שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט
סימן ח
שנית על הנ"ל לכבוד דודי החריף הנ"ל:
יקרתו הגיעני. והנה לא הוסיף מילין וראיתי שהסכים לדברי. אך דודי דוחה סברתי שאמרתי דהיכי שהקלקול נעשה מצד שלא הודיע להמשלח שעשה שליחותו השליחות קיים כיון דלא שינה בגוף השליחות וע"ז הבאתי ראי' מנזיר באומר לשלוחו וכו' דאסור בכל הנשים וכו' ולא אמרי' דהשליחות בטל מטעם לתיקוני שדרתיך וכו' ואף דהתם מיירי במת השליח אעפ"כ מה לו להמשלח באונסו של השליח. וע"ז דחה אותו וכתב דלעולם זה ג"כ קלקול היא ויכול לומר לתיקוני וכו' ורק דהתם במת ומצד האונס נפטר מהשליחות. ולא אאמין אם מלבו יצאו הדברים או אך לחדודי כי מה פטור שייך כאן או לא הרי אין דנין רק על המשלח אם שלחו ע"מ כן ואם נאנס השליח אבל המשלח לא שלחו ע"מ שיבוא לו קלקול שיהי' אסור בכל הנשים.
אלא וודאי כמ"ש. ויען שדחה סברתי מוכרחני לברר הדבר דהא בנזיר (דף י"ב) ליתא כלל לגירסא דמת השליח רק האומר לשלוחו צא וקדש וכו' אסור וכו' וכן ברא"ש ז"ל. ועוד ראי' מגמ' חולין (דף י"ב) האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום אין חזקתו תרום. ופרש"י ז"ל דהווי ספק וכן מוכח מדלא אמר בגמ' דהווי טבל ונ"מ בזה דצריך לתרום מיני' ובי' ולא מאחר ע"ז ולא מזה על אחר שלא יהי' מן הפטור על החיוב ולא אמרו התם כלל במת השליח וסתמא מיירי דליתי' קמן דלישיילי'. ועוד דכללא כייל לן הגמרא דאמרו חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא וכי נימא בכ"מ דמיירי דווקא במת השליח וא"כ אם נימא כסברתו דכיון שהקטן ליתא קמן הוי שינוי בשליחות יוקשה דגם שם נימא דהוי שינוי וכ"ת כיון דעדיין פנאי להשליח לומר תמיד להמשלח א"כ גם כאן הרי יש להקטן פנאי בכל יום השבת לומר אם הניח העירוב ובע"כ דסברתו משום שלא הודיעו תיכף וא"כ גם בכל אלו נימא דיהי' שינוי משום שלא הודיעו תיכף אלא בע"כ כמ"ש דאין שום נפ"מ בין השליח חי או מת ובין הודיעו או לא הודיעו דכיון שהקלקול נעשה מצד אחר שלא הודיע להמשלח אינו:
יכול לומר לתיקוני וכו' כיון דבגוף השליחות לא שינה והא דנקטו בגמ' דגיטין ומת השליח אינו מטעם סברת דודי משום שנאנס השליח רק דגמ' אורחא דמילתא נקט דמסתמא כשהשליח קיים מודיע להמשלח כדי שלא יהי' אסור בכל הנשים שבעולם וגם אם לא הודיע נוכל עדיין להתוודע ממנו ומש"ה נקטו מת וזה ברור. ועוד ראי' ברורה דהיכי שהקלקול נעשה אח"כ אינו יכול לומר לתיקוני שדרתיך וכו' מהא דקיי"ל באה"ע סי' ל"ה סעיף ט"ו בהוחזק השליח בעדים ואומר השליח לעצמי קדשתי' והאשה אינה יודעת שניהם נותנים גט משום דהיא ספק מקודשת להמשלח או להשליח ושניהם אסורין בקרובותי' וא"כ יקשה אמאי המשלח אסור בקרובותי' לימא להשליח לתיקוני שדרתיך וכו' ולא נתקיים רצוני דהרי אסורה עליו והוא לא עשאו שליח לאסור האשה עליו רק לקדשה קידושי וודאי וא"כ אפי' אם קידשה באמת עבור המשלח ג"כ לא תהי' צריכה ממנו גט כיון דס"ס אסורה עליו וע"ז לא עשאו שליח אלא בע"כ כמ"ש דכיון, דאם באמת קידשה להמשלח הרי עשה שליחותו כראוי והקלקול להמשלח נעשה אחר גמר השליחות משום שהגיד השליח שלעצמו קידשה בזה השליחות קיים כיון דבשעת גוף מעשה השליחות עשה כראוי ומש"ה מקודשת לשניהם מספק. ומכל זה מבואר כמ"ש במכתבי הראשון דגם. היכי שיש ספק אם עשה השליחות אעפ"כ אינו יכול לומר לתיקוני וכו' רק בדינו של המשל"מ דהוי שינוי בגוף השליחות ממש. ומ"ש כבוד דודי ממה שאמרו ז"ל על וישב משה את דברי העם מכאן למדה תורה דרך ארץ לא אמרו רק ד"א אבל לא שתלוי השליחות בזה. וגם זולת זה כבר גבלו הראשונים דאין למדין הלכה מדברי אגדה:
שוב עתה עלה ברעיוני לחלק ולומר דאין ראי' מאה"ע סי' ל"ה סט"ו שהבאתי משום שקידושין צריך להיות בפני עדים והשליח קידשה בעדים וא"כ אם באמת קידשה עבור המשלח הרי יש עדים ע"ז ואין צורך עוד להודעת השליח ואע"פ שעכשיו אין העדים לפנינו אעפ"כ אין זה קלקול מצד השליח ומש"ה אינו יכול לומר לתיקוני וכו'. ובזה ג"כ נוכל לדחות ראייתי מהא דצא וקדש לי אשה דשפיר אסור בכל הנשים מטעם חזקה דבוודאי קידש איזה אשה בפני עדים וא"צ להגדת השליח אבל אם כי נוכל לחלק בזה אך דא"כ יהי' חילוק בין נעשה בפני עדים או לא וא"כ אפי' לפ"ז בכ"מ יש לחוש לזה דילמא עשה המעשה בפני עדים ויהי' איך שיהי' אין יכול לומר לתיקוני וכו' וא"כ הכא בעירוב ע"י קטן ג"כ אינו יכול לומר לתיקוני וכו' דאולי הניח בפני עדים. אבל האמת יורה דרכו דאין סברא לחלק בזה וגם הראי' שהבאתי במכתבי הראשון מקידושין דהן הן שלוחיו התם השלוחין מודים שלא קידשו בפני עדים אחרים. וגם אם הי' סברא לומר לתיקוני וכו' א"כ מה לו להמשלח בין הי' בפני עדים או לא ס"ס נצמח לו קלקול מהשליחות ולא תיקון. אלא האמת כמ"ש דאנו משגיחין רק על שעת מעשה גוף השליחות יותר אין רצוני להאריך ובפרט כי בגוף הדין בהנחת עירוב ע"י קטן הסכמתי במכתבי הא' לדעת כ' מטעם אחר רק משום דנפ"מ לדינא במקומות אחרים בדין שליחות דברתי עד כה. ממני ב"ג וב"א הדו"ש: