אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן יח

סימן טז

לכבוד הרב המאוה"ג מופלא ומופלג וכו' מו"ה אברהם יהושע העשיל נ"י אבדק"ק שענא:

בדבר השאלה בעוף שנשבר עצם האמצעי במקום צומת הגידין היינו שהי' למעלה מגודל ממקום הארכובה ולמטה מחצי עצם האמצעי והשואל שאל את כ"ת בעוד התרנגולת חי וכ"ת לא ראה רק ע"פ דברי השואל אמר שנתקשר שבר אל שבר ועפ"ז התיר כ"ת אחר שתטיל ביצים בטעינה חדשה ואח"כ מתה התרנגולת והלך שכנגדו ובדק התרנגולת וראה שלא הי' שא"ש רק שבר על שבר וגם נתעקם חלק אחד מהשני וגם הי' שינוי מראה והבשר בריא. וע"ז הצד שכנגדו מזלזל בכ"ת באמרו שכ"ת עשה מכשול בזה וכ"ח אומר שגם באופן זה כשר אם תטיל ביצים ועתה הגם שנתתי לכ"ת באסטראווצא תעודתי עכ"ז עודם אומרים בשמי שהסכמתי שהוא טריפה ואך לפנים כתבתי. ע"כ למלאות רצון כ"ת לכתוב עוד הפעם אברר הדברים אשר לא כן הוא. הנה צד שכנגדו אומר שהוא טריפה מתרי טעמי. חדא כיון שנתעקם העצם מיקרי יצא לחוץ וטרפה. ונסתייע מלשון הב"ח ביו"ד ס"ס נ"ה ובטריפה ודאי לא מהני לא בבהמה י"ב חודש ולא בעוף הטלת ביצים. שנית הוא אומר ממ"ש הלבש"ר בסי' י"א סעי' א' דין וי"ו דהיכי שיש שינוי מראה צריך שיהי' י"ב חודש משעה שראינו השינ"מ. וע"ז כתב כ"ח על ראשון שזה לא מיקרי יצא לחוץ. אך ביקש ממני לבאר דעתי בכונת הב"ח. ועל השנית אומר כ"ת כיון דבשא"ש מתיר:

הלבש"ר סי' א' סעי' וי"ו דין ט"ז אף בשינ"מ וא"כ לדעת הב"ח דסובר דשע"ש יש לו דין אחד עם שא"ש וא"כ מהני יב"ח בשע"ש אף דיש שינ"מ כמו בשא"ש אלו דברי כ"ת:

ועתה הנני אומר על ראשון על דברי שכנגדו שנסתייע דברי הב"ח באמנה אשר זאת לא עלה על רעיון הב"ח כלל והמעיין בהג"א שהביאו הב"ח שם מיירי שיצא העצם לחוץ לגמרי דרך נקב והי' נקשר שע"ש והקשירה היתה חלק אחד לאמצעית חלק השני ומש"ה דחה דברי הב"י אבל זה ודאי דלא מיקרי יל"ח אם לא יצא לגמרי לאויר העולם. ובדב"ח פ"ד דחולין אות מ"א ובפרישה סי' נ"ה ובב"י סי' נ"ו כתבו בהדיא דבעי שיהי' מגולה לאויר העולם וגם כל הפוסקים כתבו בלשונם שיצא דרך נקב ועי' בלבש"ר בפתיחה רק דעה אחת הוא הי"א שבראב"ד דגם בפנים מיקרי יל"ח אולם דעה זו לא הובא כלל בש"ע ואף דהלבש"ר בפתיחה כתב דהרמ"א חשש ג"כ לחומרתם אעפ"כ כבר כתבו האחרונים דלית מאן דחש לה. אך עוד נראה דאפי' הי"א שבראב"ד גופייהו ג"כ מודו דעכ"פ בעי שיל"ח עד העור והגם שראיתי בס' אם לבינה בסי' נ"ה ס"ק כ"ב בשם הכנה"ג דביל"ח עד העור גם הראב"ד מודה לדעת הי"א שאסור אבל דבריו תמוהין דהרי הב"י והדב"ת הנ"ל הביאו לשון הראב"ד דדוקא יל"ח ששלט בו האויר אבל בפנים אע"פ שיצא מן הבשר לגמרי כשר וכו' הרי בהדיא דלהראב"ד בעי שיהי' ניקב העור ג"כ (וס' כנה"ג אין תח"י) וא"כ נראה להיפוך דגם להי"א בעי ג"כ עכ"פ שיהי' ניקב עד העור. וכ"נ מלישנא דהכלבו המובא בב"י שם וכ"מ בלבש"ר בפתיחה שמפרש כן דעת הי"א. ועוד אני אומר דגם להי"א הוא רק בבהמה דבזה אוסרין אף אם העור לא ניקב דעור הבהמה ובשרה תרי מילי נינהו אבל בעוף דעורו ובשרו ראויין לאכילה י"ל דמודים הי"א דבעי שיצא לאויר העולם דהרי גם לענין עוב"ח את רובו בעינן בבהמה רוב בשר רק מיעוטו עור אבל בעוף מחצה בשר ומחצה עור מצטרפין לרוב והוא ג"כ מטעם הנ"ל דעוף עורו רך וטוב לנו למעט בפלוגתא וגם שלא יהי' דעת הי"א אלו שלא כהלכתא בכל מה דאפשר ואל תשיבינו מהא דאמרו בפא"ט (דף נ"ו ונ"ז) כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף דהא בורכא דהרי עיקר הטריפות דנשבר העצם ויל"ח הוא ג"כ בעוף רק דהא דיל"ת בעוף בזה נשתנה דינם כיון דעור והעוף הוא ג"כ כבשר והבריאה של עוף נשתנה מבהמה דהרי לענין זה גופא דעובחא"ר בעי ג"כ בבהמה רוב בשר ואם לאו טריפה ובעוף כשר מחצה בשר. וכן לענין חסר ויתיר וחליף דטריפה בבהמה וכשר בעוף כמבואר בס"ס ל"ה מטעם דעוף אין לו מנין ידוע והוא כנ"ל. וא"כ בענינינו בנשבר העצם כיון דבנקשר ובליכא נקב ולא ריעותא מותר וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ד ואף בלא הפסמ"ר רק בשאלה זו דאיכא שינוי מראה והלבש"ר סי' א' סעי' וי"ו דין י"ב מטריף בזה בשע"ש ואף בהפסמ"ר ואם הבשר בריא לגמרי בזה כתב הלבש"ר בעצמו דמותר וזה תלוי בראות עיני המורה. והנה דברי הלבש"ר נובעין מהפמ"ג בש"ד בסי' נ"ה ס"ק י"ז שכתב בנשתנה אפשר דיש להטריף אפילו בשא"ש והלבש"ר הכריע לאסור בשע"ש ולהתיר בשבר אל שבר אבל אין זה ברור מלשון הש"ך די"ל דכונת הש"ך דוקא בליקוי בשר ובכמה מקומות שכתבו ש"מ וכונתם ליקוי בשר ועי' בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' י"ג. וגם אם נימא דכונת הש"ך הוא גם בש"מ לחוד אעפ"כ י"ל דבחזר ונקשר שע"ש אינו אוסר רק בלא הפסמ"ר אבל בהפסמ"ר מותר וכ"כ בגליון רש"א וא"כ מותר עכ"פ בהפסמ"ר. אבל זה כבר כתבתי בתשובה אחת דבעצם האמצעי דדעת הרי"ף והרמב"ם והב"י דאין בו שום טריפות כלל בעצם הזה אם צומת הגידין קיימין דיש לצרף דעתם לספק והשגתי שם על הלבש"ר בפתיחה אות ל"ג ול"ד שכתב דכל מה שאסור בקוליות אסור גם בשוק ואין מצרפן דעת המתירין בשוק לספק לפי שהרמ"א כתב בזה ואין לשנות ע"ש ובאמת ז"א דאף דכלל בידינו מכללי הוראה דהיכי דהרמ"א הכריע נגד המחבר אין מצרפין דעת המחבר לספק אבל נראה דכ"ז היכי דהכריע דהלכה כן בודאי אבל היכי דהרמ"א גופי' הכריע רק לאסור מספק א"כ אף דקבלנו על עצמינו לפסוק כהרמ"א אעפ"כ הרי הוא גופי' פוסק כן רק מכח ספק וממילא דספק עכ"פ הוי וכאן ג"כ פוסק כן רק מספק כמבואר מדבריו בד"מ סק"ד וז"ל ולכן אין להקל באיסור דאורייתא ע"כ ומבואר דאי הוי איסור דרבנן הוי מותר הרי דהוא רק ספק וכ"כ להדיא הפמ"ג במ"ז סק"א וז"ל וכ"פ רמ"א והיינו מספק ולא ודאי ע"כ. וגם הט"ז בסק"א בשם רש"ל מצרף דעת המתירין ע"ש. והראי' שהביא הלב"ש שם מהמ"ע המובא בש"ך סי' נ"ה סק"ד דחיתי שם בתשובה וכעת ראיתי בפ"ת ג"כ ס"ק ט"ז בשם הפמ"א דמצרף דעת המתירין. והנה הלבש"ר בעצמו כ' בסעי' א' דין ד' לענין נשמט להתיר בש"מ ואין ליקוי בשר כיון דיש פוסקים מתירין לגמרי וא"כ הכא בעצם האמצעי כיון דיש פוסקים מתירין לגמרי וא"כ אם חזר ונקשר שע"ש אף דיש שינוי מראה אעפ"כ יש מקום להתיר אף בלא הפסמ"ר אם אינו במקום צה"ג:

והנה בשאלתינו שהי' למטה מחצי עצם והנה במקום צה"ג מבואר ביו"ד ס"ס נ"ו דלא מהני קשירה ואף להמתירין הוא רק בשא"ש ולא שע"ש ואפי' בשא"ש ג"כ רק בדליכא ש"מ אבל בל"ז כולם אוסרין אף דליכא ליקוי בשר וא"כ לפ"ד הלבש"ר בפתיחה אות ל"ו דלעולם צה"ג הוא עד חצי עצם וא"כ אסור. אבל האחרונים ועי' בס' א"ל בסי' נ"ו סעי' ט' מעיד בשם רוב פוסקים וכן עמא דבר להתיר בהפסמ"ר בתרנגולת למעלה מאצבע וא"כ אף דכתבו הפוסקים דתרי הפסמ"ר לא מקילינן רק היכי שיש ג"כ כבוד שבת או אורחים אעפ"כ לפמש"ל בנקשר שע"ש ואין ליקוי בשר אף דיש ש"מ אם אינו בעצם הקוליות רק בעצם האמצעי דיש מתירין לגמרי דאין בו טריפות:

כלל יש מקום להתיר אף בלא הפסמ"ר וא"כ אין כאן רק מחמת צה"ג וכיון דהוא למעלה מאצבע מותר בהפסמ"ר לסמוך על הפוסקים דבתרנגולת כלין צה"ג עד אצבע ויש מקום להתיר אף בלא הטלת ביצים וממילא נדחין כל דברי שכנגדו:

והנה על מה שהתיר כ"ת אחר הטלת ביצים הנה זה אין ספק שזה מהני בכל מקום שיש ספק טריפה כמו בבהמה וב"ח. ומה שאומר שכנגדו מדברי הלבש"ר סי' י"א ס"א דבעי יב"ח מעת שראינו הש"מ אומר אני דאם הי' כדברי האוסר לא מהני כלל ודברי הלבש"ר תמוהין מאוד דהרי מה שאנו אוסרין ש"מ הוא משום דאין אנו בקיאין בנתמסמס וא"כ כמ"ש הלבש"ר לענין עוב"ח את רובו דחוששין דילמא אח"כ נתקלקל החיפוי ולא מהני יב"ח א"כ גם כאן ג"כ מאי מועיל יב"ח גם אחר שראינו הש"מ דדילמא אז עדיין לא נתמסמס ומש"ה חי ואח"כ גברה הלקותא ונתמסמס וברור בעיני דאין לסמוך על דברי הלבש"ר בזה. אבל כ"ז בלא נקשר אבל בנקשר אף שלא נקשר שא"ש רק שע"ש כתב הלבש"ר בעצמו בסי' הנ"ל סעי' ב' דין ג' דמהני יב"ח מעת הקשירה וכ"כ הפמ"ג בס"ס נ"ו ותמהני על כ"ת ועל האוסר שלא ראו דברי הלבש"ר והטעם דאחר הקשירה כיון שנתרפא לא יקלקל עוד הגידין ובע"כ ליכא חשש רק על קודם הקשירה וא"כ כיון דחי יב"ח אחר הקשירה הרי נתברר דהוא כשרה דטריפה אינו חי יב"ח וא"כ אין צורך למ"ש כ"ת לצרף דעת הב"ח דסובר דשע"ש דינו כשא"ש דבאמת אין זה ענין כלל כיון דס"ס קשירה לא מהני במקום צה"ג אף בנקשר שא"ש ובפרט דאיכא ש"מ רק ההיתר הוא פשוט כיון דעיקר החשש הוא על הגידין דמחמת שדורסת על הרגל הנשבר עלולין צה"ג להתקלקל וא"כ הוא רק עד שנתרפא אבל אחר שנתרפא אפי' שע"ש ליכא למיחש יותר אלאחר שנתרפא ומש"ה מהני יב"ח מעת שנתרפא:

והנה אחרי שד"ת הוא לא אכחד במה שלבי מהסס דבנקשר שע"ש כיון שקפצו השברים זע"ז א"כ בע"כ העצם נעשה עב יותר מטבעו ובע"כ צה"ג נמתחין ביותר י"ל דעלולין תדיר ליפסק אף אחר שנתרפא ולא קשיא דא"כ אפי' למעלה מצה"ג בנקשר שע"ש ולא יל"ח וליכא ריעותא דמותר ואף בלא הפסמ"ר ואמאי לא ניחוש ג"כ דדילמא כח המתיחה שלט למטה במקום צה"ג ונפסקו עי"ז זה לא קשיא דשאני הכא דהוא שלא במקומו ואם יופסק יותר עלול ליפסק במקומו ולא שלא במקומו ובפרט שבשר רך וגידין קשין ועי' בס' א"ל בסי' נ"ו סק"ה אבל בנשבר ונקשר שע"ש וקפצו השברים זע"ז במקום צה"ג ממש ובפרט היכי שיש עוקצין מאן יימר דאין עלולין צה"ג ליפסק אף אחר הקשירה וקשה הדבר בעיני לסמוך להתיר ביב"ח אף כי הפמ"ג והלבש"ר מתירין אעפ"כ תורה הוא ובפרט להחמיר אבל כיון שהפמ"ג והלבש"ר מתירין מי שסומך עליהם להתיר אין למחות בו רק בשאלה זו בודאי מותר בלי פקפוק אתרי שיש מקום להתיר בהפסמ"ר גם בלא יב"ח ומכש"כ אחר יב"ח ובעוף אתר הטלת ביצים בטעינה חדשה. כ"ז כתבתי לברר שיפה הורה כ"ת להתיר ושלא כדברי המערער דברי הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה