אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן כה

סימן כד

תשובה מה שהשבתי להרב המאה"ג המנוח מו"ה ישראל דייטש זצ"ל אב"ד מק"ק בייעתן:

מה שכבודו הרמה מעיר על דברי המקנה קדושין בק"ע אה"ע ס' מ' להכי לא מהני לאפקועי מבכורה מכירת העובר לחוד ולמה מצרכינן דווקא למכור פרה לעוברה כמבואר בתוספות ורא"ש ריש בכורות עכר"ח הוא הטעם כמ"ש הסמ"ע ח"מ ס' ר"ט משום דעובר מכסיא ולא מהני ביה מכירה כלל והתפלא מעלתו הכי לא מהני אם מוכר ריאה או כבד של בהמ' שישאר בה עד שישחט ודאי אי אמרי' עובר ירך אמו היא מהני בהקנה העובר כמו אם הקנה אחד מאבריה ומכירה על הריאה וכבד מהני אף שמכוסה ולמה לא יהי' מהני מכירת העובר ג"כ. יעוי' מעכ"ת בקצה"ח ס' ר"ט סעיף ב' שהביא ג"כ ס' בני יעקב שמסכים לדברי הסמ"ע דשאני עובר מחנטו פירות משום דעובר מכסיא וחנטו פירות מגליין יעוי"ש:

והנה זה לשון הסמ"ע בח"מ ס' ר"ט ברמ"א שם ומיהו גבי אילן אם חנטו הפירות מיקרי בא לעולם וכתב הסמ"ע בס"ק ט' הטעם דפירות החנוטים הם בעין וממילא קא רבו כדבר שבא לעולם משא"כ בעובר שבמעי הפרה והשפחה שאינו בעין עכ"ל. והנה לדעתי עניה לא גרע עובר שבמעי הבהמ' מה שאינו בעין כיון שהיא מכסיא משאר דבר שאינו ברשותו ועם כל זה היכא דבידו לקנותו מהני אפי' במקנה דבר שאינו ברשותו א"כ שאני במוכר ריאה או כבד של בהמה שישאר בה עד שישחט דוודאי מהראוי שיהי' מהני המכירה אף דמכסיא מ"מ כיון דבידו הוא לשחטה תיכף ולהוציא הריאה וכבד הוה כאלו עתה אתגלי'. אבל במוכר עובר הבהמה ואין רצונו לשחוט הבהמה. ע"כ מכירת עובר על אחר הלידה וודאי לא מהני מטעם שבידו עתה לשחוט הבהמה ולהוציא העובר ז"א כי על זה לא נעשה המכירה רק מכר שלא לשחוט וזה לאו בידו היא וכבר הבאתי בתשובה אחת שכתבתי דברי השיטה מקובצת כתובות נ"ט ז"ל שם התם בידו לפדותו ולקיים את הקדישו אבל אשה אין בידה להתגרש לא מהני מה שמקדשי מעשה ידיה וכו' וא"ת הכא נמי בירה לפדות את עצמה שהרי יכולה לומר לבעלה איני נזונית ואינו עושה הרמב"ן תירץ דהא דמי' להא שאומר לחבירו שדה שמכרתי לך מעכשיו אם לא באתי לכשאקחנה ממך תתקדש דלא קדשה אע"פ שבידו לבטל המקח עכ"ל פי' לפרושו לפי שזו לא חלתה בלכשתאמר איני ניזוני' שאלו ודאי אמרה לכשתאמר איני ניזונית וכו' קדשה משום דתלתה בדבר דקאי בידה למיעבד וכן באומר שדה זו שמכרתי מעכשיו אם לא באתי לכשאבא תקדש וודאי דקדשה אבל השתא דתלתא במה שאינו בירה אע"פ שיש בידה מצד אחר לא קדיש ע"כ לשון השיטה מקובצת הרי שצריך תמיד שיהי' בידה לעשות השתא כמו שהי' נעשה על אחר זמן ושיהי' הכל כעין אחד. א"כ הכ"נ בנ"ד שנעשה הקנין לשתלד לא מהני מם שבידו מצד אחר שיוגמר הקנין שלא בלידה אבל במוכר ריאה או כבד לאחר השחיטה וודאי מהני אף שעתה הריאה והכבד מכסיין והוה כאינן בעין וכמ"ש הסמ"ע מ"מ מהני כיון שבידו הוא לשחוט הבהמה תיכף וכן נמי צריך לומר לפי דעת הסמ"ע לענ"ד הא דאיתא בב"מ פ' א"נ דף ס"ד באומר לחבירו מה שעזי חולבות מכור לך הן רב הן מעט מותר וקשה הא גם ביש לו לאו היתר הוא רק מטעם דקני' ליה עכ"פ לענין מי שפרע ולדברי הסמ"ע היכא דמכסיא לא חל בו קנין א"כ החלב שבדדי הבהמה ג"כ מכסיין וליכא בהו קנין ואמאי יהי' מותר לענין ריבתא א"ו כנ"ל כיון שבידו לשחטן תיכף הוויין כאלו הי' ג"כ בעינן השתא:

אכן צל"ע לפי זה הא דאמרו שם איכא דאמרו אמר רבא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי והתני' כך וכך אסור גבי גיזי וחלב התם לאו מיני' קא רבו ופרש"י חלב הבא לאחר זמן אינו גדול מכח חלב שהי' בבהמה בשעת מכר דהא כי שקל להאי כולו לגמרי אתי אחרינא אבל הכא הנוסף על הדלועין קטנים ונעשה גדולות מיני' קא רבו מכח הקטנות בא והקטנות כבר הי' בשעת מכר ומדידה הוא דקא משבח ואזל יעוי"ש ולפי מה שכתב הסמ"ע להכי אם תגעו הפירות מהני ומיקרי בא לעולם גם מה שגדל אח"כ הואיל דמה שכבר חנטו לאו מכסיא ושאני עובר דלאו כבא לעולם כלל דמי כיון דמכסיא והקשינו למה מה שעזי חולבות מכור לך הן רב והן מעט מותר עכר"ח הטעם הואיל דבידו להוציא תיכף החלב א"כ באומר לו מה שעזי חולבות מכור לך כך וכך מהדין הוא שלא חל בהו קנין כלל אף דאי הוה אמרי' בחלב ג"כ מיני' קא רבו כמו בדלועין מ"ע גרע שלא חל בהחלב קנין הואיל דמכסיין והוויין כאינן ברשותו של המוכר והכא לא שייך לתרץ דבידו הוא לסחטה ולהוציאה מדדיהן תיכף השתא ז"א כי אם יסחוט אותה השתא יתבטל המכר כי הוא מכר לו סכום כך וכך דווקא. ולא כסף דהשתא ואם שקיל החלב דהשתא שוב לא אתי אחרינא ואיך יוכל לחול על הנך אחרינא קנין הא עיקר הטעם שמהני באילן אם. חנטו הפירות דחל הקנין גם על מה שגדל אח"כ דמיקרי בא לעולם הואיל דממילא קא רבו א"כ בחלב אף דהוה כבא לעולם מ"מ מכסיא הוא ולא מהני בהו קנין רק מטעם בידו לפי מה שכתבנו לעיל א"כ באומר לו כך וכך לאו בידו הוא ודוחק לומר דבאמת בחלב לא חל הקנין על מה שנתרבה אח"כ מ"מ אלו הוה אמרי' דגם בחלב מיניה קא רבו אז הוה אמרי' דאף דלא קנה מה שנתרבה מ"מ לאו ריבתא הוא כיון דמדידי' קא שקל מחלב שהי' בדדי' בשעת המכר ממנו קא משבח ואזיל ולאו ריבתא הוא. כי באמת ז"א כיון דגם על חלב שבדדיה בשעת המכר באם אומר לו כך וכך מכור לך מהראוי שלא יחול הקנין הואיל שהחלב מכוסה לא עדיף זה מאם מוכר לו איזה דקל לפירות לכך וכך וודאי אם לא הי' ברשותו שום דקל אף שהי' בידו לקנות דקל ולקוצצו משרשו שלא יהי' בכחו להוציא פירות וודאי לא מהני אף אם מצא אח"כ דקל אחר לפירות ולא חל הקנין בו אף בדקל הואיל שאותו מכר שמכר לו דקל לפירות לא הי' בידו בשעת הקנין לקנות. כן נמי בנ"ד הואיל שמכר לו החלב שבדדי' לכך וכך והחלב שבדדי' מכסיא והוה כדבר שאינו בעולם לדעת הסמ"ע ובידו לא שייך ביה לסוחטה השתא ז"א דהוה כמו שבידו לקנות דקל לקוצצו שלא יגדל פירות דלא מהני כ"נ באם יסחוט החלב לא תתרבה מינה עוד חלב כך וכך שמוכר לו ואמר מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך ועל מה שמתמה מעכ"ת על דברי המקנ' בק"ע ס' מ' ז"ל נראה דסבירי להו דלא שייך בזה מכירה אף למה שגדל כבר דכיון דאינו ידוע חלק הגידול שהי' לו באותו שעה הוה ליה כמוכר דבר שאינו מסוים דלא קבה כדאיתא בח"מ ס' ר"ט וכש"כ הכא דקנה את כל הולד ומקצתו אינו מכור מפני שעדיין לא בא לעולם אפי' למ"ד דהמוכר דשל"בל עם דבר שבא לעולם קבה מחצה היינו כשידוע כל חלק בפני עצמו. אבל זה שמכר ביחד ואינו ידוע מה קנה ומה לא קנה לא הוה מכירה כלל עכ"ל המקנה. ומתמה מעלתו הלא דינא דאין אדם מקנה דבר שאינו מסוים הוא רק בדברים שאין מינם שוה דאז יש קפידא דרוצה בזה יותר מבזה. להכי אין קנין חל כלל אבל במקנה מידי ממון שכלו שוה אף שאינו מקנה כולו כ"א מקצתו וודאי מהני זהו תורף תמיהתו בזה צדקו דבריו ועל חילוק זה כבר העיר הרב בעל מחנא"פ בה' זכיה ומתנ' תיכף בסי' א' ויעוי"ש שכתב עוד כתב המורה טעמא אחרינא בביטול מתנתא מפני שחלקו של נותן עדיין לא הי' מבורר מקומו שהרי הבית הי' בשותפות עם אחיו וכל זמן שלא חלקו לא הוברר חלקו ואין אדם מקנה דבר שאינו מבורר וכו' אבל אם איתא להאי מילתא תקשי לן מתניתין דשור שחור שיצא מביתי יהי' הקדש וכו' דפליגי ב"ש וב"ה רק מטעם אי הקדש טעות הוה הקדש או לא. אבל משום חשש ברירה לא מטו בה. ועכר"ח צריכי' אנו לומר כמ"ש הרשב"א בס' תולדות אדם. דכי אתינן לברירה הני מילי במידי דלית ליה קיום אם לא שנאמר יש ברירה והוברר הדבר למפרע דאל"כ אשתכח דאכל טבל מעיקרו אבל במוכר ומקדיש מידי מנכסיו שאינו מסוים כל שבירר אח"כ א' מהם הרי הוא קנוי ומוקדש ואין אנו צריכים לקיום המקח לדמעיקרא וכיון דלקיום המקח אין אנו צריכים לברירה שהרי מהשתא מתקיים שוב אין אנו צריכים לברירה עכ"ל יעוי"ש א"כ לענין הפקעת קדושת הבכור שיהיה מהני המכירה. עכר"ח צריכים אנו ג"כ לומר הוברר למפרע שקנה הנכרי דאל"כ מה שמברר לו אחר הלידה לא מהני להפקיע מבכורה ומכש"כ דלא מהני מה שמברר לו אח"כ דילמא מברר לו אותו חלק שנתרבה אח"כ אחר הקנין ואז לא מהני כלל כקנין דמעיקירא כיון דאאמדשלב"ל ועכר"ח צריכים אנו לבא לברירה דהוא אותו חלק שנתגדל כבר טרם שנתרבה אח"כ א"כ אנו צריכים לבא לדין ברירה בזה שפיר י"ל דלא מהני קנין בדבר שאינו מבורר וק"ל אחר כתבי כל הנ"ל ראיתי בספר נתיבות המשפט בח"מ ס' ר"ט סעיף ד' שה יא שם כל הסוגיות שמשמע מהם דקנין חל על העוברין וכתב ח"ל לכן נלפענ"ד דוקא היכא שמוכר לו העובר לכשתלד ומוכר לו ולד מעלי' ואם ימות מן הבטן או יושחט קודם אין לו בהולד כלום כי לא מכר לו רק לכשיהי' ולד מעליא זה ודאי הוה דבשל"ב לעולם דאיכא מי ימר טובא אימר תמות ואימר תפיל. אבל כשמקנה או מקדיש העובר תיכף שיהיה תיכף העובר שלו אפילו אם תמות או תושחט יהיה בשר עובר שלו ודאי דקנה דעובר ירך אמו הוא והו"ל כהקנה לו א' מאיברים וכאלו מכר לו הבשר או הטחול או הכבד של הבהמה דודאי קנה אף שאינו בעין וכו' וראי' ברורה לזה מהא דאמר בגיטין דף כ"ג הרי את שפחה ולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו משום דעובר ירך אמו ונעשה כמו שהקנה לה אחד מאברים וכיון דהוה כאחד מאברים לענין שחרור הכ"נ הוה כא' מאברים לענין קנין והקדש וכו' עכ"ל נמצא דלדברי הנתיבות העיקר הא דעובר חשיב כדשלב"ל מחמת דמוכר לו לכשתלד דוקא דאיכא מי יימר טובא. אבל כשמוכר לו שיהיה העובר תיכף שלו אפילו אם תמות או תושחט יהיה הבשר העובר שלו ודאי דקנה ולפי טעמו של הסמ"ע גם בזה לא קנה משום דמכסיא ולפי מה שכתבת לעיל אפילו אם הקנה לו שיהיה העובר תיכף שלו אפילו אם תשחט הבהמה יהיה הבשר שלו ג"כ לא מהני הואיל שהוא מכוסה אא רצונו לשוחטה הוה כדשלב"ל משום דמכסיא ובידו לא הוה אא רצונו לשוחטה ושאני היכא דאמר פירות אלו מחוברין לכשיתלשו יהיה תרומה דמהני משום דבידו לתלוש כי דשם רצונו לתולשם א"כ הוה שפיר בידו תיכף התלישה אבל היכא דאין רצונו אופן לשחטה כ"א לאחר הלידה י"ל שפיר דלא מהני קנין בעובר משום דמכסיא וכמ"ש הסמ"ע וכמה מהדוחק לומר דלהכי באומר הרי את שפחה וולדך ב"ח אם היתה עוברה זכתה לו הוא מטעמא שכתב הנתיבות דלהכי מהני במוכר לו עובר הואיל שמכר לו שיהיה תיכף העובר שלו אפילו אם תמות או תושחט יהיה בשר העובר שלו הא זה ניחא במקנה לו עובר אבל באומר וולדך ב"ח ודאי אין נעשה בן חורין אם תמות אמו וימות גם הוא או אם יהי' נפל ועכר"ח משמעות וולדך ב"ח הוא כשיהיה ולד מעלי' ואיכא שוב מי ימר טובא ולמה מהני וגוף הקושי של הנתיבות אם אין קנין חל על עוברין מפני דהוא כדשלב"ל למה אם היתה עוברה זכתה לו לא קשה לפי מה שאמרו שם בתמורה דף כ"ה דלהכי אם היתה עוברה זכתה לו דעובר ירך אמו הוא והוה כמשחרר חצי עבדו ומני ר"מ דהמשחרר חצי עבדו יצא לחירות וגיטו וידו באים כאחד יעוי"ש א"כ אליבא דר"מ דסובר אמדשלב"ל שפיר מהני השיחרור לעובר כיון דהוא סובר דמהני קנין בדבר שלא בא לעולם וא"ל הא אפי' למ"ד אמדשלב"ל לא יחול הקנין רק כשבא לעולם אבל לא קודם:

ולהכי יכול לחזור קודם שבא לעולם אפילו לר"מ א"כ אי אין הקנין חל רק אח"כ ממילא גם השחרור של העובר אינו חל רק לכשיולד ותקשי כקו' הגמרא הא אין עבד יוכל לקבל גט שחרור של חבירו מיד רבו ואיך באומר לה הרי את שפחה וולדך ב"ח מהני קבלתה עבור העובר על אח"כ לכשיולד ז"א היכא דאמר מעכשיו ודאי מהני הקנין תיכף מדהשתא וכמו שאמרו בקדושין דף ס"ג גבי האומר לעבדו לכשאקחך הרי עצמך קנויה לך מעכשיו יעוי' שם: והנה ראיתי בס' מח"א ריש הלכות מוכר דבר שלא בא לעולם ס' א' שמביא ראיה זו שהביא הנתינות דעובר לא חשיב דיש ב"ל מהא דאם היתה עוברה זכתה לו וכתב ז"ל ולא תימא דההוא מתניתא רבי היא ורבי אית לי' אמד"ש ב"ל ז"א דאפילו למאן דאית ליה אמדשב"ל היינו שיחול הקנין אחר שבא לעולם ואי תקשי לך האי דכותב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנויה לך מעכשיו דמהני למ"ד אמדשלב"ל דמשמע דמעכשיו חל הקנין כבר תירצה הריטב"א ז"ל דהתם שאני שהגוף הוא בעולם אלא שאינו ברשותו משא"כ אא עדיין עכ"ל אא דעת הסמ"ע דלהכי לא הי משום דמכסיא י"ל דהוה באמת כבא להשיק רק משום דמכסיא הוה עכ"פ כאינו ברשותו השתא ובזה שוב י"ל דלר"מ דיכול להקנות דבר שאין ברשותו ודאי מהני מעכשיו דיחול הקנין תיכף מעכשיו ושפיר קתני אם היתה עוברה זכתה לו כיון דאתיא כר"מ וכרבי וכמו שאמרו בתמורה דף כ"ה הנ"ל:

והנה לפי דעת הנך דסוברים אפי אם עובר ירך אמו הוא מ"מ לא חל ביה הקנין דהוה כדשלב"ל או לדעת הסמ"ע הוה כדבר שאינו ברשותו א"כ להלכה דא"א מקנה דבר שאינו ברשותו למה לי לרמב"ם לומר בה' עבדים פ"ז דכותב לשפחתו מעוברת הרי את שפחה וולדך ב"ח דלא אמר כלום מפני שזה הוה כמו שמשחרר חציה הו"ל לרמב"ם לומר דלהכי אינו משוחרר דאין חל קנין על עוברין דהוה דבר שאין ברשותו או דשל"בל בשלמא אי אמרי' אם עובר כירך אמו הוא לאו דשלב"ל הוא י"ל דרמב"ם סובר דעובר ירך אמו הוא וכמו שכתב שם בכותב לשפחתו מעוברת הרי את שפחה וולדך ב"ח דלהכי לא אמר כלום דשיורי משייר והוה כמו שמשחרר חציה תה וודאי רק אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא אבל אם נימא אפי' אם עובר ירך אמו היא מ"מ לא חל קנין על עוברין וכמ"ש הסמ"ע שפיר קשה למה ליה להרמב"ם לומר דהוה כמשחרר חציה להכי לא מהני הא אפילו אי משחרר חצי' מהני הא למ"ד דאאמדשלב"ל לא משוחרר העובר כלל. ואפילו לחציה לא הוה ואפשר י"ל דהרמב"ם ניחא ליה לכתוב טעמו בפשוט דשיור לא מהני כי באמת יש נ"מ אליבא מה שפסקינן כר"נ אפילו דאאמדשלב"ל מ"מ אי שמיט ואכל לא מפקינן מיניה וכמבואר בח"מ ס' ר"ט א"כ אי הוה הוה אמרי' דלהכי לא מהני השחרור לגבי עובר דהוה דשלב"ל ואז אם בא אחר וזכה בהשטר שחרור אחר שנא הולד לעולם וזכה בשטר שחרור עבור הולד לא גרע מאם שמיט ואכיל דלא מפקינן מיניה אם נימא דזכין לקטן אבל לטעמא דשיור לא מהני ליכא שיחרור כלל ואז בוודאי גם מפקינן מיניה ולהכי כתב הרמב"ם הטעם הפשוט דהוה כמי ששיחרר חציה וראיתי בס' מחנה אפרים בסי' א' הנ"ל שכתב להוכיח דעל עוברין חל הקנין מהא דשבת דף קל"ה בלקח זה שפחה וזה עוברה היכא משכחת לה אי בעוברין לא חל קנין וליכא למימר דהקנה לו הגוף לפירותיו היינו האם לעוברה א"כ הוה דומי' דלכם. והוה לי' כיליד בית דנימול לשמונה אפילו לר' חמא וכתב שם ואין לדחות ולומר דה"ט משום דקי"ל כר"נ דאי שמיט ואכל לא מפקינן מיני' והתם נמי כל ששמע זה והחזיק בעובר אחר שבא לעולם זכה בו ז"א דהא לא דמי אלא למקנה דקל לאחד ופירותיו לאחר דקנה בעל הדקל הגוף והפירות דמתוך דלא קנה חבירו לפירות ממילא זכה בעל הדקל עכ"ל ולענ"ד אין דבריו מוכרחים כי יש לומר דהפירות אשר כבר גדלו בהדקל שייכים באמת להלוקח אותם ואם הוא אינו קונה אותם שייכים המה להמוכר ולא לבעל הדקל שלא מכרם לו רק מכר לו הדקל. בשלמא אותן פירות שיתגדלו אחר המכירה שפיר אמרי' מתוך שלא קנה חבירו ממילא נתגדלו על דקל של חבירו ושייכים שפיר לבעל הדקל אבל לא אותן שכבר נתגדלו א"כ אף דעובר חשיב כדבר שלא בא לעולם היינו שענין הולד הוה דשלב"ל אבל אם. כבר נתהוה העובר בכולו בבטן אמו ולא נתגדל עוד רק שענין לידה הוה דבשלב"ל לא שייך לומר דשייך הולד זה שלקח האם דוקא רק למוכר ומכש"כ אם נימא כדעת הסמ"ע משום דמכסיא.

ולפי דברינו לעיל דשפיר הוא דבר שבא לעולם רק משום דמכסיא הוה כדבר שאינו ברשותו אז ודאי שוב י"ל דשייך לבעליו ולא ללוקח ואם בא אחר והחזיק בעובר דמיא להא דר"נ דאי שמיט וכו' לא מפקינן מיניה להכי נקט הרמב"ם הטעם דהוה כמי ששיחרר חציה דלא מהני ג"כ תפיסה. והשתא דאתינא להכי דאפילו אם אמרי' דעובר ירך אמו הוא לא חל בו קנין דהוה כמקנה דבר שאינו ברשותו לא קשה קו' הראב"ד על הרמב"ם פ"ז מה' עבדים זה לשונו בהשגות א"א קשי' רישא אסיפא סיפא קאמר עובר ירך אמו הוא. א"כ רישא בכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו וקיימים הא שיור לא מהני יעוי"ש ולפי הנ"ל א"ש לפי מה שהרגשנו כבר למה בחצי שפחה וחצי ב"ח תפסו בה קדושין הא שיור בקדושין לא מהני ורצית לומר דוקא היכא שהי' יכול לקדש בכולה והוא לא כן עשה רק שייר בה אז הוה כשיור בקדושין ולא מהני אבל הכא לא היה יכול לקדשה בכולה להכי לאו שיור הוא ומצאתי אח"כ סברא זו בשו"ת הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל שהביא בשם בנו הגאון ז"ל קושי על הא דאם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי. דאם הוכר עו רה מקודשת הא למ"ד עובר ירך אמו הוא הוה כמי שמקדש חציה ולמה מקודשת ותירץ ג"כ כנ"ל. הואיל דלא הי' יכול לקדשה בכולה לאו שיור הוא הס' הנ"ל אינו כעת תחת ידי לציין הסי' והדף שמה ויעוי"ש הנה לפ"ז לפי מה שכתבנו דגם הרמב"ם סובר כדעת הסמ"ע דעובר משום דמכסיא הוה בדבר שאינו ברשותו ולא חל בו קנין א"כ להכי בכותב לשפחתו הרי את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימים ולא תקשי שוב הא הוה שיור בשחרור אי עובר ירך אמו הוא כקו' הראב"ד ז"א דבכהאי גוונא לאו שיור הוא הואיל דלא הי' יכול להשחרר העובר דא"א מקנא דבר שאינו ברשותו ועובר משום דמכסיא לא חל בו קנין ושחרור והיכא דלא יוכל לשחרר בכולו לאו שיור הוא ולהכי דבריו קיימים והרמב"ם בסיפא נקט לי' טעם הפשוט שהרי את שפחה ולדך ב"ח דלא אמר כלום דהוה כמי ששיחרר חציה ושיור לא מהני דבכעין זה ודאי הוה כשיור הואיל דהיה יכול לשחרר בכולו לשחרר ג"כ את השפחה ונקט ליה טעם זה ולא כתב דלהכי לא מהני שחרור לעובר דהה כדבר שאינו ברשותו ז"א כנ"ל דרמב"ם רוצה לומר הטעם ששיור הוא כדי שלא יהיה מהני אם מחזיק בהשטר שיחרור איזה איש עבור הולד כשיולד. דבלאו טעמא דשיור היה מהני תפיסה. כמו לר"נ אם שמיט ואכיל וק"ל:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה