אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן כח

סימן כז

באחד מן הדרים בכפרים ששכח למכור חמצו ע"פ שטר מכירה ונזכר סמוך ממש לזמן אסורו שלא הי' עת למכור כהלכתו ובחפזו לקח מהערל הקונה סכינו שהוא שוה איזה קרייצר והיהודי אמר לו שהסכין זה יהי' לקנין שיקנה הערל החמץ כך וכך וכל המעות בעד החמץ יזקוף עליו במלוה עד לאח"פ ואכתוב לידידי השואל את דעתי שבדיעבד יש לסמוך על הרב בעל משאות בנימין בס' נ"ט זה לשונו. אבל בדיעבד קנה בכסף לבד משום דרוב פוסקים הסכימו לדעת רש"י וכו' ועוד נראה דגבי חמץ מיד כישיגיע זמן איסורו דידי' הוא ולאו ברשותי' הוא ורחמנא דאוקי ברשותי' לעבור עליו בב"י וב"י והאי כיון דמכר לנכרי קודם זמן איסורו גלי' בדעתי' דלא ניחא לי' למהוי לי' זכותא בגוי' הלכך בקנין כל דהוא נפק מרשותי' לרשות נכרי וכו' עכ"ל וצריך לומר דסברת המ"ב הוא הואיל דהמכירה גופא הוה עכ"פ כביטול גמור דמדאורייתא סגי בביטול בעלמא א"כ אי פקע לי' איסור דאורייתא מיהת ממילא יש לומר דסמכינ' נגד איסור דרבנן על דעת רש"י שהגוי קונה במעות א"כ גם בנ"ד יש לסמוך על זה בדיעבד ולומר דסמכינן על דעת רש"י שהגוי קונה בכסף ושרי לאח"פ הגם שעדיין חיוב אחריותו על ישראל מ"מ אם החמץ של גוי מתיר הח"י חמצו של אחרים ביד ישראל ואחריותו עליו דשרי בהנאה לאח"פ. ועדיין יש לפקפק קצת שכפי הנראה מהשאלה דידן שלא נתן הסכין טל ערבון ולתחילת הפרעון רק נתן את הסכין לישראל שיהי' לקנין כסף ולדעת הסמ"ע בח"מ ס' ק"ץ ס"ק א' דכל שלא נתן בתורת התחלת פרעון רק לתורת קנין דלא קנה וטעמי' הוא דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה ע"כ צריך שיתן הכסף בשביל שיווי המקח יעוי"ש אבל באמת הטו"ז חולק דגם אם נותן לתורת קנין ג"כ קונה וגם הרב הנתיבות בח"מ ס' ק"ץ הנ"ל מסכים להלכה להט"ז הואיל דכסף נלמד מקרא דשדות בכסף יקנו ולא משדה עפרון. ע"כ אפי' נותן לו הכסף כדי לקנות השדה ג"כ קונה:

אבל עדיין יש קצת עיון במטלטלי' דאמרי' בהו ג"כ מדאורייתא מעות קונות ולשיטת רש"י בבכורות דף י"ג ע"ב ובב"מ דף מ"ו דגמרינ' מהקדש דאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו א"כ כמו שאמרו דכסף דאשה שניקנית הוא רק דמי שיווי שלה הואיל דנלמוד משדה עפרון דניקנית בכסף מקיחה קיחה ובשדה עפרון הוה ודאי דמי שיווי השדה. א"כ אפשר כמו בשדה עפרון שכתיב דמי השדה נתתי לך דמשמע שיווי השדה כן נמי הא דכתיב ונתן הכסף אפשר ג"כ משמע שהוא דמי שווי הקדש:

ע"כ אפשר שצריך ליתן דוקא על שיווי הדבר ולא לתורה קנין. ושאני קרקע דגמרי' משדות בכסף יקנו דמשמע דגם בנותן כדי לקנות קנה אבל במטלטלים שגמרי' מהקדש ונתן הכסף אפשר שאם נותן לתורת קנין לא מהני כי גם בהקדש אם נותן הכסף לקנין ולא לדמי שווי ג"כ אפשר דאינו פדוי ומיושב קו' התוס' ריש קדושין בד"ה בפרוטה ובשוה פרוטה דמקשים שם מנ"ל בקדושין ובהקדש דשוה כסף ככסף וא"ל דמסברא הוא ז"א דהא מבעי' לי' קרא גבי עבד עברי דנקנה בכסף מהא דישוב לרבות כסף יעוי"ש ולפי הנ"ל י"ל ודאי היכא דנותן הכסף או השוה הכסף לדמי שיווי הדבר ודאי י"ל דאין חילוק בין כסף לשוה כסף הואיל דנותן רק בעד שיווי הדבר אז שפיר י"ל דהדבר הנקנה הוא נמכר בעד שיווי שלו ע"כ במקבל שיווי קונה ושוה כסף הוה דומי' דשווי דבר הנמכר והשוה כסף יכול שפיר להיות תמורתו של שיווי הנמכר הואיל דעכ"פ יהי' לו שווי הנמכר כי השוה כסף יש לו שווי אבל אם נימא שהשוה כסף יהיה לתורת קנין שיקנה בו ולא לנתינת שיווי רק שיהי' בתורת קנין ודאי צריך רק כסף דוקא כמו שציותה תורה ולא שוה כסף כי תכסיס קנין כסף ג"כ היא כמו שאר קניני' חזקה או חליפין שצריך הכל להיות רק כפי שציותה התורה א"כ נמי קנין כסף צריך כסף דוקא ולא שוה כסף א"כ הא דאשה מקודשת בכסף ילפינן מקיחה קיחה דשדה עפרון ובשדה עפרון הוה רק דמי שיווי ולא לתורת קנין ושיהי' בגדר שיווי מה לי כסף או שוה כסף הכי שוה כסף לאו שוה הוא ומהיכי תיתי לא יהיה מהני על שיווי מקח או על שיווי קדושין דבר שהוא שוה כסף ולהכי מקודשת שפיר אפילו בשוה כסף מצד הסברא והא דמבעי' לן קרא בעבד עברי לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו דשוה כסף ככסף י"ל דאיצטרך קרא באם העבד עברי קונה א"ע מאדון היינו שישוב גאולתו בשוה כסף בתורת קנין שיקנה א"ע מאדון וכלישנא דגמרא וקונה א"ע אפי' שאין נותן לאדון גאולתו בתורת שיווי רק לקנין שיהי' קונה א"ע מ"מ מהני בי' שוה כסף אבל היכא דנותן השוה כסף על שיווי המקח ולא לקנין י"ל דגם בלא קרא מהני שוה כסף מצד הסברה רק באמת כפי הנראה מדברי התוס' שסוברים דקרא דעבד עברי דישוב גאולתו מכסף מקנתו דמרבה שוה כסף ככסף ודאי כסף שיווי הוא וכמו דגרעון כסף לפי השנים הכ"נ כסף שנקנה כסף שיווי הוא א"כ אי ישוב גאולתו דאתי לרבות שוה כסף ככסף איירי בכסף שיווי ומ"מ צריך קרא אלמא דגם שוה כסף בתורת שיווי לא הוה ידעינן מצד הסברא אי לאו קרא ושפיר מקשה תוס' מנ"ל בקדושין דשוה כסף הוא ככסף ומצאתי אח"כ בס' אבני מלואים אה"ע ח"ר בס' כ"ט סעיף ב' שכתב ז"ל לענ"ד נראים דברי הסמ"ע דכסף היינו דמי שיווי המקח דרש"י פ' הלוקח עובר דף נ"ג בהא דאמר ר"י דבר תורה מעות קונה דיליף מדכתיב ונתן הכסף וקם לו ויליף הדיוט מהקדש והתם במעשר שני כסף חילול הוא משיווי המעשר וכן לפי מ"ש השיטה מקובצת פ' הזהב משום דרוב קנינים בכסף כדכתיב אוכל בכסף תשברני והוא כסף שיווי וכן בעבד, עברי דנקנה ככסף ויליף שם מאמה העבריה דניקנית בכסף מדכתיב והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ופי' ר"ת כשם שקונה עצמה בכסף כך ניקנית בכסף. יעוי' בריטב"א קדושין ט"ז וכיון דכסף שקונה עצמה ודאי כסף שיווי הוא דהוא גרעון כסף לפי השנים הכ"נ כסף שניקנה כסף שיווי הוא עכ"ל ונהנתי שכוונתי באמת לסברתו בהערה שהעירותי לעיל מבכורות לפי דעת האבני מלואים לעולם אין דבר נקנה בכסף רק באם נותן על שיווי המקח ולא לתורת קנין א"כ בנידן השאלה דידן שנותן הדבר לקנין ולא לתחילת הפרעון לשיווי המקח י"ל דלא הוה ג"כ קנין כסף:

והנה לדעתי העניה י"ל הואיל דכתיב גבי עבד אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו דמשם ילפינן דבכסף הוא נקנ' ונרא' מפשוטו דקרא דגם בתורת קנין מהני ולאו דוק' מכח שיווי המקח וכמשמעות דקר' מכסף מקנתו ויש לתרץ בזה קו' המתרש"א שקדושי בתו"ד"ה בפרוטה ובשו"פ דמקשה תו' שם מנ"ל דשוה כסף ככסף דהא לקמן ט"ו מבעי' לי' קרא גבי עבד עברי ישיב לרבות שוה כסף וכו' ותירצו דילפינן מעבד עברי והקשה המהרש"א כיון דמשמע מדבריהם דאי לאו דמבעי' לי' קרא גבי עבד עברי הוה מצינן למימר דמסברא אמרי' כן דשוה כסף הוא ככסף א"כ לפי מסקנת דבריהם שכתבו דאיצטרך קרא דעבד עברי דשוה כסף מהני ולא ילפינן מנזיקין דהו"א דגרע טפי בעבד לפי שגרם למכור א"ע. א"כ הו"ל למימר דמסברא שוה כסף ככסף קידושין עכ"ל:

והנה הרב המקנה תירץ קושיותו דאם נימא דמסברא שוה כסף הוה ככסף דאין שום מעלה בכסף יותר משוה כסף א"כ אפילו אם נימא דטעמא בעבד משום שגרם לו למכור מ"מ עכר"ח צריך לומר דאיכא מעלה טפי בכסף וממילא אי אפשר לומר מצד הסברא דשוה כסף ככסף וכו' עכ"ל המקנה אכן לכאורה יש לומר דבאמת ודאי איכא מעלה טפי בכסף יותר משוה כסף א"כ שפיר הו"א דעבד הואיל שגרם למכור א"ע לא מצי לפדות עצמו בשוה כסף רק דהתוס' בקושיתם הוה סברו דאי לאו מבעי' ליה קרא בעבד עברי ישוב גאולתו דשוה כסף הוא ככסף הוה מצינן למימר מסברא דשוה כסף הוה ככסף. כי מהיכי תיתי נימא דלא יהי' מהני על שיווי המקח ג"כ שוה כסף הכי שוה כסף לאו שיווי מקח הוא אף דאיכא מעלה טפי בכסף משוה כסף מ"מ שווי הוא ושוה כסף ג"כ שיווי הוא ומהני מסברא רק סברו התו' בקושיתם הואיל דצריך קרא בעבד עברי ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף אף שהוא שיווי מ"א מבעי' ליה קרא ושפיר קשה מנ"ל בקדושין דיהיה מהני שוה כסף ולפי מסקנת התוס' דהו"א דגבי עבד גרע טפי דלא הי' מהני שוה כסף הואיל דגרם לו למכור א"ע א"כ הדרינן לומר דגבי קדושין הוה שפיר שוה כסף ככסף הואיל דקיחה קיחה משדה עפרון ילפינן דשווי שדה הוא א"כ גם שוה כסף שיוי הוא ושוה כסף ככסף הוא לענין זה מצד הסברא אף דיש מעלה בכסף טפי מ"מ שיווי הוא וקונה, א"ע בתורת שיווי ועם כל זה כתבו תוס' שפיר דילפיני' מעבד עברי כיון דמשמעות דקרא לפיהן ישוב גאולתו מכסף מקנתו דבמה שנקנה הוא נפדה והואיל דנפדה בשוה כסף מכח ריבוי דישוב גאולתו כן נמי נקנה בשוה כסף וכמ"ש המקנה שם הא דכתב רש"י כיון דמופרק בי' איקנויי נמי מקנה בי' דכתיב גאולתו מכסף מקנתו ודאי דממשמעותי' דקרא יליף קנין מפדיון דבלא"ה ליכא למילף קנין מפדיון כמ"ש תוס' דפדיון שאני שלא יטמע בין עכו"ם יעוי"ש ולפי מה שכתבתי לעיל דלשון כסף מקנתו משמע נמי דגם בתורת קנין מהני כמו שנפדה בשוה כסף כן נמי אשמעינן קרא כסף מקנתו דנקנה נמי בשוה כסף אפילו בתורת קנין כמו שנפדה בשוה כסף וזה ודאי לאו מסברא הוא שיהי' נקנה בתורת קנין אפי' בשוה כסף דיש לומר דקנין שציותה תורה צריך להיות כתכסיסו שציותה התורה כסף דוקא א"כ הו"א גבי קידושין לא יהיה מהני שוה כסף בתורת קנין ולזה כתבו דילפינן דמהני גם בתורת קנין מעבד עברי דשוה כסף הוה ככסף אפי' בתורת קנין כמו שאמרה תורה מכסף מקנתו דנקנה בתורת קנין כמו שנפדה ודלא כאבני מלואים הנ"ל דבתורת קנין לא מהני שוה כסף כי לישנא מכסף מקנתו משמע דאפי' בתורת קנין מהני עכ"ז בנ"ד צריך לחוש לדברי האבני מלואים שלא מהני בתורת קנין רק בתורת שיווי ואפשר שהרב ט"ז והנתיבות שהוכיחו מהא דשדו' בכסף יקנו דגם בתורת קנין מהני י"ל דוקא כסף ממש מהני אבל לא שוה כסף כי הא דילפינן דשוה כסף הוה ככסף ילפינן מונתן הכסף וקם לו או מאוכל בכסף תשברני: או מעבד עברי שקונה עצמו בכסף בזה מודים להרב האבני מלואים דשם איירי רק בתורת שיווי המקח:

וכמו שהאריך הרב האבני מלואים שהבאתי לעיל. וכבר כתבתי דלענין שיווי המקח אין חילוק בין שוה כסף לכסף עצמו אבל בתורת קנין אפשר שגם הרב הט"ז ונתיבות מודים שצריך דוקא כסף ולא שוה כסף וכדכתיב שדות בכסף יקנו א"כ הכא בנידן דידן שנתן רק שוה כסף הסכין בתורת קנין אפשר דלא מהני ושאני בתורת שיווי דגם שוה כסף שיווי הוא אבל לא לקנין יעוי' ברמב"ם פ"ה מה' אישות זה לשונו אשה שאומרת תו דינר לפלוני מתנה ואקדש אני לך ונתן ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך הר"ז מקודשת אע"פ שלא הגיע לה כלום הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה לפלוני בגללה עכ"ל. והנה נראה דרמב"ם סובר ג"כ הא דערב משתעבד הוא בהאי הנאה שנתן על פיו קא משעבד נפשי' וכמ"ש הריטב"א דערב משתעבד ע"י הנאה אבל הרב בעל פני יהושיע מתמה על זה וז"ל מה שכתב הריטב"א דכי היכא דערב משתעבד ע"י הנאה ה"ה הכא מתקדשת בהנאה ועל זה יש לתמוה דעל זה לא הי' צריך להביא מדין ערב דפשוט בכולה סוגי' דהיכא דהנאה שוה פרוטה מקודשת ועוד דבערב אפי' בלא הנאה משתעבד ומהכא ילפינן דאדם יכול לחייב א"ע במה שאינו חייב כמו שישתעבד ערב כמבואר בא"מ ס"מ ובדוכתא טובא ולא איצטרך טעמא בערב בהאי הנאה אלא בערב בבית דין שלא בשעת מתן מעות יעוי"ש ובאמת טעמא בעי הואיל אפי' בלא ב"ד בערב בשעת מתן מעות הנאה אית לי' להנך שיטות שנתן על פיו לבן דעת או אפי' שזרק לים על פיו מ"מ אית לי' הנאה במה שחיסר ממונו על פיו א"כ מה זו שאמרו בגמרא קדושין דף ז' תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא מקנייה נפשה ולפי הנ"ל בל"ז ערב משועבד וכמו כן אשה מתקדשת בהנאה שנתן על פיו וזולת דברי הריטב"א הנ"ל עלה בהשקפה ראשונה בדעתי לומר כפי מה שאמרו שם וצריכא דאי אשמעינן קדושין משום דאיתתא ניחא לה בכל דהוא ופי' רש"י ואפי' בטובת הנאה בעלמא יעוי"ש י"ל דבאמת דהנאה זו כל שהוא לא שוה פרוטה ושפיר אמרו דלא מטי הנאה לידה ומ"מ קא מקניי' נפשה בהאי הנאה של כל דהוא והות כאמרה לדידי שוה פרוטה דמקניי' נפשה רק בעלמא לא מהני לדידי שוה בפחות משו"פ כמ"ש תו' קדושין דף ג' ד"ה ואשה בפחות משו"פ וכו' הואיל דפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף ומחמת לדידי שוה לא מיקרי שהגיע לידה פרוטה אבל בערב הואיל שהוציא עכ"פ כסף על פיה אף דלא הגיע הכסף לידה מ"מ כסף מיקרי כמו בשדה עפרון דכתיב בי' כסף כן נמי היכא דנתן הכסף כזה לאחר מיקרי שפיר כסף רק דלא תימא מ"מ מה מהני זה שיהי' גמר ומקנייה נפשי' אם לא הגיע הנאת כסף לידה ממש ע"ז שפיר אמרו דמקודשת מדין ערב שמשעבה נפשי' אפי' בלא הגיע לידו כסף ממש רק טובת הנאה בעלמא ולפ"ז צריכין אנו לשני הסברות אחת מה שהוציא ממון וחיסר עצמו בשוה פרוטה כסף מיקרי ועם כל זה צריכין עוד אנו לומר שקא משעבד ומקנייה נפשי' בטובת הנאה אף שהיא הנאה כל שהוא מ"מ מחמת לדידה שוויה הנאה זו ככסף קא מקנייה נפשה ע"כ צריכים אנו לבא לטעם חיסור ממון ולטעם הנאה אבל הריטב"א ושאר אחרוני' סוברי' כולם דהנאה זו כערב חשיבא כאלו נהנה פרוטה כי זה לשונו לאו' למימרא דלא מטי לה שום הנאה כלל דא"כ במה משתעבד אלא לומר אע"ג דלא מטי לי' הנאת ממון שהוציא המלוה ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף אפ"ה משתעבד בהנאה דמטי לידי' במה שהלוהו לזה על אמונתו דהאי בכל דוכתי' חשיב כסף הכ"נ אע"ג דלא מטי לידי' הנאת ממון עצמו מקנה נפשה בהאי הנאה דשויא פרוטה דיהבי' מנה לפלוני כדבורה עכ"ל והנה מסוגי' דקדושין נראה מה שאמרו הא איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה מקנייה נפשה משמע אפי' בלא אמר לה בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך ג"כ מקודשת אלמא דלאו דווקא מחמת הנאה מתקדשת כשיטת הריטב"א הנ"ל והי' נראה לפי קט שכלי דיש מקום לומר דמקודשת אפי' בלא הנאה כלל אף שלא הגיע לידה שום הנאה מ"מ הואיל דאחר קיבל על פיה קא מקנייה נפשה אפי' בלית לה הנאה כלל וכמו שאשה מקודשת מדין עבד כנעני באם אחר נתן לה כסף ולא המקדש אף שהמקדש לא נתן כלום כן נמי היכא שהמקדש נתן כסף אף שהיא לא קיבלה ג"כ מקודשת וזה ילפינן מערב אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשי' כן נמי אשה מקנה נפשה אע"פ שלא קיבלה כלל והכסף שנתן המקדש לאחר על פיה עושה הקנין אכן אם נימא הואיל דהא דאשה ניקנית בכסף ילפינין קיחה קיחה משדה עפרון שצריך ליתן הכסף על שוויה שלה ולא על שם קנין וכמ"ש הסמ"ע בח"מ ס' ק"ץ א"כ הסברה נותנת באם אחד הוציא ממון על פיה ונתן כסף לאחר ולידה לא הגיע שום שווי וזה לא מיקרי שיווי כי שיווי מקרי מה שמקבל בעד המקח אבל באינה מקבל שום שיווי איך תאמר שיש שיווי הנקנה אם אין לו כלום וליתר ביאור הואיל באם אשה רוצית להתקדש בעד דינר ואינו נותן לה בעד שיווי כלום רק נותן לה פרוטה על קנין הקדושין ולא לתחילת הפרעון בוודאי להנך שיטות דאין אשה ניקנית בכסף רק כשנותן הפרעון בעד החפץ דילפינן משדה עפרון ולא בתורת קנין א"כ באם נותן לה פרוטה על קנין והדינר שרוצית להתקדש בו יהי' נשאר עליו מלוה ג"כ לא מהני א"כ לפי שיטת הריטב"א הנ"ל שכתב אע"ג דלא מטי הנאת ממון עצמו לידה מ"מ מקנה נפשה בהאי הנאה דשוי' פרוטה דיהבי' מנה לפלוני בדבורה יעוי"ש א"כ נראה דריטב"א סובר דמה שנתן לאחרים על פיה בתורת מתנה מצידו ולא עבורה רק נתן המתנה עבורו ורק על פיה לא חשיב כאלו הגיע לידה כאשר רבים סוברי' דמה"ט בזרוק מנה לים ואלוה לך דהיא ריבית דהוה כאלו הגיע לידו אותו מנה והוא חזר וזרקו לים רק הריטב"א סובר דזה לא הוה כהגיע לידו כלל ע"כ צריך דווקא לומר שמתקדשת בהאי הנאה דשוי פרוטה יעוי' במחנה אפרי' דיני ריבי' סי' י"א א"כ באם מה שנותן הוא מתנה משמו לאחר על פיה לא חשיב כאלו בא לידה א"כ באמת הכסף שנותן לאחר על איזה מקח אף שאותו כסף לא הגיע לידו לא אמרינן דלא מהני דהוה כאלו לא קיבל כסף ז"א אף דלא קיבל כסף הואיל שנתן הכסף לאחר במתנ' מ"מ מה שהוציא ממון על פיו ונתן אותו כסף לאחר זה עצמו עושה קנין אף שהמוכר לא קיבל שום דבר אבל היכא דצריך שיתן הקונה כסף דווקא על שיווי המקח היינו שהמוכר צריך לקבל פרעון אותו דבר א"כ באם רוצה המוכר בעד מקחו דינר והלוקח נותן הדינר על פיו לאחר במתנה על שמו לשיטת הריטב"א דאינו חשיב כאלו בא לידו אותו דינר רק כאלו הגיע לידו רק פרוטה מה ששווי' הנאתו דיהבי' לאחר א"כ ממילא אין להמוכר פרעון של אותו מקח הכי פרעון לאחר פרעון שמי' הלא ב"כ וב"כ לא קיבל פרעונו בשלמא בשאר דברי' שניקנים בכסף אפי' בתורת קנין ולא בתורת שיווי א"כ לו יהי' שלא הגיע לידו שום שיווי מהני קנין ולא גרע מכסף שג"כ אף בלא הגיע לידו שום כסף רק הוציא כסף על פיו לחוד מהני דזה גופא עושה קנין אף שלא הגיע לידו כלל ודבר הנמכר קא גמר ומקנה ומהני כמו ערב אבל היכא דהוה צריך שיתן הלוקח להמוכר דווקא דמי השדה לפרעון א"כ במה שנותן לאחר על שמו מתנה אע"פ שהי' על פיו ליכא למימר בי' כלל דהוה כאלו קיבל המוכר הפרעון רק לכל היותר הוה כקיבל אותו הנאת פרוטה מה שיהב מתנה לאחר על פיו אבל לא שיווי החפץ כולו א"כ באשה להך לישנא דילפינן משדה עפרון דכסף קונה צריך להיות דווקא שיתן הכסף לפרעון שיווי המקח להכי מצריך הרמב"ם באומרת תן דינר לפלוני במתנה ואקדש אני לך שצריך שיאמר בהנאת מתנה שנתתי על פיך דאם לא אמר בהנאת מתנה אז צריך שתתקדש בדינר שיהי' לה פרעון השיווי ובמה שנותן לאחר אותו דבר במתנה לאו פרעון הוא לאותו דבר הנקנה וזהו הטעם שסוברי' שצריך בשדה ליתן פרוטה על תחילת הפרעון והשאר יזקוף עליו במלוה או היכא שכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה א"כ הפרוטה הוא כל הפרעון אלמא הא דכסף קונה בתורת שיווי הוא הטעם שרצון התורה שיהי' פורע הקונה דמי השיווי ע"כ צריך שיתן פרוטה עכ"פ לתחילת הפרעון ע"כ וודאי במה שיתן לאחר במתנה בשמו לאותו שאין לו חפץ להקנות לאו פרעון הוא להמוכר בעד חפצו אבל להך לימוד דכסף קונה משדות בכסף יקנו וכמו שאמרו בגמרא קיחה קיחה וכו' אי נמי שדות בכסף יקנו וודאי אפי' בנותן לאחר מתנה על פיו ולא אמר בהנאה שנתתי על פיך מ"מ מה שהוציא על פיו עושה קנין כמו בערב אע"פ שלא הגיע ליד מוכר כלום בשעת קנין על פרעון של החפץ:

ואגב אכתוב מה שנלענ"ד כעת בדברי הרמב"ם פ"ה מה' אישות באמרה לו תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו ונתן לו וקדשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך ופירש הרב המגיד שם אע"ג דאינו אדם חשיב מ"מ הואיל שאינה חסירה ממון כלל והיא נהנית שמתקיימת מצותה בממון של אחרים להכי מקודשת והקשו האחרוני' שם יעוי' באבני מלואים בס' כ"ט ס' ח' ז"ל דלפ"ז לא אתי כלל מדין ערב כיון דמקבלת הנאה ממנו במה שקיבל מתנה ברצונה רק דלא תימא שזה לא הוה חיסור ממון לגבי אדם שאינו חשיב לזה יליף מעבד כנעני דאע"ג דאיהו לא חסר קבלת רבו גרמה לו דיוצא לחירות ה"ה בזה אע"ג דהמקדש לא חסר כיון דאשה נהנית מקודשת אבל באומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לו והוא אומר בהנאת מתנה שקבלתי ברצונך לא צריך להביא דמקודשת מדין שניהם מדין ערב ומדין עבד כנעני דין ערב למה כיון דנהנית מהמקדש א"צ לזה להביא מדין ערב רק מדין עבד כנעני לחוד מקודשת כנ"ל יעוי"ש:

והנה אפשר י"ל זולת דברי המגיד דעיקר הנאה במה שהמקדש מקבל המנה מתייחסת הנאה זו רק לבעל הנותן המנה ואין לומר הואיל דהוא מחסר את עצמו ממון לא חשיבא לגבי' הנאה זו מהמקבל המנה הואיל שאינו אדם חשיב ז"א דיש לומר הואיל דמה שמחסר א"ע ממון עושה זאת רק עבור האשה והכונה לחוד שאומרת לו תן מנה לפלוני והוה כאלו נתן לידה המנה ע"כ מה שמקבל מתנה ממנו זה חשיבא הנאה הואיל שעבור המקבל לא ירצה לחסר א"ע כלל כי אם עבור האשה ואם עבור המקבל לא מחסר א"ע חשיבא וקבלתי' ממנו הנאה לגבי' אכן צריך לבא לדין שניהם מעבד כנעני אע"ג דאיהו לא חסר מ"מ ילפינן מעבד כנעני דאדון לא קחסר ולא מידי דאע"ג קא קנה לה להאי איתתא ה"ה באשה אע"ג דלא חסר המקדש וגם מ"מ ע"כ אף דאיהו היינו המקדש לא חסר מ"מ מקודשת מדין עבד כנעני וגם אע"ג דלא מטי הנאה לידה כלל מ"מ מקודשת מה שמהנה המקדש לאחר בקבלתו ממנו המנה ולהכי צריך להביא דמקודשת מדין שניהם מדין ערב ומדין עבד כנעני והואיל שגם מדין ערב הוא מה שהמקדש מהנה לנותן על פיה ע"כ שפיר צריך שיאמר לה בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך כלומר באותו הנאה שסבבתי על ידי המתנה שקבלתי מפלוני שעי"ז נתהוה ממני הנאה לפלוני בזה תתקדש ומקודשת בזה מדין ערב ואע"ג דאיהו לא חסר בזה שוב מקודשת ג"כ מדין עבד כנעני והנה נראה היכא אמרי' דהנאה מתיחסת להנותן ולא להאשה דווקא היכא שנותן המתנה מצדו וכלישנא דהרמב"ם שכתב פ"ה מה' אישות האשה שאמרה תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לו וכו' משמע שאפי' שאמרה תן דינר לפלוני מתנה היינו שלא עבורה רק מתנה מצדו לחוד א"כ וודאי לא הוה כאלו נתן לידה והיא נתנה שוב להמקדש ז"א דזה וודאי לא נכלל בהלשון תן דינר לפלוני מתנה דאלו חשבינן הדבר כאלו הגיע לידה א"כ מצדו לא נתן מתנה כלום להמקדש רק לה ואם המתנה מצדו מתיחסת הנאה להנותן אבל אם אמרה תן דינר לפלוני עבורי או אפי' סתם תן דינר לפלוני אפשר לומר דחשבינן כאלו נתן עבורה ע"כ הוה כאלו הגיע לידה וכמ"ש הריטב"א בזרוק דינר לים דהוה כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו לים וודאי דאין הנאה מה שקיבל אדם שאינו מתיחסת להנותן רק להאשה ואז א"צ לדין ערב הואיל שמקבלת הנאה מן המקדש גופא ועפ"ז אפשר לישב דברי הריטב"א שהבאתי לעיל שכתב היכא דאמר לי' תן דינר לפלוני ואלוה לך הרי זה ריבית קציצה ואע"ג דלא אתי זוזי ליד המלוה מ"מ מה שנתן על פיו נתן דאפי' אמר לי' זרוק דינר לים ואלוה לך הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו לים וכתב המחנ' אפרים בס' הנ"ל זה לשונו דזה איפכא ממה שכתב הוא עצמו בחדושיו לקדושין ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' משתעבד לאו למימרא דלא מטי שום הנאה אלא לומר אע"ג דלא מטי הנאה לידי' הנאת ממון שהוציא המלוה ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף אפ"ה משתעבד להנאה דמטי לידי' במה שהלוה לזה על אמונתו דהנאה בכל דוכתא חשיבא ככסף הכ"נ אע"ג דלא מטי לידה הנאת ממון עצמו מקנייה נפשה בהאי הנאה דשוויא פרוט' דיהבי' מנה לפלוני בדיבורה עכ"ל הריטב"א דמזה נראה דמה שנתן לאחרים על פיו לא חשיב כאלו הגיע לידה אלא שמתקדשת בהנאה כל דהוא שנעשה דיבורה עכ"ל המח"א בס' י"א הנ"ל בדיני ריבית יעוי"ש ולפי מה שכתבנו י"ל בשלמא באומרת תן דינר לפלוני ואקדש אני לך דאמרי' בגמרא דמקודשת לו מדין ערב עכר"ח אי אפשר לומר דאיירי שרצונה שיתן המקדש דינר לפלוני עבורה ז"א דאז באמת חשבינן נתינה זו כאלו הגיע לידה הדינר והיא נתנה אותו לפלוני א"כ אף שלא מדין ערב תתקדש הואיל דהוה כאלו הגיע לידה אותו דינר וחזרה ונתנה לו והא דצרכינן לדין ערב י"ל דאיירי באומרת תן דינר לפלוני במתנה מצדך ולא עבורי כלל א"כ לא שייך לומר בי' דהוה כאלו הגיע הדינר לידה והיא חזרה ונותנה אותו דינר לפלוני ז"א כיון שאמר תן דינר לפלוני מתנה מצדך דאז אי הוה אמרי כאלו היא נתנה לו לאו מתנה הוא מדילי' ועל כעין אופן זה שפיר צרכינן לומר דמקוד' רק בהאי הנאה של כל דהוא דשווי' פרוטה שנתן מתנה לפלוני על פיה שנעשה דיבורה ומתקדשת מדין ערב אבל הריטב"א בדיני ריבית איירי באמת דאמר לי' תן דינר לפלוני עבורי ואלוה לך דבזה שפיר הוה כאלו הגיע לידו של מלוה וחזר ונתנו לאותו פלוני דהרי זה שפיר ריבית קצוצה כל אותו דינר ממש ולאו הנאה של כל דהוא לחוד:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה