אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן כא

סימן כ

ובענין ששאלת אותי איזה הערות א' בתוס' חולין דף ק"מ למעוטי צפרי עיר הנדחת שכתבו שם ח"ל. צ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה אם הוא קרבן כשר כיון דלשריפה קיימא עכ"ל. והעירות מגמרא סנהדרין דף קי"ב שם דאבעי' ר"ח בהמת עיר הנדחת מהו דתהני בה שחיטה לטהרה מנבילה יעוי"ש א"כ מה זו שכתבו תוס' אם הוא קרבן איך יהי' קרבן בלי שחיטה ידידי כמדומה לי שקושי זו כתובה בס' שערי אפרים זקינו של החכם צבי זצ"ל ולענ"ד אפשר לומר בבן פקועה שבא על בת פקועה והוליד ולד. דאותו וולד כשר לקרבן. דעיקר שאין בן פקועה כשר לקרבן מקרא דמכי יולד נפקא. יעוי' לעיל דף ל"ח קו' הגמרא שם. תחת אמו פרט ליתום האי יתום ה"ד אילימא דילדתי' אמי' והדר מתה הכי לעולם תחי' אלא דמתה והדר ילדתי' מכי יולד נפקא יעוי"ש ויעוי' ברמב"ם בהלכות אסורי מזבח פ"ג הלכה י"א בראב"ד שם שתמה מאי טעמא לא תני יתום שנולד אחר שחיטת אמו.

וכתב הכ"מ בשם ר"י קורקוס דיתום הוה בכלל יוצא דופן כיון שנולד אחר שחיטת אמו אין זו לידה ומכי יולד נפקא יעוי"ש. אבל זה דווקא בנולד באמת ממתה אבל היכא דנולד מן בת פקועת אף דדינה הוא כמו שנשחטה מ"מ ראויה היא ללידה וקרינן בי' כי יולד. וצ"ל דקושיות הגמרא בחולין האי יתום ה"ד אי דמתה והדר ילדתי' מכי יולד נפקא ליכא לתרץ דקרא אתי' לאשמעינן בבת פקועה שילדה וולד דפסול לקרבן דלא נפקא מכי יולד כי זה אינו דאם נולד מבת פקועה חיה תחת אמו קרינן ביה ולאו יתום הוא ומכאן יש לענ"ד תשובה על דברי חתם סופר יו"ד ס' י"ד שכתב שם בד"ה: אמנם זה לשונו פשיטא להו להני יש מפורשים דבחלב אמו למעוטי שחוטה קאמר ולא למעוטי מי שאין לו אם כדמשמע לשון רש"י חולין דף קי"ג דתלי' ביש לו אם. ואם אין לו אם דליתא אלא לישנא בעלמא הוא כיון דרוב אם חי ולא שחוטה דבת פקועה לא שכיחא ע"כ אפיק רחמנא בלשון אמו ולעולם עיקר הכוונה חי ולא שחוטה יעוי"ש:

ואי כדבריו הקשה הגמרא בחולין דף ל"ח תחת אמו פרט ליתום למה לי מכי יולד נפקא נימא ג"כ דלשון אמו שכתב רחמנא עיקר הכוונה חי ולא שחוטה ואתי לאפוקי וולד שנולד מבת פקועה ומבן פקועה דדין שחיטה יש לו ואף דקרא תחת אמו לא איירי בבן פקיעה הואיל דלא שכיחא וכמ"ש החת"ס גבי חלב אמו על כל זאת י"ל דלאפוקי אתי בן פקועה אף שהיא מילתא דלא שכיחא אלא וודאי דלישנא דקרא חלב אמו או תחת אמו דווקא הוא ותלי' רק ביש לו אם ואין לו אם. א"כ ליכא למימר דלמעוטי נולד מבת פקועה קאמר קרא אמו ז"א כי זה בכלל אמו הוא שכשר הואיל שאמו ראויה להוליד אף שדין שחוטה יש לה:

ואם כשר הוא לקרבן אף דדין שחוטה יש לו רק בן פקועה שנולד ממתה או שחוטה ממש פסול לקרבן מקרא דכי יולד וכן פי' רש"י בבכורות דף י"ב בד"ה בן פקועה פסול לפסח דאינו קרוב למזבח דתניא כי יולד פרט ליוצא דופן עכ"ל אלמא דמטעם דדין שחוטה יש לו לא מיפסל וכן כתב הרב בעל תורת חיים בחולין דף ע"ד יעוי"ש ויעוי' בתו' שם בד"ה דגמר שה שה מפסח כתבו שם דבפסח פסול משום יוצא דופן אי אפשר לומר כן דא"כ לר"מ האיך פודין בו דאמרי' לעיל דא יבא דר"מ שה מעליא הוא ופודין בו יעוי"ש בחולין ובבכורות דף י"ב הנ"ל ולפי הנ"ל אפשר י"ל דכוונת הגמרא לפדות בן פקועה היינו שנולד מבן פקועה ומבת פקועה שדין בן פקועה יש לוולד ג"כ ולר"מ דבן פקועה טעון שחיטה ושה מעלי' הוא אינו פסול ג"כ מטעם כי יולד ז"א דשפיר כי יולד קרינן ביה הואיל שנולד מבת פקועה חיה וצ"ע ב"כ וב"כ לא קשה קושיות התוס' הנ"ל ויעוי' בס' רי"ט בבכורות י"ב שם ולפי דברינו יש מקום לצ"ע של התו' הנ"ל בבהמה של עיר הנדחת אם כשר לקרבן בגוונא שכתבנו בולד שהוא בן פקועה כלומר שנולד מבן פקועה ומבת פקועה כנ"ל:

ובדבר אשר שאלתני באחד שנתן לחבירו ריבית קצוצה ובא אח"כ לפני ב"ד לתבעו להחזיר לו הריבית וטוען אמת שבלבי הי' לסלק א"ע מתביעה זו לגמרי ורק עכשיו שהקנטתני רוצה אני להתנקם ולתבעך ורצה מעלתך לומר דפשוט היא שיכול לתבעו וכמו שמסכימים הרב קצה"ח ונתיבות המשפט בח"מ ס' י"ב לחלוק על הרש"ל שכתב דמחילה במחשב' הוה מחילה וכתבו דלא אזלינן בתר מחשבה רק במקום דאיכא אומדנא דמוכת לכל עולם עד כאן דבריך:

אבל דע ידידי כי יש לפקפק על דבריך יעוי' בט"ז שהביא בח"מ ס"ט מעשה באחד שאין לו ממון רק מה שלקחו ממנו ריבית ועדיין לא החזירהו ובא המלוה ליקח אותו ריבית מיד האיש מדר' נתן וכתב ז"ל:

נ"ל דא"צ ליתן כיון שאין כאן תביעה מהלוה שיחזור אין כאן ממון כלל דהרי בעינן תביעה עכ"ל הט"ז ז"ל א"כ לענ"ד לפי מה שכתב רשב"א בקדושין דף נ' בד"ה ואסקינא וכו' וכו' וכתב שם עוד קשיא לי נידוק מתרומה דקי"ל דניטלה במחשבה כלומר שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלמא דברים ש לב ישנן דברים וליכא למימר נמי שאני התם דרחמנא רבי' מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם דא"כ היכי אתי למיפשט מן יקריב אותו אלא דכל כי האי לא דייקו כלל לדברים שבלב דכי אמרי' דברים שבלב אינן דברי' היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו כהאי דזבין והי' בלבו תנאי שיעלה לירושלים וכאומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כולם אבל כל הדברים שבלבו אינו מבטלים מעשיו אלא מקיימים כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שהי' עובר או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלי' שום דגר הוו דברים עכ"ל הרשב"א:

והנה צריך לדבריו מה זה שכתב המהרי"ט בח"מ ס' מ"ה דלהכי בטענו חטים והודה לו בשעורים פטור משעורים לפי שמחל דהוא מטעם אומדנא דמוכח לכל הוא דאל"ה הוה דברים שבלב הא דברים שבלב לא הוו דגרים הוא רק שאינו דברים לבטל מה שאמר בפיו א"כ מה שמחל לו שעורין אינן נגד דברים שבפיו כלל וכמו כן בשהתה כ"ה שנים דמחלה ולא תבעה ג"כ אינן כלל לבטל מה שאמר בפיו ולמה אתינן עלה מכח אומדנא דמוכח דווקא אבל נראה כד דייקת מדברי הרשב"א שמסיים שם וכתב אבל היכא שאין דברי לבו מבטלים שום דבר הוו דברים נראה דלאו דווקא שאין דברים שבלב דברים לבטל מה שאמר בפיו דווקא רק כל היכא שמבטלים שום דבר ג"כ לא הוו דברים א"כ להכי לא מהני מה שבלבו מחילה של שעורין הואיל דדברים שבלב אתיין לבטל החיוב של שעורין וכמו כן בשהתה כ"ה שנים מדלא תבעה שתימ' דמחלה חיובו לזאת אמרי דהוו דברים שבלב רק מ"מ הוו דברים מכח אומדנא דמוכח לכל הוא אבל היכא דאין מבטל שום דבר כ"ע מודים דהוו דברים: א"כ בריבית כל זמן שלא תבע הלוה מהמלוה שיחזיר הריבית אין כאן ממון כלל וכמ"ש רש"י שם דלהכי אין כאן ג"כ שום שעדר"נ דכל זמן שלא תבעו אילו חיוב כלל א"כ נראה לכאורה דמה שבלבו למחול אינו מבטל שום דבר כי כל זמן שלא תבעו אין כאן דבר כלל והיכא דדברי' שבלב אינן מבטלים שום דבר י"ל דמהני מחילה בלב וגם הקצה"ח והנתיבות מודים למהרש"ל בכעין זה דהוויין דברים וק"ל ועדיין יש לפקפק דמ"מ מבטלין דבר מיקרי שלא יהי' יוכל עוד לתבוע הריבית ואפשר דגם זה לא מיקרי מבטל דבר רק כמקיים דבר שכמו שהוא עתה בלי תביעה כן יקום ע"י מחילה שלו ועדיין צל"ע בזה אי מהני סילוק משיעבוד שעדיין לא נתחייב הנתבע יעוי' ב"ח ס' ר"ט בט"ז שם:

והנה כעת ברעיוני דברי הגהת מיימוני ה' לולב דהנותן במתנה לחבירו אתרוג ע"מ להחזיר צריך לכפול תנאו ותמה הרמ"ך דאדרבא אם לא התנה משפטי התנאים כש"כ שהמתנה טובה ויוצא בה והתנאי בטל אפילו אם לא יחזור לו המתנה יעוי' בקצה"ח ס' רמ"א ויעוי' בב"י או"ח הלכות לולב ס' תרנ"ח יעוי"ש ולדעתי עני' צריך עיון בזה לפי דברי הרשב"א גיטין פ' מי שאחזו דף ע"ה ד"ה אתקין שמואל בגיטא וכו' דמקשה שם על כל תנאי שאינו כהלכתו למה יגרע מגלוי דעת בעלמא דמהני וכתב שם וז"ל דטפי עדיף גלוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא הסנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומא של התנאי ואינו רוצה בביטול המעשה אף על פי שמתבטל תנאו עכ"ל יעוי' ברשב"א קדושין דף כ' ולפענ"ד י"ל דהוה כאלו הי' לפנינו שני דבורים הסותרים כי מה שגלי דעתי' בדבורו על תנאי חשיב כדיבור אחד. והגילוי דעת שכתב הרשב"א הוא סותרו ולפ"ז היכא דהי' בדעתו של הנותן המתנה ע"מ להחזיר שרוצה בקיומו התנאי והי' בלבו שלא יתקיים המעשה בביטול התנאי ומסייע לדיבור אחד וודאי לענ"ד אין סברה לומר דרצונו זה הוה דברים שבלב ולא הוו דברים ז"א כי אימתי לא הוו דברים היכא דדברים שבלב באים לבטל מה שאמר בפיו דווקא והכא בהתנה בפיו ע"מ להחזיר ומסייע להדיבור האחד אין זה סותר רק דאנן אמרי' מכח הוכחה שלא התנה כהלכתו דהי' בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאו א"כ אם לא הי' כך בדעתו רק שבלבו הי' על קיומו של. תנאי ליכא כאן ממילא לעולם דבר שיהי' סותר דברים שבלבו כי ע"ז גופא אנו דנין אם יש איזה דבר שיהי' סותר מה שבלבו וגם ליכא למימר דהוה כאלו לא התנה כלל הואיל שהתנאי שהתנה בפיו אינו מורה שחושש בקיומו של התמאי הואיל דאיכא הוכחה להיפך א"כ אין לנו מההנאי' שום הכרע והוה התנאי כמאן דליתא א"כ נשאר מעשה קנין של המתנה בלא תנאי ודברים שבלב לא הוו דברים לבטל המעשה גם זה אינו לפענ"ד לפי דעת הרמב"ם פ"ב מה' שבועות בנדר סתם ואח"כ טוען תנאי הי' בלבי דשומעין לו יעוי' ביו"ד ס' רל"ב בש"ך שם ס"ק כ"ו ז"ל על תנאי כך וכך והוצאתיו בפיו דווקא דאל"כ הוו דברי' שבלב כ"כ הכ"מ שם עכ"ל הש"ך אכן הבעל מחנה אפרים בה' נדרים ס"ו ובס' ה' דבאומר תנאי הי' אין זה סותר כלל מה שהוציא בפיו ותדע דפ"ב מכתובות גבי עדים שאמרו כת"י הוא אבל תנאי הי' הרי אלו נאמנים אפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר וכתב הר"ן מפני שאין אלו סותרי' דבריהם הראשונים דתנאי מילתא אחריתי יעוי"ש א"כ באם הי' בלבו של הנותן שחושש בקיומו של תנאי וודאי אין זה מיקרי דברים שבלב שסותרים דבר רק באמת אין נ"מ בזה כי ב"כ וב"כ הוה המתנה מתנה כיון דאנן אמרי' דלא הי' כך בלבבו להיות חושש על קיומו של התנאי מפני שלא התנה כהלכתו ואין אנו מאמינים לדבריו שאומר שרוצ' בקיומו של תנאו ואף אם הי' כך בלבבו אם הב"ד אינם מאמינים לו ממילא זכה המקבל בהמתנה מכח הפקר ב"ד הפקר ויוצא המקבל בנטילת האתרוג:

אכן גם זה אינו לענ"ד כי צל"ע היכא נדייני' באם המקבל מתנה ע"מ להחזיר ג"כ דעתו בשעת הקנין שיקנה המתנה ג"כ רק ע"מ להחזיר שסובר דתנאי אע"פ שלא כפלו תנאי גמור הוא א"כ לו יהי' שהדבר הוא הפקר אם אחד מגביה דבר מן הפקר שיקנה אותו דבר ורק ע"מ שיתן אותו דבר לפלוני א"כ אם לא יקיים התנאי נשאר הדבר בידו בלא כונת קנין כיון שהקנין הי' רק ע"מ שיתן אותו דבר לפלוני וכעין שאמרו למאן דאמר דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו גם המגביה לא קנה מפני שלא היה דעתו למיקני לעצמו יעוי' ביצה דף ל"ט ע"כ אף דבנידן דידן במגביה דבר מן הפקר ע"מ להחזיר באמת כוונתו לקנות מ"מ יש לומר הואיל דכוונת הקנין היה אצלו ג"כ על תנאי ובהתבטל התנאי ממילא בטל הקנין הואיל שלא היה לו כוונה לקנו' רק על תנאי שיתן אותו חפץ לפלוני אח"כ ונשאר הדבר בידו בלא כוונת קנין כיון שכך היה דעתו באם לא יקיים יתבטל המעשה למפרע אף שמחמת הפקיר' לא יוכל להתבטל המעשה כי ב"כ וב"כ הפקר הוא עכ"פ מ"מ הא גילה דעתו ע"פ תנאו שאינו רוצה:

לקנות מהפקירא כ"א על תנאי כך וכך א"כ ממילא באינו מקיים התבאי בטל הקנין של למפרע רק אם ירצה לזכות מחדש זוכה בו עכשיו אבל לא למפרע יעוי' באו"ח ס' תמ"ח במ"א סק"ה שמביא דברי הרדב"ז בחמץ לא מהני מה שנותן לנכרי מתנה ע"מ להחזיר דבשלמא בישראל שהרהין אצל עכו"ם וא"ל אם לא הבאתי לך מכאן עד יום פלוני תקני החמץ מעכשיו דשרי אם הגיע הזמן ולא פרעו ולא אמרי' כל זמן שהתנאי תלוי הוי פקדון וחילק דהתם הוה תנאי שבידו לקיימו אבל הכא שאין בידו של ישראל לקיימו דאפשר שעכו"ם לא יחזיר לו ע"כ אע"פ שהחזירו ונתקיים התנאי עובר יעוי"ש וראיתי באחרונים שהקשו דהא הכא נמי תנאי שבידו הוא. דהא אף אם העכו"ם לא יחזיר לו הרי יכול לומר לו הרני כאלו נתקבלתי ותירצו אימת יכול לומר הרני כאלו נתקבלתי ה"מ באם השני רוצה בקיום התנאי או שמצטער על שאינו יכול לקיים התנאי אז יכול לומר הרני כאלו נתקבלתי אבל באם השני אינו רוצה לקיים התנאי כדי שיתבטל המעשה בוודאי בטל המעשה. דהא אמר לו הלשון ע"מ וכל תנאי שהוא בע"מ הרי ביד השני לקיים התנאי ושלא לקיים ואם אינו מקיים המעשה בטל והכא נמי אם נתן לו החמץ ע"מ שיחזיר לו הרי ביד העכו"ם שלא ליתן לו והמתנה בטילה. ולא יכול לומר לו הרני כאלו נתקבלתי כיון שעכו"ם רוצה לבטל התנאי כדי שיבוטל המעשה וע"כ אינו יכול ליתן במתנה ע"מ להחזיר יעוי' באחרונים בזה. ולפי דברינו לעיל אין צריך לבטל התנאי כדי שיבוטל המעשה דווקא רק באם מבטל התנאי ממילא בטל המעשה של הקנין למפרע הואיל דהיה בדעתו בשעת קנין רק ע"מ להחזיר לו א"כ בהבטל התנאי בטל ממילא המעשה. ואף אם נימא היכא דהמקבל סובר דצריך להחזיר ובאמת מכח דינו של תורה א"צ להחזיר לו מכח הפקר ב"ד א"כ מה שהיה בדעתו להחזיר היה באמת בטעות וקונה למפרע מן הפקר ז"א כי ב"כ וב"כ לא היה לו כונה לקנות וידו של אדם אינו קונה לו שלא מדעתו דבר מן הפקר לדעת רש"י פ"ב מכתובות יעוי' בקצה"ח ס' רס"ח סק"א אם לא היכא שיש דעת אחרת מקנה אותו א"כ שפיר כתב הגהת מיימוני דמי שרוצה ליתן אתרוג לחבירו ע"מ להחזיר היינו שבאמת דעתו דווקא ע"מ להחזיר וחושש בקיומו של תנאי א"כ יש לחוש באם לא יכפול התנאי אולי גם המקבל האתרוג יתכוין בשעת הגבהה ג"כ ע"מ להחזיר כמו שהתנה הנותן א"כ הנותן אינו גומר ומקנה לו המתנה רק באופן שיקוים התנאי ואף שהב"ד אומרים הואיל דלא התנה כהלכתו אינו רוצה בביטול המעשה והמתנה מתנה אף בלא קיום התנאי אף שטועים בדעתו מ"מ הפקר ב"ד הפקר ז"א כי עדיין איכא חששא שגם המקבל יתכוין בקנינו ע"מ להחזיר א"כ אינו קונה בשעת הקנין כ"א על תנאי זה ואח"כ כשלא ירצה להחזיר לו הואיל שיתוודע לו דא"צ להחזיר כיון שלא כפלו להתנאי מ"מ בשעת נטילה היה הדבר בידו בלי כונת קנין ובהפקר צריך כוונה לקנות:

אכן לכאורה דברי המחנה אפרים הנ"ל צריכים ביאור שכתב היכא שהיה בלבו איזה תנאי לאו דברים שבלב דסותרים מה שהוציא בפיו מיקרי וכהא דפ"ב מכתובות גבי עדים שאמרו כת"י הוא זה אבל תנאו היה דנאמנים דאפי' בכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים וכתב הר"ן מפני שאין אלו סותרים דבריהם דתנאי מילתא אחריתי הוא שאין עדות ראשון כאלו נתפרש שלא היה בו תנאי אלא סתם היה והשתא מילתא אחריתי קאמרו זהו תורף דבריו שם אלמא אע"ג דעבדו מעשה וחתמו השטר מ"מ אין זה סותר מיקרי א"כ למה אמר רבא בקדושין דף נ' בההוא גברא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי דהוה דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים וקשה הא שהיה בלבו כן ע"מ למיסק מ"מ רק תנאי הוא ולדברי המחנה אפרים דבאומר תנאי היה אין זה סותר מיקרי ועכר"ח צ"ל הואיל דבעידנא דזבין לא אמר ולא מידי הוה כאלו נתפרש שלא היה בו תנאי ודברים שבלבו סותרים מה שנתפרש להכי לא הוו דברים א"כ כמו כן נימא בנדר סתם ומכש"כ באם נתעבד מעשה כמו התם בכתובות שחתמו א"ע דהוה כאלו נתפרש דאינו דברים ומכש"כ בנותן מתנה ע"מ להחזיר ולא כפלו לתנאי דהוה כאלו נתפרש שאינו חושש בקיומו של התנאי כיון דלא התנה כהלכתו וודאי י"ל דהוו דברים שבלב הסותרים דאינן דברים:

ואולי יש לומר להכי בההוא גברא דזבין לנכסי אדעת' למיסק ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמרי' דהוה דברים שבלב דסותרים לפי סברת הנתיבות בח"מ ס' ר"ז ס"ה שכתב שם שחילק גדול בין תנאי ובין גילוי דעת שיש עמו אומדנא דכל שחתר המקח משום תנאי כגון בע"מ שיחזיר צריך לעשות קנין חדש כשמחזיר דהמכירה והמתנה הראשונה היה מכירה ומתנה חלוטה רק שעל הלוקח החיוב לקיים תנאו משא"כ בגילוי דעת באומדנא שע"ד כך לא מכר כלל הוה כשיור בגוף המקח ואפי' כשהגילוי דעת היא שהמכירה והמתנה הוא ע"מ להחזיר מ"מ א"צ קנין חדש בשעת חזרה והסברה שם הוא הואיל שאומדנא היא שע"ד כך לא מכר יעוי"ש א"כ י"ל דזהו סברת רבא שם בההוא גברא דזבין לנכסי' אדעת' למיסק ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי א"כ באמת לא התנה כלל רק משום גילוי דעת דעל דעת כך לא מכר כלל קאתינן עלי' לבטל הזבינא מעיקרא ע"כ הוה כשיור בזבינא ושיור בקנין ע"ז שפיר אמרי' אף דזה גילוי הדעת היה ג"כ בלבבו בשעת זבינא מ"מ אמרי' כיון דהוה דברים שבלב הסותרי' למעשה הקנין לכן לא הוו דברים בשלמא היכא דיאמר דתנאי היה בלבו אמרי' שפיר הואיל דהתנאי אינו מגרע הקנין. כי הקנין נשאר לגמרי בתקפו וב"כ וב"כ מכר והתנאי מילתא אחריתא הוא להכי אינו סותר מיקרי אבל לא שנימא דע"י דברים שבלב נתבטל המכר מעיקרא ויהי' שיור בקנין ומגרע קנין הנעשה בסתמא שפיר י"ל דלא הוו דברי' כי סותרים הם הקנין הראשון:

ועוד אפשר לומר כי בשלמא בנדרים שפיר י"ל הואיל דנדר סתם דבורו שאמר שהיה בלבו תנאי משווי לן ספק כי באמת נוכל לומר דמשמעות הלשון ג"כ סובל משמעותו ספק אי על תנאי או בלי תנאי ע"כ באומר בלבו תנאי לא הוו דברים שבלב הסותרי' משמעות הלשון כי אף שלא מהני דברים שבלב המעשה משמעות הספק מ"מ כל היכא דהוה רק ספק ג"כ פרושו להקל ונאמן לומר שכן היה בלבו על תנאי וא"ל דהוו דברים שבלב הסותרים ז"א כי אנחנו אומרים שבאמת נשאר משמעות על ספק ומ"מ נאמן לומר שכן היה בלבו הואיל דפרושו להקל אבל בנותן מתנה סתם או בזבין נכסי ולא אמר ולא מידי אף שבלבו היה על תנאו אמרי' שפיר דאין דברים שבלב מהני לסתור המעשה וא"ל הואיל דמשמעות המעשה הוא על ספק אי על תנאו או בלא תנאי אינו אלא כמפרש ז"א אי נשאר המעשה על משמעותו הקדום בספק תנאי או אין תנאי ממילא המקח והמתנה קיים כמו שכתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י ח"מ ס' מ"ו מחדושיו ש"ט דכל היכא דהמתנה וודאי והתנאי ספק הוה המקבל מוחזק אף בקרקע דבחזק' בעלים הראשונים עומדת מ"מ אמרי' אין ספק מוציא מידי וודאי יעוי"ש אבל כל הנ"ל י"ל דווקא בכעין שכתב המחנה אפרים היכא דנדר סתם או בחתמו סתם אבל היכא דהתנה תנאי ולא התנה כהלכתו י"ל לפי מה שכותב הרשב"א הנ"ל דוודאי הוה כאלו נתפרש שאינו חושש בקיומו של תנאי והיכא דפירש כך וודאי לא מהני דברים שבלב לסתור דברים שבפיו ומכש"כ נגד המעשה המתנה:

אבל לולי דברי שהרשב"א מה שהקשה פ' מי שאחזו למה בלא כפלו לתנאי המעשה קיים הא לא גרע מגילוי דעת דמהני אע"פ שלא התנה כלל והוכרח לתרץ כיון דלא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאי ולפי הפשוט הנה כוונתו של הרשב"א הואיל שלא התנה כהלכתו הרי הוא כאלו פירש שאינו חושש בקיומי של תנאי א"כ לא לבד שאין כאן גילוי דעת רק היה עוד כאלו נתפרש שאינו חושש בקיומי של התנאי א"כ לפ"ז לא מהני דברים שבלבו לסתור נגד מה שנתפרש אבל לולי דבריו הקדושים י"ל דבאמת היכא דהתנה ע"מ להחזיר או שאר תנאי לישנא דע"מ לא גרע משאר גילוי דעת כמו אדעתא למיסק לא"י וכדומה ולדעתי עניה אי מהני גילוי דעת וודאי הוה כמו דיבור ולאו דברים שבלב כגון דגילה בדבורו את אשר בלבבו וכמו למ"ד דסובר דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן זה וודאי לאו מכח דברי' שבלב דמוכחי מהני ז"א דחזינן דגם בשבועה ונדרים אי אמרי' מכלל לאי אתה שומע הן מהני השבועה כמבואר בנדרי' י"ג ובשבועה וודאי לא מהני אפי' אומדנא דלבטא בשפתים אמרה רחמנא ודברי' שבלב לא מהני א"ו אי אמרי' מכלל לאו שומע הן אמרי' דהוה ממש כדיבור כן נמי גילוי דעת כמו באומר תנאי הלאו אך לא כפלו אם נימא דמילתא היא אמרינן ג"כ דדיבור הוא הואיל דגלי הדבר בדבורו ורק הואיל דלא התנה בכפילת התנאי י"ל דאין כאן הוכחה מדבורו שאמר ע"מ להחזיר שיהי' עכ"פ כמו גילוי דעת ז"א דיש לומר הואיל דהתנה ולא התנה כהלכתו ודאי אין כוונתו אלא להפליגו בדברים בעלמא א"כ ליכא ממילא שים דברי' אפי' התחלת דיבור הואיל שדבורו היה להפליג והוה כלא דיבר כלל דאלו לא נתכווין להפליג הי' כופל התנאי ומה"ט נמי לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וצריך בכל מקום כפילת התנאי ולא תקשי להוי עכ"פ כמו גילוי דעת ז"א דגרע הואיל דנחית להתנות ולא התנה בתנאי כפול אמרי' דמתכוין רק להפליגו בדברי' א"כ לפ"ז ליכא דיבור כלל ושאני גילוי דעת ולא נחית להתנות מנחות להתנות ולא התנה בתנאי כפול דוודאי כיון להפליג אכן באם הוא יודע בעצמו שלא נתכווין בדבורו שאמר ע"מ להפליגו ממילא איכא דיבור ג"כ ולאו דברים שבלב לבד חשיבי רק גם דברי' נינהו רק שאין אנו מאמיני' לו א"כ בנותן אתרוג ע"מ להחזיר אם ברצון הנותן באמת שלא להפליגו בדברי' הי' מהדין אם היינו מאמינים לו שלא נתכוין להפליג אז היינו אומרי' שיהי' דבורו שאמר ע"מ מהני כמו גילוי דעת בדיבור לכל הפחות דהוה ג"כ כמו דברים ממש לכן נמי צריך לומר לענ"ד גם בדברי הרשב"א שכתב דטפי עדיף גילוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתי כיין שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו ריצה בקיומו של התנאי עכ"ל וידוע מ"ש הרא"ש פ' יש נוחלין דף קל"ו ז"ל ובכתובות פ' אלמנה נזונית שלשה חלוקים ישנן בענין ממון יש דברי' שהדעת מכרעת כל כך דאזלינין בתר אומדנא דדעתי' ואפי' גילוי דעתא לא בעי כגון שטר מברחת וכו' ויש דברים דבעי גילוי דעתא כי האי דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י דאם לא גילה בדעתו אמרי' דברי' שבלב אינם דברים ומיהו סגי בגילוי דעת ואפי' תנאי לא בעי וכו' עכ"ל א"כ אם שנודע דעתו ע"י גילוי דעת סגי למה באמת מצריכינן תנאי כפול אף בלא תנאי כפול להוי עכ"פ כמו גילוי דעת לחוד שמהני וא"ל כיון שנחית להתנות ולא כפל התנאי גילה דעתו שאינו חושש בקיומו של התנאי ז"א כי מ"מ התנה ע"מ שתחזיר או ע"מ של תנאי אחר ואף שלא גמר התנאי ב"כ וב"כ מה תעשה בהתחלת תנאי זה עכ"פ להוי כמו גילוי דעת שחושש בקיומו ועכר"ח צ"ל דגם התחלת התנאי הי' רק להפליג א"כ שפיר שוב י"ל היכא דיודע בעצמו שלא הי' התחלת דבורו להפליג אז ג"כ גילוי דעת יש ע"פ דבורו ולאו דברי' שבלב הוא כיון שאם אנחנו היינו מאמיני' לו אז גילה בדבורו את אשר בלבבו ע"כ לפי מה שקים לי' להנותן האתרוג "מ להחזיר שגילה בדבורו אף שאין אנו מאמיני' לו מ"מ קים לי' שלא הקנה האתרוג ורק מכח הפקר ב"ד צריכין אנו לאתוי אכן אם גם המקבל המתנה הי' כן לקנות רק ע"מ להחזיר ממילא ליכא כוונת קנין ולא מהני בהפקר ואינו יוצא בו: אבל באמת נראה אם נימא הואיל דגילה בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאי והדיבור שהתנה בתחילה ע"מ להחזיר הואיל דנחית להתנות ולא התנה כהלכתו אמרי' דוודאי דבורו הי' רק להפליג והוה כאלו הי' לנו אומדנא דמוכח שדבורו הי' להפליג ממילא מחשבתו שלא להפליג הוה כדברי' שבלב הסותרי' האומדנא דמוכח דהוה כדיבור ודברי' שבלב לא הוו דברי' כלל כנגד האומדנא דהוה כדיבור והכי מוכח נמי מדברי ראשוני' יעוי' ברמב"ן ב"ב דף קכ"ו ובשיטה מקובצת כתובות דף נ"ו שכתבו להכי במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בטל דאמרי' דכוונתו הי' לאפלוגא ולצנותא יעו"ש: והנה לכאורה יש להקשות אף שכוונתו היה לאפלוגא מה מהני כוונתו הא הוה רק דבשב"ל א"ו דהוה כאומדנא דמוכח לכל שכוונתו היה להפליג א"כ בוודאי במתנה ע"מ שכתוב בתורה אף שיאמר המתנה דכונתו עם דבורו מסכימים שלא הי' להפליג מ"מ אמרי' דכוונתו זו היה כדברי' שבלב נגד האומדנא דהי' להפליג דאומדנא דמוכח כדיבור הוא ואין כוונתו דלא מוכחי מהני לסתור דברי' שבפיו. ויותר נכון כמו שכתבנו לעיל בכונת הרשב"א די"ל באמת דיש לנו תמיד אף בלא כפלו לתנאי גילוי דעת שרוצה דווקא בתנאי וכקו' הרשב"א אכן יש כנגד זה שוב גילוי דעת הסותרו מדלא התנה כהלכתו שאינו חושש בקיומו של תנאי והוה כשני דברי' דסותרים זה את זה וכמאן דליתא נינהו ונשאר רק מעשה בלא תנאי כלל ואף שדברים שבלבו שהי' חושש לקיומו של תנאי אינו סותר המעשה כפי דעת המחנה אפרים הנ"ל היכא דאמר תנאי הי' בלבי מהני וכמו שהארכתי לעיל מ"מ אנן עכ"פ אמרי' דאינן נאמן לבטל המעשה לומר שהי' בלבו וכמ"ש לעיל: ועוד אפשר לומר לתרץ הגהת מיימוני לפי סברה שכתבנו לעיל בשם הרמב"ן וש"מ דהמתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל דאמרי' דכונתו היה לאפלוגא ולצנותא וכתבתי אף דהוה דברים שבלב:

מ"מ הוה דברים שבלב דמוכחי וכבר כתבו דכן נמי י"ל הא דתנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני היינו ג"כ כיון דשניהם סותרים זא"ז לא חשיב תנאי כלל דהוה כמפליג בדברים וכמו דאמרי' בכל תנאי שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו בתחילתו אינו אלא כמפליג בדברים כדאיתא בגיטין דף פ"ד: והנה ראיתי בס' ישועות יעקב בא"ח ס' תרנ"ח על דברי תוס' שהוכיחו בגיטין דף ע"ה דרבא ס"ל דאומר ע"מ כמעכשיו דמי. מהא באתרוג ע"מ להחזיר באם החזירו יצא וכ' שם הרב הגאון לשיטת התוס' בגיטין ע"ד דאף לר' יהודה דע"מ לאו כמעכשיו היינו דספוקי מספקא ליה א"כ שפיר אמר רבא החזירו יצא די"ל דגם רבא ספוקי מספקא אי כמעכשיו דמי או לא, א"כ במ"נ יצא בהחזירו דאי כמעכשיו א"כ הוה תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל ומעש' קיים ואי לאו כמעכשיו דמי וודאי יצא הואיל שקיים התנאי והרי האתרוג שלו הוא למפרע יעוי"ש. וכתב בנו של הגאון אי נימא דספוקי מספקא ליה אמאי אם לא החזירו לא יצא הא הוא א"צ להחזיר דילמא לאו כמעכשיו הוא ותנאי בטל ומעשה קיים. אכן כפי הנ"ל דעיקר מה דאמרי' דתנאי בטל ומעשה קיים בתנאי ומעשה בדבר אחד הוא הטעם כיון דשניהם סותרים זא"ז הוה רק כמפליג בדברים וכתבנו הא אף דהי' כונתו להפליג הא הכוונה הוה רק דברי' שבלב ודברי' שבלב אינן דברי' ועכר"ח צ"ל דהוה כדברים שבלב דמוכחי דהוה דברים אבל אי נימא דרבא מספקא ליה אי ע"מ כמעכשיו דמי או לא שפיר אמרי' דאם לא החזירו לא יצא במ"נ אי כמעכשיו דמי לא נתקיים התנאי ואי לאו כמעכשיו לא נתקיים המתנה עד שעת החזרה ואיך יצא בו וא"ל דתנאי בטל ומעשה קיים הואיל שהוא תנאי ומעשה בדבר אחד זיא דתקשי הא מ"מ התנה דווקא להחזיר וא"ל דנתכוין רק להפליג בדברים ז"א דזה הוה דברים שבלב ואינן דברי' ודברים שבלב דמוכחי ג"כ ליכא דוודאי נתכוין לאפלוגי ז"א. דמוכח לכל ליכא כיין דמספקא לן דילמא ע"מ כמעכשיו דמי והי' בלבבו שיתקיים המעשה מעכשיו ואז התנאי מהני וק"ל. ובהכי ניחא לי נמי מה שהקשו מהא דהרני בעלך ע"מ שירצה האב מקודשת. אי ע"מ לאו כמעכשיו דמי א"כ אינה מקודשת רק בשעה שרצה אב ואז שוב ליכא בעילה א"ו דע"מ כמעכשיו דמי יעוי"ש. אבל לפי הנ"ל י"ל דבאמת מספקא ליה להתנא אי כמעכשיו דמי או לא ולהכי ברצה אב מקודשת דאי כמעכשיו דמי הרי היא מקודשת למפרע ע"כ שפיר י"ל דמקודשת עכ"פ לחומרא דילמ' כמעכשיו דמי אך תקשי למה תני אם לא רצה אב אינה מקודשת משמע דוודאי אינה מקודשת אפי' ספק ליכא א"כ אם ספוקי מספקא. איכא ספק דילמא ע"מ לאו כמעכשיו דמי והוה כתנאי ומעשה בד"א כמו באומר הר"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר אי ע"מ לאו לאו כמעכשיו דמי הוה תנאי ומעשה בד"א. הואיל דשניהם סותרים זא"ז א"כ נמי באומר הרני בעלך ע"מ שירצה אבא אם נימא דע"מ לאו כמעכשיו דמי אימת היא מתקדשת בשעה שירצה אב ואז ליכא בעילה כמו התם ע"מ שתחזיר אה הנייר הואיל דאין הגט חל רק בשעה שתחזיר את הנייר ואז הנייר אין בידה כן נמי במקדשה בבעילה אם אין הקדושין חלין רק אח"כ בשעה שירצה אב ואז ליכא בעילה א"כ היה כתנאי ומעשה בד"א דתנאי בטל ומעשה קיים ואמאי קתני דאינה מקודשת אם לא רצה אב להוי מקודשת עכ"פ מספק אבל לפי הנ"ל ז"א דלהכי אינה מקודשת דמ"מ התנה דמקדישה דווקא ע"מ שירצה אב ובאם לא ירצה לא תהי' מקודשת וא"ל דכוונתו הוא רק לאפלוגא ז"א דזה הוא רק דברים שבלב ומוכחי לכל שהי' בלבו להפליג ג"כ ליכא הואיל דאיכא לאסתפוקי דילמא היה בלבו שיקנה מעכשיו ואז אינו להפליגו זו י"ל דגם הגהת מיימוני מספק' לי' אי ע"מ כמעכשיו הוא או לא ע"כ אפי' היכא דלא כפלו לתנאי אי ע"מ כמעכשיו הוא מתבטל המעש' אם לא נתקיי' התנאי אפי' בלא כפלו הואיל במעכשיו א"צ דיני תנאי כלל כמו שכתבו הראשוני' וגם הרי"ף סובר כן דבמעכשיו א"צ משפטי תנאי אכן אם לאו כמעכשיו הוא וצריך משפטי התנאי ע"כ אם לא כפלו התנאי בטל ומעשה קיים א"כ בכל מקום שהתנה ולא כפל ואמר מעכשיו הוה כאלו יש ספק אם הי' התנאי בדבר או לא ודמי' להא דתשובת רשב"א שהבאנו לעיל המובא בב"י בח"מ ס' מ"ו דכל היכא דהמתנה וודאי והתנאי ספק אמרי' דאין ספק מוציא מידי וודאי והמתנה קיימת אפי' בלא נתקיים התנאי דאמרי' דלא הי' כלל תנאי בדבר. אבל היכא דנתן לאחד אתרוג ע"מ להחזיר ולא כפלו לתנאי אם יודע בעצמו שכוונתו להקנות לו דווקא מעכשיו וע"מ להחזיר ולא מקנה לו רק ע"מ להחזיר א"כ בלא החזירו ליכא דעת אחרת מקנה לו ואם המקבל האתרוג ג"כ יתכוין בקנינו ע"מ להחזיר דווקא כפי התנאי שהתנו א"כ בעת נטילת האתרוג בעת ההיא האתרוג בידו של המקבל בלא כוונת קבין אם יתישב אח"כ שלא להחזירו כפי אשר הדין נותן דלא להחזירו דילמא ע"מ לאו כמעכשיו הוא ואז התנאי בטל ומעשה קיים והיכא דהמתנה וודאי והתנאי ספק זוכה המקבל ומ"מ באם הי' כוונתו של הנותן דמעכשיו יקנה א"כ צריך ג"כ קיומו של תנאי ובהתבטל התנאי ליכא דעת אחרת מקנה ואף שמספק לא נוכל לבטל המתנה כמ"ש תשובת רשב"א הנ"ל מ"מ אינו אלא כזוכה מן הפקר הפקירה דרחמנא דאמרה המוציא מחבירו עליו הראיה הואיל שהמקבל מוחזק ואם רק כהפקירא הוא אם גם המקבל בשעת מעשה נתכוין ע"מ להחזיר נשאר האתרוג בידו בלא כוונת קנין ולאו שלו הוא כמו שכתבנו לעיל ואין לומר דאף אם לא ובמעכשיו הוא מ"מ התנאי קיים וצריך להחזיר מכח התנאי ומכח תנאי ומעשה בד"א א"א לבטל התנאי דמ"מ התנה ולאפלוגא לא שייך דהוה דברים שבלב דלא מוכחי דילמא הו' כוונתי מעכשיו וממילא לאו לאפלוגא הוא ז"א היכא דלא כפלו א"צ להחזיר לאו מכח תנאי ומעשה בד"א רק משום דלא כפלי' התנאי בטל ולא שייך שוב לומר דמ"מ התנה ז"א דאנן אמרי' הואיל דלא התנה בתנאי כפול בטל התנאי וק"ל:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה