שות ברכת כהן· רבי טוביה גוטמן הכהן רפפורט
סימן א
שלום לאהובי תלמידי ה"ה הרבני המופלג בתורה חריף ושנון השלם מו"ה גבריאל נ"י מפיעטרקוב יע"א (הוא כעת דרב החו"ב וכו' אבד"ק לאפאשנע: מכתבך הנחתי בין הכתבים ומרוב הטרדות מילחא מני אזדא. עתה בא לידי מכתבך אמרתי להשיבך בדבר שאלתך שכתב לך תפילין דר"ת והשארת בסוף פרשה והי' כי יביאך יותר מתשע אותיות מה שהוא נגד הדין כמבואר בפוסקים דפרשה והי' אם שמוע צריך שתהי' סתומה וע"י השיור הוי פתוחה ובראש פ' והא"ש הנחת פחות מט' אותיות והסופר החליט לפוסלן ע"כ: הנה לדעתי ברור שהמה כשרים כי הפוסל מוכרח לגבב כל החומרות לומר דסתומה שעשאה פתוחה פסול והרי הרמ"א מסכים להמהר"ם פדואה והביא המנהג לעשות כולן פתוחות וכ"כ הגאון מהר"י ז"ל בתשו' רמ"א סי' כ"ה שבמדינות רוסיא עושין כולן פתוחות ודחקו לומר שגם הרמב"ם ז"ל מודה דכשר בדיעבד. וגם צריך לגבב חומרא לחוש לדעת הט"ז והמהרש"ל בתשו' (ותשו' מהרש"ל אין בידי) דהרמב"ם מודה דהיכי שהשאיר שיעור ט' אותיות עם שיור תיבה אחת הוי פתוחה אע"פ שמתחיל האחרת באמצע שיטה והרי כל האחרונים חולקים עליהם הפמ"ג והיד אפרים וכמ"ש במכתבך. ומשמעות הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם עכ"ל ולהמהרש"ל משכחת לה פתוחה שתתחיל באמצע השיטה וכ"כ הב"י בהדיא ביו"ד סי' ער"ה וגם בשם הר"י אסכנדרי דכל צורה שמתחלת באמצע שיטה הוי סתומה להרמב"ם ז"ל וא"כ לדבריהם התפילין שלך המה חתומות כדין וכשרים. ואע"פ שלא הנחת בתחלת השיטה כשיעור ט' אותיות אעפ"כ הוי סתומה בצירוף כמ"ש הרמב"ם בהדיא:
ויש ראי' ג"כ מהב"י באו"ח סי' ל"ב המובא במג"א סקמ"ט וז"ל לעשות פרשת והי' א"ש סתומה אליבא דתרווייהו הוא מן הנמנע דלהרמב"ם צריך להתחיל והי' א"ש באמצע שיטה (פי' בראש עמוד) וזה להרא"ש פתוחה ויצטרך לדעתו שבעמוד והי' א"ש יניח שיטה חלקה בתחלת העמוד ואח"כ בשיטה שני' לא יתחיל והי' א"ש בראש שיטה עכ"ל הב"י והפמ"ג נתקשה בזה וביד אפרים ומחה"ש הגיהו ומחקו תיבת לא. וכוונתם דהרי לדעת הרא"ש כשמתחיל באמצע השיטה הוי פתוחה וא"כ צריך להתחיל והא"ש בראש שיטה דאל"כ יהי' פתוחה אף ששייר שיטה חלקה כיון שיש ריוח בסופו אחר השיטה החלקה הוי פתוחה לדעת הרא"ש וע"פ הגהתם נמחק תיבת לא בדפוסי מג"א שלפנינו. אבל באמת א"צ להגי' ואם באנו למחוק ולהוסיף כרצונינו לא נדע מאומה וכבר צווחו ע"ז קמאי. אבל באמת כוונת הב"י כפשוטו דמ"ש אלף הב"י ויצטרך לדעתו כוונתו אם באנו לצאת גם לדעתו נצטרך לעשות להניח שיטה בראש עמוד והא"ש ולהניח אח"כ בשיטה שני' פחות מט' אותיות ולא יתחיל והא"ש בראש שיטה רק באמצע דבזה נוכל לצאת לכל הדעות דלדעת הרמב"ם ז"ל הוי סתומה בצירוף כיון שמתחיל באמצע ולדעת הרא"ש ז"ל שיטה שלמה הוי סתומה כל זמן שאין אויר כשיעור בתחלתו או בסופו ואנן קיי"ל דשיעור פתוחה וסתומה שוין כט' אותיות וא"כ כיון שאין מניח בתחלת השיטה כשיעור ט"א עדיין הוי סתומה וכשר אליבא דכ"ע וזה ברור בדברי הב"י. ואל תקשה לפ"מ שפירשתי בדברי הב"י למה כתב הב"י שהוא מן הנמנע לעשות כתרווייהו דכוונת הב"י הוא דמן הנמנע באופן אחר רק באופן זה להניח שיטה חלקה וכנ"ל יכול לצאת כל הדעות. וגם אין להקשות למה לא הנהיג הב"י לעשות כן רק הנהיג שיהי' כשר להרמב"ם לחוד דגם זה ל"ק דהרי מנהג קדמונינו ז"ל מנין השיטין בתפילין עי' תוס' מנחות (דף ל"ב) ואם יניח שיטה חלקה יצטרך להוסיף שיטה או לדחוק השיטין ולדחוק הכתב מה שכ"ז אסור ומש"ה בחר יותר לעשות כהרמב"ם דהלכתא כוותי' במה שהרמ"א ז"ל עצמו הכריע ביו"ד סי' ער"ה שבא"א לא יסור מדברי הרמב"ם ז"ל. ומעתה להט"ז ומהרש"ל דסוברין דהיכי שיש בסוף שיטה שיעור ט"א עם תיבה אחת אף שמתחיל אח"כ באמצע שיטה מודה הרמב"ם ז"ל דהוי פתוחה כמ"ש המהרש"ל דכיון שהי' יכול לעשות סתומה באמצע בשיטה אחת ולא עשה הרי ראי' שהוא פתוחה או כמ"ש שם המפרשים דפתוחה מורה שהוא ענין חדש. ולפ"ז אם נעשה שיטה חלקה והרי שיעור שיטה הוא רוחב שלש פעמים למשפחותיכם וכמ"ש הפוסקים ובודאי גם בתפילין כן ובפרט לפי מנהג השיטין שהביאו ועכ"פ לא פחות מבס"ת. ויהי' איך שיהי' יש שיעור לעשות סתומה באמצע שיטה וכ"ש שיש שיעור להניח ט"א ולהתחיל באמצע וכיון דלהרמב"ם שיטה חלקה הוי פתוחה אם כן כשמניח שיטה חלקה והי' יכול לעשות סתומה תיכף בשיטה ראשונה ולא עשה הרי מורה בהדיא שהיא פתוחה וא"כ אף שיתחיל בשיטה שני' באמצע עדיין הוי פתוחה וא"כ מה הועיל הב"י בתקנתו לצאת גם לדעת הרא"ש וכמו שפירשנו והרי אם נתקן כן לצאת דעת הרא"ש יהי' היפוך מדעת הרמב"ם אלא ודאי ברור דהב"י חולק אדינא דמהרש"ל וסובר דכשמתחיל באמצע הוי לעולם סתומה לדעת הרמב"ם ושפיר דכתב דבאופן זה נוכל לצאת לכל הדעות:
ובמרדכי בהלק"ט סי' תתק"ס אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל נקוט האי כללא שפרשה פתותה לעולם מתחלת בתחלת שיטה הרי מבואר ג"כ דלא כמהרש"ל וט"ז:
וטעם הרמב"ם בזה נלפענ"ד דהרי כבר כתבו עי' בתשו' רמ"א הנ"ל דהרמב"ם סובר דבין פתוחה ובין סתומה הוא הפרשה המתחלת ולא הפרשה שסיימה.
וא"כ הוראת פתוחה או סתומה הוא רק:
בשעה שמתחיל הפרשה והשאיר ריוח שיעור ט"א לפני' ומש"ה אין אנו משגיחין כלל אלפני פניו כלומר מה שעשה קודם שיעור ט"א כיון דעיקר הוא אצל התחלת הפרשה שהיא פתוחה או סתומה וא"כ עיקר הוא הט"א ריוח אצל ההתחלה ומש"ה פתוחה הוא הריוח קודם תחלת השיטה וסתומה להיפוך קודם אמצע השיטה ומה שהשאיר ריוח קודם הט"א אין בזה כלום כיון דאינו סמוך לפרשה המתחלת ומש"ה כללא דהרמב"ם עומד וקיים בלי שינוי ומש"ה אף שיש בשיטה שלפני' שיעור ט"א ותיבה אחת אעפ"כ הוי שיטה שני' המתחלת באמצע סתומה כיון דאין משגיחין כל עיקר רק בשיעור הט"א שאצל התחלת הפרשה ולא אלפני פניו כנ"ל:
והנה בגוף דינא דהרש"ל אחרי דהרש"ל הכריע שהיא פתוחה לכ"ע ולהחולקים עליו היא סתומה להרמב"ם. ואני אומר אם כי אין לי להכניס ראשי בזה אבל תורה היא. ונלפענ"ד לעשות פשרה במחלוקתם ואומר דבס"ת ובמזוזה נודה להמהרש"ל אבל לא בתפילין ואע"ג דעיקר מחלוקתם מצינו גבי תפילין אעפ"כ לפי מה שאבאר הוא בתפילין סתומה ולדינא דהמהרש"ל נודה בס"ת ומזוזה. והוא לפמ"ש המהרש"ל בתשו' שהבאת לשונו במכתבך וז"ל גם היא ראי' צודקת מאחר שהי' יכול לעשות סתומה בסוף השיטה שהיא סתומה לכ"ע א"כ מוכח שהיא פתוחה ממש עכ"ל וגם הלבושי שרד כתב כן בסברת הט"ז בסי' ל"ב. ומעתה נחזי אנן דכ"ז בס"ת ומזוזה דהי' יכול להתחיל באותה שיטה עצמה דאף לפי מנהג מנין השיטין אעפ"כ יכול להיות מנין השיטין אף שיתחיל באותה שיטה וגם אינו דינא דגמ' ועכשיו ג"כ אין מדקדקין בהתחלת כל שיטה ושיטה רק שיהי' בכלל מנין השיטין וזה יכול להיות אף בסתומה באמצע אבל בתפילין דמצוותן מדינא דגמ' ממש שתהי' כל פרשה בדף בפ"ע בין תפילין של ראש ובין של יד וזה אינו מטעם פתוחות וסתומות רק שיהי' מימין לשמאל ועי' במנחות (דף ל"ד ע"ב) וא"כ כיון שמתחיל באמצע הרי לנו ראי' על סתומה ואין לנו ראי' להיפוך על פתוחה דהרי י"ל שאין כוונתו לפתוחה רק לסתומה והא דלא התחיל באותה שיטה עצמה פרשת והא"ש כיון דמצוותה בדף מיוחד ולא הי' יכול לעשות כן וא"כ אוקמוה אדינא והוי סתומה כיון שאין הוראה להיפוך (וגם לטעמא דמהרש"ל דמחלק דפתוחה הוא ענין בפ"ע וסתומה מוסב על ענין ראשון ואינו רק ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה ג"כ י"ל כן וגם כבר כתבנו טעמא דהחולקין) ומעתה התפילין המה כשרים ומה שכתבו המהרש"ל והט"ז בתפילין נודה לדינם בס"ת ומזוזה אבל לא בתפילין:
אבל אם כדברינו אלה יוקשה מגמ' דמנחות (דף ל"ע) על הרמב"ם ז"ל דהרי הב"י והמהרש"ל תמהו על הרמב"ם במאי דפוסל בתפילין סתומה שעשאה פתוחה מהא דאמרינן במנחות (דף ל"ב) גבי מזוזה רנב"י אמר מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי וטעמא לפי שאין סמוכות בתורה וא"כ מה"ט גם בתפילין כשר בדיעבד והט"ז באו"ת סי' ל"ב סקכ"ו תירץ דהוא גמ' מפורשת שם לימא מסייע לי' ס"ת ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין וכו' הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות וע"ז פי' הט"ז דקושיית הגמ' הוא גם מתפילין או רק מתפילין עי' פמ"ג שם ומזה הוכיח הרמב"ם דבע"כ פסול בתפילין סתומה שעשאה פתוחה אף בדיעבד ע"ש בט"ז. והנה כשעושה מתפילין מזוזה ומצות תפילין הוא שתהי' כל פרשה בדף מיוחד וכמש"ל וגם לפמ"ש הרמב"ם פ"ה מתפילין דמזוזה פסולה משני עורות אע"פ שתפרן א"כ בע"כ שגם המזוזה הוא בשני דפין ובשני דפין ואפי' ג' דפין מעור אחד קיי"ל דכשרה כמ"ש הרמב"ם שם. ומש"ה כתב הפמ"ג שם דבס"ת א"א לעשות ממנו מזוזה כיון דפרשת שמע רחוק מפרשת והא"ש וא"א לעשות מזוזה רק לתפרס יתד וזה פסול במזוזה והא דנקט טעמא דאין מורידין הוא רק אתפילין אבל מס"ת א"א לעשות מזוזה כלל וכנ"ל. וא"כ קושיית הגמ' הוא רק מתפילין או דנימא דהמקשה הי' סבור דתפירה כשר ג"כ במזוזה וקאי הטעם דאין מורידין בין אס"ת ובין אתפילין. אבל יהי' איך שיהי' קושיית הגמ' הכא סתומות והכא פתוחות קאי אתפילין ג"כ דאל"כ אין הוכחה כלל להרמב"ם לפסול בתפילין וכנ"ל. ומעתה נחזי לפ"מ שהעליתי לחלק בין תפילין לס"ת ומזוזה א"כ משכחת לה שהניח בתפילין בסוף פרשת שמע שיעור ט"א ותיבה ואח"כ התחיל בפרשת והא"ש באמצע שיטה וא"כ היו התפילין סתומות כיון דבתפילין אין הוראה על פתוחה ונשארה סתומה והיו התפילין כשרין אבל עכשיו שעושה ממנה מזוזה בין ע"י חפירה או שלא ע"י תפירה רק בשני דפין אבל עכ"פ כיון שעכשיו מזוזה היא ובמזוזה דיש לנו הוראה על פתוחה וכמש"ל יש לה דין פתוחה והמזוזה כשרה וא"כ לול, הטעם דאין מורידין שפיר עושין ומאי פריך בגמ' והנה באמת מדברי הט"ז אף לפי פי' הלבו"ש בדברי אין הכרע לומר דהפתוחה מכריע והוי פתוחה ממש רק דס"ל כיון שיש לפנינו תרתי דסתרי היינו פתוחה וסתומה א"כ י"ל דפסול דלא הוי לא פתוחה ולא סתומה וא"כ ל"ק קושייתינו. רק לפ"מ שהבאת לשון מהרש"ל ז"ל בתשובה (ותשו' מהרש"ל אינו תח"י) דהוי פתוחה ממש קשה כנ"ל:
אבל הדבר נכון דהרי טעמא דהמהרש"ל דהפתוחה מכריע כיון שיש לנו הוראה על פתוחה מדלא עשה סתומה באותה השיטה עצמה וכ"ז כשעושה מזוזה חדשה שפיר יש לה דין פתוחה אבל הכא כיון דעושה מתפילין מזוזה והריוח שבין השיטין היתה קודם שנעשה מזוזה ועתה א"א לגרור ולתקן בפרשה והא"ש ולהתחיל באותה שיטה דהרי יהי' שלא כסדרן וגם א"א לגרור מפרשת שמע ולהמשיך עד סוף השיטה דהרי פוסק הרמב"ם בפ' הנ"ל דגם הקדים פרשה לפרשה פסול מטעם שלא כסדרן וא"כ אין לו עצה לעשות מזוזה זו סתומה וממילא דאין לנו במזוזה זו ראי' על פתוחה כיון שא"א לעשותה סתומה וממילא דנשאר עלי' דין סתומה כיון שהתחיל והא"ש באמצע שיטה וא"כ שפיר:
אמרו בגמ' לימא מסייע לי' וכו' דבע"כ מוכח דסתומות כשר במזוזה דהרי מזוזה זו דין סתומה יש לה וכנ"ל ועולין דברינו כהוגן ודוק: ובזה ניחא ליישב מה שהבאת להקשות בשם הישועות יעקב (וס' ישוי"ע אינו תח"י) דלמה להגמ' לדייק מדיוקא הא מורידין עושין ולמה לא הביאו בגמ' מסיפא דהתם והוא במס' סופרים ספי"ד דמזוזה שבלה עושין אותה תפילין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות. ולפמ"ש מיושב דנחזי אנן דהרי סתומה א"צ הכרעה דזה שמתחלת באמצע היא סתומה רק היכי שיש הוראה על פתוחה אז הפתוחה מכריע אבל אם אין הוראה להיפך הוי סתומה כדין. וא"כ י"ל דמשכתת לה כמ"ש דהשאיר שיעור ט"א ותיבה ואח"כ בשיטה שני' התחיל באמצע ובעודה מזוזה יש לנו הוראה על פתוחה והוי פתוחה כסברת המהרש"ל אבל אח"כ שנשתנה המזוזה ונעשה ממנה תפילין ותפילין שמצוותן בדף מיוחד וא"כ עכשיו כלתה ההוראה על פתוחה וא"כ כמו שנשתנה ממזוזה לתפילין כך נשתנה פתוחה זו לסתומה כיון שא"צ הוראה על סתומה רק כל זמן שהי' לנו הוראה להיפוך היינו בעודנה מזוזה היתה פתוחה ועכשיו שנעשה ממנה תפילין כלתה ההוראה ונשארה סתומה ושפיר משכחת לה דעושין ממזוזה תפילין ול"ק הכא פתוחות וכו' דמיירי במזוזה כזו וכנ"ל ומש"ה דייקא לה בגמ' מדיוקא דרישא הא מורידין עושין מתפילין מזוזה ואמאי הכא פתוחות וכו' וכאן א"א לחרץ דמיירי כנ"ל דהרי מזוזה זו עדיין דין סתומה יש לה כמקדם כיון דלפתוחה צריך ראי' וכאן מזוזה זו דא"א לגרור ולתקן אין הוראה על פתוחה והוי סתומה ושפיר קשה הכא סתומות והכא פתוחות. והדברים נחמדים מפז ומפנינים:
הדרן לעניינינו שלפ"מ שהעליתי התפילין כשרין אף אם נודה לסברת המהרש"ל והט"ז. והנה בעיקר קושיית הישוי"ע הנ"ל הי' נ"ל ליישב ג"כ באופן אחר והוא לפמ"ש הסמ"ק והביאו הב"י והמג"א בסי' ל"ב סקמ"ט דבתפילין של ראש שהן בד' חתיכות קלף אין להקפיד בפתוחות וסתומות וע"ש בפמ"ג דוהא"ש א"צ להיות סתומה. וא"כ קשה לכאורה מאי קאמר לימא מסייע לי' הכא סתומות וכו' דדילמא קאי אתפילין ש"ר דמותר להיות פתוחה וא"כ לולי הטעם דאין מורידין שפיר עושין. וא"ל דקושיית הגמ' הוא מס"ת ולא מתפילין דז"א דהרי עיקר הוכחת הרמב"ם ז"ל דתפילין בעי סתומות הוא רק משום דס"ל דקושיית הגמ' הוא מתפילין וכמ"ש לעיל בשם הט"ז וכנ"ל. אבל באמת ל"ק דהרי הרמב"ם ז"ל פוסק דמזוזה בשני עורות פסול אע"פ שתפרן וא"כ א"א דקאי אש"ר דא"כ הוי מזוזה משני עורות ע"י תפירה ופסול וא"צ לטעמא דאין מורידין. וא"ל דעדיין דילמא מיירי בשל ראש והי' מעור אחד וכדקיי"ל במנחות (דף ל"ד ע"ב) דאפי' תפילין ש"ר מעור אחד כשרות דז"א דממנ"פ אם הי' מעור אחד א"כ גם בתפילין ש"ר צריך והא"ש להיות סתומה דהרי עיקר טעמא דהסמ"ק הוא משום שהוא בד' קלפים ואין ניכר הפתוחה אבל אם הי' מעור אחד הרי יש לה דין תפילין של יד והוא ברור. וא"כ הקושיא ממנ"פ אי מיירי בש"ר בד' קלפים הרי זה א"א וא"צ לטעמא דאין מורידין דהרי מזוזה צריך להיות רק מעור אחד ואי מיירי בש"ר מעור אחד א"כ דין ש"י יש לה וצריך סתומות ושפיר דקשה הכא סתומות וכו'. וממילא מיושב קושיית הישוי"ע דמסיפא ל"ק די"ל דמיירי לעשות ממזוזה שבלה תפילין ש"ר ולחתכה כדין שיהיו התפילין בקלפים בפ"ע וא"כ א"צ שיהי' והא"ש סתומה וכדעת הסמ"ק דבש"ר דהמה חלוקין בקלפים אין לדקדק בפתוחות וסתומות ושפיר עושין ודוק היטב:
הנה הראיתי לדעת ראי' מכאן לדינא דהסמ"ק. ואולי שאלתך בתפילין ש"ר הרי יש לך עוד היתר נוסף לבד כל מש"ל והוא דעת הסמ"ק וגם מהמג"א שם נראה שהסכים לזה ובמכתבך לא כתבת אם הי' השאלה בש"ר או בש"י. אולם בכל ענין המה כשרים אפי' בש"י וכמש"ל:
והנני מוסיף לך עוד היתר בשאלתך שהי' תפילין דר"ת ולא של רש"י ואני אומר דכ"ז בתפילין של רש"י אבל בתפילין של ר"ת הגם דהבאר היטב והפמ"ג המציאו איך לעשות והי' א"ש סתומה אבל לפענד"נ דאם שינה ועשה והא"ש פתוחה אפי' פתיחה ממש ובאופן שהיא פתוחה לכ"ע אעפ"כ אין לחוש לפסול דאם באנו לומר דסדר של ר"ת עיקר א"כ אין חשש כלל. ואבאר לך טעמא דידי דהנה כבר הבאתי במה שתמהו כולם על הרמב"ם במה שפוסל בתפילין שעשה הסתומה פתוחה דהרי במזוזה כשרה לפי שאין סמיכות בתורה וא"כ גם בתפילין צריך להיות כן. ומ"ש הב"י דלא פלוג ע"ש. הוא תמוה ומאין לו להרמב"ם זה. ורבים כתבו דגם הרמב"ם כוונתו רק לכתחלה ורבים דחו דעת הרמב"ם ז"ל לגמרי. רק הט"ז שהצילו וכ' שהוא גמרא ערוכה אמאי הכא פתוחות וכו' ומוכח דפסול אף בדיעבד והבאה"ט דחה ראיות הט"ז דהרי לקמן הק' הגמ' הא מורידין עושין והא תפילין קלף וכו' וגם לקמן הא בעי שירטוט ובע"כ דקושיית הגמ' לקמן רק מתפילין ולא מס"ת א"כ נראה דהגמרא סובר דטעמא דאין מורידין קאי אתרווייהו ולא אס"ת לחוד וא"כ כמו שהק' הגמ' לקמן מתפילין לחוד א"כ י"ל ג"כ דהא דמקשה הכא פתוחות קאי רק אס"ת לחוד ולא אתפילין ואין הוכחה להרמב"ם. אמנם הפמ"ג ישב זה דאס"ת לא מצינן כלל למימר דע"ז קאי דהרי פרשת שמע מפ' והא"ש מרוחקין זה מזה וא"א לעשות ממנה מזוזה רק לחתוך הפרשיות מס"ת ולחברם ע"י תפירה וזה פסול במזוזה להרמב"ם וא"כ א"צ לטעמא דאין מורידין ובע"כ דטעמא דא"מ קאי רק אתפילין וע"ז הק' הגמ' הכא פתוחות וכו' וא"כ מוכח דפסול ושפיר הוכיח הרמב"ם ז"ל וכבר הבאתי למעלה כ"ז בקצרה. והנה אף דדינא דרמב"ם מוכח אבל עדיין טעמא לא ידעי' לחלק בין תפילין למזוזה דבמזוזה כשר לפי שאין סמוכות ובתפילין פסול. אבל מה נעשה אם מפורש כן בגמ' מוכרחין אנו לקבל אף שאין אנו יודעין הטעם: והנה לשיטת ר"ת ז"ל בסדר הפרשיות דתפילין הוא והא"ש קודם לשמע. א"כ קשה אברייתא תפילין שבלו וכו' דאיך אפשר לעשות מתפילין מזוזה הרי בתפילין והא"ש קודם לשמע ובמזוזה שמע קודם לוהא"ש. ולמה לי' לטעמא דא"מ. וא"ל דס"ל לר"ת דבהיפך הפרשיות כשר דא"כ עדיין קשה מה הק' הגמ' הכא סתומות וכו' דהרי כתבו הפוסקים דפ' קדש א"צ סימן לפתוחה כמו בתורה דח' בראשית א"צ סימן כיון שאין כתיב לפני' כלום ממילא הווי פתוחה. וא"כ לפמ"ש הט"ז כאן והב"י ביו"ד סי' ער"ה דהיכי שיש בסוף השיטה ריווח פחות מכשיעור וכן אח"כ בשיטה שני' בראש השיטה הווי סתומה בצירוף אף להרא"ש א"כ קשה מה הק' הגמ' הכא סתומות וכו' דהרי משכחת לה דהשאיר אחר והי' כי יביאך פחות מכשיעור ובתחלת והא"ש ג"כ כנ"ל והווי סתומה בצירוף אבל אח"כ כשחתך ב' הפרשיות ונשאר פ' והא"ש בתחלת המזוזה וא"כ כיון שאין ריווח כשיעור אין כאן שום פרשה כלל ואעפ"כ יש לה עכשיו דין פתוחה כיון שאין כתיב לפני' כלום וכמו פרשת קדש דהווי פתוחה מטעם זה. וא"כ מה הק' הגמ' הכא פתוחות וכו' אלא ודאי ס"ל דבהיפך הפרשיות פסול. וגם המעיין בט"ז ביו"ד סי' ר"צ ובנקה"כ שם יראה דלא פליגי הט"ז והש"ך רק היכי שכתב מתחלה והא"ש למטה ואח"כ הוסיף בגליון שלמעלה פ' שמע אבל היכי שכתב והא"ש למעלה ופ' שמע למטה אפי' כתב תחלה פ' שמע למטה ואח"כ הוסיף למעלה פ' והא"ש אע"פ דהכתיבה היתה כסידרן נראה מדבריהם דפסול כיון דהקדים המאוחר והיפך הסדר. וכן מוכח להדיא הלכה פסוקה במנחות (דף ל"א ע"ב) אר"ח על הארץ בשיטה אחרונה ומשמע דלעיכובא קאמר וא"כ קשה לשיטת ר"ת ז"ל. אלא בע"כ מוכרחין אנו לומר דהגמ' ס"ל כמ"ש בתוס' בד"ה דילמא דמזוזה משני עורות ע"י תפירה כשר וא"כ יכול לחתוך התפילין ולעשות המזוזה באופן שיהי' שמע למעלה ופ' והא"ש למטה וא"כ כיון שהוכחנו דלר' בע"כ ס"ל להמקשן דתפירה כשרה במזוזה א"כ אזדא לה הוכחת הפמ"ג שהבאתי דקושיית הגמ' היא רק מתפילין ולא מס"ת דלר"ת ז"א דהרי בע"כ ס"ל להמקשן דתפירה כשר וא"כ גם מס"ת יכול לעשות מזוזה וכיון דאזדא לה הוכחת הפמ"ג ממילא הדרינן לדברי הבאה"ט דכמו לקמן בשירטוט קושיית הגמ' הוא רק מתפילין ולא מס"ת כמו כן קושיית הגמ' הכא סתומות הוא רק מס"ת ולא מתפילין וכנ"ל ואין הוכחה כלל לדינא דרמב"ם לפסול בתפילין בדיעבד והדרינן לדינא דרנב"י דאי עבדינהו למזוזה פתוחות שפיר דמי לפי שאין סמוכות בתורה א"כ כמ"כ בתפילין כשר מטעם זה. והעולה מדברינו דבתפילין דר"ת אין לפסול אם עשה והא"ש פתוחה דבשעה שאנו חוששין לסדר תפילין דר"ת אין לנו הוכחה לדינא דרמב"ם ובעלי מפורשי הים בתשו' להגאון מהרצ"ה כיוונו לזה אך לא נחתו לזה במה שנפ"מ טובא לדינא בין תפילין דרש"י לדר"ת. וראה זה דבר חדש לא שיערוהו האחרונים והוא נכון בעזה"י:
והנני מוסיף להוכיח דקושיית הגמ' הוא רק מס"ת ולא מתפילין. והיא דהרא"ש ז"ל בהלק"ט חושש לדעת ר"ת ז"ל להניח ב' זוגות תפילין אבל במה שחולק הרא"ש ארמב"ם בענין הסתומות ופתוחות חולק לגמרי בלא ספק והיינו בס"ת אם שינה מפתוחה לסתומה במה שהיא לדעת הרא"ש סתומה פסול לגמרי וכן להיפוך מסתומה לפתוחה פסול אף שכשר להרמב"ם הרי דאין ספק כלל להרא"ש אולי כהרמב"ם. ולפ"ז קשה לדעת הר"ת ז"ל מה הק' הגמ' הכא סתומות וכו' דהרי הרא"ש סובר דבהניח בסוף השיטה ריווח כשיעור הווי פתוחה וכהרמב"ם ובהניח שיטה שלימה הווי סתומה דלא כהרמב"ם וא"כ משכחת לה דהניח בסוף פ' והי' כי יביאך קודם פ' והא"ש שיטה חלקה הווי והא"ש סתומה ובסוף והא"ש סיים על הארץ בשיטה אחרונה ואחרי' ריווח והי' שמע פתוחה ובסוף שמע השאיר ריווח ט"א (ואף דכ' המג"א בסי' ל"ב סקמ"ח לסיים פרשה אחרונה בסוף שיטה אעפ"כ הוא רק מנהגא ולא בדיעבד ועי' במחה"ש) וא"כ לפמש"ל דלר"ת עושה מהתפילין מזוזה ע"י תפירה שמחבר אח"כ שמע למעלה ופ' והא"ש למטה א"כ אין כאן שיטה חלקה רק ריווח בסוף שמע ט"א והווי המזוזה פתוחה ואפי' הי' מקודם השיטה חלקה בראש פ' והא"ש ולא חתכה אעפ"כ הרי סובר הרא"ש דגם שיטה חלקה כשיש ריווח לפני' או לאחרי' הווי פתוחה וא"כ הווי עכשיו המזוזה פתוחה ומאי הק' הגמ' הכא סתומות וכו' ומוכח דקושיית הגמ' רק מספר תורה ולא מתפילין ומספר תורה שפיר מקשה דהרי כמו שפ' והי' אם שמוע היא סתומה כמו כן בתורה הפ' שלאחר שמע היא סתומה ועי' ברמב"ם ואם כן כיון שהפ' שאחר שמע צריך להיות סתומה אם כן לא משכחת לה שבהמזוזה תהי' והי' אם שמוע פתוחה דאף אם הניח שיטה שלימה קודם והא"ש דהוא סתומה להרא"ש. אעפ"כ אחר פ' שמע שמתחלת פ' בתורה והי' כי ופרשה זה ג"כ סתומה א"כ בע"כ או שמניח ריווח ט"א באמצע ומתחיל והי' כי או שמניח ג"כ שיטה חלקה ושיטה שלפני' מסיים בסוף ושלאחרי' מתחיל בתחילת השיטה דאל"כ אלא שיש ריווח מתחילתו או בסופו אף שיש אח"כ שיטה חלקה או כשמניח ריווח בסוף השיטה ובשיטה שני' ריווח בתחילתה כ"ז הווי פתוחה כמבואר בהרא"ש וא"א שתהי' אח"כ כשנעשית מזוזה שתהי' פתוחה ושפיר הק' הכא סתומות וכו'. הרי הוכחנו דלדעת הרא"ש אליבא דר"ת היא איפכא ממ"ש הפמ"ג לשיטת הרמב"ם דלר"ת הקושיא היא רק מס"ת אבל בתפילין אין הוכחה כלל לפסול אם עשה והא"ש פתוחה. והנה עדיין יש להקשות דהרי משכחת לה שעשה סתומה אחר פ' שמע בתורה קודם והי' כי דהשאיר ריווח באמצע והתחיל והי' כי באותו שיטה עצמו ואח"כ גרר תיבות והי' כי או שחתכה והניח תחתי' מטלית קודם שבא לעשות ממנה מזוזה ואח"כ עשה ממנה מזוזה דהשתא הווי המזוזה פתוחה. וא"כ גם מס"ת אמזוזה ל"ק ובפרט דהפוסקים כתבו דגם בס"ת עצמו מותר בכה"ג לתקן ויש ליישב ואין כאן מקומו ודוק: ויש לי עוד הרבה דברים בזה ואך כתבתי למען לא יהי' לך פקפוק. דברי רבך הדוש"ת: