שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
אה"ע - תשובה ו
ו תשובה לעירעור גט לק"ק סלאנימא עובדא הוה בק' סלאנימא אשה אחת נקרא פעלטא יענטא בת הרבני מ' צבי הירש גראווער כך היה שם עריסה שלה וחותמת כך רק בפי כל נקראת פעלטא לבד ואנשי ביתה קוראים אותה לפרקים בשני שמות ונשלח לה ג"פ מק' אמטשיסלאוו והמורה המסדר שם הגט בק' הנ"ל כתב פעלטא דמתקרי' יענטא. ונתן טעם לדבריו באגרת שכתב לב"ד דק' סלאנימא וז"ל מורה הנ"ל הגם שמתוך מכתב רומע"ל משמע שאין קורין אותה יענטא לבד והנה ראוי לכאורה לכתוב פעלטא דמתקרי' פעלטא יענטא המנהג אצלינו לכתוב כך והוא כפי משמעות בסדר הגט אות י"ט וז"ל אבל אם נקרא ג"כ בשני השמות כו' כו' משמע דבכל אופנים כותבין דמתקרי על שם השני והטעם כי דמתקרי כולל שני דברים היינו דמתקרי בשם השני לבד או דמתקרי גם בשם השני וכן הוא הנהוג אצלינו עכ"ל המ"ץ הנ"ל:
ובבוא השליח עם הגט לק' סלאנימא לא רצה המ"ץ ובד"ץ דק"ק סלאנימא למסור גט זה משום שראו בס' טיב גיטין שחיבר בעל בית אפרים שחוכך לפוסלו בהסכמות שארי רבנים ושלחו לחוות דעתי אם כדאי לעכב ולחזור הגט או לא:
והשבתי דעתי שימסרו הגט זה ליד האשה כד"ת ובפרט שרב ממנו הדרך ערך שמונים פרסאות והוצאה וטירחא נפישא אינו מהראוי לעכב מסירתו ולהרבות בהוצאה מרובה ובפרט שאבי האשה כ' אלי שאם יושלח יש כמה עיקולי ופשורי בזה ואפרש ביאור טעמי בזה. דבאמת הרבה דעות בזהו בספר תורת גיטין לבעל חוות דעת בסי' קכ"ט ס"ק ט"ז מבואר שם דדווקא כשנקרא בפי כל בשני השמות כמו שם העריסה אז אין לכתוב ביניהם דמתקרי הואיל ושניהם שם אחד הוא ממש נחשב אך אם נקרא בפי כל רק באחד מהן הרי יש כאן גילוי מילתא דלאו שם א' הן כותבין בין שני השמות דמתקרי כמש"כ בסדר גיטין אות י"ט עכ"ל והוא עצמו הראיה שהביא הרב המסדר לדבריו ובספר בית מאיר מסיק בסימן קכ"ט דיש לכתוב או שניהן בלא מתקרי או שיכתוב מתקרי בין שני השמות ע"ש בעובדא שהיה שם עריסה יעקב ישראל וכך חותם ועולה לתורה ובפי כל נקרא רק ישראל וסידר מורה א' יעקב ישראל דמתקרי ישראל ולא קיבלו גט זה רבנים ביריד פפ"דא וכתב שם דאפילו דיעבד יש לפסול דמלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוה דומיא ששינה השם עכ"ל עכ"פ חזי דאינו מקפיד לכתוב מתקרי בין ב' השמות ועל נוסח שהסכים בעל ב"א חוכך לפסול. ובעל ב"א כ' דחששא שחשש בעל ב"מ לאו חששא והאריך בזה בשו"ת שלו סי' פ"ו ובספרו טיב גיטין בליקוטי שמות שם ס"ק ג' וס"ק י"ז וז"ל שם בס"ק ג' דאף שנקרא באחד משני השמות מ"מ כיין ששניהם שמות לידה ועולה לתורה וחותם בשניהם כגון ראובן שמעון ונקרא בפ"כ רק ראובן אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דהא לא נקרא שמעון לחוד מעולם דהא כשנקרא שמעון נקרא ראובן שמעין ולפרש דמתקרי גם שמעין בצירוף עם ראובן כבר כתבתי שאין הלשון סובל כן עכ"ל:
אבל דעת בעל סדר גיטין שהסכימו עליו חלקת מחוקק וב"ש שהעתיקו כאשר הוא מבואר ברור מילולו בסימן י"ט דבכה"ג כותבין בפשיטות דמתקרי ומשמע שם דאם נקרא בפי כל בשני השמות אין לכתוב דמתקרי ביניהם וכן מבואר בב"ש ס"ק ך"ד אבל בנקרא בפי כל באחד מהן אף ששמות לידה ותורה וחותם בשניהם מ"מ שפיר דמי לכתוב דמתקרי:
וגם הלום ראיתי אחרי רואי בספר גט מקושר (דף ד"ט) שמביא דברי בעל סדר גיטין וחולק עליו הכל כדברי בעל ב"א הנ"ל ומסיק בגוונא דנ"ד צריך לכתוב פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא וכתב עוד בעל גט מקושר הנ"ל דבעל סדר גיטין לשיטתו קאי שסובר במי שהיה שמו משה ונשתנה ע"י חולי לשם יעקב כותבין יעקב דמתקרי משה אף שעולה לתורה וחותם בשניהם וכבר נתבאר דזה ליתא עכ"ל ובדף ך"ח מאריך עוד הרבה להשיג על האי סברא ומביא שם דמדברי תה"ד שהביא הב"י משמע ומפורש דאפילו עולה לתורה וחותם בשניהם מ"מ כותבין יעקב דמתקרי משה ואחריו נמשך הרמ"א בתשו' סי' פ"ד במי ששמו סעדיה ונשתנה מחולי לאהרן ובפי כל הי' נקרא תמיד שעי' פסק רמ"א דיש לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה. ותמה בעל ג"מ על זה איך נכתב עליו יעקב דמתקרי משה דמשמע דנקרא בשם יעקב לבדו הואיל והחתימה וקריאות תורה עיקר ואינו נקרא כלל בשם יעקב לחוד ואם לא הי' נקרא לתורה וחתימה אלא בשם יעקב לבד ונקרא בפ"כ משה היו כותבין כך א"כ אין להבחין אם נקרא לתורה וחתימ' בשניהם או בא' לבדו ומסיק שם דיש לפסול בשניהם בין בחולי ובין שמות מלידה וחותם בשני שמות ונקרא בפ"כ באחד אם כתב יעקב דמתקרי משה פסול אלא צריך לכתוב יעקב משה דמתקרי משה עכ"ל. ועובדא דהרמ"א צריך לכתוב אהרן סעדי' דמתקרי שעי' ולא לכתוב מתקרי בין אהרן לסעדי' הואיל ועולה לתורה וחותם בשניהם ואמת שכך דעת הב"ש על עובדא דרמ"א שראוי לכתוב בלא מתקרי כמו שכתב שם בשמות אנשים אות סמך וז"ל ואיני יודע למה כותבין בזה מתקרי הואיל ועולה לתורה בשני השמות דומה לנקרא בשני שמות גם כאן עולה לתורה בשניהם ובפי כל נקרא בשם אחר ע"ש. עכ"פ לא החליט לפסול נוסח של הרמ"א לגמרי ובסי' קכ"ט ס"ק ל"ג מביא דברי רמ"א הנ"ל ואינו חולק עליו כלל אבל על בעל גט מקושר ראוי לתמוה מאוד איך יצא עתק מפיו להוציא לעז על גיטי הראשונים במה שכבר נעשה מעשה והורה זקן זה שקנה חכמה ע"פ דעת הב"י שהביא דעת תה"ד שהוא כך ואיך לא ירא וחרד לחרדת ר"ת ותלמידו ר' משה אשר ימחאו כף בחרם בזמניהם שלא להוצי' לעז על גיטין אשר ניתנו מכבר ובריש גיטין דף ו' אמרו וכי תימא נעביד לחומרא לעמוד על כל אות ואות אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ע"כ אמרתי להשקיט כל עירעורם והדין עם בעל ס"ג אשר כך דעת רמ"א וב"י ותה"ד ואין כאן שום פיקפוק ולעז כלל ונכון הדבר אף לכתחילה ע"פ נוסח זאת:
ואחזה אני אשית אל לבי לבאר סברות כל הפיקפוקים שפקפק בעל בית מאיר על נוסח שיסד בעל ב"א וג"מ וגם מה שפקפ' בעל ב"א וג"מ על נוסח של הבית מאיר ולכאור' כמו שדחו בעל ב"א וג"מ פיקפוק של בית מאיר כמו כן יש מקום לדחות פיקפוק שלהם דהנה בית מאיר כ' דיש לפקפק לפסול בנוסח יעקב ישראל דמתקרי ישראל משום דהרואה שכופל מילת ישראל יסבור שיש איזה שינוי בקריאתו ולא כמו שהוא נכתב הוא נקרא דאל"כ לענין מאי כופל אותו שנית דעל פי רוב ענין דמתקרי הוא כשהוא משונה מבראשונה היינו בנשתנה ע"י חילי או שינוי מקום כתיבה נתינה או שינוי חניכה כדאי' גיטי ל"ה ע"א אדא בר הדיא דמתקרי איה מרה ופירש"י כך היו חניכתיה ע"ש אבל כאן כשכותב יעקב ישראל דמתקרי ישראל יטעה הרואה שיש איזה שינוי בקריאות התיבה ישראל בנקודות אחרים ועל זה כתבו בית אפרים וגט מקושר דאין קפידא בזה דיש לפרש יעקב ישראל דמתקרי ישראל לחוד בפי כל ע"ש אולם צריך לחקור למה לא ישר בעיניהם לכתוב יעקב דמתקרי ישראל וכמו שכת' המ"ץ דק"ק אמטישלאיוע דמתקרי יש לפר' בין מתקרי יענטא לבד אי דמתקרי גם בשם השני ג"כ ואי משום שאינו מפרש בהדיא דמתקרי יענטא ג"כ בצירוף עם פעלטא הא אף לפי הנוסח פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא דמפקפק הבית מאיר שיטעו לומר שיש איזה שינוי בקריאת שם פעלטא אמרו שאין זה בית מיחוש משום שנפרש דמתקרי פעלטא לבר א"כ חזינן אף דכתוב דמתקרי פעלטא סתם מפרשינן דהכונה הוא פעלטא לבד ולא אמרינן דהיה לו לפרש דמתקריא פעלטא לבד אלא אמרינן אף דכתיב דמתקריא סתם כוונתו פעלטא לבד מעתה נימא גם כן על נוסח פעלטא דמתקרי יענטא פירושו וכוונתו דמתקרי עוד יענטא בצירוף עם פעלטא:
האף אמנם דמבואר ברמב"ם פ"ד שצריך להזהר בלשון הגט שלא יהא משמעו ב' עניינין עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכוין שאין משמעו לשין גירושין או שמא לענין זה נתכוין שמשמעו לשון גירושין אלא שיהיו הדברים שאין בהם ספק באותו הלשין אלא משמעו ענין אחד ששילח וגירש פלוני לפלונית וכן צריך שיהיה אותו הכתב:
אולם אנן חזינן בענין מתקרי לא קפדינן לבאר ונפרש משמעותו ועניינו דהא מצינו בלא"ה דלשון מתקרי כלול בו ארבעה ענינים חלוקים זה מזה דהא על שם כינוי שצריך לכתוב המכונה אם כותב מתקרי שפיר דמי ומבואר כך בב"ש קכ"ט סק"ל ע"ש וכן משמע ברש"י גיטין דף ל"ה ע"א שהבאתי לעיל ועוד בנשתנה שמו ע"י חולי כותבין עליו דמתקרי ועוד כשיש הפרש בשמו ממקום נתינה למקום כתיבה התם יוסי והכא יוחנן כותבין דמתקרי. וגם מי שנקרא במקום אחד רובא שרה ופורתא מרים כותבין ג"כ דמתקריא הרי לפניך ארבעה ענינים שכולל וסובל לשון דמתקרי:
ולכאורה יש לחקור למה לא נפרש בכל א' מהני ענייני מאיזה ענין היא מתקרי ודרך משל אם הוא מחמת חולי כותבין עליו מתקרי היה ראוי לפרש דמתקרי ע"י חולי אבל השתא דכתוב סתמא מתקרי אינו ידוע אם מחמת חולי אי נקרא במקו' נתינה בשם אחר או פורתא קרי לה בשם אחר כאן גופיה אי אפשר כינוי שלו הוא כך בשינוי אלמא דדוקא בלשון שיש בו ב' משמעית לגירושין או שלא לגירושין קא קפיד הרמב"ם אבל בהני גוונא דמתקרי לא צריכין לפרש בהדיא ואפילו אם זה המגרש באחד מארבעה עניינים הללו אם האי דמתקרי נכתב מאיש שחניכתו כך. לא חיישינן לומ' שיטעו לומר אין זהו המגרש אלא אחר שנשתנה שמו מחולי או שינוי מקומות כתיבה ונתינה. ולא אצטריך לפר' למי שכותבין דמתקרי על פי חניכתו שיכתוב בהדיא דמתקרי חניכתו כך. או לכולהו אינך גוונא לפרש כל אחד מנייהו להדיא באיזה ענין הוא מתקרי בשמו השני אלא כותבין סתמא בדרך קצרה (וכדאמרינן בריש גיטין אי מפשית אתי למיגזיי' ע"ש) ומ"מ ממילא יתפרש כל אחד לפי ענין מה שהוא אם בעל חניכה יתפרש להקורא משום חניכה הואיל ועדי מסירה רואין ויודעין שזהו המגרש. תו ליכא למיחש שיטעו לומ' אחר הוא שנשתנה ע"י חולי או בגוונא אחר אלא אמרינן אחרי שאפשר לפרש על מגרש הזה לפי ענין חניכה שיש לו מפרשינן כך ולא חיישינן למידי וגדול' מזי חקרתי מסברא דנפשאי ומצאתי כתוב בס' גט מקושר דף כ"ו ע"ב לענין שם אלי' שנקרא בפי כל אלי' ולתורה וחתימה נקרא מלא ווא"ו כ' שם וז"ל ועוד אנו צריכין למודעי דמה שהוזכר בפוסקים טעם דשינוי פסיל דיאמרו דאין זה המגרש צריך לבאר הא בשני יוסף בן שמעין שמגרשין זה בפני זה ובאין נשותיהן שוין אף זה שלא בפני זה אף שמתוך השמות לא נודע מי הוא המגרש וע"כ סמכינן על עידי מסירה וא"כ למאי ניחוש ללעז כשיש איזה שינוי מאחר שאין כאן שהוחזק בשם זה ונ"ל דע"כ בש"ס איירי על שמות נפרדים כמו יוסף ויוחנן ושפיר יש לחוש ללעז אבל בנקרא אלי' חסר וחותם מלא שאפילו תימא שעיקר שמו בוא"ו מ"מ סמכינן על ע"מ שיודעים שזה נקרא חסר בפי כל הוא שגירש ודווקא בשמות נרדפים לא סגי בע"מ אבל בשינויים כאילו מאחר שע"מ יודעים שזהו שנקרא בפי כל אלי' חסר הוא שגירש ומהיכא תיתי לתלות באחר שלא הוחזק כלל ע"ש. וזהו עצמו הטעם והסברא שכותבין דמתקרי סתמא ומתפרש לכל אחד לפי ענינו שהוא ולא חיישינן שמא איש אחר הוא המגרש שמתפרש בו דמתקרי על ענין אחר הואיל ולא הוחזק כאן איש אחר בענין אחר מאלו ענינים דכותבין עליו מתקרי. כמו כן ניחא מה"ט לפרש דעת בעל סדר גיטין בסימן י"ט שהוא דעת בעל תה"ד והב"י והרמ"א בענין אהרן סעדי' שדעתם לומר בענין נ"ד פעלטא יענטא ונקרא בפי כל רק פעלטא לבדה כותבין פעלטא דמתקרי' יענטא ומתפרש שפיר לפי עניני היינו דמתקריא גם יענטא בצירוף עם פעלטא. אף דכותבין דמתקרי סתמא ואינו מבואר להדיא דנקראת גם יענטע מ"מ לא חיישינן שמא אחרת היא שנקראת לפעמים יענטא לבדה דכותבין עלה ג"כ נוסח דמתקרי יענטא דהא כבר ביארנו דלא הוצרכו חז"ל לבאר בלשון דמתקרי כולהו עניני באר הטיב אלא כותבין סתמא וממילא יתפרש כל א' לפי ענינו כמו שהוא באמת דהא לא הוחזקה אשה אחרת בשם כזה דהא עידי מסירה יודעים ומכירים שזו היא המתגרשת ולא חיישינן כלל למידי: וכפי הנראה נמצא אצל פוסקים הללו שהזכרתי סברות הפוכות דהנה דעת הבית מאיר בעובדא דנ"ד לכתוב פעלטא דמתקרי יענטא ולא חייש לה למאי דקפדי בית אפרים וגט מקושר דלא נקראת יענטא לבדה מעולם משום דדעתו דמפרשינן שפיר דמתקרי גם יענטא בצירוף עם פעלטא. ובנוסח פעלטא אומר הבית מאיר עם שארי רבנים שישבו על מדין ביריד פפ"ד שיש לחוכך להחמיר משום דיש לטעות דיש איזה שינוי בקריאת ובמבטא שם פעלטא משו"ה כותב על שם פעלטא דמתקרי אף שכבר הוזכר מקודם שם פעלטא ודעת בית אפרים וגט מקושר הוא להיפך דבזה אין קפידא דאנן מפרשינן לשון דמתקרי' הנאמר ונשנה בזה אין כוונתו על שינוי שם כמו כל מתקרי שהוזכר בשארי עניינא אלא כוונת דמתקרי האמור כאן כוונתו דנקראת בשם פעלטא לבד בלא שם יענטא אבל אין שינוי במבטא שם פעלטא כלל:
ואנא אמינא שראוי למינקט קילא דכולהו וכמו שהקדמנו דלא צריכי לבאר באיזה ענין הוא כוונות לשון דמתקרי אלא מפרשינן כל אחד לפי עניינו שהוא באמת ולכן בין שכותב פעלטא דמתקרי יענטא כשר דהא אנן חזינן שדעת בית מאיר ורבני' הנ"ל מספיק לפניהם לפרש דמתקרי גם יענטא בצירוף וכן מתפרש בעיני בעל סדר גיטין סימן י"ט ובעיני בעל תה"ד שהביא הב"י וגם המסדר דק' אמטסישלאב שסידר הגט בנוסח הזה אומר לנו שיאות לפניו לפרש לישנא דמתקרי בדרך זה והודיע שכך נהגו כל המסדרים אצלם א"כ נראה בעליל שאין זה דבר זר נחשב לפרש כך ונתפס אצל כולם ענין בלישנא דמתקרי ממילא ליכא לן למיחש למידי ואינו נקרא שינוי כלל הואיל ואנן חזינן דמשמע לאינשי לפרש הענין בדרך זה ואף גם זאת שאם כותב הנוסח של בית אפרים וגט מקושר היינו פעלטא יענטא דמתקרי' יענטא. ג"כ אין לחוש באמת לפיקפוק שעולה על דעת הבית מאיר לחוש דיש איזה שינוי בקריאה ומבטא במלות פעלטא דאל"כ למה כופל אותו הכותב שפיר ראוי לומר הואיל ואנן חזינן עכ"פ שלדעת בית אפרים וגט מקושר ושארי רבנים אשר נמנו עמהם. משתמע לפניהם לפרש האי לישנא דמתקרי' כוונתו ופירושא דנקראת פעלטא לבד ממילא חזינן דאין זה דבר רחוק וזר נחשב לפרש כך תו ליכא למיחש לן למידי דמסתמא יפרשו הקורא כך לפי האמת כמו שהוא דהא לא הוחזקה כאן אשה אחרת אשר שמה כך ולומר שלזאת גירש הבעל וכמו שאין זה נחשב שינוי בעניינים ובפרט אשר עידי מסירה יודעים אשר היא שנתגרשה כנ"ל:
וגדולה מזו איתא בריב"ש סימן נ"ו הביאו הב"ש קל"ח ס"ק ו' אשר בימיהם היו צריכין לכתוב מקים דירת איש ואשה דווקא והיו כותבין אותו מקום דירה אשר דרים עכשיו בשעת גט ואם היה כותב מקום דירה שהיה דרים מכבר ומקדם היה מפרשין מקום פלוני שהיו דרים מאז ומקדם והגט אחר נכתב על אשה הדרה במקום פלוני אבל באמת בשעת הגט לא הייתה דרה שם אלא משנים קדמונים היה דירתה שם והתיר ריב"ש במקום הדחק משום שיש פנים לפרש הדרה מכבר ומקדם ולא הדרה עכשיו ע"ש א"כ חזינן שאפילו בדרך רחוק ודחוק מצא עילה ומקום לפרש ולהכשיר מכש"כ שענין דמתקרי אשר כבר ביארנו שהוקבע שיסבול כל ענין וענין לפי מה שנתפס בלישנא דמתקרי א"כ אין מקום להקפיד בין אם נכתב בנוסח של הבית מאיר ושארי מורים היינו פעלטא דמתקריא יענטא או שיכתוב על פי נוסח של בית אפרים ושארי מורים היינו פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא ותו לא מידי:
אך זאת צריך לעיין ולחקור על שיטות וסברות בעל ג"פ וכולהו סיעתו דמכשרי בעובדא דנ"ד לכתוב פעלטא דמתקרי יענטא וע"כ דמפרשי ענין מתקרי האמור כאן היינו דמתקרי גם יענטע בצירוף שם פעלטא וכנ"ל א"כ נימא אנן אף במי שנקרא בפי כל ג"כ בשני השמות כמו שניתנו מעריסה נכשיר ג"כ כשיכתוב דמתקרי בין שני השמות מה"ט דנפרש דמתקרי גם שם שמעון בצירוף עם שם ראובן ואנן חזינן דפסלו בכה"ג וכמבואר בסדר גיטין סימן י"ט שם ובב"ש ס"ק ך"ד ובס' גט פשוט העתיקו בעל בית אפרים בספרו טיב גיטין בליקוטי שמות שם ס"ק א' ע"ש באריכות דמסיים ולא ראיתי מי שיחלוק בזה רק ראה זה מצאתי בספר פרח שושן שרוצה לחלוק על הג"פ וכתב דיש לפרש דמתקרי שמעון היינו שנקרא שמעון גם כן ע"ש וחלילה לסמוך על זה אפילו בדיעבד ומקום עיגון דפשיטא שאין לפרש כך עכ"ל:
והנה בעל בית אפרים לשיטתו שפיר כתב כך דמאריך שם בליקוטי שמות ס"ק ג' אף בגוונא דנקרא בפי כל רק בשם אחד אם כתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דאין סברא לפרש דנקרא גם שמעון ומסיים שם כמו שכתבתי לעיל שאין לפרש כך עכ"ל ע"ש אבל כולהו הני פוסקים דמכשרי בהאי גוונא דניתן לו ב' שמות ונקרא בפי כל רק באחד אף שעולה לתורה וחותם בשניהם מ"מ כותבין דמתקרי בין ב' השמות א"כ תקשה לן שפיר למה פסלו בפשיטות בגוונא דנקרא בשני השמות בקביעות אם נכתב בין ב' השמות דמתקרי ע"כ נראה דטעמא דחוכך בעל ג"פ ושארי פוסקים לפסול הוא מיסוד אחר אשר כדאי וראוי לדחות סברות בעל פרח שושן המתיר. דהנה המעיין בדברי הב"ש המבוארין בסוף שמות אנשים דמאריך שם בשם ידידיה אם נחלק לשני תיבות או לא וכן חוקר שם בכולהו שמות אשר נקרא לאדם אחד ב' שמות ודעתו שם שידידי' כותבין ב' תיבות סמוכין זה לזה יותר בקירוב משארי תיבות אבל בשני שיטין חוכך לפסול וביותר נוטה לפסול בשמות שלנו אם נכתב בב' שיטין משום דשם ידידיה ראוי יותר לחלקו שמחצה חול וחציו קודש ולכן דעתו במי שנקרא אור שרגא יש לכותבו בתיבה אחת וכן מבואר בב"ש בשמות נשים אות א' דמי ששמה אורה בונא אף שהמנה מורכבת משנים שיש אשה נקראת אורה ויש מי שנקראת בונה מ"מ יש לכתוב אורה בונא בתיבה אחת ע"ש ועיין עוד בס' טיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ב' שמביא שם דדעת מהריב"ל ומוהרי"ט וספר תומת ישרים דאפילו מי ששמו אברהם יצחק יש לנו לכתוב בתיבה אחת מפני שנעשית מלה מורכבת וע"ש שמאריך מאוד בענין זה ומחלק בין אורה בינא שנעשה מלה מורכבת וכן מי ששמו שם טוב בזה דעת מהריב"ל דיש לכותבו בחד תיבה ודעת בעל ג"פ שיש לכותבו תיבה אחת נראה כשתים משום דבין אורה בונא ובין שם טוב אינו מתחלק לעולם אף ששרשם ב' מלות וב' שמות דמצינו שם בן נח וטוב גואל דבועז מ"מ אצל איש הזה נעשה מלה חדא דלא מצינו שיהיה נקרא איש הזה בתיבה אחת מהן היינו שם לבד או טוב לבד ולא קרי ליה ולא עני אלא בשתיהן כאחת אבל אברהם יצחק או לוי יהודה שבאמת אין הנחות השם להיות אחד ממש ועל הרוב אנשים הנקראים בשני שמות כאילו נמצא אנשים המקצרים את השם וקורין רק באחד מהן בראשון או באחרון וקרו ליה ועוד בחד שמא יש לכתוב אותם בשני שמות אבל עכ"פ צריך לכותבן בחד שיטה ואף בדיעבד צ"ע אם חילק בב' שיטין משום דמהר"י ברו"נא פסל הגט שהיה כתוב בו עיר מיזי גראד בב' שיטין אף שהמה ב' תיבות והביא ראיה ממלת כדרלעומ' דאמרי' דבב' תיבות פסיק להו אבל לא בב' שיטין ע"ש עוד באריכו' בזה מאוד:
ועוד זאת נראה לומר דכל הני קפידות המבואר בב"ש שם בכללים בשם ידידיה ובשארי ב' שמות הניתנין מעריסה ומבואר עכ"פ בכמה פוסקים דמצריכי לכותבן לקרבן יחד יותר משארי תיבות ולאסור לכותבן בב' שיטות:
כל זה שייך למי שנתנו לו מעריסה ב' שמות כאחד דבזה יש לחוש שנעשה שתיהן מלה מורכב יחדיו ידבקו ולא יפרדו אולם אם לא ניתנו ב' השמות יחד מתחילתו כמו שמצינו גבי שלמה שאביו קרא לו שלמה ונתן הנביא בא וקראו ידי' בעבור ה' ובכה"ג אף אם היה נקרא בקביעות באלו ב' השמות היינו שהיו קוראין אותו שלמה ידידיה ביחד מ"מ ליכא לן למיחש שנעשה מהן מלה אחת מורכבת להחשב מלה אחת הואיל ואנן חזינן דמעיקרו קבעו לו כל שם בפני עצמו ומעולם ליכא כאן גילוי דעת להעלות על הדעת שיהיו מורכבין ב' השמות הללו למילה ותיבה חדא דווקא כשנותנין ב' השמות מעריסה בתחילה כאחד אמרינן שפיר שיש מקום לומר שיחדיו ילכדו להיות מלה אחת כמו גבי אור שרגא או גבי אשה אורה בונא ואף גבי שם טוב או סימן טוב או בן ציון אמרו אף שיש בהם אותיות מנצפ"ך מ"מ יש סברא לכותבן בתיבה חדא ולכל הדעות לקרבן יותר משארי תיבות ולאסור בב' שיטין. אבל גבי שלמה ידידי' דמעיקרא לא הוקבעו עליו כאחד שזה קבעו לו אביו וזה קבע לו הנביא בודאי בכהא"ג ליכא כלל קפידא עלייהו לומר שיהיו נעשה מהן מלה אחת מורכבת ובודאי נכתבין בב' תיבות ואפילו בב' שיטין כשר:
ומעתה נתגלה לפנינו טעם וסברא שפסלו גבי ב' שמות מעריסה ונקרא בשניהם יחד שלא לכתוב בין השמות דמתקרי ואינו מועיל סברא שהעלה בעל פרח שושן דיש לפרש דמתקרי גם שם שני עם הראשון משוה דאנן חיישינן הואיל וחיברן מתחילתן מעריסה נחשב ונעשה שני השמות מלה מורכבת למלה אחת ואין לעשות פירד בין הדבקים דזה ודאי שענין מתקרי גרע טובא משני שיטין דחוכין לפוסלן ודומה אם היה כותב תיבות ראובן ראו דמתקרי בן דפסול בלי ספק וגבי שלמה ידידי' אשר לא חיברן הקורא יחדיו מתחילתן דשלמה נקרא מאביו וידידי' נקרא מפי נביאו אף שהיה נקרא אח"ז בפי כל לתורה ולחתימה בשני השמות מ"מ הוה שייך שפיר לכתוב עליו שלמה דמתקרי ידידי' והיו מפרשין דמתקרי גם ידידיה בצירוף עם שלמה:
ובזה ניחא מה דמבואר בסדר גיטין סימן י"ט והוא דעת בעל ג"פ ובעל תורת גיטין דאף ניתן לו ב' שמות מעריסה אם לא נקרא רק באחד כותבין בין השמות דמתקרי ולא קפדינן והטעם כמו שכתב בספר תורת גיטין ס"ק ט"ו והבאתי לעיל וז"ל כללא דהני דינים דאם נקרא תמיד בשני השמות כותב בלא מתקרי דהך ב' שמות כשם א' נחשב אבל אם עולה לתורה בשניהם ונקרא בפי כל רק באחד או להיפך הרי איכא גילוי מילתא דהך ב' שמות לאו שם אחד הן כותבין בין ב' השמות דמתקרי כו' ע"ש וזהו הדבר אשר בארנו למעלה כשנקרא תמיד בשני השמות אמרינן ששני התיבות נעשה מורכב לשם אחד ולמלה אחת ולכן קפדינן לכתוב עכ"פ לכל הדעות בשיטה אחת. וכמו תיבות כדרלעומר אבל כשנקרא בפי כל רק באחד שנעשה גילוי מילתא שלא חוברה מתחילתן להיות מורכב למלה אחת וכמו שכתב בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ב' שם נחלק בין מי שנקרא שם טוב למי שנקרא ראובן שמעון דגבי שם טוב לא קרי ליה בחד מינייהו וגבי ראובן שמעון דלפעמים קרי ליה בקביעות באחד מהן ועני ליה מוכח דלאו לאחת הוקבע ע"ש והיינו כמו שביארנו וכמבואר בתורת גיטין הנ"ל דכשהוקבע בפי כל באחד מהן ממילא נתגלה מילתא מעיקרא דלא הורכבו שני השמות להיות מלה חדא ושפיר ראוי לכתוב דמתקרי בין שני השמות ומתפרש שנקרא גם בשם זה עם השני וכמו שהארכנו ואף פשיטא דמותר לכתחילה לכתוב שמות הללו בשני שיטין בלי שום קפידא כלל:
ועפ"ז מבואר לנכון ואזדא לה כל עירעורים של בעל גט מקושר על תה"ד שהובא בב"י והוא דעת רמ"א גבי אהרן סעדי' דכל שם שינוי שניתן מחמת חולי אף אם עולה לתורה וחותם בשניהם יחד כותבין דמתקרי וראיתי בליקוטי שמות שם ס"ק ב' בסופו מביא שכך דעת מהריב"ל ובעל ג"פ ע"ש. ובעל גט מקושר לא עצר במלין ויצא עתק מפיו שיש לפסול בזה וגם הב"ש בשמות נשים אות ס' מפקפק על הרמ"א בענין אהרן סעדי' ע"ש ובעל טיב גיטין דף ל"ח ע"ב בכללי שמות שנשתנה ע"י חולי סי' י"ג יצא לחלק בדבר חדש דאותן המתפללין על חולי לשנות את כמו אם המה מצלאין ואומרים אם על שם ראובן נגזר על שם שמעון לא נגזר אחר הוא ממילא אין צירוף לשני השמות ביחד אזי יש לכתוב דמתקר אבל אם המצלאין אומרין אם על שם אחד נגזר על שני שמות לא נגזר א"כ נעשה צירוף ופסול לכתוב ביניהם דמתקרי ע"ש וכן כתב בתשובות שלו סי' ק"ט ועיין בליקוטי שמות שם ס"ק י' שמסיים שזה אצלו ענין מחודש ע"כ ממתין אם יסכימו לו המורים ע"ש שהאריך בזה:
אבל לפי מה שביארנו ליתא לכל הני מלי והדין עם בעל תה"ד שהביא הב"י וזהו דעת רמ"א גבי אהרן סעדי' וזהו דעת בעל סדר גיטין שם אות י"ט שכתב בין שעולה לתורה וחותם בשניהם ונקרא בפי כל באחד או להיפך כותבין דמתקרי וזהו דעת מהרי"בל וס' ג"פ שהובא שם בליקוטי שמות דבכל ענין שלא הוקבע עכ"פ שני השמות להיות מחוברין ומשולבין שניהם למלה אחת ושם אחד כותבין דמתקרי ביניהם וידוע דמנהג זה קבוע פה זה ארבעי' שנה שאני מתגורר פה ואף טרם בואי ובכמה קהילות אשר שמעתי דכל מי שנשתנה שמו מחמת חולי נקרא לתורה בשניהם וחותם בשניהם ובפי כל נקרא רק בשם ראשון לבדו ומ"מ בגט כותבין שם חולי עיקר ודמתקרי שם הראשון ואין שום מפקפק על זה ואין מדקדקין בנוסח המצלאין עליו וע"כ הוא מטעמא שביארתי דהואיל דלא הוקבע שני השמות מחוברין מעריסה א"כ בודאי לא נעשו משניהם מלה מורכבת ומשולבת. דהא מעריסה לא ניתן לו רק שם אחד והשני הוקבע לו אחרי זמן בעת חליו. ואדרבא לפי נוסח המצנאין כשמתפללין על החולי ואומרין אם על שם אחד נגזר על שני שמות לא נגזר. מוכח טפי שאלו השמות שנים המה ולא אחד ולכן נכון לכתוב בין ב' השמות דמתקרי להורות ששמות נפרדים המה. כמבואר בתה"ד שהביא הב"י שמפקפק על האי סברא דכותבין בחולי בלא מתקרי:
ולדעתי אף אם היה עילה לתורה וחותם בשניהם וגם בפי כל היה נקרא בשניהם. מ"מ נכון לכתוב בין השמות דמתקרי הואיל בודאי מעולם לא הוקבעו שניהם להיות שם חד ומלה מורכבת ואף בשני שיטין אין קפידא בזה מטעם הנ"ל:
ואשובה לגופיה דעובדא שאנו עסוקין להלכה למעשה דברי בית מאיר נכונים או לכתוב פעלטא יענטא או פעלטא דמתקרי יענטא ויתפרש שנקראת בצירוף יענטא עם פעלטא אבל על האי נוסחא פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא נראה קצת פיקפק שחוכך הבית מאיר בעובדא יעקב ישראל דמתקרי ישראל דהא דכופלין השם פעם שנית נראה קצת שיש שינוי במבטא כנ"ל:
וע"פ הערות סברת הבית מאיר נראה נכון מאוד דעת הרמ"א בסעיף ט"ז וכן בסדר גיטין שם אות י"ט דאם נקרא את הכינוי עם העיקר אין צריך כלל לכתוב הכנוי ע"ש והאחרונים בעל בית אפרים ובעל גט מקושר בדף ך"ז ע"א ס"ק ט' מאריך בזה ודחו את זאת והעלו לומר דמי שעולה לתורה בשם יהודה אף שחותם ג"כ יהודה לבדו ונקרא בפי כל יהודה ליב צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב ע"ש שהאריכו וזה שלא כדעת רמ"א הנ"ל ודברי רמ"א המה לקוחים מתה"ד כמו שמצויין בשו"ע. ונראה דהדין עם הרמ"א דהא מבואר בתה"ד וז"ל דטעמא מאי כותבין חניכה בגט כדי להכיר שם המגרש שלא יסברו שזה יהודה הכתוב בגט אין זה המגרש משים דרבים קורין לו הכל בחניכה אין יודעים ששמו יהודה וא"כ כל היכא שקורין תדיר שם המובהק עם הכינוי ליכא למיחש להכי עכ"ל. א"כ מבואר דבכה"ג שהמגרש נקרא בפי כל גם בעיקר השם א"צ לעשות עליו היכר שזהו המגרש ומה שנקרא בפי כל גם שם ליב אינו שום ענין דזה ידיע לכל אשר ליב הוא כנוי ועיקר שמי המובהק הוא רק יהודה לכן בזה יש לכתוב יהודה לבד כדעת הרמ"א בשם תה"ד ומה שקורין אותו יהודה ליב הוא כמו שאילו היו אומרים יהודה המכונה ליב אלא שמקצרין בלשונם מלת המכונה דהא בחתימה חותם כל א' כך יהודה ליב. וידוע שאחזו הפוסקים תמיד לילך אחרי חתימתי וא"כ אף אני שואל לבעל בית אפרים אשר כ' בליקוטי שמות סעיף ח' שצריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב כדעת בעל גט מקושר ולא יהודה לבל ואם כתב יהודה המכונה ליב פסול והאריך בזה בתשו' שלו סי' פ"ב. וכן ראיתי שנדפס בספר חיי אדם בעובדא שאירע בק"ק ווילנא שפסקו שלא כדעת תה"ד ורמ"א ובעל סדר גיטין אלא צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב ע"ש וקשה ניזל נמי בתר החתימה דהא כולהו שיש להם חניכה עולה לתורה בשם מובהק ונקרא בפי כל בחניכה וחותם בעיקר וחניכה יחד שקובע לעצמו עיקר עם הטפל יחד. דהא דעת כמה פוסקים דחתימה עיקר א"כ נכתב תמיד דמתקרי כחתימה. אע"כ אנן אמרינן מה שחותם כוונתו יהודה המכונה ליב רק שמקצר מלת מכונה וחותם סתמא. כך אנו אומרין על אדם שנקרא בפי כל יהודה ליב כוונתם יהודה המכונה ליב. וע"פ רוב אם נמצא בבית אחד או בשכונה אחת ב' בני אדם שכנוי שלהם ליב קובעין סימן על קריאת א' מהם בצרוף שם מובהק עם כנוי ובפרט אם ליב השני שם מובהק שלו ארי' ולזה שמו מובהק יהודה קורין את זה יהודה ליב היינו העיקר עם הכנוי ביחד ולפיכך הסברא נכונה מאוד כדעת תה"ד ורמ"א שלאיש כזה אשר שם עיקר שלו מפורסם די לכתוב עיקר לבדו ואף גם פשוט וברור שאם כותב עליו יהודה המכונה ליב שפיר דמי. דהא הרמ"א נקט וקאמר שא"צ אבל אי כותב ליכא קפידא כלל. דהא הכל יודעין ומכירין ששם יהודה הוא תמיד שם עיקר ושם מובהק ושם ליב הוא רק כגוי ולא עיקר וכשרואין כתוב בגט יהודה המכונה ליב שפיר ידוע וניכר שזהו האיש אשר נקרא בפי כל יהודה ליב העיקר והשנוי יחדו וזה פשוט וברור ובחינם חקרו בזה האחרונים על הרמ"א ותה"ד ובעל סדר גיטין:
ואדרבה על נוסח שרוצים לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב יש לפקפק פיקפוק של הבית מאיר שחקר לפסול הנוסח ישראל יעקב דמתקרי ישראל מחששא שכל הרואה שכופל שם ישראל שנית יאמר מסתמא יש איזה שינוי בקריאות שם ישראל במבטא ובנקודתו לכן כופל אותו שנית כמו כן כאן שיכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב יסבור שיש איזה שינוי במבטא ובקריא' שם יהודה עצמו לכן כופל אותו דאי לא"ה לא היה לכפול רק תיבות ליב כו' ולכתוב המכונה וגם זאת נראה שאינו נכון לכתוב דמתקרי יהודה ליב כי איך נעשה תערובות קודש עם חול עיקר עם טפל מובהק עם כנוי לכן ברור כהרמ"א או שיכתוב רק יהודה לבד או שיכתוב יהודה המכונה ליב ולא לעשות תערובות בהרכבה שאיני קולטת זה עם זה כלל:
(ואגב אבאר מה שעלה אצלי בדרך דרוש לפרש קרא דכתיב (שמואל ב' י"ב) כשילדה בת שבע את שלמה דכתיב ותלד בן ויקרא את שמו שלמה וה' אהבו וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה' וכפי הנראה לא נתבאר פירוש וכוונות מלת וה' אהבו ומי אמר מלת הללו ואיך שייך על בן קטן הנולד תינוק בן יומו שה' אוהבו על נח כתיב ונח מצא חן בעיני ה' ובאברהם כתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' אבל על בן יומו לא שייך זה ואמרתי לפרש שדוד קראו ע"פ רוה"ק את שמו שלמה וה' אהבו בשני שמות הללו קרא אותו ודוד ידע ברוה"ק שהקב"ה ישלח נתן הנביא לקרוא שמו ידידיה היינו וה' אהבו לפיכך קרא דוד אותו כך כמי שאמרו ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ומפרש"י שנביא היה וידע שיהיה כך ע"ש כמו כן כאן וה' אהבו הוא מחובר להאמור שם מקודם ויקרא שמו וכבר אמרו ששני נביאים מתנבאים דבר אחד אבל לא בלשון אחד כמו שפרש"י (מלכים א' ך"ב פסוק ו' ע"ש). כמו כן כאן בא הנביאה לדוד בלשון וה' אהבו ולנתן הנביא בא בלשון ידידיה והכוונה אחת הוא. וכן מצינו (ישעי' ט') כי ילד יולד לנו ויקרא שמו פלא יועץ אל גביר אבי עד שר שלוף ורש"י מפרש שהכל קאי על הקב"ה ושמו לא היה רק שר שלום. אבל אבן עזרא מפרש שהילד נקרא בכל השמות הללו ע"ש): ועוד הא מבואר בס' תורת גיטין במי ששמו משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב יכתבו משה יהודה המכונה ליב והוא ע"פ דברי הב"ש ע"ש הובא בטיב גיטין כל דבריו ע"ש. והעיד בתורת גיטין שכך נהגו ע"ש. וידוע דיכול לכתוב מתקרי במקום המכונה וא"כ כשיכתוב משה יהודה דמתקרי ליב ע"כ פירושו דמתקרי ליב בצירוף עם משה. דהא לא נקרא ליב לבדו כלל וע"פ נוסח הזה שכותבין על משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב משה יהודה דמתקרי ליב כנ"ל א"כ נראין דברי הבית מאיר דבמי שנקרא מעריסה יעקב ישראל ובפי כל ישראל אם נכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל יסברו העולם שיש איזה שינוי בנקודות ישראל והיא נקרא בפי כל יעקב ישראל בנקודו' אחרים כמו גבי משה ליב שכופלין רק השנוי מכנוי שלו ולא יותר ומזה הטעם אינו נכון לכתוב על מי ששם קידש שלו יהודה ונקרא בפי כל יהודה ליב שיכתוב יהודה דמתקרי יהודה המכונה ליב דאינו נכון לשון שם יהודה דמתקרי יהודה מפני שיטעי שיש א זה שנוי בגוף קריאת שם יהודה בנקודות לכן כופל איתו וזהו טעמו של הב"ש הנ"ל אשר מבואר בת"ג שכך נהגו גבי משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב שיכתוב משה יהודה המכונה ליב ולא לכפול ולכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב משים סברא הנ"ל שיסברו שיש שנוי בקריאות תיבות משה שכותב עליו דמתקרי אך בנקרא יהודה משה מעריסה ובפי כל ליב משה בכה"ג הכל מודי' שיש לכתוב יהודה משה דמתקרי או המכונה ליב משה דא"א באופן אחר דבזה נראה תיכף השנוי על תיבות ליב וליכא למיחש שיאמרו איזה שנוי בתיבות משה. אבל בגוונא הנ"ל אין נכון לכפול השם ולכתוב עליו דמתקרי מן הטעם שחשש בית מאיר שנראה שיש שינוי בקריאתו אי במבטא בנקודות שלו ע"כ נכון לכתוב הכל כמבואר בתורת גיטין ע"ש. וגבי משה יהודה יכתוב משה יהודה המכונה ליב וכוונתו דנקרא ליב ג"כ עם צירוף תיבת משה ביחד כנ"ל:
ומכל זה נראה ברור דבנ"ד אין קפידא כשכותב פעלטא דמתקרי יענטא. משים דמתפרש שפיר דנקרא גם יענטא בצירוף יחד עם פעלטא ומשפט הלשון סובל לפרש כך וכמו שהוכחנו והסכמות כל הפוסקים בנקרא בפי כל תמיד שני שמות וגם מעריסה נקרא כך בשניהם יחד פוסלין אם כותב ביניהם דמתקרי ובעל פרח שושן שהביא ליקוטי שמות שחולק ומכשיר אף בזה באמת לא מצא לו חבר בכל הפוסקים. אך לא מהסברא שדחה אותו שם בליקוטי שמות דכ' וז"ל דהטעם דמכשיר בפרח שושן הוא משום דיש לפרש אנא ראובן דמתקרי ג"כ שמעון אין הלשון סובל כן עכ"ל. זה ליתא דהא ודאי הלשון אינו רחוק ודחוק לפרש כך. ולא מן השם הוא זה אלא הטעם דחוכך לפסול התם בכותב במתקרי. משום דאמרינן דשני השמות נעשה מלה מורכב' שם ארוך כמו שהבאתי לעיל דדעת הב"ש בכללים שהביא אחרי שמות נשים דב' שמות יש לכתוב בחד תיבה עכ"פ אף שארי פוסקים אשר מכשירים בב' תיבות מצריכין שיהיו מקורבין יותר משארי תיבות היינו בריוח מועט ובשני שיטין ודאי יש קפידא כמו שביארנו למענה והנה בליקוטי שמות דוחה סברת פרח שושן דאין הלשון סובל לפרש דמתקרי שמעון ג"כ. ולפי"ז אם פירט ומפרש ראובן דמתקרי שמעון ג"כ היה כשר אף לבעל טיב גיטין אבל לדברינו ודאי אף בכה"ג פסול. מטעם ויסוד דכל ב' שמות נעשה מלה מורכבת ומחוברת לאחדים ואינו רשאי לחלקן כלל כמו דשם ראובן האמור בתורה הוא ראו בן או שמעון הוא שמע בעניי. ומ"מ נעשה מלה אחת ואם כותב ראו בן בשני תיבות פסיל ומכש"כ אם היה כותב ראו דמתקרי בן. ולכן שפיר הסכמות הפוסקים גבי ב' שמות מעריסה וגם בפי כל נקראים כך הוי כמו מלה מורכבת ותיבה ארוכה ופסול בשני שיטין וא"כ כשכותב ביניהם דמתקרי ודאי פסול משום פירוד שנעשה ביניהם טפי משני שיטין וזה ברור: