שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן יב
שאלה בנידן ראובן ושמעון שקבלו פקדון ביחד להנך פוסקים בש"ע ח"מ ס' ע"ז ויעוי' בס' מחנה אפרים ה' שומרי' ס' כ"ז ובר"ן פ' שבועות הפקדון שכל אחד לא נעשה נפקד רק על מחצה ועל חצי השני הוא ערב איך הוא הדין. אם אחד מהם היינו ראובן פשע בשמירת הפקדון ולכאורה אם נימא שרק על מקצת נעשה שומר א"כ אינו חייב בפשיעה רק על מקצת שנעשה שומר עליו ועל מקצת השני פטור הואיל שאינו שומר עליו כי אם חבירו שמעון, ושמעון לא פשע שיחייב ואם ראובן שפשע פטור על מקצת השני ממילא גם השני פטור אפי' מכח ערבות:
והנה אין להביא ראי' מהרמב"ם בה' נזקי ממון פ"ד ה' ז' ז"ל מסר שורו לחמשה ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע בשמירתו חייב עכ"ל הרמב"ם והוא מגמרא ב"ק דף יו"ד היכא דבלאו איהו לא מינטר איהו דקעבד היזיקא א"כ כמו כן נמי היכא ששנים קבלו פקדון ופשע א' מהם ובלאו איהו לא מינטר י"ל שיהי' הוא חייב בכולו אבל באמת ז"א כי שאני התם אף דאינו שומר כי אם על מקצת ועל המחצה השני לאו שומר הוא מ"מ הואיל דעל ידו אתעבד ההיזק י"ל דמזיק הוא עכ"פ אבל לענין שיתחייב בפשיעה שאין אדם חייב רק באם הוא שומר. י"ל שפיר כיון דאינו נעשה שומר כי אם על מקצתו אפשר שלא יהי' חייב בפשיעה על מקצת השני אשר באמת לא נראה כן מדברי הפוסקים ע"כ נלענ"ד דבאמת בכל מקום היכא דאין מוטל החיוב של שומרים על שומר השני ואין הב"ד יכולים לחייב את השני לא מכח פשיעה ולא מכח ערבות כעין נידן דידן י"ל דעל כעין זה קיבל כ"א עליו שיהי' שומר בכולו שאם הוא יפשע בו והיה הוא חייב ככולו הואיל שאי אפשר להטיל חיובו על השני לא מכח פשיעה ולא מכח ערבות אם כי לע"ד דבר פשוט הוא יש להביא ג"כ ראי' לזה מגמרא ב"ק דף ק"ח בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברא מהו כגון שמסר שורו לשני בגי אדם וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מי אמרי' בחד קפד רחמנא דלא לשלם חומשא וכפילא אבל הא האי משלם חומש והאי משלם כפל או דלמא על חד ממונא קפד רחמנא יעוי"ש:
והנה אם נימא דאינם שומרי' כל אחד ואחד רק על חצי א"כ איך אמרי' דעל חד ממונא קפד הא אינו משלם כפל רק על מחצה וא"כ נהי דעל חד ממונא קפד מ"מ איך יפטור הכפל ממקצת זה את חבירו מחומש על מקצת הב'. כיון שהוא ב' תביעות:
וראיתי קושי זו בס' שו"ת מוהרי"מ זצ"ל אשר יצא מקרוב לאור בחלק ח"מ בס' ג' ותירץ וז"ל. דלא מבעי' ליה באמת רק על מחצה שמשלם מהכפל אי משלם הא' חומש על זה המחצה ג"כ או אינו משלם חומש רק ממחצה ודוחק עכ"ל אבל לפי מה שכתבנו לעיל א"ש כי כמו בשנים שקבלו פקדון והם שומרי חנם וא' מהם גנב אותו פקדון לפי דברינו שכתבנו למעלה הוא חייב בכולו כן נמי י"ל באם נשבע א' והודה והשני נשבע ובאו עדים א"כ בעת שנשבע השני כבר הודה הראשון נמצא הוא הוא הגנב והראשון אין אנו יכולים לחייבו על גניבה זו כלל כיון שמצידו אין מניעה להחזרת הפקדון מפני שכבר הודה ולפי מה שבארנו היכא שאי אפשר להטיל החיוב על אחד מוטל החיוב על השני מי שעבד היזיקא והוא מחויב ממילא בכולו כפל ושפיר אמרינן דהכפל פיטר את הראשון שהודה מחומש דעל חד ממונא קפד רחמנא דלא לשלם כפל וחומשא וא"ל איך אנו יכולים לחייב את השני כפל על כולו באם גם הראשון חייב חצי קרן כי טרם שהודה בעת שטענו שניהם טענת גנב אז כל או"א נעשה נפקד רק על מחצה הואיל שחיוב זה מוטל בעת ההיא על שניהם ז"א כי מ"מ י"ל בשעה שנשבע השני אחר שהודה הראשון הרי הוא נעשה גנב למפרע על כולו דאין לומר דהוה כעושה גניבה מחדש על הפקדון בשעה שנשבע ועל גניבה זו א"א לחייב את הראשון רק על השני מוטל החיוב כל הקרן מכח טענת גנב בפקדון ועל אותו פקדון מחייב כפל ככולו ז"א דא"כ מה זו שאמרו בגמרא דעל חד ממונא קפד רחמנא הא באם אתה מחייבו כפל על הגניבה החדשה שאחר ההודאה של הראשון בוודאי הוה כשתי תביעות דבשעה שאתה רוצה לחייב את השני כל הקרן שוב אין הראשון חייב וחומשא של הראשון הי"חל על עת שהי'גם הוא גנב ועל עת ההיא שפיר יוכל לחייבו חומש על מחצה מחמ' שלא נתחייב השני כל הקרן רק אח"כ בשעת הגניבה החדשה אכן בוודאי ז"א רק הואיל שנמשך גניבתו מן אז שטען טענת גנב אמרי' דמאז נעשה גנב באם ישבע אח"כ על טענתו כי. באמת אף ששומר אינו חייב כפל רק בטוען טענת גנב ונשבע דווקא הואיל שלא עשה קנין בגוף החפץ. יעוי' בח"מ בס' שמ"א בנתיבות ס"ק ח' מ"מ י"ל בטוען בב"ד טענת גנב ואח"כ נשבע י"ל דנעשה גנב למפרע מה שטוען טענת גנב ובמה שנשבע אח"כ לחוד לא נעשה לבד גנב מחדש דאל"כ מה זו שאמרו חד ממונא קפד רחמנא דלא לשלם כפל וחומשא הא הכפל מתחייב אח"כ מחדש ולמה יפטור זה הכפל מחדש את החומש דמעיקרא מאותו הראשון א"ו אף דנשבע אח"כ נעשה ג"כ גנב למפרע על טענתו טענת גנב בפקדון שטוען בראשונה, א"כ אפשר לומר דגם בשניהם טענים טענת גנב ושניהם יחד רוצים הפקדון עכ"ז כוונת כל אחד באם השני יודה והוא יחזיק במחשבתו לגנוב אז הוא יהי' הגנב על כולו ומכש"כ אם התנו ביניהם בפירוש כך ובכעין זה אם אחד נשבע והודה והשני נשבע ובאו עדים אז הוא נעשה הגנב בכולו למפרע באם אח"כ נשבע והוה כאלו הוא גנב את כלו ואמרי' דנעשה ג"כ נפקד על כולו. כי באם לא יהי' נפקד על כלו וגנב וודאי הוא כלו א"כ לקתה מדת הדין שלא לחייב כפל את שניהם זה בוודאי אינו הלכך היכא דא"א להטיל חיוב כפל בגנבתו על השני כבר בארנו שמי שעבד היזיקא חייב ע"כ הוא חייב בכל הקרן כי נעשה ג"כ גנב על כלה למפרע בלי השני ע"כ חייב וודאי בכל הכפל ושפיר הוה אבעי' אם חד ממונא קפד רחמנא כי על אותו פקדון שגנבו חייב אחד כל הקרן וכל תכפל והשני אף שמודה ומתחרט מגנבתו מ"מ כבר נתחייב ג"כ חומש על חצי והוה על חד ממונא ועדיין צל"ע בזה ועפ"ז מיושב נמי קו' התו' מה מהני בנשבע והודה תחלה למ"ד מודה בקנס ואח"כ בא עדים חייב ג"כ כפל א"כ בחד גברא כ"ע מודים דקפד רחמנא דלא לשלם חומשא וכפילא יעוי"ש בתוס' ד"ה חד הודה וחד באו עדים יעוי"ש אבל לפי הנ"ל כי אף שגם הוא משלם כפל מ"מ אינו חייב כי אם על מחצה הפקדון שנעשה נפקד עליו ועל המחצה השני שלא נעשה נפקד אינו חייב כפל וחייב חומש ושפיר מבעי' בגמרא דעל חד ממונא קפד רחמנא דלא לשלם חומשא וכפילא:
אבל לפ"ז תהדר קו' התוס' לדוכתי' אמאי לא נקטו הא בעי' בחד נשבע ובאו עדים וחד נשבע והודה וא"ל כתרוצם הואיל דעדים העידו על שניהם א"כ גם השני שנשבע והודה חייב כפל ולפי הנ"ל ז"א כי לפי שכתבנו לעיל אינם חייבים כ"א וא' כ"א חצי כפל ואבעי' יכול להיות על מחצה השני שיתחייב המודה חומש כי על כפירת ערבות אינו חייב כפל אכן באמת אין זה קושי כ"כ כי ניחא לי' לבעל אבעי' לשאול שיתחייב המודה חומש על כלו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מכפל וגם למ"ד דמוד' בקנס ואח"כ באו עדים חייב עכ"פ יש האבעי' עכ"פ על מחצה אבל אי הוה נקט נשבע ובאו עדים וחד נשבע והודה אבעי' אי אפשר להיות במציאות רק על חומש מהמחצה ולא יותר ע"כ ניחא לי' למינקט האבעי' בנשבע והודה תחילה ואח"כ באו עדים שאבעי' יכול להיות על חומש כולו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ולמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הנה האבעי' עכ"פ על חומש מהמחצה:
והנה יש מקום לענ"ד להסביר הסברה למה לא אמרי' דרק אח"כ בשעה שנשבע יהי' גנב ולא על למפרע ויהי' חייב כפל רק על טענתו ושבועתו של אח"כ הנה י"ל כי אי אפשר לומר כך כיון דבשעה שהתחיל לטעון טענת גנב כלה שמירתו א"כ אם נימא דרק אח"כ בשעה שנשבע נעשה גנב ולא למפרע אז שוב אינו טוען טענת גנב בפקדון הואיל שאינו אז שוב נפקד והתורה לא חייבה רק דווקא בטוען טענת גנב בפקדון ע"כ אמרי' דחיובו מתחיל עוד בשעה שהתחיל לטעון טענת גנב ואז עדיין שומר הוה וחייב על טענתו טענת גנב בפקדון ורק כיון שעדיין מחוסר מעשה להכי אם נשבע אח"כ והוה כאלו עשה ג"כ מעשה בגניבה להכי שפיר חייב על למפרע:
אכן נראה לפע"ד היכא דשניהם טענו טענת גנב בפקדון ונשבעו שניהם ואח"כ הודה אחד והשני מחזיק בכפירתו וגניבתו מ"מ אי אפשר לחייבו כפל בכולו כי בשעה שטענו טענת גנב ונשבעו לא הי' מעשה גניבת כל או"א כי אם על החצי ואיך נוכל לחייבו כפל על כלו. בשלמא אם נשבע אחד והודה ואח"כ נשבע השני אמרינן דבשעה שנגמר מעשה הגניבה אחר שהודה הראשון הוא באמת בעת ההיא גנב על כלו ושפיר נוכל לחייבו גם על למפרע על כלו דכן הוא הדין אם הוא באמת גנב על כלו יהי' חייב ג"כ על כלו אבל כל זה באם גמר המעשה של הגניבה הוא על כלו וכגון שנשבע אחר שהודה הראשון אבל באם נשבעו שניהם טרם שהודה אחד מהם הנה גמר המעשה של הגניבה כאו"א אינו רק על חצי אז אינו חייב כל אחד מהם רק חצי כפל ולא כולו:
ולפ"ז יש לישב דברי הרמב"ם פ"ד מה' גניבה. שמפרש להאי אבעי' לענין כפל ולא לענין חומש יעוי"ש בטור ס' שנ"ב ובב"י שם אבל לפי הנ"ל א"ש כי לפי גירסת הרמב"ם בטענו שניהם טענת גנב ונשבעו ואחד מודה ואח"כ באו עדים א"כ כיון שזה שמודה ב"כ וב"כ משלם חומש ממחצה שהוא נעשה נפקד עליו והוה כתביעה מיוחדת ואין מחצה הכפל השני שחייב השני פוטר את הראשון מחצי חומש שחייב א"כ יותר יש לנו לומר שאבעי' הוא על הכפל שיהי' השני פטור אפי' מאותו מחצה שחייב להך סברה דעל חד ממונא קפד רחמנא הואיל שהראשון שהודה אף שפטור מכפל מ"מ חומש חייב על כולו לא מבעי' על מחצה שנעשה נפקד עליו וודאי חייב אבל גם על מחצה השני שלא נעשה נפקד עליו אף שאינו חייב כפל מ"מ חומש חייב כי חומש חייב על כל מי שנשבע לשקר אף על ערבות א"כ באם הוא חייב חומשא על הכל אז השני פטור מכפל לגמרי כיון דעל חד ממונא קפד רחמנא ולהיפך לא מצי לאבעי' שיהי' אידך פטור מחומש על הכל ז"א כיון דהשני אינו משלם כפל כי אם על החצי מחויב אידך לשלם עכ"פ חומש על מחצה אבל לפי גירסת הגמרא בחד הודה וחד נשבע ובאו עדים א"כ השני חייב כפל ג"כ בכולו ע"כ יכול להיות אבעי' אם אידך פטור מחומש ג"כ מכולו כמו על הכפל ונקטא הגמרא שפיר האבעי' לענין חומש וק"ל:
ואגב אכתוב מה שראיתי עוד באותו תשובה בס' ג' בשנים שנתחייבו לאחד דבר שאינו קצוב ונסתפק אם יכול המלוה שהוא מוחזק בשל אחד מהם לומר קים לי כדעת הרמב"ם שיכול להתחייב א"ע בדבר שאינו קצוב נגד החלק של חבירו שהוא אינו עליו רק ערב או נימא כיון דאין נפרעי' מן ערב אלא מן הלוה תחילה ונגד הלוה הוא אינו מוחזק אי מהני תפיסתו מאחד על ערבות מהשני או דיכול לתפוס עבור הערבות דהוה כלית לי' נכסי ללוה יעוי"ש אבל לענ"ד יש לפקפק דשאני בלית לי' נכסי מהיכא דפטור מדינא וב"ד פוטרו מטעם דאינו מחויב בדבר שאינו קצוב:
אבל כשאני לעצמי אני אומר לפי מה שמבואר בח"מ ס' קכ"ט סעיף ח' בהג"ה שם מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו לך עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך והעמיד לו ערב בעד הדמים אע"פ שלגבי שואל הוה אסמכתא ופטור מ"מ הערב חייב לשלם יעוי"ש מה שמחלקים דשאני היכא דיש לוה ונפקע חיובו אז אמרי' אין נפרעי' מן ערב אלא מן הלוה תחילה. אבל היכא דליכא כלל לוה א"כ הי' ערבות על אופן שאפי' בלא לוה יהי' חייב להכי חייב בערב יעוי"ש היטב א"כ בנידן ספק דידי' ג"כ הכי הוא שבמ"נ מהני תפיסתו נגד אחד ג"כ בשביל ערבות מחמת שיכול לומר קיים לי בהנך דיעות שיכול לחייב א"ע בדבר שאינו קצוב וגם השני חייב ואם תרצה לומר הואיל דאין אתה מוחזק נגד השני אז הדין הוא שפטור מחמת שהב"ד פוסקי' דאין אדם מחייב א"ע בדבר שאינו קצוב ז"א כי במ"נ אם באמת הדין כך שאינו יכול לחייב א"ע דבר שאינו קצוב א"כ הוה כליכא לוה כלל ממילא נתחייב ערב אפי' היכא דלא יכול לאשתלומי מאידך כמו בערב על חיוב דמים של אסמכתא דערב חייב כמבואר בח"מ ס' קכ"ט הנ"ל אבל לעולם היכא דלוה פטור מלשלם מכח ספיקא דדינא והתחיל להיות לוה רק דנפקע מחיובו ע"י ספיקא דדינא לא יכול לתפוס ג"כ מן ערב מפני שאין נפרעים מן ערב אא"כ מן הלוה תחילה ולא אמרי' דהוה כלית לי' נכסי הואיל שב"ד פוטרי' אותו מחמת ספק והי' נלענ"ד לישב קצת דברי הרב המגיד פ"ג מה' גניבה בפרה שאולה וטבחה בשבת דפטור וזה כרב פפא דחיובא דשומר משעת פשיעה והקשו על הרמב"ם שפסק בפ"א מה' שאלה דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים ומתה או טבחוה משלמים דמים מנכסיו ויעוי' בהרב המגיד ובכ"מ וז"ל אני אומר דרבינו לא הוה גריס ופליגא דר"פ ולא היינו ר"פ דהאי דר"פ אינו ענין לכאן וכו' כי באמת לאו למימרא דמשעת שאלה לא איחייב באונסין כלל דהא וודאי משעת שאלה חייב בהו אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד שמא לא תיאנס ואם תיאנס יתחייב נמצא בשטבחוה אז נתחייב בפועל ואומר חיובו בכח התחיל משעת שאלה וא"כ כי אמרי' הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבי' לשלם טעמא משום דמחיים נשתעבדו נכסי' בשעת שאלה שאם תיאנס יגבה מאותן נכסי' ורב פפא מודה בהא עכ"ל הרב המגיד וכ"מ וכת' הקצה"ח בס' שמ"א סעיף ג' וז"ל אמנם לא יכולתי לירד לסוף דעתו הרמה דכיון דאמרי' דאפי' מתה ביד יורשים חייבים לשלם מנכסים שהניח עכר"ח חיובו בכח הוה משעת שאלה אם תיאנס ואע"ג דלאחר מיתה ליכא תורת חיוב ובמתים חפשי ועכר"ח אינו אלא כמו תנאי שאם תיאנס ואפי' הי' האונס לאחר מיתה שאין בו חיוב אפ"ה כיון שאינו אלא כמו תנאי נשתעבדו נכסיו למפרע וא"כ טבחה בשבת נמי לחייב כיון דכבר נתחייב בשעת שאלה בתנאי שאם תיאנס והתנאי מתקיים גם כשמתה בשבת כיון שאין אנו מחייבים אותו על הטביחה אלא על שעת שאלה וכשטבחה בשבת נתקיים התנאי למפרע ואי נימא כיון דבשבת ליכא חיוב בפועל גם התנאי אינו משום דהתנאי לא הי' להשתעבד למפרע אלא כשתיאנס בשעת חיוב א"כ כשמתה ביד יורשים נמי ליכא תורת חיוב בפועל כללו של דבר לא הבנתי מה בין טבחה בשבת לטבחוה יורשים וצל"ע ובמ"ל שם החזיק ג"כ בדברי הכ"מ יעוי"ש ואנחנו לא נדע עכ"ל הקצה"ח ולפי הנ"ל י"ל בשלמא טבחוה יורשים אף שבעת ההיא ליכא תורת חיוב בפועל מ"מ נשתעבדו הנכסים למפרע מטעם ערבות דנכסי בר נש ערבין לי' וליכא למימר הואיל דלא נגמר החיוב אין נפרעין ג"כ מן נכסי שהם ערבים ז"א. כמו בערב במקום שאין לוה כגון בערב בשביל חיוב שואל שאין חיובו מועיל משום אסמכתא מ"מ מבואר בח"מ ס' קכ"ט הנ"ל דערב נתחייב דעל כך נתערב שאפי' אין כאן לוה כן נמי בלא נגמר החיוב ג"כ הנכסים ערבין לי' וכמו במת לוה דפקע שיעבוד גופו וליכא שוב לוה כלל אפ"ה נחתינן לנכסי מטעם ערבות כי על כך נעשו הנכסים ערבין כ"נ מכש"כ היכא שרק לא נגמר החיוב וליכא לוה אמרי' דעל כך נעשו הנכסים ערבין משעת שאלה וליכא למימר אין נפרעין מן ערב אא"כ מן הלוה תחילה ז"א כיון דליכא לוה כלל עדיף מהיכא דיש כאן לוה ורק נפקע החיוב כמ"ש לעיל אבל בטבחה בשבת דבאמת אף דק"ל בדר"מ מ"מ הב"ד אומרים לו דהוא מחויב לשלם כמ"ש הש"מ ב"מ דף צ"א יעוי"ש א"כ באמת נגמר החיוב רק דאנן לא נחתינן לנכסי' דקלבדר"מ אבל עכ"פ איכא לוה אז בזה שפיר אמרי' אין נפרעין מן ערב היינו מן הנכסים שנשתעבדו משעת שאלה אא"כ מן הלוה תחלה ומן הלוה נפקע חיובו מכח ק"ל בדר"מ גם הם פטורים ולא אמרי' דהוה כלית לי' נכסי ללוה רק משום דפטרינן אותו ולהכי גם ערב פטור וק"ל דברי אברהם נ"ה יענר: