שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט
סימן ג
ראיתי בספר ח"א סוף כלל מ"ם וז"ל נ"ל דהנוגע באמצע סעודה בס"ת או בתפילין או ברצועות או במגילה מן המגילות הנכתבים על קלף כדין צריך ליטול ידיו שהרי כל אלו מטמאין הידים כמבואר במג"א סי' קמ"ז אך כיון שלא מצאתי דין זה יטול ידיו ולא יברך עכ"ל. ואחרי שהוא דבר חדש נתתי אל לבי לעיין בזה בעזה"י. והנה מריש תמהתי על דבריו. חד דבשאר כתבי קודש זולת ס"ת דעת י"א שם דאינן מטמאין. ואפי' אם דעת הח"א לפסוק כהמג"א אבל בנטל ידיו די"א שם דמותר לאחוז ס"ת ערום וממילא דאין מטמא. ואף דהרמ"א מחמיר לאחוז ערום רק ע"פ שני היתירים היינו בשאר כתבי קודש וגם נטל ידיו אבל עכ"פ לדיעה זו דבנטל ידיו מותר לאחוז ערום וכ"ש דאין מטמא וא"כ לדיעה זו באמצע סעודה דא"א לאכול בלא נטילה וכבר נטל ידיו נפל האי דינא של הח"א בבירא. ואף דהרמ"א לא סמך א"ע על היתר זה לחוד אבל גם המג"א אין חולק על היתר זה וא"כ רק לענין לאחוז ערום החמיר שפיר הרמ"א ולא רצה לסמוך על היתר זה לחוד אבל בוודאי לענין ברכה על הנטילה באמצע סעודה הוי ממילא ספק ברכה דלהקל. וא"כ מאי זה שכתב הח"א שאחרי שלא מצא מבואר בפוסקים לא יברך והרי דין זה מבואר בהדיא שהוא מחלוקת הפוסקים הנ"ל אם בנטל ידיו מותר לאחוז ערום והוי ספק ברכה ולהקל:
אמנם אחר העיון בזה נראה דבס"ת אין כאן קולא כלל ורק בשאר כ"ק תליא בדיעות הראשונים ז"ל ודלא כמו שסובר הח"א ואעפ"כ לדינא נראין דבריו נכונים. ומריש אבוא על ההיתר השני שכתבתי לדעת הסוברין דאם נטל ידיו מותר לאחוז ערום דהסברא נותנת דכ"ש דאין מטמא וכנראה מהמג"א שכתב שם דאם מטמא מכ"ש שאסור לאחוז וכן נראה מתוס' פ"ק דשבת (דף י"ד) ד"ה האוחז אבל לא כתבו בבירור רק כתבו קצת משמע וגם זה כתבו רק לשאר כ"ק וכמו שיבואר בדברינו להלאה. אבל לענין נטל ידיו נראה דכ"ע מודו דאע"פ דנטל אעפ"כ מטמא וגם י"א הללו דהוא הראב"י ז"ל הביאו המרדכי סוף מגילה לא כתב רק דאם נטל ידיו מותר לאחוז ערום אפי' ס"ת אבל עכ"ז י"ל דמטמא ואף דהוא לכאורה נגד הסברא דאם מותר לאחוז כ"ש דאין מטמא אעפ"כ נראה דכן הוא דמטמא. וכמו שיבואר. והנה בנוב"י מהד"ק סי' ז' האריך שם להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהאה"ט הל"ה שכתב שם שכ"ק מטמאין ואפי' היו ידיו טהורות אבל מזה אין הוכחה די"ל דהראב"י חולק על הרמב"ם. רק דלפענ"ד הדבר מבואר בגמ' כדעת הרמב"ם דמטמא וגם המרדכי נראה דמודה לזה. דהנה בפ"ק:
דשבת (דף י"ד) בגמ' ששלש גזירות גזרו חדא על ספר שתפסול את התרומה מפני שהיו מצניעין אוכלין תרומה אצל הספרים ואמרו זה קודש וזה קודש וחזו רבנן דאתו הספרים לידי פסידא ע"י עכברים ע"כ גזרו לפסול התרומה. שנית גזרו על סתם ידים שתפסול התרומה מפני שהידים עסקניות. ואמרו שם עוד תנא אף ידים מחמת ספר (פי' שנגעו בספר) פוסלות את התרומה משום דר' פרנך דאמר כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום וע"כ גזרו כדי שלא יאחוז ערום. ואמרו שם בגמ' הי גזור ברישא אילימא סתם ידים הא תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים. ובתוס' תמהו מאי פריך בגמ' הרי ידים מחמת ספר מטמא אפי' נטל ידיו והרמב"ן ורשב"א ז"ל הביאו לתרץ דאם נטל ידיו מותר לאחוז ערום וממילא דאין מטמא ואח"כ דחו תירוץ זה דהרי גזירה דידים מחמת ספר הי' קודם גזירה דסתם ידים וגזירה דסתי"ד הוא אחד מהי"ח דבר שגזרו ב"ש וב"ה וא"כ בפ"ג דמס' ידים שנחלקו התנאים שהיו אחר ב"ש וב"ה על איזה כ"ק שמטמאין ומאי נפ"מ כיון שגזרו סתי"ד ע"כ פירשו בזה וכוונתם שם דאמת דינו דר"פ דאסור לאחוז ערום הוא מדינא רק כשלא נטל ידיו אבל כשגזרו על ידים מחמת ספר לא חילקו בגזירתם בין נטל ללא נטל ומש"ה אף כשגזרו אח"כ על סתי"ד לא זזה התקנה הראשונה ממקומה ונשאר האיסור לאחוז אף בנטל. אבל המקשה שפיר פריך דאי אסתי"ד גזור ברישא א"כ ליכא למיגזר משום דר"פ דממנ"פ אי לא נטל הרי אף בלא נגע בספר הוי סתי"ד ומטמא ואי בנטל כיון דמותר לאחוז כ"ש דליכא למיגזר אידים זה תוכן דבריהם ז"ל הרי מבואר מדבריהם דס"ל כדעת הראב"י דבנטל ידיו מותר לאחוז ואעפ"כ מטמא והדבר מוכח מהגמ' ומהראשונים ז"ל ואף הראב"י מודה לדעת הרמב"ם דמטמא וכמ"ש הנוב"י בסי' הנ"ל לדחות דעת המג"א דהביא ראי' דמדמטמא בע"כ דאסור לאחוז והנוב"י שם דחה דלא תלי' זב"ז אמנם הוא הוכיח לענין שאר כ"ק ומדברי הרמב"ם ולא ראה שזה מבואר בראשונים ז"ל במקומו לענין נטל ידיו. ומעתה לא מצינו שום דיעה דבנטל אין מטמא וגם מדברי תוס' שם מבואר ג"כ דלא כראב"י וא"כ בוודאי דמטמא:
והנה עוד הי' מקום לומר לפמ"ש תוס' שם לתרץ קושי' זו דאי אסתי"ד גזור ברישא לא היו גוזרין על ידים מח"ס אחר הנטילה דלא שכיח שיגע אחר הנטילה רק כיון שגזרו תחלה על ידים מח"ס גזרו אשכיח ואלא שכיח ועי' במהרש"א שם. ולפ"ז י"ל דכ"ז לתרומה אבל מה דגזרו אח"כ על נט"י לחולין אטו סרך תרומה וגזירה זו גזרו רק באכילה ולא בנגיעה ולא בפת הבאה בכסנין הרי דלא גזרו אטו תרומה רק במה דמצוי יותר וא"כ י"ל כיון דנט"י לחולין גזרו גזירה חדשה וא"כ אף דבתרומה מטמא הידים אף אחר הנטילה אעפ"כ כיון דחזינן דבגזירה זו דנט"י לחולין לא גזרו אטו תרומה רק במה דמצוי א"כ כיון דבאמת דינו דר"פ ליגע בכ"ק אחר הנטילה לא שכיח ממילא י"ל דלחולין לא גזרו ע"ז. אבל אעפ"כ אין לסמוך ע"ז כלל מסברתנו בלא ראי' כיון דיש לחלק בזה דהרי ידמח"ס נעשו שניות וכיון דגזרו לחולין ג"כ על שניות ממילא גם זה בכלל ובפרט דמתוס' אין הוכחה ובהרמב"ם מבואר בהדיא דמטמא והרמב"ן והרשב"א ז"ל הוכיחו זה מגמ' כנ"ל א"כ מי יוכל להקל בזה נגד מה שמבואר בהדיא בראשונים ז"ל לענין תרומה ולדבריהם אין סברא כלל לחלק בין תרומה לחולין. והגם שטעמו של הרמב"ם ז"ל הוא לכאורה טעם אחר מטעם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכמו שיבואר אעפ"כ לדינא אין חילוק ביניהם. ובפרט לפ"מ שיבואר בדברינו דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל טעמם:
ועתה נשובה לראות בדבר שאר כתבי קודש זולת ס"ת כי המג"א שם חולק על הרמ"א וסובר דכל כ"ק אסור לאחוז ערום מדמטמאין. והגם שהנוב"י הנ"ל דחה דבריו דאין ראי' מזה אבל עכ"פ מבואר בהרמב"ם דכל כ"ק מטמאין. וא"כ בדינו של הח"א בנגע באמצע סעודה באחד מכל כ"ק צריך ליטול ידיו שנית וגם מרמב"ן ורשב"א הנ"ל מוכח כן דאל"כ למה נחלקו התנאים במס' ידים על כ"ק. וגם תוס' בשבת שם ד"ה האוחז כתבו דקצת משמע כן. אבל נ"ל דלפמ"ש בתוס' ישנים שם ד"ה תנא והר"ש במס' ידים בחד תירוצא דהא דמס' ידים אין ענין כלל להא דמס' שבת דבמס' ידים מיירי לקודש ולא לתרומה ומשום דקודש חמיר ובשבת איירי לענין תרומה. ולפ"ז י"ל דהא דתנן במס' ידים דכל כ"ק מטמאין הוא רק לקודש אבל לתרומה דהיא רק משום גזירה דר"פ דאסור לאחוז ערום והרי ר"פ לא קאמר רק בס"ת ולא בשאר כ"ק וא"כ אם אינן מטמאין בתרומה כ"ש דאינן מטמאין לחולין דהרי לא גזרו חולין אטו קודש רק אטו תרומה וכדאיתא בחולין בפרק כה"ב (דף ק"ו). ומעתה מה שכלל הח"א ס"ת עם שארי כ"ק אבל לפמ"ש אין דינם שוה דבס"ת אין מחלוקה כלל אבל בשאר כ"ק וכ"ש בתפילין תלי' במחלוקת בין התוי"ש והר"ש בחד תירוצא ובין הרמב"ם ז"ל:
ואגב אורחא אזכיר בכאן ליישב שיטת התוי"ש והר"ש ז"ל דהנה במס' ידים היד מטמא חבירתה דברי ר' יהושע וחכ"א אין שני עושה שני א"ל ר"י והלוא כ"ק שניים ומטמאין הידים א"ל אין דנין ד"ת מד"ס וכו' ולא ד"ס מד"ס והקשה הר"ש ז"ל דמאי הביא ר"י ראי' הרי שם מיירי בקודש אבל בתרומה ר"י גופי' מודה דאין שני עושה שני ואעפ"כ כ"ק מטמאין אף לתרומה כדאיתא בשבת ובע"כ דאין דנין ד"ס מד"ס ותירץ דלדמיון בעלמא נקטי' וכ"כ תוס' בחגיגה פרק ח"ב (דף כ"ד ע"ב) ד"ה דתנן והתוי"ש בשבת שם אבל עוד דייק הר"ש ז"ל דאיך מביא ר"י ראי' מכ"ק דאטו כ"ק מטמאין מטעם שני עושה שני הרי הן בעצמותן הוי שניות מחמת גזירה דר"פ דאסור לאחוז ערום כדאיתא בשבת וא"כ הדברים סותרין זא"ז דבמס' ידים מבואר דידים מחמת ספר מטמאין מכח גזירה דספר לתרומה שלא יתקלקלו מעכברים ואח"כ גזרו דשני עושה שני לטמא הידים ובשבת מבואר דהידים בעצמותן הן שניות מחמת דר"פ דאסור לאחוז ערום:
ובאמת הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו השמיט טעמא דגמ' דגזירה דר"פ רק כתב טעמא דנפשי' משום גזירה דעכברים והוסיפו חיזוק לגזירתם לטמא הידים ועי' במחה"ש סי' קמ"ז ובנוב"י סי' הנ"ל מבואר ביותר ודבריו נכונים מאוד ע"ש. אבל הר"ש העלה לתרץ דבמס' ידים מיירי בסתם ידים לקודש והוא גזירה קדומה ואח"כ גזרו על סתם ידים לתרומה משום דר"פ אבל הגזירה הקדומה בידים מח"ס לקודש הוא לאו משום גזירה דר"פ רק אפי' בתפילין דלא שייך דר"פ. (ודברי המהרש"א בשבת שם שכתב דלקודש הוא ג"כ משום גזירה דר"פ צ"ע דא"כ עדיין נשאר הקושי' ובר"ש ובתוס' בחגיגה מבואר בהדיא דלא כהמהרש"א) וכ"כ לתרץ התוי"ש בשבת וזה תוכן כוונת הר"ש והתוי"ש להמעיין והקשה המהרש"א בשבת דהרי אמרו שם דסתם ידים לקודש שלמה המע"ה גזר. וא"כ אם אח"כ גזרו על ידים מח"ס לקודש קשה מאי פריך בגמ' הי גזור ברישא אילימא סתם ידים הא תו ל"ל הרי בע"כ ידים מח"ס לקודש גזרו ג"כ אחר סתי"ד לקודש וא"כ כמו שגזרו בקודש כמ"כ ג"כ בתרומה גזרו בסתי"ד ואח"כ אידים מח"ס והוא באמת תמי' גדולה דאם נימא דשלמה גזר בחד גזירה על שני דברים האלה כמ"כ י"ל ג"כ בתרומה. ומה שתי' המהרש"א ע"פ דברי תוס' דנגיעה בספר אחר הנטילה לא שכיח רק בקודש דחמיר גזרו אף על לא שכיח ע"ש. עדיין תימה דמנ"ל להגמ' בפשיטות להקשות דילמא כמו דגזרו בקודש גזרו ג"כ בתרומה: ולפענ"ד נראה ליישב עפ"מ שאמרו בגמ' דנט"י לקודש שלמה גזר והמהרש"א ז"ל גורס ששלמה גזר על ידים וכתב דהרי לקודש לא סגי בנטילה רק טבילת ידים. אולם הפנ"י מקיים הגירסא וכתב דשלמה לא גזר רק נטילה לקודש וגזירה דטבילה לקודש הי' אח"כ. ולפ"ז י"ל דהנה זה ברור דידים מח"ס הוא חמיר מסתי"ד דהרי אליבא דמסקנא גזרו בתחלה אידים מח"ס ואז לא היתה עדיין הגזירה דסתי"ד ואע"פ דלתרומה הוא משום דר"פ ולקודש טעמא אחרינא לשיטת הר"ש הנ"ל וכמ"ש אעפ"כ חזינן דידים מח"ס חמיר מסתי"ד וי"ל דגם בזמן שלמה הי' ג"כ חמיר יותר ידים מח"ס לקודש מסתי"ד לקודש ומש"ה בגזירת שלמה לא הביאו דגזר על ידים מח"ס מטעם דכ"ש הוא ואף דבברייתא לענין תרומה תני לי' אף דכבר תני במשנה אעפ"כ בברייתא משום דדינא קאמרי תני לי' בהדיא אבל על תיקון שלמה דלית לן נפקותא לדינא לא תני לי' וא"כ י"ל דשלמה גזר רק נטילה הן לסתי"ד וכ"ש לידים מח"ס ואח"ז תיקנו לידים מח"ס לקודש דבעי טבילה ול"ק הא תו למה לי דהרי גזרו דבעי טבילה ועדיין לא גזרו על סתי"ד לקודש דבעי טבילה והי' די בנטילה בסתי"ד אף לקודש כיון דידים מח"ס חמיר מסתי"ד ואח"כ גזרו לתרומה בידים מח"ס ואח"כ גזרו על סתי"ד לתרומה והכל בנטילה רק דהוסיפו חומר בקודש דבקודש אף בסתי"ד בעי טבילה כדי לחלק בין תרומה לקודש אבל המקשה שפיר פריך דאי אסתי"ד גזור ברישא הא תו למה לי דהרי בתרומה לעולם סגי בנטילה אלא בע"כ דידים מח"ס גזור ברישא ומיושב קושיית המהרש"א ז"ל:
עוד י"ל גם כעין זה בדרך אחר והוא ג"כ לפמ"ש הפנ"י דשלמה גזר על נט"י לקודש רק למצוה אגברא אבל לא לטמא וכמו דגזרו ג"כ באחרונה נט"י לחולין רק למצוה. ולפ"ז ג"כ י"ל דגזרו אח"כ על ידמח"ס לטמא ול"ק הא תו ל"ל דהרי גזרו לטמא לקודש אבל אח"כ דגזרו הן בידמח"ס והן בסתי"ד בשניהם לפסול תרומה שפיר מקשה דאי סתי"ד גזור ברישא הא תו ל"ל ודוק: הדרן לדינא של הח"א דבשארי כ"ק יש מקום להתיר ע"פ דעת הר"ש ותוי"ש ועוד יבואר בדברינו. והנה היה עוד מקום לומר לפמ"ש הפמ"ג סי' קמ"ז דהרמ"א לאו בספיקא דהלכתא קאמר רק דהכריע כן מדנפשי' לחלק בין ס"ת לשאר כ"ק דבס"ת לא מהני נטילה ובשאר כ"ק מהני וכתב דהכריע כן ליישב מ"ש תוס' דהא דאמר ר"פ כל האוחז ס"ת הוא לאו דווקא דה"ה כל כ"ק דהרי מטמאין אבל לפי הכרעת הרמ"א הוא דווקא משום דבס"ת גם נטילה לא מהני. וגם ליישב קושיית תוס' ד"ה כיון דלפ"ז י"ל דידים מח"ס כולל הכל אפי' שאר כ"ק ובשאר כ"ק מהני נטילה וע"ז פריך בגמ' הא תו למה לי. ולפ"ד הפמ"ג י"ל דהיכי דמותר לאחוז אין מטמא. וא"כ באמצע הסעודה דהוא אחר הנטילה מותר בשאר כ"ק זולת ס"ת. אבל לא ידענא כיון דלפ"ד הפמ"ג לא מיירי ר"פ רק בס"ת לחוד א"כ למה גזרו בידמח"ס גם בשאר כ"ק ואי משום שלא לחלק בין ס"ת לכתבי קודש הרי סוף סוף חילקו בגזירתם דבס"ת לא מהני נטילה ובשאר כ"ק מהני וגם היכי רמיזא דין נטילה בשאר כ"ק דהרי ידמח"ס הוא גזירה אחת בין בס"ת ובין בשאר כ"ק ולא מצינו שגזרו בזה שני גזירות רק הראב"י ז"ל דסובר דאחר הנטילה לא גזרו כלל. ולדעת הי"א בשאר כ"ק לא גזרו כלל אבל לגזור לחצאין בשאר כ"ק לא שמענו ע"כ דברי הפמ"ג אין ברורין לדעתי רק הפי' הפשוט בדברי הרמ"א דמתיר מטעם ספיקא דהלכתא בצירוף שני היתירים וכמש"ל. ולא ידענא למה נטה הפמ"ג מפי' זה. ומעתה אין לנו בשאר כ"ק רק לסמוך על הר"ש ותוי"ש בחד תירוצא:
אבל בזה גופא יש ג"כ חילוקי דעות מה נקרא כ"ק דמדברי תוס' בחגיגה מבואר דכל כ"ק הן בכלל ספר זולת תפילין ורצועות ובדברי הר"ש ז"ל בריש דבריו נראה דרק ס"ת ומסוף דבריו נראה דכל כ"ק בכלל ספר זולת תפילין וכנ"ל. רק בדברי הרמ"א בסי' קמ"ז נראה דרק ס"ת לחוד. וא"כ קשה לסמוך לא מיבעי' בשארי כ"ק זולת תפילין ורצועות דנראה מדברי הראשונים דהוא בכלל ס"ת ומטמאין הידים אליבא דכ"ע אפי' לשיטת הר"ש אלא דאפי' בתפילין ורצועות קשה לסמוך על הך תירוצא לחוד דכפי הנראה מדברי הר"ש עיקר הוא התירוץ השני דלפ"ז מיירי הכל בתרומה ואפי' תפילין מטמאין הידים לתרומה וכ"ש שהרמ"א לענין לאחוז ערום ג"כ לא רצה לסמוך ולהתיר בשאר כ"ק רק ע"פ שני היתירים היינו שארי כ"ק וגם: נטל ידיו וכ"ש כאן דההיתר דנטל ידיו
כבר דהוא רק:
לענין לאחוז ערום אבל לא מהני לענין טומאה דעדיין מטמאין הידים וא"כ היתר זה דנטל ידיו ליתא לענין נט"י ורק לסמוך על חד תירוצא דהר"ש ותוי"ט
להתיר גם בשאר כ"ק והרי הרמ"א לענין לאחוז ערום לא
רצה לסמוך להתיר גם בשאר כ"ק על חד היתר וכ"ש
כאן לענין נט"י די"ל דגם המתירין לאחוז ערום אעפ"כ
מטמא וכמ"ש הנוב"י לדעת הרמב"ם ז"ל וכיון שברמב"ם
מבואר בהדיא דכל כ"ק ואף תפילין ורצועות מטמאין
הידים ע"כ נראה להלכה דבנגע בכל כ"ק ואפי' תפילין
ורצועות ואפי במזוזה
דלא גרע מכותב פרשה להתלמד
דג"כ מטמא הידים כמבואר ברמב"ם שם וא"כ בכל אלה
בנגע באמצע סעודה צריך ליטול ידיו שנית בלא ברכה
אלא דבס"ש היה צריך לברך ג"כ דאין לנו שום צד הישר
ואעפ"כ נראה דלא יברך דאולי כסברתינו דכשגזרו על
נט"י לחולין לא גזרו בלא שכיח ונגיעה באמצע סעודה
לשיטת תוס' לא שכיח. ע"כ נראה דגם בס"ת לא יברך
רק צריך ליזהר שלא ליגע בכל אלה באמצע הסעודה
כשהן נכתבין על קלף כדין וגם בתפילין ורצועותיהן
והכל כשהן ערומים ואם נגע יטול שנית בלא ברכה
ובשעת
הדחק אולי יוכלו לסמוך בשאר כ"ק אבל לא
בס"ת וזה הוא החילוק בין דברינו לדברי הח"א שהוא
בחדא מחתא מחתינהו לכולהו אבל באמת יש חילוק
דבשאר כ"ק יש צד היתר אבל לא בס"ת כשהוא ערום
ואך בס"ת שנמחקה אם יש ללקט ממנה פ"ה אותיות
מבואר ברמב"ם דמטמא הידים וצריך ליטול ידיו שנית
וכ"ז נלפע"ד להלכה. ואחרי שהעולם אינם נזהרים בזה
ע"כ כתבתי כ"ז: