שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן כ
תשובה באחד שיש לו מראה מקום שיפול לו קרקעות ומטלטלים בירושה ואמר לחבירו אם רצונך ליתן לי מחיר מחצית ירושה זאת שתפול לי כך וכך אזי אני אקנה לך מחצית הירושה וחבירו הסכים לדבריו והמוכר אמר לו לכשיבא לידי אותן הקרקעות והמטלטלים תקנה אותן בעת ההיא בכסף שתתן לי ובשטר שאני נותן לך על הקרקע ותקנה ג"כ המטלטלי' בקנין גמור אגב קרקע וליתר תוקף אמר לאחד מן העומדים במעמד ההוא לכשיבאו אותן החפצים והקרקעות לרשותי הי' אתה שלוחי להקנות לחברי הנ"ל ביתר תוקף מחצית מירושתי שתפול לי וכן היה שנפל לו הירושה ההיא וכשבאו לרשותו של המוכר הלך השליח והקנה אותו חלק להקונה בק"ג מחדש זהו תורף השאלה ואני הדל אענה את חלקי לכבודך השואל שצריך אתה לחקור על שני דברים בראשון אם הלוקח מוחזק במטלטלים ושנית אם יש בידו אותו שטר מהמוכר שהקנה לו הקרקע והמטלטלים וכשיתקיימו שני דברים האלו ביד הלוקח יכול לומר קים לי כהנך שסוברים בח"מ ס' ר"ט דגם בדבר שלא בא לעולם אם יאמר המקנה להקונה שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם יעוי"ש והרב המקנה מחזיק בדיעה זו בקדושין דף ס"ג ומתרץ התמיהות שתמהו אכן אפי' לדיעה זו באומר שיקנה כשיהיה בעולם מהני צריך עכ"פ שיכול לחול הקנין בעת ההיא אבל בהקנה לו בקנין סודר דבעת שצריך הקנין לחול הדרא סודרא למארי' וודאי לא מהני:
ע"כ בנידן דידן שגילה המוכר דעתו שמקנה אותן המטלטלים לכשיבאו לרשותו בקנין אגב קרקע והקרקע אמר לו שמקנה אותה לו בשטר א"כ צריך לכל הפחות שיהיה השטר בידו של הלוקח בעת ההיא אבל אם נקרע השטר קודם וודאי לא מהני אבל אם השטר בידו והוא מוחזק במטלטלים יכול לומר קים לי באומר שיקנה כשיהיה בעולם קנה וקנה המטלטלים בקנין אג"ק בשטר שיש בידו ואף שקרקע אינו קונה מטעם קים לי הואיל שאין מוחזק בהקרקע אבל עכ"פ מה שמוחזק מוחזק לכן במטלטלים שמוחזק שפיר דמי:
והנה לכאורה י"ל אפילו בנקרע השטר יהי' מהני הקנאת השליח שהקנה בעת שבאו קרקעות והמטלטלים לרשות המוכר אבל גם זה אינו כיון דאנן קי"ל בנזיר דף י"ב כל מידי דלא מצי למיעבד השתא לא מצי משווי' שליח להכי באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם באשה שאין לה לא בת ולא בת בת וכו' ולא אחות אע"פ שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן דהאי שריא מ"ט כיון דבזמן ששליח זה שלוחו היתה האחת נשואה והאחת פנויה ובא זה וקידש את הפנויה אין חוששין לומר שמא שלוחו קידש את אחותה לאחר שנתגרשה ונמצא זה פוגע באחות אשתו ויש בו איסור שתי אחיות זה לא אמרי' דכיון דבהאי שעתא דקא משווי שליח הות מינסבא לגברא לא משווי אינש שליח יעוי"ש א"כ כמו כן בנ"ד הואיל דבהאי שעתא דאמר לי' שיהיה שלוחו לא מצי עבד לאותו דבר דעדיין לא באו הקרקעות והמטלטלים לרשותו ולא מצי עבד השתא דאא"מ דבר שאינו ברשותו ממילא לא מצי משווי' שליח אפי' על לאחר מכאן שיהיה הדבר ברשותו אכן יעוי' בס' המקנה לקדושין דף ס"ב ובישועות יעקב אה"ע ס' קי"ט בדף ג' ע"ב שם וזה לשונו. עוד נראה בעיני דבר חדש לפי מה שמבואר במרדכי דאף דאין אדם מקנה דשלבל"ע אבל במקנה לכשיבא בעולם מהני וטעם הדבר הואיל שדעתו שיחול הקנין בעת חלות הקנין מהני רק דבר שצריך קנין או משיכה בזה לא מהני כיון שכבר עבר הקנין בעת ביאתו לעולם ומעתה אני אומר דאף דבעושה שליח על אחר זמנו לא מהני באינו יכול לעשות כעת מ"מ בשליחות שנגמר בדיבור בעלמא וודאי מהראוי דיחול אף לאחר זמן והיינו שיתחיל הדבר בעת ביאתו לעולם וא"כ מה בכך דלא מצי עבד השתא למה לא יוכל לעשות שליח על לאחר זמן ושאני במינוי שליחות לקדושין הואיל שצריך שליחות מינוי בעדים בעת שנתמנה א"כ אם בעת האמירה להשליח אינו חל השליחות ואח"כ כשחל השליחות אין כאן עדים להכי לא מהני יעוי"ש שמאריך בטעמיו וכתב שנראה דבר זה ברור בעיניו מאד יעוי"ש א"כ לדעתו להנך דסוברים באומר לכשיבא לעולם מהני יכול ג"כ לעשות שליח על אחר זמן לכשיבא הדבר לעולם אפי' היכא דלא מצי עבד השתא משווי' שליח על אחר זמנו יעוי"ש א"כ בנידן דידן ג"כ הוא אף שנקרע השטר מ"מ הואיל שאמר לאחד מן העומדים שיהיה שליח להקנות על אחר זמן לכשיבא הדבר לרשותו מהני הקנאתו ע"כ יכול הלוקח לומר קים לי כהנך דמהני באומר לכשיקנה בעולם א"כ ממילא מצי משוי שליח לאחר זמן לכשיהיה ברשותו והקנאתו של השליח מהני שאקנה:
אכן נלפענ"ד אין דברי הרב בעל ישועות יעקב מוכרחים כיון שכתב הרשב"א בנדרים פ"ד דף ל"ו דדין שליחות לאו מדין דניחא לי' או לא ניחא לי' אלא גזירת הכתוב הוא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם ע"כ צריך למנותו לשליח בפירוש ולא מהני מה שניחא לי' יעוי"ש וגם עיין בקצה"ח ס' רמ"ג ס"ק ח' שם א"כ י"ל היכא דמינה אותו בדבורו בעת שלא חל השליחות אף שאמר לו על אחר זמן מ"מ י"ל דלא מהני הואיל דבעת חלות השליחות פסקה הדיבור והוה כמו שעבר הקנין בעת ביאתו לעולם וכקו' הר"ן בנדרים דף כ"ט ע"ב ד"ה מדעם דהוי וכו' שהקשה שם אמאי מהני הקדש לאחר למ"ד נימא פסקה הדיבור כמו גבי משוך פרה זו ולא תקנה לך עד לאחר יום דאמרינן פסקה המשיכה ותירץ הר"ן שם דשאני הקדש דאמירה לגבוה כמסירה מעכשיו דמי לא שייך במשוי שליח באמירה על לאחר זמן א"כ לא מהני שליחות אפי' למ"ד באומר לכשיהיה בעולם קנה מהני אבל היכא שכבר עבר הקנין כ"ע לא מהני א"כ בשליחות לא מהני אף כשיאמר על לאחר זמן וק"ל:
ובזה נכונים ג"כ דברי הגט פשוט בס' קכ"א הובא ג"כ בקצה"ח ס' ר"נ סעיף קטן ח' שם הא דגוסס מתנתו מתנה ז"ל דהתוס' מפרשי פ' רשב"ם פ' יש נוחלין בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין בו כח ליתן וכונת דבריהם הוא דבגמרא הקשו יכיר למה לי אי לימא לתת לו פי שנים פשיטא דנאמן מגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה ואוקמי דקרא איצטרך בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואינו יכול לדבר וכיון דאינו יכול לדבר ולומר אני נותן מתנה זו לפלוני אע"פ דע"י שאלה שישאלוהו אתה רוצה ליתן מתנה זו והרכין ראשו והוא שפה מדעתו הוה מתנה:
מ"מ כיון דהוא לבדו אינו יכול לדבר אלא צריך שיאמרו לו אחרים והוא ירכין בראשו לית כאן מגו דאי בעי למיתבא לי' ולכן איצטרך יכיר דנאמן לומר זה בני בכורי לתת לו פי שנים בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס דלית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' כיון שאינו יכול ליתן לו עפ"י דבורו לבד אם לא ע"פ שאלת אחרים בכה"ג לא חשיב מגו. וכתב הקצה"ח על זה וז"ל אמנם כן דבריו ערבים וחביבים אבל אינו עולה פרושו כלל. דמפרושו נראה שהוא מפרש דאומר זה בני בכור כשהוא גוסס ומשו"ה לית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' כיון שאינו יכול לדבר וא"כ למה אמרו בנכסים שנפלו כשהוא גוסס הא הנכסים יכולים להיות אצלו מימים ימימה אלא כיון דהכרה על הבכור הוא כשהוא גוסס לית לי' מגו כיון דאין בידו למיתבא כ"א ע"י אחרי' שישאלוהו ומדנקט בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס משמע דהכרה על הבכור אמר בעודו ברי ופריך שם לר"מ דאמדשל"ב אית לי' מגו דאי בעי הוה מיתבא לי' ולזה משני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלאו בר אקנויי הוא ולדברי הג"פ גוסס נמי שפוי בדעתו אין אנו צריכים לדבורו ולא לדיבור אחרים שישאלוהו הואיל שנתן כבר וכו' עכ"ל הקצה"ח. והנה לכאורה צריך להבין מה מגו הוא דליתבא הא ירא שיהיה נקרע השטר ולא יהיה יכול הקנין לחול אח"כ אבל ז"א כי מ"מ יש לו מגו דיאמר דיקנה הבכור אח"כ במשיכה או בקנין חזקה ובאומר משוך אחר למ"ד יום או חזק וקני אחר זמן יכול למשוך או לחזוק אפי' שלא בפניו ושפיר מקשה הגמרא אכן כראה לפי מה שהקשה הבית כהונה הובא באו"ת ח"מ ס' סמ"ך לשיטת הפוסקים דאין זכיה לקטן רק מדרבנן אף דיש דעת אחרת מקנה אותו א"כ מאי מגו יש לו ותירצו או"ת והנתיבות דמ"מ יש לו מגו דהיה מקנה לאחר ולומר קני ע"מ להקנות בעת שיבא לכלל גדלות יעוי"ש אבל לי העני אין נוח לי עדיין תירץ זה כי מ"מ קשה הא צרכינן קרא באומר על בנו שהוא שוטה זה בני בכור הוא א"כ לית לי' מגו כי בשלמא בקטן י"ל כתרוצם דאית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' ע"י אחר ולומר קני ע"מ להקנות לכשיבא לכלל גדלות והיינו מטעם דאתי' שום פעם עכ"פ לכלל גדלות: אבל לא בשוטה וכעין שהעיר בקצה"ח ס' רמ"ג שם על גוף הזכי' אי מהני לשוטה דלא דמי לקטן מטעם הנ"ל יעוי"ש. ומזה מוכח לענ"ד דגם בשיטה זכין לו מ"ה אפילו היכא דלא אתי' לכלל דעת. אפילו היכא דלא שייר קני ע"מ להקנות ולפ"ז שפיר משני הגמרא אפי' באומר זה בני בכור בעודו בריא מ"מ לית ליה מגו דאי בעי מיתבא ליה במתנה כי י"ל דאשמעי' קרא באומר על בנו שוטה זה בני בכור וליכא למימר דיכול לזכות לו ע"י אחר דעל זה משני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס א"כ אין כאן דבר שנוכל לו עתה להקנותו. וא"ל הא מ"מ יכול לעשות שליח לזכות לשוטה בעת שיבאו הנכסים לרשותו ולר"מ אדמדשל"בל ז"א:
כי הלא נודע שיטת התוס' פ' איזה נשך דף ע"א דכל דהנותן אינו מפקיר הדבר שנותן הו"ל ג"כ תמיד שלוחו של הנותן לזכות לחבירו יעוי"ש בתו' ובקצה"ח ס' קפ"ב ס"ק ב' א"כ מה מהני בנכסי' שיפלו לו כשהוא גוסס דיזכה בהם השוטה הא אין לו יד לזכות וגם ע"י אחר לא מהני אף דזכי' עדיף משליחות מ"מ כיון שצריך להיות ג"כ שלוחו של המזכה ובנכסים שאין לו בעת שיעשה השליח א"כ הוה כאלו לא מצי למיעבד השתא דלא מצי למשווי' שליח אף לאחר זמן וא"ש תירץ הגמרא הנ"ל ומיושב קו' הקצה"ח על הגט פשוט הנ"ל. וא"ל הא שם אזל הסוגי' אליבא דר"מ דא"מדש"לב"ל. א"כ נימא דגם למשווי' שליח על אחר זמן מהני דאז חף שאינו יכול לדבר מצי למיעבד. הוה אפילו בנפלו לו נכסים בשעה שהוא גוסס מצי למיעבד ע"י שישאלוהו ז"א:
כפי שכתבנו למעלה הואיל דגם לר"מ צריך שיהי' בעת שבאו לעולם בר קנין ולא שיהי' הקנין כבר עבר א"כ בשליחות שיהי' אח"כ לכשיבאו הנכסים בעולם בשעה שהוא גוסס יהי' נעשה בעת ההוא שליח ע"י אמירה שמינה אותו שליח בעת שהי' בריא ז"א כי בעת ההוא כבר פסקה דבורו והוה כאלו הקנין כבר עבר וכמו שכתבנו למעלה:
ויעוין בתשובתי בסי' ע' שהבאתי שם דברי תשובת אלש"ך שמוכיח באלמנה שתפסה ע"י שליח למזונותיה דמהני מהא דתשובת הרי"ף שהביא הר"ן פ"ק דגיטין וה"ה בפ' מה' מלוה דלא אמרו דתופס לב"ח קונה אלא היכא שהלוה גוסס שלא יהיה נעשה מטלטלי' אצל בניו וכתב האלשיך ז"ל וז"ל מעתה ק"ו הדברים מה כשהלוה גוסס דרוב גוססין למיתה דהוה כאלו כבר זכה היורש ולא משתעבדי לב"ח מטלטלים ומיפטרי מחוב אפ"ה לא חשו לפסידא דילי' ואמרו דקנה התופס לב"ח כ"ש הכא בתפסה למזונותיה ע"י שליח דיורש חייב מן הדין דנכסי היורשים משתעבדין למזונות דלית דין ולית דיינא דילמא דאלום כחי' דיורש משליח דתפס למזונות עכ"ל. אלמא דאין חילוק בין אם כבר יש להם להיורשים זכיה להיכא שעדיין אין התחלה לזכיה דאל"כ מה ראיה מהא דתשובת הרי"ף דמהני תפיסה מגוסס דלא מיקרי חב ליורשים הא י"ל דשאני התם דכל זמן שיש רשות בעלים על החפץ אין עדיין שום זכות להיורשים להכי לא מיקרי חב לאחריני:
אבל באלמנה שתפסה למזונותיה ע"י שליח שכבר זכו היורשים מנ"ל דלא מיקרי חב לאחריני א"ו דהרב אלש"ך סובר דאין לחלק בכך ואמרי' דב"כ וב"כ חב להם מיקרי באם ברור שיבא הדבר לרשותם כמו בגוסס דרוב גוססין למיתה דהוה כאלו כבר בא לידם. חב לאחרים מיקרי א"כ בלא זה לא קשה קושיתנו הנ"ל אף בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס יש לו מגו דאי בעי מיתבא ליה במתנה אחר ושיהי' נעשה שליח בעת שיבאו הנכסים לרשותו ז"א. כי לפי תירוץ הגמרא דאיירי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס א"כ א"י להיות שליח לזכות ולחוב ליורשים דחב ליורשי' חב לאחרים מיקרי וכמ"ש הרב האלש"ך הנ"ל גם אין לומר דדמיא זה להא דסי' ק"ה בח"מ אם הלוה אמר לאדם זכה לפלוני אין אחד מבעלי חובות יכולים לגבות מאלו שכבר זכו בהם אחר אלמא היכא דבעל דבר בעצמו נותן להשליח לזכות מהני אפילו במקום שחב לאחריני דרשאי אדם לעשות בשלו מה שרוצה כי ז"א לכאורה מה שרציתי לומר טעמא דהרמב"ם בזה הוא. הואיל דאפילו אם לא יקבלנו אחר לזכות לחבירו יכולים הבעלים ליתן את שלהם בעצמם לאחרים ויכול השליח לומר מה אפסדיכם. הלא גם בלעדי הי' יכול לעשות זה א"כ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דאין בו כח ליתן במתנה וכמו שכתבו הרשב"ם והג"פ הנ"ל א"כ בלעדי השליח לא יכול ליתן בעצמו המתנה לכאורה שפיר הוה בשליחתו חב להיורשים ולא יכול להעשות שליח לזכות בעת שהוא גוסס אבל באמת המעיין בתשובתי שם נראה שהוכחתי דגם אם לא הי' באפשרי לעשות בעצמו הקנין ג"כ מהני אף שחב לאחרים מ"מ התורה נתנה רשות לאדם ליתן את חפציו למי שירצה לכן יוכל לזכה ע"י אחר אפילו היכא שחב לאחרים כי רשאי אדם לעשות בשלו כמו שירצה. יעוי' בספרי צל"דא בתשובה הנ"ל. ע"כ הוכחתי הנ"ל נצבה וקמה דלהכי לא נעשה שליח כיון דהמינוי שעשה אותו שליח בדבורו כבר פסק והוה כאלו הקנין כבר עבר ולא מהני דבורו שיהי' נעשה שליח. ע"כ בנ"ד באם אין בידו השטר שיהי' קונה אג"ק לא מהני מה שמוחזק במטלטלים. אפילו לדעת המרדכי הנ"ל גם בל"ז אין הלכה כדיעה זו לדעת הט"ז שם ובל"ז א"י לומר קים לי ומכש"כ כשאין בידו השטר דברי ידידו אברהם נ"ה יענר: