אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן כז

סימן כו

באחד שנתן לחבירו אבק רבית שהדין הוא אף דלא מפקעינן מיני' מ"מ מחויב לצאת ידי שמים להחזיר וכמבואר ביו"ד ס' קס"א ואח"כ אירע שהנותן האבק ריבית קנה ממנו חפץ בעד הנאת מחילת אבק ריבית שחייב להחזיר לצאת ידש"מ ופשוט אצל מעלתו דהנותן קנה אותו חפץ לה להנך דיעות דבהנאת מחילת מלוה קונה קנין גמור או לכל הפחות לענין מי שפרע ולענ"ד פשוט אצלי להיפך היכא דאינו מחויב רק לצאת יד"ש לאו ממון הוא למיקנא בי' כלל וכן נמי באומר מנה הלויתיך והלה אומר א"י אם נתחייבתי לך דחייב לצאת ידי שמים כמבואר בח"מ ס' ע"ה ג"כ לאו ממון הוא למיקני' בי' דבר ושאני הא דאמרי' בב"ק דף ע"א בקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גניבתך דשמי' מכירה אע"ג דלענין תשלומין אם תבע בדינא קמן לא אמרי' לי' זיל שלים אפ"ה כיון דמקני' לי' בהכי הוה מכירה שאני התם דאע"ג דק"ל בדר"מ מ"מ רמי' עליו חיוב רק דאי אפשר לחייבו בב"ד משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ובהאי חיוב מקני' לי' אבל בא"י אם נתחייבתי ליכא חיוב כלל וכמו שמחלקים לענין תפיסה דדוקא בקלבדר"מ מהני תפיסה אבל לא בשאר חיוב לצי"ש. ועוד אף אי הוה אמרי' בשאר חיובי' של לצאת ידי שמים דמהני למיקני בי' אבל באבק ריבית דאם בא לצי"ש חייב להחזיר ודאי לא מהני למיקנא בי' כי עיקר קנין חל על החפץ מחמת שהקונה נתן להמקנה מעות ע"כ לכתחילה הקונה צריך להקנות להמקנה המעות ואח"כ חל קנינו של החפץ אבל במוחל לו האבק ריבית עדיין לא פקע חיובו שמחויב להחזיר לצי"ש לדעת הגאונים בטור יו"ד ס' ק"ס דמחילה אינו מועיל בריבית אפילו בריבית דרבנן ומטעמא דכולהו ריבתא מדעתו הוא והתנרה אסרתה יעוי"ש כן נמי לא מהני מחילה נגד חיוב לצי"ש באבק ריבית וכמו בנתן לו אבק ריבית מדעתיה דאמרי' דחייב להחזיר לצי"ש כן נמי באם מחל אח"כ חייב לצי"ש להנך דיעות דסוברי' דלא מהני מחילה בריבית אכן להנך דסוברי' דמחילה מהני בריבית ודאי דמהני באבק ריבית דיהי' פטור להחזיר אפי' לצי"ש אכן נראה כמו שכתבנו לעיל הואיל דלאו ממון הוא לאו מהני למיקני' בי' ואם יאמר בהנאת מחילה של החיוב לצי"ש אפשר דשוה זאת פרוטה ומהני לקנין ועדיין צל"ע בזה ומה דבדק לן באחד שמכר קרקע לחבירו בהנאת מחילת ריבית דהוה לדעתו כהנאת כסף דמיקני בה והביא המשנה למלך פ"ח מה' מלוה ולוה הלכה א' בד"ה מי שהי' לו ליתן וכו' וז"ל לפ"ז אם מכר לו בדמי הריבית המכר קיים שהרי זה מכר לו בשביל מה שנתחייב ואף שזה צריך להחזיר לו הריבית כדי לקיים גזירת התורה לא בשביל זה נאמר שהלוה לא הי' חייב אלא אף שחייב נצטוה שלא ליקח ומשום הכי המקח קיים דהא ליכא איסורא גבי מכר עכ"ל המ"ל אבל וודאי באומר אני מקנה לך שדה במחילת ריבית גם המ"ל מודה דלא מהני הואיל דלאו הנאה היא מה שמוחל לו הריבית דמחויב בלאו הכי למחול לו ויעוי' באבני מלואי' אה"ע ק"ד ס' כ"ח יעוי"ש וגם בגוף הדין של המ"ל במוכר לו דבר בדמי ריבית שכתב המ"ל דמהני י"ל דהוא לא כתב כן רק היכא דנעשה קנין המועיל בלאו דמי ריבתא בזה שפיר י"ל הואיל דהי' מחויב לו דמי ריבית שפיר נקנה לו השדה והוא מחויב באמת לקיים אח"כ מה דגזרה התורה עליו להחזיר ולאו מקח שנעשה באיסור הוא הואיל דמכירה לאו איסור הוא דדל דמי ריבתא הקנין של המכר לאו ריבתא היא כלל אבל היכא דדמי ריבתא עושה הקנין כגון במוכר לו שרה בעד חוב ריבית אי מלוה קונה חשיבא זאת ככסף ששדה ניקנית בו א"כ ליכא למימר דדל ריבתא קנין היתר הוא ז"א אם תאמר דדל ריבתא מהכא ליכא שוב שום קנין בי' דליקני י"ל בי' דמקח שנעשה באיסור כזה לא מהני אכן יעוי' בטור חו"מ ס' ר"ד ה"ח ז"ל אם אמר לו יקנה לי שדה שלך בהנאת מחילת מלוה קנה ואפי' לא מחל לו כולו אלא הרויח לו זמן כיון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו זמן ואמר לו יקנה לי שדה שלך בהאי הנאה שהרוחתי לך קנה עכ"ל הטור הרי אף דאיסור עושה הקנין ג"כ אין המקח בטל יעוי"ש ואפשר י"ל דהטור מיירי כעין שכתב הנתיבות בח"מ ס' ר"ד ס"ק ג' בזבינא דרמי על אפי' דליכא הנאת לוקח ורוצה לשלם לו כל דמי המקח רק שיהי' הרוחת הזמן לשם קנין אז קנה אבל בלא"ה אז יש בו משום ריבית והוה כמקח הנעשה באיסור יעוי"ש אבל בלשון הטור לא משמע כן רק אפי' בנהנה לוקח בזבינא זו ג"כ המקח קיים ובאמת גם בלשון רמ"א בס' ר"ד שכתב ז"ל יש אומרי' דאינו קונה אלא בהנאת מחילת מלוה אפי' לא מחל לו לגמרי רק שהרויח לו זמן הפרעון ואמר ליה יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוה כנותן לו מעות עכ"ל רמ"א ג"כ דוחק לומר דאיירי כעין שכתב הנתיבות הנ"ל ורק משמע דבכל אנפי' המקח קיים. ובעיקר הקושי של הקצה"ח והנתיבות הא הוה ריבית והוה כמקח הנעשה באיסור דלא מתחייב במי שפרע כמבואר בח"מ ס' ר"ט סעיף וי"ו לענ"ד לא קשה כ"כ כי י"ל היכא דמקח הנעשה באיסור המקח קיים וודאי אם חוזר מקבל מי שפרע הואיל שקנה אותו דבר במעות מדאורייתא וצריך ליתן לו אותו דבר ששייך לו מדאוריית' ואם לא יתן אותו דבר עובר על מי שפרע. ושאני הא בס' ר"ט שכתב באם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור אם חוזר בו א"צ לקבל מי שפרע שאני התם כי באמת הקשה הפרישה בס' ר"ח הובא בנתיבות שם ס"ק ג' איך שייך לומר נתקיים בקנין באם פסק עד שלא יצא השער דהא קודם שיצא השער הוה כדשלב"ל ותירץ דמיירי בחיוב שמתחייב א"ע יעוי"ש א"כ אם לא קנה אותו דבר לא שייך לומר דצריך לקבל מי שפרע כיון דלא קנה ליה כלל ואי משום חיוב שהתחייב א"ע וודאי אינו דלא שייך לומר דמוטל עליו חיוב לעשות איסור ליתן ריבית ודלא כמשנה למלך הנ"ל וי"ל בפוסק עד שלא יצא השער דהוה כאינו ברשותו ליכא קנין כלל אפי' למי שפרע ודלא כש"ך וב"י בס' ר"ט ס"ק י"ג דגם בדבר שא"נ חייב לקבל מי שפרע. אבל היכא דהדבר נקנה לו מדאורייתא בקנין כסף אף דהוה ריבתא מ"מ אם מקח באיסור מהני שוב חייב לקבל מי שפרע אם אינו נותן לו דבר ששייך לחבירו מדאורייתא. ולפי זה דברי רמ"א בסי' ר"ד בהרויח לו זמן הפרעון ואמר לי' יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה שפיר כתב דהוה כנתן לו מעות היינו שמחויב לקבל מי שפרע הואיל שהדבר כבר נקנה לו מדאורייתא בכסף. וכעין זה יש לסתור לענ"ד ג"כ דברי הסמ"ע בס' ר"ח ס"ק ה' בד"ה באחד מדרכי הקנאות שכתב אבל אם לא הי' באחד מדרכי הקנאות אף שנתן מעות א"צ לקבל מי שפרע כיון שנעשה באיסור וסיים וכן כתב מהר"מ בהג"ה בס' ר"ט ס"ו עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין ראי' משם וק"ל:

והנה לפי דברינו אלה היכא דאחד אמר לחבירו יקנה לי חפץ שלך בעד ריבית שאתה חייב לי אם נימא דמלוה קונה אף שעשה איסור מ"מ אם אין המקח בטל לדברי הסוברי' דמקח שנעשה באיסור קיים אז מותר לו ליתן אותו דבר ואם חוזר צריך לקבל מי שפרע הואיל שכבר נקנה לחבירו אותו חפץ בעד החוב וגם ריבתא חוב מיקרי לדברי המשנה למלך הנ"ל ויש אפשר לתרץ בזה דברי התוס' בב"מ דף ס"ב בתוס' ד"ה לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכו' שהקשה תוס' אמאי תני גבי יין אין לו כי נמי יש לו אסור ליתן שוה למ"ד דינר הלא אפי' חטים הוה אסורא ליקח בלמד דינר כיון שלא הי' לו חטים בפסק הראשון. ותירצו ז"ל י"ל דנקט לאשמעינן דאף ברישא אין לו חטים ואסור עכ"ל התוס' והקשו אמאי נקט לישנא דיין אין לו יעוי"ש. והי' נלענ"ד לפי מה שהעלה הרב בעל חוות דעת בס' קכ"ט ס"ק ל"ח דכמו במכר לו שט"ח בלא כו"מ דמהני כשגבה ומסתמא אף שהוא על זמן רב ולא אמרי' כיון שלא קנה זוזי הלואה גבי' א"ו כל שנעשה בענין מכירה אף שלא נתקיים בקנין ואין הלוקח רוצה להיות ממחוסרי אמנה ורוצה לקיים המכר מותר והא דפוסק על הפירות שכתבו תוס' בב"מ ס"ג הטעם דקני ליה למי שפרע משמע דאי לא הוה ביה קנין דהי' אסור משום ריבית אף שמקיים המקח היינו משום דעדין אחריותו על המקבל ויש עליו חיוב הגוף להעמידו דמי' להלואה אבל במוכר דבר ידוע ואין אחריותו עליו ומקיים המקח מותר עכ"ל גם כתב בס' קס"ג ס"ק באם עשה הלואתו על חטים ואין לו חטים דאסור אפי' ביצא השער אף דקני' ליה למי שפרע להנך דסוברי' דמלוה קונה מ"מ כ"ז שאין לו מעות השער לא מהני מידי כיון שאינו יכול לקנות לא חשיבי ברשותו יעוי"ש א"כ בלקח הימנו חטים בדינר זהב הכור ובדינר זהב שחייב לו אפי' ביצא השער כ"ז שאין לו מעות לא מהני היכא דנתיקר היינו היכא שעליו חיוב הגוף להעמידו וכמ"ש החו"ד דאל"כ מותר א"כ היכא שעמדו חטים בלמ"ד דינרין אף דבתחילה אסור לפסוק על יין שיתן לו יין בעד למ"ד דינרין ויקנה לו היין בעד למ"ד דינרין של חטים אפי' ביש לו יין דהוה כפוסק עמו שיתן לו ריבתא של למ"ד דינרין מהחטים מ"מ אם אמר לו הרי חטים עשויות עלי בלמ"ד דינרין ויקנה לו היין בעד למ"ד דינרין של חטים שמחויב לו החטים כיון שיש עליו חיוב הגוף להעמידו ולהכי אסור לדעת החו"ד דדמי' להלואה א"כ היא הנותנת לסוברים דמלוה קונה ולדעת המשנה למלך פ"ח מה' מלוה ולוה הנ"ל דגם חוב של ריבית מלוה היא וכמ"ש ג"כ האבני מלואים אה"ע ס' כ"ח הנ"ל א"כ אם מלוה קונה אז קנה היין היכא דיש לו ומותר ליתן לו היין הואיל שכבר היין שייך להלוקח ואף שהפסיקה הי' באיסור מ"מ מהני לדעת הסוברי' דמקח הנעשה באיסור המקח קיים ואז שפיר אם יש לו יין מותר ליתן לו אותו יין דהיין שלו נותן לו הואיל שכבר נקנה לו ואם אינו נותן לו צריך לקבל מי שפרע כפי שכתבנו לעיל היכא דהמקח באיסור קיים צריך לקבל ממילא מי שפרע. ולהכי תני אין לו יין אסור דבזה אף דמלוה קונה כתב החו"ד דלא מהני מידי כיון דאינו יכול לקנות לא חשיבי ברשותו כאשר הבאנו דבריו לעיל אבל ביש לו מותר רצוני לומר באם פסק בדיעבד על הלואת חטים למ"ד דנרין יין בקיבל ע"ע חוב הגוף להעמיד לו חטים שעכר"ח איירי כן וכמו שכתב החו"ד הנ"ל ולדעת המ"ל חוב של ריבית ג"כ מלוה היא וקונה לדעת הנך דסוברי' דמלוה קונה א"כ ביש לו יין מותר ליתן לו היין וגם לא יכול לעכב לו אותו היין על הך אבק ריבית של דמי החטים למ"ד דינרין הואיל שאותו היין כבר נקנה להמלוה בעד חוב אבק ריבית להכי קתני ביש לו מותר כלומר דמותר לו היין ומפסיקה של לכתחילה לא איירי אף שהי' באיסור מ"מ חוב עליו להעמיד לו חטים ובדיעבד בפסק בעד ריבתא אם מלוה קונה מותר ליתן לו אותו יין אם יש לו אבל באין לו יין אסור וק"ל:

ולפי סברת החות דעת הנ"ל בכל מקום דאמרינן דאין פוסקין על פירות קודם שיצא השער איירי דווקא ביש עליו חוב הגוף להעמידו דאז דמי' להלואה. הנה יש לי ספק בהא דאיתא בח"מ בס' ר"ח אם פסק קודם שיצא השער ונתקיים בקנין המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לבטל המקח וכשלא נתייקר השער ממה שפסק אין א' מהסיכול לחזור אבל אם נתיקר הלוקח יכול לחזור שלא ליתן כשער היוקר אבל המוכר א"י לחזור וכבר הבאתי לעיל דברי הנתיבות דהא קודם שיצא השער הוה כדשב"ל ואפי' קנין לא מהני ולמה אין המוכר יכול לחזור ועיקר תרוצו שם דא"י לחזור מחמת החיוב שהתחייב עצמו יעוי"ש והנה יש לי ספק כמו דאמרינן בח"מ ס' רכ"ז סעיף ד' בכל מקום שהמתאנה יכול לחזור אין המקח נגמר עד אחד שנתרצה המתאנה דכל זמן דהמתאנה יכול לבטל גם המאנה יכול לבטל יעוי"ש בנתיבות ולפי"ז צל"ע אי אמרינן נמי כל זמן שהלוקח לא גילה דעתו שמתרצה ליתן כשער היוקר אין חיוב ג"כ על המוכר לקנות הדבר עבורו כשער היוקר ובפרט בענין ריבתא אש תימא שיהי' מחויב לקנות עבורו אפי' קודם שגילה הלוקח דעתו שמתרצה ליתן כשער היוקר א"כ מפאת זה גופא הוה אגר נטר מפני שדבר זה הוה לגבי לוקח קרוב לשכר ורחוק מהפסד שאם יעמוד השער כפי היוקר ומכש"כ כשיתיקר עוד יותר אחר שיקנה עבורו אם תאמר דהריווח הוא של הלוקח ובאם יזלו החלות אחר הקניה יהי' ההפסד של המוכר הואיל דהלוקח יהי' יכול לחזור וכל היכא דאחריות זילא על המוכר היכא שיתבטל עי"ז המקח מבואר ביו"ד ס' קע"ג סעיף י"ג דאסור רק לפסוק על שער הגבוה שאם יוזל יתן לו בשער הזול ואם יתיקר יתן לו כשער של עכשיו דשרי וליכא איסור משום קרוב לשכר כמ"ש החות דעת שם בס"ק י"ח כיון דב"כ וב"כ ליכא ביטול מקח יעוי"ש א"כ אם נימא דקודם שמגלה הלוקח שמתרצה לקחת אותה חפץ כשער היוקר אין חיוב הגוף על המוכר להעמידו אותו דבר וכשליכא חיוב הגוף על המוכר הבאנו לעיל בשם החו"ד במוכר דבר ידוע ואין אחריותו עליו והמוכר רוצה לקיים המכר מחמת שאינו רוצה להיות ממחוסרי אמנה שרי א"כ גם בפוסק על פירות קודם שיצא השער ונתיקר והלוקח לא מגלה דעתו שמתרצה ליקח כדי שער היוקר דכתבנו לעיל שאין שום חיוב על המוכר לקנות אותו דבר עבורו א"ה אפשר באם המוכר רוצה לקיים אותו מכר כדי שלא יהי' ממחוסרי אמנה יש לומר דשרי לקנות עבורו כפי הפסיקה אפילו בזול ואם נימא כן אפשר לתרץ דאמרינן בב"מ דף האי מאן דיהיב זוזי למוכר שעוה וקא אזלו ד' חלות בזוזי ואמר לי' יהיבנא לך ה' יש לו שרי אין לו אסור ודייק הט"ז ביו"ד ס' קע"ג ס"ג י"ב מה לו לר"נ לאסור באם יצא השער בד' דווק' והוא פוסק בה' הא יש איסור בכל הפסיקות שבעולם אפי' שלא יצא השער בד' אם לא יצא השער בה' ג"כ אסור יעוי"ש אבל לפי הנ"ל י"ל דדוקא באזלו ד' חלות בזוזי ורק הוא הוסיף על שווי המקח וקיבל על עצמו חיוב ליתן ליה ה' חלות בזוזי דהדין מבואר בח"מ ס' ר"ח סעיף א' בהוסיף על שווי המקח דאין אחד מהם יוכל לחזור בו הואיל דהשער הי' ידוע כשקנה אלא שהלוקח הוסיף בזה אמרינן דל ההוספה ישאר המקח מאליו כמו שהי' אז בשער שבשוק יעוי"ש א"כ בכעין זה דאין הלוקח יכול לחזור כמו המוכר על ד' חלות בזוזי כפי שהי' השער בשעה שקנה א"כ חיובו של המוכר להעמיד לו עכ"פ ד' חלות בזוזי מוטל על גופו א"כ וודאי אפי' באם המוכר רוצה לקיים אותו מכר כפי שפסק לקנות עבורו ה' חלות בזוזי ג"כ אסור הואיל דחייב להעמיד לו עכ"פ ד' חלות בזוזי כאשר קיבל על עצמו דמי' והלואה ואם יתן לו ה' חלות בזוזי הוה כאגר נטר והנה נראה אף שאין עליו חיוב הגוף להעמיד ה' חלות בזוזי רק ד' חלות בזוזי כפי השער ג"כ אסור ליתן ה' חלות בזוזי הואיל דדמי עלי' חיוב להעמיד לו ד' חלות בזוזי דמי' להלואה והוה כאגר נטר וכל זה הוא דווקא באזלו ד' חלות בזוזי ואז נמי' עלי' חיוב להעמיד לו ד' חלות ע"כ וודאי אסור לקנות מן השוק עבורו ה' חלות בזוזי אבל בלא יצא השער ונתיקר השער אח"כ כל זמן שאין הלוקח מגלה דעתו דמתרצה על שער היוקר אין חיוב מוטל על המוכר להעמיד שום שעוה להלוקח וכמו שכתבנו לעיל והיכא דלא רמי' עליו חיוב אפשר דאם המוכר מתרצה לקנות עבור הלוקח ה' חלות בזוזי כדי שלא יהי' ממחוסרי אמנה אפי' באין לו ג"כ מותר לקנות לו ה' חלות בזוזי דברי אברהם נ"ה:

ואכתוב לו איזה הערה מה שאני מסתפק כעת הא שכתב הרמב"ם פ' י"א משכירות מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו ואם אחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה שנאמר ולא תבא עליו השמש ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם וגר תושב יש בו ביומו תתן שכרו ואם איחרו אינו עובר בלא תעשה עכ"ל וצל"ע אם עושק שכר שכיר של גר תושב לגמרי ובדעתו שלא לשלם לגר תושב שכרו כלל שוודאי עובר על לא תעשוק ורק היכ' שמשלם שכרו רק איחרו כתב הרמב"ם דאינו עובר בלא תעש' אבל כשאינו משלם לו לגמרי ודאי נלע"ד דעובר על לא תעשוק וכדכתיב לא תעשוק וכו' וגרך אשר בארצך וכו' אכן אחרי שלא מצינו העשה של והשיב את העושק בגר תושב נראה שאינו מצווה על והשיב את העוסק בגר תושב היכא דעבר על ביומו תתן שכרו ועדיין צל"ע בזה:

והנה יעוי' בר"פ איזה נשך תוס' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין קוש' התוספ' שם ולוקמי אגזל גופי' ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אין ענין לקי שפיר והקשו מפורשים הא גם בכובש שכר שכיר כתיב והשיב את הגזילה או העושק אשר עשק יעוי' בפ"י שמקשה כן ג"כ על הרמב"ם שכתב דכובש שכר שכיר הוה ניתק לעשה יעוי"ש ולדעתי עניה היכא דהוא עושק שכר שכיר לגיורי ובדעתו שלא לשלם לו שכרו כלל אין לאו זה ניתק לעשה הואיל שהלאו כולל יותר מן העשה כי לאו לא תעשוק גם בגר תושב עובר כדכתיב וגרך אשר בארצך וכמבואר בגמרא ב"מ דף קי"א פ' המקבל אבל תעשה והשיב את העושק לא נאמרה ונישנית בגר וכבר כייל הרמב"ם ז"ל בה' תמורה כל לאו שכולל יותר מן העשה לא אוה ניתק לעשה א"כ הלאו דלא תעשוק שכר שכיר כולל בין ישראל ובין גר תושב והעשה של והשיב את העושק לא נאמרה בגר תושב כדכתבנו לעיל ע"כ נראה דלוקה שפיר על לאו דלא תעשוק שכר שכיר אפי' בשכר שכיר ישראל הואיל דלאו לא תעשוק כולל יותר מן העשה והרמב"ם שכתב דאין לוקין על לאו דלא תבא עליו השמש מטעם ניתק לעשה הוא רק באם רוצה לשלם לו השכירו' רק רוצה לאח ו אז לאחר זמנו שמשלם לו אינו לוקה על שעבר על לאו לא תבא עליו השמש לגבי ישראל כי הלאו זה שעבר שוה עם העשה הואיל דאינו כולל יותר מפני שגם בגר תושב אינו עובר על לאו דלא תנא ולפי"ז א"ש הקושי הנ"ל כי באם מוקמינן הקרא באם אין ענין אכובש שכר שכיר שפיר לקי אלאו דלא תעשוק הואיל שהלאו כולל יותר מן העשה וכאשר כתבנו לעיל א"כ יש לומר אם נוקי הקרא דלא תגזול באם אין ענין ג"כ אכובש שכר שכיר ולעבור על כובש ש"ש שני לאוין שפיר לקי אלאו דלא תעשוק הואיל שהלאו כולל יותר ע"כ הלאו דלא תעשוק לא ניתק ואף בעלמא אפי' בתרי לאוין דסמוכין ג"כ לא לקי הואיל דניתקו הכתוב לעשה עכ"ז יש לומר דשאני בלאו דלא תעשוק הואיל דלאו זה לא ניתקו הכתוב כלל הואיל שכולל יותר להכי לוקה ג"כ אלאו דלא תגזול בכובש שכר שכיר דלוקה שתים משום כובש שכר שכיר שאין הלאו של כבישתו ניתק לעשה וק"ל ויתורץ בזה קו' המהרש"א על תירץ התוס' שם וקצרתי ועדיין צל"ע בכל הנ"ל כי לפי דברינו צריך לומר דדוקא בעושק שכר שכיר דגילה רחמנא דעובר בלאו בגר תושב וכדכתיב דברים כ"ד לא תעשוק שכיר. עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך דדרשו דאיירי בגר תושב אבל בגזל שלא מחמת שכירות דלשיטת הרמב"ם ריש ה' גזילה לגבי עכו"ם אם גזלו או עשקו אינו עובר בלאו יעוי"ש עכר"ח לפי"ז צריך לומר דגם בגר תושב אינו עובר בלאו דגזל אם גזלו דאם נימא דבגר תושב עובר על לא תגזול ושאני גר תושב מעכו"ם בזה לשיטת רמב"ם א"כ לפי דברינו לעיל דלוקה אכובש שכר שכיר הואיל דהלאו כולל אפי' גר תושב כן נמי הי' לנו לומר גם בגזל ישראל דיהי' לוקה באם תימא דגם בגר תושב עובר על לא תגזול א"כ הלאו דלא תגזול כולל יותר מן העשה דהשיב את הגזילה לגבי גר תושב ובאמת מצינו מפורש ברמב"ם ה' גזילה ריש פרק א' כל הגוזל וכו' עובר בלא תעשה ואין לוקין אלאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל זו מצות עשה ובודאי העשה דוהשיב רק לגבי ישראל נאמר כי על נפש כי תחטא ומעלה מעל בד' וכיחש בעמיתו ויקרא ה' קאי מה דכתיב אחריו והשיב וזה רק בישראל נאמר ולא בגר תושב א"כ אמאי אינו לוקה בגזל ישראל הא הלאו כולל גם בגר תושב א"ו דגם בגר תושב אינו עובר על לא תגזול כמו בעכו"ם כי ליסא קרא רק על לא תעשוק שכר עני דגילה רחמנא בפירוש דעובר דכתיב ביה או מגרך אשר בארצך בשעריך וטעמא אית בי' הואיל דהוה כנוטל נפשי' וכאשר אמרו חז"ל בב"מ קי"ב כל הכובש ש"ש כאלו נוטל נפשו ממנו ועדיין צל"ע בכל הנ"ל דברי אברהם נ"ה הי':

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה