אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן לג

סימן לב

החיים והשלום לכבוד מחותני ה"ה הרב החריף השנון הוותיק היוחסין רפיש מרבית אבותיו כש"ת מו"ה אברהם נ"י מטורבין נכד הגאון בעל ים התלמוד ז"ל אבד"ק יוזעפאף:

הנה בדיק לן מעכ"ת בדבר אשר כתב דודו הגאון בספר שואל ומשיב דין חדש אשר הוציא זה מדברי הר"ש בפ"ב דמקוואות שהביא התוספתא שני מקוואות אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד ועשה טהרות ובשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות. בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות וכתב הר"ש אלו ואלו תלויות השתא מחמרינן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תלויות והשניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית בי' שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הילכך שתיהן תלויות אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן לי' לטומאה קלה עכ"ל והוציא מזה דודו הגאון ז"ל וכתב הטעם דבטומאה דרבנן והספק אם עדיין עליו טומאה דרבנן הוי חזקת טומאה ומש"ה גם השניות תלויות אבל בהי' עליו טומאה דאורייתא והטומאה דאורייתא כבר אזלא ואנן מסופקין אם נשאר עליו טומאה דרבנן וכיון דטומאה דאורייתא כבר אזלא איתרע החזקה ואין כאן חזקה כלל ומש"ה השניות טהורות והעמיס זה בכוונת הר"ש. והוציא מזה דהיכי דאיתרע מקצת החזקה איתרע כולה וגרע מאלו, הי' עליו מעולם רק מקצת משום דהכא איתרע והכא לא איתרע. ומעכ"ת פירש פירוש אחר בדברי התוספתא. והנה על דברי הר"ש ז"ל נדבר לקמן אי"ה אולם עתה אדבר בגוף הדין הנ"ל כי דבר זה הוא כלל גדול בדיני חזקות:

הנה לכאורה יש ראי' לזה מדברי תשובת מהרי"ט ז"ל ח"א סי' מ"א שנשאל שם באשה שנתקדשה ונסתפקו אם היתה גדולה בשעת קידושין והוי קידושי תורה או דילמא היתה קטנה ולא הוי רק קידושי דרבנן ומהני מיאון וכתב שם וז"ל ואין לומר העמידנה בחזקת פנוי' כיון דלכל הפחות קידושין דרבנן אית לה ואית לה חזקת איסורא אלא שאתה בא להפקיעה במיאון אל תתירנה מספק שהרי יש כאן ספק של תורה עכ"ל המהרי"ט ז"ל והרי חזינן אע"פ שיש חזקת היתר דאורייתא אעפ"כ אין אנו אומרים חזקת פנוי' ובע"כ דהסברא כנ"ל משום דקצת חזקה אזלא שוב אמרינן דאין כאן חזקה כלל דקידושי דרבנן מגרעי לחזקה דאורייתא החזקת פנוי' וה"ה להיפוך בדין הנ"ל הטהרה דאורייתא מגרעי לחזקת טומאה דרבנן, איברא זולתו דבדינו של מהרי"ט ז"ל הוא לחומרא אבל לא לקולא אבל נ"ל דאין זה דמי כלל לשם כמו שאבאר בעזהי"ת:

דהנה שם בדינו של מהרי"ט כיון שנתקדשה ועכ"פ קידושין דרבנן חיילי וא"כ הרי חל עלי' חזקת איסור א"א והכי דייק המהרי"ט בלשונו דאית לה חזקת אישור וא"כ כמו שיש חזקת פנוי' דאורייתא כן יש כנגדו חזקת א"א דרבנן ואף דאפשר לקיים שניהם דהיא א"א דרבנן ופנוי' מן התורה אעפ"כ כיון דאתה בא להתירה ולהוציאה מחזקת א"א ע"י מיאון ע"כ אמרי' מה חזית לסמוך על חזקת פנוי' נסמוך על חזקת א"א כמו שהיתה עד עתה והמיאון לא מהני דלמא היתה גדולה ועדיין היא בחזקת א"א והוי חזקה נגד חזקה ונשאר ספק תורה אבל היכי שאין כאן חזקה כנגדה רק דאיתרע קצת מהחזקה אזי אמרי' כל מה דנוכל לקיים קצת מהחזקה עדיין מוקמינן אחזקה ואף דאזלא הטוד"א נשאר החזקה דטומאה דרבנן:

ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דלא כוותי' מדברי תוס' ביצה (דף כ"ה) דאמרו שם בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ופירש"י ז"ל חזקת אבר מן החי ובתוס' דחו זה דכיון דמתה כבר אזל איסור דאבמ"ה ופי' בתוס' חזקת אינו זבוח ע"ש. ואע"פ דהתם חזקת אמ"ה אזלא אעפ"כ מוקמינן עדיין על מה דיש עדיין חזקת אינו זבוח. אולם משם אינו ראי' דאיסור אבר: מן החי ואיסור אינו זבוח שני איסורין הן דהרי אבמ"ה אסור אף לבני נח וה"ה להיפוך אינו זבוח עובר אף בחצי אבר משא"כ באבר מן החי א"כ מחזקת איסור אינו זבוח לא אזיל כלל אף מקצת איסור אבל היכי דאזיל מקצת חזקה עדיין י"ל כנ"ל דמגרע כל החזקה והוי כאלו לא הי' חזקה כלל:

אבל יש ראי' דלא כדבריו מדברי תוס' ריש נדה בד"ה והל"ל שהק' שם דהיכי ילפינן מסוטה דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אף נגד חזקה דילמא רק בסוטה דאיתרע חזקתה ע"י קינוי וסתירה ותי' שם וז"ל דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב וודאי טמאה אע"ג דיש לה חזקה דאינה טמאה וודאית ולא איתרע אלא חזקת טהרה וודאית עכ"ל התוס'. הרי לפנינו אע"ג דאשה זו הי' לה מקודם חזקת טהרה והחזקה זו כבר אזלא אעפ"כ הוי עדיין חזקה אינה טמאה וודאית דבכלל חזקת טהרה נכלל ג"כ חזקת דאינו טמא לגמרי ומזה ילפינן דס"ט ברה"י ספיקו טמא א"כ ה"ה בנידון דלפנינו דהי' עלי' חזקת טומאה דאורייתא אף דטומאה דאורייתא כבר אזלא אעפ"כ בכלל החזקת טומאה נכלל ג"כ טומאה דרבנן דבכלל טד"א הוא ג"כ טד"ר וכעין שכתבו התוס' בנדה הנ"ל לענין ס"ט ברה"י כנ"ל וא"כ חזקה זו עדיין נשארה ומוקמינן אחזקה שאינו טהור לגמרי ונשאר טמא דרבנן. וגם מזה לא קשה לדברי מהרי"ט הנ"ל דהרי דברי מהרי"ט אינו אלא כשיש חזקה כנגדו אבל בסוטה עכ"פ חזקת טומאה ליכא רק דאיתרע חזקת טהרה דידה ומש"ה עדיין מוקמינן לה אחזקת אינה טמאה וודאית וא"כ גם בדין הנ"ל במקוה ג"כ כן והוא ברור לפענ"ד:

כל זה ראיתי לפלפל בגוף הדין שכ' הגאון הנ"ל. ועתה אדבר במה שרצה להעמיד דין זה בדברי הר"ש ז"ל בפ"ב דמקואות וגם מעכ"ת נ"י פירש פירוש אחר בדברי הר"ש והמשל"מ פי' ג"כ פירוש אחר בדברי התוספתא. ולפענ"ד כל הפירושים אלו מוקשים ואציע לפני מעכ"ת מה שנ"ל בפי' דבריו ומעכ"ת יבחר:

הנה על התוספתא דמקואות הנ"ל הבאתיו בריש דברינו כתב המשל"מ פ"ב מהל' מקואות טעמי' דנפשי' לפרש טעמא דתוספתא דבטומאה דרבנן אם כשאנו באין לדון על כל אחד מהטהרות בפ"ע טהורין הן דבסד"ר לקולא וכיון דחד מינייהו ודאי טמא, ואין לתלות באחד יותר מחבירתה ואמרי' מאי חזית לאסור את זה ולהתיר את חבירו ומש"ה שתיהן תלויות. משא"כ כשחד מינייהו הוא טומאה חמורה א"כ ס"ס אנו אוסרין הטהרות הראשונות דסד"א לחומרא ומש"ה הטהרות השניים טהורין דתולין הקלקלה במקולקל וכסברת המשל"מ קיי"ל ביו"ד סי' קי"א בשתי קדירות אם שתיהן של היתר ונפל איסור דרבנן לאחד מהן שתיהן אסורות ומטעם הנ"ל דאמרי' מאי חזית וכו' וכשהקדירה אחת אסורה אז תולין הקלקלה במקולקל וכן קיי"ל בסי' ק"ץ גבי כתמים והא דהר"ש ז"ל נטה מפי' זה נ"ל דזה תולה בספיקו של הפרי מגדים בסי' קי"א בש"ד סקי"א דהא דאמרי' תולין הקלקלה במקולקל אם הוא דוקא כשחדא מינייהו אסורה מטעם ודאי אבל אם חדא קדירה אסורה מטעם ספק דאורייתא אם גם בזה אנו תולין הקלקלה. והנה לפ"ד המשל"מ הדבר מבואר בתוספתא דתולין אבל הר"ש ז"ל ס"ל דבזה אין תולין ומש"ה כתב פירוש אחר:

והנה המשל"מ פירש בדברי הר"ש דהא דשניהם אסורין בטומאה קלה היינו משום דהיה טמא טומאה קלה ויש ספק אם בא עליו טומאה קלה לא נפיק מטומאה ואף דהתוספתא ס"ל כרבנן דבסד"ר אפי' באתחזק איסורא לקולא אעפ"כ היינו רק בספק טבל אבל הכא דיש ספק אם עדיין עליו טומאה קלה אזלינן לחומרא ע"ש. והדברים תמוהין דמה דהיכי שיש ספק אם טבל דיש לפנינו חזקת טומאה אפ"ה אמרי' סד"ר לקולא מכש"כ היכי דודאי טבל רק דמסופקין אם בא עליו טומאה חדשה טומאת שאובין בודאי אמרי' לקולא וא"כ אמאי שתיהן תלויות:

ועל פירוש דודו הרב ז"ל בס' שואל ומשיב דמש"ה בטומאה חמורה מתירין משום דחזקת טומאה דאורייתא כבר אזלא משא"כ בטומאה קלה החזקה לא איתרע. ותמיהני על דבריו דהרי כל התוספתא אזלי לרבנן דס"ל בסד"ר באתחזק איסורא לקולא וא"כ גם בדרבנן אף דהחזקה לא איתרע אמאי אסור,. ובע"כ צ"ל כיון דחד מינייהו טמא ואין לנו לתלות וא"כ בע"כ צ"ל דהא דבטומאה חמורה הטהרות השניים טהורין בע"כ טעמא אחרינא ולא משום דהחזקה איתרע דהרי אף אם החזקה איתרע אעפ"כ צריך להיות טמא כמו בטומאה קלה דאזלי' אליבא דרבנן דאף באתחזק איסורא בסד"ר לקולא ואעפ"כ טמא ובע"כ צ"ל דחילוק אחר יש בין טומאה חמורה לקלה ופירושו אינו ענין כלל לדברי הר"ש ז"ל:

והנה מעכ"ת מחותני פירש דמש"ה בדאורייתא הטהרות השניות טהורות כיון שעל הטהרות הראשונות הוי ספק דאורייתא ולחומרא ואמרי' חזקת טומאה ובודאי טבל בשאובין ומש"ה הטהרות השניות טהורין דחזקת טומאה של הטהרות ראשונות מתנגדין לספק טומאה של הטהרות השניים משא"כ בטומאה קלה דשניהם אסורין מספק עכ"ד מעכת"ה:

והנה פירושו של מעכת"ה היותר הי' מתקבל על הלב בסברא אולם זה הי' ניחא אם הי' אמרי' חזקת טומאה על הטהרות הראשונות וממילא החזקה זו מסייע להתיר הטהרות השניים אבל כיון דאיתא בתוספתא דהטהרות הראשונות תלוין ולא אמרו דשורפין ובע"כ דהוי רק ספק ולא חזקה וכ"כ המשל"מ שם בהדי' וע"ש מ"ש הטעם בזה דאין שורפין וא"כ כיון דליכא חזקה רק ספק א"כ אין כאן חזקת טומאה על הטהרות הראשונות רק ספק וא"כ ממילא גם בטומאה חמורה אמאי השניים טהורין דהרי אין כאן חזקה מתנגדת נגד ספק הטהרות השניים דהרי שניהם יוכלו להיות בספק ואין הספק הראשון מתנגד כלל להספק השני דהרי שניהן יוכלו להיות בספק ועי' בספר שב שמעתתא שמעתא א' פי"ז ע"ש:

ולפענד"נ פירוש אחר בדברי הר"ש ז"ל בהקדם דברי זקיני הש"ך ז"ל ביו"ד סי' פ"ז בהא דכ' הטור דבב"ח אינו נוהג אלא בטהורה אבל בטמאה אינו נוהג אלא מדרבנן. וכ' הב"י דלשון אלא מדרבנן אינו מדוקדק דלמה להם לגזור ע"ז איסור בב"ח וכ' שם הב"ח נפקותות בזה. וכ' הש"ך ז"ל דאין כוונת הב"י דאין נפ"מ לדינא רק כוונת הב"י דאין ענין כלל לגזור איסור דרבנן על איסור דאורייתא עכ"ד שם. ומוכח מדבריו דעל איסור דרבנן יש לומר דגזרו איסור נוסף דרבנן אבל על איסור תורה אין ענין כלל לגזור איסור נוסף דרבנן.

ובזה אקדים עוד סברא אחת והוא דהא דגזרו חכמינו ז"ל טומאת שאובין והוא מגזירות ח"י דברים המבוארים בשבת (דף י"ד) והטעם כדי שלא יאמרו דשאובין מטהר. ושיטת הר"ש ז"ל פ"ג דמקוואות דלא גזרו אותו על טהור לגמרי רק על טבול יום והסברא נראה דלא גזרו רק על מי שהוצרך לטבול שלא יאמרו דשאובין מטהר אבל בטהור דלא הוצרך כלל לטבילת טהרה לא גזרו. ולפ"ז נ"ל דמכש"כ בטמא טומאה קלה שטבל לשם טבילה בשאובין בזה לא זו בלבד דאינן מטהרין רק עוד נוסף עליו טומאה חדשה טומאת שאובין. וגם נפ"מ יש בזה כגון אונן ומחוסר כפורים דאינן פוסלין רק קודש אבל לא תרומה והטמא משאובין פוסל ג"כ תרומה. אבל בטמא טומאה חמורה וטבל בשאובין בזה אין ענין להוסיף עליו טומאת שאובין כיון דבלא זה טמא מה"ת ולא שייך להוסיף טומאה קלה וכדברי הש"ך ז"ל הנ"ל ואף גם לא גזרו דאין נפ"מ כלל דהרי לעולם טומאה חמורה חמיר מטומאת שאובין כן נ"ל. וגם נ"ל בזה דאף דכתבתי דסובר הר"ש ז"ל כצד ספק של הפמ"ג דהיכי דקדירה אחת אסורה מחמת ספק דאורייתא ג"כ אמרי' מאי חזית אעפ"כ כ"ז רק אם אתה מוסיף שם איסור חדש על הקדירה שאסורה מחמת סד"א אבל אם אין אתה מוסיף עלי' שם איסור חדש ועל הקדירה השני' צריך אתה להוסיף שם איסור חדש בזה שפיר אמרי' דאין כאן איסור חדש כלל ותולין הקלקלה במקולקל כיון דהקדירה אסורה מחמת ספק דאורייתא ועתה אין מוסיפין עלי' איסור חדש ועל השני' צריכין להוסיף שם איסור חדש. ומעתה יבוארו דברי הר"ש על נכון דבשלמא כשהטהרות הראשונות היו אסורין מטומאה חמורה והספק הי' דילמא טבל בשאובין א"כ אף אם טבל בשאובין אעפ"כ אין עליו שם טומאת שאובין כיון דבלא זה טמא הוא מן התורה ובטמא מן התורה אין ענין לגזור טומאת שאובין ומש"ה כשאתה בא לדון על הטהרות השניים דילמא טבל בקודם בהכשרה ועכשיו בשאובין יוטמא טומאה חדשה אז לא מחתינן לי' מספק לטומאה קלה מכיון דאתה מוכרח לתת עליו שם חדש טומאת שאובין ועד עתה לא הי' עליו שם טומאה זו. ומש"ה תולין הקלקלה וכו' דבפעם הראשון טבל בהשאובין ובפעם הראשון אין אתה נותן עליו שם חדש רק דלא נטהר מטומאתו. משא"כ כשהי' טומאה הראשונה טומאה קלה ובטומאה קלה אם טבל בשאובין ניתוסף עליו טומאת שאובין ג"כ כנ"ל ובע"כ בא עליו טומאה חדשה טומאת שאובין וא"כ כיון דאתה בא לדון על טהרות הראשונים אמרי' מאי חזית ואסורין טהרות הראשונים ומחתינן לי' לספיקא דטבל בשאובין ואתה בע"כ נותן עליו נוסף על טומאתו ספק טומאת שאובין משום מאי חזית ליתן על השניים טומאת שאובין דילמא עכשיו טבל בשאובין וא"כ ממילא נותנין עליו שם ספק טוש"א וא"כ גם אם באנו לדון על הטהרות השניים ג"כ אסורין מחמת ספק הנ"ל דאין אנו נותנים עליו שם חדש דהרי מקודם בטבילה הראשונה הי' בסטוש"א ומש"ה הטהרות השניים ג"כ אסורין מספק ושניהן תלויות. ובזה מדוקדק לשון הר"ש ז"ל. ואף דבאמת גם בל"ז שתיהן תלויות כיון דבע"כ הי' פעם אחת בשאובין ובאה עליו טומאה חדשה ואמרי' מאי חזית אעפ"כ אין לדקדק כ"כ והכוונה נראה כנ"ל כי הדברים בעצמותן נכונים הם יותר מכל הפירושים הנ"ל כנלפענ"ד. וממילא נדחה קושית דודו ז"ל מהא דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דהרי שם אינו נוסף עליו טומאה חדשה רק דלא עלתה לו טבילה ובזה חזקה טובה ואין ענין כלל לכאן ודוק. ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה