אור ברסלב
שות גליא מסכת אה"ע - תשובה ט

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

אה"ע - תשובה ט

אה"ע - תשובה ח

ט העתק מהגב"ע מק"ק וואלעדניק במותב תלתא הוינא בי דינא כחדא ואתו לקדמנא מו"ה יצחק במו"ה גד ומו"ה יעקב בר אלי' מאנשי חברא קדישא דפה ק"ק וואלעדניק והעידו לפנינו ב"ד ח"מ בת"ע באליו"ע בזה הלשון פון דעם ארעמאן וואש באיי אונז איז נפטר גיווארין אין יריד פיקראווה לעבין בית המדרש האט ער פריער גיזאגט זיין נאמען און זיין ווייבש נאמען און רעם נאמען פון זיין שטאט אלץ ווי מען דארף האבין און מען האט אלטץ פאר שריבין אין פינקס נאר מחמת אסיבה איז דאז פאר פאלין גיווארין נשמער וואש מיר גידיינקען סימנים אויף אים וועלין מיר אייך זאגין מע האט אים גירופין אברהם און ער איז גיווען איין מיטעלער מענש און ער איז גיגאנגין אביסיל סיגלאוואטע אין איז גיווען אביסיל גיבריכט דער פנים איז גיוועזין אביסל מאגער און דיא אוגין זיינען גיווען אביסיל איין גיפאלין און דיא ברעם וואש פון אויבין אופין שטערין זיינן גיווען גרושלאך און דיא פאות זיינען גיווען שווארץ אין קורצע און דיי בארד איז גיווען גאר שווארץ און גיזוכט און קורצלאך און זיין נאז איז גיווען אמיטעלער און דיא פיס לעבין דיא קנעכין ניט ווייט איז גיווען פלאמעס שווארצלאך ארום און ארום נאר בת"ע קענין מיר ניט זאגין קלאר אז אין גיווען אוף ביידי פיס אבער אוף איין פום וויישן מיר קלאר ארום און ארום א דער קול איז גיוואזין הרומקע און ביז און דער ארבע כנפות איז גיווען אדרילכנער אין קורצע פאסקעס און ליינג נאר גאר קורצע ארביל דאס איז אז דאש האט זאך גיטראפין שון צעהין יאר וועט ווערין און ער איז גיווען גיוועזאלט לערך ארבעים שנה אזו וויישעמיר מיר אלטש וויא מיא האט דא גישריבין דאס האבין מיר גישריבין וואש מיר האבין גיהערט פון דיא עדות הנ"ל גם מיר האבין גיהארכט פון איין מענשין מעירנו אז דיא אשה האט גיזאגט פאר אים אסך סימנים הנ"ל פריער אידער דיא עדות האבין גיזאגט היינו דעם סימן פון דיא פלאמעס אוודאי גיזאגט פריער כ"ז ניתן מאתנו ב"ד ח"מ בת"ע באליו"ע כד"ת הנהוג בכל תפוצות אחינו ב"י ולראיה באנו עה"ח יום ב' ששה ימים לחודש מנחם אב דשנת תקצ"ג לפ"ק נאום חיים ב"מ שמואל זלה"ה ונאום יעקב יוסף בא"א מו"ה טוביה ז"ל ונאום שמעון לוי ב"מ ישראל זצללה"ה אמת המה החתימות החתומים על הגביות עדות נייר הלז בסוף עמוד וחתימות יד ר' חיים במ' שמואל מ"ץ דוואלעדניק וגם ח"י חתני מוה' יעקב יוסף במ' טוביה אמיתים המה וניכרים לי בבירור באין שום נדנוד ספק בעולם הכ"ד אברהם אבלי בא"א מוה' דוד מרגליות זצלה"ה אב"ד מוואלדניק וכעת בק"ק בראהין:

לכבוד אהו' חתני המופלג כמו"ה יעקב יוסף מוואלפדניק הנה נידון האשה הנעצבת הלז אשר היא מחפשת עדות ברורה על צד הי"ט מענין פטירת בעלה חפשתי באמתחת פנקסי ולא מצאתי רשום אצלי שום דבר מזה כי אחר פטירת העני אשר משכוהו לביהמ"ד אשר אמרו אז המתעסקים שראו אצלו פלאמעס על רגלו זכור אני שהזהרתי את הח"ק שיקבעו בזכרונם כל מה ששמעו מפה העני קודם מותו ויכתבו בפנקס הח"ק וחבל דאבדן על איבוד הפינקס אך זכרוני אומר לי שאחר ב' או ג' ימים נתאספנו בביתי אני ור' חיים מ"ץ ור' משה חיים שו"ב ושלחנו אחר ר' יעקב במ' אלי' המתעסק וחד דעמיה ושאלנום בת"ע כל אשר שמעו מפי הנפטר מאיזו מקום הוא ומה ענינו בפרטי פרטות מדברים הנוגעים לתקנות עיגון אשתו וכתבנו עדו' בג"ע שלשתינו בחיי אך ביום שנתפרדתי ממחניכם מסרתי אז לידך אהובי חתני כל הכתבים שמוולאדניק לכן תחפשו בחיפוש גדול בין הכתבים המונחים ת"י וגם בין הכ"ת שת"י ר' חיים מ"ץ או שת"י ר' משה חיים אולי תמצאנו ואז יהיה בוודאי טוב הכ"ד חמיך הדש"ת אברהם אבלי מרגליות מבראהין:

ניתן מאיתי הח"מ להיות לראי' ביד האשה מוכ"ז שמק"ק סלוצק שבאת בגבולינו לחפש ולחקור אחר בעלה שעזב אותה זה כמה שנים ובוודאי חקרנו כאן עד מקום שידינו מגעת וכפי הסימנים שאמרה לא נפטר בכאן עיר לוהין איש כזה רק בק"ק וואלעדניק נפטר איש אחד וכפי הג"ע שיש ביד האשה הנ"ל מק' הנ"ל שגם אני הח"מ חתמתי א"ע על הג"ע שמשם שיש לה שגם אני הייתי שם ושמעתי מפיהם אות באות כאשר כתוב שם ואף גם חקרתי אותם שמא זוכרים מה שאמר קודם מותו מאיזו מקום הוא והשיבו לי שכמדומה להם שאמר שהוא מסלוצק אבל בת"ע אינם יכולים לאמר שהיה על ב' הרגליים אבל כמדומה להם שעל ב' הרגליים היו הפלאמעס היו כמעט בוודאי ובת"ע אינם יכולים להגיד וגם על מה שאמר שהוא מק"ק סלוצק אינם יכולים להגיד בת"ע רק כמדומה להם לכל הסימנים שעל גופו חוץ מפלאמעס שעל הרגליים כן שמעתי במותב תלתא בת"ע כאן ג"כ מאיש אחד מעירנו שראה אותו בכאן קודם ואח"כ היה בוולאדניק ביום שניפטר שם ע"כ כ"ז שאני יודע כו' אני כותב להיות בידה לראי' אולי יהיה לה מזור לתרופה למכאובה שיש לה זה כמה שנים כי גם מיום שאומרים העדים שניפטר שם בוולאדניק הי' ביריד פאקראווע שהיה עשר שנים כן שמעתי מפיהם כמו שכתוב בג"ע הנ"ל ועל זה באתי עה"ח נאום שמעון לוי במן ישראל זצלל"ה מ"ץ ודיין מפה ק"ק לוהין:

להוי ידיע לכל מאן דבעי למידע איך שבאתה האשה מוכ"ז לפני הח"מ להכיר ח"י המ"ץ מוה' שמעון לוי מק"ק לוהין ואני מכיר בבירור חת"י על שני הכתבים שת"י מוכ"ז ולראי' באתי עה"ח יום ד' ששה ימים בחודש אלול תקצ"ג לפ"ק פה ק"ק נראוולי' נאום מנשה בא"א מוה' פסח כץ זצ"ל מ"ץ מנראוולי':

אמת ניתן לכתב אשר נכרים היטיב לי ח"י הרב ר' אברהם אבלי ב"ר דוד מרגליות אב"ד דק"ק בראהין וח"י הרבני המופלג ר' מנשה ב"ר פסח מ"ץ דנראלווי' הבאים עה"ח מע"ל בנה"ד אשר דא היא חת"י ממש בלי שום ספק ולראי' חתמתי יום א' יו"ד אלול תקצ"ג לפ"ק נאום יעקב מ"ץ דק"ק מאזיר יצ"ו:

מכתב מאיש א' דק"ק וואלעדניק לשני אנשים מיודעיו דק"ק סלוצק בעז"ה יום ועש"ק עשרה ימים לחודש מנחם אב תקצ"ג פה וואלדניק שלום כנהוג לאהו' שב"ז כו' מו"ה דוד ושני כיוצא בו כמו"ה יחזקאל חאגיז נ"י היות מחמת סיבת גניבה שהיה לי בכאן נתעכבתי כמה שבועות ובתוך כך עברה אשה עגונה מקהילתכם לבקש ולשאל על בעלה המנוח זה כמה שנים אולי תמצא מזור ותרופה לנפשה וכן הוה ומצאת לה בכאן אומרים שבכאן נפטר איש עני אחד בסמנים שאמרה והייתי לה לעזר ולסעד והושבתי דיינים מומחים רבנים ע"ז וגבו ג"ע ע"פ תוה"ק כד"ת וכתבו וחתמו ונתנו לה אך מחמת שאין שיירות מצויות ממחנם לכאן אולי חלילה לא יאמינו לה ולג"ע שיש לה בידה בכן אני מעיד ע"ז כאילו אני עומד לפני איזה בד"ץ דישראל ואומר שהג"ע שבידה אמת וצדק מדיינים מומחים כמותם והכל אמת וצדק כד"ת כי מחמת שמעלתם יודעים אותי ואני אותם גלל כן בקשה העגונה הזאת ליתן לה לעדות ולזכות ולראי' באתי עה"ח יום הנ"ל פה ק"ק הנ"ל נאום שמואל במו"ה נטע ז"ל ש"ץ ישן מקארלין:

עוד זאת נכתב לאיש אחד מק"ק סלוצק לכבוד אהובי חתני וא"נ מוה יצחק אייזיק הנה באת אלי אשה עגונה מק"ק סלוצק ויש לה כתבים של גב"ע מק"ק וואלעדניק והראתה הכתבים הנ"ל להרב המופלג המ"ץ דק"ק בראהין והוא מופלג גדול בתורה ויראה וראיתי שהוא חתם בעצמו על הכתב שהוא מכיר חתימתם ויכולים לסמוך על פיהם שבוודאי אמת נכון הדבר כ"ד שלמה זלמן במו"ה צבי הירש שעפטיל העתק מג"ע דק"ק סלוצק שהעידו שהכירו האיש המנוח הלז במותב תלתא כנ"ל לחקור ולדרוש ולג"ע מאנשים דפה שהכירו את האיש הנ"ל אברהם ב"ר יהודה הלוי בעלה של האשה מרת רחל ובאו לפנינו כמר ישראל ב"ר ראובן ציגל מאכער וכמר ישראל ב"ר אהרן פעטרושקעס ומו"ה יהודה ליב במו"ה יחיאל הלוי והגידו לפנינו בת"ע כדינא על כל הסמנים של מו"ה אברהם הנ"ל בפרטות נמצאו דבריהם מכוונים בכל הסמנים המבוארים בג"ע שגבו בוולאדניק רק בסימני הפלאמעס שעל רגליו אמרו כולם בירור שהיה על ב"רגליו ושיודעים זאת בעשקם עמו ביחד במלאכת חומר ולבנים ברגלים יחיפות ואת מראה הפלאמעס אינם יודעים רק ר' ליב ב"ר יחיאל הנ"ל אמר שהמראה היתה שווארץ און בלאהלאך וגם היא אומרת כן וגם אמרה שהליכתו מאתה איז גיוועזן ערב חג הסוכות העבר אחד עשר שנים ואת הארבע כנפות אינם יודעים מזה עוד אמרו שהיריד פיקראווה המבואר בג"ע הוא אחר חג הסוכות עוד אמרו שהיה ביניהם קטטות ומריבות עוד בא לפנינו עד אחד ר' משולם פייויל ב"ר שמואל ואמר שראה אותו תיכף אחר הסוכות בנסעו מפה ערך ב' פרסאות במלון נזיקע ראה אותו מונח על הספסל ואמר שבזה הלשון אמר לו אברעמיל קום לאמיר גיין אהיים האט ער גיענטפרט איך וויל שוין אויף מיין לעבין ניט קומען אהיים ואמר שבבואו אז העירה סיפר לאשתו כדברים האלה ואמר עוד שאח"כ ראה אותו עוד פעם אחת אחר חג שבועות צו ווישין בראהין און לו ווישן צרנאביל ואמר לו שהליכת איז מיט זיין שותף בסחורות קטנים בפאקין טרעגעראיי ארום צערנאביל און וואלעדניק דארטיןאיז איז זיין ארוס פארין רק שר' פייביל הנ"ל לא זכר בבירור אימת ראה אותו בפעם שנית אם בשנה ההיא או בעוד משך ב' או ג' שנים אך ר' פייוויל הנ"ל לא היה אז בקו הבריאה הטיב אז עש איז גיוועזן דעם זעלבינן יאהר כ"ז ניתן מאתנו ב"ד הח"מ ונעשה כד"ת ולראי' באנו עה"ח יום ב' ב' אדר ראשון שנת תקצ"ד לפ"ק פה ק"ק סלוצק יצ"ו:

נאום יוסף בא"א מהורר מאיר זצללה"ה מ"ץ וראב"ד דק"ק סלוצק: ונאום יצחק אייזיק בהמנוח מהורר מנחם נחום זצללה"ה:

ונאום ישכר בער בהמנוח מהורר יצחק ז"ל:

בעזה"ית אמרתי לעיין בשריותא דהאי עגונה מ'רחל מק"ק סלוצק ע"פ גב"ע הנ"ל אשר יעברון בו שבעה סמנים היינו בקול ובמראה ובהילוכו ובאיבריו וברשומו הניכר בשנוי גדול ואלו הן (א) קולו משונה שהעידו שהיה הרומקע און ביז (ב) ער איז ניגאנגען אביסל סגווילאוואטע היינו שהיה הילוכו קצת שחוח (ג) ער איז גיוועזן אביסל גבריכט היינו שהיה לו קצת שבר (ד) ער איז גיוועזן איין מיטעלער מענש (ה) דער פנים איז גיוועזן מאגער און דיא אויגין איז גיוועזן אביסל איין גפאלין דיא פיאות זיינען גוועזין שווארץ און קורצע און דיא בארד איז גוועזין שווארץ און גדזיכט און קורצלאך (ו) דיא ברעמען שטערין איבער דיא אויגן איז גוועזין גרוישלאך (ז) דיא פיס לעבין דיא קנעכיל ניט ווייט איז גיוועזין פלאמעס שווארצלאך ארום און ארום רק שלא ידעו אם על רגל א' או על ב':

והנה עברו עליו שבעה סמנים כמו שמעבירין על הכתם אשר ראוי לומר אלו הסמנין מצורף עיקר ויסוד התירא הנמצא בזה ידיעות שמו של הנעדר שהעידו שמו אברהם יטהרו את העגונה דנא מכל כתמי חשש ופיקפוק איסורי וכסלג ילבינו התירא שלה שבעתים יקום מזוקק שבעתים ללבן ולצרף אחת אל אחת שריותא דהא עגונה:

ויתחזק עוד עבותות ההיתר ע"פ מה שהעידו בק"ק סלוצק שראו אותו אחרי שבועות סביבו' ק"ק בראהין וק"ק צארנבל ואמר שהליכתו איז ארום וואלדניק וטשערנבל. וכפי הנראה שהעידו שמת ביריד פאקרעווע הוא מעוך ונראה אחרי סוכות. ומקודם עברתי עיוני על כל פרטי סמנים החזק הוא הרפה וכבר הארכתי בקו"נ מיוחד לבאר מערכה ערך שיעורא דסמני מגרוע ומאמצעי וממובהק. ומצאתי להסביר על הנכון סברות הפוסקים הנוטין בשיעורין הללו ודווקא ארוך וגוץ דעלמא הוה גרועין אבל אי ארוך ביותר עדיף מגרועין. וראיה לזה ממה שאמרו דנקב בעלמא הוה בגדר אמצעי ולא כדעת העיטור דכ' דאפילו נקב בצד תיבה הוה אמצעי אלא נראה לומר דבצד תיבה הוה בגדר וערך מובהק:

א ואפתח בקול וראוי להתבונן ולתקו' יתד במקו' נאמן על האי סימנ' שאמרו עליו שהיה הרומ"קע און בי"ז שהוא שנוי וניכר טובא והארכתי ראיות נכונות דקלא מלתא טובא הוא ושלא כדעת החכם שנוטה להחמיר בזה ואמר שאין בני אדם מבחינים בקולות והארכתי בראיות לדחות דבריו בסוף קו"נ שיעורא דסמנים ע"ש ובפרט שהאי סימנא סימנא דחייא הוא שראו בו בחיים חיותא ולא שייך בו חששא דעשויין סמנין להשתנות אחרי מיתה. ועוד כולהו סימנא שראו בו אחרי מיתה אפשר לומר שמשו"ה מדכירי דכירי לפניהם מפני שראו ונתכוונו להעיד עליו לאשתו ולקמן נביא דעת קדמונים שענין עגלה ערופה היה משום קיבוץ בכדי לראות סימנא על עדות אשתו אבל האי סימנא שראו ושמעו קולו בחייו לא היה מקום לתת לב על זכרונו משום עדות א"כ מוכח שהיה משונה טובא בסימן תוך סימן בתרי תמיהא דמידכר דכירי והיינו שהיה הרומ"קע און בי"ז וכמו שהסברתי הדבר ע"פ שכל מי שכלי הדיבור קשה עליו נראה כאילו כועס בזמן שמתנוענע לדבר כידוע שכל מי שכועס באותו שעה אישתקיל מילולו ודיבורו קשה עליו. לכן קרוב דהאי סימנא מילתא דמובהק הוה ואמרתי על החכם הנ"ל שאולי הוא מחכמי פומבדיתא דמבטלין קלא מסימנא אבל חכמי נהירדעא לא מבטלין קלא וכוותייהו קי"ל (גיטין דף פ"א) וא"כ ראוי לקובעו לסימן עדיפא טובא מאמצעי גם מה שהעידו ער איז גיוועזן אביסיל גבריכט היינו שהיה אצלו חולי השבר ראיתי בנ"ב סי' מ"ג וז"ל אולי גם חולי השבר נקרא סימן ובמהדורא תנינא ראיתי שקבע זאת לסימן ודאי ע"ש וא"כ יש בנ"ד סימן קול ושוברו עמו גם העידו עוד ער איז גיגאנגען אביסל סגווילעווסא היינו שהיה הולך קצת שחוח ובאמת אמרו אנשי ק"ק סלוצק שבעלה הנעדר היה הילוכו כך מחמת שהיה פרנסה שלו שואב מים עכ"פ סימנא מילתא בזה גם גבות עיניו ממצחו שהיו גדולים קצת אף שלא הגיע לשיעור מום דכהנים כמבואר ברמב"ם פ"ח מביאת מקדש שבעינן עד שיהיו שוכבות על עיניו ע"ש מ"מ נראה דאם היה מגיע להאי שיעורא היה סימן מובהק ועכשיו נחשב לאמצעי עכ"פ. ובאלו סימנים לא שייכא חששא דעשויין להשתנות כי המה כולן סימנא דחייא נינהו:

ב גם האי סימנא מהרשימות הנקראין פלאמעס שהיה אצלו על הרגלים כפי הנראה שהעדים הגדילו האי שינוי טובא וצימצמו מקומן סמוך לקנעכיל סביב סביב ואנשי ק"ק סלוצק חיזקו הטיב כל הסימנים שהעידו בוואלעדניק בפרטו' המה אמיתים ובפר' האי סימנא דפלאמעם פרטו ופירשו אותו שראו עליו כך בשעה שהיה עוסק במלאכת חומר ולבנים א"כ נראה ברור שראוי לעשות על זה סמיכה של מובהק וכמבואר בט"ז והובא בב"ש ס"ק ע"ד דברושם עם צימצום מקום הוה מובהק ועל רושם ליכא חששא דעשויה להשתנות ולא חששא דבן גילו. וראיתי בתשו' חוט השני סימן צ"ז שגדול א' התיר ע"י האי סימנא של הפלאמעם לבדו אפילו שלא צימצמו המקום כלל ולא היה נמצא שום צירוף עוד סברא להתיר רק זאת לחודא:

אף שראיתי שחכם א' הירהר על הוראה זאת מחששא דעשוין להשתנות ע"ש באורך. לדעתי הדין עם המתיר וכפי שנראה מדברי הב"ש בשם הט"ז דרק בשומא שייך הני חששות דב"ג ועשויין לאחר מיתה להשתנות אבל לא ברושם ע"ש ויש להוכיח כך מלשון הראב"ד בשיטה מקובצת לב"מ והבאתי בקו"נ שיעורא דסימנין שלי אות י"א והובא בנ"ב סי' נ"א וז"ל הא דאמרי שומא מצוי' בבן גילו ואני מסתפק על כל שאר עניינים הנולדים עם האדם כגון רגל עקומה ויתר בידו ורגלו וכמה חידושים הנולדים עם האדם אם מצויים בב"ג ומה הפרש בין שומא לכולן ושמא דברו עליה וה"ה לכולן אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא ש"מ דווקא בשומא אמרו אבל יתרת ושארי חידושים שאין מצויין באדם סימן מובהק הם וכן סי' עשויין להשתנות אחרי מיתה דווקא שומא שאינה אלא שינוי בעור האדם אבל שארי חידושים שהם בעצמות ועובי הבשר כו' ודאי אינן עשויין להשתנות עכ"ל:

וכפי הנראה שאינו מסופק אלא על חששא דבן גילו אי שייכא לומר גם על שארי חידושים הנולדים עם האדם. אבל חששא דעשויין להשתנות ודאי פשיטא היה להראב"ד דלא שייכי להשתנות איזה שינוי הנמצא גבי אדם. ואף על חששא דב"ג מפשט פשיט להראב"ד מהא דדייק תלמודא למינקט פלוגתייהו דווקא בשומא וא"כ אף על חששא דעשויין להשתנות נידון כך דדווקא נקט שומא אבל שארי עניינים אפילו רושמות לא שייך בהו האי חששא ורק בשומא אמרו זאת ואני הארכתי דברים בקו"נ שלי שם דכוונות הראב"ד דעל שומא שייכא דווקא האי חששא ע"פ האמור ב"ב (ד' קנ"ד) דא"א לבדוק סימני גדלות אחרי מיתה משום שיכול להתהוות סימן גומות שהמה סימני גדלות במקום שלא היו שם מחיים ושומא הוא ג"כ תוארו ותמונתו קרוב לסימן גדלות כדאי' פ' בא סימן (דף נ"ד) ע"ש א"כ חזינן דשורש שומא הוא שינוי בעור כדמות גומא נמוכה משארי העור וגם העליתי לסקור דדווקא על שומא קטנה שייך דבר זה והארכתי בזה ואינו מהצורך לכפול משם תדרשנו על הנכון. ומבואר כדברי הט"ז הנ"ל דדווקא בשומא שייכי חששות הנ"ל ולא ברושם וצלקת ואף שרש"י פירש על שומא שנשתנה מראיתה כבר חקרו האחרונים הרבה בזה עיין נ"ב שם ובמה"צ (דף פ"ה ע"ב) מביא שם דברי הב"ח בתשובה דאסור מטעם ממ"נ דאם נשתנה א"כ אינו דומה לכתחילה וא"א להעיד ואם לא נשתנה א"כ יש ריעותא שאם היה לו בחייו היו ראוי להשתנות ע"ש ויפה חקר ע"ז בעל מה"צ איך דנתפוס החבל להחמיר בתרין ראשין ע"ש באריכות:

וראיתי בנ"ב סי' ל"א שקבע סימן במי שהי' לו רושם על הזרוע סמוך לפיסת יד שחור כמו זיין כתב משי"טא ומסיים שזה אינו שכיח כלל ואפשר חשוב לסימן מובהק עכ"ל ולא חשש לעשויין להשתנות וידוע שזיין כתב משיטא כתיבה אשכנזית אין בו ציור ותמונה כלל רק הוא קו שבור קצת א"כ נראה דקבע עיקר סימנא מהרושם השחור אשר צימצם מקומו ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ה ראיתי שמחלק בין רושם קטן לרושם גדול ע"ש וגם פשטות דברי רמ"א משמע דמה שכתב וה"ה רושם הוא כהלבוש דכ' דרושם הוה סי"מ מדמסיים אח"ז אבל שיניים גדולים כו' ובפרט שהיה כאן צימצום מקום סמוך לקנעכיל סביב סביב ומה שאין זוכרים אם לא היו רק על רגל א' או על שניהם אין קפידא עיין ב"ש ס"ק ע"א שהביא כך בשם המ"ב ע"ש. ואף שהב"ש לא הסכים בזה הכא עדיפא שלא זכרו אם על רגל א' או על שניהם ביחד א"כ על אחת הי' עכ"פ צמצם למה זה דומה אם העידו שהי' רושם וצלקת בזרוע למטה אבל אינן זוכרים אפשר הי' ג"כ אף למעלה עכ"פ כפי הנראה שרשומי הפלאמעס גדולי' ומקום ידוע סמוך לקנעכיל סי' ושינוי הניכר טובא ומה שלא זכרו אין זה חידוש שברוב ימים הכל נשכח עיין ב"ח חדשות סי' ס"ה וזה ודאי שלא שכיחא שיתהווה שינוי כזה בעיר המת אחרי מותו במקום שלא היו בו מפילם מחיים וחקרתי על זאת ביחיד אצל הקברנים דפה ואמרו שלא נראה ולא נמצא כזה וא"כ קרוב למובהק וכדעת הגדול אשר התיר עפי"ז לבדנה שם בתשו' חוט השני והנה החכם הנ"ל שפיקפק על סימנא דקול פיקפק על רושם הפלאמעם ג"כ וכתב ע"ז בזה"ל והרושם ג"כ לדעתי שכיח טובא ומצוי בבני אדם מדוחק הבתי רגלים נשתנה המראה וגורם להם רשימות וכש"כ שלא כיוונו המקום עכ"ל דבר זה אינו מסור לחכמי יודעי דת התלמוד ופוסקים אלא למי שבקי בהן ובהילכותיהן היינו שהולכים בבתי רגלים וכמו שאמרו רבו צייד ולא רבו חכם הלא שאל ישאל אצל בעלי עגלות ויושבי קרנות שהולכין בבתי רגלים וכן כל אנשי חיילות הנמצא אצלם רשימות ניכרין כלל וכלל ואף גם זאת שאפשר שלאיש הנעדר בא דבר זה שהזדמן להניח על רגליו בתי רגלים דחוקים טובא עכ"פ הוה סימנא דהא אצל כלל בני אדם ליכא זאת. עיין בשו"ת פ"י סי' ז' כה"ג שהי' לו סימן שהאגודל של רגלו נתעקם אל האצבע ובא לו דבר זה מדחיקות מנעלים וקבע זאת לסימן ולא חייש שמא גם אחר הי' לו מנעלים דחוקים ע"ש ומה שאמר שאין כאן כיון מקום כבר ביארנו בזה. ושלחתי את דברי החכם הנ"ל ופיקפוקו על הקול והמראה פלאמס הנ"ל וקיימו את דברי כל רבני גדולי חכמי הקהילות וענו כולם ואמרו שאין לפקפק בזה וכלל:

ג גם הני סימנא אות ד ה' אף שלפום רהיטא ודאי גרועים נינהו כמו שאמרו אריך וגוץ מ"מ עדיין יש לחזק אותם כל מה דאפשר ע"פ שנתחברו בהם כמה עניינים יחד היינו שאמרו ער איז גיוועזין איין מיטעלער מענש און דער פנים איז גיוועזין מאגטר און דיא אוגין איז גיוועזין אביסל איין גיפאלין און דיא פיאות שווארץ און קורץ און דיא בארד שווארץ און גידזיכט און קורצלך. דוגמא לזה איתא בפנים מאירות חלק ג' סי' ב' וז"ל נחזור לנידון שלפנינו שקצת אמרו שזקנו היה קטן ושחור ושערות ראשו היה קטנים ותלתלים שחורות אף דפשוט דזקנו שחור דומה לאריך וגוץ דלא הוה סימן כלל אבל מ"מ באיש שיש בו סימנים אלו זקנו קטן ושחור ושערות ראשו קטנים ותלתלים שחורות דשני סימנים אלו לא נמצאים הוה שפיר סימנים אמצעים דהא עדיף מאריך וגוץ דפירש"י דשכיחא מאוד ע"ש אף לפום רהיטא דיסוד דבריו הוא ע"פ הני פוסקים דסברי צירוף סמנים מהני. וכבר מבואר זאת בב"ש ס"ק ע"ג ובח"מ שם ובקו"ע סי' ל"ד ש"צ ת"ב ועוד בשארי מקומות. אך נראה לעשות לענין זה מקור נאמן ממקום אחר אשר יתבאר דיש לנטות קולא בנ"ד עפי"ז. דהנה ביארנו הטיב בקו"נ שיעורא דסימנא ההפרש שבין ענין דטב"ע לענין דסימנא והוא דענין סימנא צריך להיות בשינוי הניכר טובא אולם לא ראי זה כראי זה. דעל סימן יכיל להעיד אף שלא היה מכירו לשעבר אבל עדות דט"ע הוא דווקא ביודעו ומכירו לשעבר אך עיקר השינוי שבין זה לאדם אחר די בשינוי כל דהו וכמו שאמרו אין פרצופין דומין זה לזה. אך מי שלא מכירו לשעבר איני יכול להעיד ולצייר דמות פרצוף של הנעדר בכדי שישמעו מי שמכירין אותו ויאמרו כי הוא זה וזהו שכ' הרמב"ם והובא בשו"ע סעיף י"ט ישראל שאמר מת איש יהודי במקום פלוני כך וכך צורתו כו' דסברתם דדמות טב"ע אין לצייר ובפסקי מהרי"א סי' רכ"ד הוכיח זאת מדברי הרמב"ם דדעתו דאף תואר לא מהני ע"ש:

אולם דעת ר"ת לאו הכי דסברתו דאף טב"ע שייכא בו עדות אף במי שלא היה מכירו כלל לשעבר ולא ראה אותו רק עכשיו יכול לילך ולהעיד כך וכך היה צורות פרצופו ומועיל עדותו ודברי ר"ת הובא בתשו' מיימוני ה' אישות סימן ט' וז"ל כ' ר"ת בתשובה כו' וע"כ האי אין מעידין אלא עד ג' ימים לאי על אדם ידוע וניכר למעידיו דאפילו עד ד' ימים מהני כיון שיודעים שזהו אע"כ שאין ידוע אלא ע"י סימני פרצוף ופדחתו וחוטמו ע"ש ובספר הישר לר"ת מסיים וז"ל דהך אין מעידין דמשנה הוה דומיא דאין מעידין על השומא דאיירי אף מי שלא ידעי רק ע"פ השומא דאי לא"ה הי' לו לומר אין מעיד אלא מי שראה פ"פ עם החוטם ע"ש באריכות וכן מביא תוס' (ד' ק"כ) ד"ה אין מעידין בשם ר"ת עוד קולא דהא דלא מעיד אלא על פ"פ כו' הוא דווקא כשאין שם אלא הראש לבד אבל כשכל גופי שלם אפילו בלי פדחת וחוטם ניכר ע"ש:

והנה במרדכי סוף יבמות הקשה על ר"ת מהא דאי' במדרש ובירושלמי על קרא דמלחמות אביה עם ירבעם כדכתיב ויכה אביה כו' מלמד שהושיבו עליהם שומרים שלשה ימים כדי שלא יוכלו להעיד עליהם וישארו נשותיהם עגונות א"כ מוכח דא"א להעיד אחרי ג' אף כשהראש עם הגוף ביחד ע"ש במרדכי שדחק לתרץ. אבל לדעתי ניחא בפשיטות דעל ענין קולא ראשונה שהמציא ר"ת לומר דאפשר להעיד על דמות וציורי דמות פרצופי אף מי שלא היה מכירו לשעבר רק עכשיו רואה אותו ומצייר סימני דמות פרצופו מחוטמו וסנטר ופדחת ושלא כדעת הרמב"ם דסובר דא"א להעיד בענין זה וכנ"ל וראיה לעיקר זה מהא דאי' בתוספתא דסוטה וכן הוא בירושלמי שם כיצד עושין לו שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנין וחופרין וקוברין ומציינין את עד שיבואו לב"ד שבלשכת הגזית וימדו כו' וחוץ לעסק הקו"נ דרך אגב אבאר מה שהיה קשה לי שס' בפ' עגלה ערופה ד' מ"ח דאי' שם במשנה נמצא הראש במקום אחר וגוף במקום אחר פליגי שם אי מוליכין ראש אצל הגוף או הגוף אל הראש ומקשה שם בגמ' במאי פליגי אלימא לענין מדידה הא מדקתני סיפא כו' אלא במת מצוה קנה מקומו פליגי ע"ש וקשה טובא מאי שאייטי דהא פלוגתא בעסק עגלה ערופה הואיל ובענין מדידה לא נ"מ מידי והיה לו לתנא לקבוע ענין פלוגתא זה בפ' גמר הדין דאי' שם הני עניינא דמת מצוה קונה מקומו אבל השתא דמבואר בתוספתא דסבר מדידה צריך לעשות מקודם קבורה א"כ שפיר זוכר התנא עסק קבורה ואח"כ מדידה. עכ"פ נחזור לעניננו דאי' שם ששלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנין וזהו ודאי לענין שיכולין להעיד על אשתו להתירה וזה ודאי אטו כולהו מתים אית להו סימנים אלא ע"כ הוא כדברי ר"ת דרואין דמותו ופרצופו פדחתו וחוטמו וסנטרו ושארי עניינים הנפרדים בין איש אחד לחבירו ועי"ז מעידין עליו ועסק זה באמת אינו נקרא עדות דהכרת טב"ע דאפשר לא נמצא שם כלל מי שיודעו ומכירו לשעבר אלא עדות כה"ג דמתיר ר"ת להעיד על פי פרצוף וציורו שרשו מיסוד סימנא נינהו דהא אינו מכירו לשעבר וראיתי שדברי ר"ת המה כך שעיקר ראייתו הוא מזה הובא בס' בית אפרים לאה"ע סי' י"ט מביא בשם ספר פענח רזא פ' שופטים בשם בכור שור שעיקר עסק עגלה ערופה כדי שיבואו הרבה ע"פ הקול הזה ואולי יתירו את אשתו ע"ש באורך ולפי"ז ניחא נמי האמור שהושיב אביה שומרים ג' ימים שלא יתירו נשותיהם וישארו עגונות. משום שנראה דמסתמא לא היה מהעם אשר עם ירבעם ומחנהו שם דודאי דרך מלחמה כל מי שנהרגו נהרגו והנשארים חיים נסים כאשר נסים העם מהמלחמה וא"כ קרוב שלא היה כאן ממחנה ירבעם היודעים ומכירים את הנעדרים בט"ע רק שאנשי מחנה אביה עצמם היו רוצים לראות ולצייר בדעתם דמות פרצוף עם חוטם ופדחת בכדי שעי"ז יתירו הרבה נשים לכן העמיד שומרים שלא יראו ויעידו עליהם. עכ"פ נחזור לעניננו שר"ת חולק בזה עם הרמב"ם ושיטתו דאף מי שאינו מכירו לשעבר אפשר לבוא ולהעיד שהיה כך וכך דמות וציורו מפרצופו ומתירין עפי"ז כשראוהו תוך ג' ימים ועסק זה משורש סימנא נינהו ובזה נתבאר דברי הפנים מאירות הנ"ל שהתיר ע"פ דמות תואר שערותיו ובפרט דבעסק נ"ד שמעידים הרבה על דמות פרצופו ודמות שערות הפיאות וזקנו ודמות עיניו קרוב ונראה לדעת ר"ת דאפשר מועיל עכ"פ כל אלו לבדנה היה עולה לאמצעי כמו שכ' הפ"מ דלא הוה גרועים בכהא"ג וכנ"ל:

ד ומעתה בעסק נ"ד אשר חצבה עמודיו שבעה עסקי סימנים ביחד מקול ושבר וסימני פלאמעס והילוכו שחוח ומצורף ציור פרצופו מעיניו ושערותיו מפיאות וזקנו וגבות עיניו אפילו קצת גדולים כל אלה חוברה לה יחדיו אשר בלתי ספק להאי שיטות הפוסקים אשר העלו ואשר הובא בב"ש ס"ק ע"ג דמועיל צירוף ב' סימנים ועיין בקו"ע סי' ל"ד וסי' שי"ב ות"ב מזה. פשיטא ופשיטא שיש לנו עדות מספיקים מאוד להתירה מכבלי העיגון: וקצת ראי' העלתי בקו"נ שיעורא דסימנא לשיטה זו מהא דאמרו דלא חיישינן שאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ע"ש ב"מ (יח ע"ב) וגיטין (ך"ז ע"ב) אלמא אף אי נימא דלחדא דשמא כשמא חיישינן ובפרט אי איירי בהוחזקו מ"מ לתרתי לא חיישינן שיצטרפו שמות העדים לשמות איש ואשתו בשוה אף אי הוחזקו כולהו שמות כמו שהבאתי משיטה מקובצת דבהוחזקו איירי גם יש קצת סמך לזה מהא דשולח דבר ע"י אינו יהודי אם איסורו שיש לחוש בו הוא איסור דאורייתא אי יחליף בו צריך ב' חותמות ובחשש דרבנן די בחותם א' כמבוא' ביו"ד סי' קי"ד ע"ש. ומה שראיתי בנ"ב מהדור' תניינא בסי' נ"ח מביא להקשו' ע"ז מהא דאי' חולין גבי פרדות סימנא דעבי קלא וזוטר גנובתי' ואודני' ואמרינן שם ש"מ סימנא דאורייתא ע"ש. ולמה לא קדחי דשאני התם שיש צירופי מלתא סימנא אבל באמת לק"מ דשאני התם דהני תלתא כחדא נינהו דסימן א' מושך את השני ולא נמצא שיהיה סימן א' בלעדי השני והא ראי' דפריך שם ולבדוק בסימנין ומשנינן דאיירי בגידמת ואילמת ולא מתרץ דנמצא עליה סימן א' כך וסימן השני להפוך אלא ע"כ דזה אינו נמצא כלל. א"כ כל הני סימני כחדא נינהו ודווקא בהני סימנים דאין שייכים א' לחבירו אלא שהזדמנו כך ונצטר אמרינן שפיר דלא בקרוב נעשה הזדמנות על א' שיהיה נעשה בו שינויים הרבה בעניינים שונים כדאמרינן דרחוק שיזדמן שמא כשמא ועדים כעדים דא' אינו מושך אליו השני ואינו גורם להזדמן עמו ועוד נאמר בהר"ן פירש אחר שם בסוגיא דחולין על הא דאמרו ש"מ סימנין דאוריית' והובא תירוץ זה במהדור' תניינא סי' ס"ז ע"ש:

ה אמנם עסק דנ"ד נראה דאף להני פוסקים דמפקפקי' בהתירא דצירוף וכמו שהובא בתק"ע סי' ל"ד בשם מהריב"ל דמצד שיקול הדעת ראוי לצרף ב' סימני הגוף אף שכ"א בפ"ע לא הוי מובהק אבל למעש' אין לסמוך אולם כאן יש צד היתר מיסוד ושורש אחרת אשר כל מידה ומידה נכונה להצטרף עם שורש היתר ההוא לקבוע היתרא בנ"ד והשורש הזה הדרא בכולהו ואפשר לצרפו עם כל סימן וסימן להכריע ההתירא דכפי הנראה יש כאן מקור צד היתר ע"פ ידיעת שמו של הנעדר שהעידו שהיה שמו אברהם וזהו שמו אשר יקראו לו בק"ק סלוצק. והרבה שמא קגרים עד אשר מבואר בח"מ ס"ק ל"ח שיש ג' דעות. דעה א' מחמיר להצריך שמו ושם אביו ועירו ודעה א' מתיר בשמו לחודא ודעה שלישית מכריע דבשתיים מהן סגי או שמו ושם ואביו או שמו ועירו ע"ש:

וראיתי בביאורי הגאון ס"ק ע"ו שכ' שכן עיקר כהכרעה זו ע"ש שמבאר דרוב פוסקים מסכימים לזה ובמהדורא תניינא סימן נ"ה מבואר שם על נידון שלו שהי' שמו ושם עירו רק שחקר שם להתיר ע"פ האי שיטה דמחמיר להצריך תלתא שמו ועירו ואביו וכתב שם וז"ל וגם לדעתי היתר האשה הזאת פשוט דמהני דהרי יש כאן שמו ושם עירו אך שאין כאן שם אביו והא ודאי שסימן בגוף לחוד אם הוא אמצעי עדיף משם אביו לחוד שהרי אם העידו שמת א' שהיה שמו של אביו כך וכך ולא העידו שמו ועירו הוא פשוט דלא מהני כלל ואם העידו על סימן שבגופו להרבה פוסקים שסוברים דסימנין דאורייתא מהני ואפילו להרמב"ם שמחמיר סובר שאינו רק חומרא דרבנן וכולם פוסקים דאם ניסת ל"ת וכאן שיש שמו ועירו וסימן הגוף שעדיף משם האב פשיטא דמהני עכ"ל וא"כ פשוט לומר דלהאי שיטה דסגי בשמו ושם אביו בלא עירו כהכרעת הגאון בביאוריו. ג"כ עולה לנו סימן אמצעי על צירוף חיסרון שם אביו כנ"ל ומצאתי לדייק כך מלשון הח"מ סוף ס"ק נ"ה שהאריך שם לפקפק על היתרא דצירוף סימנים ומביא שם דברי מהריב"ל שהובא בקו"ע סי' ל"ד הנ"ל ומסיים הח"מ וז"ל ואף שמצינו שהרא"ש בתשו' צירף הרבה דברים יחד בההוא דאסר בר סיני אף דקצת מהם לא הוו סימנים כלל וכן עשה מהרי"ק בההיא דדוד בר שלמה מרוסיא מ"מ יש לחלק דהתם הזכיר העד שם המת וגם שם אביו בנידון דמהרי"ק רק שלא הזכיר שם המקום ע"ש. הנה מה דדייק וקאמר דהתם הזכיר העד שם המת וגם שם אביו בנידון דמהרי"ק עשה פירוד בין הדבקים על נידון הרא"ש מתרץ שהזכיר שם המת ועל נידון דמהרי"ק אמר שהזכיר שם גם שם אביו משמע דבנידון הרא"ש לא הזכיר רק שם המת לבדו ולא שם אביו:

והענין הוא דהאמת כך הוא דהא הח"מ מביא שם מקודם זה דברי מהרי"בל ומהרי"בל באמת מפרש דהאי עובדא דאשר בר סיני לא הי' ידוע שמו לחוד בלא שם אביו דמהרי"בל חלק א' סי' ה' הקש' סתירות דברי הרא"ש אהדדי והובא זה בקו"ע סימן נ"ט דבההיא דמכלוף בן מלול משמע דסגי בשמו ושם אביו ובעובדא דאשר בר סיני משמע דלא התיר ע"פ זה לבד כי אם בצירוף אומדנות אחרות ואף מהרי"ק בסי' קפ"ד דנטה דעתו להחמיר עד דאיכא תלת' מ"מ מתיר בשמו ואביו כשמצא אומדנות אחרות ומתרץ מהרי"בל ע"פ מה שמצא בתשו' הרא"ם דעובדא הוה שהעד לא העיד רק על שמו ר' אשר ולא על שם אביו ולכן לא נזכר בכל העדות בר סיני אלא לבסוף כ' הרא"ש וז"ל וידוע לכל בני חבורתינו שמיום בואי לכאן לא בא שום אדם ללמוד בכאן ששמו ר' אשר אלא אותו ר' אשר בר סיני הוא היה מארץ רוסיא ובא לכאן עם בחור א' ששמו יהונתן כו' ומשום שלא הזכיר העד אביו של ר' אשר הוצרך הרא"ש לכל אותן הטענות והאומדנות אבל בודאי אם היה מזכיר העד שמו ושם אביו היה סגי בלא סימן אחר לשיטתו כמו בההוא דמכלוף בן מלול עכ"ל מהרי"בל:

וא"כ שפיר דייק הח"מ על כל חדא וחדא לשיטתו דעובדא דהרא"ש דע"כ לא היה שם רק שם עצמו לחוד בלא אביו דייק לומר על הרא"ש דמשו"ה מועיל צירוף משום דעכ"פ הזכיר שם המת ועל שיטות מהרי"ק דמצריך דיוקא תלתא שמו ואביו ועירו דייק לפרש שהיה שם שמו ושם אביו ונחסר לו עירו לשיטתו דמצריך גם עירו והח"מ דייק ונקט דהתם הזכיר שם המת משמע מפורש שהני אומדנות וסימנא הנמצאים ונאמרים שם בעצמן לא היו מספיקים להתיר בלעדי ידיעת שמו דאי נימא דהתם הוה סימנא ואומדנות עדיפא טובא משארי סימנים אמצעים היה לו להח"מ לתרץ בקיצור דמשו"ה עשה הרא"ש בעובדא שלו צירוף מהרבה דברים ביחד משום שהיו סימנים מכריעים טובא אלא ע"כ לא היו שם אומדנות וסימנא מכריעים יותר משארי סימנא דעלמא ואדרבא הח"מ דייק שם וכתב דקצת מהם לא הוה סימנא כלל עכ"פ מבואר שם דבלתי ידיעות שמו לא הי' עולה להתיר ע"פ צירופי האומדנות אשר נמצאו שם רק עם ידיעת שמו היו מספיקין שם הני אומדנות למלאות חיסרון שם אביו שנחסר שם בעדותן. וזהו כדברי הנ"ב הנ"ל במה"ת דסימנ' אפילו אמצעים ראויין למלאות חיסרון שם אביו ומכל הנתבאר נראה ברור דיש לומר דשמו וסימנין יש להועיל יותר מצירוף ב' סימנים באופן שראוי לומר דאפי' להני פוסק' מפקפקי' על התירא דצירוף ב' סימני' מודו בשמו עם סימן דמהני דהא עסק שמו עדיף מסימנא דהא על סימנא אמצעי ליכא שום פוסק להתיר לכתחילה ובידיעות שמו מבואר בח"מ ס"ק ל"ח שיש דעה להתיר בו לחודא וראוי לומר כדאי' חולין נ' ע"ב אינהו מיכל קאכלי כו': (ו) ונראה עוד לחקור דאפילו להני פוסקים דאינו מסכימים להתיר בשמו לחוד ולפחות בעי שמו ואביו או שמו ועירו מ"מ נראה דלא פליגא רק שאין לנו כח להתיר לכתחילה ע"י שמו לבדו שאיני נידון כדין סימן מובהק אבל עכ"פ יש לו דין סימן אמצעי דכבר הארכנו בקו"נ הסמנים ושיעוריהן בשם המזרחי דעיקר יסוד התירא דשמו ואביו הוא משורש ומיין וכן מבואר במהדורא תניינא בנ"ב סי' ס' וז"ל אטו השם הוא האדם בעצמו הלא השם הוא רק סימן באדם שזהו אותו הנקרא בשם זה ע"ש ואנן חזינן דעל צירוף ב' סמנים יש הרבה פוסקים מפקפקים ובשמו ושם אביו קבע לנו הגאון בביאוריו דכן עיקר ע"פ דעת רוב הפוסקים ע"ש א"כ חזינן דעדיפא כח דסימנים הנובעים ע"פ השמות משארי סימני הגוף ואם בסימן הגוף הסכימו כל הפוסקים דאף באמצעי ניסת ל"ת מכש"כ וק"ו בסימן דידיעת שמו ראוי לומר בו דניסת לא תצא. ואף דהבאתי לעיל דברי נ"ב במה"ת דסי' אמצעי עדיף משם אביו מ"מ ודאי וברור דעדיף שם עצמו משם אביו וגבי גט איתא בסי' קכ"ט סעיף ט' דאם לא הזכירו שם אביו כשר ובלא הזכיר שמו מבואר שם בסעיף י"א דהגט פסול ש"מ דעדיפא טובא שם עצמו משם אביו וראוי לומר דבשמו ניסת לא תצא. ואין לפקפק הא זה ודאי שמו לבדו איך אפשר לצדד להתיר הא כמה יוסף איכא בשוקא כבר חקר על זאת הח"מ שם ס"ק ל"ח ואפילו על שמו ושם אביו חקר דודאי הרבה יש בעולם וע"ש מה דמסיק בזה ולפנינו נעריך דברים בזה אי"ה:

ויש עוד לבאר ולומ' דלידיעת שמו אינו מהצורך לצרפו אליו סימן אמצעי אלא אפילו מסימני גרועים שפיר אפשר להשלימו חיסרון שם אביו ובפרט לפי מה שביארנו דשם אביו לא אלימא כ"כ וא"כ אפשר להשלימו אף בגרועים וכמעט מפורש דבר זה בקו"ע בשם מבי"ט סימן ר"כ ע"פ עדו' ששמו אברהם ואדום הפנים ומוכרים קצת טופא"ס וידוע שאדום הפנים ומכירת טופא"ס ודאי מגדר סימנין גרועים נינהו ומבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א דאדום הפני' ושערו' שחורות סימני גרועים נינהו כחיוורי וסומקי ע"ש. ומ"מ אחרי ידיעות שמו דאלימא טובא מספיקין אף גרועים ותשו' הרמב"ם הובא במראות הצובאות דף נ"ג ע"ב בעובד' שידוע שמו ועירו ונחסר שם אביו והי' סימן בינוני בקומה וזקנו שחור והשיב דסימנין אלו מספיקים אחרי ידיעות שמו ועירו עולין זה על שם אביו ע"ש משום דדעת הרמב"ם דבעו תלתא ועיין עוד בקו"ע שם בשם מבי"ט וז"ל כדי שלא יאמר דעיילינא פילא בקופא דמחטא הכל כיון דהזכיר שמו וסימניו הרי תרווייהו איתנהו בהו ועוד היתר פשוט למי שירצה להחמיר מה שאמרו מוכרי טופא"ס הרי יש כאן ג' דברים כו' ע"ש המשך דבריו הוא שמבואר ואומר אם להני פוסקים דדי בשנים בשמו ושם אביו ועירו מסיק דכאן נמי יש עכ"פ היינו שמוכרי טופא"ס א"כ מבואר הטיב דאפי' סימני גרועי' משלימין לידיעות שמו בין להני פוסקי' דבעי שנים ובין להפוסקי' דבעי תלתא כנ"ל: ומה שמבואר עוד בענין זה בקו"ע סי' רי"ט ח"ל אם הדבר ידוע לי בכל המקומות שדרים שם יהודים סביבות כפרחה לא נעלם שום אדם ששמו אברהם באותן הימים אלא אלו כו' הנה גוף ספר מבי"ט אין לפני להיות מביט בו. אך כפי הנראה לא עשה עיקר סמיכות מהיתר מזה. כי לא פורש אם היו שכיחי שיירות או לא וגם בסי' ר"כ שפירש טעמי ההיתרים לא קבע כלל זכר מן ענין שהיה ידוע שלא נעלם אחר ובפרט אם היה זמן שיירות מצויות אין זה תועלת כלום ויתבאר לפנינו עוד בזה בעזה"י:

ז עוד יש כאן בנ"ד יסוד וטעם להתיר ע"פ דברי הח"מ וביותר מבואר זאת במוהרי"ט והוא בח"מ ס"ק ל"ח כאשר האריך הרבה לחקור ולפקפק על האי דעה דמתירין בשמו ואביו וביות' האי דעה דמתי' בשמו לחוד ומהרי"ט סי' ל' מאריך ומבאר יותר וז"ל ושיטות הרא"ש דמתיר בשמו ואביו בלא עירו קשה דאין אלו אלא דברי נביאות איך נתיר אשה זו מפני שבא א' ואמר אני ראיתי במקום רחוק א' שמת ונקרא יוב"ש ומנין לומר שבעלה של זו הלך לשם ומת אלא שהי' שם יוב"ש אחר דכמה יוב"ש שכיחי בעלמא ועד כאן לא אמרינן דלא חיישינן לתרי יוב"ש אם הוא בעיר אחת דאי איתא קלא אית להו אבל בכלל העולם וודאי שכיחא טובא ולפיכך מסיק הח"מ ומוהרי"ט דנידון דהרא"ש איירי שידעה אשתו של מכלוף שבעלה הלך לפא"ס או לסביבותיה ולכן אע"פ שהעד אינו מעיד שזה הנהרג הוא בעלה מ"מ מאחר שידענו שהי' שם ומכלוף אחר לא הוחזק שם:

ומהרי"ט מאריך יותר ומסיק דעפי"ז ניחא דליכא פלוגתא כלל בין הני פוסקים דהני פוסקים דבעי דווקא תלתא שמו ואביו ועירו איירי כשאין אנו יודעין אם יוב"ש זה הלך שם ונכנס לבית הספק ושכיחי טובא יוב"ש בעולם ומי מפיס שבעלה של זו היה שם ונכנס לבית הספק ובזו אף הרא"ש מודה להחמיר ומאריך הרבה ומסיים ודברי מהרי"ק בסי' קפ"ה דלא סגי ליה בשמו ואביו והצריך עוד לצרף עוד עסק סימנים לפי שלא ידוע לאשתו שהלך לאותו מקום:

וגם הח"מ מפרש דלא פליגי הפוסקים כלל לפי הערה זו ע"ש וגם הביא דבכה"ג הוה האי עובדא דיצחק ריש גלותא וקיצר מאוד אבל במהרי"ט ביאר יותר ואני הוספתי וקבעתי בזה מרגניתא וז"ל מהרי"ט שם לכך נראה ברור שהרא"ש מפרש ההיא דיצחק ר"ג שיצא מקרטובה והלך לאיספמיא אלא שהעד שהעיד על מיתתו לא העיד שהוא יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי דא"כ לא הוה פליג אביי אלא אנשי המקום קרטובא הוא ששלחו בהאי לישנא אבל אנשי איספמיא לא העידו רק שמת אצלם איש א' שהיה שמו יצחק ר"ג והוה כשמו ואביו אך לא ידעו מי ומי הוא ואנשי קרטובא הוא שהודיעו לבבל איך שיצחק ר"ג בעל אשה זאת הגיע עד קרטובא ויצא מקרטובא ללכת לאיספמיא דאיספמיא רחוקה מא"י לצד מערב מהלך שנה כדאיתא בפ' חזקת דף ל"ח כדי שילך מא"י לאיספמיא שנה ויחזיק שנה ובשנה שלישית יתוודע ויחזיר שנה לעורר. וא"כ כש"כ שרחוקה איספמיא מבבל שבבל לצד מזרח של א"י ואספמיא לצד מערבה ושלחו כן כדי לצרף עדות שמעידים שמת איש א' באיספמיא שמו ר' יצחק ר"ג ואם לא היינו יודעים שבעלה של אשה זו יצחק ר"ג יצא מקרטובא ללכת לאוספמיא לא היה עדות שמעידים על המיתה מספיק דכמה יצחק שכיחי בעלמא ור"ג הוא שם משפחה והשתא דידעינן שיצחק בעל אשה זו הלך לאיספמיא אנו תולין שיצחק זה שמת באיספמיא הוא זה ולא תלינן באחר ע"ש עוד באריכות יותר:

ואני הוספתי נופך לקבוע בזה מרגניתא סבא לחזק דבריו ופירושו בההיא עובדא דהנה אם באמת היה ידוע לאשתו של ההוא יצחק ר"ג שבעלה היה בדעתו בנסעו מביתו להלך עד איספמיא היה מספיק לה בפשיטות עדותו של איספמיא. דנראה דעובדא הוה שיצחק זה היה דירתו בבבל כמבואר ששלחו מקרטובא שהיא א"י לבבל להודיע לאשתו ונחלקו בבבל אביי ורבא וקרטובא היא מא"י ואזל מביתו עד קרטובא ונכון מאוד שבביתו לא עלה בדעתו להלוך כלל לאיספמיא. דלפי המבואר היה איספמיא רחוקה יותר ממהלך שנה הרבה מבבל דהא מא"י לאיספמיא מהלך שנה. ונקדים דאית' בפ' חזקת (דף ל"ח) ברשב"ם ותו' שם על הא דאמרו טעמא דג' שנים כדי שילך לאיספמיא שנה כו' ומפרשי שם רשב"ם ותו' דלא חששו שמא ילך יותר ממהלך שנה משום שאין דרכו של אדם להרחיק מביתו יותר ממהלך שנה ע"ש א"כ ניחא מאוד שיצחק זה כשעקר רגליו מביתו ודאי לא היה בדעתו להלוך עד איספמיא שהוא משך וזמן יותר משנה אחת רק שבבואו לקרטובא נמלך בדעתו להלוך עד איספמיא. ומדוייק מאוד לישנא דתלמודא דקשה לפום רהיטא דמשמע דמיתתו שלו היה באיספמיא. א"כ יש קצת אריכות לשון במאי דאמר הנה קאזיל מקרטובא כו' היה לו למינקט בקוצר יצחק ר"ג אזל מקרטוב' לאיספמיא ובתחילת מעשה אפשר אינו מיותר כ"כ אבל בהא דשלחו לבבל בהאי לישנא גופיה ודאי מיותר לגמרי ובקוצר היה להם לשלוח תדעו שבאיספמיא מת איש א' שמו ר' יצחק ר"ג ואף אם נימא דמיתתו לא היה באיספנרא רק שמת בדרכו ובהילוכו היה קצת מדוייק הלשון אבל הנראה שכל המפרשים קבעו את מיתתו באיספמיא ולא בדרך הילוכו משום דאי היה מת בהילוכו היה עיקר חסר מהספר והיה לומר ומת בהילוכו ועוד דאף אי נימא עכ"פ במה ששלפו בהאי לישנא הוה קאזיל תיבות הוה מיותר לגמרי. אבל לשיטות מהרי"ט והח"מ דעיקר סמיכות ההיתר לא הוקבע רק ע"פ שהיה ידוע ונודעו עקבותיו נעקר רגליו מל דעת לילך ועד איספמיא ובלעדי זה לא היה מקום להתיר הואיל ובמקום מיתתו באיספמיא לא היו מעידים רק על שמו ומשפחתו שהוא כמו שם אביו ושם עירו לא נודע להם ואם כן בכהאי גוונא ודאי היו אוסרין אשתו באיסור ודאי דאמרי שאין מדרך העולם להרחיק מביתו יותר ממהלך שנה א"כ מאי שייטי דהאי גברא עד איספמיא. וע"כ איש אחר שאין רחוק מאיספמיא רק משך שנה הלך לשם ומת שם ונמצא שעיקר קביעות התירא לא הוקבע רק במה שנודע ונתברר בבירור גמור שבזמן היות יצחק זה שם בקרטובא נמלך בדעתו בודאי להלך עד איספמיא וא"כ מדוייק הכל דנקט יצחק ר"ג הוה קאזיל מקרטובא לאיספמיא ומודיע זה לדבר חידוש (וכמו דאמרינן אחת הי' ופרסמו) כלומר אף שהוא הי' מבבל ולא ראו עקבי פעמותיו עד איספמיא מ"מ יצא זה מטבע של דרך העולם ונמלך והוחלט בדעתו להיות רגליו מועדות להלוך עד איספמיא מהלך יותר משנה מביתו וניחא מאוד דאף בלשון ששלחו אנשי קרטובא לבבל דייקו בלישנם והודיעו האי חידושא דיצחק ר"ג הוה קאזיל מקרטובא עד איספמיא שלא כדרך טבעו של עולם שאין אדם מרחיק א"ע מהלך כזה וא"כ בודאי לא יודעים בביתו שהרחיק כ"כ דייקו מאוד בהודעה זאת לעיקר ויסוד שידעו שנתחדש בדעתו בהיותו בקרטובא להרחיק א"ע לאיספמיא וא"כ שפיר יש מקום להתיר אשתו שלו ונחלקו בזה בבבל אביי ורבא והלכתא כרבא:

וניחא דלא אמר דהוה אזיל מבבל לאיספמיא דהא לא מיושבי קרטובא היה זה ר' יצחק ר"ג וא"כ לענין מה אמר דאזל מקרטובא. ומדוייק דאמר הוה קאזיל ולא אמר אזל לאיספמיא דבאמת לא ידעו בקרטובא אם הגיע עד איספמיא רק שהיו יודעים דקבע דעתו לילך שם ובאיספמיא אף דידעו שיצחק ר"ג שמת בא מקרטובא אבל לא הכירו אותו אם זהו שדירתו בבבל והוא בר אחתיה דרב ביבי אפשר הוא אחר רק אנשי קרטובא ידעו אותו שהוא מבבל והוא בר אחתיה ולכן עדות איספמיא אינו מועיל לחודא הואיל והאיש ר' יצחק לא היה דירתו שם רק שבאקראי בא שם א"כ ליכא רק שמו ומשפחתו שהוא במקום שם אביו ושם עירו ליכא כאן אף שידעו שמהלכו הי' קרטובא אולי איש אחר ג"כ הי' בקרטובא ששמו ג"כ יצחק ר"ג ובא ג"כ באקראי וזהו שכתב הרא"ש שם כלל נ"א וכי סוגרו שערי קרטובא שיהיה ידוע שלא הלך משם רק זה בעל אשה מבבל וא"כ ליכא כאן שם העיר דהא באיספמיא לא יודעים איזה מקום דירתו אבל בקרטובא ידעו אותו והכירוהו הטיב אך לא ידעו אם זהו שמת באיספמיא או אחר רק שזאת ידעו בבירור שקבע דעתו לילך לאיספמיא כמו דדייק ואמר הוה קאזיל אף שלא ידעו זאת על בוריו אם הגיע לשם ואם מת שם ומ"מ התיר רבא לאשתו. וזהו מסקנת מהרי"ט וגם כוונת הח"מ כך אלא שקצר במקום שראה מהרי"ט להאריך דליכא פלוגתא כלל בין כל הפוסקים היינו הא דמחמיר הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ומהרי"ק ור"י מטראני להצריך שם עירו ג"כ הוא באופן שאינו ידוע בביתו שקבע דעתו לילך לשם ולכן א"א להכניסו לספק יותר מאחרים דשכיחי ונמצאים בעולם בשם זה דיוב"ש אבל כשידוע לנו שקבע דעתו לילך לאותו מקים או לסביבותיה א"כ ממילא יש לנו לקבוע להסתפק בו יותר מעל אחרים בכה"ג איירי הרא"ש שהתיר עובדא דמכלוף בן מלול אף בלא שם עירו הואיל וידוע שהיה בפא"ס או בסביבותיה אף דמקום דירת בעל האשה היה רחוק מפא"ס מ"מ הואיל וידוע לאשתו שקבע מהלכו לפא"ס יש להתיר ויליף זה בעובדא דיצחק ר"ג דהוה נמי בכה"ג כמו שביארנוהו הטיב כל זאת:

ח ובח"מ שם ס"ק ל"ח נמצא שם עוד הג"ה מהמחבר עצמו שכתב וז"ל אבל בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד משמע דכל שלא הוחזקו שנים שנתכסו מהעין מתירין על שמו ושם אביו בלא עירו ע"ש דמפרש כן דברי הרא"ש עכ"ל ע"ש וראיתי בפסקי מהרא"י דמאריך בזה ואפשר דשני החברות אמיתית וצריכים אהדדי היינו יוב"ש הוחזק לנו מהלכו לאותו מקום והוחזק להיות נתעלם מהעין לכן אין חוששין ליוב"ש אף דודאי יש טובא יוב"ש בעולם אפילו נמצא הנעדר במקום רחוק שחקר מהרי"ט דהואיל ומן מקום דירות אשה ובעלה עד אותו מקום שנמצא נעדר יש הרבה שמות יוב"ש מ"מ לא חיישינן דזה נכנס לבית הספק יותר מאחרים משום שזה הוחזק להלוך לאותו מקים והוחזק להיות נתעלם מהעין אבל אחרים לא הוחזקו לא הילוכם ולא להיות נתכסו מהעין א"כ שפיר נקרא לא הוחזקו ולא שכיחי משום דאף בעולם הוחזקו הרבה יוב"ש אבל לא הוחזקו מהלכם לשם ולא הוחזקו להיות נעלמים מהעין כמו זה שהוחזק בזה ואם הוחזק יוב"ש אחר ג"כ מהלכי לאותו מקום אך לא ידענו אם הוא ג"כ נתעלם או איפכא דידעינן ג"כ שנתעלם עוד יוב"ש אחר אך לא הוחזק מהלך שלו לאותו מקום צ"ע בכה"ג אי בעינן תרתי לטיבותא או סגי באחת:

אבל זה ברור אם הוחזק עוד איש אחר מהלכו לאותו מקים ונתעלם ג"כ מהעין בודאי שני הנשים מקולקלות אם לא ידעינן שם העיר וזהו כוונות דברי מבי"ט בקו"ע סי' רי"ט שהתיר ע"פ ידיעות שמו אברהם ואיזה סימנים גרועים אשר נמצא שם והתנה שיהיה ידוע שלא נתעלם אדם אחר ששמו אברהם באותן הימים מאותן המקומות. ובכה"ג שפיר יש להתיר בשמו עם איזה סימן גרוע שעולה אצלו תחת שם אביו. אף שלא נודע שם עירו הואיל ולא נתכסה אחר מן העין ולא הוחזק אחר בזה לא חיישינן שיש הרבה בעולם שמו אברהם עם סימן גרועים הללו דמ"מ לא הוחזק להיות נתכסה אלא זה לבדו אבל אם הוחזק עוד אחר בהעלם ושמו אברהם היה קשה להתיר ע"פ סימנים גרועים לבדנה:

ועוד נראה פשוט אף בתרווייהו לטיבותא היינו סברות ח"מ ומהרי"ט שידוע לנו מהלכו לאותו מקום והוחזק להיות נתכסה מהעין ולא ידענו מאיש אחר שהלך לשם ולא הוחזק לנו אחר להיות מעלומי עין אם לא ידעינן שמו ושם אביו ודאי לא מהני להתיר ע"פ סברות הללו משום דבודאי בעולם הוחזקו הרבה בני אדם להיות בהעלם עין וגם הוחזקו הרבה בני אדם להיות מהלכם לאותו מקום הואיל ואיירינן אפילו בשכיחי שיירות ומשו"ה דווקא בידעינן שמו ואביו רק שנחסר לנו שם עירו בכה"ג מועיל לנו לתלות ולומר דהאי הוא מעיר הזאת ע"פ שידוע לנו שקבע מהלכו לאותו מקום והוחזק בהעלם עין אשר ביוב"ש אחר ליכא הני חזקות אבל בלא ידיעות שמו כלל לית לנו מקום להתיר רק בידיעות שמו בלא שם אביו מבואר בח"מ שיש דעה ג"כ להתיר הואיל ועכ"פ שם עצמו ידוע וידוע לנו מהלכו לאותו מקום והוחזק זה להיות נתעלם מהעין. ואדם אחר ששמו אברהם לא הוחזק מהלכו לאותו מקום ולא הוחזק להיות נתעלם מהעין רק זה לבד שפיר יש מקום להחזיק דעה זו להתיר ע"פ שמו לבדו ע"פ הני תרתי מילי לטיבותא ולא חיישינן שכמה יוסף איכא בשוקא כמו דיש להתיר בשמו ואביו בלא עירו אף שודאי במקום רחוק נמצא שם הרבה ששמותיהם כמותו כמו כן יש מקים להתיר בשמו לחוד ע"פ סברות הללו כנ"ל:

הגם שראיתי במפרשים שחקרו לפקפק אף על התירא דנא מהא דגבי גט איכא ג"כ שמו ואביו ומ"מ מחמירין וז"ל מהרי"א שם סי' רכ"ד ואע"ג דגבי גט בעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחא חלק האשר"י משום דהתם אפשר בגט אחר לכן אזלינן לחומרא אבל לענין אשה שנתכסה בעלה מעיניה ומעיני כל אדם צריכ' להיות עגונה כל ימי' לכך מקלינן ועוד האריך אשר"י וביאר יפה בתשובתו דאיתתא שריא משום דקי"ל כרבא כו' עכ"ל מהרא"י ע"ש:

ובמראות הצובאות בד' מ"ח מאריך כמה דפין בענין זה דאיך אפשר לחלק בין עגונא לגט דתלמודא מדמה להדדי ומביא ראיה רבא ואביי מגט לאיתתא ומביא שם במהר"ל כמה מפרשים שחקרו בזה וגם בדף פ' מבואר ענין זה בארוכה. והרבה תירוצים נאמרים בזה להעמיד הענין על הנכון מפני מה מועיל בעיגונא שמו ושם אביו ובגט לא מהני ויש מהם שפירשו דבגט איירי שלא הזכיר שם אביו ויש שפירשו דאיירי בהוחזקו. עכ"פ הסכמת הפוסקי' וכפי מה שביאר הגאון בביאוריו ס"ק ע"ו דכן עיקר להל' ע"פ הסכמת רוב הפוסקים וכן כתב מהרי"ט להשוות דעות כל הפוסקים ולאסוקי כך אליבא דהילכתא להתיר בעיגונא בשמו ואביו בידוע מהלכו לאותו דרך ע"ש: ועוד מבואר בפוסקים דאף אפשר לומר דתלמודא לא מחלק בין עיגונא לגט אבל הוכיחו דלהלכתא פוסק הרי"ף להתיר בעיגונא ולהחמיר בגט. ואף על האי מילתא המבוא' אצלנו בקו"נ השיעור' דסי' מובהק אשר חקרנו ע"פ המביא' במזרחי דשמו ושם אביו מיסוד ושורש סימנא קאתינא עלה כמבוא' שם בקונטרסי אות ח' בארוכה וא"כ כמו שמתירין ע"פ שמו ואביו כן יש להתיר בסימן מובהק שאינו מופלג בהפלגה מרובה עד שלא נמצא בכל העולם ודי שלא יהיה שכיחא עכ"פ עד א' מאלף והארכנו בזה ולא קשה האי קושיא שהקשה הח"מ ומהרי"ט דאם נמצא במקום רחוק בודאי יש ביניה' כמה אלפים בני אדם ונמצא הרבה מסומנים כך יש לתרץ ג"כ בהני סברות שתירצו הח"מ ומהרי"ט הואיל ועכ"פ זה האיש הוחזק מהלכו לשם והוחזק להיות נתכסה מהעין ואחר לא הוחזק בכך יש לנו לתלות בו ולא באחר שלא נכנס לבית הספק כמו זה. ואף התם יש לחקור מגט הובא במרה"צ שם סברות כמה מפרשים בזה ע"ש כמה תירוצים באריכות דברים על זה:

ט ובאמת בשעת מעשה שהתיר הרא"ש האי עובדא דמכלוף בן מלול בשמו ושם אביו לחודא השיבו עליו איזה חכמים כמבואר שם בכלל נ"א עד שהוצרך הרא"ש עצמו לעשו' סניגורים לדבריו והביא ראיות מהני תלתא עובדא דשילהי (יבמות קכ"ב ע"א) במעשה דביתר ואנסוכא ומה שהתירו ע"פ שאמ' איש יהודי שנתלוה עמי בדרך מת ולא חששו שמא זה שיצא עמו מכאן נפרד חי ואח"כ נתלוה אחר עמו ומת (ועיין בב"ש ס"ק נ"ג דפליגי הרא"ש ורמב"ם אי צ"ל מכאן ע"ש) ומסיים הרא"ש שם הלא תראה עד כמה חששו חז"ל להקל בעיגונא ולא הספיק עד שמביא עוד מה דאמרינן דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אף שאין מכירין ע"ש לכן אפשר שלא חשש הרא"ש מעיקרא למה שהרעישו הח"מ ומהרי"ט הואיל ובאמת מטעם קולות עיגונא קאתינן עלה לתלות לקולא כל מה דאפשר כמו שהוכיח הרא"ש שם מראיות הנ"ל ואפשר אף כשלא ידוע שהלך בעל אשה זו שם תלינן לקולא שהלך ומת שם. אם לא כשהיה עדות זו ממקום רחוק הרבה עד שאינו מצוי להיות רגלי בעל אשה זו עד כה ודאי אינו מועיל כדאמרינן תולין במצר בין להקל בין להחמיר אך כשיכול ואפשר להיות שנתערבו רגלי בעל אשה זו עד כה תלינן לומר משום לות עיגונא דזהו:

אמנם כן יותר ויותר מכרעה לנו טובא לצדדי ההיתר מה שידוע לנו שרגלו דבר נש בעל אשה זו שם דרך עקבי פעמותיו לאותו מקום שנמצא הנעדר א"כ זה הוחזק ואחר לא הוחזק בשם זה לבוא עד שם אף ששיירו' מצויית שם אבל לא הוחזק ששכיחי דווקא בשם זהיומצאתי בקו"ע מתשו' ב"י אות קי"ז וז"ל מאחר שהרוצחים לא הזכירו רק שמו לבדו ומקום ההריגה ואנחנו לא ידענו שבעלה של האשה זה הלך במקום פלוני אין להתיר אשתו כשהזכירו שמו בלבד עכ"ל וגוף תשו' ב"י אינו לפני לעיין בו עכ"פ משמע כשידעינן שהי' על אותו דרך יש להתיר אף בשמו בלבד אף ששמו לבד הרבה יוסף איכא בשוקא מ"מ יש להתיר דהא אחר בשם זה לא הוחזק מהלכו שם ולא הוחזק להיות נתכסה מהעין איש אחר בשם זה וזהו כמו שהובא בח"מ ס"ק ל"ח דבידוע מהלכו באותו מקום יש סברא להתיר אף בשמו לחוד ע"ש וזהו נמי טעמא של המבי"ט בקו"ע סי' רי"ט שהתיר ע"פ שמו לחוד אחרי שידוע מהלכו של בעל אשה זו לאותו מקו' ואיש אחר בשם זה מכל סביבותיו לא הוחזק הילוכו לשם ושפיר צירף איזה סימנים גרועים והתיר:

י ומעתה בעסק נ"ד שכל אלה חוברה לה יחדיו ידיעות שמו עם ידיעות מהלכו סביבות אותו מקום כמו שמבואר בעדות שנעשה בק"ק סלוצק שראה אותו בקיץ אחרי שבועות ואמר שמהלכו סביב וואלעדניק. ועיין במהרי"ט שכ' על עובדא דהרא"ש שהיה ידוע לאשתו של מכלוף שבעלה יצא ערד לילך לפא"ס או לסביבותי' ע"ש וכן הוא בח"מ ס"ק ל"ח ע"ש משמע אף שלא ידע אשתו שבא שם רק ידעה שיצא על דעת כן ולא חיישינן שמא חזר ונמלך למקום אחר אף שמשמע שמקום רחוק היה דירת בעל אשה מפא"ס וכן ראיה שהביא מעובדא דיצחק ר"ג מקרטובא לאיספמיא דמשמע דבקרטובא ידעו שיצא ע"ד כך ע"ש ומכ"ש בנ"ד שראו אותו סמוך לק"ק וואלעדניק שיש מקום להתיר אף בשמו לבדו בפרט הני סימנא אשר חצבו עמודיה שבעה אשר אף גם זאת אף אם באנו לומ' דכל הני סימנא הן וצירופיהן לא באו אפילו לגדר סימנים אמצעים עכ"פ אומדנות מעליין ודאי נינהו. וכבר הוכחנו מדברי הח"מ סוף ס"ק נ"ה דעובדא של הרא"ש באשר בר סיני איירי כמבואר במהרי"בל שלא היה ידוע להעדים רק שמו לבדו וצירף כמה אומדנות אף מאי דלא סימנא כלל והתיר ע"ש וברמ"א סוף סעי' ך"ך הביא וז"ל ובמקום שיש הוכחות ואומדנות שזהו יש להקל ולסמוך אהאי מדד דלא בעינן שם עירו וציין שם מהרי"ק והרא"ש כפי הנראה דווקא מהרי"ק הוא דמחמיר להצריך עירו שפיר סומך על אומדנות למלאות שם העיר אבל הרא"ש מתיר בלא עירו כשידוע שמו ואביו ולא בעי אומדנות כמו שביארנו ממהרי"בל. אע"כ דכוונות דהרא"ש מתיר בשמו לבד בצרוף אומדנות ובפרט שבנ"ד יש כמה עניינים שהם סימנים אמצעים ואף איזה מהם שמכרעי מאמצעים לגדר מוהקים כמו הפלאמפס וקול ולכן אף למ"ד דלא מהני צירוף ב' סימני הגוף ביחד אבל כאן ראוי להועיל עכ"פ צירוף סימן עם ידיעות שם הנעדר חדא מחמת סברות החכם צבי סי' קל"ד דאף דחיישינן לשאלה ולא מהני סימני בגדים אך אם ים לו עוד סימן פצע בזה אמרי' דלא חיישינן לשאלה דיחיד דהיינו זה ישאל בגדיו לאיש אשר פצע לו ע"ש כמו כן בנ"ד אף דאמרינן דסימן אמצעי שכיחא ומצוי קצת אבל עדיין לא שכיחא שיביא דוקא לאיש אשר שמו דווקא אברהם כמו זה הנעדר והוה חששא דיחיד וכפי הנראה דחששא דשאלה גרוע מחששא דסימני דבסימנים קי"ל ניסת לא תצא ובשאלה הובא במרה"צ ד' פ' דעת כמה פוסקים דסברי דהוה חששא דאורייתא ואם ניסת תצא ע"ש: והנה אף למה שראיתי שחקרו לפקפק על סברות הח"צ בזה עדיין יש לנטות ולצדד להיתר מטעם אחר ע"פ מה שהאריך במרה"צ ד' פ"ב שהביא דעת הר' נתן מאיגרא וספר מתית דמצרפין סימני הגוף לסימני כלים ומבואר שם דאף להאי שיטה דלא מועיל צירופי סימני גוף משום דאפשר דמיתרמי אבל צירוף סימנים שבדברים נפרדים זהו לא שכיח שיקרה עוד אחר עם סימן גוף כזה ואירע הדבר שלבש מלבוש כזה. ע"ש שהכריח סברא זו מדברי מהרי"בל ועוד שם ע"ב מביא דבר זה בשם ספר סדר אליה דטב"ע דכלים או סימן מובהק עם סימן אמצעי דגוף אף שיש חששא דשאלה ע"פ צירוף מועיל הביא עוד כמה פוסקים שיש לצרף אפי' לסימני גרועים דגוף אף דחששא דשאלה חששא דאוריי' מ"מ עושין צירוף לגרועים דגוף להתיר ומסיים דלמעשה צ"ע להקל בגרועים אם לא שידוע שבעלה של זו היה באותו הדרך וה"ה בכל מקום שיש שני הוכחות שאינו משם אחד אע"ג דכל חדא באפה נפשה לא מהני ע"י צירוף שניהם גם יחד מהני שפיר עכ"ל. וא"כ בנ"ד יש ג"כ צירוף משני עניינים נפרדים היינו מידיעת שם הנעדר עם סימן גוף אשר ראוי לומר כל מידה ומידה בפני עצמה להצטרף לשם הנעדר להתיר. ובפרט אחרי שידוע שהילוכו רגלי פעמי הנעדר היה שכיח ומצוי באותו מקום. ומכש"כ וק"ו בן בנו של ק"ו כאשר יצטרפו כל אלו שבעה סימנים א' לא' חוברו לה יחדיו לידיעת שם הנעדר ולידיעת הילוכו אשר מבואר בסדר אליה הנ"ל בשם כמה פוסקים מפורסמי' היינו רשד"ם ורש"ך ובעל לחם רב אשר אפילו גרועים מצטרפים לסימני כנים אף דחששא דשאלה הוה חששא דאורייתא לכמה פוסקים ואפילו ניסת תצא. וידיעות שמו אמרתי לחקור ע"פ כמה וכמה סברות דעדיפא כוחו מסימן אמצעי וניסת ל"ת ולחד דעה מתירין לכתחילה אחרי ידיעות מהלכו באותו דרך. כמבואר בח"מ ס"ק ל"ח ובקו"ע אות קי"ז תשו' ב"י כנ"ל פשיטא שהיה ראוי לצרף אפילו סימני גרועים ומכש"כ בכל שבעה סימנים אשר חוברה לה יחדיו עם ידיעות שמו וידיעות מהלכו אל סביבות מקום ההוא:

יא והנה הכרעת הח"מ ומהרי"ט בסי' ל' האריך בביאור דבר זה דלא פליגי הפוסקים כלל אי בעי גם שם עירו או לא אלא הכל תליא אי ידעינן שהלך הנעדר לאותו מקום אינו צריכין לשם עירו ואי לא ידעינן אז בעינן שם עירו. ונראה דיותר מכרעה צד ההיתר ידיעות הילוכו שם מידיעות שם עירו דבידיעות אף שם עירו עדיין יש חששא מה שהעיר מהרח"ש הובא בס' בית מאיר ובמרה"צ דיש לחוש לעיר אחרת אשר שמה כשמה ומהצורך היה לומר סימן על אותו עיר באיזה מדינה ע"ש בד' נ' ע"א ולא נמצא בפוסקים שפרט חומרא זו ע"ש עוד יש חששא אפי' כשמזכיר עירו שמא נקרא על שם מקום ההוא אבל דירתו בעיר אחרת והובא חששא זו בתשו' פ"י סי' י"ג והוא ממזרחי אשר הובא בקו"ע סי' ק'. ועכ"פ אפילו שמעיד אף על שם עירו אם הוא במקום רחוק מבעל אשה זאת יש לחוש בתוך המשך מרחק רב אפשר איתחזיק עוד עיר אחרת כשם עירו של האשה כמו שחקר הח"מ ומהרי"ט על שמו ואביו דאיתחזק במרחק רב אבל כשנודע לנו מהלכו של פעמי רגלי בעל של אשה זו לאותו מקום שנמצא הנעדר אזדא לה חששות הנ"ל הואיל ומכאן הוחזק הליכות איש זה לאותו מקום ואיש אחר בשם זה לא הוחזק הליכתו שם נקרא לא הוחזק וא"כ יותר מברר הדבר ידיעות מהלכו לאותו מקום מידיעות שם העיר בלתי ידיעת מהלכו. ובד"מ ס"ק כ' מביא בשם מהרי"ו קולא אחרת וז"ל יהודי א' שהיה בדרך ושמעו שיהודי א' נהרג בדרך תלינן בודאי שאותו יהודי הוא עכ"ל ובמרה"צ מעתיק באורך ויליף מהרי"ו מדברי הרא"ש דאמרינן להתיר ע"פ אמירת יהודי שנתלוה עמי מת ולא חיישינן שמא יהודי אחר נתלוה עמו והראשון חלף הלך לו ע"ש ואפשר שמהתם אין ללמוד קולא לנ"ד דמהרי"ו דנמצא ההרוג בזמן קרוב וע"כ עובדא דמכלוף בן מלול לא הוה דומיא דמהרי"ו דא"כ היו ראוי להתיר אף בלתי שם עצמו ואביו והיינו שלא נמצא בזמן קרוב כ"כ. ועיקר חקירות הח"מ ומהרי"ט דע"כ ידעו עכ"פ מהלכו של אותו מכלוף לפא"ס או לסביבותי' דאל"כ הואיל ומקום קביעות דירתו היה רחוק מפא"ס איך הוא רגלים לדבר להכניסו לבית הספק כלל. ויוצא תועלת מידיעות מהלכו להכניסו לבית הספק יותר מאחרים הנקראים בשם זה. עוד נמצא בקו"ע סי' רכ"א קולא בשם מבי"ט אם נאבד בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאי איתא שהנאבד ניצל היה נודע מקומו ועדיף ממשאל"ס דאיכ' למימר שהים פלטו לאיי' רחוק' כו' ומאחר שיצאנו מאיסו' דאוריי' דאזלינן בתר רובא מדאוריי' וא"כ אפשר לצדד להקל אף מדרבנן מאחר שלא נתעלמו רק אלו מסתמא אותן שמצאו אלו הם עכ"ל. גוף ספר מבי"ט אינו לפני להביט בו אך אם עיקר הוכחתו אילו היה חי היה נודע מקומו היה גם בנ"ד לחקור כך ולומר אילו היה חי היה נודע וע"ד שאמרו נגזר על המת להיות נשכח זכרון מציאותו אבל חי נתגלה זכרונו ודווקא במשאל"ס שפיר חיישינן אולי נפלט ע"פ איי הים למרחקי' ארץ לא עבר שם איש לא כן בכהא"ג אך קבלתי מכתב מרב א' שעיין בגוף הספר ואיירי שם דווקא באיש שידענו שלא הגיע אל מקום הנשלח או שדרכו היה לחזור לזמנו לביתו ולא חזר אשר עפי"ז אין ראיה לנ"ד אולם כמדומה לי שסברות הללו קבע בקו"ע בסי' רכ"ג להתיר עפי"ז אפי' כשלא נמצא שים הרוג רק מחמת שלא הגיע למחוז חפצו ע"כ לא ידעתי מה אידן ביה אך איירי הכל כשנמצא בלא ידיעות שמו ובלא סימנין ובנידון שלפנינו כולהו אתניהו ביה. גם אי נאמר דעיקר סברות מבי"ט מחמת שדרכו היה לחזור לביתו א"כ היאך דימו האחרונים הובא בשב יעקב ובט"ב דינא דמבי"ט לפלוגת' דשדה שאבד בה קבר דפליגי רשב"ג ורבנן אי אמרינן זהו הקבר הנמצא ומשמע דבלא סברא והוכחה מדלא הגיע למחוז חפצו התיר שם: ואם באנו לצדד כאן להתיר ע"פ ספק ספיקא תוכל לצדד הרבה ספיקות אולם קרוב לוודאי נמצא בו כל צדדי ההיתרים אשר ביארנו אחת אל אחת ובקו"ע סי' רכ"ו בשם ר"א ממיץ להתיר ע"פ אומדנות ובשם תשו' הגאונים להתיר ע"פ קיל ההברה ובשם ר' יואל אביו של ראבי"ה דבכל פלוגת' דהיתרא יש לילך אחר המיקל (ומש"כ בקו"ע סי' רכ"ג בשם הרא"ש ט"ס וצ"ל בשם הרא"ם) ובח"מ ס"ק ל"א מאריך ומסיק דאין כל העגונות שוות יש זקנה ואינה רדופה להנשא ובפרט אם יש מקום לצפות על עדים שיבואו בזמן קצר אשר תוכל להנשא על פיהם ולפעמים מגונה ילדה ורכה ורדופה להנשא ויש לנו לחוש פן תצא לתרבות רעה ואם לא נקל כדברי יחיד אין תרופה לעגונה לעולם על פי עדות אחרים זהו מיקרי שעת הדחק ע"ש באורך ומקור נאמן לזה שילהי יבמות בשעת הסכנ' כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופירש"י דהם לא עכשיו אימתי ותשארה עגונה לעולם ע"ש ונמצא כל אלה לנ"ד ילדה ורכה ורדופה להנשא וכבר עבר ערך עשר שנה ואפס תקוה שתצפה על עדות אחרים וז"ל הרמב"ם הובא בשו"ע סעיף ך"א אסור לדרוש ולחקור ולדקדק בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו ע"ש ובשו"ת ב"ח חדשות סוף סי' ס"ד כתב וז"ל וראיתי דמעות העשוקים ואין להם מנחם אמר שלמה על עגונה וכל מי שמתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים עכ"ל והענין דירושלים היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש וה' אל קנא יציב גבולות אלמנה להשיבה על כנה לעדת מי מנה:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה