שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט
סימן ב
החיים והשלום לכבוד מחותני ה"ה הרב החריף השנון הוותיק היוחסין רפיש מדבית אבותיו כש"ת מו"ה אברהם נ"י מטורבין יע"א נכד הגאון בעלים התלמוד ז"ל אבד"ק יוזעפאף:
יקרתו הגיעני וראיתי שנתקשה בדבר אחד במ"ש בחידושי על ברכות אמרתי להשיבו בזה הנה במשנה ריש מס' ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן,. והקשו בגמ' ע"ז וממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמשו הוא דילמא ביאת אורו ופי' בתוס' מנ"ל דהקרא ובא השמש הוא ביאת שמשו ממש דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת אורו היינו תחילת שקיעה ומותרין בתרומה אף קודם צה"כ. וע"ז הקשיתי בחידושי דהרי סוף סוף אסורין מחמת ספק עד צה"כ. והבאתי מה שמצאתי בס' דרוש וחדוש להגאון רעק"א ז"ל שהקשה קושי' זו וכתב ע"ז לתרץ דקושיית הגמ' דיהיו מותרין בתרומה בין השמשות מטעם ספק ספיקא ואף דלא נולדו הספיקות ביחד אעפ"כ בספיקא דדינא מותר בכה"ג (ולדבריו הללו כיון מעכת"ה במכתבו ויש בזה אריכות דברים) אולם הדו"ח הקשה שם דהרי הוא דבר שיש לו מתירין דגם ס"ס אסור בי' (ובאמת הרבה פוסקים ס"ל דמהני ס"ס בדשיל"מ) וע"ז כתבתי בחידושי לתרץ ע"פ דברי הצל"ח בביצה דבטלטול מוקצה לא שייך לומר דשיל"מ דהרי הטלטול דעכשיו מפסיד ואינו דומה לאכילה דלא יאכלנו רק פעם אחת משא"כ בטלטול ע"ש והכא ג"כ כן. וע"ז כתב מעכת"ה דאינו מבין החילוק בין זה לשאר דשיל"מ דבשלמא התם יוכל לטלטל, אותו הביצה היום ומחר משא"כ הכא דאותו תרומה לא יאכל היום ומחר רק פעם אחד ואף שיכול לאכול אח"כ תרומה אחרת הרי בכל דשיל"מ היא כן דהרי אח"כ יכול לאכול ביצה אחרת ואעפ"כ הוי דשיל"מ עכ"ד מעכת"ה:
אהובי מחותני בחפזון יצאו הדברים מקילמסו דדברי הנ"ל ברורין המה דהרי בביצה שנולדה ביו"ט אין אנו דנין על הזמן אם שעכשיו יו"ט או לא כי בזה אין ספק כלל רק הספק היא על הביצה אם נולדה היום או לא. וכן בנתערבה הביצה והספק היא אם זו היא הביצה שנולדה ביו"ט. ע"ז אמרינן כיון דהביצה בעצמותה יש עלי' עכשיו איסור ואחר יו"ט תהי' מותרת ואין הפסד אם יאכל אותו ביצה היום או מחר וע"כ אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ הכא איפכא הוא דהתרומה בעצמותה גם עכשיו טהורה היא דהא מותרת לכהנים ולא יתהוה בתרומה שום שינוי אח"כ רק הספק הוא על הכהן הזה שנטמא אם הוא מותר לאכול עכשיו בהשמ"ש אם כבר לילה הוא או לא וכיון דאנו דנין על הזמן של בהשמ"ש לאסור לו מטעם דשיל"מ דיוכל לאכול תרומה אח"כ ואין אנו דנין על תרומה זו כלל רק סתם אכילת תרומה אם זמן זה מותר לו באכילת תרומה וא"כ אם נאסר עליו עכשיו בהשמ"ש מפסיד הוא לגמרי הזמן של בהשמ"ש דהרי מה שיאכל אחר בהשמ"ש זמן אחר הוא וא"כ לא שייך לומר בי' דשי"ל והוא דומה ממש לדינא של הצל"ח בטלטול מוקצה משא"כ בשאר דשיל"מ דאין אנו דנין על הזמן דבזה אין ספק כלל רק אנו דנין על אותה הביצה והרי לא יאכל אותה שני פעמים ואין לו הפסד כלל. והדברים ברורין דשם הביצה בעצמותה ישל"מ אבל הכא הזמן דבהשמ"ש לא יהי' לו היתר עולמית:
והנה מעכ"ת כתב דלא הוי דשיל"מ משום דאכילת תרומה מצוה ושהויי מצוה לא משהינן וכן איתא בנדרים דהוי דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי על נדרו וחזינן דאזלינן בתר המצוה עכ"ד. יעיין בפוסקים דעל אותו יום בעצמו רק אם יעשה המצוה בשחרית או בצהרים לא הוי אשהויי מצוה. ועיין בצמח צדק סי' קכ"ז בתשו' בני הרב ז"ל ואשהויי מצוה מיקרי להשהותה על יום אחר. והא דבמילה זריזין מקדימין היינו במצוה הקבוע לה זמן באותו יום משא"כ במצוה שאין קבוע לה זמן ועי' בחגיגה (דף ז' ע"א) בסופו ואין נראין חצאין ע"ש. וא"כ הכא אם עדיין יום הוא הא באמת אסור הוא בתרומה ורק עיקר ההיתר הוא מטעם שמא הוא לילה וא"כ אם יאכל התרומה אחר בהשמ"ש הוי באותו יום בעצמו ולא מיקרי אשהויי מצוה. ועוד הרי כתבו הפוסקים דאף במצוה הקבוע לה זמן אם מתכוין למצוה מן המובחר לא מיקרי אשהויי מצוה וכן קיי"ל באו"ח סי' תכ"ו לענין קידוש לבנה ועי' בשערי תשובה שהביא בשם השבו"י דין זה לענין אתרוג הדר ע"ש בסי' תרנ"א. ואף שגם עכשיו יעשה המצוה כתיקונה אעפ"כ מותר להשהותה כדי שיעשה המצוה מן המובחר וא"כ מכ"ש כשיש בה נידנוד איסור קצת כשיעשנה עכשיו ואם יעשה אח"כ אז יהי' מצוה כתיקונה בודאי דלא מיקרי אשהויי מצוה וא"כ כיון דבדשיל"מ הטעם עד שתאכלנו באיסור וכו' ובע"כ צ"ל אף דמותר הוא מ"מ מיקרי קצת נידנוד ספק איסור וא"כ ממילא מותר להמתין עד שיהי' ודאי לילה וכיון דלא מיקרי אשהויי מצוה ממילא הוי דשיל"מ וקושיית הגרעק"א ז"ל בדרו"ח היתה נכונה לולי תירוצי שכתבתי למעלה. ומ"ש מעכ"ת דבנדרים אזלינן בתר המצוה שם להיפוך אמרו דאף דאין המתיר בא ממילא רק ע"י שאלה אעפ"כ כיון דמצוה לאתשולי בודאי ישאל על נדרו והוי כממילא ועי' ברא"ש ז"ל בנדרים (דף נ"ט) אבל שע"י המצוה יודחה דלא יהי' דשיל"מ זה לא שמענו ובפרט לפמ"ש דאין כאן אשהויי מצוה כלל: ואגב אודיע לכבוד מחו' מה שאמרתי בזה בריש ביצה דאמרו שם ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל ובה"א לא תאכל. והקשו בתוס' אמאי לא תני אוסרין ומתירין וא"ל דאי הוי תני כך ה"א דמה דמתירין ב"ש הוי רק בטלטול אבל לא באכילה ומש"ה:
תני תאכל, לאשמעי' כחו דב"ש דאף באכילה מותר דאדרבה ליתני אוסרין ומתירין לאשמעינן כחו דב"ה דאף בטלטול אסור ע"ש. והקשה המהרש"א דהא כחא דהיתירא עדיף ומש"ה אשמעי' כחו דב"ש דאף באכילה מותר וכ"ת ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ז"א דהרי לקמן אמרו בגמ' אליבא דר"נ דמש"ה איפליגי בביצה ולא בתרנגולת להודיעך כחו דב"ש דאף בנולד שרי דכחא דהיתירא עדיף עכ"ק המהרש"א. ואמרתי בזה דהנה הסברא דכחא דהיתירא עדיף היינו משום דכחא דאיסורא גם אם מסופקין להיכן הדין נוטה אנו אוסרין אותו משא"כ להיתר מוכרחין אנו לידע בבירור דמותר ומש"ה כדה"ת עדיף וכ"ז באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן דספיקו לקולא ואנו צריכין בירור לאסור א"כ ממילא כחא דאיסורא עדיף. ואח"כ מצאתי כן בצל"ח שם וכתב שם דאף דאמרו לקמן בגמ' כחא דהיתירא עדיף לענין מוקצה ונולד אע"ג דהוי רק איסור דרבנן היינו משום דביו"ט הוי דשיל"מ לאחר יו"ט ובדשיל"מ ספיקו אסור אף בדרבנן והוי כמו איסור דאורייתא דכדה"ת עדי ע"ש. ומעתה לפמ"ש בשם הצל"ח דבטלטול מוקצה לא הוי דשיל"מ כנ"ל והקשה בצל"ח שם דא"כ אמאי תני לקמן בביצה דאין מטלטלין אותה וספיקא אסורה הרי בטלטול לא שייך דשיל"מ ותירץ שם דכיון דאסור באכילה ממילא אסור בטלטול דכל דבר העומד לאכילה ואסור באכילה הוי מוקצה ודווקא דבר שאינו עומד לאכילה או שעומד לאכילה ומותר באכילה בזה אמרינן דלענין טלטול לא הוי דשיל"מ אבל הכא דעומד לאכילה ואסור באכילה משום דאכילה הוי דשיל"מ ממילא אסור בטלטול ג"כ ואזלינן בספיקו לחומרא ע"ש. והנה כ"ז אליבא דאמת אבל לפ"ד תוס' השתא דאם הוי תני אוסרין ומתירין היינו אומרים דהא דמתירין ב"ש הוא רק בטלטול ולא באכילה ובע"כ דהיינו סוברין דאכילה וטלטול אינם תולין זה בזה ואף דבאכילה מודים ב"ש דאסור אעפ"כ בטלטול מתירין. ומעתה נחזי אנן דאם אנו דנין על אכילה דלענין אכילה הוי דשיל"מ וספיקא אסור ממילא בזה כדה"ת עדיף משום דבזה צריכין בירור להתיר ואם אנו דנין על הטלטול דלענין טלטול לא מיקרי דשיל"מ וספיקא מותר בזה כחא דאיסורא עדיף דאנו צריכין בירור לאסור:
ומעתה שפיר הקשו תוס' דליתני אוסרין ומתירין ולאשמועינן כחא דב"ה דאף בטלטול אסור ומשום דב"ש במקום ב"ה אינה משנה דבשלמא לקמן בגמ' דהקשו על אכילה ליפלגו בתרנגולת שפיר משני דכדה"ת עדיף אף דב"ש במקום ב"ה אינה משנה אעפ"כ כדה"ת עדיף משום דאליבא דאמת נקטו במתני' הדין באכילה ובאכילה כדה"ת עדיף משום דהוי דשיל"מ אבל קושיית תוס' השתא הוא דליתני אוסרין ומתירין דהרי כמו דבאכילה כדה"ת עדיף משום דשיל"מ כמ"כ בטלטול דלא הוי דשיל"מ שוב כחא דאיסורא עדיף וא"כ כיון דיש ברירה למיתני כדה"ת אליבא דב"ש וכחא דאיסורא אליבא דב"ה בוודאי דעדיף למיתני כחא דאיסורא אליבא דב"ה כיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ושפיר דקשה ליתני אוסרין ומתירין להודיעך כחא דאיסורא אליבא דב"ה ומיושב קושיית מהרש"א והוא נכון ודוק. ממני מחו' הדוש"ת: