אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן כה

סימן כד

הנה כבר נתבאר (בסי' הקודמים) שיטת הפלתי בסי' צ"ב דבאוכל לא מהני טעימה משום דבלע והדר פליט ונעשה נבילה והוי מין במינו דליכא למיקם אטעמא והח"ד שם דחה אותו וכ' דהוי כמו במלח הבלוע מדם דאין לו דין עביד לטעמא כיון דהאוסר אינו עביד לטעמא ואין הנאסר חמיר מן האוסר והכא ג"כ כיון דטעמי' קפילא וליכא טעמא דהאוסר אינו מטעים א"כ אף אם הנאסר הוא מב"מ וליכא למיקם אטעמא ג"כ מותר דאף אם הנאסר יהיב ג"כ שרי דאינו חמיר מהאוסר עכ"ד. ולפענ"ד אין הנידון דומה להראי' דבשלמא התם דהוא למעלה מס' ובזה אף דעבידי לטעמא אינו טעם גמור רק מחמת חריפותו והראי' דהרי הש"ך סי' צ"ח סקכ"ט כתב דמדעל"ט הוא רק מדרבנן ואי הוי טעם גמור הרי קיי"ל טעכ"ע דאורייתא (וכ"מ אח"כ בח"ד בעצמו סי' צ"ח סק"ז) ומש"ה שפיר כתבו תוס' במלח הבלוע מדם דהנאסר אין לו דין על"ט כיון דגם האוסר אין לו דין זה משא"כ עד ס' דהוא טעם גמור והאוסר ג"כ מסתמא מטעים, עד ס' וטעכ"ע מה"ת רק דאירע דבבישול זה לא הטעים א"כ שוב הנאסר ממנו דמטעים עד ס' אוסר עד שיהי' ס' דאין זה מיקרי כלל חמיר מן האוסר דהרי האוסר ג"כ אוסר עד ס' וממילא היכי דהנאסר הוא מינו דליכא למיקם אטעמא ואמרו רבנן דבעי ס' ואם היינו יודעין דנותן טעם הי' אסור ממילא בנפל למינו דליכא למיקם אטעמא בעי ס'. וכן בחתיכה שנאסרה מנבילה ונפל לא"מ בודאי דאף אם ידעינן בבירור דהנבילה אינו מטעים עד ס' אעפ"כ צריך ס' נגד הנאסר כיון דהנאסר נותן טעם גמור ולא דמי כלל למלח הבלוע מדם. והרי חזינן דהרשב"ם והר"ת ז"ל סוברין דלעולם אמרינן דהנאסר חמיר אף היכי דהוא למעלה מס' וא"כ למה לן לאפושי פלוגתא כולי האי לומר דתוס' חלקו עליהם אפי' עד ס'. וגם עיקר ראיית תוס' הוא מן מב"מ למ"ד דלא בטל דאם האוסר אינו מינו והנאסר מינו דהוכיחו תוס' דבזה בטל ומזה הוכיחו על מלח הבלוע מדם כמבואר בתוס' חולין (דף ק"ח ע"ב) וא"כ עיקר הראי' הוא רק על למעלה מס' וגם תוס' לא נקטו יותר רבותא למימר דאמרי' אין הנאסר חמיר מן האוסר בגווני דעד ס' רק נקטו במלח הבלוע מדם דהוא למעלה מס' ומשום זה נראה כמ"ש (ומ"ש הח"ד דחנ"נ רק בכמות אבל לא באיכות דבזה אין חמיר מן האוסר אינו מובן החילוק דמ"ש) ועי' בחשו' הרי"מ זצוק"ל בחולין שם. ע"ד תוס' הללו ותראה שכתב כמ"ש ע"ש היטב. ובעזה"י מצאתי ראי' ברורה לזה דעל"ט ביותר מס' אינו משום שמטעים מהג"א בחולין (דף ק') שכתב דמחמץ אין הטעם שאינו בטל משום שמטעים רק מחמת ריח חוזק השאור ע"ש וא"כ דברי הפלתי נכונים:

ומה"ט נראה דנדחה ג"כ מ"ש הח"ד סי' צ"ח גבי איסורין מבטלין שכ' שם דשני חתיכות הבלועים משני איסורין שאין טעמן שוה מבטלין זא"ז אף דהנאסרים טעמן שוה כיון שאין הנאסר חמיר מהאוסר כמו במלח הבלוע מדם ולפמ"ש י"ל דליתא דעד ס' דהוי טעם גמור אמרי' דהנאסר חמיר וכנ"ל והח"ד בעצמו בסק"ז שם כ' דעל"ט הוא רק טעם קלוש ע"ש וא"כ נראה כמ"ש:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה