אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן יט

סימן יח

תשובה לחכם אחד:

בדבר השאלה בעצם הקוליות של עוף בנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שבר על שבר ולא שא"ש ונמצא אחר הבישול ולא נוכל לידע בעור ובשר אם הי' בהם ריעותא וגם לא בדקו בהניבים וכתבת לאסור דהוי תרי חששא חדא משום שבירת העצם גופא דהפמ"א הובא באחרונים אוסר שלא בהפסמ"ר וחדא מחמת עיכול ניבים שאף הלבו"ש שמקיל אינו מקיל רק בהפסמ"ר ותרי קולי בהפסמ"ר לא מקילינן וגם בפרט דבזה גם הלבו"ש מחמיר וכחבת דכשכנגדך דעתו להתיר בהפסמ"ר וסעודת מצוה. הנה בדברי הפמ"א יש לדבר אמנם מצד עיכול ניבי' לחוד יפה הורית דלדעתי דמ"ש הלבש"ר בפתיחה באריכות ובסי' א' סעי' ד' סק"ב להתיר בנקשר אפי' בלא בדיקה בניבי' ומפרש כן בדברי רמ"א שם סעי' ב' רק שהלבש"ר שם בסעי' ה' כתב דבשע"ש לא מהני אבל בשא"ש מועיל אף בלא בדיקת ניבי' בהפסמ"ר ומטעם דמצרפי' דעת הרשמ"א ז"ל סס"י נ"ו דגם בנשבר במקום צוה"ג מהני קשירה אף דהחשש הוא מצד אחר דהיינו מחמת הגידי' וא"כ כמ"כ כאן מהני קשירה ומצרפי' דעתו לספק ונסתייע מדברי הנוב"י שם סי' כ' ולפענד"נ דאפי' בשא"ש ג"כ צריך בדיקה בניבי' ואם לאו א"א להתיר בשום פנים ואני אומר דהרשמ"א לא קאמר אלא בנקשר במקום צוה"ג או בשבירת גף סמוך לגוף בסי' נ"ג אבל בכאן גם הרשמ"א מודה דאין להתיר בזה והטעם בזה דבגף דאנו חוששין שמא אח"כ נכנס חלק השבור תחת הכנף וניקבה הריאה ע"י העוקץ או שע"י חוזק השבירה והשמוטה חיישינן דבשעה שנעשית שמוטה ונעקרה ממקומה ומכח המשיכה שמשכה הצלעות וגם הריאה שנחבאת בין הצלעות אז ניקבה הריאה וא"כ עכ"פ אתר שחזר ונקשר אין לחוש עוד שנעשה אח"כ נקיבת הריאה וכן נמי בנשבר במקום צוה"ג חיישינן דמחמת שהעצם מתנדנד נפסקו הגידי' אבל אחר שנקשר אין לחוש וא"כ בזה כתב הרשמ"א דכיון שחזר ונקשר זה סימן שלא הי' טריפה ולא ניקבה הריאה ובצוה"ג לא נפסקו הגידי' אבל כאן גבי קוליות סמוך לגוף דחיישי' לשמוטה ולעיכול והרי שמוטה בלא עיכול כשרה רק דחיישי' לעיכול ג"כ והיינו דאמרי' דבשעת שבירה מכח השבירה נעקרה ממקומה ונעשתה שמוטה והכא לא חיישי' דבאותה שעה נעשה ג"כ העיכול דבשעה מועטת לא איעכול ניבי' וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ה סק"ד (ולא כיש שכתבו להיפוך דחיישי' לעיכול והעיכול יגרום השמוטה דהרי עיכול בלא, שמוטה:

כשרה) וא"כ בודאי גם הרשמ"א מודה דהרי אין ראי' כלל במה שחזר ונקשר לומר דהוא כשרה דהרי י"ל דבאמת נעשתה שמוטה ועדיין היתה כשרה דשמוטה בלא עיכול כשר ואז נתרפאת השבירה וחזר ונקשר ואח"כ איעכול ניבי' ונטרפה. והלבש"ר בעצמו כ"כ בסי' י"א דלא מהני י"ב חודש בשבירת הקוליות סמוך לגוף ונקשר מה"ט דכתיבנא ע"ש (ועי' פמ"ג במ"ז סי' מ"ת סקי"א ד"ה ויש) ואני אמרתי ג"כ ראי' לזה דהרי שבירה במקום שהוא טריפה הוא מטעם שאינו יכול לחזור ולחיות וגם במקום שהוא כשרה דאסור האבר משום אבר מדולדל אף שהוא מדרבנן אעפ"כ הוא מטעם זה דאינו יונק מהבהמה ומסרחה וכמבואר בסי' ס"ב סעי' ג' ומטעם זה ג"כ מותר כשחזר ונקשר דזה סימן שהוא כשרה וא"כ יוצמח מזה דין חדש דהיכי שיש שני שבירות אחת מארכובה ולמטה דלכ"ע כשרה ואחת בקוליות דלכ"ע טריפה והשבר העליון נעשה ראשונה ואח"כ השבר התחתון והתחתון נתרפא ולא העליון א"כ יהי' כשרה בזה לכ"ע אף להחולקי' על הרשמ"א דהרי אם אינו יכול לחזור ולחיות מלמעלה דאינו יונק איך נתרפא מלמטה ובע"כ דהוא כשרה ודבר זה לא מצינו בשום פוסק דבשלמא בנשבר הקוליות סמוך לגוף דחוששי' לשמוטה ל"ק דבשמוטה האבר יונק והא דאסור האבר בשמוטה במקום שאין עושה טריפה הוא רק מנהג ישראל כמבואר בסי' ס"ב שם אבל במ"ש קשה אלא ודאי דאסור ג"כ מה"ט דכיון שלא ראו בשבר העליון אם עוב"ח אמרי' דילמא נתרפא בשעה שהי' עוב"ח דעדיין היתה כשרה ואח"כ נתקלקל החיפוי ונטרפה אח"כ וא"כ כאן ג"כ כן אך בראי' זו יש לפקפק דבאמת נראה דאף בשבר שהוא טריפה אעפ"כ עדיין יונק ועי' בחי' מהרא"ל ס"ס נ"ה אבל גוף הדברים שכתבתי הן ברורי' בטעמם (שוב ראיתי שהלבו"ש בסי' א' ס"ת מסופק בדין זה בנשבר בשני מקומות ונקשר התחתון עש"ה) ומשום זה נראה דאפי' שא"ש ג"כ א"א להקל בסמוך לגוף בלא בדיקת נובי' ולא כהלבש"ר והנוב"י והדברי' האלה ברורי' כשמש ויפה הורית רק שאני מוסיף דאפי' בשא"ש ג"כ אסור דאין כאן שום צירוף דעת הרשמ"א. ממני הדו"ש:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה