אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן לד

סימן לג

בעזהי"ת ה' מרחשוון ת"ב"ר"ך לפ"ק קראקא:

מה שהשבתי לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היוחסין מוה' חנני' ליפא מייזלש אב"ד בק"ק פרעמישלא. אתמול הגיעני מכתבו הטהור ודברת קדשו על דבר שפלפלנו יחד בהיותי במחנתו קודש ועתה הגיעני שנית העתק מדבריו על דבר הספק שנסתפק הגאון מוה' זלמן מרגליות זצ"ל בספרו ב"א ח' יו"ד ס' ס"ג בחבורה שכתבו ס"ת אם יוצאים כ"א במ"ע דכתיבת ס"ת. וכתב מעכ"ת נ"י שמראש צריך לעיין באם שכרו לסופר לכתוב ס"ת כיון דכל עיקר דמקיים בזה המצות עשה ששוכר הסופר לכתוב ס"ת הוא מכח ששלוחו של אדם כמותו אולם כל זה אם אחד שוכר לסופר לכתוב לו לעצמו ס"ת שפיר מקיים בזה המצות עשה דאמרינן שלוחו של אדם כמותו אולם אם חבורה שכרו לסופר לכתוב ס"ת נגד שנימא שיקיימו כל החבורה המ"ע דועתה כתבו לכם דבזה צריך שני עניני' דהמעשה הוה כמותם:

וגם הכתיבה שכתב הסופר הס"ת הוה כאלו כתבו חמשים אנשים למשל כל אחד הס"ת כולו אך דהכותב הוה אחד עכר"ח צ"ל כיון דחמשים עשאו הסופר לשליח הוה כאלו כתבו כל החמשים כל אחד הס"ת. דבכל א' אמרי' דכתיבת הסופר הוה כמותו וזאת לא אמרי' לגבי שליח דעשיות א' להוי כעשיות רבים כיון דנעשה שליח מרבים והעיר דפעם אחת מצינו דאמרי' דעשיות א' הוי כעשיות רבים כיון שנעשה שליח מרבי' והיינו בשחיטת קרבן פסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דמצות שחיטת קרבן פסח מוטל על א"א ועכ"ז אמרי' בקדושין דף מ"ב ע"ב וכי כל הקהל שוחטין והלא אין שוחט אלא א' אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו הרי דאמרי' דבשחיטה השוחט שנעשה שליח מהחבורה מקיימים כל החבורה מ"ע דושחטו אותו וה"ה בכתיבת ס"ת הוי כאלו כתבו כל החבורה כיון דנעשה שליח מכל החבורה ע"כ מעכ"ת רצה לומר וז"ל הנה יבואר היטב הסוגי' שם דאמרינן התם שליחות בקדשים מנ"ל ורצו למילף מקרא דושחטו ששלוחו של אדם כמותו ופריך ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' דנלאו המפורשים מהיכא תיתי יועיל יותר שליחות באית לי' שותפות וגם התוס' כתב שם והרגישו על קו' הגמרא בלית ליה שותפות בגווי' מנ"ל דילמא באמת בלית ליה שותפות בגווי' לא מהני שליחות ותירצו מכח דמצינו ברייתא דהרי שאמר לי' רבו צא ושחוט עלי ושכח מה א"ל רבו גדי או טלה דיקח גדי וטלה ויאמר אם טלה א"ל רבי טלה שלו וגדי שלי אלמא אף דלית לי' שותפות בטלה אפ"ה מועיל שליחות ותמה המהרש"א דא"כ למה מביא הגמרא הברייתא דחבורה שאבד פסחם. יותר הו"ל הגמרא להביא הברייתא דהרי שא"ל רבו דשם מוכח דאפילו לית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות וכעת ניחא הכל דנחזי במאי עדיף כח השיתוף דעיקר כח השיתוף הוא דמה שעשה עשה ואף אם הוא שותף עם מאה אנשים מה שעשה שותף א' הוי כאלו עשו כולם ובזה עדיף כח השותף מכח השליח. כמבואר בש"ע חו"מ ס' ע"ז בש"ך שם ועכר"ח רק לענין שחיטת פסח דשם הוא ענין שליחות חדש דמלבד דהמעשה הוה כמותו ביחוד אמרי' דהשחיט' הפסח השליח הוה כאלו שחטו רבים וכ"א מבני החבורה מקיים המ"ע דושחטו אותו אף שהשוחט הוה רק א' ע"כ על זה שפיר אמרי' באמת דילמא רק באית להשליח שותפות בגווי' אז אמרי' הכי דבשותף אמרי' דמה שעשה אח' הוה כאלו עשאו כולם א"כ לפ"ז יוצא דבר חדש דבכה"ג שצריך לומר דשחיטת א' הוה כשחיטת רבים באמת רק באית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות ומה שמצאו התוס' הברייתא דהרי שאמר לי' רבו ודמוכח שאפי' לית ליה שותפות בגווי' מועיל שליחות שם הרי המשלח הי' רק א' דהעבד נעשה שליח רבו א"כ לא צריך לומר דשחיטת אח' הוה כשחיטת רבים בכה"ג לא צריך להיות שותף משא"כ בהי' שליח לחבורה שצריך לומר דשחיטת אח' הוה כשחיטת כל החבורה בכה"ג מוכרח להיות שותף. וא"כ שפיר צריך לשני הברייתות דבמאי שאשמעינן מברייתא חבורה שאבד פסחה לא שמעינן מאידך ברייתא מהברייתא דחבור' וכו' דבשחיטת אח' נחשב כאלו שחט כל א' בפני עצמו הקרבן פסח.

דזה לא מוכח שהרי שאמר לי' רבו דשם הי' שליח אח' נגד משלח א' ולא צריך לומר דשחיטת א' הוי כשחיטת רבים ומשו"ה בהאי גוונא דחבורה באמת רק באית ליה שותפות בגווי' אמרי' הכי ומברייתא דהרי שא"ל רבו דשם הוה סתם שליחות דמעשה השליח הוה כאלו עשה המשלח שם שפיר אפילו בלית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות וא"כ יצא דין חדש שגם בחבורה ששכרו לסופר לכתוב להם ס"ת הסופר מוכרח להיות שותף בהס"ת ואז דמי ממש לשחיטת הפסח דאמרי' שכתיבת הסופר הי כאלו כתבו כולם וקיימו כל החברה שפיר המ"ע דכתיבת ס"ת כי דין השותפי' דמה שעשה שותף אח' הוי כאלו עשאו כל השותפים עכ"ל:

וממה דסיים אפתח שאינו מוכח כלל דכל מה ששותף עושה הוי כאלו עשאו כולם בפועל רק דהוה כאלו נתרצו כולם לאותו מעשה וכמ"ש הש"ך בס' ע"ז ס"ק י"ט ז"ל דאל"כ אין מי שיהי' לו עסק עם שותף עד שיתרצה השותף השני. א"ו לגבי אחרים כל מה ששותף א' עושה כאלו שניהם עושים עכ"ל והיינו כהנ"ל שמתרצה למעשה ומנ"ל דהוה כאלו כל א' עשה את כולו דוקא ובעיקר תירוצו על קושית המהרש"א אינני מבין דבריו הלא עיקר קו' המהרש"א על הא דלעיל מיני' שמביא הגמרא המתניתין חבורה שאבד פסחה למה לא מביא הגמרא מתניתי' דאומר לעבדו ולעיל לא מצי למימר דרצון הגמרא להוכיח שנעשה שליח לרבים כי שם הקשה הגמרא על הא דחבורה שאבד פסחה מנ"ל דעשה שליח. וכי תימא דיליף מהנך מגירשין וכו' וקשה אי כוונת הגמרא להוכיח שנעשה שליח לרבים היכא מצי למילף מהנך מגירשין ותרומה דאיירי ביחיד והמעיין בלשון המהרש"א שכתב וז"ל אמאי לא מייתי לעיל הך מתניתין שהרי היא מוקדמת עכ"ל המהרש"א כי הך מתניתין שאמר לו רבו הוא בדף מ"ח וחבורה שאבד פסחה הוא בדף צ"ח ע"כ נראה בעליל שקושית המהרש"א הוא על הך דלעיל ומה זה שכתב הדר"ג ששני הברייתות צריכות אם משנות מפורשות הן:

וגם בגוף מצות הפסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דילפינן דכל ישראל יוצאי' בפסח אח' מנ"ל הטעם הוא דהוי כאלו קיים כל א' מצות שחיטת פסח בפני עצמו ושכך היא המצוה דוקא שיהיה כאו"א שוחט פסח כולו בפ"ע דילמא מצותו באם שוחטים כולם בשותפות דג"כ כולם יוצאים. ופסח בשותפות מהני כמו בשאר קרבן צבור דכולם שותפים בו וכולם יוצאים ע"י כהנים דשלוחי דידן נמי נינהו כן הא שכל ישראל יוצאים בפסח א' נמי הכי הוא דבשותפות יחד יוצאים מצוה דשחיטת הפסח ולא צריכין אנו לומר כלל דהוה כאלו שוחט כל אח' ואח' כולו דנימא דאין אח' נעשה שליח לרבים דהוי ככל א' וא' שחט בפ"ע וכמו באם רבים ששחטו בסכין א' זבח א' דכשר כמבואר בחולין דף למ"ד כן נמי אם רבים עשו שליח א' לשחוט ג"כ מהני כמו בשחטו בסכין אח' וכן נמי אם רבים כתבו ס"ת אחת ביחד בקולמס אי שאוחזים בהקולמס כאחת י"ל דמקיימים המלוה דכתבו לכם כן נמי אם שליח א' נעשה שליח להם ג"כ הוי כאלו מקיימי' כולם המצוה דועתה כתבו לכם. בשלמא אי אמרינן באם שוחטי' רבים בסכין א' קרבן א' או רבים כותבי' ס"ת אחת כולם ביחד אינם יוצאים המצוה דאמרי' דאנו צריכים שכל א' יעשה המצוה כולה בפני עצמו אז ממילא ג"כ לא מהני שליח א' לרבים דלא שייך לומר דנעשה שליח לכל א' והוה כאלו כל א' וא' עשה המצוה ז"א דאי דהאי לאו דהאי. אבל אנן אמרי' דאינם צריכים כ"א וא' לעשות המצוה כולה רק אפי' בעושים המצוה בשותפות יוצאים א"כ שליח עבורם לא גרע מאלו עשו המצוה הם יחד והרי מצינו בבור של שני שותפים בב"ק דף נ"א אף דכתיב בקרא. כי יכרה איש בור דדרשינן שם א' ולא שנים מ"מ משכחת בור של שותפי' בעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימה לעשרה דשניהם חייבים וכתב הרשב"א שם וז"ל אע"ג דרבנן דרשו כי יכרה אח' ולא שנים בזה אחר זה קאמר כגון כורה אחר כורה אבל בעוקרי' חולי בבת אחת כאח' חשבינן להו עכ"ל ואם הכוונה כאלו כרו כאחד או כאלו כרה כל א' וא' מ"מ מהני בבור של שניהם ג"כ שליח היכא דאמרו לי' זיל כרי לון אי לאו דאין שליח לדבר עבירה וכדאיתא התם.

אלמא דיכול אחר להיות נעשה שליח לשנים וחשבינן כאלו כרה כ"א וא' הבור כולה או כאלו הם בעצמם כרו הבור בשותפות בבת אחת א"כ למה יוגרע בנכתב ס"ת או שנשחט פסח א' ע"י שליח עבור רבים שיהיה נעשה שליח להם ומחשבינן כאלו כתב או שחט כל אחד ואחד הקרבן או כאלו כתב כל אחד הס"ת כולה או כאלו כתבו הס"ת או שחטו את הפסח בעצמו בשותפות בבת אחת דמהני יעוי' שבת דף צ"ג בסוגי' דב' שעשאו היכא דאינו אוחזים בקולמס וכותבי' דפטורי' י"ל דשאני התם דיש מיעוט ע"ז בעשותה ולא העושה מקצתה יעוי' רש"י שם בזה יכול וזה יכול בד"ה וחד יתירא זה לשונו למעוטי אעפ"י דעמדו כי הדדו דהאי עבד כולה והאי עבד כולה מיהו זה יכול וזה יכול ממעיט דלאו אורחא למיעבד הכי עכ"ל רש"י אלמא דהוה כאלו כ"א עבד כולה וממילא מופרכים דבריו שהביא ראי' דלא אמרינן גבי שלית דעשיות אחד הוה כעשיות רבות מהא דסנהדרין קמ"ב מה שאמרו שם יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן ופירש"י שאם הודחו ע"י שליח כיחידים הם בסקילה וממונם פלט וכתב הפ"ח ע"ז בזה"ל אע"ג דקי"ל אשלד"ע וה"ל כהודחו הן בעצמם מ"מ גזה"כ הוא הכא שאין נעשים עיר הנדחת ע"י שליח ותמה על הרמב"ם שהשמיט דין זה ואולי סובר הרמב"ם דהך ברייתא אתי' כסברת שמאי הזקן דיש שליח לדבר עבירה אבל לדידן דקי"ל אשל"ע הו"ל כאלו הדיחו השלוחים בעצמם ויעו' בשער המלך ה' עכו"ם שהקשה דהלא אם שליח לדבר עביר' בזה אדרבא יותר קשה. דא"כ הו"ל כאלו הדיחו המשלחים בעצמם וע"ז כתב הדר"ג כי תימא בעיניו דהרי רש"י דייק שאם הודחו ע"י שליח משמע מלשונו הטהור שהי' רק שליח אחד ומאי דנקט ולא שלוחן משום דמיירי שהמשלחים היו שנים דהרי בעינן שיהי' שנים מדיחים כדדריש בגמר' מתיבת אנשים דבעינן שיהיו שנים א"כ קאמר הגמרא שפיר הן ולא שלוחן דהיינו אם שנים עשאו לשליח אחד להדיח דהו"א כיון דשנים עשאו לשליח אחד הוה השליח כמותן והוי כאלו שנים הדיחו כיון שבא להדיח בשם שנים ועל זה בא הקרא דלא מהני כיון דהשליח הי' אחד וא"כ אדרבא נימא למאי דקי"ל אשל"ע א"כ לא הוה כמותן שיהיה כאלו עשאו המשלחים בעצמם רק כהדיא השליח לבדו והרי הוא רק אחד והרי בעינן שנים ע"כ י"ל דהגמר' אזלי למאן דסובר ישל"ע אבל למ"ד אשלד"ע לא צריך קרא דהן ולא שלוחן כיון דאשלד"ע הוה כאלו הדיח השליח לחוד וכבר ידעינן מתיבת אנשים דבעינן שידיחו שלים אבל הגמרא קאי למ"ד ישלד"ע וכתירץ הפ"ח ולא יקשה שוב קו' השעה"מ הנ"ל דהרי אם יש לד"ע יותר יקשה כיון דהוה כמותן א"כ הוה כהדיחו המשלחים בעצמן ז"א כיון דמיירי דהי' רק שליח אחד א"כ נהי דששא"כ עכ"ז הלא רק המעשה הוי כמותן אבל לא דשלוחן יהי' נחשב כשנים כיון דנשלח משנים כיון דעכ"פ הדחתן הי' רק ע"י אחד זהו תורף דברי קדשו ובאמת נ"לפי עניו' דעתי דאם השליח רק אחד לא צריך קרא ויצאו דהן ולא שלוחן הואיל דכתיב וידיחו את אנשי עירם איך ס"ד דהדיחתו של אחד אף שהוא בשם משלחים שנים קרינן ביה וידיחו. הא ב"כ וב"כ ההדיחה לא הי' רק מפי אחד אבל סברתו של הדר"ג דהן ולא שלוחן הוא מטעם דאין עשיות א' כעשיות שנים לא נראה כלל אפי' בכתיבת ס"ת דאין נעשה שליח לרבים לפי סברתו מחמת שמוטל המצוה עכאו"א לכתוב הס"ת כולה ע"כ איך שייך דזה כתב כל הס"ת וגם השני כתב כל הס"ת אי דהאי לאו דהאי. אבל לענין להדיח שפיר י"ל דהוה כהדיחו המשלחים בעצמם זה הדיח כולה וזה הדיח כולה והרי הוא ג"כ כאלו נעשה שליח לכל או"א בזאח"ז וגם לא ידענא מדוע לא ניחא ליה לאוקמי שהשליחין הי' שנים מחמת הקושי לב"ש ששלוחו של אדם כמותו והו"ל כאלו המשלחים הדיחו ולומר דגזה"כ הוא דלא מהני זה לא ניחא ליה ומאי שנא דניחא לן דרשה בעגלה ערופה דכתיב ויצאו זקניך ושופטיך דדרשינן בסוטה מ"ב ויצאו הן ולא שלוחיהם ואמרי' דגזה"כ הוא דלא מהני שלוחיהם כן מדוע לא ניחא ליה למימר גם בעיר נדחת דהן ולא שלוחיהם. ע"כ אף ששלוחו של אדם כמותו מב"ש אפי' בד"ע מ"מ לא ניחא דגזה"כ הוא דלא מהני. וכן אני תמה על הרב בעל נו"ב ס' פ"ג אות י"ט זה לשונו שם כל זה אמינא רק דרך פלפול לדחות דברי מעלתו שהי' סבור שמצא מציאה בזה אבל באשר שמתי אל האמת פני אין בכל המקרא זה דכתיב ויצאו שום לימוד מיותר למעט שליח ועיינתי ברמב"ם וכו' והן ולא שלוחים לא הביא ולכך אני אומר שאין כאן לימוד מיותר ומה שאמרו בגמרא הן ולא שלוחן הוא מטעם אשלד"ע עכ"ל ולענ"ד צריך לעיין הלא גם בעגלה ערופה דדרשינן ג"כ הן ולא שלוחיהם מה לימוד יתור יש בויצאו זקניך וכו'. א"ו דהי' מקובל להם דמלת ויצאו פרושו דווקא הן ולא שלוחיהם וראיתי מה שכתב הדר"ג נ"י באות א' ואות ב' דבעגלה ערופה לא שייך לומר דהשלוחים יהיו כמותן כזקנים של ב"ד הגדול אף דשלוחו של אדם כמותו הוא שיהי' המעשה קיים אבל לא שיהי' ממש מזקני ב"ד הגדול שהתורה צוותה שיהי' המעשה ההיא נעשה דווקא ע"י זקני ב"ד הגדול ממש ולכאורה הצדק אתו בזה וכבר הרגשתי בכעין זה על דברת הרב בעל נו"ב בס' הנ"ל שמקשה למה לגמרא לומר דג"ש מודה בצא ובעול וכו' דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' הא היינו יכולים לומר גם אליבא דהלכה דאשלד"ע באם ישראל אמר לכהן צא ואכול תרומה כיון דהכהן לאו בר חיובא הוא על זה ע"כ ישלד"ע מ"מ הואיל דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' להכי פטור יעוי"ש ותמהני אפי' ששלוחו של אדם כמותו מ"מ לא אמרי' דנעשה גופו של כהן כגופו של ישראל הלא אין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממיל' לא שייך מינוי שליחות. וכמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב גם הנה אם חמשה זקני ב"ד הגדול שבירושלים יצאו מירושלים למדוד העיר הקרובה אל החלל ועשו זקני ב"ד הגדול אחרים לשלוחיהם אי לאו דאמרה רחמנא הן ולא שלוחיהם הוה אמרי' דחמשה זקני ב"ד אחרים הווין כמותם של ה' זקנים שיצאו רק מן מלת ויצאו אמרי' דלא מהני מדרשא דהן ולא שלוחיהם אגב זה אכתוב לכבודו הרמה מה שאני מהרהר כעת לתרץ דרך קצת פלפול דברי הכסף משנה פ"ד מה' עכו"ם הלכה ב' אם הדיחוה נשים או קטנים או שהודחו מאליהן אין דנין בה דין עיר הנדחת וזה לשון הכסף משנה בפרק חלק אבעי' להו הודחו מאליהן מהו ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי הדיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן או דילמא אפי' הודחו מאליהן ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי להוי כהודחו מאליהן ותירצו הנך בתר נפשייהו גרירי ואדוקים ביותר הני בתר נשים וקטנים גרירי ולא אדוקים כל כך וכתב הכ"מ אע"ג דמשמע בעלמא דדחיה הוא מ"מ פסק רבינו כוותי' וכו' עכ"ל הכ"מ ותמה הרב בעל משנה למלך שם זה לשונו כתב מרן אע"ג דמשמע דדחיה היא פסק רבינו כוותיה לא יכולתי להלום דבריו דמשמע דקשה ליה איך תפס רבינו ז"ל דחיית הגמר' וזה אינו דאי הוה תפס דחיית הגמרא הי' פוסק בהדי' שדנין בה ע"נ ואדרבא איהו תפס כפשטא דתלמודא מהאי דהדיחוה נשים וקטנים וסבר דדחיה בעלמא היא לומר הנך בתר נפשייהו גרירי עכ"ל המ"ל:

והנה נראה דהי' לפני בעל משנה למלך נוסחא כמו שכתוב בספרי הרמב"ם הישנים שכן כתוב מפורש בכ"מ אע"ג דדחיה בעלמא הוא. ולא כנוסחא בספרי הרמב"ם החדשים בכ"מ שכתוב רק אע"ג דדחיה היא וקאי על הפשטות שבגמרא דדחיה היא וכפי הנוסחא בכ"מ שבספרי הרמב"ם הישנים בדפוס שפיר תמה המ"ל מה שכתב דאי אפשר להלום דברי הס"מ התמוהים מה זה שכתב אף ע"ג דדחיה בעלמא היא אדרבא מחמת שהדחיית הגמרא היא דחיה בעלמא להכי שפיר פסק הרמב"ם דהודחו מאליהן שפיר נפשט מהא דנשים וקטנים דהוי כהודחו מאליהן ואין דנין בה דין ע"נ כן הודחו מאליהן נמי אין דנין בה דין ע"נ. והדחיה של הגמרא מה שנפשט דחית בעלמא הוא:

והנה לכאורה י"ל דאפשר דכוונת הכ"מ הואיל דפשטו הגמרא מהא דהדיחוה נשים וקטנים דאין דנין בה דין ע"נ לפי סברת הפשטן י"ל הא דנשים וקטנים אין דנין בה דין ע"נ הוא מכח גזירת הכתוב אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים ע"כ תיקשי דל מהכא נשים וקטנים להוי עכ"פ כהודחו מאליהן אלמא דגזירת הכתוב הוא שהודחו מאליהן לא מהני שצריך דווקא הדיחו אנשים. והתרצן דחה דטעמא של נשים וקטנים לאו מגזירת הכתוב הוא דכתיב אנשים שאז ממילא הודחו מאליהן ג"כ לא מהני הואיל שלא הדיחית אנשים רק טעמא דנשים וקטנים דאין דנין בה דין ע"נ הוא מטעם דלאו בתר נפשייהו גרירי הוא וזה כוונת הכ"מ דרמב"ם פוסק כדחיות הגמרא דטעמא של נשים וקטנים להכי אין דנין בה דע"נ הואיל דלאו בתר נפשייהו גרירי ולא מטעם דכתיב דווקא אנשים דנימא דהוא גזה"כ בלא טעם. ואעפ"כ פוסק הרמב"ם דגם הודחו מאליהן ג"כ לא מהני וכמ"ש בנו של הרב בעל משל"מ שם דכמו בניסת מפי עצמו אינו אדוק כ"כ וכמבואר בסנהדרין ס"א. הוא הדין נמי להודחו מאליהם סובר הרמב"ם דלאו בתר נפשייהו גרירי יעוי"ש. אבל עיק' טעמא הוא דתלי' הכל בתר גרירי כאותו דחי' של התרצן ולאו מטעם גזה"כ דכתיב דווקא אנשים זהו כוונת הכ"מ שהרמב"ם סובר כסברת התרצן דתלי' הכל בתר גרירי אע"ג דדחיה בעלמא היא ונוכל לומר דרק מחמת גזה"כ הוא ולא מטעם גרירי על זה כתב הכ"מ דהרמב"ם סובר כסברת התרצן אבל ב"כ וב"כ קשה:

מנ"ל זאת להרב הכ"מ דהרמב"ם אינו סובר דמטעם גזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דגרירי ע"כ לפי מה שכתבנו לעיל נוכל לומר כיון דידוע מה שרצו לתרץ דברי הרמב"ם שלא הביא הדין ויצאו אנשים הן ולא שלוחן מחמת דפסקינן אשלד"ע והוה כאלו השלוחים בעצמם תדיחום יעוי' בשער המלך מה שהקשה שם כמו דניחא הברייתא שדרשו הן ולא שלוחיהם אליבא דב"ש דסובר יש שליח לדבר עבירה ותיקשי להוי עכ"פ כהמשלחים בעצמם כאלו הם הדיחום הואיל דשלוחו של אדם כמותו עכר"ח טעמא הוא דגזה"כ הוא הן ולא שלוחיהם כן נמי נימא אף באין שלד"ע והוה כשלוחים בעצמם תדיחום מ"מ הואיל דבאים מכח שליחות נימא דגזה"כ הוא דלא מהני דכתיב ויצאו הן ולא שלוחיהם. יעוי' בשער המלך שם אכן באמת אם נימא דהודחו מאליהם לא מהני רק מטעמא דלא גרירי כמו נשים וקטנים כסברת התרצן שדחה דהטעם הוא דלאו בתר נפשייהו גרירי ולאו מטעם גזה"כ א"כ אף שגם הודחו מאליהן סובר הרמב"ם דג"כ לאו בתר נפשייהו גרירי וכמ"ש בנו של הרב בעל משנה למלך הנ"ל. זה הכל א"ש באם אין כאן אחרים שהדיחו רק הודחו מאליהן אמרי' הואיל דהודחו מאליהם ימלכו ויתחרטו וכמ"ש המל"מ הנ"ל אבל היכא שהודחו באמת מפי אחרים ויש כאן מדיחים שנגררים אחריהם א"כ אם נגררים ואדוקים הם לא נוכל לומר דגזה"כ הוא דהן דווקא ולא שלוחיהם ז"א איך נוכל לומר דהן דווקא אם א"צ כלל להן כי גם בהודחו מאליהם אם נגררים הם בתר נפשייהו ג"כ מהני א"כ לא גרע מה שהדיחום: מתורת שליחות דל מהכא כולם אם נגררים ואדוקים הם ג"כ מהני מעצמם מחמת מצן בשלמא אי הודחו מאליהן לא מהני אף דגרירי מחמת שגזה"כ הוא הדיחו אנשים י"ל דצריכין אנו שאנשים ההן בעצמם יבאו וידיחו ולא ע"י שלוחיהם אבל אם נימא דהכל תלי' בתר גרירי והודחו מאליהן לא מהני דלאו בתר כפשייהי גרירי א"כ דאשלד"ע לא גרע מהודחו מאליהן ולהכי לא הביא הרמב"ם הדרשה דהן ולא שלוחיהם כי סובר כסברת התרצן כפי שדחה דהכל תלוי מטעם דגרירי וזהו מה שכתב הכ"מ אף ע"ג דסברת התרצן דמטעם גרירי היא הוא דחיה בעלמא מ"מ פסק הכי כיון דלא הביא הדרשא דהן ולא שלוחיהם מוכח דתלי' בגרירי כל זה כתבתי אליו למען השתעשע דרך פלפול לחוד:

ועתה נחזור על מכתבו השני בהעתק ע"ד הספק אשר נסתפק הגאון מ' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל בספרו בית אפרים ס' יו"ד ס' ס"ג בחבורה שכתבו ס"ת אם יוצאין כל א' המ"ע דכתיבת הס"ת יעוי"ש שכתב דהיכי דכ"א כתב מקצתו לא מבעי' לי דלא גרע מהגיה בו אות א' דאמרי' מעלה עליו כאלו קבלה כי קא מבעי ליה אם שכרו לסופר לכתוב להם ס"ת בשותפות אם כל א' יוצא. ולפי תירץ התוס' בסוכה דף כ"ז דגבי אתרוג דכתיב ולקחתם לכם לשון רבים דהי' אמרי' דיוצא בשל שותפי' לולי דבעי למידרש ולקחתם לקיחה תמה דע"כ צריך לכתוב לשון רבים, א"כ י"ל דהכא דכתיב לכם יוצא בשל שותפות יעוי"ש שסיים ולעיקר הדין יש לי ראיות שנראה שאין יוצאים מהא דאמרי' בב"ב בני עיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותו עיר וכו' ופריך וליסלקו בי תרי מנייהו והתם הרי מיירי שאין להם ס"ת אחרת דאל"כ אין צריך סילוק כמ"ש הרא"ש וא"כ מאי קושי ולסלקו דשמא אין יכולים להסתלק שלא יעברו על מ"ע משא"כ עתה דכל היכא דאי' יוצאין בה ואפילו תימא דגם עכשיו אין יוצאין בה כדמשמע מהרמב"ם דפסק בנאבדה כותב אחרת מ"מ אין רוצים להסתלק לפי שאלו ימצא עדים לא יצאו הם מכלל מצוה זו אלא עכר"ח דגם עתה אין יוצאים בה כיון שהוא של שותפות עכ"ל הבית אפרים וכתב כבודו וזה לשונו:

נפלאתי מאד על כל דבריו בראשית מה שכתב דהיכי דכ"א כתב מקצתו לא מבעי' לי דלא גרע מהגיה בה אות א' דאמרי' מעלה עליו כאלו קבלה תמוה לי הרי בהגיה בה אות אחת הרי הוא מכשיר כל הס"ת דלולי הגהתו הי' פסול כל הס"ת והוא מכשירו בהגהתו משא"כ במקום דכתב כל א' מקצתו א"כ הראשון לא הכשיר הס"ת כי בכתיבת מקצתו עדיין לא נגמר כל הס"ת ורק נגד האחרון שגמר פרשה אחרונה שייך לומר דלא גרע מהגיה בה אות עכ"ל באות א' ובוודאי בזכרוני כי בהיותו במחנתו גם אנכי העירותי בזה מדי דברי אתו בענין זה בהשקפה ראשונה. אבל באמת אין זו סתירה כי סוף סוף בנגמר הס"ת כולה וכל א' כתב מקצתו כל א' וא' מכשירה בכתיבתו ולולי המקצת של כל א' וא' לא נגמר הס"ת וק"ל. ומה שהעיר מעכ"ת הגאון באות ב' זה לשונו מה שרצה לדון מאתרוג דלולי דכתיב ולקחתם הוה אמרי' הא דכתיב לכם באתרוגוג דמרבה בשל שותפי' וה"ה בס"ת וכתב מעכ"ת דתמוה הוא על דמיונו לאתרוג דשם שפיר הי' מקוה למידרש דיוצא בשל שותפות כיון בכל א' בשעה שלוקח האתרוג הוא כשלו באותו שעה מטעם ברירה עכ"ל גם הערה זו אמרתי בעת ההיא בהשקפה ראשונה אבל גם זה אינו דאי מכח ברירה אתינן לה גם אי לא מרבינן מלכם דיוצא בשל שותפי' ג"כ י"ל דיוצא בו בשעה שנטל האתרוג הוא כלו שלו מכח ברירה יעוי' בתוס' שם בסוף דבריהם ומה שכתב באות ג' וזה לשונו תמיה לי דהלא רק לכתוב ס"ת הוא מ"ע ומה שכתב הרמב"ם דבנאבדה כותב אחרת. כתב הרמב"ם כן רק לגבי מלך ובמלך ניחא דצריך לכתוב אחרת בנאברה משום דבמלך איכ' מצות עשה דוהיתה עמו כל ימי חייו עכ"ל הנה אין לתפוס דברי הרב הגאון בעל בית אפרים אם הוא סובר כהרב אבי זקינו בעל המחבר ס' תורת חיים בסנהדרין דף ל"א שכתב בהדי' דלאו בכתיבה לחוד תלי' מילתא ע"כ בנאבדה צריך לכתוב אחרת עכ"ל שם ובס' פר"ס דוד בפ' כי תצא הובא בס' פתחי תשובה על יו"ד חולק באמת על בעל תורת חיים וסובר דביחיד שנאבדה לו ס"ת א"צ לכתוב אחרת יעוי"ש ביו"ד ס' ע"ר אולם לענ"ד דא צריך עיונא לדברי הבית אפרים דלדעתו דוכתבו לכם ריבוי הוא דיוצא בשל שותפי' מה הקשה בגמרא סנהדרין כ"א מלך אין הדיוט לא דילמא המימרא דכתב לו ס"ת שלא יתנאה בשל אחרים בשל שותפות וההדיוט דכתיב כתבו לכם מרבינן שותפות:

אכן אפשר לומר לענ"ד דדרשא שלא יתנאה בשל אחרים ממלת וכתב לו נפקא ממה שכתבה תורה מלת לו ומחיבה זו דכתיב לו דרשינן שלא יתנאה בשל אחרים ואי הוה כתיב סתם וכתב תורה ולא מלת לו ג"כ ממעטינן שותפות אי לא כתיב ביה לכם כמו בהדיוט ושפיר הקשה הגמרא אם ממלת לו נפקא שלא יתנאה בשל אחרים עכר"ח שאינו יוצא במה שהניח לו אבותיו ס"ת כי שותפו' ממעטינן מוכתב סתם דווקא שכותב לבדו ושפיר הקשה מלך אין הדיוט לא. גם נלפענ"ד לומר הא שפסקינן ביו"ד ס' ר"ע בקנה ס"ת דיוצא בזה המ"ע. וכן בטרח בקניית הגוילין דיוצא ידי כתיבת ס"ת הואיל שלכל הפחות טרח בו ואין למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא אליו בטורח לא הי' כתבם כמ"ש הט"ז בס"ק א' י"ל מחמת שחזינן דריבתה תורה כתבו לכם שאף בשותפות יוצא מריבוי דלכם א"כ כמו שבכתיבת מקצתה יוצא המצוה אלמא דלא הקפידה תורה רק על טרחתו שיכתוב מה ועיקר שיהי' טורח בה כן נמי בטרח בה בקניה לחוד מהני דלא גרע מכתיבה במקצת אפילו אות אחת דאינו כתיבתה של הס"ת כי אם רק הטירחא שטורח בה אבל אי לאו דכתבה רחמנא לכם הוה ממעטינן שותפו' והוה אמרי' כפשטא דקפדה תורה שיהי' כאו"א כותב לו ס"ת ולא כיוונה על הטרחא לחוד ממילא מכש"כ דטרח בקניה לא' ממני:

ולפ"ז לא קשה ג"כ על דעת הרמ"א דטרח מהני מה מקשה הגמרא מלך אין הדיוט לא דילמא בהדיוט מהני בלקח לו ס"ת לחוד הואיל דטרח בקנייתה וכמ"ש הרמ"א ובמלך לא מהני אך לפי הנ"ל א"ש כי הדרשה דלא יתנאה בשל אחרים מתיבת לו נפקא ומתיבת וכתב ממעטינן כתיבה בשותפות וכמ"ש לעיל א"כ ממלת וכתב ממעטינן שותפות ממיל' ידעי' דמכש"כ דגם טירחא לחוד לקנות לא מהני. ושפיר מקשה הגמרא מלך אין הדיוט לא ומה שהקשה מע"כ לשיטת הרמב"ם פ"ג מה' מלכים דבמלך יוצא בס"ת אחת שהניח לו אבותיו והשני' מחויב לכתוב לו. וא"צ ליכתיב רק אחת א"כ לשיטה זו למה לי קרא וכתב לו משנה תורה אף דלא כתבה רחמנא משנה תורה הוה ידעינן דצריך המלך לכתוב שני תורות בלא הניחו לו אבותיו דאחת גם הדיוט חייב לכתוב אף בהניח לו אבותיו לשיטת איזה פוסקים א"כ אי הוה כתבה רחמנא סתם וכתב לו ס"ה הוה ידעינן דהמלך חייב לכתוב עוד ס"ת מצד שהוא מלך דס"ת אחד גם הדיוט חייב זהב תורף קושיתו:

ולענ"ד דאי לא הוה כתיב רק וכתב לו לחוד הו"א דממעטינן הדיוט דא"צ לכתוב בהניח לו אבותיו ודלא כאותן הפוסקים דאל"כ רק דנימא שצריך גם הדיוט לכתוב בהניח לו אבותיו עוד ס"ת אחת מאי עדיף מלך מהדיוט. רק אחר שכתיב בו וכתב לו משנה תורה נניח על הסברה שבהדיוט גם בהניח לו אבותיו צריך לכתוב אחת. ומעלתו של מלך הוא היכא שלא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שני תורות והדיוט א"צ לכתוב כ"א אחת וכל זה אחר שגילתה לנו רחמנא מלת מש"ת וצל"ע ובהא נחתינן בנידן כתיבת ס"ת אם נימא דאינו יוצא בכתיבתה באחזם יחד בקולמס אחד ס"ת בשותפות. אפשר דלא מהני אם חבורה עשו להם שליח לכתוב ס"ת כי לא עדיף כתיבתו של השליח מאלו כולם כתבו ביחד דכתיבה בשותפות לא מהני. אבל סברתו של מעכ"ת שמשום הכי לא מהני דעשיות א' לא הוה כעשיות רבים. ז"א דאם הוה אמרי' דעשיות רבים בשותפות מהני כמו בקרבן פסח דא"צ פסח לכל א' הואיל שכולם יוצאים בפסח א' גם עשיתו של א' מהני כאלו עשו רבים בשותפות וגס בגוף הדבר יש לומר דעשייתו של א' עבור רבים אפי' שהמצוה חל על כאו"א הוה השליח כאלו כל או"א עשה המצוה וכמו שהתוקע מוציא רבים בתקיעתו אשר לכמה סוברים בחלק התקיעה מלבד השמיעה צריך להיות שלוחם אלמא דעשייתו של השליח הוה כעשייתם של רבים אף דהמצוה חל על כל א' וא' לתקוע וגם חזינן דשליח צבור מוציא רבים ידי חובתם דנראה דהוא מטעם שליחות יעוי' בס' שו"ת שער אפרים ס' ל"א שכתב בשם בנו דהש"ץ שחלה אינו יכול לעשות שליח להתפלל דכל מידי דהוא לא מצי עבר שליח לא מצי משווי כמו כהן במשמר שחלה א"י לעשות שליח יעוי"ש אלמא דשליח צבור מטעם שליח הוא. ומה שכתב הדר"ג נ"י להשיב ע"ז דש"ץ מוציא מטעם שומע כעונה ולא מטעם שליחות יעיי' מר בר"ה ל"ה ובטור א"ח ס' תקצ"א הובא מימרא דר"ש חסידא דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאינשי לבא לעיר שהשליח צבור מוציאם והתם לאו משום שומע כעונה הוא הרי דנעשה שליח לרבים אפי' היכא שחל המצוה על כאו"א ומכש"כ היכא דהמצוה מתקיים במעשה של שותפי' כמו כתיבת ס"ת והקרבת קרבן וודאי מהני שליחות דעשייתו של א' הוה כאלו עשו כולם המצוה הזאת בשותפות. כי לענ"ד באם רבים אחזו יחד קולמס וכתבו כולם כאחת ס"ת י"ל דיוצאים מצות עשה דוכתבו לכם. יעוי' בס' מקור חיים בהגהותיו על א"ח בס' רע"ו שכתב ז"ל שנים שעשאוהו בכל עבירות אסור ולא מצינו להטור שנים שחרשו בשביעית או שבשלו בשר בחלב א"ו דלא ילפינן לאו מקרבן והא דזה עוקר וזה מניח פטור אפי' מלאו הוא מסברא הואיל דכאו"א אינו עושה רק מקצת מלאכ' עכ"ל שם אלמא דשנים שעשאו בשער ענינים חשבינן כאלו כאו"א עשה את כולו ודו"ק דברי ידידו מכבדו כערכו הנשגב:

אברהם נ"ה יענר:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה