אור ברסלב
שות ברכת אברהם סלם השלמות

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סלם השלמות

פתיחה

מדרש ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הענין ולא תעלה במעלות על מזבחי וכתיב ואלה המשפטי' כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהיו פוסעין פסיעות גסות ע"ג המזבח אלא יהיו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינים שלא יפסעו פסיעות גסות בדינים:

מה נחרצו ומה נעמו לנו דברות קדשם של חכז"ל במדרש רבה פ' ס"ח. מה שאמרו על סלם שראה אבינו יעקב בחלומו הוא שהראה לו השי"ת בזה סוד מתן תורה ואמרו ז"ל סלם בגמטרי"א סיני לרמוז בזה כי בהר הקודש זה סיני שם נתעלנו ונשתתפנו ועשינו חוזה עם עליונים שירדו לתחתוני' ותחתוני' יעלו לעליונים באמצעות הסולם זו תורה שקבלנו מהשי"ת בהר סיני על יד משה אדון הנביאים אם כי היא מוצבת ארצה בפשוטי נגלותיה אבל בסגולות מדריגות מצותיה וסודותיה עוז לישראל לעלות בהסלם במעלותיו למרום האמת להתקרב אל אלהים חיים מקור השכל ואדון כל ואף אם באשמתם של ישראל יורדים לפעמים ח"ו מטה ואף אם רגליהם יורדות ח"ו מות אל עמקי שאול גם שם נצב סולם הרוחני ההיא היא תורתנו הקדושה אשר ברשפי אש שלהבת חוקיה ומצותיה גם באבדון תאכל כל המתקוממי' על נפשות ישראל להפריעם מהעלות בהסולם במעלותיו ולהתרומם על עד הדבק ביוצרם והם יעלו מעלה מעלה וכל נשמה ונשמה תרקיע שחקים לדבקה בהשי"ת ב"ה וב"ש באמצעות הסולם ההוא ועוד עת להן להעתיק אור זיו אלהי בעת תשובנה אל ארץ נשמה להגיה באור אלהי כל מקומות אפלים בעמק עכור ארץ אפילה הלזו:

הנה כי כן ישתומם כל לב מה זו שאמרו חכז"ל בתנחומא פ' נשא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' האמנם דרכו י"ת להיטב הכי אין די לקרוצי חומר בהעתקת זיו אלהי אליהם באמצעות הסלם ההוא בהשתלשלות אספקלריאות או עשרה מדריגות השכלים או עשר ספירות שידבק זיו עליון האלהי באדם ומה זה אשר יכסוף ד' כי בתבל גשמי הלזו יהי' משכנו שלא בהשתלשלות ואף כי גו אדם כלה ונפסד למה אוהו ד' למושב לו:

וכאמרו ושמתי משכני בתוכם וגם צוה לעשות לו משכן וכאמרו יתברך ועשו לי מקדש ועל הכל ישתומם אדם ביותר על וויתורו של השי"ת אשר ויתר כי יקרא אמרות ד' כי שוכן אתם בתוך טומאתם הכי קב"ה וותרן הוא ח"ו ואיך ירכין השי"ת זיו אורו המבהיק נשגב ונעלה מכל כח גשמי להבהיק בקדושתו וטהרתו בארץ לא מטוהרה ואף כי בתוך טומאת תושביה איך תכיל הטומאה לסבול אור עצם נשגב טהור:

והנה על הערה הקדומה מזו העירו כבר חכז"ל במדרש תרומה פ' ל"ד על מה שנא' שדי לא מאנוהו שגיא כח (איוב ל"ז) אמרו ז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליוני' ותחתוני' הוא אומר עשה לי משכן ועוד הי' מסתכל וראה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן ואמר לפני הקב"ה האמנם ישב אלהים על ארץ אמר משה ומה בית המקדש שהוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אמר כן משכן עאכו"כ לכך אמר משה יושב בסתר עליון עכ"ל המדרש המאמר זה מה שאמרו לכך אמר משה יושב בסתר עליון אומר לכל דרשוני: והנה נראה מהמאמר הקודם שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' שרצונו יתברך הוא שיבהיק באורו הנעלה ונשגב בתבל גשמי הלזו בלי השתלשלות מעילה לעלול מן עולם אל עולם דרך לבושים שונים ומסכים מבדילים שונים שעל ידי כן תוכל ההשפעה ח"ו להתמעט כטבע כל דבר המורק מצנור לצנור שהמשכתו והליכתו תעבור ע"י מעברה אשר לרגלה ישתרעו מכשולים המונעים ומעכבים הלוכה בשפע וכאמור בזהר פ' מקץ על מה שנא' תוחלת מומשכה מחלה לב ז"ל דא הוא וכו' לזמנין דלא ייתי מ"ט בגין דאיתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנין רתיכין אלא דקב"ה יהב לי' לאלתר בגין דכד איתמשכא בין אינון רתיכין. כמה אינון מאריהון דדינא דאתיהב לון רשותא לעיינא ולאסתכלא בדיניה עד דלא ינתנון ומה דנפק מבי מלכא ואתיהב ליה לבר נש בין דזכי ובין דלא זכי אתיהב מיד ודא הוא עץ חיים תאוה באה עכ"ל. לכן רצונו יתברך לעשות מכון לשבתו עולמים באורות אצולים קדושים וטהורים על ידי מעלי יצוריו ברואי מטה גבורי כח עושי דברו אשר מכל עשיה ועשיה נברא כח נשגב. נכנהו כבוד נברא או כח אלהי או מלאך הוא הוא מכון בכח קדושתו להכיל הבהקת אורו השגת כבודו יתעלה ויתברך גם בארץ אפליה הלזו והאורות האצולים ממעללי קרוצי חומר בעבודתם קודש הן הן הצינורות שיקבלו שפע קודש רוחני נשגב ונעלה דנפק מבי מלכא מלך כל עולמים בלי השתלשלות ממעלה למטה בהדרגה אחר הדרגה מרקיע לרקיע עד בואה למטה אשר אם באשמת אדם תתקלקל ח"ו אחת ממשלבי הסולם בו תתהלך השפע עד בל תוכל לעבור הלאה. אז הצינורות מלמטה יקרבו ובתי קבולם ישארו שוממי' והשפע עומדת במרום נפסק מארץ מתחת וברואי מטה יתפרנסו בשפע ובהשגה צעירה אך בלחץ ובצער. אשר לא כן הוא אם נחלי השפע שכליות והשגות נעלות נטויות בגנות עולם הזה ועל משכנותיה רועים ברואי מעלה לדלות מרחובות נהרותיהן להשקות בריכות עליונות בהדרגה אחר הדרגה ממטה למעלה אף כי יאורע איזה קלקול ברהטים ח"ו ותסתלק השפע מארץ על כל זאת לא תרחיק השפע והשגה ללכת הרחק הלאה והיא עודנה קרובה לנו כי לאט לאט בהדרגה אחר הדרגה תדד כנף ותלך עד שהיא נעלמת ח"ו לגמרי מאתנו וזהו שרמזו חכז"ל בתנחומא בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהי' לו דירה בתחתונים רצונם לומר שיהא השפעתו תיכף למטה בלי השתלשלות השבעה רקיעים והוא אמרם כשברא את אדם ועבר על צוויו חילק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון ורצונם לומר שרק משם צוה לנו ד' את הברכה ע"י השתלשלות רקיע הראשון ואף כי היה במיעוט מ"מ לא היתה שכינתו והשפעתו י"ת רחוקה מאתנו עד כי עמד אמרפל וחבריו והכעיסוהו שסלק השי"ת השגחתו לרקיע השביעי הרחק מעולם השפל עד כי רבה העזובה ובשוב התיקון תתנהל השפע קודש לאט לאט עדי תפקוד אותנו פה וזהו מה שאמרו במדרש תנחומא כשהעמיד אברהם וסיגל מעשיו ירד משביעי לששי עמד יצחק ופשט צווארו על המזבח ירד מששי לחמישי עמד יעקב וכו' עמד שבט לוי וכו' עמד קהת וכו' עמד עמרם וכו' עד כי עמד משה והורידו לארץ שנא' וירד ד' על הר סיני הה"ד באתי לגני אחותי כלה עכ"ל המדרש והיינו כנ"ל שהשפעות עליונות כנחלים נטויות בגן אחותי כלה בעוה"ז ועוד כפלים לתושיה להמקבלים השגה אלהות בעצם וראשונה בלי השתלשלות רק ישאבון חכמה וקדושה ממקור ומבוע הראשיי בלי צמצום בלבושים וחתולי עולמים אז תרבה דעת והקדושה תפרוץ והשגות אלהותו י"ת תמלא ארץ לא כן אם יעבור כח אלהי להתגלות במעברי אמצעיים מלמעלה למטה מן עולם אל עולם אז כל עולם שהוא למטה ממנו מסוכך במסכים עד לא יעבור בו זיו אלהי בשפע רב כמו בעולם שלמעלה ממנו ונגד זה תרב משכורת עובדי ד' גבורי כח כי יבקעו העננים ויעברו ויפרצו המסכים מעולם ועד עולם עד עולם היותר עליון וכאשר אמרו במדרש הובא ברש"י בשיר המקודש מה יפו פעמיך בנעלים זה לשונו ישראל מקלסים לקב"ה מלמעלה למטה והקב"ה מונה קלוסה ממטה למעלה והיינו כנ"ל שהישראל מקלסין לקב"ה על ראשית התגלותו למעלה וממנו למטה והוא אמרם מלמעלה למטה אבל הקב"ה מקלס עמו ישראל על הכרתם כח התגלות ויעברו ויפרצו המסכים המבדילים ממטה למעלה זהו מה שאמרו שהקב"ה מונה קלוסה של ישראל ממטה למעלה:

אבל מי הוא אשר יעלה ויתגבר לעבור כל המסכים לא רבים יחכמו להתהלך במהלך השתלשלות העשוים ונבראים והאצילים ויתהלך מן המאוחר אל המוקדם עדי ימצא את הממציא הראשון יתברך ומי יערבנו אף אם יחיה אלף שנים אם מפאת מונעים הרבים לא יאחר המועד לבא אל מחוז חפצו:

ראה הקורא דברי הרב רבינו עזרי' פיגו זצ"ל בספרו בינה לעתים דרוש כ"ח ל"א מה שאמר אליהו הנביא ע"ה ענני ד' ענני וידעו העם הזה כי אתה ד' אלהים ואתה הסיבות את לבם אחורנית שהכוונה שאליהו ז"ל אמר שיענה באש לעיניהם ומזה יומשך שיבאו לכלל ידיעת היותו הוא יתברך אלוה אמיתי ואם יאמר איך לא יבאו לכלל ידיעה זו מעצמם להכיר אלהותו מצד השכליות לזה פירש הלא אתה ד' שמת גבול לשכל אנושי שלא יוכל להשיג מציאתך במופת סיבה מן הקודם אל המאוחר אלא הסיבות את לבם לאחור מן המאוחר אל הקודם להכיר היותך עילה וסיבה ראשונה אל הכל וזהו מה שנא' אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה כלומר שחסר מאתנו מה שהיינו משיגים בחוש הראות כי אותותינו לא ראינו כי גם מה שהיינו מקבלים ע"י שפע הנבואה אין עוד נביא וכי תאמרו אנחנו נשיג בעצמינו ובדקות שכלנו נבא לכלל ידיעה ע"י טענות מחקריות גם זה אין לו מקום כי לא אתנו יודע עד מה אין אתנו מי שיודע התחלה מדרכי השכל עד כאן דבריו:

והנה באמנה גם מי שיודע איזה התחלה בקושי גדול יוכל לעבור בה הלאה כי כשחל בדרך יפגשהו חומרו הוא הוא המונע הראשון הכרוך באדם בתחילת הולדו הוא יפרוש פח יקוש על כל דרכיו להטהו לתועבת ועלילות נשחתות עד כי ייצרו צעדיו לצעוד צעדים קטנים בדרך תמים ואף כי לעבור רב הדרך מחקר הטבעי בשכל אנושי עד כי יבא אל מקור נפתח השלמות הנה יקצר כח אדם בטפחות ימי חייו לבא אל מחוז חפץ הזה ועתה מה יעשה אדם ויחיה לא נשאר לפניו כי אם להשליך על ד' כל יהבו וללכת בדרכיו זאת זאת תנהלהו במעגלי צדק אל בית אלהים להביאהו אל מרום קדשו יתן אדם עמלו להתבונן במצותיו י"ת לאהבה אותו ולדבקה בו וכמו שהעירונו חכז"ל בספרי זה לשונם לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם עכ"ל הספרי ולהסביר הדבר מהיכן יכיר את מי שאמר והי' העולם מתוך שמירת המצות נקל להבין אחרי שיראה ד' תום לבב אדם כי ישליך אחרי גוו כל מסילות הטבע ורק עליו ישליך יהבו ובו ידבק וילך בדרכיו ומצותיו אז יערה עליו השי"ת רוח קדשו וחסן ישועתו חכמה ודעת לחזות בנועמו ורק באיתעורתא דלעילא ורק בכח עוזו י"ת יצעד אדם צעדי ענקים בכל חדרי הבריאה לראות אור פני אלהים חיים בכל נברא ונברא ויכיר את מי שאמר והי' העולם מן הקודם אל המאוחר כי ינשאהו ד' ממעל גבול שכל אנושי אל מרום הר קדשו ומשם יראהו הכרת מציאתו יתעלה מן הקודם אל המאוחר וזולת העזר אלהי לאדם אשר יעזרהו ע"י תהלוכותיו בקודש בשמירת מצות ד' וחוקותיו כמעט מן הנמנע למצוא ממציא הראשון השי"ת ב"ה וב"ש:

ואפשר שזהו כוונת איוב כ"ג מי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו וכו'. הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו היינו אם אתהלך בהשגות מציאתו בלי הדרגה ממאוחר אל הקודם. רק תיכף קדם אהלך ואיננו לא ידעתי בזה למלאהו ואם אשחרהו בדרך מן המאוחר אל הקודם תקצר תגונתי להבין מן המאוחר קדמות הראשון יתברך שמו וזהו ואחור ולא אביך לו זולת כל מי שיעזוב כל דרכי הטבעיים וחזיונות המחקר רק על ד' ישליך יהבו ובטחונו אז באהבתו את השי"ת בזכות זה מציץ עליו בעל הבירה ויאר פניו אליו ויאמר לו אני הוא בעל הבירה אני הוא הממציא כל ויביאהו אל ההכרה מראש ועד סוף ובזה יבורך גבר ירא ד' כי המצות ומעשים טובים המביאים אותו לדביקות ד' יתעלה שמו הם הם משלבי הסולם בם יעלה הדבק בהר ד' שם שם יראה כל השלמות מן הקודם אל המאוחר וחי בהם חיי השלימות חיות הקודש:

ואפשר שזהו מה שאמרו במדרש ויקרא פ' מ"ד זה לשונם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה אלו הדורות שהם נטוים למיתה מפני סנחריב ויצילם ויבראם בריה חדשה ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס לקב"ה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' עכ"ל אפשר דהכוונה הוא היות כי ההילול והקילוס להבורא יתברך הנה הוא מפאת השגה מה שמשיג המקלס נפלאות ד' וגדולתו אשר עליהם יודה ויהללו ומה מאד נתעלתה ההשגה מפאת הפלאים אשר ד' מפליא לעשות מהשגה תהלוכות השגחתו וחכמתו מצד מחקר בהשתלשלות הנבראים מן עולם ועד עולם והכרת טוב סדרן מן המאוחר אל הקודם אשר לאו כל אדם זוכה לגמור מהלך זה בשלום כי טרם שימצא שכלו האמת הברור יוכל ח"ו להתנגף באבני אפל וצלמות המזרים עלי דרך המחקר אבל לא כן אצל מי שהאמת הברור הכה שרש בלבו לבל יפול בשיחות המחקר והאמת והאמונה נר לרגלו והוא ראש פנה ליסד יסודי חקירות ומהאמת הקודם יתהלך במעגלי צדק מן הקודם אל המאוחר אז ישכון החוקר בטח כי יכנוס בשלום ויצא בשלום ומה מהולל ברוב תשבחות הדור אשר עיניהם יראו וישיגו נפלאות ד' מצד הפלאים ולא יצטרכו לשום מחקר כלל רק ישיגו גבורותיו מצד אשר עיניהם חזו פלאות והנה רמז לנו בעל העקידה בשער שבעה וששים פ' אמור סוד אתרוג ולולב וזה לשונו כמו שהסוכה בצורתה ומשפטיה העירה אל השלימות המעשים כמו שכתבנו ראשונה כן הלקיחה הזאת ד' מיני' הללו תרמוז על ענין מושכל נכבד שממנו יושפעו המעשים ההנה על השלמות והוא ידיעות סדר המציאות בכללו ואופן התקשר חלקיו אלו באלו לקבל השפע והטוב מהסיבה ראשונה יתברך:

החלקים הנושאים מצוה הזאת הם על המספר עצמו אשר יתחלקו אליו כללות הנמצאים:

א) הנמצא המוחלט אשר מציאותו קיים בעצמו מבלי התלות בשום נמצא זולתו הוא עלת העילות וסבת הסיבות יתעלה שמו:

ב) הנמצאים הרוחנים הפשוטי' מחומר היושבים ראשונה במלכות ב) עולם הגרמיים השמימיים שעם שהם קרוצים מחומר הם נמצאים מציאות קיים באישיהם:

וד) ד הוא עולם היסודות והמורכבים מהם אשר הוא הווה ונפסד באישיו ולא נמצא בו שום קיום כי אם במינים לבד ועוד יוסיפו להביט כי המין האחד צוה שיוקח בפני עצמו ויבדל מהג' וכל זה מה שיעיד האתרוג שהיא פרי עץ הדור הנזכר ראשונה בכתוב שטעמו משובח וריחו נאה והוא עצם אחד שלם בלתי מחובר מחלקים נפרדי' הוא לקוח לרמוז בזה הנמצא העליון יתעלה אשר ממציאותו נמשך המציאות לכל הנמצאים אם שהוא נבדל מהם ובלתי נאחז ומתקשר באגודתם וכו' וכבר אמרו במדרש פרי עץ הדר זה הקב"ה והשלשה מיני' אשר בהאגודה הגדול שבהם הוא הלולב קומתו וצורתו והדורו תורינה על היותו דמיון לעולם המלאכים וכו' וענף עץ עבות גם הוא שמו ותמונתו ומספר עליו יוכיחו שהוא לקוח לרמז עולם הגלגלים הבא אחריו גם הוא תיכף לעולם השכליים וכו' וכו' וערבי נחל שמם ותכונתם יעיד שהם מורים על עולם ההויה וההפסד וכו' יעוי"ש בעקידה שמבאר הכל בטוב טעם:

ומדברי עקידה הנ"ל תראה ותתבונן שארבעה מיני' אלו הם הם המרמזים כל סולם המציאות מהחל ועד כלה ואיך צותה לנו התורה ואיך למדה אותנו התורה הקדושה להתהלך בסולם הזה מן הקודם אל המאוחר ובראשית דרכו יהי' נצב על יסוד מוסד אמונת המציאות השם יתעלה כאשר האתרוג שהוא פרי עץ הדר הנזכר ראשונה בכתוב שהוא מובדל משאר המיני' מרמז לנו על הנמצא יתעלה אשר ממציאותו נמשך המציאות לכל הנמצאים אם שהוא נבדל מהם בתכלית ההבדל ואחרי כן יתהלך אדם בהשתלשלות הנמצאים להכיר מהם גדולת בוראם ויתהלך אל הנמצאים הרוחניים ואח"כ אל עולם הגלגלים עד כי יבא באחרונה אל עולם ההויה וההפסד המסוכך בענן כבד מאד ועם כל זה בקרני אור הקדושה אשר קיבל אדם הדבק בעולמות שלמעלה יעבר ויטהר שמי ההשכלה מענן הכבד אשר יפרשז עלימו אופלי אברותיו בעולם העכור הזה אולם צריך לדעת איך יוכל אדם קרוץ מחומר להתעלות אל מרום קדשו י"ת בלי הדרגה סדרי השלבים בסולם המוצב ארצה להגיע השמימה הכי יוכל להגביה עוף בנשמתו חלק אלהי ממעל כי תסק שמים אם צרורה היא בגבי חומר גוה המושך אותה הטה אכן יש תקוה גם לזה. כי יזכך אדם את נשמתו מכל לכלוכי החומר ואחרי כן יקח לו למחסה את ד' יוצרו ומגינו ואם ישמור מצותיו אז הוא יגבהו למעלה בזכות שימור מצותיו ומשם יבינהו תהלוכותיו הקדושי' בדרכי השתלשלות והוא הדבר אשר דברנו למעלה שלא נשאר לפני אדם שום תקוה לבא אל מקור הנפתח מבוע השלמות בלתי אם ישליך כל יהבו על ד' ולשמור מצותיו אז בעוז אלהיו יצעד צעדי ענקים להתהלך בחקר ההשתלשלות הנמצאי' מן הקודם אל המאוחר אשר אתרוג ולולב מרמזים לזה לפי דברי העקידה:

וזהו מה שאמרו במדרש אמור תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות הללו שהם נטוים למיתה מפני סנחרב נכו' ועם נברא יהלל יה שהקב"ה יבראם בריה חדשה ומה עלינו לעשות. ליקח לולב ואתרוג ונקלס לקב"ה לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' עכ"ל המדרש ומובן לפי דברינו הנ"ל כי מי שרואה פלאים שהקב"ה יעשהו בריה חדשה הוא יהלל יה מצד הפלאים ולא יצטרכו להללו מצד ההשגות הנמצאים בדרך השתלשלות וזהו ועם נברא שהקב"ה עתיד לעשותם בריה חדשה עיניהם יחזו פלאיו ויהללו יה:

ושוב אמרו במדרש ומה עלינו לעשות כלומר אנחנו אשר אותותינו לא ראינו ואין אנו יכולים להללו מצד הפלא מה עלינו לעשות ע"ז אמרו ליקח לולב ואתרוג ונקלס לקב"ה כלומר כפי מה שאמרו במדרש שהבאתי לעיל ישראל מקלסין לקב"ה מלמעלה למטה והיינו מן הקודם אל המאוחר וזהו הכוונה ליקח לולב ואתרוג כפי אשר נצטוינו וליקח ג"כ לנו ולעצמנו הרמז אשר למדה לנו התורה בלקיחת אתרוג ולולב ושאר מיניו המרמזים כל סולם המציאות איך להתהלך בו מן הקודם אל המאוחר כמו שהבאנו לעיל בשם הרב העקידה וזהו שאמרו במדרש מה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וכו' כלומר שתעשו כפי המצווה גם ולקחתם לכם הלימוד שבמצוה זו והרמז שמרמזת תהלוכות ההשגות ומדריגות כל הסולם המציאות מהחל ועד כלה והיינו כפי שדרשו ז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון לחשבון עונות וכפי אשר אמרנו לעיל אי אפשר לאדם קרוץ מחומר להתעלות אל מקור הנפתח הראשיי טרם ינער עצמו מלכלוכי עונות וזהו אמרו יתעלה ולקחתם לכם ביום האשון לחשבון עונות שכבר נטהרתם מעונות הקודמים ע"כ בזכות זה שמעתה ישמור מצות ד' ויקח פרי עץ הדר היינו שיקח לו ג"כ ללימוד להשריש בלבו בראשונה אמונת נמצא המוחלט וכאשר אמרו ז"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה גם כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל הלימוד זה שבמצוה זו יגביהכם ד' למעלה ויבינכם תהלוכותיו הקדושים להתהלך בסולם ההשתלשלו' מן הקודם אל המאוחר וזהו מה שאמרו ועלינו מה לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס לקב"ה היינו קילוס ממעלה למטה וסיים המדרש לכך אמר משה ולקחתם לכם פרי עץ הדר וכפות תמרים וכו' כלומר לכך אמר משה סדר זה כדי שתדעו סדר הקילוס מן הקודם אל המאוחר:

ואפשר יש לפרש בזה דברי המדרש פ' תולדות ויצא הראשון אדמוני אמר רבי סגי בשם רבי יצחק בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרי' אני נגלה לכם ראשון שנא' אני ראשון ואני אחרון ובלעדי אין אלהים (ישעי' מ"ד) ופורע לכם מן הראשון זה עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני ובונה לכם ראשון זה בית המקדש דכתיב בי' (ירמי' כ"ז) כסא כבוד מרום מראשון. ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' (ישעי' מ"א) ראשון לציון הנה הנם עכ"ל המדרש ופרש"י שם ידוע הנם זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ואע"פ שלא תגמור הגאולה ומיד הנה הם יראו:

ולפי דרכינו אפשר לפרש כיון שיש לפנינו בענין ההשגה הראשיית שני אופנים:

להשיג טרם כל דבר סבה הראשיית ומקור הראשיי הנמצא המוחלט אשר ממציאותו נמשך המציאות לכל הנמצאים וממנו ואילך יתהלך אדם בהשתלשלות הנמצאים מן הקודם אל המאוחר וכאשר מרמז לנו מצות אתרוג ולולב היינו באם נשמור מצוה זו אחר נכיון החומר ביום ראשון לחשבון עונות. ונהי' נקיים מכל עון אז חכה להתהלך תמים במהלך השתלשלות הזה כפי שמרמז לנו מצוה זו אתרוג ולולב וזהו מה שאמרו ז"ל בזכות ולקחתם לכם היינו אם נקיים המצוה זו כהלכתה ונשים לבינו אל אשר רמוז בה כמובא למעלה ואם כה נשריש בלבבינו אמונת היחוד ומציאותו המוחלט ושרק ממנו נמשך שאר המציאות עולם הרוחני שלולב מורה עליו וגרמיים השמימים שענף עץ עבות מורה עליו ועולם ההויה והפסד שערבי נחל מורים עליו אם כה נשריש בלבינו יגביה אותנו ד' למקור הראשיי. ויתגלה אלינו בזיו כבודו בעצם וראשונה בגילוי הראשיית למען נוכל להשיגו בהשתלשלות מן הקודם אל המאוחר וזהו בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר היינו תיכף כשתבאו לדרוך בדרך השלימות אחר נכיון העונות תתחילו להשריש בלבכם טרם כל אמונת היחוד שפרי עץ הדר מורה עליו וכאשר אמרו ז"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה ותשרישו בלבבם שרק ממנו נמשך שאר הנמצאים אז בזכות ולקחתם לכם כנ"ל אני נגלה לכם ראשון היינו שאתגלה לכם כפי אשר הי' עם לבבכם כי אתגלה באמת לכם בזיו כבודי בעצם וראשונה בגילוי הראשיית ותדעו כי אני ראשון מקור הראשיי ואני אחרון ובלעדי אין אלהים זהו מה שדרשו בזכות ולקחתם לכם וכו' אני נגלה לכם ראשון שנא' אני ראשון ואני אחרון ובלעדי אין אלהים אשר רק האומה הישראלית זוכה בעזר אלהי להשגה נפלאה כזאת לבא אל מדריג' הראשיית ולהשיג כל הנמצאים מן הקודם אל המאוחר בזכות תורתם ושימור מצותיו ית' ע"כ נאמר בה אמר ד' מלך ישראל וגואלו אני ראשון כלומ' שמצד מדריג' ישראל תתגלה לכם תיכף מדריגה הראשיית ותדעו כי אני ראשון בלי תהלוכות מחקר מן המאוחר ותוכלו להשיג מהחל ועד כלה היינו מן הקודם אל המאוחר זהו אני ראשון ואני אחרון:

ועוד הבטחנו ד' בטובו שאח"כ נזכה עוד לבא אל ההשגה הראשיית לא על דרך השתלשלות כלל גם לא מן הקודם אל המאוחר רק הקב"ה ישרה שכינתו וישפיע השפעתו תיכף למטה בתחתונים ותתגלה לנו פה מציאותו וגדולתו שלא בדרך השתלשלות ע"כ מחמת שכל נחלי ההשפעות תהיינה נטויות בגני עולם הזה אז אנחנו נהי' המקבלים הראשוני' אותן ההשפעות ועל משכנותינו יהיו רועים כל ברואי מעלה לדלות על ידינו מימי קדושת וחכמה להשקות בריכות העליוני' כאשר נתאוה הקב"ה בשעה שברא את העולם שיהי' לו דירה בתחתוני' ותחת שבהיותינו בגלות ניתנו ההשפעות לשרו של עשו והוא מקבל בראשונה השפעות טובות עוה"ז והוא הראשון וכאמור ויצא הראשון אדמוני עפ"י מה שכתב הרב בעל יערות דבש זצ"ל בדף ח' כשהקב"ה שם השפעתו בשרו נאמר בו אדום לבושו כי השפעה מתלבש בשרו של אדום והוא אדום ובהיותינו בגלות נאמר ושמתי כסאי בעילם והוא הוא המקבל הראשון אבל לכשיגאלנו ד' הבטחנו בחסדו שיהי' כסא כבוד מרום מראשון וזהו שאמרו ופורע לכם מן הראשון זה עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני ובונה לכם ראשון דכתיב כסא כבוד מרום מראשון והיינו כנ"ל:

ואחרי שכל ההשפעות תהיינה בבית המקדש אי"ה. אז אנחנו נהי' ראשוני' בקבלות ההשפעו' והשגות. וזהו מה שאמרו ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' ראשון לציון הנה הנם רצונם לומר שהמלך המשיח יהי' הראשון שעל ידו נהי' מוכנים לקבל ממקור הברכה הראשיי ואנחנו נהי' מקבלים זיו כבודו י"ת בעצם וראשונה שלא בדרך השתלשלות וכל הנ"ל נזכה בזכות עשייתנו מצות לקיחת אתרוג ולולב ברמיזותיה שנשים לבבינו להשיגו מן הקודם אל המאוח' אז בזכות זה נזכה ג"כ כשישרה השי"ת שכינתו למטה בבית המקדש שיבנה במהרה בעת ההיא נהי' ג"כ אנחנו המקבלים ראשונים ממקור הראשיי וזהו מה שנאמר ראשון לציון הנה הנם שישראל יהיו הראשון לקבלת השפע ונהי' מוכנים לזה ע"י משיח צדקינו והוא ג"כ הראשון שעל ידו נהי' מוכני' לזה וזה מה שאמרו בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' אכי נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשון וכו' ופורע לכם מן הראשון שיעביר ד' רוח טומאה מן ארץ שהוא המונע הראשון כרמוז בויצא הראשון אדמוני וזהו מה שאמרו ופורע לכם מן הראשון זה עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני ובונה לכם ראשון זה ביהמ"ק דכתיב בי' כפא כבוד מרום מראשון ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' ראשון לציון הנה הנם והיינו כנ"ל בעת שתהי' שכינת כבודו בעליונים נזכה להשיגו י"ת מן הקודם אל המאוחר וכאמרם ז"ל אני נגלה לכם ראשון וכאמור אני ראשון ואני אחרון ואח"כ כשיגאלנו ד' וישכון כבודו בתחתוני' בבית המקדש דכתיב כבוד מרום מראשון אז נהי' אנחנו ב"י גם פה בארצינו המקבלים ראשונים וכאמור ראשון לציון הנה הנם:

אבל עדיין צריך להתבונן איך במציאות שישרה השי"ת שכינתו בתבל ושמי ואף כי בנו אדם בית חומר או מקדש מעשה ידי אדם וביותר יש נפלא הלא אנוש קצר ראי אשר להביט בפני שמש לא יוכל איך לא יכהו עיניו לראות פני שדי השוכן אתם אכן התירוץ על זה כי אל מסתתר בחביון עתו וכמו שפירש הרב בעל עשרה מאמרות הגאון אלהי רבינו מנחם עזריה מפאנו ז"ל בח"ב דף מ"ה ע"ב. מה שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם זה לשונו שהוא הסתר פנים בהתלבשות המלאכים ולהכי דייק קרא בתוך טומאתם אשר אינו שוכן בטומאתם ח"ו. כי מי נתן נזיר בין השיכורים או כהן בבית הקברות אלא שוכן באותו התוכיות שהטומאה מצויה חוצה לו בסבתם. ומפרש שם המפרש זה לשונו שוכן באותו תוכיות במי שהוא תוך והיינו במלאכים שהטומאה חוצה להם וסביבם רשעים יתהלכו והשי"ת שוכן באותו תוך עכ"ל. הנה כי כן מכש"כ שלא יקשה איך ישרה השי"ת שכינת עוזו בגו אדם או במשכן ומקדש כיון שהשראתו אינו כי אם בחביון כבודו בהסתר פנים בהתלבשות וגם לא יוקשה איך יסבלו קרוצי חומר אורו י"ת אם בהתלבשות הוא הלא לא יכהו עינים להביט בשמש דרך צללים א"כ איך לא תתאזר עי"ז ג"כ נפש אדם חלק אלהי לראות בשבכי הלבושים אור פני אלהים חיים:

מאמר המדרש תרומה שהבאנו לעיל שדי לא מצאנוהו שגי כח בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליוני' ותחתונים והוא אמר עשה לי משכן לכך אמר משה יושב בסתר עליון ורצוכנ לומר שמשה הי' מתמיה כעין התמי' מה לנזיר בין השיכורים ומה לכהן וכו' והוא מה שאמרו במדרש שמשה הי' מתמי' ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליוני' ותחתוני' והוא אמר עשה לי משכן על זה אמרו במדרש לכך אמר משה יושב בסתר עליון והכוונה הוא כמ"ש בעל עש"מ הנ"ל ששוכן אתם

בהסתר פנים בהתלבשות וזהו פרושו לכך אמר משה יושב בסתר עליון הואיל שהוא י"ת בהתלבשות ובהסתר פנים כן הוא נמי צמצום כבודו יתעלה והסתרתו בתוך טובי מאורות הנאצלים מבני ישראל ובתוך מלאכים רבבות קדשו הנאצלים ונבראים מעבודתם והשי"ת שוכן באותו תוך במקדש ד' בהסתר פנים וזהו מה שאמרו במדרש לכך אמר משה יושב בסתר עליון ואפשר לפרש בזה המדרש רבה פ' ס"ו שובי שובי השולמית אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל השולמית אומה ששלום עולמים דר בתוכה שנא' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. השולמית אומה שאני עתיד ליתן בה שלום שנאמר ונתתי שלום בארץ השולמית אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום הה"ד הנני נוטה אליה כנהר שלום עכ"ל ובמדרש פ' נשא פ' י"ב על פסוק ויהי ביום כלות וכו' רב אמר דבר שלא הי' משנברא העולם ועד עכשיו נעשה באותו יום משנברא העולם ועד עכשיו לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן. לכך נאמר ויהי דבר חדש הוא רבי שמעון בן יוחאי אומר דבר שהי' ופסק וחזר לכמות שהוא שכן אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים שנא' וישמעו את קול ד' אלהים מתהלך בגן לרוח היום כיון שנסתלקה שכינה בעת שחטא אדם שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן לכך כתיב ויהי דבר שהיה נפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהוא זהו שאמר באתי לגני אחותי כלה והנה כתב העקידה בשער ארבעה וארבעים שמה שאמר רבי שמואל בר נחמן בפ' נשא שבשעה שהקב"ה ברא את העולם נתאוה שיהי' לו דירה בתחתוני' הוא מחולק עם מה שאמרו הם דההיא וישמעו את קול ד' מתהלך וכו' לאו ישוב שכונה בתחתוני' הוא אלא גלוי של שכינה וקרקור של נבואה לפי שעה. ושאר חכמים חשבו מאמר מתהלך בגן כפשוטו לשכון שכינה ממש בתחתוני' עד שלא ימצא בינינו מקום פנוי מהשכינה וזאת היתה הכוונה הראשונה בבריאת אדם שמתחילה לא נמצא השמן הטהור להספיק הפתילה לשאוב האור האלהי כדי שישותפו בו רבים כמו עכשיו יעוי"ש בעקידה באריכות וכבר אמרו כי תואר שלום הוא על משקל גדול מתואר בו שלמות וענינו והוראתו הוא קנין שלמות ואחרי שאמרו הראשוני' כי החיות אשר יאמר בו יתברך הכוונה שיורגשו ממנו יתברך שלמותו ופעולתו להראות בם כח גבורתו והשגחתו הנסיית ואחרי שפעולת כל נמצא היא חיותו כי רק ע"י פעולתו ניכר שהוא חי א"כ גם חיות השי"ת כביכול מתראה לנו רק בפעולתיו וזה שאמר הכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ד' היינו רק בעבור שמלוא כל ארץ כבודי ופעולתי יוכר לכל כי חי אני. וכתב העקידה בשער שמונה וארבעים כי לפרסם החיות האלהי בפעולותיו המיוחדות יועילו מאד המעשים האנושיים לסיוע אנשים השלמים כי על זה אמרו ז"ל בשבת דף פ"ט על מה שאמר משה כלום יש עבד שנותן שלום לרב והשיב לו השי"ת מכל מקום היה לך לסייעני:

ולזה הוצרכו בתורה אלו ענינים הנעשים במשכן וכו' עכ"ל העקידה:

וידוע פירוש רבינו נסים בס' המפתח. מה שאמרו בברכות על הכתוב אולם חי אני אמר הקב"ה למשה החייתני בדבריך יען שהתפלל משה בעד ישראל ונענה לו לסלוח להם ולהוסיף עוד לעשות בעבורם נסים ונפלאות למען הנחיל בניהם אחריהם את ארץ אשר נשבע להם. ולהראות בזה לעיני כל העמים מדתו וטובו וחסדו עם בריותיו גם יכלתו עצומה עד שיראה לכל כי חי הוא ע"כ נקרא משה אשר סיבב זאת דרך משל בשם "מחיה אותו כביכול" זהו שאמר הקב"ה למשה החייתני בדבריך:

ונראה דאפשר שעל זה נתכונו המאמרי' במדרש שובי שובי השולמית אומה ששלום חי עולמים מתנהג בה מאהל לאהל היינו אף שבעת הקמת אהל ומשכן לא הי' עדיין ישוב שכינה בתחתונים אלא גלוי לבד כמו שסובר הרב בהא וישמעו את קול ד' מתהלך אבל מ"מ ע"י מעשה משכן והקמת האהל נעשה התחלה לפרסום שלמותו וחיותו להראות הנהגתו והשגחתו הנסיית וכאמור ואולם חי אני וימלא כבוד ד' זהו שאמרו אומה ששלום חי עולמים מתנהג בה מאהל לאהל ששלמות חיותו בעולמים כביכול מתנהג בה מאהל לאהל אבל ענין מתנהג אינו מור' רק כעין הלשון וישמעו וכו' מתהלך בגן ואינו שכינת כבודו ממש בתחתוני' ע"כ אמרו שאח"כ נתעלה עוד האומ' הקדוש' הזאת בבית המקדש שבנה שלמה עד שמילא רצונו יתעל' במה שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוכנה האומ' שישכון כבודו ממש בתוכם אבל עדיין לא הוכשרו שישכון כבודו ביניהם ממש בלי התלבשות מחמת שחומר ארצותם הי' מפסיק רק צמצם כבודו וזיו אורו להסתתר באורות הנאצלים מבני ישראל ובתוך טובי מאורות האלה הי' שכינתו והמסך הארציי הי' חוצה להם זהו מה שאמרו השולמית אומה ששלום עולמים דר בתוכה. שנא' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו שהשי"ת שכן באותו תוך אבל עדיין הארציות שלהם הי' חוצה להם ואח"כ אמרו שעתידה האומ' זו להשתלם כל כך עד שנתמלא כל בית חומרם אורה מזיו אלהי כי גם הארציי יזדכך ע"כ אמרו השולמית אומה שאני עתיד ליתן בה שלום היינו בה ממש שלא יצטרך להבהיק אורו יתברך בהתוך רק בה ממש. כי גם הארציי יזדכך וזהו שאמרו אומה שאני עתיד ליתן בה שלום שנא' ונתתי שלום בארץ היינו שגם הארציי ישתלם ויזדכך בכל שלא יהי' הארציי חוצה מן האור המבהיק:

ועוד אמרו אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום כפי אשר ביארנו לעיל החסרון במהלך המחקר מן המאוחר אל הקודם אשר כמה מדריגות מבדילות בין השגתו של אדם ובין השי"ת המקובלים יהללום. בעשרה מושגים שכלים הנקראים עשר ספירות. והחוקרים יכנום בשם עשר שכליים יש אשר משיג רק אחת מהנה ויש משיג שתים. ויש משיג שלשה. ויש משיג ארבעה או חמש מדריגות וכו' וחכז"ל קראום בשם אספקלריאות מחיצות המבדילות בינם לבינם ובין אור האלהי וזה לשון העקידה בשער מ"ד כלם הם מדריגות והבדלי השגות אשר תשוטטנה בתוכהנה איש איש לפי מעלתו ונקראות אורות או אספקלריאות יש באחד ויש רואה בשתים ויש ביותר. וכל עוד שתעבור מדריגתו מאספקלריאות יוסיף מעלה ונוגה מהכבוד שלמעל' וכל עוד שמקצר בהם יוסיף עובי כי כמספרן כן יהיו המסכים המבדילים עכ"ל העקיד'. ואחרי שאמרו חז"ל שמעולם לא ירד' השכינ' למט' מעשר' היינו שכבודו יתעל' נעלה תמיד על עשרה מדריגות השכלים הנה כי כן אשר רב מאתנו הדרך להשגות כבודו ורוחו של אדם קרוץ מחומר לא תרומה על להכיר גדולתו של השי"ת כי אם רק אשר, יושפע אליו בהשתלשלות דרך עשרה מחיצות או אספקלריאות אז לפי מדריגות עובין תתצמצם של איכות העליון הנמשך. לא כן לעתיד אשר סכה בעזרתו יתעלה לשאוב ההשפעות כגנות על הנהר ששותים מימיו בקרוב ואין צריכין הטייה אל מקום רחוק ונהי' ממש כאהלים נטע ד' על יבלי מים מימי נהר השפע בריבוי והפלגה גדול' וכאשר ניבא עליו ג"כ נביאיהם באמרו מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ד'. (במדבר כ"ד) ע"כ באם מבועי השפע יהיו אצלינו פה במשכנות יעקב ולא נצטרך להשתלשלות מן עולם עד עולם אז יזרמון השלמיות לנו בהשפעה רבה וזו כוונת מדרש הנ"ל אחר שאמרו אומה שאני עתיד ליתן בה שלום שנאמר ונתתי שלום בארץ רצונם לומר שהשלמות תמצא בנו קן לה ולא יהי' מחיצות מבדילות בינינו ובין אור אלהי אמרו שוב או מה שאני עתיד לנטות אניה שלום היינו שנזכה להיות כגנות עלי נהר ממש וזהו שאמר השי"ת אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום שנאמר הנני נוטה עליה כנהר שלום נוטה אליה דוקא שריבוי השלמות שהי' נטוי' תיכף סמוך וקרוב אלינו שלא נצטרך להשתלשלות עוד אשר לא כל אדם זכה להתרומם על רק אם נטע ד' אותנו סמוך ליבלי מי נהר שהשפע יהי' נשאר לריבוי השפעות וכמיועד לנו הנני נוטה אליה כנהר שלום: אכן כמו שנפש אדם לא למרום תסק ולא תרומם על טרם תזכך מלכלוכי חמדותיה חמדת עוה"ז אף כי ששכינת כבודו וקדושתו מלמעל' לא תרד מטה לדור בתחתונים כאשר נתאוה להיות לו דירה בתחתוני' כמו בעליוני' טרם תוכן דירתו ויתוקן עולם ותושביה מכל חלאת טומאה כי מה ירויח השי"ת כי ינטה אהלו ושפרירו בעולם הזה לשכון ח"ו בתוך טומאתם כבראשונה ע"כ בא תיכף צווי מהשי"ת ב"ה וב"ש על תמונת המזבח אחר צווי תמונת המשכן להעלות קרבנות ותכלית של הקרבנו' רבו בם הטעמים הטעם שכתב הרמב"ן ומובא בס' החינוך מצו' צ"ה וזה לשונו בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשב' ובדבור ובמעש' לכן צוה השי"ת שאם יחטא אדם יביא קרבן ויסמוך ידיו עליו כנגד המעש' ויתוד' בפה כנגד הדיבור וישרוף באש הקרב וכליות ויזרוק הדם על המזבח כדי שיחשוב בעשותו כל אלה כי חטא לאלהים בגופו ובנפשו וראוי לו שישפוך דמו וישרוף גופו לולי חסד הבורא י"ת שלקח מידו תמורה וכפר שיהי' דם הקרבן תחת דמו עכ"ל הצריך לענינו והרב העקידה בשער שבעה וחמשים כתב וזה לשונו ועתה ואחר הודיע אלהים אותנו את כל זאת אני אומר שזה הוא טעם כל הקרבנות שבאו ע"י אבות הקדושים ומלכים וחסידים שהקריבו הקרבנו' כלם הם לכוונת שיכוין המקריב להקריב א"ע לפני ד' והראות ממעשיהם אלו כי כל אלו הבעלי חיים שהם במדריגות הנושא הדברי המיוחד באדם ראוים להקריב' אל אלהים ולהתישר לפניו בכל מיני עבודות עד שישאר השכל זך ונקי והנפש שלימה מכל סיג וחלאה קרובה אליו יתברך בכל מחשבותיה ופעולותיה ולהקריב עצמו כאשר הוא טהור זך ונקי לפניו בכל כחותיו עכ"ל:

והנה בזה די באר כי על אופן זה בטוב כוונת המקריבי' יספיק עוצם שלמותם שיאבה ד' למושב לו בין קדושי ד' כאלה ומדברי הרמב"ן הנ"ל ומהרב בעל העקידה למדנו שחובה על המקריבי' לחשוב בעשותם עבודתם להיות נקיים לפניו י"ת בגופם ובנפשם ואל יאמר אדם הלא עיקרו הוא הנפש ע"ב אם יחשוב וישרוש בלבו שיהי' דם הקרבן תחת נפשו בזה יטהר ויתכשר בזה לחוד להתקרב אליו יתברך והורונו בחכמתם אף כי תיקון נפשו היא העיקרית במעלה אבל אם לא ימרק ויזכך בראשונ' שאר כחותיו הגרים אתו בבית חומרו אז מסבת ערותן כל עבודתו תתקלקל ח"ו ע"כ חובה על המקריב טרם יקריב את נפשו לפני יוצרו יתבונן בכל כחו על התחלפות המעשים אשר נעשה בקרבנו בהסמיכה ובהוידוי ובשריפת הקרב וכליות וכרעים ובזריקת דם על המזבח המלמדים אותו להתישר ג"כ בכל כחותיו הגופניים ורק אז ישאר השכל זך ונקי והנפש שלימה מכל סיג וחלאה ותהי' ראויה להתקרב לפניו י"ת הנה כי כן בעלות אדם על כבש המזבח הגשמי לא יכילו צעדיו להכיל מצעדי סרעפיו בסולם מחשבתו הרוחני והתבוננותי שחובה עליו להתבונן בהתחלפות מעשי הקרבן הפחותי' עדי יבא במחשבתו אל העלאת נפשו היקרה מכולם ובהתבוננו בכל אלה בדיוק ובמתינות לא יאמר עוד האדם העול' במסולם שכלו לדבק נשמתו בר' יוצרו כי עיקרו הוא כי נפשו ונשמתו היא שקודמת במעל' משאר כחותיו הפחותי' במדריגתם ויפסיע פסיעות גסות וידלג בדילוג מעלות כחותיו שהם למטה ממעלת נשמתו וישים כל מעינו לבא חיש מהר לעמוד מיד על מדריגה העליונ' בהעלאת נפשו ונשמתו מבלי שים לב על המעלות שתחתיה הם כחותיה הפחותי' למרקם ולזככם לדדם עד בית אלהים כי באם יחשוב כן שעיקר התקרבותו לפני ד' הוא קירוב נשמתו לבד ולא שאר הכחות לא זה ולא זה יעלה בידו כי אז כחותיו הגופניים אשר עדן לא הטהרו הם ימנעו ג"כ העלאת נפשו ונשמתו כתקונם כי מום בם מפאת כחות הגופניים הגרים אתן: והנה נודע כי לכל צומח ומכש"כ כל חי אף שהוא גשמי שרשו למעלה רוחניות קדוש והמצות התלוים בלחם אשר יאכל אדם או המצות התלוים בקרבנות מעורר כח השורש של אותו מין ואותו מין מתברך משרשו וכבר האריך בזה הרב השל"ה זלל"ה. כי הברכות מה שאנו מברכים על כל מין מאכל מהם צומחות ברכות והשפעות ומושפעות למט' לכל מין ומין ברכתו והשפעתו וזהו טעמו של ר' חנינא בברכות ל"ה שאמר כל הנהנה מן עוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל לקב"ה היינו הואיל שיתן הפסד לאותו מין שאכלו ואינו אותו מין מתברך מחמת שמנע ברכתו:

והנה מצאנו לפ"ז חסד גדול מה שעושה האדם עם כל מאכל אשר יאכל ועושה מצותו שתלוי בלחם או בעושה עבודתו בקרבנו אשר יקריב כי כח הרוחני שהי' מקיים את החי או את הצומח נתעלה אל שרשו הרוחני הקדושה אשר מעורר אדם בהקריבו את הקרבן או באכלו את האוכל שרשו למעלה רוחניות קדוש ועילוי גדול הוא לכל אותן הדברים שהי' עולים על גבי המזבח שכח החיוני שהי' בהם נתעלה לשרשו למעל' והי' מעורר רוחניות קודש של אותו מין שנקרב להשפיע למטה ברכות והשפעות טובות ואחרי שראינו בעבודת הקרבנות שע"י אכילת המזבח שנתעלה הכח הרוחני שבחי. והמשיך משרשו הרוחני חיות חדש ושפע רב עד שכל מינם הי' מתברך. מזה ידע כל אדם כי יש עילוי לכל מאכל אשר יאכל אדם הדבק באלהיו אשר לבו חלל בקרבו ואינו להוט אחר אכילה ח"ו ואיש קדוש אשר אלה לו הוא בגדר החסיד המעולה אשר כל מאכלו הוא רק להתחסד עם המין אשר יאכל לדבק כח המקיימו אל שורשו הרוחני למעלה והוא מה שאמרו במדרש כשהי' הילל נפטר מתלמידיו אמרו לו תלמידיו להיכן אתה הולך אמר להו למיגמל חסד עם הדין עלובתא דאית לי בביתי דהיום כאן וכו' הה"ד גומל נפשו איש חסיד עכ"ל:

ופרשנו מכבר כי החסיד אשר לבו חלל בקרבו ואינו מתאוה עוד לשום דבר רע ח"ו ואינו להוט אחר שום אוכל זולת לקיומו איש אשר רוח אלהים בו. בזה מתחסד באמת עם האוכל שיקרב כחו בנפשו החיוניות והצומחת אל שרשם למעלה וזהו אשר אמר להו הילל למיגמל חסד עם הדין עלובתא וכו':

ובזה יוכל כל אדם להיות בטח אם ישים אל לבו לאכול מאכל לשם ד' אז כל אוכל יבקשהו וירדפהו כי יקרבהו אל שרשו לטוב לו. וכבר הבאנו מה שמפרשים מה שנאמר כל עמים נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל והיינו כי לא הי' צריך אדם לבקש לחם כי אדרבא הלחם הי' רודף אחרי אדם לאכלו כדי להתקרב אל שרשו רק התירוץ הוא מחמת שנותנים מחמדיהם באוכל לתאות נפשו ע"כ צריכי' לבקש לחם ואפשר שזהו מה שאמרו בסוטה דף מ"ח משחרב בית המקדש פסקו אנשי אמונה ואמרו שם היינו שאומרי' מי שיש לו פת בסלם מה נאכל למחר שנאמר הושיעה ד' כי גמר חסיד פסו אמונים מבני אדם (תהלים י"ב) ולהבין למה זה דוקא בחרבן ביהמ"ק אכן כנ"ל אתי שפיר שכל זמן שהי' ביהמ"ק קיים ונקרבו קרבנות והיו רואים כל אותו עילוי שהי' לדברי' שעלו על המזבח ונתעלו אל שרשם והמשיכו השפעות לכל אותן מינים שנקרבו. בזה ידעו שגם כל חסיד ודבק שהוא עצמו נחשב כמשכן וכמקדש וכמזבח ממשיך השפעות וברכות לכל מין ומין משרשו למעלה בברכתו והודאתו בעת אכלו ובהודעם זה לא הי' דואגים לאמור מה נאכל למחר הואיל שהשיגו העילוי של המאכל וידעו בטח שהמאכל ירדפם וינקשם לאכלו. כדי שיתעלה וגם מחמת שהי' הכל בריבוי מפני שכל המינים נתברכו. ע"כ לא אמרו כלל מה נאכל למחר רק משחרב בית המקדש ולא נתברכו המינים של הבעלי חיים גם נעלם מן אדם עילוי זה שמתעלים המאכלים וגם לא יתראו בעו"ה החסידים המעולים שביכלתם להתחסד עם הנפש חיונית באכלם וכטבע החסיד שנאמר בו גומל נפשו איש חסיד שיהי' על ידו המינים מתברכים לכן נאנחים ומבקשים לחם. ודואגים ואומרים מה נאכל למחר:

וזהו מה שאמרו משחרב ביהמ"ק וכו' פסקו אנשי אמונה היינו שאומרי' מה נאכל למחר. שנאמר הושיעה ד' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם ויש לומר ע"ד מליצה שאמר דוד המלך ע"ה אחרי ראה כי פסו אמונים מבני אדם ואומרים מה נאכל למחר וכאשר דרשו בגמרא שפסקו אנשי אמונה מזה שפט כי גמר חסיד בעו"ה דאם הי' חסיד המעולה שלבו חלל מכל תאוה והי' ביכלתו לאכול רק למיגמל חסד עם המאכל בגדר גומל נפשו איש חסיד אז היו רואים מעבודתו ואכילתו שממשיך באכילתו השפעות לכל מין שיאכל אז השכילו ג"כ לדעת העילוי הגדול שיש להמאכל אשר יאכל אדם בקדושה שבחו של המאכל נתעלה לשורשו וממשיך ברכות והשפעות אז לא הי' להם דאגה לאמור מה נאכל למחר כי היו בטוחים שהמאכל יבקשם לאכול אותו כדי שיתעלה אל שרשו נחזור אל עניננו הנ"ל שכמו שהענין הקרבן הי' לאות וסימן כי ישלים אדם את נפשו להקריב עצמו לפני ד' בכל כחותיו כן הי' המזבח והכבש שעולים עליו ג"כ אות וסימן גשמי כמו שלא הי' רשאי לעלות במעלות לפסוע פסיעות גסות פן יגלה ערותו עליו כן הי' המזבח וצווי שבו לסימן על לבבו של המקריב לב נשבר ונדכא שהיא המזבח האמיתי שנאמר עליו זבחי אלהים רוח נשברה. לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה. והכבש של מזבחו הוא הוא הסולם עם המסילות בלבבו להקריב עצמו לפני ד' בכל כחותיו וכמו שנצטוה שלא לפסוע על כבש המזבח הגשמי פסיעות גסות שלא יגלה ערותו עליו כן נצטוה שלא יאמר אדם העולה בסולם לבבו לדבק נשמתו בד' יוצרו שהעיקר הוא נפשו ונשמתו שהיא קודמת במעלה משאר כחותיו הפחותים ולא יאמר כי יניח אותן הכחות שהן למטה במדריגותן במראיהן הרע כמו שהן ויפסיע על מסילת לבבו פסיעות גסות וידלג בדילוג ממעל מעלות כחותיו התחתיים לעמוד רגליו תיכף במדריגה עליונה היותר שלימה הוא שלמות האחרון אלהי מבלי שים לב על כחותיו התחתיים למרקן התורה הקדושה רמזה לנו שאינו כן שאם יאמר כן לא זה ולא זה יעלה בידו כי באם כחותיו הגופנים לא יטהרו ימנעו בערותם ח"ו גם העלאת נשמתו ותקונה. כן הורו לנו חכז"ל בלמודי משפטים ודינים שבתורה שכתבו הראשונים שהם כסולם להעלות מהם להשגות השלמות הנפשיית עיונים שכליים. עדי יגיע אל השלמות האחרון האלהי:

וראה מה שממליץ העקידה בשער מ"ג על משפטים ודינים שבתורה מאמר החכם מכל אדם שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו היינו בבוא אדם בעיוניו על הסדר הטבעי והקדימו הקודם בטבע. ויפתחו לפניו השערים החצונים. אז יהי' באפשרו לבא מהם אל התיכונים גם אל השלישים. וראה בעיקרים בח"ג פ' כ"ח שמבאר איך יהי' השלמות הנפשי נקנה בחלק התורה המקיף במשפטים המדברים בדיני שור וחמור פחותי ערך קניני אדם המדומים משור עד חמור ועד שלמה. ומבאר כי בהצטרף אל עשייתם כוונה נרצית בנפש העושה ולומדיהם שמצד אהבת השי"ת להשלים מצותיו הנה יגיע לו מזה תכלית אחר פרטי עדי יגיע לשלמות אחרון אלהי יעוי"ש היטב:

הנה כי כן התורה למדה לנו אם אמנם המשפטים ודיני' הם הם כסולם להעלות מהם אל השלמות האחרון האלהי שהוא באמת קודם במעלה על כל. אבל חלילה להפסיע על סולם הזה פסיעות גסות לדלג על הסדר שהעולם עומד עליו:

הדין והאמת והשלום ואחרי שהמדריגה הראשונה וקדומה בזמן היא הדין ומשפטי התורה ודינים ואח"כ הוא האמת והשלום שהוא עיונים השכליים המגודרים בשם אמת ואח"כ שלמות האחרון האלהי הזהירה אותנו התורה שלא ליתן מעלה יתירה לתכלית הנמשך מהישרות המדות ומשפטים לאמור כי רק התכלית הנמשך ממשפטי' ודינים הוא הוא העיקר ולא ישים לבו כ"כ להתחקות על שרשי משפטי ד' בעין חורדת אחרי שיחשוב שהם ח"ו כטפלים אל תכלית הנמשך מהם הזהירה אותנו התורה שלא יאמר אדם כך ולמדה לנו התורה כי רק בעשות משפטי' ודינים בכוונה מצד שצוה השי"ת להכנע אליו ולעשות רצונו להשלים מצותיו דינים ומשפטים הכתובים בתורה בזה נוכל לבא אל שלמות אח ון אלהי ורק בחלק המשפטים ודינים מצד שצוה לנו ד' לעשותם יושג שלמות הנפשיי. ע"כ צותה לנו התורה להתהלך ברגש קודש בנתיבות משפטי התורה במתינות נשגב או אז ישיג שלמות האחרון האלהי ובאם יפסיע וידלג על הדינים יהי' משחתו בו ח"ו ואיך יקום במקום קדשו של שלמות האחרון אלהי אם עוד משחתו וערותו בו ח"ו:

ואפשר להמליץ בזה מאמר המדרש שהבאנו בראשונה ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הענין ולא תעלה במעלות על מזבחי פן תגלה ערותך עליו. מה ענין זה אצל זה וכו' אלא אמר רבי אבינא כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהיו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהיו מהלכן עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינים שלא יפסעו פסיעות גסות בדינים והכוונה כמו שנרמז מהכבש המזבח הגשמי על ענין כבש מזבח הלבבי שהעולה בסולם הרוחני במסילת לבבו לקרב נשמתו לד' לא ידלג ויקפוץ במשלבי הסולם בדילוג לתקן רק נשמתו לבדה ויניח אחריו שארי הכחות הנטועים בו בלי מירוק וזיכוך ח"ו אשר בעשותו כן תגלה ערותו עליו. כי גם נשמתו לא תוכל להתקרב אל מקורה אם שכנותיה הגרים אתה תקיאנה על פניה סיג והלאה. ע"כ צריך כל העולה על מזבח השלמות לצמוד אתו יחד גם הכחות הפחותים ויחדיו ממש תגביהנה עוף לדבקה בד' וזהו שאמרו אלא יהיו מהלכין עקב בצד גודל ואפשר רמזו בזה שהכחות תחתיים האחרוני' במעלה הנרמזים במשל העקביים שהם בסוף יעמדו יחד עם מעלה הגדולה שבממשלת השכל:

וזהו מה שאמרו אלא יהיו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה. את הדיינים המדריכים את העם בחוקי ומשפטי ד' שלא ישימו כל מעינם להביאם רק אל הנמשך מן הדינים וידלגו יקפצו לבא חיש מהר אל התכלית הנמשך שלמות אלהי האחרון ולא יתחקו על שרשי המשפטים ודינים ברב מתינות ודיוק נמרץ בחשבם את הדינים ח"ו לטפל כנגד עיקר השלמות אלהי ולמדה לנו התורה שלא לעשות כן. רק כלם יהיו שווים לטובה הדינים המדברים בקניני אדם המדומים משור עד חמור ועד שלמה אף שהם מאוחרים במעלה נגד מעלת העיון השכל מ"מ יהיו כלם שווים ונצמדים תמיד יחדיו כי הנפש השכליית לא תשיג השלמות אם תהי' מגואלת בסיג וחלאה שאר כחותיה הפחותים ע"כ בצעדם בשכלם על שרשי הדיני' צריכים להתבונן בכל פסיעה ופסיעה בהתחלפות השרשים שרשי התורה ולא יהיו פוסעין פסיעות גסות להעמיד רגליהם במהירות במדריגה היותר שלימה שלמות האחרון אלהי כי באם כה יעשו יגלו ערותם. ואז לא זה ולא זה יעלה בידם ולא יצליחו רק הדינים עם עיונים יחדיו תהיינה צמודים ויהיו קישור ביניהן בשלשלת מחוברת בחוליות שהיא הכל על תכלית אחד ואז כל לומדיהן ומעייניהן ישכילו ויצליחו ויעשו שרש למעלה ופרי למטה:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה