שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן לג
לידידי הרב החריף ובקי חכם השלם וכו' מו"ה זאב וואלף כ"י וויינסבערג:
תודות לו ממני מכבדו על אשר נתן עמלו לעשות מפתחות בחבורי אשר כבדה עלי בעת ההיא לעשות כונים בעצמי מריבוי טרדותי ותשות כחי. חן חן לו ותהי עמלו לי למזכרת אהבה לנצח. ואת אשר יעיר כבודו על דברי תשובתי בס' כ"ג להביא דער מיתה נאמן מדאורייתא מהא דאיתא בשבועות דף ל"א לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך וראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד וכו' ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי חזינן דלרב פפא תלוי עיקר אם מדאורייתא חזי וממילא אם מדאוריית' לא חזי אף שעדותו מהני מדרבנן פטור מק"ש ולהלן דף ל"ב ע"ב אמר רב פפא הכל מורים בער מיתה שהוא חייב ואי נימא דאינו נאמן רק מדרבנן אמאי חייב לדעת רב פפא דלעיל זהו תורף קושיתו יעוי' במס' שבועות דף ל"ח בתו' שם ד"ה ורבנן הוא דפסלוהו זה לשונם אע"ג דאמר לקמן רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב משום דרבנן אכשרוהו בתר דרבנן בתר תרווייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועיל עדותו הרי יש כאן הפסד ממון בזה שלא העיד והכא אע"ג מדרבנן לא מהני עדותו מידי כיון דמדאורייתא מהני מחייב עכ"ל. יראה שקושיתו הנ"ל איתא בתוס' ותרוצם באמת נכון מאד יעוי"ש בתוס' ובקצה"ח סי' ל"ע ס"ק מה שכתב בזה. ומעלת כבוד תורתו רצה לישב הקו' הנ"ל דלא אמר רב פפא אלא היכא דמדאורייתא חזי אף שרבנן פסלוהו לא נפטר מכ"ש דאין כח ביד חכמים לאפקועי חיוב קרבן. דאורייתא ומביא תוס' ע"ז דף ס"ג בסוגי' דאתנן דמקשה הגמרא והא מחסרא משיכה דכתבו שם אף לר"י דסובר דדבר תורה מעות קונה מ"מ כיון שהפקיעו רבנן לקנין מעות אף ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן ולא דמי להאי דפרק הזהב דף מ"ח נתנה לסיטין מעל שקנין כסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ד ולכאורה דבריהם מחוסרי הבנה דאף באתנן כיון דקנתה מן התורה ונאסר לגבוה מי יפקיע איסורא דאורייתא ע"כ נראה לי לפרש דעיקר חלוקם הוא דבנתנה לסיטין כיון דבשעת קנין הכסף מיד חלה גם המעילה אין כח ביד חכמים להפקיע נעילה דאורייתא שכבר חלה ונתחיב מדאוריי' אבל באתנן בשעת קנין אין באן שום נ"מ לגבוה דעדיין לא הוקדש לקרבן א"כ מהני הפקעת רבנן דאינה נוגעת רק לגבי דידה דלא תקנה ואח"כ אם תביא להקריבו ממילא מותר דאין כאן אתנן כלל א"כ הכ"נ בשעה ששחק בקוביא לא נפקא מיני' לן מידי דעדיין אין כאן עדות ועכשיו שהשביעו אתה בא לפסלו מדרבנן ולהפקיע עי"ז חיוב קרבן דאורייתא. שפיר אמר רב פפא כיון דמדאורייתא חזי ונתחייב קרבן א"כ אין ביד חכמים לפטרו אבל אין הכ"נ אם פסול מדאורייתא וחכמים המטהו שפיר קרינן בי' אם לא יגיד. אלו הי' זה מגיד מתחייב ממון מה לי דאורייתא ומה לי דרבנן בי"כ ובי"כ ממון אפסדי' זהו תורף דבריו. והנה גם במשחקי בקוביא אף שבשעה ששחקו בקוביא לא היה נ"מ מידי אבל בשעה שראה העדות שכבר היה מהני מה שפסלוהו חכמים לעדות אכן חילוקו בין אתנן לנתנה לסיטון סברתו נכונה ומבואר כן בלחם משנה ברמב"ם פ"ג מה' מכירה על דברי תוס' ע"ז ח"ל וצריך לומר פירוש לפרושם דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מן התורה וזה בא להוציאם מדין תורה מעל ואין כח ביד החכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהיה אתנן חכמים עקרו הקניה. ומעולם לא היה אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף. ומן התורה מעות קונות מ"מ חכמים עקרו אותו קודם שיבא לאתנן עכ"ל הלחם משנה והוא כעין סברתו ונכון אתו ג"כ דדוקא במקדשה בחפץ שיש לו ביד אחרים ומקנה אותו לה בשעת קידושין במעמד שלשתן בהא סברו דאינה מקודשת מדאורייתא כיון דהקדושין והקנין באין כאחד דכמו דאינם יכולים להפקיע בתקנתן איסור תורה כן לא מהני תקנתן לעשות איסור תורה אבל אם קנה חפץ מכבר במעמד שלשתן כיון דלא היה אז נ"מ לדאורייתא מהני תקנתן למיקנא ע"כ שפיר מועיל אח"כ לעשות קדושי תורה וק"ל:
והנה זה כביר עלה ברעיוני להעמיס כוונה בתוס' ע"ז באופן אחר לפי מה שמבואר בראשונים ובאחרונים. הא דאמרי' הפקר ב"ד הפקר הוא רק להפקיר ממון מרשות בעלים ולא הוה רק הפקר וצריך זכיה. וכל זמן שלא זכה מהפקר לא הוה דידי' זולת להך לישנא דמפיק לי' דהפקר ב"ד הפקר מהקשיא מה אבות מנחילין וירושה מאבות קנין הוא. אבל להך לישנא דמפיק ליה מקרא דכל אשר לא יבא יוחרם כל רכושו אינו רק כהפקר יעוי' במק"ח ה' פסח תמ"ח. א"כ בשלמא באתנן שפיר כתבו תוס' כיון שהפקיעו רבנן לקנין מעות אין כאן אתנן והסברא הוא כנ"ל הואיל דהפקר ב"ד הוה הפקר מדאורייתא ואין האתנן שלה מדאורייתא מכח הפקר ב"ד לאו אתנן הוא. אבל בנתנה לסיטין שפיר כתבו כיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש ואין לומר מכח הפב"ד הפקר נפקע המעילה ז"א. כי אדרבא אם על ידי נתינתו לסיטון נעשה ההקדש של הפקר וב"כ וב"כ המעות מרשות הקדש מכח הפקר ממילא שוב מעל בשלמא אי הוה כירושה מאבות דא"צ קנין שפיר י"ל הואיל דמכח ב"ד הפקר מנחילין הכסף שוב להתקדש ואם בי גזא דרחמנא היא כמקדם ודאי לא מעל אבל אם נימא דאינו רק הפקר לחוד ואינו ברשות הקדש ממילא מעל ועפ"ז יש לישב קצת הרמב"ם התמי' פ"ו מה' מעילה שפסק דנתנה לסיטון לא מעל והוא בעצמו פוסק דדבר תורה מעות קונות ולשיטת הגמרא ב"מ דף מ"ח אמרי' אי מעות קונות מדאורייתא מעל בנתנה לסיטון יעוי' בלח"מ פ"ג מה' מכירה יעוי"ש:
אבל לפי הנ"ל יש לומר דהרמב"ם סובר דהפקר ב"ד הפקר מפיק ליה מהיקישא דמה אבות מנחילין כך ב"ד מנחילין א"כ אף אם ד"ת מעות קונות. מ"מ כיון שהפקיעו חכמים הקנין והפקר ב"ד הפקר והב"ד מנחילין אותו מעות גופא שוב לההקדש והיכא דהמעות לא יצא מהקדש להכי לא מעל אבל סוגיות הגמרא בב"מ י"ל דאזלי דאין ב"ד מנחילין רק יכולים להפקיר מקרא דכל אשר לא יבא לעצת זקנים יוחרם רכושו. א"כ ב"כ וב"כ אין המעות ברשות הקדש אף דגם הסיטון לא קנה המעות מכח הפקר ב"ד הפקר אין ההקדש מרויח בזה דב"כ וב"כ המעות אינו ברשות הקדש ולהכי שפיר מעל. אבל לדידן דב"ד מנחילין והכסף הדרא לגזא דהקדש מכח תקנתא דרבנן דמעות אינו קונות להכי לא מעל וק"ל. דברי ידידו אברהם נ"ה יענר: