אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן יא

סימן י

שלום לכבוד החריף ובקי חו"ש מו"ה יצחק משה נאדיל נ"י:

אם כי אנכי מוטרד בטרדות רבות כנודע לכל. מצאתי און לי לכתוב איזה שורתיים להשיבו מפני כבוד ולאמר לכבודו כי תמהתי על השואל בהנך כללא דמצוה הבא בעבירה ועשה דוחה ל"ת. ולא העלה בהם שום דבר חדש אשר לא נתאמר בבית המדרש ודשו בו רבים יעוי' במקנה קדושין דף ל"ח בתוס' ד"ה דאקריב עומר ובס' טעם המלך הגהת שעה"מ מה' סוכה ובשו"ת שאגת ארי' כלם העירו בזה ותרצו כדברי ר"ל היכא דאפשר לקיים שתיהם וגם על אריכות דברי מעלתו המתהפך ג"כ בדברים אשר הוכפלו ונשנו בין ראשונים ואחרונים בענין מצהב"ע אם הוא דאוריית' או דרבנן אין הכרחי להאריך בהם רק על מה שמעכ"ת מעורר שהקושי דעשה תדחי ל"ת תסובב נמי על גזל אמינא למעלתו כי לא נרא' לי קושי זו. כי נלפע"ד אף דוויתרה רחמנא שיודחה ל"ת מפני עשה. לא וויתרה בממונא של אחר שיובטל ממוני' מפני עשה של חבירו וכעין שאמרו בביצה דף ל"ח נהי דאיסורה בטל ממוני' לא בטל וזה אמת ונכון בסברה ואצ"ל מחמת שיש בגזל ל"ת ועשה או משום שאפשר לקיים את שתיהם וק"ל ועל מה שהעיר מעלתו לתרץ קו' התוס' ע"ז דף כ' ז"ל.

מה מקשה תוס' למ"ל לא תחנם. ז"א מקרא דאו מכור לא הוה ידעינן זאת. דה"א דווקא מכירה מותר אבל אם אינו מקבל טובה אסור אף שאינו מתכוין לחונן אותו למשל שמתכוין לעשות בזה מצוה ומ"מ אינו מקבל לעצמו שום טובה. כי מצוה לאו להנות ניתנה להכי קמ"ל קרא לא תחנם דוקא בעושה דרך חנינה אבל באם אינו עושה דרך חנינה אף שגם אינינו להנאת עצמו מ"מ שרי וגם על זה יש פירכא כי מכל מקום מה מקשה תוספת למ"ל או מכור לנכרי שמתנה אסור הא בל"ז אסור משום לא תחנם הא מלא תחנם נשמע דאסור ליתן לו דרך חנינה אבל היכא דעושה לו טובה לא מחמת חנינה אף שהוא לא מקבל שום טובה לעצמו רק יגמלהו טוב בשביל דבר ואינו מקבל לעצמו שום טובה אבל גם לא יעש' לו זאת בשביל חנינה הו"א דמותר קמ"ל קרא מכור לנכרי דווקא שרי דאינו מותר רק היכא שמקבל לעצמו טובה שהוא כעין מכר אז שרי בשלמא קו' התוס' למ"ל לא תחנם שפיר מקשה תוס' אחרי שגילתה רחמנא מכור לנכרי דווקא למ"ל לא תחנם הא כבר גילתה התורה דרק דרך מכירה מותר שפיר ידעינן דצריך דווקא לקבל טובה שהוא כעין, מכר אבל בלא קבלת שום טובה אסור דלאו מכר הוא. וזהו לענ"ד קו' התוס' למ"ל לא תחנם דליכא למימר לאשמעי' היכא דאינו על צד חנינה מותר ז"א כיון דאמרה תורה מכור לנכרי דווקא. וודאי אסור רק היכא דמקבל טובה דהוה כעין מכירה הא בל"ז אסור ושפיר מקשה תוס' למ"ל לא תחנם. גם מה שמעיר הואיל דתפלה בצבור אינו רק מדרבנן לאו קבלת טובה מיקרי ע"כ עובר על לא תחנם מדאורייתא היכא דמשחרר עבדו להשלימו למנין. תמהני הלא הסברה נותנת בכל מידי דיש נייחי' דנפשי' לו יהי' מאיזה דבר שגורם הנייחא כמכירה חשיבא יעוי' תוס' גיטין דף י"א. היכא דעבד נייחא דנפשי' לאו כמתנה חשיבא לענין תן כזכי יעוי"ש ויעוי' ג"כ בקצה"ח ס' קפ"ב שהביא דברי הרשב"א שלב יודע אם לחסד או לגמילות יעוי"ש ומה לי העבד שמצטרף לו אתו לעשרה עושה לו בזה נייחא או אם עשה לו איזה נייחא אחריתא ומכש"כ לשיטת תי"ה דבמצוה דרבנן אמרי' מצוה להנות ניתנה א"כ אם נהנה מן העבד במה שמשלימו לעשרה וודאי הוה כמכרו לו ולא אדע מה שכתב לתרץ הקושי שהקשו על הר"ן מהא דפריך הגמרא בברכות והא מצוה הבא בעבירה הוא וכתב מעלתו וזה לשונו ז"א. דמה שמצטרף למנין לא חשיב טובת עצמו מפני דתפלה היא רק מדרבנן ועובר על לא תחנם עכ"ל וזה תמוה הלא עיקר הקושי הוא על הר"ן מה שכתב יש מתרצים להכי השלימו לעשרה שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו. אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו עכ"ל הר"ן והקשו עליו לשיטתי' דגם במצוה דרבנן תפלה בצבור הוה כצורך עצמו ולאו חנינה הוא. א"כ מה הקשה הגמרא מצוה הבאה בעביר' הוא. הא לאו עבירה היא כלל לשיטת הר"ן הנ"ל ומה מועיל מעלתו בתרוצו לשיטת הר"ן גם תרוצו בפני עצמו בלא דברי הר"ן שלא יסתרו שתי הפוגיות דקו' הגמרא בברכות. הא מצהב"ע הוא אזלא דמצהב"ע הוא דאורייתא גם עובר על לא תחנם מדאורייתא הואיל שאינו מקבל טובה במה שמצרפו לעשרה הטובה ההיא אינה רק מדרבנן ולאו טובה הוא מדאוריית' אבל בגמרא דגיטין אזלא לשיטתי' דשמואל דסובר דמצוה הבאה בעבירה אינו רק מדרבנן א"כ גם על לא תחנם אינו עובר רק מדרבנן ונגד זה הוא מקבל טובה לעצמו שמקיים מצוה דרבנן. ע"כ לא קשה מצ"הבע הוא זהו תורף דבריו. ולא ידענא כוונתו בזה. אף שמצוה הבאה בעבירה הוא רק מדרבנן מ"מ על לא תחנם הוא עובר מדאורייתא אם אינו מקבל טובה לעצמו כ"א מצות תפלה שהיא רק מדרבנן בוודאי לשיטתי' של מעלתו דלא מהני תפלה דרבנן נגד איסור תורה עובר ממילא על לא תחנם מדאורייתא אף דמצהב"ע הוא רק מדרבן. גם מה שמביא דשמואל סובר דמצוה הבאה בעבירה. הוא דרבנן כמ"ש תוס' סוכות דף ט' הלא וודאי לשיטת התוס' דף ט' דמצהב"ע לאו דווקא לשמואל כתבו כן רק סוברי' דכ"ע מודים בזה דמצהב"ע הוא דרבנן. וזהו לשיטת התוס' דף ט' אבל התוס' בסוכות ל' ושאר הראשונים שסוברים דמצהב"ע הוא דאורייתא מתרצים קו' התוס' למ"ל בסוכה גזולה הקרא דחג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה הא הוה מצהב"ע בתרוצים שונים יעוי' רשב"א סוכה דף הנ"ל בד"ה ת"ר סוכה גזולה יעוי"ש א"כ לשיטת הנך דסוברים מצהב"ע דאורייתא גם שמואל סובר כן ויותר הי' לו לומר דשמואל לשיטתי' דמצוה דרבנן לא חישינן אמצוה הבא בעבירה וכמ"ש תוס' בסוכה ד"ה מתוך שיצא בשאול יצא בגזול וכמדומה לי שכן תירץ הנו"ב במהדורא קמא בסוף ספרו אבל הרב נו"ב לא נחית כלל להמלט מהקושי איך עבר איסורא דלעולם בהם תעבודו כי הוא סובר בוודאי דהתרצן שאמר למצוה שאני סובר דמשום מצוה הפקיעו רבנן רשות הרב מן העבד והשתא שוב אינו עובר האדון על עשה דלעולם בהם תעבודו כיון שכבר הפקיעו רבנן אותו מעבדות ועל הב"ד וודאי אינו מוטל שום איסור וליכא עליהם לאו דלא תחנם כי באמת חידוש הוא שחידשה התורה דאדון עובר על לא תחנם באם משחרר עבדו כי איך שייך לא תחנם לאותו שהוא חייב במצות ורק התורה הטילה עשה זה דלעולם בהם תעבודו על אדון שאסור לו לעשות חנינה לעבדו אבל על הב"ד אין מוטל איסור זה שלא יחונן עבד שחייב במצות א"כ שפיר הפקר ב"ד הפקר ולא יעשו הב"ד שום איסור בהפקירם את העבד מעבדות וממילא גם האדון אינו עובר אבל מעכ"ת רוצה לומר דלהכי אינו עובר הואיל דעושה לטובת עצמו ואף שתפלה היא רק מדרבנן א"ה לא חשיבא זאת נגד דאורייתא מרכיב בזה עוד סברה לרפאות בה הקושי ויאמר הואיל שמצו' הבאה בעבירה היא רק מדרבנן א"כ לא איכפת לן ג"כ לגבי דאורייתא ואנחנו לא נדע מה מהני זה לגבי איסור דאורייתא דלעולם בתם תעבודו אם אינו לטובת עצמו כ"א מחמת תפלה דרבנן שלגבי דאורייתא לאו כלום הוא לשיטת מעלתו:

והנה לא אמנע לכתוב מה שאני מהרהר דלהכי רק בברכות מקשה שם אליבא דרב יהודה והא מצוהב"ע הוא וליכא למימר דלטובת עצמו חשיבא הואיל שהיא מצוה כי י"ל דז"א הואיל דמ"מ לאו כמכירה היא כיון דמצוה לאו להנות ניתנה ואינו נהנת להכי לאו כמכירה הוא ושפיר עובר על לאו דלא תחנם וליכא למימר דמחמת מצוה הפקיעו רבנן רשות הרב מן העבד ואינו עובר בעשה בשחרורו ז"א כי מ"מ חנינה מיקרי מה שמשחרר לו להתירו בבת חורין כי אין כח ביד החכמים רק להפקיע הרשות מכח הפקר ב"ד אבל לא להתיר בב"ח א"כ במה שמשחררו בשטר מחננו להתירו בב"ח ועובר על לא. תחנם וכמו שגילתה התורה ועבדו לעולם שמוזהר האדון שלא יחוננו בעבדות כן מוזהר שלא יחוננו להתירו בבת חורין דגם זה בכלל ועבדו לעולם הוא ולהכי מקשה הגמרא שפיר מצו' הבאה בעבירה היא אבל התם בגיטין מקשה הגמרא על שמואל דאמר המשחרר עבדו עובר בעשה מהא דר"א דשיחרר עבדו להשלימו לעשרה ומתרץ הגמרא מצוה שאני. ולא קשה הא מצוה הבאה בעבירה הוא ז"א כנ"ל די"ל דמחמת מצוה הפקיעו חכמים רשות הרב והפקר ב"ד הפקר ועליהם אין איסור וממילא גם אין האדון עובר על לעולם בהם תעבודו כי בל"ז הפקיעו ממנו העבדות וגם א"ל דבמה ששיחררו בשטר עובר במה שמחננו להתירו בב"ח ז"א כי בהפקר לחודא מותר בב"ח אליבא דשמואל דסובר המפקיר עבדו א"צ גט שחרור ולהכי לא מקשה הגמרא שם מצוה הבא בעבירה הוא:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה