אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן ל

סימן כט

נסתפקתי במקדש במלוה ופרוטה דקי"ל דדעתה אפרוטה כמו שמבואר באה"ע ס' כ"ח והוה הסברא דאין דעתה כלל להתקדש במלוה כי אם בפרוטה שהיא בעינא ע"כ צל"ע לענ"ד אם יכול המקדש לומר לאשה הלא נתתי לך המלוה ופרוטה להתקדש ועתה שאינך מתקדשת במלוה ותתקדש בפרוטה החזר לי המלוה הואיל שהתקדשת לבד בפרוטה והנה לפי הנראה מתשובת הרשב"א ס' אל"ף רל"ג שכתב שם ח"ל ע"כ לא פליגי במלוה ופרוטה וקי"ל כמ"ד מקודשת אלא משום דאמרי' דעתה אפרוטה לבד שהיא בעין ולא על המלוה שאינה בעין. אלא שמקבלת הפרוטה לקדושין וע"מ שתהא מחולה המלוה וכענין שאמרו התקדשי לי במנה ונתן לה דינר וכוי עכ"ל וזה נראה כיון דאינו רק תנאי ע"מ שתהא מחולה המלוה א"כ משמע שלא מחל לה המלוה עדיין ממילא יכול לומר דאיני רוצה לקיים תנאך. והקדושין ג"כ לאו כלום נינהו או י"ל במלוה ופרוטה אף דאמרי' כפרושא של תשובת רשב"א דדעתה אפרוטה ע"מ שתהא מחולה המלוה וכמו בהתקדשי במנה ונתן לה דינר שמתקדשת בדינר והשאר אינו רק תנאי י"ל דוקא התם הואיל שעדיין לא נתן השאר ממילא נתלה השאר בהתנאי אבל במלוה ופרוטה שפיר י"ל מה שכתב רשב"א ע"מ שתהא מחולה המלוה לאו למיער שהמחילה עדיין לא נגמרה ז"א רק י"ל דב"כ וב"כ המלוה היא שלה וכבר היא מחולה לגמרי והא דאמרינן דעתה אפרוטה הכוונה שאינה מתקדשת במחילת המלוה רק בהפרוטה אבל המלוה ב"כ וב"כ מחולה לה כי ע"מ כן נתקדשה והוא שוב אינו יכול לחזור ממחילתו:

והנה אם נימא כצד הספק הראשון דדמי לגמרי להתקדשי במנה ונתן לה דינר וגם במלוה ופרוטה הדין כן הואיל שהדמי הקדושין הוי רק שווי א"כ באם מתקדשת רק בפרוטה והפרוטה היא שווי שלה נימא דיכול לומר הואיל דהשאר היינו המלוה היא רק תנאי ע"כ בידו שלא לקיים התנאי ושלא תהא המלוה מחולה לה כמו באם מקדשה במנה ונתן לה דינר אם אינו רוצה להשלים אינה מקודשת כן נמי באם אינו רוצה במחילת המלוה ג"כ נימא שיתבטלו הקדושין אפשר לפ"ז לומר דלהכי הביא הרמ"א בש"ע אה"ע ס' כ"ח סעיף זיין בהי' אצלה מלוה בשטר באם החזיר לה השטר ששוה פרוטה ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך דיש מחמירים שמקודשת וכתב המקנה בק"א בס' כ"ח ובחדושיו וכן כתב בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא ז"ל שטעם ה חלוקת הוא בזה. דהמחבר ס"ל דאין הנייר חשיב משכון. והיש מחמירים ס"ל דהשטר חשיב כמשכון על פרוטה שבמלוה. ע"כ כשהחזיר השטר הוה כהחזיר לה המשכון דמקודשת. דאף שקידשה בכל המלוה חשיב כמלוה ופרוטה דדעתה על הפרוטה ומקודשת עכ"ל שם ודקדקתי דלפ"ז כמו בסעיף י"א שם דהי' לו אצלה מלוה על משכון וכו' שהביא המחבר שי"א אפי' שלא החזיר לה המשכון דמקודשת כן נמי אם נימא דגם שטר חשיב כמשכון הי' להאורה מהסברה לומר דלפי הי"א שבמחבר הנ"ל גם בשטר אפילו לא החזיר לה השטר ג"כ תהא מקודשת וזה לא מבואר בסעיף זיין כלל רק הרמ"א הביא דיש מחמירים בהחזיר לה השטר דוקא אכן כפי הנ"ל א"ש כי י"ל דבשטר אף ששוה פרוטה מ"מ אינה מקודשת כי הרב הקצה"ח בספרו אבני מלואים בח"ר ס' כ"ח כתב בסעיף כ"ה טעמא של הסוברים בקידשה במלוה שיש עליה משכון דמקודשת אפילו לא אמר לה בהנאת מחילת מלוה הוא הטעם בשלמא במלוה עצמה אינה מקודשת לפי שאין לה הנאה מחודשת דלהוצאה ניתנה אבל כשיש עליה משכון הרי נהנית מעתה הנאה גמורה שתוכל להשתמש בהמשכון ויוחזר לה המשכון חל"ש אע"ג דלא קנה לי' למשכון במשכנו בשעת הלואה. מ"מ אצל האשה הוה הנאה כיון שעד עתה לא היה יכולה ליקח משכונה מיד המלוה ועכשיו תהא רשאה ושלטנית במשכון דידה עכ"ל א"כ אף ששטר ששוה פרוטה הוה כמשכון על פרוטה אם נימא דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה הוא רק בתנאי ע"מ שתהא מחולה המלוה ועדיין לא נגמר המחילה והמקדש יכול לחזור ממחילתו עדיין ולומר שאין ברצונו לקיים תנאי שלה והמלוה היא ממילא עוד שלו א"כ ג"כ עדיין אינה רשאה ושלטנית ליקח השטר המלוה מיד אף ששוה פרוטה הואיל שכל זמן שלא מחול לה שאר החוב נשאר השטר על השאר צריך להחזיר לה השטר ובמאי תתקדש ואם לא תתקדש במלוה כולה כאשר אמר לה התקדשי במלוה אם נימא דג"כ אינה מחיל לה המלוה א"כ אף שמתרצית להתקדש להתקדש בפרוטה וקנתה אותה פרוטה שבמלוה בהנאה מחודשת שיוחזר לה השטר שהוא כמשכון על שו"פ אבל מה מהני זאת אם עדיין אינו מחול לה השאר. ממילא יהיה נשאר השטר אצל המקדש ולא תוכל ליקח אותו מיד המלוה ובמאי תתקדש ולהכי הביא הרמ"א היש מחמרים דוקא בהחזיר לה השטר דמקודשת אבל בלא החזיר לה השטר אינה מקודשת אפילו להנך דסוברי' בקידשת בקידשה במלוה שיש עליה משכון דמקודשת אפילו בלא החזיר לה המשכון שטר שאני הואיל שאינו שוה רק פרוטה ואינה רשאה ליקח את משכונה שהיא השטר מיד המלוה הואיל שצריך לו על השאר המלוה וכמו כן יש לתרץ קושיי המקנה בקדושין על הא דשמין את הנייר שהקשה מהא שכתבו תוספ' בב"ב דף קמ"ו שהקשו דאמאי לא סמכה דעתה. הא כשימחול יצטרך לשלם מדינא דגרמי. ומזה הוכיחו דא"צ לשלם אלא דמים שנתן. ובקדושי אשה אינו אלא פרוטה והיא לא נתרצית אלא בדמי כולה יעוי"ש וא"כ קשה מה לי פרוטה של נייר הא פרוט' בלא"ה יש לה שהבעל יצטרך לשלם מדינא דגרמי יעוי"ש והרב הגאון מליסא ז"ל בספרו קהלת יעקב בס' כ"ח סעיף י"ג תירץ דכמו דאמרי' במלוה דידה כשמקדשה במלוה ופרוטה דדעתה אבעין ועל תנאי שיהיה גם המלוה שלה וכמ"ש הרשב"א בתשובה אלף רל"ג הכ"נ י"ל כשמקדשה במלוה דאחרים כיון שג"כ אינו בעין ונותן לה פרוטה בעין דדעתה אפרוט' בעין והמלו' יהי' שלה משום תנאי ובתנאי בוודאי לא בעינן סמכה דעתה דהא בכל תנאי שבעולם אינת יודעת שיתקיים התנאי ולא בעינן סמכה דעתה אלא בגוף הקדושין שהיא מתקדשת בהם אבל לא בהתנאים ולכך מקודשת דהא יש לה פרוטה בעין מה ששוה הנייר למכור משא"כ אם אין הנייר שו"פ לא שייך לומר שמקדשה בפרוט' שיצטרך הבעל לשלם דהא הוא ג"כ אינו אלא מלוה ובוודאי דעתה יותר על המלוה הגדולה ולא על המלוה הקטנה וא"כ לא סמכה דעתה שמא ימחול ובגוף הקדושין בעינן סמכה דעתה עכ"ל. והנה לענ"ד יש תשובה לדבריו ולומר כי על המלוה הגדולה אין דעתה שמתיראת שמא ימחול אבל דעתה על המלוה הקטנ' מה שיצטרך הבעל לשלם לכל הפחות פרוטה אבל לפי דברינו הנ"ל היכא דדעתה רק על פרוט' הוה השאר רק על תנאי שיהי' המלוה כולה שלה ויכול הבעל לומר שאינו רוצה שיהי' המלוה שלה כדי שיבוטל הקדושין כפי התנאי ואם כה יאמר יבוטלו הקדושין וממילא לא יהי' צריך לשלם לה שום דבר הואיל שלא נתקדשה למה ישלם לה ואין בידה שום דבר במה להתקדש. ולהך צד שלא סמכה דעתה על השאר כמו כן לא יצטרך ממילא לשלם לה אף פרוט' הואיל שאינה מקודש' ובמה תתקדש. אכן אם נימא דב"כ וב"כ המלוה היא שלה אף שנתקדשה רק על תנאי וכמ"ש לעיל לצד הספק השני שנסתפקתי לעיל אז באמת אף שלא תסמוך דעתה על המלוה שמא ימחול אבל פרוטה יצטרך לשלם לה מכח דינא דגרמי וכן הסברא נוטת בכל מלוה ופרוט' דב"כ וב"כ המלוה היא שלה וכבר הוא מחולה לה לגמרי והא דאמרי' דעתה אפרוטה הכוונה שאינה מתקדשת במחילת המלוה רק בהפרוט' אבל המלוה ב"כ וב"כ מחול' לה כי ע"מ כן נתקדש' והוא שוב א"י לחזור ממחילתו ולפ"ז בקידש' במלו' שיש עלי' שטר הי' מהסבר' לומר אם השטר שו"פ אפי' לא החזיר לה השטר דמקודשת להך דיע' בקידש במלו' שיש עלי' משכון דמקודשת אפי' לא החזיר לה המשכון כן נמי מקודשת אפי' שלא החזיר לה השטר הואיל דיש לה הנאה מחודשת שרשא' ושלטנית ליקח משכונ' מיד המלו' שהוא המקדש והנה ידוע דעת הר"ר יוסף הלוי בהתקדשי לי במנה והניח לה משכון עלי' דאינ' מקודשת דמנה אין כאן משכון קין כאן ולמד מזה במוד' במקצת ורוצ' ליתן משכון למלוה באותו מקצת דלאו הילך הוא והרמב"ן ביאר הדברי' כנגד החולקי' ופירש כיון דקי"ל דמלו' אינו קונה נמצא שהמשכון הזה אינו נקנה באותו מלוה דכי אמרי' ב"ח קונה משכון ה"מ במשכנו בשעת הלואתו משום דקני לי' מעותיו וא"נ במשכנו שלא בשעת הלואתו קני לי' משום דאתי לידי' בגוביינא דב"ד וגזירת הכתוב הוא דקני לי' כדר"י כו' אבל כשנותן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואה כיון דמלוה אינו קונה במה קנאו מלוה שמא תאמר אע"פ שמלוה אינו קונה לו קנאו משכון במשיכ' שכשם שאלו הקנהו למלוה לגמרי נקנה במשיכ' כן כשהקנהו לו בתורת משכון משיכ' קונה לו זו היא שלמד הר"ר יוסף מהאי דפ"ק דקדושין שאין המטלטלי' נקנים במשיכ' למשכון בעלמא כיון שאין כח במעות הראשונות לקנות הלכך משכון לאו הילך הוא עכ"ל יעוי' בקצה"ח ס' ע"ב ס"ק ב' והנה צל"ע אף אי מלוה קונה הנה הטעם הואיל דנותן אותה הלוא' להמקנ' אבל היכא דנותן רק משכון לשיעבוד על הלוא' מה נותן להמקנ' הא אינו נותן לה כלום ולענ"ד י"ל דכוונתם אפי' במודה במקצת ונותן לו משכון היינו שיאמר שיקנ' בחפץ שיעבוד חמשים ז"ה תמור מה שחייב לו מכבר והחוב מכבר יהי' מחול לו אשר באמת כמה סוברי' שאין המשכון חל ומשתעבד אלא כשקדם לו חיוב אבל היכא שלא נתחייב לו מקודם לאו כלום הוא וכדברי הרא"ש משום דנכסוהי אינון רק ערבין אכן הר"ר יוסף הלוי סובר דבאמת גם באומר קני חפץ לשיעבוד הי' מהני אע"פ שלא קדם חיוב והא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן הוא רק מחמת שמחוסר קנין כי במה יקנה משיכה אינו קונה אלא היכא שזוכה בגוף החפץ אבל היכא שגוף החפץ אינו זוכה לא מהני משיכה למשכון אלא צריך קנין כסף והא דב"ח קונה משכון בשעת הלואה משום קנין כסף ולאחר הלואה משום שהוא בגוביינא דב"ד יעוי בקצה"ח ס' ק"ץ ס"ק ט"ו יעוי"ש א"כ בנותן לחבירו חפץ שיקנ' בו שיעבוד מנה והחוב מכבר יהי' מחול להלוה גם בזה לא מהני לשיטת הר"ר יוסף הלוי כי במה יקנה אפי' שמקנ' לו החפץ על שיעבוד מנה תמור המלוה הא מלוה אינו קונה והנה לפי זה וודאי אין סברה לומר היכא שהי' ביד המלו' איזה משכון על דבר מועט ואח"כ שלא בשעת הלוואה נותן להמלו' חפץ ששוה חובו ואומר קני חפץ זה על שיעבוד מעותיך והמלוה מכבר יהי' מחול בזה וודאי א"ל דגם מלוה קונה הואיל שיש לו הנאה מחודשת שיוחזר לו משכונו ז"א כי אפי' שלא יקנה הלוה אותו הלוא' ג"כ יוכרח המלוה להחזיר לו משכונו מכבר הואיל שנותן לו עתה משכון כנגד חובו אבל אם נימא כי גם שטר נחשב כמשכון א"כ באומר הלוה להמלוה שלא בשעת הלואה קני חפץ זה על שיעבוד נגד חובך מכבר תמור המלוה שיהי' נמחל לי אותו מלוה בזה שפיר י"ל דקונ' החפץ לשיעבוד מנה תמור המלוה שמוחל ללוה כי במה שנמחל לו המלוה הו"ל הנאה מחודשת שיוחזר לו השטר אשר בלא זה א הי' צריך להחזיר לו השטר כל זמן שלא נמחל המלוה א"כ לדעת הר"ר יוסף הלוי בהתקדשי לי במנה והניח משכון עליה דאינה מקודשת דמנה אין כאן משכון אין כאן דלא מטעם דלא חל שיעבוד בלא חיוב הגוף מקדם רק מטעם דמחוסר קנין כי משיכה לא קני למשכון ומלוה ג"כ אינו קונה אבל היכא דיש קנין מהני אפי' בלא קדם לי' חיוב הגוף וכנרא' ג"כ מדברי התו' ריש פ' אע"פ בכתובות שהקשו מה מהני שהחתן מתחייב בכתוב' אף שאין לו נכסי' עכשיו דבשלמא אם יש לו עכשיו נכסי' הוה כמשעבד נכסיו לזה החוב משא"כ בשאין לו עכשיו במה משתעבד ותירצו דיכול לשעבד גופו עכ"ל שם הרי דלס"ד של התוס' דאין יכול לחייב גופו רק נכסיו מהני השיעבו' נכסיו לכל הפחות ולא אמרי' הרי מנה אין כאן שיעבוד אין כאן אלמא דיש סברה שיכול לחול שיעבוד אף בשלא קדים לי' חיוב והא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן הוא רק מטעמא שמחוסר קנין וכמו שכתבתי לעיל בסברת הר"ר יוסף הלוי א"כ באומר הלוה להמלו' שלא בשעת הלואה קני חפץ זה על שיעבוד נגד חובך מכבר תמור המלוה שיהי' נמחל לי אותו מלוה שיש עלי' שטר א"כ מחילת המלוה עושה קנין הואיל שיש אתה גם הנאה מחודשת שיוחזר לו שטרא ואם זה הוה קנין הי' אפשר מקום לתרץ בזה קו' ראשוני' בב"מ דף פ"א מה שאמרו שם המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי ר"א ר"ע אומר יכול אבדו מעותיו אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ופירש רב יודאי גאון ז"ל דסיפא דהלוהו בשטר איירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא דאמר רבי יצחק דב"ח קונה משכון היינו דוקא שלא בשעת הלואה יעוי"ש בתוס' ובראשוני' שכתבו דהלוהו בשטר דנקט הוא לאו דווקא יעוי' בש"מ שם כי מטעם משכנו שלא בשעת הלואתו אבדו מעותיו גם בלא שטר דינא הכי אכן יעוי' בש"ך ח"מ ס' ע"ב ס"ק ט' דלא ניחא לי' לומר החילוק בין שלא בשעת הלואתו לשעת הלואתו מחמת גזה"כ רק הטעם הואיל דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מנייהו, א"כ משכון זה נקנה לו בהלואתו כאלו מכרו לו בחובו אבל משכנו בשעת הלואתו ואית לי' שאר נכסי דשעבודי רמי על כל נכסיה אין משכון קנוי לו יעוי"ש בר"ה וגם וכו' יעוי"ש היטב ולפענ"ד יש לפקפק על דבריו כי באמת לא מכרו לו רק משכנו שלא בשעת הלואתו קתני ואם רק למשכון נתנו לו שלא בשעת הלואתו במה יקנה הא משיכה לא מהני למשכון ומלוה אינו קונה א"ו דאינו קונה רק בגוביינא דב"ד ומכח גזה"כ קונה א"כ אם נימא כן דלא קני רק בגוביינא דב"ד הא דקתני אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ליכא מעליותא כלל במה שהוא שלא בשעת הלואתו הואיל דהניח משכון עליהם קתני דמשמע מדעתי' ולא בגוביינא דב"ד ובזה שפיר קשה במה יקנה לשיטת הר"ר יוסף הלוי אבל כפי שכתבנו לעיל י"ל אף דלא מכרו לו רק משכנו מ"מ י"ל כחלוקו של הש"ך הואיל דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מנייהו וודאי מקנהו לו לשיעבוד חובו תמור החוב שיהי' נמחל לו ויהי' קונה בחפץ שיעבוד ושיהי' למשכון על אותו שיעבוד ומכח אותו שיעבודו זוכה בגוף החפץ שלשיטת הר"ר יוסף הלוי מהני קנין חפץ לשיעבודו אף בלא קדם לי' חיוב מקודם רק בעלמא לא מהני במשכנו שלא בשעת הלואה דמלוה אינו קונה אבל בהלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם שלא בשעת הלואה שפיר אמרי' דמקנ' לי' החפץ על שיעבוד אלף זוז תמור מחילת המלוה שיש אתה הנאה מחודשת שיצטרך להחזיר לו' את השטר. ובכעין זה ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו מחמת שיקנהו לו החפץ על שיעבוד והחוב מכבר מחול לו אבל אימת מקנהו לו החפץ ושהחוב יהי' מחול לו הוא דוקא שלא בשעת הלואתו דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מניהו אבל משכנו בשעת הלואתו ואית לי' שאר נכסי דשעבודי' רמי על כל נכסיה אין משכון זה דוקא קנוי' לו לשיעבודא וכמ"ש הש"ך הנ"ל ולהכי שפיר תני אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם והיינו שלא בשעת הלואתו ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו כי הואיל דלית לי' שאר נכסים א"כ משכון זה ניקנה לו על שיעבוד מעותיו ת ור חובו ובהנאה מחודשת שיוחזר לו השטר ולהכי ד"ה אבד משכון אבדו מעותיו ב"כ וב"כ לדברינו יש במציאות קנין גם במשכנו שלא בשעת הלואתו אפי' מדעתי' שלא בגוביינא דב"ד היכא דהלוה אומר שיקנה החפץ זה לשיעבוד על מנה תמור המלוה שמוחל לו היכא דיש ג"כ שטר על הלואה אז יש לו הנאה מחודשת זה ודאי עושה קנין להנך דיעות במקדש במלוה היכא דיש שטר דחשיב המשכון אפי' בלא החזיר לו השטר ואפי' אם נימא בקידשה במלוה שיש עליה משכון שאע"פ שלא החזיר לה הוושכון מקודשת הטעם הוא דיש לה הנאה מחודשת שתוכל ליטול ממנו משכנו ואין לומר הא ב"כ וב"כ אינו מחזיר לה המשכון בשעת קדושין ומה שיצטרך להחזיר אינו בעין עתה ונימא דדעתה ג"כ על המלוה גופא ז"א. כי אנן אמרי' אמת דדעתה על המלוה ומ"מ מקודשת אף שדעתה על המלוה מ"מ מקודשת הואיל שיש לה הנאה מחודשת במה שמתקדשת במלוה גופא שיוחזר לה ג"כ המשכון אבל במקדשה במלוה שיש עלי' משכון שאינו שוה רק פרוטה כמו שטר אי אפשר לומר שנהנית שיצטרך הבעל להחזיר לה השטר זה אינו כי מה שיצטרך להחזיר לה ג"כ אינו בעין ע"כ יותר יש לנו לומר דדעתה טפי על מלוה שלה כולה ואם דעתה להתקדש במלוה כולה אינה מקודשת כי מלוה זו בלא"ה ברשותה כבר. והנה כי כן באם הלוה מהנה להמלוה חפץ על שיעבוד מנה תמור מחילת מלוה שיש עלי' שטר ששוה פרוטה באם לא החזיר השטר לא מהני דאין דעתה על מה שיצטרך להחזיר כיון דמה שיצטרך להחזיר איננו בעין אמרי' דדעתו של לוה על המלוה גופא ואינו דומה למלוה ופרוטה כי שם נותן לה פרוטה בעינא תיכף שפיר אמרי' דדעתה אבעין אבל היכא דאינו בעין אז י"ל דדעתה יותר על מלוה כולה אבל לפ"ז עכ"פ אם מחזיר תיכף השטר ששוה פרוטה והלוה מקנה החפץ להמלוה על שיעבוד מנה תמור מחילת המלוה זו שיש עליה אותו שטר ששוה פרוט' וודאי מהני להנך דסוברי' בקידש' במלוה שיש עליה שטר דמקודשת בהחזיר לה השטר כן נמי קנה המלוה המשכון באם מגבה לי' הלוה החפץ על שיעבוד סך החוב תמור מחילת החוב והחזרת השטר ואף אם נימא דהמלוה מחולה א"כ ממילא ליכא חיובא דגופא ג"כ ואיך יחול שיעבוד על חפץ בלא קדים לי' חיוב הגוף אבל הלא כבר כתבנו דלשיטת הר"ר יוסף הלוי הא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן לאו מטעמא דלא יכול לחול שיעבוד על חפץ באם לא קדים לי' חיוב הגוף מקודם רק הטעם הוא שמחוסר קנין כי משיכה למשכון לא מהני ועל מה יחול השיעבוד ולהכי משכנו שלא בשעת הלואתו לא מהני כי משיכ' למשכון לא מהני ומלוה אינו קונה א"כ ממילא ליכא שיעבוד וכל זה היכא דמלוה אינו קונה אבל היכא דאיכא ג"כ הנאה מחודשת בהחזרת השטר י"ל דגם הר"ר הלוי מודה דמהני בי' קנין ג"כ על שעבודא ועפ"ז רציתי לתרץ בחבורי בס' ס"ו דמהני גוביינא דמלוה אפי' שלא בשעת הלואה שיהי' המלוה קונ' אותו חפץ אפי' ע"י ק"ס כמו כסף קונה שזוכה בגוף החפץ למשכון כן נמי ק"ס מהני שיהי' זוכה גוף החפץ לשיעבוד ועפ"ז תרצתי קו' הקצה"ח שם בקידש' במשכון דאחרים דאיירי בהקנה לה בק"ס שלה יעוי"ש:

אכן בתר עיון י"ל דלשיטת הר"ר יוסף הלוי לפי המסקנא שלו דמשיכ' לא מהני למשכון הואיל דאינו קונה גוף החפץ י"ל דגם שאר קנינים לא מהני שיהי' עושה שיעבוד שיזכה על ידו זכיה בגוף החפץ שאינו קונה גוף החפץ ודווקא אם הי' לו שיעבוד מכבר שפיר י"ל דעל ידי השיעבוד יש לו ג"כ זכיה בגוף החפץ אבל לא בליכא שום שיעבוד מקודם ממילא גם זכיה אין לו בהחפץ ואפי' שיאמר קני חפץ זה לשיעבוד מנה בק"ש או בכסף ג"כ לא מהני הואיל דאינו קונה גוף החפץ שיקנה אותו במעות או בק"ס רק רוצה להקנות שיעבוד על זה וודאי לא מהני כסף או ק"ס כי איך יחול קנין על שיעבוד דלאו מכירה הוא הואיל דאין מכירה לחצאין ומעולם לא שמענו שמעות יקנה שיעבוד בחפץ רק מצאנו שהחפץ משועבד על הלואה שמלוהו אם הרהינו אצלו משכון בשעת הלואה ואמרי' הואיל שהלוהו על אותו חפץ משועבד אותו כמושך חפץ על המעות שנתן לו ולאו מחיות הקנאת הלוה הוא דמשועבד דנימא בי' אין הקנאה לחצאין רק ממילא משועבד יעוי' בקצה"ח ס' ל"ט בשלמא אי הוה מהני משיכה בחפץ על שיעבוד דהוה החפץ גופא א"כ ממילא גם כסף קונה החפץ אפי' על שיעבודא דהוה כמו מכירה כי לעולם מעות קונה חפץ אבל כיון דמשיכה למשכון לא מהני אלמא שאינו כקונה גוף החפץ א"כ במה יחול השיעבוד ומה יעשה שיעבוד אם לא הלוהו לו על אותו חפץ שיחי' משועבד ממילא והא דכתב הרנב"ר בנ"י שם דכשנותן לוה להמלוה משכון שלא בשעה הלואתו דלא מהני כיון דמלוה אינו קונה ובמה יקנה משמע אם מלוה קונה ג"כ מהני קנין לשיעבודא ומכש"כ דכסף גופא קונה ז"א כי י"ל דלעולם לא מהני כסף שיהי' קונה שיעבוד באם אין הכסף עושה קנין בגוף החפץ כמו תכסיס של קנין כסף בעלמא רק אי מלוה קונה הוה אמרי' כמו במשכנו בשעת הלואתו דאמרי' שאותו מעות שהלוה לו עושה שיעבוד במשכון שנותן לו בשעת הלואה כמו שמלוה עוש' שיעבוד על קרקע למ"ד שעבודא דאורייתא כן נמי עושה מלוה שיעבוד על מטלטלי' היכא דמשכונם אצלו בשעת הלואה ואמרי' הואיל שהלוהו על אותו חפץ משועבד החפץ ע"כ אותו מעות שנתן לו היכא דהרהינו אצלו וע"י השיעבוד זוכה ג"כ החפץ לשעבודו והוה אמינא גם במשכנו שלא בשעת הלואתו היכא שמרחיב לו הזמן ההלואה נימא ג"כ דהוה כהלואה חדשה וההלואה לעולם עושה שיעבוד ויש לו ג"כ זכיה בגוף החפץ ונימא דאותו הלואה חדשה ישעבד החפץ שמשכנו אצלו שלא בשעת הלואה והו"א דהוה כאלו הלוהו על חפץ שמשועבד לחובו היכא שמשכנו ע"ז שפיר כתב הרנב"ר דזה לא אמרי' כיון דמלוה אינו קונה אפי' שמוחל לו המלוה ואמרי' דהוה כאלו לא נתן לו כלום מחדש. מכש"כ במה שמרחיב לו זמן הלואה אינו עושה שיעבוד ולפ"ז לא מהני שלא בשעת הלואה שום קנין בחפץ על שיעבוד לחוד כי קנין לא חל רק לקנין גוף החפץ אבל לא על שיעבוד לפי שאין הקנאה לחצאין וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקדושין דהיינו טעמא דאפי' שיעבדו בפירוש לא מהני אי של"ד משום דאין הקנאה לחצאין יעוי"ש בשלמא במשכנו בשעת הלואתו י"ל דלאו מחמת הקנאת הלוה המשכון משועבד דנימא בי' אין הקנאה לחצאין רק דממילא החפץ משועבד היכא דהלוהו על החפץ והרהינו אצלו כמו למ"ד שעבודא דאוריי' דמהני כן נמי בנותן לו משכון וכ"ז דווקא בשעת הלואה. אבל לא במשכנו שלא בשעת הלוה אפי' קנין לא מהני על שיעבוד אברהם נ"ה יענר:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה