שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט
סימן יד
לכבוד דודי יקירי צמיד לבי החריף החכם השלם לו עשר ידות הנחמד כש"ת מו"ה משה אהרן ג"י משדה חדש יע"א:
באתי על ד"ת שכתב להעמידהו על כוונת הר"ן ז"ל פ' לולב וערבה במה שתירץ שם אהא דאין מברכין זמן על ספירת עומר ותי' הר"ן בשם י"א כיון דאם לא ספר בלילה אינו יוצא ביום ומש"ה א"א בו זמן. וע"ז כתב כבודו שאינו מבין דבריו. והאמת שבהשקפה ראשונה תמוה דהרי לולב ושופר דזמנם רק ביום ונר חנוכה דזמנו רק בלילה ואפ"ה אמרי' בי' זמן:
ובתחלה עלתה ברעיוני דאין כוונתו משום דמפסקי ימים רק כוונתו למ"ש הר"ן סוף פסחים דהיינו טעמא דאם לא ספר בלילה לא יצא משום דאין תמימות וכש"כ כשלא ספר ביום ג"כ. ובזה הי' נ"ל דלא תיקנו זמן רק על עשיית מצוה:
דבסוכה אף שיאכל אח"כ חוץ לסוכה אעפ"כ קיים המצוה לפי שעתו. וכן בחנוכה ולולב וכדומה. משא"כ כאן דאם לא יספור כל השבועות מעכב למפרע ג"כ דלא התחיל במצוה כלל כיון דאין תמימות והשכחה מצוי' או אונס ולכן א"א בי' זמן. וכוונת הר"ן עיקר משום תמימות רק דהביא ראי' דבעי תמימות מדאינו יוצא ביום. והכי דייק לשון הר"ן דכ' דאם לא ספר בלילה יצא ביום ע"ש בר"ן ומאי נפ"מ בזה דהרי מאי אית לי' למיעבד אלא ודאי כוונתו דלא יצא ואינו סופר עוד בשאר הלילות:
אבל הדרנא בי דהרי תיקנו זמן על עשיית סוכה ולולב בחול ובע"כ דמכשירי מצוה שייך לומר בי' זמן ומכ"ש על המצוה עצמה אף דאפשר דיעכב למפרע וכ"מ מנ"י פ"ב דב"מ גבי סוגיא דוהתעלמת דעדיף התחלת גוף המצוה ממכשירי מצוה בלא התחלת מצוה כלל. והרי אמרו ז"ל בפ"ב דמכות (דף ט') דילמא מחטבת עצים דסוכה. ומשני התם כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה. ואפ"ה אמרו הכא העושה סוכה אומר זמן. ומכ"ש בלולב דלאו מצוה דבסוכה י"ל דאף דהחטבה לאו מצוה אבל הסיכוך עכ"פ מצוה דצריך לסכך בידים משום, דכתיב תעשה וכמ"ש ז"ל בסוכה החוטט בגדיש וכו' וא"כ י"ל דהוי התחלת מצוה דעצים שנשרו על הסוכה בודאי פסולין כיון דלא נעשו בידי אדם אבל בלולב לא מצינו כלל עשי' ולולב שנשר בודאי כשר או הדס ולא שייך בי' עשי' דהרי קיי"ל לולב אין צריך אגוד וכמ"ש בסוכה (דף י"א ודף י"ג ע"ב) דאפי' ילפי' לולב מסוכה אעפ"כ אין בו עשי' דא"צ אגוד ע"ש הרי דאין בלולב שום חלק מצוה רק לנוי בעלמא ואפ"ה אמרי' בי' זמן ונדחו דברינו הנ"ל (אחר זמן רב בא לידי על שעה חדא תשו' מהרלב"ח ומצאתי שפירש בדברי הר"ן כמש"ל ע"ש וצ"ע): והארכתי קצת בזה לפי שקשה לי על מה שראיתי ברוקח סי' שע"א כ' וז"ל ובמס' סוכה איתא על עשיית לולב וסוכה אומר שהחיינו דכתיב חג הסוכות תעשה לך ויליף לולב מסוכה אבל שופר לא כתיב עשי' עכ"ל. וכוונתו לתרץ קושיית המרדכי מ"ט ל"א זמן בעשיית שופר ע"ש. וע"ז תירץ דבהני תרי כתיב עשי' ומש"ה אמרי' זמן בעשייתן. והרי בגמ' הנ"ל איתא להיפוך דאפי' אי ילפינן לולב מסוכה אפ"ה קיי"ל דא"צ אגוד וממילא לא שייך בי' כלל עשי' ע"ש וצ"ע ויש ליישב בדוחק:
אבל כוונת תי' הר"ן ז"ל נ"ל פשוט לפמ"ש הרוקח בלשונו ולא על העומר שאינו אלא לזכר בעלמא וגם אין היכר בימים. והרואה בהרוקח יראה דכוונתו דבחגים יש היכר גדול וכן בחנוכה ופורים פרסומי ניסא משא"כ בעומר. אבל הר"ן מוסיף על דבריו דאף דנימא דלא בעי היכר אחר דהמצוה בעצמה היא ההיכר אבל עכ"פ בעי שיהי' היכר מצוה בלילה וביום. וחנוכה גם ביום יש היכר דגומרין בו הלל ואמרין על הנסים וכדומה משא"כ בעומר דאין שום היכר ביום לא זולת המצוה ולא במצוה גופא דהרי אינו יוצא ביום ובכה"ג לא תיקנו בי' זמן:
ובגוף קושיית הר"ן והוא קושיית הראשונים ז"ל נ"ל דהקושי' היא רק לבני א"י. אבל לדידן דאית לן ב' י"ט ש"ג ומברכין זמן על הכוס א"כ נוכל לצאת בזמן גם על הספירה וכמו דרב כהנא מסדר לי' אקידושא. ובהכי עדיף טפי דהרי בשאר יו"ט שני ברכת זמן הוא רק דלא לזלזלו ביו"ט אבל הכא אין ספק כלל דממנפ"ש אם יו"ט שפיר ואם חול יוצא בזמן על העומר. ולדידן דבקיאינן דיומא קמא עיקר ואין אנו סופרין בספירה ספיקא דיומא ועי' ר"ן והמאור סוף פסחים שפיר יוצאין בזמן על העומר. ואין לדחות דהא דר"כ מסדר לי' אכסא שפיר אבל הכא הספירה ויו"ט שני סותרין אהדדי וא"כ אין יוכל לכוון בזמן על שניהם. זה אינו דיוכל לכוון על תנאי איזה מהם אמת כמו דמכוונין בברכת שופר אתשר"ת או תש"ת דהוא מטעם ספיקא לרוב הפוסקים ועי' בב"י באו"ח סי' תק"ץ מ"ש ע"ד הרא"ם. ובזה יהי' סמך להנוהגים לספור על הסדר דלפמ"ש י"ל דמנהגם הוא משום דאם יספרו מקודם א"כ לא תהי' ברכת זמן לא עובר לעשייתן ולא בשעת המצוה רק אחר הספירה ועי' מג"א סי' תל"ב וגם בשעת הסדר אחר הקידוש אין סופרין דהוי תרתי דסתרי יו"ט וספירה וכמ"ש הר"ן לקמן ומש"ה אחר גמר חובת כל המצות ואחר ארבע כוסות סופרין ויוצאין בזמן דכוס ולא הוי הפסק בין ברכה למצוה כמו בברכת שופר דמכוונין אתשר"ת או תר"ת ולא הוי הפסק כיון דהוא מטעם ספק ושפיר מצאנו סמך להנוהגים לספור על הסדר. ולפמ"ש עיקר קושיית הר"ן רק לבני א"י וכנ"ל:
ובזה י"ל ג"כ טעם להנוהגין ליטול הלולב אחר התפילה קודם הלל אף די"ל כפשוטו למען לקרב כל הנענועים ביחד אבל נ"ל ג"כ דזה נצמח מטעם הנ"ל ומיו"ט ראשון דהרי הראשונים ז"ל דחקו במאי דאין אומרים זמן על הלל ביו"ט ומש"ה נוהגים הם ליטול הלולב סמוך להלל כדי לכוון בברכת זמן שאומרים בשעת נטילת לולב גם על אמירת ההלל דכל מה דאפשר לתקן מהיות טוב מתקנינן. והא דנהגו כן גם בשאר הימים שאין אומרים זמן על הנטילה י"ל אגב יו"ט ראשון נהגו כן גם בשאר הימים:
ובזה ניחא ג"כ מה שא"צ לומר זמן בפסח על הלל כיון דבפסח חובה גם בלילה לקרות הלל על הסדר ובהלל דלילה יוצאין בזמן שאומרים על הכוס וממילא א"צ לומר עוד זמן ביום כיון דכבר אמר בלילה על ההלל ואף להנוהגין לומר הלל בלילה בבהכנ"ס קודם ברכת זמן שעל הסדר אעפ"כ הלל זה שבבהכנ"ס הוא רק מנהגא ואומרין שנית על הסדר ורשאי להמתין בברכת זמן על ההלל שיאמרו אח"כ ועמ"ש המג"א ומחה"ש סי' תרמ"א כעין זה ולפמ"ש לא נשאר קושייתם במה שאין אומרים זמן על הלל רק על עצרת וחנוכה דאין יוצאין בברכת זמן שמברכין בלילה כיון דהלל זמנו בעצרת וחנוכה רק ביום. אבל בפסח ל"ק דיש הלל בלילה ויש זמן בלילה וגם: בסוכות ל"ק דיוצאין בזמן דיום שעל הלולב וכמו שכתבתי לעיל: והנה המג"א סי' תכ"ב סק"ה הקשה אמאי אין אומרים זמן אהלל דר"ח ותירץ בשם הרד"א משום דהוא שכיח והמג"א תירץ דאין אומרין זמן רק אחת לחצי שנה ע"ש וחימה שלא הביא דברי הר"ן בסוכה פרק לוע"ר שתי' כיון שתיקנו לומר אותו על כל צרה שלא תבוא על הציבור אין זמנו קבוע ע"ש (ואין כוונת הר"ן ע"מ דאמרו בפ"ג דתענית (דף י"ט) דשם מיירי בהלל אחר דהוא הלל הגדול רק כוונתו ע"מ דאמרו בפסחים (דף קי"ז) ע"ש). ועוד קשה שכפי שמבואר שם מדברי הר"ן לא הקשה כלל מהלל דר"ח וכנראה דהוא משום דהוי רק מנהגא וכדאיתא בתענית (דף כ"ט) והרי י"א שלא לברך גם ברכת אקב"ו לקרות אהלל דר"ח מטעם הנ"ל ואפי' לדידן דקיי"ל כהפוסקים לברך אקב"ו אמנהגא אבל זמן מניין לנו כיון דאין חובה. והי' נ"ל לומר בכוונת המג"א והרד"א דעיקר דבריהם סובבים לתרץ אמאי לא הקשה הר"ן אהלל דר"ת כמו שהקשה אהלל דיו"ט ולא ס"ל מ"ש משום מנהגא רק דסוברין דכמו שמברכין ברכת אקב"ו לקרות אף דהוא מנהגא כמ"כ יש לברך ברכת זמן וע"ז תי' הרד"א משום דשכיח משא"כ הלל דיו"ט דלא שכיח דאף דאומרין ג"כ בר"ח אעפ"כ אין גומרין רק מדלגין ושפיר הק' הר"ן והמג"א תי' דא"א זמן רק פעם בחצי שנה משא"כ אהלל דיו"ט שפיר הק' דבר"ח אין גומרין ומחג לפסח הוא חצי שנה ואף דאומרי' ביניהם בחנוכה י"ל דס"ל להר"ן בקושייתו כיון דבחנוכה הוא רק דרבנן ורגלים דאורייתא הוי חנוכה לגבי רגל כמו רשות ובאמת כ"כ הג"א פ"ג דעירובין בשם ר"נ גאון דמה"ט אין פוטר זמן של ליל ר"ה אשופר משום דזה דרבנן דלא איקרי רגל ושופר מדאורייתא ע"ש וא"כ הוי חובה רק אתת בחצי שנה ושפיר הק' הר"ן אהלל דיו"ט ולא אר"ח וע"ז תי' הר"ן כיון דתיקנו אותו עכ"צ של"ת עה"צ וכוונתו למאי דאמרו ז"ל בפסחים (דף קי"ז) עכ"צ של"ת עה"צ כשנגאלין אומרין אותו ופירש"י והרשב"ם כגון חנוכה וא"כ י"ל דזה בעצמו תירוץ הר"ן כיון דאומרין אותו גם בחנוכה ליכא חצי שנה בלא זמן ודלא כמו שסובר בקושייתו אלא דאף דחנוכה מדרבנן אעפ"כ ס"ס אומרין אותו. ובזה הי' ניחא נמי מאי שלא הק' הר"ן גם אהלל דחנוכה שא"א בו זמן דהרי אף על דרבנן אומרי' זמן בנר חנוכה גופא ולפמ"ש מיושב דאהלל דחנוכה בודאי ל"ק כיון דאין מסוכות לחנוכה חצי שנה אבל אהלל דיו"ט שפיר הק' כיון דחנוכה דרבנן הוי נגד דאורייתא כמו רשות ויש בין חג לפסח חצי שנה ועיקר פילפולם של המג"א והרד"א הוא רק ליישב הא דלא הק' הר"ן אהלל דר"ח רק אהלל דיו"ט:
אמנם לפמ"ש לעיל א"א לומר כן דלפמ"ש עיקר קושיית הר"ן רק מהלל דפסח ולא אהלל דשאר י"ט דהרי אין ביניהם חצי שנה ולפ"מ שהעלינו לעיל איפכא הוא דאהלל דפסח לק"מ דהרי בפסח ההלל חובה גם בלילה ויוצאין בזמן של קידוש דהרי מכוונין בזמן שעל הכוס לצאת חובת כל המצות שבלילה והלל בכלל וממילא א"צ לומר עוד זמן ביום ובע"כ דעיקר קושיית הר"ן על שאר יו"ט דאין זמן הלל בלילה (ולפמ"ש גם אסוכות ל"ק משום דיש זמן על נטילת לולב וצ"ל דקושיית הר"ן על עצרת או על סוכות ג"כ היכי דחל יום ראשון בשבת דאין בו נטילת לולב) וא"כ מוכח דהר"ן לית לי' דינו של המג"א רק דאפי' היכי שאין ביניהם חצי שנה אפ"ה אמרינן זמן:
אמנם לפמ"ש דאהלל דר"ח לא הק' הר"ן כלל רק אהלל דיו"ט קשה לכאורה מאי קושי' דהרי נוכל לומר בכל יו"ט דזמן דלילה פוטר הלל דיום ואף בחנוכה כן ובשלמא לדעת הרא"ש שחולק על הבה"ג וסובר דזמן דיו"ט אינו פוטר את של לולב כיון דמפסקי לילה וא"כ לדעתו אינו פוטר ג"כ על ההלל דזמנו רק ביום כמבואר במגילה (דף כ' ע"ב) זולת בפסח דזמנה גם בלילה ולא בשאר יו"ט אבל כנראה מהר"ן שהביא דברי הראב"ד דזמן דיו"ט אינו פוטר זמן של סוכה ואם לא ישב בלילה בסוכה אומר זמן למחרתו על הסוכה בפ"ע והביא ראי' כמו דזמן דיו"ט אינו פוטר לולב ה"נ אינו פוטר של סוכה וע"כ דהראב"ד והר"ן שמסכים לדברי הראב"ד אין מחלקין כהרא"ש בין מפסקי לילות או לא דאל"כ אין ראי' כלל מלולב דמפסקי לילות לסוכה דלא מפסקי לילות וכ"כ בהדיא הדגמ"ר סי' תרמ"א דהר"ן והרא"ש חולקין בזה: ובאמת צריך להבין סברתם דהראב"ד והר"ן דהרי הר"ן הסכים לדעת תוס' דאם בירך זמן בשעת עשיית סוכה אף שעשה בחול אעפ"כ א"צ שוב לברך זמן על הרגל ויוצא בזמן דעשיית סוכה הרי דיוצא אף בחול בזמן על יו"ט ג"כ וא"כ מכ"ש כשבירך ביו"ט איו"ט מ"ט אינו פוטר זמן דסוכה וגם דלולב דהרי הם לא ס"ל טעמא דמפסקי וכ"ש סוכה דזמנה בלילה. ונראה דטעמה ז"ל דבשלמא זמן דעשיית סוכה פוטר זמן דרגל כמ"ש תוס' דמחמת חג קאתי ור"ל דא"א סוכה בלא רגל וא"כ נכלל באותו זמן שמברך על הסוכה רגל ג"כ אבל זמן דרגל מאן יימר דכולל לולב וסוכה דהרי בשאר מועדים דאין סוכה ולולב ג"כ אומר זמן וא"כ אין זמן דיו"ט כולל סוכה ולולב וכ"נ להדיא ברוקח סי' שע"א שכ' וז"ל ומאחר שאפי' אין שופר ולא לולב ולא סוכה צריך זמן על קדושת היום צריך להזכיר על קדושת היום בפ"ע ועל המצות בפ"ע עכ"ל רק דאין ראי' גמורה מהרוקח די"ל דחולק על תוס' וסובר דזמן דעשי' ג"כ אין פוטר זמן דיו"ט משא"כ הר"ן דס"ל כסברת תוס' וס"ל ג"כ כהראב"ד בע"כ צ"ל כמ"ש:
ומעתה אחרי הוצעת דברינו אלה ממילא נוכל לומר לשיטת הר"ן דזמן דיו"ט וחנוכה שעושין בלילה פוטר הלל דיום דהרי הר"ן לא ס"ל טעמא דמפסקי לילות רק כמ"ש דהטעם הוא כיון דאפשר לחג בלא סוכה משא"כ ביו"ט וחנוכה דלא משכחת לה בלא הלל א"כ זמן דהלל נכלל בזמן דיו"ט וא"כ ל"ק כלל קושיית הר"ן ומאי הקשה הר"ן:
והנה מקום לומר כיון דבימים אחרונים של פסח אין גומרין הלל וזמן אי לא מברך ביומא קמא מברך בכל הימים כדאמרו ז"ל בעירובין (דף מ' ע"ב). וא"כ משכחת זמן דיו"ט בלא הלל וא"כ שפיר הק' הר"ן אהלל דכל יו"ט. אבל באמת נראה דאין סברת הראב"ד והר"ן כמש"ל דא"כ עדיין יוקשה אמאי לא יפטור זמן דיו"ט אלולב דהרי בלילה מברך זמן אשניהם איו"ט ואסוכה כדר"כ דמסדר לה אקידושא. וא"כ אף דזמן דיו"ט אינו פוטר של לולב ושל סוכה אבל אותו זמן עצמו דמברך אסוכה יפטור של לולב דהרי לא משכחת סוכה בלא לולב והראב"ד הרי לא ס"ל לחלק טעמא דמפסקי לילות וכנ"ל וא"כ כיון דמכוון בזמן איו"ט ואסוכה יפטור מזמן דלולב והראב"ד והר"ן בעצמם דמביאים ראי' מלולב הרי דס"ל דמברך זמן אלולב ביום וקשה כנ"ל: אלא נראה לפענ"ד בסברת הר"ן בדברי הראב"ד דס"ל דשאני עשיית סוכה דפוטר זמן דיו"ט משום דיו"ט ממילא קאתי ואין מחוסר מעשה. משא"כ לפטור זמן דיו"ט אסוכה ולולב דמחוסר מעשה זה לא מהני והכי אמרו ז"ל בחגיגה (דף ט' ע"ב) וכמה מקומות לילה אין מחוסר מעשה וכ"כ הר"ן ז"ל סברא זו לענין נדר וכ"כ לענין דשלב"ל ולפ"ז אף זמן דסוכה אין פוטר אלולב ולא לולב אסוכה בשעת עשי' ודלא כמ"ש לעיל דלפמ"ש לעיל בטעמא דא"א חדא בלא חברתה הווי פוטר זמן בשעת עשיית סוכה אלולב וכן להיפוך. אבל לפמ"ש עתה אין פוטר וא"כ אין זמן דלילה פוטר הלל דיום דג"כ מחוסר מעשה ושפיר הק' הר"ן. ובזה ניחא ג"כ הא דאמרו העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו ולפמ"ש בטעם הא' א"כ יהי' דווקא כשעושה או לולב לבד או סוכה לבד אבל כשעושה שניהם סוכה ולולב פוטר הראשון על האחרון ולפמ"ש עתה ניחא הכל בס"ד: והנה מה דהחליטו הר"ן ותוס' בפשיטות דבציצית ותפילין א"א זמן. בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' ברכות מבואר להיפוך דמברכין זמן ויש הרבה לדבר בזה ואכ"מ. והוא מתוספתא ע"ש בכ"מ רק באתי להעיר על דברי הב"י סי' כ"ב באו"ת שהק' על הטור דהביא לברך זמן בעשיית ציצית ולא הביא כן לענין תפילין וכתב הב"י שם בכוונת הטור דאין כוונתו על גוף המצוה רק מיירי שקנה טלית ומברך זמן כמו קנה כלים חדשים. וכן קבע להלכה בש"ע ולא ידענא מה הועיל בתירוצו דעדיין קשה אמאי לא הביא ג"כ בתפילין כשקנה כמו בציצית ובדוחק י"ל כיון דאין זה דין חדש לא הביאו הטור רק גבי ציצית. אך לפענ"ד נראה מדברי הב"י ראי' להמג"א שכתב בסי' רכ"ג דבקנה ספרים אין אומר זמן משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש וא"כ א"ש דבימיהם הי' הטלית בגד בשוק שפיר דכתב הטור דמברך אבל תפילין הוא רק למצוה ומש"ה אף קנה אין מברך ושפיר תי' הב"י:
והנה הט"ז באו"ח סי' כ"ב כתב דבפעם הראשון לכ"ע מברך זמן כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' כ"ח. והש"ך ז"ל חולק ע"ז ע"ש ודינו דהרמ"א הוא מהרוקח וע"ש ובחו"י בתשו' סי' רל"ו כתב בטעם דהוי כמו קנה כלים חדשים משא"כ בפעם ב' הוי כמו מכר וחזר וקנה דאינו מברך ע"ש. ואין הנידון דומה לראי' דבמכר וקנה הוי רק מילוי החסרון משא"כ במצוה כל פעם שעושה מוסיף והולך. וגם לפמ"ש דבקנה ספרים אין מברך דמצות ללה"נ א"כ ג"כ אין דומה לקנה כלים חדשים. ויש לי עוד הרבה דברים אולם כבר יצאתי חוץ מגדרי יען חביבין וערבים עלי דברי דודים. ממני ב"ג וב"א הדו"ש הבעה"ח: