שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן כו
מה שמתמה מעכ"ת על מה שפירש רש"י במס' חגיגה דף יו"ד ע"ב קו' הגמרא שם וכי עשה שליחותו אמאי בעה"ב מעל וכי זה חוטא וזה מתחייב ואמר רבא שם מאי קושי שאני מעילה דילפי' חטא חטא מתרומה ופירש"י שם מה התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו גם אתם ואמר מר גם אתם לרבות שלוחכם ומתפלא כבוד הדר"ג למה בסוגי' דקדושין דשם עיקר מקומו של שליחות וגם שם משני הגמרא שאני הכא דילפינן חטא חטא מתרומה ולא פרש"י שם כן ולמה דוקא בחגיגה אליבא דרבא מפרש רש"י כן ומפלפל בזה הרבה ידע ידידי יחי' כי על דקדוק זה עמד ג"כ הרב הגאון בעל אור חדש הס' הנ"ל אין תחת ידי ראיתי בספרו חות יאיר על דרושים בדף ל"ד ע"ב ומתרץ ג"כ כעין דבריו במעט שינוי. ואולי אין הס' תחת ידי אכתוב דבריו בקיצור ז"ל דבר"פ איש מקדש פריך גם אתם בתרומה ל"ל שליחו' תיתי מגרושין וקדשים ומשני דגם בא להורות מה אתם בני רבית והקשה הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל מאי קושי תיתי תרומה מגירושין וקדשים. דילמא אלו לא נאמר גם אתם ה"א להיפך דילפינן תרומה ממעילה בגזירה שוה דחטא חטא מה מעילה אינו עושה שליח דאין שליח לדבר עבירה כפי סברא החיצונה ה"ה בתרומה אמטי להכי כתב רחמנא גם אתם לרבות השליח ומעתה שפיר הדר יליף מתרומה בג"ש חטא חטא מתרומה בג"ש דגם במעילה יש שלד"ע אכן ז"א דהרי מצינו גם במעילה גופי' שליחות כגון אם שגג השליח דלא שייך אשלד"ע ועושה שליח רק בהזיד שליח הוא דאמרי' אשלד"ע מטעם דברי הרב וכו' מעתה גבי תרומה כיון דל"ש בי' לומר דברי הרב וכו' ממילא מקשינן לה בג"ש דחטא חטא ממעילה. היינו בשגג השליח ה"ה בתרומה תמיד יש שליחות בשלמא אי גם בשגג השליח אשלד"ע א"כ לא משכחת לה כלל שליחות במעילה שייך שפיר דהו"א דאי תרומה ממעילה משא"כ לדעת המרדכי דגם במעילה אם שגג השליח חייב המשלח אין מקום להקיש תרומה למעילה בהזיד השליח דאינם שווים בטעמם דבמעילה שייך לומר אשלד"ע משא"כ בתרומה טפי מקשינן לה למעילה היכא דשגג השליח ובהיות כן מיושב לשון רש"י בחגיגה דהתם מרי' דשמעתתא הוא רבא ושמעינן לי' לרבא גופי' דשני לי' בב"ק דף ע"א להך פירכא וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר קרא וטבחו ומכרו וכו' וקשה אמאי לא משני דמיירי ששגג השליח מכלל דרבא ס"ל כאקומתא דרב חמא דתלה הכל באי בעי עבד ואליבא דרב חמא אין חילוק בין שגג השליח להזיד כלל וכמ"ש המהריב"ל בתשובה ומביאו הש"ך דלר"ח אין לחלק בין שוגג למזיד מש"ה כתב רש"י שפיר בחגיגה דשליחות בתרומה נפקא מגם אתם דמגירושין וקדשים ליכא למילף אליבא דרבא דטפי מסתבר ללמוד בג"ש ממעילה כמו התם ליכא שליחות דאשלד"ע גם בשגג השליח ה"ה בתרומה ואיצטרך לרבא גם אתם לגופי' בתרומה על שליחות מש"ה פרש"י שפיר דבתרומה שליחות מוכח מגם אתם לרבא וכו' עכ"ל והעתקתי דבריו במכוין לידע כי כיון לדברי הגדול הנ"ל במעט שינוי ואגב אכתוב למר שגם אנכי תרצתי כעין זה לשיטת רבא דברי הריטב"א כתובות דף למ"ד ע"ב ד"ה אי דלא מצי להדורי אמאי חייב פר"י אמאי חייב ממון הרי הוא לא גזלו יעוי"ש משמע דקו' הגמרא הוא בין לאביי ובין לרבא לרבא קשה בפשוט אמאי חייב ממון הרי הוא לא גזלו ולאביי קשה למה לי' למימר דמיתה פוטרתו הא בל"ז פטור דהרי הוא לא גזלו והריטב"א בכתובות כתב הרי הוא לא גזלו ואמאי חייב לרבא משמע דרק לרבא קו' הגמרא וצריך להבין הא גם לאביי קשה כנ"ל ומצאתי בשיטה מקובצת כתובות שהביא דברי הריטב"א ועמד ע"ז הא גם לאביי קשה בלא חיוב מיתה ג"כ פטור ונלענ"ד קצת לישב הדיוק הנ"ל קצת דרך פלפול בהקדם מה שצריך להבין לכאורה קו' הגמרא לפרושו של הר"י והריטב"א אמאי חייב ממון הרי הוא לא גזלו מה קושי דילמא להכי חייב דאיירי שעשאו שליח לתחוב לתוך פיו ולשיטת התו' היכא דהי' שליח שוגג אמרי' דיש שליח לדבר עבירה להכי חייב המשלח אבל לכאורה ז"א כי בע"נ אי איירי דהתוחב נעשה שלוחו והוה שוב כאלו הוא בעצמו לקח התרומה לתוך פיו ותהדר קו' הגמרא שם בעידנא דאגבי' קניה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכל לי' ועכר"ח איירי שלא נעשה שלוחו ושפיר מקשה הגמרא אמאי חייב הרי הוא לא גזלו:
אכן יעוי' בנתיבות המשפט חלק שני בסי' קפ"ב הביא שם דברי הנ"י בקטן שאין לו יד כלל מחייב שלוחו והקשה הש"ך הא אין שליחות לקטן וכתב הנתיבות והוא תמוה דהי' לו להקשות כן על תוס' דשבועות דף ג' ד"ה על הזקן שתים שכתבו ח"ל מדלא אמר איש דאמר לקטן ולנכרי אקפי לי גדול וכו' הי' לו להקשות הא אין שליחות לקטן ולעכו"ם עכר"ח צ"ל דבשליח לדבר עבירה טעמא אחרינא איכא דנחזי אנן במעילה וטביחה ומכירה ושליחות יד דרבי בהו רחמנא שליחות אפי' לר"ע חייב אפי' עשאו ע"י קטן כמבואר במעילה דף ק"א עכר"ח צ"ל הטעם כיון דבהנך דנתרבה בה שליחות לד"ע לאו מאתם גם אתם ילפינן אלא מקראי אחריני א"כ ממילא לא צרכינן בהו שיהי' השליח דומיא דמשלח בשלמא הנך דילפינן דווקא מתרומה בעינן שיהי' השליח דומי' דמשלח מקרא דאתם גם אתם משא"כ במעילה וטביחה ומכירה ושליחות יד ולפ"ז י"ל גם בהא דנפקי להו מחצר דיש שליח לדב"ע כגון באינו בר חיובא לרבינא או במידי דבעכר"ח מותיב בה לרב חמא אזי אפי' עשאו ע"י חרש שוטה וקטן ועכו"ם שאינן בר שליחות ג"כ חייב המשלח דהא הריטב"א בקדושין דף מ"ב כתב דהא דאשלד"ע לאו מטעמא דדברי הרב היא ע"ש עכר"ח צ"ל הטעם הוא הואיל דליכא למילף מתרומה רק לענין שיהי' המעשה קיים אבל לענין שליח לד"ע שיהי' חייב המשלח בעונש כאלו עבר אלאו שיש בו מעשה זה לא מצינו למילף מתרומה א"כ י"ל לענין שיהי' המעשה קיים לפיכך אפי' לד"ע כיון דקיום המעשה וחיוב המשלח שני עניני' נפרדים הם וחיוב המשלח לד"ע באינו בר חיובא לרבינא ובעכר"ח לרב חמא מקרא דחצר דכתיב גבי גניבה דחייב המשלח נפקא לה כל שהוא דומי' דחצר דהיינו שאינו בר חיובא לרבינא ובעכר"ח לרב חמא אפי' היא ע"י עכו"ם וקטן חייב המשלח כיון דגבי חיוב המשלח לא כתיב מיעוטא דגם אתם והא דאמרי' אין שליחות לקטן ועכו"ם היינו דווקא לענין שאין המעשה של השליח קטן ועכו"ם קיים כגון בקדושין וקנין אבל בדבר שהמעשה אי אפשר להתבטל כגון שאמר לקטן אקפי לי גדול חייב המשלח והא דהקשה מהשולח את הבעירה אישתמיטתי' דברי הריטב"א הביאו השיטה מקובצת שכתב דמיירי דווקא בלא אמר להזיק אבל באמר להזיק באמת חייב אף בקטן הואיל שהמעשה א"א להתבטל עכ"ל הנתיבות. והנה עפ"י שיטת הריטב"א בהשולח את הבעירה ביד חרש וקטן דפטור דווקא בלא אמר לי' להזיק אבל באמר להזיק באמת חייב אף בקטן הואיל שהמעשה אי אפשר להתבטל ואף דמאתם גם אתם ממעיטינן קטן זה דווקא שאין המעשה של שליחות הקטן ועכו"ם קיים אבל היכא שהמעשה אי אפשר עור להתבטל רק אנו דנין לחייב את המשלח גם עי"ק ועכו"ם חייב יש לישב לפ"ז דברי תוס' רי"ד בקדושין הובא בקצה"ח בס' קפ"ב ז"ל יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל שליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ולאו מילתא הוא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום ודאי בגירושין וקדושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו וכן בפסח הוא אוכל ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל בסוכה הכ"נ יכול לומר לשלוחו עשה לי סוכה והוא יושב בה אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן ציצית וכל המצות עכ"ל תוס' רי"ד וכתב עליו הקצה"ח וקש' לי דהא בשליחות לד"ע אי לאו דגלי קרא אשלד"ע הוה לי' כדין שליחות אע"ג דאין המשלח עושה כלום ולשמאי הזקן ס"ל דעושה שליח להרוג דשליח של אדם כמותו ואין המשלח עושה כלום עכ"ל הקצה"ח ולפי שיטת הריטב"א היכא דהמעשה אי אפשר להתבטל מחייב המשלח אפי' ע"י מי שאינו בר שליחות קטן ועכו"ם דלא דומי' דאתם גם אתם ולא ילפינן מאתם גם אתם רק שאין המעשה של קטן דלא דמי' לאתם קיים א"כ כמו כן סברתו של התוס' רי"ד דלעולם לא מהני שליחות היכא שהמשלח לא יעשה כלום הואיל דלאו דומי' דאתם הוא ודווקא בתרומה שהוא נותן התרומה משלו וכדומה בפסח שהוא אוכל דומה לגירושין אז אמרי' דהוה כאלו הוא עשה אבל באם לא קיים הוא כלל אז אמרי' דאין המעשה של השליח קיים וכ"ז לענין לבטל המעשה אבל בעושה שליח להרוג והרג דהמעשה אי אפשר להתבטל אף דלא הוה דומי' דאתם ואף שאין המשלח עושה כלום ולא הוה דומי' דאתם מ"מ מחייב המשלח לב"ש הזקן ויעוי"ש מה שכתב עוד לתרץ דברי הש"ך שם ויעוי' בשיטה מקובצת ב"מ שהקשה שם על הא דקאמרו איכא בנייהו כהן דאמר לישראל אמאי לא קאמר איכ' בינייהו נכרי דלא שייך דברי הרב ושייך אי בעי עבד יעוי"ש הרי אף דבל"ז אין שליחות לנכרי אכן לשיטת הריטב"א א"ש קו' השיט' מקובצ' דאיכ' בינייהו דבר שכבר נעשה ואין נ"מ לענין קיום המעשה הואיל שהמעשה א"א להתבטל אז מחייב המשלח אפי' ע"י נכרי זולת לרב חמא פטור מעונש הואיל דשייך בי' אי בעי עבד וכו' והנה לפ"ז צריך לומר דלהכי כתבו התוס' בכתובות דף הנ"ל אמאי חייב הרי הוא לא גזלו ולא קשה דילמא איירי באמר לנכרי או לקטן שיתחוב לתוך פיו והמעשה כבר נעשה ואי אפשר להתבטל הואיל דאי אפשר להדורי להכי חייב המשלח אפי' ע"י שליחות נכרי ולא קשה בעידנא דאגבי' קניא כיון דאין הגבהת נכרי עבור המשלח מהני הואיל דאין שליחות נכרי אבל באמת לא קשה אתוס' בזה כי הס חולקים על הריטב"א ואפי' היכא דכבר נעשה המעשה אם נעשה ע"י מי שאינו בר שליחות סוברי' התוס' דפטור המשלח וכמבואר בנתיבות שם אבל כל זה לשיטת התוס' אבל לא כן לדעת הריטב"א שחייב המשלח אפי' שנעשה המעשה ע"י מי שאינו בר שליחות היכא שהמעשה אי אפשר שוב להתבטל חייב המשלח זולת לרב חמא דפטור ושפיר קשה מה הקשה הגמרא אמאי חייב הרי הוא לא גזלו הא י"ל דאיירי שאמר למי שאינו בר שליחות לתחוב לתוך פיו וחייב המשלח הואיל שכבר נעשה המעשה והמעשה א"א להתבטל וכמו שכתב הריטב"א אבל גם זה לח קשה דמ"מ קו' הגמרא שפיר אמאי חייב הא ב"כ וב"כ פטור המשלח מעונש הגזילה הואיל דגם ע"י מי שאינו בר שליחות קטן או נכרי מ"מ אי בעי עבד ואי בעי לא עבד שייך בהו ופטור המשלח והנה לפי מה שמוכיח האור חדש הנ"ל ושאר אחרוני' דרבא ס"ל כרב חמא דאין לחלק בין מזיד לשוגג הואיל דשייך בי' עכ"פ אי בעי עבד וכו' ולפ"ז א"ש הדיוק הריטב"א מה שכתב הרי הוא לא גזלו ואמאי חייב לרבא ולפי דברינו דווקא לרבא קשי' לשיטת הריטב"א דסובר כרב חמא אבל לאביי לא קשה קו' הגמרא הרי הוא לא גזלו ואמאי חייב די"ל דאיירי שצוה לנכרי או לקטן לתחוב לתוך פיהו במקום שא"א להדורי א"כ המעשה אי אפשר להתבטל והיכא דאין המעשה יכול להתבטל לשיטת הריטב"א חייב המשלח לרבינא גם בעונש הואיל דאין השליח בר חיובא וחייב המשלח אפי' ע"י מי שאינו בר שליחות א"כ נוכל לתרץ דאיירי שצוה לנכרי לתחוב לתוך פיהו דחייב המשלח בעונש הגזילה ע"כ. כתב הריטב"א אמאי חייב לרבא הרי הוא לא גזלו ואליבא דרבא לעולם הוא פטור מעונש אפי' במעשה שא"א להתבטל הואיל דעכ"פ שייך בי' אי בעי עבד וזה דווקא לרבא שאינו מחלק בין שוגג למזיד הואיל שהחילוק בין שוגג למזיד היא דווקא לרבינא דתלי' בבר חיובא אבל לא לרב חמא וכמ"ש הש"ך שם בס' שמ"ח ומדייק שפיר הריטב"א אמאי חייב לרבא הרי הוא לא גזלו וק"ל ואם כי רחוק לומר שכיון לזה הריטב"א מ"מ י"ל דנצצה בדבריו כונה זו דברי ידידו אברהם נ"ה יענר: