אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן כג

סימן כב

הפליתי בסי' צ"ב סק"ב הקשה אמאי מהני טעימה בקדירה של בשר שבישל בה חלב כמבואר בחולין (דף צ"ז) בברייתא נימא דבלע והדר פלט ונעשה נבילה והוי מין במינו וליכא למיקם אטעמא וצריך ששים (וכן הקשה המרדכי לר' יהודא דס"ל מין במינו לא בטיל דנימא דבלע והדר פליט והוי מב"מ) ותירץ שם (כתירוץ המרדכי) דבקדירה אין לו בליעה רק הוי כמו כנוס ועומד ומקושר הוא עם התבשיל שבקדירה ולא נעשה נבילה רק בחולין (דף ק"ח) שפיר פריך חלב נבילה הוא דבאוכל הבליעה הוי נפרד מהתבשיל שבקדירה כיון דיש לו בליעה (והוא ג"כ:

סברת התה"ד המובא באחרונים) ובזה רצה הפלתי לתרץ שם קושיית תוס' שם (דף צ"ט) גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים דקאמר בגמ' אלא במאי לאו בששים והק' תוס' דילמא מיירי בפחות מס' רק דטעמי' קפילא אבל לפי הנ"ל ל"ק דבאוכל לא מהני טעימה כיון דבלע והדר פליט והוי מב"מ ודחק עצמו הפלתי שם דקושיית תוס' אזלא דדילמא ס"ל להך תנא דאפשר לסוחטו מותר ולא שייך כלל לומר חנ"נ ע"ש. ובחוות דעת כתב דקושיית תוס' אזלא לשיטת הר"י בתוס' (דף ק"ח) דסובר דאמרי' אין הנאסר חמיר מן האוסר ומלת הבלוע מדם אין לו דין מילתא דעבידי לטעמא כיון דאין איסורו רק מחמת דם שאינו עביד לטעמא ומש"ה מהני ג"כ טעימה באוכל כיון דטועם הקפילא ואין בו טעם מהאיסור וא"כ אף שהנאסר הוי מטעים ג"כ מותר ולא צריך ס' נגדו ורק בבשר בחלב דהוי איסור עצם ולא שייך לומר בי' אין הנאסר חמיר מהאוסר בזה שפיר אזלינן בתר טעם דידי' ע"ש וכוונתו לומר דהתה"ד המובא שם בתחלת דבריו שפיר הקשה מקדירה שבישל בה בשר דלא יהני טעימה משום דשם מיירי בבב"ת (וכן המרדכי שהק' על קדירה שבישל בה בשר לר"י ג"כ י"ל כן) משא"כ בשאר איסורין:

ונפלאתי על האריות הללו מה יענו לגמ' דחולין (דף צ"ז) כילכית באילפס הוי ואתי שאלוהו לר' יוחנן ואמר ליטעמי' קפילא דאמאי מהני טעימה נימא דבלע והדר פליט ותירוצו של הפלתי לא שייך כאן דהרי ר"י ס"ל לקמן (דף ק"ח) דאפשר לסוחטו אסור. ותירוצו של הח"ד ג"כ לא יספיק דבשלמא על קושיית תוס' גבי גריסין שפיר תי' די"ל דתוס' אזלא בשיטת הר"י דסובר דאמרי' אין הנאסר חמיר מן האוסר אבל כאן דמפורש בגמ' דמועיל טעימה באוכלין יוקשה עדיין איך יכלכל הרשב"ם גמ' זו דהרי הרשב"ם סובר שם בתוס' דלא אמרי' אין הנאסר ומלת הבלוע מדם יש לו דין איסור עצם וקשה שוב איך מהני טעימה.

(ובשלמא על המרדכי ל"ק דהמרדכי הקשה זאת לר' יהודא דסובר מב"מ ל"ב והכא לר' יוחנן דסובר דבטל אבל הפלתי והח"ד והחה"ד שהקשו גם לדידן דלא יהני קפילא רק ס' קשה). ולא ידעתי להולמו שהקשו על ברייתא דקדירה שבישל בה ועל דברי תוס' גבי גריסין ולא העירו כלל על עיקר דינא דקפילא דנובע מר"י בכילכית כמבואר בגמ':

ואחר היגיעה נלפענ"ד דל"ק מכילכית באילפס אף לשיטת הרשב"ם לפמ"ש בקידושין בסוגי' דט"ק ליישב קושיית תוס' שם ד"ה גדי שהק' על הרשב"ם דסובר דלמ"ד דאמרינן סלק צריך שני פעמים ס' היינו ברוטב לבטל החתיכה ובחתיכות לבטל הרוטב דא"כ מאי משני גדי אסרה תורה ולא חלב דהרי עכ"פ החלב נעשה נבילה מדרבנן ואוסר שאר החלב משום מב"מ וכתבנו שם דהא דסובר הרשב"ם דגם הנאסר אוסר כמו איסור עצם וחמיר מן האוסר הוא רק אם נימא חנ"נ מה"ת וכיון דאסור מה"ת הוי איסור עצם אבל אם נימא דחנ"נ הוא רק מדרבנן בזה גם הרשב"ם מודה דאין הנאסר חמיר מן האוסר דחכמים לא גזרו שיהי' הנאסר חמיר מן האוסר והנה אף להפוסקים דחנ"נ בשאר איסורין מה"ת אעפ"כ הוא רק נלמד מבב"ח דכמו בבב"ח נעשה איסור עצם כמ"כ בשאר איסורין והנה ברש"י שם (דף ק"ת ע"א) כתב דהא דלא אמרינן דבב"ח חידוש משום דבכלאים ג"כ מצינו כן דכל אחד לבדו שרי ותערובתן אוסרתן. וא"כ כל זה אם נימא דהחלב ג"כ אסור שפיר דלאו חידוש הוא דהוי כמו בכלאים אבל אם נימא כתי' הגמ' דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ הוי חידוש גמור דלא הוי דומי' דכלאים דהתם שניהם נאסרו והכא אסור רק הבשר וזה לא מצינו וא"כ אי בב"ח חידוש הוא ליכא למילף מיני' לשאר איסורין דחנ"נ מה"ת וכ"כ בס' לב ארי' שם. ומעתה שפיר מתורץ קושיית תוס' דהרשב"ם לא קאמר רק לפי האמת דשניהם אסורים הבשר והחלב ולא הוי חידוש וממילא דתנ"נ מה"ת שפיר דהוי איסור מגופו ויליף לה מאותו הגמ' עצמו דפריך חלב נבילה הוא משא"כ לפ"מ שמשני גדי אסרה תורה ולא חלב והוי חידוש וממילא דחנ"נ רק מדרבנן שפיר דאין הנאסר חמיר מהאוסר אבל למסקנא דמסיק דגם החלב אסור שפיר קאמר הרשב"ם דצריך ב' פעמים ס' כיון דחנ"נ מה"ת עכ"ד שם:

העולה מזה דאף להרשב"ם אם נימא דחנ"נ מדרבנן מודה דאין הנאסר חמיר מן האוסר. והנה אף אם נימא דלא כדברינו רק לעולם אמרינן דהנאסר חמיר ואפי' אי חנ"נ מדרבנן וכנראה מקושיית תוס' הנ"ל דסוברים כן בשיטת הרשב"ם אעפ"כ כ"ז היכי דהאוסר עכ"פ אסור מה"ת ותוס' כתבו שם קושייתם גבי גדי דהבשר עכ"פ אסור מה"ת וכן דינא דהרשב"ם דצריך ב"פ ס' מיירי בנבילה דאסור מה"ת דבזה סובר הרשב"ם דהנאסר נעשה גוף האיסור ואיסור עצם אבל באיסור דרבנן נראה דגם הרשב"ם מודה דהרי חזינן דאפי' בב"ח דלכ"ע נעשה איסור עצם וגם הר"י מודה להרשב"ם כמבואר בתוס' שם ובגמ' דפריך חלב נבילה ואעפ"כ מצינו להש"ך ז"ל סי' פ"ז סק"ל שכ' שם לכמה פוסקי' דבב"ח דרבנן אינו נעשה גופו של איסור ע"ש וחזינן דיש חילוק בענין שיהי' נעשה גופו של איסור בין דאורייתא לדרבנן ומש"ה נראה דגם הרשב"ם לא קאמר רק באיסור מה"ת אבל בדרבנן נראה דמודה ובפרט דאפושי פלוגתא לא מפשינן. וא"כ ניחא שפיר גבי כילכית דהרי רש"י ז"ל פי' כילכיח שרץ דג טמא וציר דג טמא אסור רק מדרבנן היכי דאין בו שמנונית וסתם דגים אמרי' דאין בו שמנונית רק היכי דידוע שיש בו שמנונית כמבואר בסי' פ"ג ס"ה ולכמה פוסקי' אף בבישול אסור רק מדרבנן וא"כ גם הרשב"ם מודה דאמרי' בי' אין הנאסר ושוב ממילא י"ל כתי' הח"ד דשפיר מועיל טעימה כיון דאין הנאסר חמיר מן האוסר. ואף לפמ"ש הש"ך בסי' ק"ז ססק"א דבבישול ציר דגים אסור מה"ת אעפ"כ י"ל דהכא:

מיירי בלא בישול רק כמו דפירשו כמה ראשונים בחולין (דף צ"ח) דיקולא היינו סל ומיירי בלא בישול וא"ש ג"כ כנ"ל:

אבל לכאורה ז"א דהרי אף דציר דג טמא הוא רק מדרבנן אבל הדג עצמו אסור מה"ת וכיון דנבלע בהדג טמא נאסר מה"ת כמו דאמרי' (בדף ק"ח) חלב נבילה הוא וכיון שכן עדיין קשה להרשב"ם דהרי לפ"ד לעיל בע"כ דלמסקנא סובר הרשב"ם דחנ"נ מה"ת ואפי' אם נימא דסובר גם למסקנא דחנ"נ רק מדרבנן אעפ"כ יהי' מוכח דאף היכי שחנ"נ רק מדרבנן ג"כ סובר הרשב"ם דהנאסר חמיר דהרי סובר משום זה דצריך ב"פ ס' ומשום זה הקשו תוס' עליו מהא דמשני גדי אסרה וכו' והדג בעצמו אסור מה"ת ושוב מה שנבלע בו חמיר ממנו ועדיין קשה כנ"ל. אמנם לפענד"נ דכמו דכתבו כמה פוסקי' דאף דאמרי' בבב"ח אפשר לסוחטו אסור היינו רק היכי שנשאר משהו בזה אמרי' דאסור אבל כשנפרד לגמרי כ"ע מודים דאפל"ס מותר והוא דעת הרשב"א בסוגי' דט"ת ובש"ך סי' ק"ה סקי"ז בשם המרדכי ותה"ד ע"ש וא"כ י"ל דאף דהרשב"ם סובר דמלח ותבלין הבלועים מדם יש לו דין איסור עצם וחמיר מן הדם מ"מ היינו רק היכי שהאיסור אוסר ורק אנו באין להתיר מתורת ביטול על האיסור בזה סובר הרשב"ם דכמו דצריכין ביטול על האוסר כמ"כ צריכין ביטול על הנאסר והנאסר דעביד לטעמי אין לו ביטול ומש"ה אסור משא"כ היכי שהאוסר הותר לגמרי בלא ביטול בזה מודה הרשב"ם דכיון דהותר האוסר הותר ג"כ הנאסר ואמרי' אין הנאסר חמיר וא"כ הכא כיון דציר דג טמא מותר מה"ת באין בו שמנונית וא"כ אף הבשר שנבלע בהדג והדר נפלט ג"כ מותר מה"ת שהבשר שנפלט מהדג לא חמיר מציר דג עצמו דהותר לגמרי כשיצא מהדג מה"ת בלא ביטול דהרי לא עדיף שאר איסורין מבב"ח עצמו כשנפרד הבשר מהחלב לגמרי דמותר והכא ג"כ הוי כנפרד מהאיסור כיון דציר הדג בעצמו כשנפלט הותר מה"ח וא"כ אף דהציר נפלט עם הבשר אעפ"כ כיון דהציר מותר הוי הבשר נפרד לגמרי מהאיסור ומותר מה"ת וא"כ ליכא הכא רק איסור דרבנן דמדרבנן אסור הציר ונעשה גם טעם הבשר נבילה וא"כ כיון שכתבנו דבאיסור דרבנן מודה הרשב"ם ז"ל דאמרי' אין הנאסר חמיר מן האוסר וא"כ שפיר מהני טעימת קפילא וכתירוצו של הח"ד והדברים נכונים וברורים ת"ל:

ובזה נוכל לומר גם דעת הסמ"ק הובא בב"י סי' ק"ג לחלוק על דינו של סה"ת בקדירה שאינה בת יומא והותמו בה מים תוך מעל"ע דסובר הסה"ת דחשבינן מעל"ע מחימום המים כיון דהמים נעשה נבילה וע"ז כתב הב"י בשם הסמ"ק דאחר דאין גוף האיסור בן יומא אין להחשיבו ב"י עכ"ל דלכאורה דעת הסמ"ק היפוך מהרשב"ם דהרי הרשב"ם סובר במלת הבלוע מדם דל"ב והכא ג"כ כן כיון דהנאסר הוא ב"י אסור לשיטת הרשב"ם. ולפמ"ש י"ל דדעת הסמ"ק כהרשב"ם רק דבקדירה שאב"י גם הרשב"ם מודה דכיון דהותר האיסור בעצם בלא תורת ביטול וכשיטת הר"ן ז"ל ע"ש בב"י דכיון דפוגם התערובות הוי כנבילה שאינה ראוי' לגר ועי' בד"מ סי' צ"ג מפורש דקדירה שאב"י הוי כעפר ומותר וא"כ מודה הרשב"ם ז"ל דהוחר הנאסר ג"כ דהנאסר הוי כמו מופרד מהאוסר דמותר אפי' בבב"ת לכמה פוסקים וכנ"ל:

הדרן לעניינינו דשוב נתיישבתי דלשיטת הש"ך דציר דגים בבישול וכבוש אסור מה"ת עדיין קשה דליכא למימר כמ"ש דמיירי הכא שלא בבישול וכבוש דא"כ בע"כ מיירי כילכית באילפס במליחה והרי ביש בו שמנונית אסור ג"כ מה"ח וא"כ היכי מיירי אי ביש בו שמנונית שוב אסור מה"ת ואי באין בו שמנונית הרי בכחוש קיי"ל דאינו אוסר רק כ"ק ולמה אסר ר"י בלא קפילא ובע"כ או דמיירי בשמן דמפעפע או בבישול והדק"ל דבלע והדר פליט דהרי היכי שהוא אסור מה"ת סובר הרשב"ם דהנאסר חמיר מן האוסר אמנם י"ל דמיירי במליחה ובכחוש היינו שהדג טמא הי' כחוש רק שהכשר שנמלח הי' שמן ולפמ"ש המחבר בסי' ק"ה ס"ט במליחה ג"כ אמרי' פיטום וההיתר השמן מפטם להאיסור הכחוש (ודלא כדעת הרש"ל הובא בש"ך דבמליחה לא אמרי' פיטום) והנה הח"ד בסי' ק"ה סקי"א כתב דהא דאמרי' פיטום אין הפי' דההיתר מפטם חתיכת האיסור הכחושה ונעשית שמנה וחוזר ואוסר לההיתר רק דה"פ דלעולם התתיכה הכחושה נשארה כחוש רק אחר שנפלט מהכחושה ונבלע בהשמנה אז נעשה הבליעה הכחושה שמן וכיון דס"ס נבלע בהשמנה כ"ק מוליך ההיתר השמן אח הבליעה בכולו ע"ש שהוכיח כן מדברי הש"ך וא"כ י"ל כנ"ל דמיירי כילכית באילפס במליחה והטמא הי' כחוש רק ההיתר שמן ואוסר בכולו מטעם פיטום ומש"ה אמר ר"י ליטעמי' קפילא ול"ק להרשב"ם דנימא בלע והדר פליט דכיון דהציר הנפלט אין בו שמנונית דהרי הכילכית בעצם לא נחפטם כמ"ש הח"ד וא"כ בשעת פליטה אפי' היתה הפליטה בעין בפ"ע מותרת מה"ת ואינו חוזר להיות איסור אחר שהותר וא"כ גם מה שפלט מה שנבלע בו שמנונית היתר אמרי' אין הנאסר חמיר מהאוסר כיון שהאוסר הותר לגמרי ורק מדרבנן אסור אפי' באין בו שמנונית ובאיסור דרבנן הרי כתבנו דמודה הרשב"ם וניחא הכל:

והנה כ"ז כתבתי לפי חי' הח"ד דמש"ה מהני טעימה משום דאין הנאסר חמיר מן האוסר. אולם במק"א כתבתי שלא כדברי הח"ד (תמצאנו לקמן סי' כ"ה) רק דעד ס' דהוי טעם גמור בזה הנאסר אוסר אף אם האיסור אינו מטעים א"כ נשאר הקושי' מכילכית אפי' לדעת הר"י דתי' הפלתי לא שייך כאן דהרי ר' יוחנן סובר דאפל"ס אסור וכמ"ש בתחלת דברינו:

אמנם אם נימא דכילכית באילפס מיירי במליחה ניחא בפשיטות דלא מיבעי' להסוברים דבמליחה לא אמרינן כלל חנ"נ א"כ בוודאי דל"ק רק דאפי' להפוסקים דבמליחה ג"כ נ"נ אעפ"כ לפענ"ד:

ברור דהא דלא מהני טעימה באוכל הוא רק בבישול אבל לא במליחה דהרי כל החשש משום דבלע והדר פליט והוי מב"מ דליכא למיקם אטעמא והרי קיי"ל דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולדעת המהר"ם שבמרדכי אפי' האיסור שמן אינו יוצא ולהרשב"א כשאיסור שמן יוצא והט"ז רוצה להכריע דבצלי שמן יוצא ולא במליחה כמבואר כ"ז בסי' ק"ה ס"ט אבל בכחוש כ"ע מודו דאינו יוצא וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א גופי' דנשאר האיסור במקומו ע"ש וא"כ י"ל דמיירי במליחה והדג טמא הי' שמן וההיתר כחוש וא"כ שפיר בעי קפילא מחמת שהאיסור שמן אוסר בכולו אבל טעימה שפיר מהני דלמאי ניחוש דבלע והדר פליט הרי כשנבלע ההיתר בחתיכת האיסור נשאר במקומו ואינו יוצא עוד ולדעת מהר"ם והמחבר לפ"ד הט"ז הוא כן אפי' כשהיתר שמן ועכ"פ כשהיתר כחוש הכ"ק שנבלע ממנו לתוך האיסור נשאר במקומו וא"כ לא הדר פליט כלל ושפיר מהני טעימה ול"ק דהרי האיסור דשמן מפטם להבלוע שבלע מההיתר ויוצא דז"א דהרי המהרש"ל הובא בש"ך סי' ק"ה סובר דלא אמרי' פיטום במליחה ואפי' להמחבר דגם במליחה אמרינן פיטום אעפ"כ הרי כתב הש"ך דכל דין פיטום אינו רק שתבלע באותו חתיכה בכולו אבל לא אמרי' פיטום מחתיכה לחתיכה לענין בלוע ושפיר מהני טעימה וע"ש בש"ך סקי"ט וסק"ל ובדגמ"ר שם ודוק (והנה בש"ס דפוס ווילנא שיצא כעת לאור עם פי' הר"ג מאור הגולה כתב על האי דכילכית דמיירי בבישול. ולדידי' צ"ל דס"ל כר"א דלא אמרי' כלל בשאר איסורין נ"נ ומש"ה מהני טעימה אבל לשאר הפוסקים צ"ל כמ"ש דמיירי במליחה):

והנה בסוגי' דחולין (דף צ"ט) גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים דקאמר אלא במאי לאו בס' שהק' תוס' דילמא מיירי בטעמי' כהן וכבר הובא תי' הפלחי על קושיית תוס' דטעימה לא מהני משום דבלע והדר פליט והח"ד כתב דתוס' הקשו לשיטת הר"י דאין הנאסר חמיר מן האוסר. ותמה אני ע"ז דא"כ יוקשה אהא דאמרו בגמ' אלא במאי לאו בס' ורש"י ז"ל כתב דמיירי שהסיר הגריסין ותוס' כ' דבא"מ גם תרומה בטל בס' אבל עכ"פ במינו אף דליכא רק פליטה צריך מאה ואחד וכמ"ש תוס' לשיטת רש"י וא"כ איך יפרנס הרשב"ם גמ' זו דלא ס"ל כהר"י רק דהנאסר חמיר מן האוסר וכיון דעדשין נבלעו בגריסין והדר פליט והוי מב"מ צריך ק"א ואיך אמרו בגמ' אלא במאי לאו בס'. והנה הי' אפשר לומר דאף דבתרומה דרבנן ג"כ צריך ק"א אעפ"כ בתרי דרבנן בטל בס' ומצינו חילוק זה לענין ביטול בכמה מקומות (ועי' ח"ד סי' ק"א סק"ב) ותרומת גריסין דרבנן דמה"ת ליכא אלא דגן תירוש ויצהר (וכ"מ בפלתי סי' צ"ב סק"ט דתרומת גריסין דרבנן) וכיון דחנ"נ בשאר איסורין ג"כ רק מדרבנן מש"ה לא בעי ק"א אמנם לפמש"ל במ"ש בתי' לתרץ דברי הרשב"ם דלמסקנא סובר חנ"נ מה"ת נדחה זה. אך שוב י"ל לפמש"ל דבאיסור דרבנן מודה הרשב"ם להר"י דאין הנאסר חמיר מהאוסר וא"כ כיון דהאיסור הוא א"מ או לדברי רש"י שהסיר הגריסין ובפליטה ל"צ בא"מ רק ס' שוב גם העדשין אין להם רק דין א"מ ושפיר קאמרי בגמ' דבס' בטל:

ואם כנים אנחנו בזה או בחי' הראשון מיושב קושיית הפלתי בסי' צ"ב סק"ט שהק' על הירושלמי בגריסין שנפלו לחוך עדשין דסובר רבי עד שירבה על כולהון וס"ל דנ"נ והק' שם דהרי רבי ס"ל מב"מ ל"ב וא"כ מה מהני אם ירבה כיון דבלע והדר פליט והוי מב"מ ול"ב ולשיטת הרשב"ם הנאסר חמיר מן האוסר ודוחק לומר כמ"ש תוס' (דף צ"ט) גבי שאני ציר דבדרבנן מב"מ בטל ותרומת גריסין דרבנן דהא משמע מכמה סוגיות הש"ס דגם בדרבנן מב"מ ל"ב ע"ש שדחק עצמו בזה. ולפמ"ש בתי' הא' דבתרומה בתרי דרבנן א"צ ק"א א"כ כמ"כ י"ל דאף אם נימא דגם בדרבנן מב"מ ל"ב אעפ"כ בתרי דרבנן כ"ע סוברים דבטל במב"מ וגם לפמ"ש בתי' הב' דבאיסור דרבנן מודה הרשב"ם ג"כ מיושב דתרומת גריסין דרבנן. וע"ש בפלתי שלפי תירוצו על הירושלמי ישאר הכא קושייתינו ואכמ"ל. רק לפמ"ש הכל ניחא ב"ה ודוק:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה