אור ברסלב

שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט

סימן טז

סימן טו

הנה המחבר ביו"ד סימן ל"ו ס"ב כתב אפי' נגלד קרום העליון כולו כשרה אלא שצריך בדיקה והוא נובע מהבה"ג. והראשונים ז"ל בחולין פא"ט כתבו דלישנא דגמרא לא משמע כן ורק חששו להחמיר כדבריו. והש"ך בסימן ל"ו סק"ט כ' דאף לדידן דאין בקיאין בבדיקה אעפ"כ בנגלד בקיאין משום דאם הי' נקב הי' ניכר לעין כיון דנגלד ובתבו"ש שם כתב טעם אחר דמשום הכי בקיאים בנגלד משום דאין הדין מבואר בגמרא רק מהבה"ג:

אך נראין דברי הש"ך שהצריך לטעם דניכר לעין דלפענד"נ דדברי הבה"ג מוכרחין והוכיח דינו מגמרא זו עצמה בחולין (דף מ"ו) דאמרו פשיטא אינקב עילאה וכו' תתאה מגין כדרבה דאמר האי ריאה דאיגלד וכו' כשרה אינקב תתאה וכו' עילאה מגין או לא מגין פליגי בה ר"א ורבינא ח"א מגין וח"א לא מגין והלכתא מגין כדרב יוסף וכו'. וקשה לי טובא דהרי זה ברור ומבואר בכמה פוסקים בהרבה מקומות דכל מה שברא השי"ת כל אבר ואבר בכל מיני ברואים הכל לצורך ואין דבר לבטלה בטבע הבריאה ובדברי האחרונים מכונה בשם כונניות. ולפי זה למ"ד דעילאה אין מגין וזה פשיטא דאיגלד כולו כשר כדרבה ואם כן לענין מה נברא קרום עילאה דהרי אף אם נגלד כולו כשר וגם אין לומר דנברא להגן שבאם ינקוב תתאה יהי' העילאה מגין דזה ניחא רק למאן דאמר עילאה מגין אבל למאן דאמר דאין מגין קשה. וגם קשה מאי מסופקין בגמרא אי עילאה מגין והרי בע"כ מגין דכיון דפשיטא דנגלד עילאה כשר אם כן אי לא מגין יהי' בריאת הקרום עילאה לבטלה לגמרי וזה דבר שאי אפשר לומר כן אלא בעל כרחך צריך לומר דבאמת יוכל היות שבאם ניקב תתאה דעילאה אין מגין רק דע"ז גופא צריכין קרום העליון שיהי' הגנה על הקרום התחתון שלא יהי' עלול לינקוב דאילולי קרום העליון הי' התחתון נוח לינקוב מחמת נשיבת הרוח שמרחפת תמיד הריאה ומשום הכי נברא קרים העליון להגנה אבל אם באמת לא הועיל הקרום העליון וניקב התחתון סובר חד מאן דאמר דאין מגין. ולפי זה כיון דאפושי פלוגתא לא מפשינן אם כן אף דהילכתא דעילאה מגין אף על פי כן מסתמא גם מאן דאמר מגין אין חולק לגמרי רק דסבירא ליה דנברא להגן גם כן אבל ע"ז לא מצינו דחולק שיהי' סובר שקרום העליון לא נברא להגן על התחתון שלא יהי' נוח לינקב רק דסובר שנברא להגן בשניהם הן שלא יבוא התחתון לידי נקב והן אם אפילו ניקב שיהי' מגין אבל על כל פנים זה מודה דאילולי קרום העליון נוח התחתון לינקב. ואם כן כשנגלד קרום העליון נוח התחתון לינקב רק דכשר אם לא ניקב אבל על כל פנים כיון דנוח לינקב בעי בדיקה ושפיר הוכיח הבה"ג דינו וכמדומה לי שהוא קרוב לאמת ב"ה:

סימן יז. לכבוד הרבני החריף המופלג הותיק כש"ת מו"ה יחיאל אהרן נ"י מדאלישיץ:

הנה ע"ד אשר בא שאלה לפני מעכ"ת בנקב משוך באופן שיש לתלות במשמוש ידא דטבחא והי' בין החתוכים באונא האמצעית בצד אונא השלישית ובסימן ל"ו מבואר שבמיצר החזה תלינן בטבח שניקב בציפורניו בשעת המשמוש. אולם בספר דעת קדושים סי' ל"ו סעי' ט' במקדש מעט ס"ק ל"ט כתב בשם רש"ך דאין תולין אלא כשהטבח הוציאה בלא כוונה אבל בהכנסת ידו לבדוק שמכניס ידו בנחת אין לתלות וכ"כ בדע"ק סי' ל"ט שאין לתלות מסתמא במשמוש שעושה בשעת מעומ"ש בסירכא זה תורף דבריו. ומעכ"ת כתב שבס' מנחת הזבח כלל כ"ח לא כתב כן רק דבמיצר החזה תלינן בסתמא בידא דטבחא אפי' בשעת בדיקה זולת אם הטבח יודע שעשה בנחת אז לא תלינן אבל בסתמא תלינן ונסתפק מעכ"ת למעשה איך להורות. שנית נסתפק במ"ש בס' אהל יצחק סי' ל' שדוקא באונא עליונה למעלה מן החריץ זה נקרא מה"ח אבל לא בשארי מקומות. אבל בלבושי שרד סי' ל"ו ס"ק ל"א משמע דכל האונות בצד החזה נקראים מיצר. שלישית נסתפק במ"ש בס' מנה"ז דדוקא בצד הדופן נקרא מיצר אבל לא מקמא נגד הלב. וע"ז נסתפק ג"כ מעכ"ת מה הדין בין החתוכים אם דינו כצד הדופן ונקרא מיצר ותולין או דינו כמקמא ואין תולין. ומע"כ הכשיר הבהמה וסמך להקל וצירף ג"כ לסניף לתלות קצת שעשה הנקב בשעה שמישמש בבדיקת חוץ רק מבקש להודיעהו דעתי בזה במחלוקת אחרונים הללו גם בספק השלישי שנסתפק::

והנני אומר בדין הראשון שכתב בס' דעק"ד דלא תלינן בטבח זולת במשמוש שלא בשעת בדיקה אבל על משמוש שבשעת בדיקה אין תולין אפי' במה"ח דבסתמא בודק בנחת. הנה לכאורה דבריו מסתברין:

דכיוצא בזה מבואר בסי' מ"ו סעי' ב' בפמ"ג ובאה"ט דהמסרסים התרנגולים ותופרין הקריעה מותרין דמסתמא יודע לעשות באופן שלא יגע בהבני מעיים כיון שהוא אומן ובקי הרי דסומכין ע"ז להקל כש"כ הכא שהוא להחמיר כיון שהוא אומן בודאי מכוון בשעת הבדיקה שלא ינקוב הריאה ובפרט שצריך לבדוק בנחת בבדיקת פנים שלא ינתק הסירכות כמבואר בתב"ש סי' ל"ט. אבל עכ"ז אין הנידון דומה לראי' דשם שפיר אומן לא מרעא אומנתו ועושה באופן שלא יגיע מהתיקון קלקול שינקוב עי"ז הבני מעיים ותמות הבהמה. אבל הכא אינו עושה שום קלקול במה שניקב הריאה כיון דכבר נשחטה ואם הדין דחולין במשמוש ידד"ט א"כ מכשירין הבהמה ואין כאן שום קלקול.

ואף שהדין הוא שיבדוק בנחת אעפ"כ זה הוא בצד בשר הריאה שלא ינתק הסירכות אבל לא בגוף בשר הריאה במקום שאין סירכא. ויותר י"ל דמתוך שהוא בהול לבדוק במה"ח בכל המקומות שבה נוכל לתלות שעשה הנקב בצפורניו בשעת הבדיקה:

והנה לכאורה יש ראי' לדעת הדעק"ד מהא דאמרו בתולין (דף מ"ט) אינקבה ריאה היכי דממשמשא ידד"ט תלינן או לא תלינן וכו' והלכתא תלינן. והנה לדעת הפוסקים בסי' ל"ט סעי' ב' שאסרו בנאבדה הריאה בלא בדיקה והנה לכל הפוסקים עיקר בדיקה היא מסירכות שהיא מיעוט המצוי ובלא בדיקה אסורה וא"כ מה שהוסיפו בגמ' לומר היכי דממשמשא ידד"ט קשה דהרי לא משכחת לה בלא משמוש ידד"ט דהרי אם הוציאו קודם בדיקה בלא"ה אסורה ובע"כ כשבדקו וא"כ לעולם הוי משמוש ידד"ט והול"ל בסתמא בגמ' אינקבה ריאה תלינן בידד"ט או לא. אלא בע"כ בשממשמש בשעת בדיקה לא איסתפקו בגמ' כלל כיון שאז בודק בנחת ואין תולין ומש"ה אמרו היכי דממשמשא ידד"ט להורות ע"ז דהספק הוא דוקא במישמש אחר בדיקה וכיון דהספק בגמ' רק במישמש אחר הבדיקה וע"ז קאי והילכתא תולין א"כ מוכח כהדעק"ד דבשעת בדיקה אין תולין אבל כ"ז הוא רק לדעת האוסרין בנאבדה ריאה בלא בדיקה אבל לדעת המתירין אין ראי' ואפי' לדעת האוסרין אעפ"כ לפמ"ש התב"ש בסי' ל"ט סעי' וי"ו להכשיר בלא בדיקת פנים בבדיקת נפיחה אח"כ ודלא כהפמ"ג שם עי' בלבש"ר שם. וא"כ שפיר משכחת לה כשלא בדק בפנים מש"ה הוכרחו בגמ' לומר היכי דממשמשא ידד"ט. וגם י"ל בגדיים וטלאים לפ"ד יש פוסקים דלא תיקנו בהם כלל בדיקת הריאה. וגם י"ל דסירכא בכסדרן דכשרה מדינא דגמ' ולמטה מחצי' גם אנו מכשירין ולפ"ד הפוסקים דעיקר בדיקת הריאה היא מחמת סירכות דשכיחי אבל שארי טריפות לא בעי בדיקה א"כ בין החתכים למטה מחצי' לא בעי בדיקה ושפיר אמרו היכי דממשמשא ידד"ט וא"כ עדיין י"ל לתלות אף בשעת בדיקה:

אבל נ"ל ראי' להיפך לתלות גם בשעת בדיקה דהנה נקטו הלשון בגמ' היכי דממשמשא ידד"ט ולא אמרו אם משמשא ולפי מש"ל לפרש דמיירי בגדיים וטלאים דלא בעי בדיקה או בין החתכים בכסדרן אבל במקום דבעי בדיקה אין תולין בשעת בדיקה רק במקום דלא בעי בדיקה ואחרמי דבדק אז תולין בידד"ט א"כ הול"ל אם משמשא ומדאמרו היכי דממשמשא משמע דאשמעינן רבותא דאפי' היכי דהבדיקה חיובא אפ"ה תולין בידד"ט ולא כמ"ש הדעק"ד:

אבל רש"י ז"ל מציין שם ע"ז אני שמעתי במיה"ח שמתוך הדחק היד קורעת בצפורניו וכמדומה לי שבכ"מ שיודע שיכול לתלות וכו' או שתלשה בחזקה והנה קשה מניין להם להמציא דין זה דדוקא במיצר או בכח מה דלא מבואר בגמ' ואם אמרו כן מסברת עצמם א"כ הו"ל לרש"י ז"ל לציין דברים הללו אמה דאמרו שם והלכתא תלינן כיון דהוא דין בפ"ע. אבל ממה שציין רש"י ז"ל זה באמצע הסוגי' אמה דאמרו היכי דממשמשא ידד"ט מבואר דמפרשו כן דברי הגמ' ובע"כ דהוכחתם מדאמרו היכי דממשמשא וא"כ נראה שרש"י ז"ל לא פי' כפירושינו דלפמ"ש הכונה הוא היכי דהבדיקה חיובת וא"כ מוכח לכאורה איפכא דבשעת בדיקה לא תלינן וכמ"ש הדעק"ד ומש"ה הוכרחו לפרש דהא דאמרו היכי דממשמשא הכונה הוא במיה"ח אמנם נראה דאפי' אם נימא דבשעת בדיקה ג"כ תולי אעפ"כ הוכיחו דינם שפיר משום דהא דבשעת בדיקה תולין יש להוכיח מהא דנקטו בגמ' ידא דטבחא דקשה למה דוקא נקטו טבח דמה לי טבח או אחר ומש"ה פירשו דקאי אטבח בשעה שבודק מסירכות דבזמניהם הי' הטבח השוחט והבודק והמוכר כמבואר בס"ס ס"ה ומש"ה אשמעינן רבותא דאפי' בשעת בדיקה ג"כ איפלגו והלכתא תלינן ומש"ה שפיר אמרו טבחא להורות ע"ז דתולין אפי' בשעת בדיקה רק דעדיין הי' קשה להם דהול"ל אינקבה ריאה תלינן בידד"ט או לא ושפיר הוי ידעי' דקאי אפי' אשעת בדיקה דאל"כ מה לן טבח או אחר ומש"ה הוכיחו דלשון היכי דממשמשא בא ג"כ ללמד והיינו דלאו בכ"מ תלינן ומש"ה פירשו דרק במיה"ח תלינן ולרש"י ז"ל בשארי מקומות נמי אם יודע שבכח ועכ"פ בא למעט בזה שלא במקום מיצר שאינו בכח וגם לישנא דטבחא ניחא וא"כ בעי בגמ' לומר תרווייהו דאי אמרו היכי דממשמשא ידא לחוד לא הוי ידעינן להקל לתלות אפי' בשעת בדיקה ומש"ה אמרו ידד"ט דממה שאמרו טבח מזה שמעינן להקל לתלות אפי' בשעת בדיקה ואי אמרו אינקבה ריאה תלינן בידד"ט היינו אומרים להקל דבכ"מ תלי' ומש"ה אמרו היכי דממשמשא להורות חומרא דרק במיה"ח או בכח אז תלי' אבל לא בענין אחר. ומעתה כיון דהפוסקים החליטו בכונת רש"י ז"ל שלא בא לחלוק על דעה ראשונה רק להוסיף וכדמשמע מלשון רש"י ז"ל ובחדא מנייהו והיינו או במיצר אפי' בסתמא או שלא במיצר ובכח תולין עי' תבו"ש סי' ל"ו סק"א וא"כ מבואר דבמיצר תלינן אפי' בסתמא ואפי' בשעת בדיקה דכיון שביארנו דבגמ' מיירי בשעת בדיקה וא"כ אם נימא דלהי"א שברש"י בעי תרווייהו מיצר וכח ורש"י בא להקל דבכת:

לחוד סגי א"כ קשה מנ"ל להי"א שברש"י לפרש בדברי הגמ' למעט שני דברים דרק במיצר וגם בכח דדילמא רק ממעט חדא ואם נאמר דלי"א שברש"י תולה רק במיצר ולא בכח ולרש"י ז"ל איפכא א"כ בע"כ רש"י חולק אדעת הי"א והרי הפוסקים פסקו שני הדינים דס"ל דרש"י לא פליג רק בא להוסיף וכיון דיש לנו ראי' מדאמרו טבת דהכוונה אפי' בשעת בדיקה וא"כ במיה"ח אפי' בסתמא שלא בכח ואפי' בשעת בדיקה ג"כ תלינן ולא כמ"ש הדעק"ד רק כדעת המנה"ז:

אבל נראה דאף שביארנו דבגמ' מיירי בשעת בדיקה אעפ"כ אפי' שלא בשעת בדיקה רק מישמש אחר הבדיקה בעי ג"כ מיצר או כח ולא אמרי' כיון שאין כוונתו עכשיו לבדוק בנחת מסתמא הוא בכת דא"כ הו"ל להגמ' להשמיענו ג"כ רבותא זו דשלא בשעת בדיקה או שאינו טבח ג"כ מקילין לחלות בכ"מ אפי' שלא במקום המיצר ושלא בכח ומוכח דאין חילוק בין שעת בדיקה ושלא בשעת בדיקה דבמיצר או בכח בחדא מנייהו תלינן אפי' בשעת בדיקה ושלא במיצר ולאו בכח רק בסתמא אפי' שלא בשעת בדיקה אין תולין ועכ"פ בדין דמיה"ח נראה כדעת המנה"ז להקל אפי' בסתמא ואפי' בשעת בדיקה וכמש"ל: ובדבר הדין השני שכתב האהל יצחק דמיצר נקרא רק אונא העליונה ולמעלה מן החריץ. הנה דבריו לא נהירין כלל דהרי אהא דאמרו בגמ' היכי דממידד"ט כתב רש"י ז"ל שמעתי אומרים במיה"ח ובחולין פא"ט (דף מ"ח) לענין ריאה הסמוכה לדופן דכשרה ואמרו שם והיכן מקום רביתי' חיתוכי דאוני וכ' שם רש"י ז"ל שהן סמוך לצואר במיה"ח והתם קאי על כל האונות וכמ"ש רש"י ז"ל מקודם וז"ל וכי אמר ר"נ חוששין היינו ברוחב החלל כנגד האומא וכו'. וכ"כ רש"י ז"ל (דף מ"ו ע"ב) ד"ה הני ריביתייהו וז"ל אבל אומא לא קאמר וטעמי דאוני משום שעומדין במיה"ח ומבואר דכל האונות נקראים מיה"ח זולת אומא וכ"כ ביו"ד סי' ל"ט סעי' י"ח וכ"כ התב"ש בסי' ל"ו סעי' ט' ובלבש"ר שם ודבריהם מוכרחין. ועוד דבסי' ל"ה סעי' ה' באונא העליונה נתנו סימנים מובהקים שהוא רק אונא הימנית במיה"ח וגם שהוא אצל הצואר ממש וכ"ז שלא נבוא לטעות דהכונה הוא על כל האונות הרי דסתם מיה"ח כל האונות המה בכלל וכאן לענין ידד"ט לא נתנו סימן כלל רק כתבו סתם מיה"ח ע"כ ברור כהתב"ש ולבש"ר ואין לחוש כלל לדעת האו"י רק נראה לי דיש חילוק בזה במ"ש במנה"ז דרק מגב האונות הסמוכות לדופן תולין בידד"ט אבל לא בצד קמא דשם אין דוחק רק באונא עליונה שהיא אצל הצואר דקמא שלה כגב וא"כ יש להמליץ קצת דכונת האו"י ג"כ הוא כן ומש"ה נקט אונא העליונה מילתא דפסיקא דבה תולין בין מגבה ובין מקמא משא"כ בשארי אונות דאין תולין רק מגבה אבל זה ברור שכל האונות המה בכלל מיה"ח ותולין במידד"ט:

ובדין השלישי שנסתפק מעכ"ת אם בין החתוכים נקרא מיה"ת ותולין בידד"ט. הנה לא מצאתי מבואר. אבל לכאורה יש ראי' מרש"י ז"ל פא"ט (דף מ"ו ע"ב) ד"ה של"כ כתב שם כגון שתים החיצונות נדבקו ממעל לאמצעית או מתחתי' ומבואר דגם מחתתי' דהיינו מקמא בכסדרן כשרה והרי רש"י ז"ל כתב אח"כ וטעמי דאוני משום שעומדות במיה"ת ומתחממות והדרא בריא הרי דגם מקמא נקרא מיה"ח אבל ראי' ברורה ליכא די"ל דלענין החום כיון שעומדין מגבן במיה"ח יש שם חום יותר אפי' מקמא. ועוד דאין ראי' מבחיי' דהריאה נפוחה משא"כ לאחר שנשחטה י"ל דאין דוחק רק במגבה אבל לא במקמא וגם לא בין החתוכים. וגם בריאה הסמוכה לדופן דכ' רש"י ז"ל מיה"ח הכוונה ג"כ רק מגבה ולא מקמא ולא בין החתוכים דשם אין הדופן סותמו ויש פנים לכאן ולכאן (שוב אחר זמן רב נדפסו ספרי שו"ב מביאים שנחלקו בזה רבני סאלונוקי אי בין החתוכים יש לו דין מיה"ח) וגוף שאלתו כבר הכשיר כ"ת בצירוף עוד סניף ורק במקום אחר בדין משמוש ידד"ט כבר כתבתי דעתי ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות ברכת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה