אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן כג

סימן כב

תשובה שלום לך תלמידי המופלג וכו' בלמדך בסוגי' דרבוצה תשוב תתפלא על הרב הגאון מליסא זצ"ל מה שכתב שם בתורת גיטין על דברי תוס' בגיטין דף נ"ב ד"ה מנסך קים לי' בדרבה מיני' שכתבו שם דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך ניסוך אפ"ה פטור כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקים לי' בדרבה מיני' אשעת הגבהה נמי מיפטר דאמר לו הרי שלך לפניך כמו אם נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך הכ"נ כי ניסך לי' איהו אע"ג דמנסך לי' בידים כיון דקלבד"מ פטור ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקים לי' בדרבה מיני' יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה שיעשה אח"כ עכ"ל התוס' וכתב הת"ג כיון דרב סובר הבא במחתרת ונטל כלים דבדמים קננהו אפי' בדלא שיבר א"כ שפיר חיובו על שעת הגבהה דהוה כגזלן ואף אם היזק שאינו ניכר לאו שמי' נזק לא יוכל לומר לו שוב הרי שלך לפניך ז"א דכיון דקננהו בדמים במנסך שחייב מיתה הרי היין שלו דכיון דקנה אותו ולא יוכל לומר לו הרי שלך לפניך ממילא הוא חייב על גזל דמעיקרא יעוי"ש על זה הקשת מה פריך הגמרא בחולין דף מ' על הנך דסוברים א"א אוסר דבר שאינו שלו מהא דמטמא ומדמע ומנסך אלמא דאא"ד שא"ש הא הך דמנסך היין נעשה שלו הואיל דבדמים קננהו ויכול לאסרו וחייב בתשלומין על הגבהה וכמש"כ התורת גיטין הנ"ל תלמידי תמהני עליך הלא בלתי ספק תוכל להזכירך העת שלמדת אצלי סוגי' זו וספרתי לך בשם ת"ח א' ששאל קושי זו את כבוד הרב הגאון מליסא זצ"ל בהיותו בחיים ונעלם ממנו לפי שעה לתרץ דבריו ועניתי אז את חלקי לומר בכל מקום דאמרי' בדמים קננהו לא סגי במה שמתחייב בנפשו לבד שיהי' הדבר שלו רק צריך מקודם או אח"כ איזה ענין קנין שיתחייב בי' לכל הפחות באונסין ובדמי נפשו קנאה אח"כ לגמרי שיהי' שלו אבל בלא קנין לא נעשה הדבר שלו במה שיתחייב בנפשו בלבד והבאתי סמוכין לסברה זו מסוגי' דע"א שיבואר להלן א"כ אם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ לא עשה ממילא שום קנין במה שמגביהו הואיל דאינו מגביהו לגזלו רק ע"מ להזיק היינו לנסך ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אינו מגביהו ממילא להזיק הואיל דאינו נאסר א"כ ליכא שום קנין שיתחייב עי"ז אפי' לאונסין ובמה שיתחייב בנפשו לבד לא נעשה הדבר שלו וכמו שכתבנו לעיל ושפיר מקשה הגמרא בחולין ההא דמטמא ומדמע ומנסך וכו' דא"ל דשם שאני דבדמי' קננהו ז"א כי אינו קונה אם אין לו בו שום קנין וק"ל ומצאתי אח"כ סברה זו בס' ישועות יעקב יו"ד ס' כ"ט ומתרץ בה סברת ר"נ ור"ע בבהמת חבירו רבוצה דסוברים דאינו אסורה בשחטה לע"ז דבכה"ג שלא עשה שום קנין לא אמרי' בדמים קננהו שיהי' שלו ושפיר סוברי' דאא"א דשא"ש והקשה שם מה פריך הגמרא מהא דמטמא ומדמע והמנסך הרי מנסך מיירי שהגביה היין קידם שנסכו וא"כ קנאו עכ"פ לענין חיוב אונסין וכשניסך אח"כ ונתחייב מיתה קנאה לגמרי בדמי נפשו שיהי' שלו ולכך יוכל לאסור יעוי"ש ולפי דברינו בין תבין ידידי דאין התחלה לקושי זו והבאתי לפניך דברי הרב ישועות יעקב כאשר ידעת את דרכי תמיד אף כשיחנני ד' באיזה חידוש אף כי יגעתי ועמלתי עד העלתי איזה דבר אם מצאתי דאתי לידי אח"כ כסברה זו באיזה מחבר אפי' במחבר אחרון שבזמנינו לא אמנע מלכתוב שכזה וכזה כתב אותו מחבר אחרון ואיזה אנשים ממתי סודי לחשו באזני הלא תחלל תפארתך אם תביא דברי אחרוני' פן יאמרו הבאים אחריך כי כוננת בנינך על אדני אחרוני' ולמה תביאם אם יסדת דבריך על אפיקי מי דעת אשר יזרמון ממקור חכמתך ואנכי גערתי בה לחשים האלה. אמרתי יאמרו מה שיאמרו אנכי אשמח אם יחנני ד' באיזה חידוש אשר דליתי ממבועי שכלי ועם כל זה לא אמנע עד עולם מלהביא מחברים אחרונים אשר יכוונו לדעתי או אנכי כוונתי לדבריהם למען לחזק הסברות למענם לא אעזוב דרך האמת והצדק לכן תלמידי אף כי את מהימנת לי שלא שאבת קושי זו על הרב הגאון מליסא מדברי המחבר ישועות יעקב עכ"ז בלי תפונה מצאת אח"כ קושי זו בספר הנ"ל ולמה לא למדת ממני לכתוב שקושי זו מצאת בס' ישועות יעקב ולא ירד כבודך אחריך ח"ו בזה כי הכל יודעים שבכחך להקשות קושי זו אם כי באמת אינה קושי כלל כאשר כתבתי לעיל וכבר הבאתי סמוכין לסברה הנ"ל מדעתי מסוגי' דע"א דף ע"א ששם תנינן אמר רב אשי מנא אמינא לה דמשיכה אינה קונה מדאמר להו רב להנהו סכויתא כי כייליתו חמרא הנכרים שקלו זוזי מנייהו דר כיילן להו דאי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יי"נ ברשותייכי קא הוה וכי שקילתו דמי דמי יי"נ קא שקילתו ואי ס"ד משיכה בנכרי קונה מדמשכה נכרי קנייה יי"נ לא הוה עד דנגע בי' ותירץ הגמרא לא צריכא דכייל ורמי למנא דנכרי דיין שבכלי אסרו והוה יין נסך מקמי משיכה ושוב הקשה הגמרא מכי מטי לאוירא דכלי קנה יי"נ לא הוה עד דמטי לארעתא דמנא ואסקינן כגון דאיכא עכבת יין אפומי' דכוזנתא היינו אוגנים יש בכלים של נכרי שמתעכבי' היין על פיו כטיפה או שני טיפין מקמי דנימטו חמרא דישראל באוירא דמנא דנכרי ומיתסר בהאי טיפת יין שעל פיו וכמאן דלא כרשב"ג דאי רשב"ג הא אמר ימכר כלו לנכרים חוץ מדמי יי"נ שבו יעוי"ש בגמרא והנה הר"ן ושאר ראשוני' הקשו שם על רבינו האי גאון ז"ל שהביא הך דינא דאמר רב להנהו מוכרי יין שיקחו מעות מקודם הא לדידן דקי"ל כרשב"ג דימכור הכל לנכרי' חוץ מדמי יי"נ א"כ אין צריך לקבל מעות מעכו"ם אף היכא דאיכא עכבת יין יעוי"ש ויעוי' במהרש"א בסוגי' שם בד"ה שקולי זוזי שהביא דברי תו' שהקשו כיון דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינם קונות ולפ"ז מה מועיל המעות שהיו נותנים מתחילה מ"מ הוה יי"נ ברשותו של ישראל מיד שנגע בו ועדיין אינו של נכרי עד שימשכנה כיון דמשיכה קונה ולא מעות ותירצו שם תוס' יעוי"ש וכתב מהרש"א ז"ל דאין זה מדוקדק למאי דס"ד השתא דמשיכה קונה וודאי אין כאן בית מיחוש שיגע בו הגוי קודם משיכה דא"כ במנא דישראל נמי ליתסר אבל במנא דגוי אסיר היינו משום דיין שבכלי אוסרו קודם משיכה ונשאר בצ"ע אבל לענ"ד י"ל דבאמת איכא ג"כ חששא שינסך אותו בנגיעה אפי' קודם משיכה ואפ"ה לא קשה קו' המהרש"א הנ"ל כי י"ל דרב לא חייש כלל שישקלו דמי יין שאינו אסור רק מחמת גזירת סתם יין או רק מכח תערובות סתם יין רק חושש שלא ישקלו דמי יי"נ ממש והא דאמרו בגמרא דמחמת עכבת יין אפומי דכוזנותא שיתערב חשש רב אלמא דאפי' על דמי יין כשר שנאסר רק ע"י תערובות חשש י"ל דבאמת לא חשש רב רק על שינסך כל היין ממש בניסוך גמור שאסור מדאוריית' ע"י נגיעה ורק כבר נודע מה שהקשה הריטב"א מאי חששא איכא שישקלו דמי יי"נ הא איתא בע"ז דף נ"ט ע"ב דנכרי שניסך לחמרא דישראל בכונה אע"ג דלזבינא לנכרי אסור שרי למישקל דמי מאי טעמא מיקלא קליי' א"כ אף אם משיכה בנכרי אינו קונה ליכא למיחש שינסך וישקלו דמי יי"נ כיון דשרי למישקל דמים ותירץ הואיל דמדעתי' נסכי' שנתן לו היין לרשותו פטור הנכרי מלשלם יעוי"ש והיה נראה לי לומר דווקא אם משיכה בנכרי אינו קונה א"כ ידע הישראל שבוודאי ינסכנו אח"כ לכשיבא לרשותו אז הוה כמדעתי' נסכי' אבל אם משיכה קונה אם ינסכנו הנכרי קודם שימשוך אותו וודאי לאו מדעתי' דישראל הוא וחייב הנכרי שוב לשלם מטעם דמיקלי קליי' ושפיר חשש רב אפי' למסקנא דמחמת רק תערובו' יינו של נכרי מפני עכבת יין אפומי דכוזנותא אסור יינו של ישראל מ"מ איכא למיחש שינסכו הנכרי יינו ממש ע"י ניסוך גמור ויגע בו קודם שימטי לארעתא דכלי וחשש שישקלו דמי יין נסך ממש וא"ל דשרי למישקל דמי מנכרי מטעם דמיקלי קליי' ז"א כי לאו מזיק הוא הואיל דבלא נגיעתו ג"כ אסור כל היין מפני התערובות עכבת פומי דכוזנותא ושפיר חשש רב מפני ניסוך מכח נגיעה ממש ולא קשה אי חשש שינסך בנגיעה קודם משיכה מאי פריך הגמרא אי משיכה בנכרי קונה מדמשכי' קנייה יי"נ לא הוה עד דנגע בי' הא איכא חששא שיגע בו קודם שימשכנה ז"א כי קודם שימשכנה, לפי הס"ד שלא מחמת עכבת יין הוא דאסור אם ינסכנו חייב שפיר משום מזיק ושרי למישקל דמי וכקו' הריטב"א הנ"ל:

אכן עדיין איכא למידק הא מ"מ הנכרי שוגג הוא ואינו מתכוין להזיק לישראל א"כ אמאי באמת מזיק הוא הא בשוגג פטור מלשלם א"כ איכא למיחש שיגע בו קודם שימשכנה בשוגג ולא שרי למישקל דמי אבל ע"ז י"ל דגם רב דסובר בגיטי' מנסך ממש סובר דאי אפשר לניסוך בלי הגבהה וכמ"ש תוס' בגיטין דף נ"ב בד"ה מנסך קלבדר"מ בתירוץ ראשון שם א"כ ליכא למיחש שינסך אותו קודם משיכה ז"א כיון דמגביה ע"מ לנסך גזלן הוא ואף בשוגג חייב כיון דאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו שכתב הרב בעל תורת גיטין כיון דבדמי' קננהו נעשה היין שלו בשלמא אי משיכה בנכרי אינו קונה מכש"כ דהגבהה אינו קונה וליכא שום קנין אז שפיר אמרי' דבמה שיתחייב בנפשו לבד לא סגי שיהי' הדבר שלו ושפיר איכא חששא שינסך ומ"מ לא שרי למישקל דמי משני טעמים אחד משום דמדעתי' נסכי' אם משיכה אינו קונה ושנית כיון דבשוגג הוא ויכול לומר לו הרי שלך לפניך ובדמים לא קננהו כיון דבמה שמתחייב בנפשו לבד אינו קונה בליכא בהדי' קנין ואם משיכה והגבהה בנכרי אינו קונה ליכא בהדי' שום קנין אבל אם משיכה בנכרי קונה שפיר פריך הגמרא הא מדמשכי' קנייה ויי"נ לא הוה עד דנגע בי' וא"ל דאיכא חששא שינסך קודם שימשכנו ז"א דאז שוב מזיק הוא ומתחייב בדמים מכח גזלן שהגביה ע"מ להזיק ואף ששוגג הוא הא גזלן ב"כ וב"כ חייב אפי' שוגג היכא דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך אף דהיזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק כיון דנעשה היין שלו מכח דבדמים קננהו שוב שפיר חייב מכח קנין הגבהה שהגביה ע"מ לנסך והוצרך הגמרא לתרץ דרמי למנא דנכרי ואיכא עכבת יין ואז איכא שוב החששא שינסך ממש וגם מזיק לא הוה הואיל דהיין ב"כ וב"כ אסור מכח תערובות וכמ"ש לעיל וכל זה לשיטת רב דסובר הבא במחתרת ונטל כלים קנאם אפי' בדלא שיבר ועדיין בעינם ושפיר מקשה הגמרא אי משיכה קונה יי"נ לא הוה עד דנגע בי' וא"ל שיגע בו קודם שימשוך וינסכנו ז"א כיון דא"א לניסוך בלי הגבהה נעשה גזלן וכיון דבדמים קננהו א"י לומר הרי שלך לפניך ומחויב לשלם דמי היין להשבת הגזילה ושרי שוב למישקל דמי יי"נ אבל לדידן דאמרי' דמסתברא מילתא דרב דוקא בדשיבר אבל בנטל לא א"כ אף אם משיכה קונה איכא חששא שינסך את היין קודם שימשוך בשוגג ויהי' פטור מלשלם כיון שיכול לומר לו הרי שלך לפניך כיון דהיין לא נעשה שלו הואיל שהיא בעינו ויכול לפטור א"ע מדמי היין ע"כ כי קא שקל דמי יי"נ קא שקל ולהכי גם לדידן שפיר הוצרך רבינו האי גאון להביא הך דינא דאמר רב למוכרי יין דלישקלו מעיקרא זוזי וק"ל ואגב אכתוב לך מה שאני מהרהר כעת על הנך שיטות היינו התוס' בקדושין דף נ"א בהא דאין לוקחים בהמה טמאה ממעות מע"ש ואם לקח יאכל כנגדן בירושלי' ואמאי יחזרו דמים למוכר ומשני כשברח. אלמא מחללים מעות שביד המוכר ותירצו דהתם הוה כמו גזלן דאי לא ברח הוה המקח חוזר והוה כמו גזל ולא נתיאשו וכו וכצנועים דהכא עכ"ל תוס' אלמא דכל היכא דלא ידע הו"ל דבר שאינו ברשותו. אע"ג דציית דינא ויעויי' בקצוה"ח ס' שנ"ה וצל"ע מדברי רש"י כתובות פ"ה ע"א בד"ה הוה תפיסה דלאחר מיתה ח"ל שכל זמן שהי' חי הי' פקדון בידיך והרי הן כמונחים ברשותי' וכי אמרי' תפיסה מחיים כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלים לשם חובו ולא היו פקדון בידו עכ"ל הרש"י משמע אם היו פקדון בידו לא מהני תפיסה שלו והרי הם כמונחים ברשות המפקיד אף דתפס אותם ואינו רוצה להחזירם אלמא הואיל דהוא ציית דינא הרי הן כפקדון בידו וברשות מרייהו קיימי. אכן הרגשת בריש דברי רש"י שכתב דכי אמרי' תפיסה מחיים כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלי' לשם חובו הא תמוה הכי לא מהני תפיסה מחיים לשם חובו אף אם תפס קודם שראהו קרוב למות אכן נלע"ד דבאמת תפיסה מחיים מהני רק דרש"י כתב כן רק לענין שאסור לתפוס משכון לחובו שלא ברשות ב"ד ועובר על לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וזהו שכתב וכי אמרי' תפיסה מחיים. כלומר שרשאי לתפוס כגון שראהו קרוב למות ואיכא חששא דיאבד חובו כי באם ימות יהי' מטלטלי דיתמי ולא משתעבדי אז רשאי למשכנו הואיל דאיכא חששא שיפסיד חובו וכמבואר בח"מ ס' צ"ו ובח"מ ס"ד ולהכי כתב רש"י ולא היו פקדון בידו דאלו היו פקדון בידו היה אסור לתפוס אותם על חובו כמבואר בדברי הזוהר הובא ג"כ בקצה"ח ח"מ ס"ד. ז"ל הזוהר פ' במדבר פתח ואמר ד' אורי וישעי. ובר נש בעי לאקדשא ולמפקד בידי' פקרונא לאתרא דאע"ג דאיהו אתחייב לגבי' יתיר מההיא פקדונא לאו כדאי לאתחדא בי' הואיל פקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה וודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא יעוי' בקצה"ח שם א"כ וודאי כל זמן שאין לו חשש לפסיד' כיון שיש לו זמן לתפוס בשעת מיתה ממש ולא דוקא בעת שקרוב למות הואיל שהפקדון בידו וודאי עושה איסור אם תופס הפקדון על חובו. ורש"י רוצה בזה להסביר תירוץ התוס' על הא דאמרי' שם אית לך סהדי דתבעוה מינך מחיים ולא יהבית נהלי' ואמרה לא דהוה תפיסה לאחר מיתה והקשה תו' אמאי צריכה סהדי נהימני לדידה במגו דלקוח ותירצו דהוה מגו למפרע דבאותה שעה שאמרה מחיים תפיסנא סבורה היתה שהיא טענה מעולה ולא היתה יודעת שצריכה לטעון דתבעתינהו מחיים יעוי"ש. והוה קשה לרש"י אמאי טענת מחיים תפיסנא בעצמה לאו טענה מעליא הוא אפילו בלא תביעתינהו בחיים ע"כ כתב רש"י דכי אמרי' דרשאי לתפוס ואינו עושה איסור דוקא בראהו קרוב למות ולא הי' מטלטלי' שתפס פקדון בידו אבל באם הי' לפקדון אסור הוא למשכנו כי אם בעת מיתה ממש שלא יפסיד חובו. שלא יהיו מטלטלי דיתבי א"כ דאסור לתופסו בהי' פקדון בידו מטעמא שכתב הזוהר הנ"ל שוב אינו נאמן לומר דמחיים תפסינהו דאין אדם משים עצמו רשע וכמו באומר אנוסים היינו מחמת ממון דאינו נאמן אפילו במגו. הואיל דאאמע"ר יעוי' ביו"ד ס' קס"ט בש"ך שם ס"ק ע"ט כן נמי אינו נאמן לומר שתפסינהו מחיים במגו דלקוח כיון דאין אדם נאמן לעשות עצמו רשע ולפ"ז נראה לי היכא דיש לו עדים שתפסינהו מחיים אף בהיו פקדון בידו שוב לאו ברשותי' דמרייהו קיימי אכן מדברי הריטב"א כתובו' שם לפי מה שהוא מביא פרש"י אינו כן כי זה לשונו שם פרש"י דכל זמן שהוא חי הי' פקדון בירך והרי הן כמונחים ברשותו ולא חשיבא תפיסה אלא בתופסת מרשות מלוה עכ"ל הרי משמע מדבריו דאפילו תפס לא מהני. היכא דתופס מרשותו ואתמהא מאד למה לא יהי' מהני תפיסתו אפילו לפי הבנת בעל קצה"ח שהריטב"א סובר כשיטת הזוהר דעושה איסור מ"מ הכי בשביל שלאו מזרעא דמהימנותא הוא לא יהי' מהני תפיסה בתמי' ועכר"ח צ"ל אע"ג דתפס אחובו לא כלה הדבר מלהיות פקדון והוא עדיין ברשותיה דמרייהו וזה ודאי אינו לשיטת התוס' קדושין דף נ"ה הנ"ל שכתבו אפי' היכא דהוא ציית דינא ורק תופס דבר ומעכבו בטענות ג"כ לאו ברשותיה דמרייהו נינהו וכדברי תוס' קדושין דף נ"ה הנ"ל:

וי"ל דריטב"א סובר כשיטת רי"ד בתרוצו קו' התוס' הנ"ל שמתרץ שבאמת הך דאין לוקחין בהמה טמאה לא הוה כמו גזלן הואיל דהוא ציית דינא הואיל ואלו ידע המוכר שצריך להחזיר הוה מהדר לכן הוה רק כפקדון בידו ויכול חבירו לחלל יעוי"ש אבל ודאי דלשיטת ריטב"א מהני תפיסה מחיים מרשע הלוה אפילו קודם שראהו שנוטה למות אבל רש"י שכותב דלא מהני עכד"ח דאין כוונתו רק לענין איסור למשכנו אבל אם תפס מהני אפילו לשיטת רש"י וכמ"ש לעיל:

. ובהיותי עוסק בסי' ד' בח"מ אמרתי להביא ראיה להא שמבואר שם דיכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר אם לא יוכל להציל בענין אחר. והיא שיכול לברר ששלו הוא שנוטל בדין ויעוי' בש"ך תקפו כהן הובא בקצה"ח ס"ד היכא דברירא ליה יוכל לתפוס בענין שיהיה לו מגו יעוי"ש יעו' ב"ב דף מ"ג דמקשה הגמרא על בני עיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה עיר. ואם איתא ליסלקו בי' תרי מנייהו ולידייני' יעוי"ש. ודקדקתי לכאורה שכפי הנראה מה שמקשה הגמרא וליסלקו בי תרי משמע שקו' הגמרא מסיפא דאין מביאין ראיה מאנשי אותה עיר וקו' הגמרא וליסלקו בי תרי ויהיה עדי ראיה ולכאורה קשה למה לא מקשה הגמרא ארישא דאין דנין בדייני אותה עיר דליסלקו שלשה מהם ולידייני'. אכן נלע"ד י"ל ע"ד פלפול לישב דקדוק זה יעוי' בקצה"ח סי' ל"ז שמביא קושי בשם אחיו הנבון ז"ל מה הקשה הגמרא וליסלקו הא קי"ל גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולים להקדישו ואפילו להפקיר אינו יכול וא"כ בשלמא בשותפים מעידים דמיירי בקרקע וקרקע יכולים הבעלים להקדישו היכא דיכולי' להוציא בדיינים בעדים והכא נמי בשעה שמסלקים א"ע בא בבת אחת רשותם וקנינם ע"י הסילוק. אבל גבי מטלטלים אפילו יוכל להוציא בדיינים נמי אינו יכול להקדישו וא"כ היכא מהני סלוקו להקנותו יעוי"ש ע"כ נלע"ד דקו' הגמרא היא על דרך זה דליסלקו תרי מינייהו ולידיניי' כלומר הואיל דיוכל אדם לעשות דין לעצמו אפילו ע"י הכאה כמבואר בש"ע חו"מ הנ"ל:

וליקח החפץ מהגזלן ביד חזקה היכא דיכול לברר בדין שהוא שלו ולא יכול להציל בענין אחר א"כ בס"ת שנגנב ודאי בני עיר יכולים לעשות דין לעצמם וליקח הס"ת בחזקה לעצמם מרשות הגנב א"כ בזמן שהס"ת יהיה ביד בני עיר שעבדו דין לנפשם שפיר שוב מהני הסילוק של תרי מאנשי עיר ולקנותו לבני עיר:

ובסילוקה בא בבת אחת רשותם וקנינם ומהני שפיר הסילוק גם ממילא שפיר מהני מה שעבדו דינם לנפשם הואיל דע"י סילוק יכולים לברר שכדין הם נוטלים. וגם לא היה באפשרם להציל בענין אחר. ע"כ קו' הגמרא שפיר דליסלקו תרי מינייהו ולידייני'. כלומר דקו' הגמרא היא באמת מרישא אמאי אין דנין בדייני אותה עיר הא יכולים למיעבד דינים לנפשם וליקח הס"ת בחזקה לרשותם והיכא דיכולים לברר מצי למעבד דיני' לנפשי' והכא שפיר יכולים לברר מחמת הסילוק כקו' הגמרא וליסלקו בי תרי ויהיה עדים שיכולים עי"ז לברר ולפ"ז לא היה יכול הגמרא להקשות סתם ארישא למה אין דנין בדיינים אותה עיר ליסלקו שלשה מהם ולידייני' ז"א כי אף שיסלקו אם אין תרי מאנשי אותה עיר מסלקים א"ע שיהיו עדים כשרים. גם הם לא יכולים למיעבד דין לנפשם הואיל דאינם יכולים לברר שהס"ת שלהם הוא וגם לא היה יכול להקשות הגמרא אמאי אין מביאים ראי' מאנשי אותה עיר ליסלקו תרי מינייהו ולידייני' דייני עיר אחרת ז"א כי הסילוק לא מהני כקו' הקצה"ח. ועיקר קו' הגמרא מכח עביד אדם דין לעצמו היכא דברירא לי' ע"כ רק דייני אותה עיר יכולים למיעבד דין לעצמם ולא דייני עיר אחרת ושפיר מביא הגמרא שני הדינים דאין דנין מדיני. אותה עיר ואין מביאים ראיה מאנשי אותה עיר דליסלקו בי תרי להיות עדים שיהיה יכולים לברר והסילוק יהיה בזמן שכבר יהיו עושים דינם לנפשם להוציא ס"ת מיד הגנב ואח"כ יסלקו ולדייני':

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה