ עי"ז היה ראוי להתיר כל העגונות על כן כל יסודות ההתירים אשר האריך הרב הנ"ל עדיין המה רפופות וטפופות ולא תקופות. (ג) אולם באמת יש כאן בנ"ד היתר ברור ונכון אשר נאמר ע"ז אבן מאסו הבונים נהייתה לראש פינה כי ראיתי בכל אריכות קו"נ הרב הנ"ל שהאריך עד חמשה ושלשים דפין כתובים פנים ואחור ולא נזכר עיקר גדול שיש כאן להתיר עד בקצה הדף מסיום הקו"נ רמז את זאת כהדין גרמיזא הבא באחרונה והוא מענין סימן החוט שתפר בו הפאלב מהתחתונים שהיה מן ברונע פאדים וגם הפאדוויסקע מחוטין הללו ונמצא מלובש בתחתונים הללו כשהובא לקבורה לוואלקעוויסק. וע"ז כתב הרב הג' הנ"ל בסוף הקו"נ וז"ל אף שלא רציתי לחקור בזה דקרוב בעיני שלא הכירו רק מחמת צבעו דלאו כלום הוא מ"מ צירוף הוה ומביא שם עוד הא דאמרינן דחיור וסומקי לא סימנא הוה וחקר לפרש הא דאמרינן דלא מהני חיור וסומק כשמעיד כן על פה שאינו יכול לצמצם מהות הלובן ומהות האדמומית אבל אם למראה עיניו ישפוט שאני ומסיים שיש ע"ז לפקפק דלא משמע כן באחרונים עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל בזה ולפי הנראה עשה מטפל עיקר ומעיקר טפל כי לדעתי יש לעשות עיקר ויתד במקום נאמן מהאי סימנא סימן מובהק ומצומצ' מהאי תקות החוט יש תקוה גדולה להתירה מכבלי עיגונא את האי איתתא הואיל ומצאו האי שינוי ומסומן בתחתונים שנתפרו כולו בחוטין שאינן צבועין רק אותו מקום מהפאלב נתפר דווקא בחוט הצבוע ברון וגם הפאדוויעסקע נמצא בחוט צבוע הזה ודאי דומה ממש לנקב בצד אות פלוני ומאי שדימה הרב הנ"ל להאמור בסוגיא חיור וסומק דהוה סימנים גרועים לא ידעתי איזה דמות עשה מהאי סוגיא לזה דהתם אמרינן כשאומר סימן שבגד הזה כולו חיור או סומק לאו מידי וכמו דמפרש"י דלאו סימנא הוא דהרבה כאלו יש ע"ש אבל אם הבגד כולו חיור או סומק ויש שם רושם באיזה מקום ידוע בבגד הלבן יש רושם שחור או איזה צבע ומראה בפשיטות דהוה סימן מובהק כשמצמצם המקום וכמובא בשו"ע סעיף ד"ד דרושם הוה סימן ע"ש ומשמעות הרב הנ"ל דטעמא דחיור וסומק הוא דאינו יכול לצמצם תואר הצבע מהות לנובן ומהות האדמומית אבל זה ניחא דעיקר טעמא הוא משום דשכיחי הרבה בגדים וכמו ארוך וגוץ שפרש"י משום דשכיחי הרבה כמותו ע"ש לכן נראה ברור דהאי סימנא שנתפר הפאלב מתחתונים בחוט צבע ברונע פחדים הוה סימן מובהק כמו רושם המובא בשו"ע גם הפאדוויסקי הוא שינוי גדול וממילא דהוה סימן רק עתה באנו לחשש שאלה אף שיש כמה פוסקים מקילין לעומת זה יש כמה אוסרים כמבוא' בב"י ובשו"ע סעיף ך"ד דחוששין לשאלה:

והנה הב"ש הביא דמהר"ל מפראג חידש דאם יש סימן אמצעי בגוף ועוד סימני כלי' ממ"נ מותר דלהאי תירוצא דאוקמינן סימנין דרבנן לא סברי חששא דשאלה והאי אוקימתא דסברי חששא דשאלה סברי דסימנין דאורייתא ע"ש בס"ק ס"ט שרוצה לדחות זה וגם בנו"ב בכמה תשו' חקר זאת וגם במהר"צ דף פ' ע"ב מאריך בזה ועוד יש סברא המובא בחכם צבי סי' קל"ד להתיר בסימן גופו וכליו משום דהוה חשש שאלה דיחיד דנימא דחיישינן שזה האיש השאיל כליו למי שיש לו פצע ע"ש וגם על היתר סברא זו חקרו הבאים אחריו הובא בנו"ב ומבואר מזה במרה"צ דף פ"א ע"ש באורך: ואח"ז מביא שם בדף פ"ב שיש בזה מחלוקת קדומה שר' נתן מאיגרא מביא בשם ספר מתית דיש לצרף סימן גופו וכליו יחד ונעשה כמו מובהק והובא כל זה במהרי"ו ומהרי"א סי' קס"א. והובא בד"מ ס"ק כ"ד ובקו"ע סימן ר"כ ע"ש. וא"כ בנ"ד אם נימא שיש כאן סימן אמצעי היה מספיק סי' מובהק דכלים ולא חיישי' לשאלה. הן מטעם הגאון מהר"ל מפראג או מטעמא דח"צ או סברות ספר מתית הנ"ל. אולם לפי הנראה ליכא כאן רק סימן אומנתו שיש לו גוז על אצבעו כדרך החייטים וכבר הערותי לומר דסימן אומנות לא הוה רק סימן גרוע ואפשר איזה אומנות דלא שכיחא כ"כ שאני אבל אומנות חייטים שכיחא טובא והנה עוד נמצא בעבודת הגרשוני סי' ע"ב וכן רמז על זאת בסי' צ' דיש לצרף סימן בגדים לטביעות עין גרוע שהיה בעובדא שלו שהיה נשתנה צורות פניו ונסרח דמוכחא מילתא שעברו עליו ג' ימים אשר הפוסקים החולקי' על ר"ת מחמירים אך מחמת שים לזה גם סימני בגדים א"כ הוה חששא רחוקה מאוד לחוש שמא הנעדר השאיל לאחר ואותו הוא שנהרג ואותו נשתנה צורתו לצורת הנעדר ואילו היה כן היה כמעט קרוב לדבר ניסי ממש אע"פ שאינו הנמנע ואפשר שעכ"פ יתרמי כך מ"מ כיון שהוא מילתא דלא שכיח טובא לא חיישינן כי הלא אף לסימן מובהק ביותר אינו מהנמנע שיתרמי כן אלא כיון דלא שכיחא טובא לא חיישינן הכ"נ דכוותיה עכ"ל:

ד אולם גוף הדבר תליא הרבה אי עסק חששא דשאלה הוה חששא גמורה מדאורייתא או מדרבנן והרא"ש פ"ק דב"מ סי' נ' מסתפק בזה ע"ש ובמרה"צ ד"ע"ט ס"ק צ' חקר אי אמרי' האי חששא אף באיסו' דרבנן ע"ש היינו גבי משאל"ס והאריך בזה. ונראה דאף זאת יש לחקור אי ניסת גבי סימנא דכלים אי תצא או לא דאי הוה חששא רק דרבנן אפשר ניסת ל"ת כמו סימן אמצעי וכמו שנסתפ' הרשב"א על חששא דאחרי שלשה ימים אי הוה חששא דאוריית' או דרבנן והובא בכל הפוסקים לענין ספק ג' ימים ועיין במ"מ פ' י"ג מגירושין העתיק לשון הרשב"א שם. וא"כ אי נימא דחשש שלשה ימים וחששא דשאלה הוה דאורייתא אפשר יש להחמיר אף בצירוף שניהם יחד וכבר הארכתי בפלפול בחכמה קרוב לארבעים שנה באלו העיקרים דתליא בשני הסוגיות דבכורות שיש שם תרי לישנא אי הכרות פנים בלי חוטם ופדחת הוה דאורייתא או דרבנן עיין בכורות (דף מ"ו ע"ב) ומשם יש לחקור אם כל חששא דמשנ' דאין מעידין מדאוריית' או מדרבנן ונתארכו הדברי' ואח"ז באו בדפוס מרה"צ ועוד ספרים חדשים ומצאתי הרבה מפורש שם. גם חששא דשאלה לכאורה יש לפשוט להחמי' דמשמע בגמרא דשוה לסימני וגרועין דאריך וגוץ דהא חד תירוצא משנינן בחיוורי וסומקי ותירוץ שני משני בחששא דשאלה משמע דשניהם בסוג ובחינה חדא איתנהו וכמו דחיוור וסומק דסימן גרוע אף ניסת תצא דהוה ודאי חששא דאורייתא כמו כן האי תירוצא דאוקי לה בחששא דשאלה הוה מדאורייתא ע"ש:

ואף אי נימא כסברו' עבוה"ג דמצרפין ט"ע גרוע דנשתנ' פניו עם סימני כלים כבר הערנו דטביעות עין הכרה דנ"ד יש בו ריעותא טובא שראה וידע ירידתו למקום סכנה יש לחוש שאומר בדדמי וראיתי בתשוב' ושב הכהן סי' נ"ז שהוכיח ממהר"ם פאדאווע שהיה שם הכרות ט"ע עם סימני בגדים ומ"מ לא עשה צירוף מחמ' שע"ע הוא גרוע מחמת שראה הטביע' והוצרך להמציא טעם שהכיר הבגדים שנטבע כדאי' סעי' ל"ב וביותר שעיקר טעמו ויסוד של עבוה"ג כמו שהבאתי למעלה דדומה לסימן מובהק וסברתו דסימן מובהק נמי שכיחא קצת וכבר ידוע שיש מחלוקת בין הפוסקים על ערך דסימן מובהק עד שלא ימצא דוגמתו כמו דעת מהר"ד בן יחייא בתק"ע סי' ל"ו ובמזרחי מבואר שם שזהו דעת ר' ירוחם ע"ש. וא"כ לפי"ז גם בצירוף דט"ע גרוע עם כלים יש להחמיר וכמו שכ' עבוה"ג בעצמו שאפשר שיתרמי רק הוא לא שכיח כנ"ל ועל צירוף דכלים עם האי סימן הגוף מאומנתו חקרנו דקרוב דאף בסוג אמצעי לא עולה ואם ניסת בו תצא אולם אף זאת מצאתי אף אמנם נימא לפקפק קצת על סימנא דכלים אשר יש בנ"ד מתפירות האי חוט בפאלב של התחתונים ונאמר שעדיין אינו מובהק כ"כ ראיתי בספר מה"צ דף פ"ב שכ' ויראה מלשון ספר מתית ור' נתן מאיגרא דסגי אף בסימן אמצעי דכלים לצרפו לסימן אמצעי דגוף ע"ש באורך אך עדיין אפשר דבעינן דווקא סימן אמצעי לפחות בגוף וכאן לא הוה רק גרועי אך ראיתי במהר"צ שם באותו דף ע"ב שהביא מסקנות הרב סדר אליה בשם הרשד"ם והרש"ך ובעל לחם רב שסוברי' שיש לצרף טב"ע דכלים אף לסימנים גרועין דגוף ומסיים בעל סדר אליה הנ"ל שלדעתו למעשה צ"ע להקל בזה אם לא שידוע שבעלה של זו היה באותו הדרך שנמצא החלל כנידון מהרי"ו כו' ע"ש שהאריך עוד בזה: (ה) אמנם חקרתי לומר שיש כאן בפשיטות להכריע האי עובדא להתירא ולומר שאף להני פוסקים דחששו בכל מקום לשאלה כמו שביאר הב"י כאן לא חששו דהנה מבואר ברמ"א סוף סי' ל"ב דאם ראו את האדם נטבע באלו בגדים ואח"כ מצאו אותו באלו בגדים לא חיישינן לשאלה והוא מוהר"ם פאדאווע דנראה דעד כאן לא חששו אלא כשראו עליו אלו בגדים מכבר ולא אם ראו עליו קודם הטביעה ע"ש ועיין בח"מ ס"ק ס' דכשמצאו בזמן קצר ודאי לא שייך חששא דשאלה דאיך יפשוט בגדיו בתוך המים והשאילן לאחר אך אם מצאוהו אחר כמה ימים יש להסתפק אולי יצא מן המים במקום וחוק ושם פשט בגדיו ומסרן לאחר ואותו נטבע והוא הנמצא או נימא שרחוק הוא ששני בני אדם נטבעו ואיתרמו שהשאילן לאיש שגם הוא נטבע וא"כ בנ"ד שראו את הנעדר באותן בגדים שהיה לבוש בשעה שירד למקום סכנה וכמו שנתבאר שכבר החזיק בדרך מסוכן מאוד ממילא חששא דשאלה רפופה מאוד דאיך נימא שמצא שם במקום המסוכן עוד עובר אורח לעשות עמו מסחור ושאלה ואף שנשתהה ערך, ב' שבועות משעה שהלך עד שעת שנמצא ההרוג ג"כ ליכא כאן חששא מספיקא של הח"מ שמא בתוך משך ההוא נמלט מהסכנה אל איזה מקום רחוק ושם השאיל את בגדיו והשואל הוא שנכנס למקום הסכנה ובפרט לפי הנראה אשר נשחת העור מעל פניו והיה מעלה סירחון ניכר שכבר עברו עליו ימים או עשור משנהרג ובפרט שבזמן ההוא היה העולם הפקר ונתוא מכמר ואלמלא מוראה להרוג בלי דין דיובלא משפט ולכן חדל אורח ברגליו כי אורח היוצא דמו בראשו וא"כ ניכר שהנערר תיכף מידי עברו מק"ק זאבענין נהרג ודמי ממש לנטבע באלו בגדי' האי דינא דמהר"ם פאדאווע הנ"ל. (ובר מן דין הב"ח בתשובה סי' פ"ו כ' דדווקא בזמן מרובה חיישינן לשאלה ולא בזמן מועט הובא במרה"צ ד' פ"ג ע"ב ובזכרון יוסף פי' דשלשים הוה זמן מועט ע"ש) וכפי ערך שרפתה ורפופה כאן חששא דשאלה לעומת זה נתחזקה ונתגדלה עד מאוד התירא דסברות מהרי"ו להתיר כשידוע באחד שהלך על הדרך ומצאו אח"כ הרוג באותו דרך והוא ג"כ שיטות מבי"ט בקו"ע סימן ונ"א כנ"ל ע"ש והנה מהרי"ו מתיר אף בשיירות מצויות וכמו שלמד מדינא דהרא"ש דמתיר במעיד שיהודי שנתלוה עמו מת לא חיישינן שמא הראשון נפרד ואחר הוא שנתלוה אח"כ ומת והרא"ש מיירי אף בשיירות מצויות וגם אינו מחלק בין נמשך איזה זמן רחוק או זמן קרוב כמו כן עובדא דמהרי"ו אינו מחלק בין זמן קרוב לרחוק וגם מבי"ט אינו מחלק בזה אולם מבואר ברמב"ן סוף יבמות והוא מסוגיא דב"מ ד' י"ח דדוקא מקום ששכיחי בני אדם בשפע הרבה בי דינא דר' הונא או במקו' דזבני כיתנא אבל מקום שאין הולכין בני אדם בשפע הרבה אף שהולכין שם כמה אנשים ביחד עדיין לא מיקרי שכיחי שיירות והיינו מקום דתרי כיתנא אף שיש כמה בני אדם ע"ש עיין פסקי מהרא"י סי' רכ"ד וא"כ נ"ד עדיפא טובא דלבד דלא מיקרי שיירות מצויות. אלא אותו מקום היו מנועות לגמרי אורח ברגלו לא יבוא וליוצא ולבא אין שלום מחוץ תשכל חרב ע"י רבים המתפרצים וכמו שהעידו שם בק"ק זאבעלין לא עבר אורח מקודם זמן ההעדר של ההרוג כלל וזהו אשר רצינו לבאר דבעסק נ"ד התירא דמהרי"ו ומבי"ט חזקה עד מאוד אשר בלי ספק כל המפקפקים על היתרא דנא אף בשאין שיירות מצוייות לא פליג כאן שהיה שיירות מנועות לגמרי רק זה עובר אורח לבדו אשר עבה באותו זמן סכנה ובאותו מקום סכנה וחששא דשאלה רפויה מאוד דלא חיישינן הכא כלל דלא נמצא לו עם מי לסחור או להשאיל בכל דרך ההוא ולחוש שהשאיל לאותן אנשים הדרים ויושבים על אותו דרך שאלו אצלו וזהו הוא אשר בא להרוצחים עם בגדים הללו ששאל אצל הנעדר א"כ היה נודע באותו המקומות שנעדר אצלם איזה איש וכמי שכ' המבי"ט בקו"ע סי' רי"ט שידוע שבכל המקומות סביבות כפר זה לא נעלם שום אדם ע"ש. ובפרט דבתי שוקיים מבואר בשו"ת מאור נתיבים בשם כנסת יחזקאל דהוא מכלים דלא מושלי אינשי ע"ש. עכ"פ שמני בגדים מתחתונים והכרת הכובע שמצאו סמוך למקום הנהרג וידיעות מהלכו לאותו מקים הנעדר הזה שלא עבר בזמן ההוא אדם אחר עובר אורח מספיק מאוד ומאוד להתיר עגונא דנא ויותר יחזקו את ההיתר עוד שני דברים מטביעות עין גרוע וסימני גופו גרועים כאשר יתחברו אלה ארבעה עניינים יחד אל אחד אין שום פיקפוק בעולם להתירא עיגונא דנא ואני נמנה עם הרב הנ"ל להתירה לכל גבר דתיצביא:

ו ראיתי בס' שו"ת ושב הכהן סי' כ"ז שדקדק על לשון תשובת הרא"ש ההובא בטור קי"ח וז"ל הרא"ש ומה שהכירו שהיה מלובש בבתי שיקיים לאו סימן הוא שלפעמים אדם משאיל לאחרים ודיקדק דמשמע כאלו עקב זאת מסברא דנפשיה ולא כתב משמיה דגמרא ע"ש שדחק לתרץ אבל ניחא בפשיטות דבתי שוקים הוא מהני כלי דלא מושלי כמו שהבאתי לעיל. רק ראיתי במרה"ל מביא בד' ע"ו ע"א בשם תשו' הב"ח דלכך השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הא דמצאו קשור בכיס משום דאולי בזמן התלמיד היה נוהגין הכל שלא להשאיל משא"כ האידנא דאיכא מאן דמשאיל ואיכא מאן דלא משאיל לא ברירא מילתא וחששו לחומרא ומסיק דמ"מ להלכה נראה שאין לחוש במה דמפורש בתלמוד לקולא עכ"ל וא"כ ניחא לישנא דהרא"ש דאיירי בבתי שוקים אשר מהני כלי דלא מושלי וא"כ לא הוה מצי למימר זה משמיה דגמ' דמשמעות דבכלים דלא מושלי לא חיישינן רק אמרה מסברא דנפשיה האידנא אישתני לחוש בכולם דאיכא מאן דמשאיל ואיכא מאן דלא משאיל ויש להחמיר משום דלפעמים משאיל ומוכח דבתי שוקים הוה מהני כלים דלא מושלי מלישנא דהרא"ש הנ"ל:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה