שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן טז
בנידן שנשאלתי באחד שהי' לו שני זכותי' על חצירו של חבירו לשפיכות שופכים באויר חצירו ולהעמיד זיזין בחצרו וחילק א"ע בקנין בזה הלשון אסלק א"ע מזכות אחד שאברר לך או מזכות השופכין או מזכו' הזיזין ב"כ וב"כ מזכות אחד הנני מסלק א"ע לחלוטין ידע ידידי כי כבר נשאלתי על שני אחים שבשאר להם בירושה כלי כסף שיש כדי לחלוק והתפשרו קודם חלוקה וזה לשוני וכתב אחד לאחיו בזה הלשון הנה התפשרתי ומהיום ולהלאה ידי מסולקת מכלי כסף של ירושת אבינו והסילוק הנ"ל נעשה ממני בת"כ בפ"מ ויש עדים שבאמת נעשה ת"כ על מה שכתב לו כנ"ל ואח"כ באו הכלים הנ"ל ליד אחיו שסילק א"ע וחוזר מהסילוק הנ"ל ועל הת"כ אומר שאחיו מחל לו הת"כ והשבתי תשובה אשר מתוכה נוכל לדעת בירור דברים ג"כ בענין שאלתו וכזה השבתי:
הנה נלענ"ד הואיל שמוחזק בכלי כסף י"ל דיכול לבטל הסילוק הנ"ל מחמת הטעמים שיבוארו להלן בראשון שכבר מבואר בש"ע ח"מ ס' ר"ט באומר דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו אם לא קנו מידו לא אמר כלום ויעוי' באה"ע ס' צ"ב ובח"מ ל"ז ובכתובות פ' הכותב ברא"ש שם ואף אם קנו מיני' שמבואר שם בח"מ ס' ל"ז דמהני זה א"ש היכא דיש קנין אז אמרי' דאקנוי אקני' לי' אבל הכא בנ"ד לא הי' קנין רק שכתב לי' שטר וודאי לא מהני אף שלשון מורה שסילק א"ע הלא סילוק מדבר שהוא כבר זכה בו לא מהני בלא קנין וכקו' הגמרא בכתובות ריש הכותב וכי כתב לי' הכי מה הוה יעוי"ש:
והנה ראיתי בס' שו"ת הראי"מ בס' ט"ו חלק אה"ע שיצא זה מחדש וזה לשונו שם הא דקי"ל ריש הכותב דאומר דו"ד וכו' ידי מסולקת הימנה לא אמר כלום דכשאומר על חפץ שלו שבידו שמסלק א"ע דאינו מועיל עכר"ח שאינו מסתלק מדבר שהוא שלו בדיבור לחוד וא"כ בהפקר למה יועיל נהי דהסילוק הוא מיד מ"מ בדיבור לא מהני אך נראה דהחילוק הוא כמו דמצינו בדבר שאין מקפיד עלי' דקי"ל דיכולים ליקח מי שירצה מ"מ וודאי דיכולים הבעלים לחזור בהם ולהקפיד דלא יצא כלל מרשותו במה שאינו מקפיד רק כשזכה בו אחר אז כשאינו מקפיד וודאי דאין יכול אח"כ לחזור בו ולהקפיד כיון שכבר זכה יצא בזה מרשותו כיון דאז הי' רשאי אבל לחזור בו שפיר רשאי קודם שזכה אחר ולמה לא אמרי' ג"כ שיצא מרשותו מיד כשאינו מקפיד עלי' אך הטעם משום זה עצמו דבאמת סילוק לגמרי אם הי' מסתלק שפיר הי' רוצה מרשותו רק דיבור כיון שיוכל לחזור בו לא מיקרי כלל שנסתלק דעדיין אינו מסלק לגמרי ממנו דהא יכול לחזור בו ולהקפיד והא חזינן דאף בדבר של אחרים מטעם הואיל אי בעי מיתשל חשיב דיש לו לזכות בו מכש"כ במה שהוא שלו דלא מיקרי שנסתלק ויצא מרשותו במה שאינו מקפיד כיון שבידו לחזור בו וכו' וממילא לא הוה סילוק ולא יצא מרשותו ולא מהני וא"ש טעם הרמב"ם ז"ל דבהפקר מהני דיבור שאסר' תורה לחזור בו וממילא כיון שאסור לחזור בו כנ"ל שוב הוה סילוק לגמרי שנסתלקו בדיבור זה של הפקר ושוב באמת יצא מרשותו ולא מהני חזרה כלל ושפיר פליגי רבנן אר"י דנפק מרשותי' מיד והוצרך הרמב"ם ז"ל לומר דהפקר כמו נדר שאינו רשאי לחזור בו דאל"ה לא הי' יוצא כלל מרשותו כנ"ל עכ"ל:
והנה נראה מדבריו דלהכי סילק לא מהני מחמת שעדיין יוכל לחזור מדבורו א"כ כמו כן בנ"ד שהי' ת"כ לסברת הריא"מ הנ"ל דמהני אבל ז"א כי כבר קי"ל דלעולם לא מהני סילוק אא"כ סילוק עצמו וקנו מידו יעוי' בח"מ ס' ל"ז ור"ט ובאה"ע צ"ב אלמא דסילק לחודא לא הוה כהפקר וטעמא י"ל דאמרי' דאין מסלק א"ע מהשדה באמת דאלו הי' בדעתו באמת לאסתלק הוה אמר שהפקיר השדה רק היכא דקנו מידו אמרי' דמסלק א"ע מהשדה באמת ולחלוטין דלא למיהדר בי' עוד זהו טעמא של הסוברי' דסילוק לחודא בלא קנין לא מהני אכן יעוי' בח"מ ס' רמ"ה סעיף ט' המקבל את המתנה ואחר שבאה לידו אמר איני רוצה בה דהרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה אלמא דסילוק לחודא מהני אפילו בלא קנין והחולקים שם דסוברים דלא מהני עכר"ח צ"ל דטעמייהו דלשון איני רוצה הוא לשון גרוע אבל אם באמת מסלק א"ע וודאי מהני כמו הפקר א' והא דאמרי' באומר לשותף דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו לא אמר כלום ורק דווקא בקנו מידו י"ל דהוא ג"כ מהטעם או שלשון גרוע הוא או שאינו מסלק א"ע לגבי עלמא כ"א לגבי שותף להכי לא מהני אבל בסילק א"ע בפירוש לכולי עלמא י"ל דהוה כמו הפקר ועיקר סלוקו שהעלה הרב הנ"ל דלהכי לא מהני סילוק כי בדיבור לחוד לא יצא הדבר מרשותו אתמהה אדרבא נימא דבדיבור לחוד יצא מרשותו בין לעניים ועשירים ולהוי כמו נדר דא"י לחזור כמו בהפקר ולומר דכוונתו בסילוק שכל מי שירצה לזכות בה יזכה והוה רק כדבר שאינו מקפיד עליו ג"כ אינו כי שאני בדבר שאינו מקפיד עליו אמרי' דאם יזכה בו אחר אינו מקפיד אבל אם לא יזכה בה אחר רצונו שיהי' ברשותו כבראשונה להכי לא הוה הפקר אבל בסילק א"ע באמת כמו בכתב לו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו למה לא נימא דמסלק א"ע באמת לגבי כולה עלמא וממילא הוה הפקר עכר"ח דאמרי' דלא מהני דו"ד וידי מסולקת הוא מכח שני טעמים הנ"ל שכתב הרשב"א כתובו' ריש הכותב או דלשון גרוע הוא וכמו שפי' רש"י ג"כ שם או דאינו מסלק א"ע כלל לגבי עלמא ולגבי שותף לחוד צריך לשון מתנה יעוי"ש ולהכי גם בנ"ד אמרי' כן כיון דלאו לדידי יהב לי' וגם אפקורי לא מפקיר רק סילק זכותי' מן הדבר כדי שיקננו הלה להכי לא מהני וגם ת"כ לא מהני ואם לא סילק זכותי' מן הדבר כדי שיקננו הלה לחוד רק שמסלק זכותי' סתמא מכולה עלמא י"ל דהוה כלשון הפקר וכל הקודם בה זכה בה גם לפי דבריו דאפי' בדבר שאינו מקפיד עליו הי' ראוי לומר שיצא הדבר מרשותו מיד שאינו מקפיד עליו רק להכי לא יצא הדבר מרשותו הואיל שיכול לחזור ולהקפיד עליו ולדבריו אם הי' מקבל ע"ע בת"כ או בשבועה שלא לחזור אז גם בדבר שאינו מקפיד עליו נעשה הפקר וזה בוודאי אינו וכמובן רק י"ל דהטעם בדבר שאינו מקפיד דלהכי לא נעשה הפקר דדעתו הוא דאינו מקפיד עליו אם יזכה בו אחר אבל כל זמן שלא יזכה בו אחר רצונו הוא שיהי' ברשותו כבראשונה ע"כ להנך דסוברי' דסילק אינו לשון הפקר וכמו שרוצה לומר הרב בעל מחנה אפרים ה' זכיה מהפקר ס' יו"ד ג"כ י"ל דהוה רק כאינו מקפיד על הדבר אם יזכה בו אחר או בפשוט שאינו מסלק א"ע כי אם לגבי דידי' שיהי' שלו יעוי' שם ויעוי' בתוס' כתובות דף צ"ה ד"ה בכתב ללוקח דו"ד וכו' דמוכח משם דמקרקע שיש לו כבר לא מהני סילוק יעוי' בקצה"ח ס' ר"ט ס"ק י"ד ולהך דיעה וודאי גם אם נדר שלא יחזור ג"כ לא מהני ופשוט וק"ל:
גם י"ל בנ"ד דאפי' קנין לא מהני יעוי' ברשב"ם ב"ב דף קכ"ז פ' יש נוחלין שכתב שאין הפשוט יכול למכור חלקו קודם החלוקה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דעדיין לא הוברר חלקו בשלמא בשותפין דעלמא כל זמן שלא חלקו יד שניהם שוה בו ומשועבד וקנוי כל השדה לכל אחד מהם דאדעתי' דהכי קנו וכו' ויש לו חלק בכל השדה ושפיר מצי להקנותו למי שירצה והרי זה מקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה וכל אחד מהם זכה בגוף השדה ומה שקנה מקנה לאחרים מה שאין כאן בירושה דאתי' ממילא ובהא הוא דס"ל לרשב"ם דלא זכה בי' קודם חלוקה ולאחר חלוקה אאמדשלב"ל יעוי"ש במחנה אפרים סי' א' הלכות זכיה ומתנה ואין להקשות אף בדבר שלא בא לעולם היכא דבידו לקנות מהני והכא נמי הרי בידו לחלוק השדה ז"א הואיל דאמרי' אין ברירה ע"כ השדה שנופל לו בחלקו לאחר חלוקה אמרי' דילמ' עתה הוא שנתחלף לו בחלק של חבירו ועל אותו חלק הוה רק כמו שאומר שדה זו לכשאקחנה תהי' קנוי' לך דלא מהני דעכ"פ אין בידו מעולם על אותו שדה כיון דאין ברירה א"כ לפ"ז כמו שאין יורש אחד יכול למכור חלקו קודם חלוקה על אחר שיחלוק דאאמדשלב"ל כך וודאי לא מהני סילוק בדבר שלא בא לעולם דהוה כאומר ידי מסולקת משדה לכשאקחנה דלא מהני כי במ"נ אם יאמר לכשיתחלפו החלקים אין רצוני לקנות חלק חברי ובאומר אי אפשי בה קודם המתנה הדרה המתנה למרי' אז בוודאי סילק מאותו חלק לא מהני שיהי' נעשה ע"י סלוקו אותו חלק הפקר לעלמא הואיל דהדרא למרי' ואם יאמר דרצונו לקנות אותו חלק שיתחלף לי רק אני מסלק א"ע מיני' ויהי' נעשה הפקר לעלמא אז שוב הוה כאומר שדה זו לכשאקחנה ממך תהי' הפקר דלא מהני א"כ בנ"ד הוא כעין שכתב הרשב"ם לענין מכר א"כ כמו שמכר לא מהני קודם סלוקה דאאמרשלב"ל כך וודאי א"י לסלק א"ע מדשלב"ל:
אכן נלענ"ד באחים שחלקו ואחד מהם אומר לחבירו אם במה שאנחנו חולקים הרי קנוי לך אותו חלק שנופל לחלקך ע"י חלוקה כי אף שאחים שחלקו לקוחות הן הרני מקנה לך אותו חלק אבל מאותו חלק שיפול לי אני מסלק את עצמי ואי אפשי בו לקנות בכהאי גוונא וודאי קונה אחיו השני השני חלקים כי החלק שיפול לו כבר קנוי לו אפי' אם אחים שחלקו לקוחות הן הרי הוא קונה אותו חלק כמו לוקח ואותו חלק שיאמר אחיו השני אי אפשי בו ממילא הדרא למארי' ונשארת ממילא ביד אחיו הראשון וב"כ וב"כ קנוי לו השני חלקים:
וארווחנא בזה לענ"ד לישב קצת דברי הר"י ריש פ' הכותב בד"ה קנו מידו מהו שהקשה הר"י דמה יש להועיל באומר לחבירו שותפו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה אף שמגופה של קרקע קנו מידו מה מועיל קנין למי מקנה אותה והלא לכ"ע מפקיר לה וכתב הפ"י דקו' התוס' היא מחמת דאינו מוכח אם מקנה אותה לו רק דלכ"ע מפקיר לה יעוי"ש והקשה המגיני שלמה ריש הכותב בד"ה קנו מידו פ"ה וכו' וזה לשונו והתימא לי על קו' הר"י וכו' מהא דשותפין יש להם חזקה ומעידים זה לזה ריש חז"ה דפריך הגמרא הא נוגעים בעדותן הן ותירץ הגמרא בכותב לו דו"ד אין לי וכו' וידי מסולקת הימנה ובשקנו מידו ומשם מוכח דשותפו קני לי' מדפריך שם דנוגע הוא מפני שמעמידה בפני בעל חובו וזה לא שייך אי הוה הפקר וכ"ש למאי דמשני התם עכ"ל. (ולכאורה צריך להבין הא גם בהפקר שייך שמעמידה בפני בע"ח כי בע"ח זוכה מן הפקר וגם תירץ הגמרא שייך שקיבל אחריות אותו שיזכה מן הפקר ובע"ח יטרוף ממנו יהי' עלי' דידי' הדר רק י"ל דקו' הגמרא שם דילמא קנוני' הוא דעבד עם השותף לא שייך היכא דלכ"ע מפקיר לה) ולפי דברינו הנ"ל י"ל דהשותפי' שמעידים זה לזה דריש חזקת הבתים יכול לאיירי היכא דהם שותפים בהשדה מכח ירושה אז אין א' יכול להפקיר חלקו קודם חלוקה דהוה דבשלבל"ע וכמו שכרב הרשב"ם ע"כ לכשיחלקו לא יהי' מהני הסילוק ממ"נ אם הוא כאומר אי אפשי בו אז הדרא חלקו למארי' ואם אינו כאי אפשי בו רק שמסלק א"ע ומפקירו לאחר שיזכה בה הוה כמו שדה זו לכשאקחנה תהי' הפקר דלא מהני א"כ דלא מהני הסילוק שיהי' הפקר לכ"ע מוכח הא דקנו מיני' דרק מסלק א"ע ומקנה א' חלקו ששייך לו באמת לחבירו שותפו ומחלק שיפול לו בחילוף מסלק עצמו ואינו רוצה בו והקנין על זה אופן מהני אף דהוא דבר שלב"ל מ"מ הואיל דבידו הוא לחלוק ואז ממ"נ קנוי לשותפו דאם מה שמקנה לו הוא מה ששייך לו ואינו כלקוח אז וודאי קנוי לו ואם אותו חלק הוא של חבירו אז א"צ קנין הואיל שכבר סילק את עצמו מזה החלק ואמר שאינו רוצה בו וממילא הדרא למארי' א"כ שפיר אמרו בשותפי' כגוונא שכתבנו וקנו מיני' מהני ולא קשה קו' המגיני שלמה דאינו מוכח דלא מפקרי' לכ"ע ז"א כי לגבי עלמא לא מהני ההפקר דא"א מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ אמרי' דלדידי' מקנה החלק שלו ומחלק השני מסלק א"ע היינו שאינו רוצה כלל לקנות ובאופן זה ממילא כל השני חלקים שייכים לחבירו שותפו ולאו נוגע בעדות הוא ואף שיכול לחזור מהסילוק ויקנה אח"כ השתא לאו נוגע הוא בזה אבל כל זה בכעין הנ"ל אבל בנ"ד אף במה שמסלק א"ע מ"מ איך יקנה חבירו את חלקו אם לא הקנה אותו לחבירו ולהכי שפיר מצי לבטל. ובהיותי בענין זה אכתוב מה שעלה על רעיוני זה כביר בדברי המחנה אפרים הנ"ל במה שכתב להכי יכול אדם למכור חלקו גם קודם שנתברר חלקו מחמת שכל השדה קנוי ומשועבד לכל אחד מהם ויד שניהם שוים בה והרי זה מקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה יעוי"ש:
והנה אף דלדברי הר"ן בנדרי' ריש השותפי' שכתב דבחצר שיש בו דין חלוקה אין לכ"א כי החצי ושיעבוד על חלק חבירו מ"מ עכר"ח צ"ל כיון דלהכי יכול למכור כל חלקו מחמת שמקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה ואמרי' אף שאין לו בכל השדה כי אם חצי ועל החצי השני שיעבוד ע"מ יכול למכור חלקו וגם השיעבוד יכול למכור כמו בכל מוכר שיעבוד. אכן נראה דחילוק לא מהני שיהי' השיעבוד נעשה ע"י הסילוק הפקר לכל יעוי' בטור ח"מ ס' ס"ט שם בנותן מתנה וכו' בדבר שלא מהני ביה קנין אפילו כתב לו שעבוד על שדה או קיבל אחריות על כל נכסיו אינו כלום שאין שיעבוד אחריות גדול ממשכון ואפי' אם נתן לו משכון על מתנה זו לא קכה דמתנה אין כאן משכון אין כאן מכש"כ שיעבוד דגרע ממשכון עכ"ל שם הרי שאין שיעבוד בלא חיוב הגוף ולא יכול לחול שיעבוד על נכסים היכא דליכא בי' ג"כ חיוב הגוף א"כ איך יוכל השיעבוד להיות הפקר הא תיכף כשסילק עצמו מהשיעבוד ממיל' פקע החיוב על חיוב הגוף שכבר זכה בו המחייב בעצמו, וכהא דאיתא בח"מ ס' ע"ב סעיף ל"ז משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ואין לו יורש ובא אחר והוחזק בו מוציאין אותו מידו ומחזיר אותו לבעליו שכיון שמת הגר פקע שעבודו. א"כ לדברי הר"ן בנדרים דבכל חצר שיש בו ד"ח אין לכל שותף בהחצר כ"א חצי ועל חצי מכירו אין לו רק שיעבוד שאין הלה יוכל לעכב עליו אע"ג דלא קני' ליה גופא הלכך קא סברו רבנן דאותו קנין שיעבוד שיש לו על חלקו של חבירו קונמות מפקיעין אותו ומש"ה אסור לכנוס בו דקונם מפקיע מידי שיעבוד יעוי"ש:
דרק בחצר שאין בו ד"ח אמרי' דכל החצר קנוי' ליה גופא לפירות ולתשמישו בשעתא דישתמש בו אבל בחצר שיש בו ד"ח לא קנוי' גופא לפירות כ"א שיעבוד יש לו על חלקו של חבירו יעוי"ש א"כ אף דאחד מהשותפי' מסלק א"ע איך שייך לומר דהשיעבוד שלו יהי' נעשה הפקר לכל הלא אף שנעשה הפקר כל הבא לזכות מן הפקר צריך להחזיק בדבר של ההפקר. א"כ במה יחזיק בשעבודו הלא גוף החצר של חבירו אינו קנוי לו רק שיעבוד רביע וגלי' מכח חיוב הגוף שהשדה או החצר ערבין ביה. א"כ איך שייך שיהי' שיעבוד נעשה הפקר לכל כיון תיכף כשפקע שעבודו הרי בעל החצר שותפו זכה בו בעצמו בחיוב גופו וממילא פקע שעבודו ג"כ מעל השדה יעוי"ש בר"ן שכתב שם שאין לשותף בחצר שיש בו ד"ח בחלקו של חבירו. רק דינו של שוכר להשתמש בו והנה וודאי שאין זכות להשוכר בגוף השדה כלום רק השדה משועבד' לו ולהכי כתב הר"ן שם דהמשכיר יכול לאסור על השוכר חצר המושכר לו יעוי"ש ולפ"ז דאין להשותף כ"א שיעבוד וודאי הסילוק לא מהני שיהי' נעשה הפקר לכל ועכר"ח צ"ל דשאני הא שכתב המחנה אפרים דשותף יכול למכור חלקו כי בשלמא לענין מכר לא גרע מאלו מוכר שיעבוד כל זמן שלא פקע חיוב הגוף דמהני מכירת השיעבוד אבל לחלק א"ע שיהי' נעשה הפקר וודאי י"ל דלא מהני:
והנה לפ"ז צריך להבין דברי הר"י ריש הכותב מה שהקשה למה מהני קנו מיני' אף דמגופא של קרקע סילק א"ע הלא הוא יכול להיות שהפקיר לכל ולפי הנ"ל הא חלקו אין יכול להיות הפקר שעדיין לא הוברר חלקו ולומר שיהיה הפקר לאחר חלוקה הא א"א מפקיר דבר שלא בא לעולם והוה כמו שדה זו לכשאקחנה תהי' הפקר לא מהני ולומר שמסלק א"ע מכל השדה ויהי' הכל נעשה הפקר ולא חלקו בלבד ג"כ אינו כיון שכבר כתבנו שאין חלק של השותף השני יכול להיות הפקר כיון שתיכף א"ע פקע שעבודו על חלקו של חבירו:
א"כ צריך להבין קו' הר"י הנ"ל. ועכר"ח צריך לומר לפ"ז דקו' הר"י הוא הואיל דקתני סתמא דאומר לחבירו שותפו דו"ד אין לי על שדה זו וכו' מיירי בין בחצר שיש בו ד"ח ובין בחצר שאין בו ד"ח ובחצר שאין בו ד"ח וודאי כל השדה קנוי לכ"א גופא לפירות ולתשמישו בשעתי' דמשתמש בו.
וכמו שכתב הר"ן שם בנדרי' ועל חצר שאין בו ד"ח שפיר לא מוכח מה דקנו מיני' דרק לשותפו מקנה דילמא מסלק א"ע ג"כ לגבי עלמא ונעשה הפקר וכל אדם יכול לזכות בהשדה היינו אפי' בגוף השדה לקנות גופא לפירי. ושפיר מקשה הר"י דנם קנו מיני' לא מהני שיקנה השותף השני:
ולפ"ז לא קשה ג"כ קו' המגיני שלמה מהא דב"ב פ' חז"ה הנ"ל. כי שם תנינן שותפין יש להם חזקה זע"ז ומעידין זה לזה ומוקמי שם הגמרא הא דיש להם חזקה מיירי בשדה שיש בה דין חלוקה א"כ שפיר תני דמעידין זה לזה. ולאו נוגעין בעדותן הן דאיירי בכתב. ליה דו"ד וכו' וידי מסולקת ממנו ומוקמי שם בקנו מידו א"כ בשדה שיש בה ד"ח ממילא מוכח דרק לדידי' קא מקני' ולא מפקיר לה לעלמא כקו' המגיני שלמה הנ"ל ז"א. כי ע"י סילוק לא נעשה חלק של חבירו הפקר לעלמא כי אין לו בחלק של חבירו רק שיעבוד וכיון שסילק א"ע פקע שעבורו וכמו שכתבנו למעלה ע"כ וודאי רק לדידי' מקני' אי מגופא של קרקע קנו מידו וק"ל:
ועתה נחזור לשאלתו הראשונה בסילק א"ע בקנין על א' משני זכותים שלו העמדת זיזין בחצירו של חבירו ושיעבוד מרזב או מזחילה דרך אויר חצר חבירו או בזכות. הנה נראה מדברי המחנה אפרים ס' יו"ד מה' זכי' מהפקר דמי שיש לו זכות באויר חצר חבירו אף דאם מכר אותו זכות לאחרים לא עשה ולא כלום. כמבואר מדברי הרשב"א הובא בב"י בח"מ בס' רי"ד אמנם כשמכר או נתן אותו זכות לבעל השדה בהא וודאי אם קנו מידו מהני ח"ל שם ובהאי גוונא מצינו דמהני קנין כדכתב הרא"ש ז"ל בפרק המקבל גבי מצרן דזכות יש למצרן בשדה ואותו זכות הוא מוחל ומסתלק בקנין עכ"ל. והא דהתם דאינו מקנה לו מידי אלא שמסתלק מאותו זכות ואעפ"כ מהני וגבי בעל בנכסי אשתו שקנו מידו שסילק עצמו מנכסי' ראיתי להבפ"מ ז"ל ח"א ס' פ"ג דס"ל דכל שסילק עצמו מנכסי' ממיל' זכתה היא דהרי כל הקרקע של האשה היא אלא שתקנו חכמים שזכה הבעל וידו כיד' וא"כ כי מסתלק בעל מאותו זכות. ממילא נשאר לאשתו זהו ת"ד. הן אמת דלענ"ד אין זה מוכרח שם דאיכא למימר שכל האומר כן לאשתו כוונתו הוא להקנות זכותי' לה באותו קנין וכל שקנו מידו מסתמא מגופא של קרקע קנו מידו ואם הקנין הי' בא על הסילוק דהיינו שקנו מידו שמסתלק מנכסיה איכא למימר דלא מהני דכיון דסילוק ומחילה לא מהני הקנין בכה"ג מה יתן ומה יוסף. וגבי שותף דלא מהני אפילו כשקנו מידו לסברת התוס' היינו משום שאינו מדבר עם חבירו כנראה מדברי הרא"ש שם ומכאן נראה דסילוק לא הוה לשון הפקר. דאי הוה לשון הפקר א"כ אפילו קנין לא בעי עכ"ל המחנה אפרים. ויעוין שם שמפקפק בדבר וכתב וז"ל אם הקנין הי' בא על הסילוק בבעל בנכסי אשתו דהיינו שקנו מידו שמסתלק מנכסיה איכא למימר דלא מהני כיון דסילוק ומחילה לא מהני הקנין בכהאי גוונא מה יתן ומה יוסיף עכ"ל א"כ נראה לפי דברי הרא"ש דמהני במצרן מחילה:
וסילוק בקנין. י"ל גם בנ"ד מהני הסילוק בקנין מאויר חצר חבירו הנ"ל: והנה וודאי במה שלא הי' מבורר מאיזה זכות נראה דזה לא מגרע הסילוק כיון דלקיום הסילוק אין אנו צריכין לברירה שהרי מהשתא מתקיים וכמ"ש התולדות אדם ס' פ"ב. דכי אמרי' דתליא בברירה ה"מ במידי דלית ליה קיום אם לא שנאמר יש ברירה והוברר הדבר למפרע. דאל"כ אשתכח דאכל טבל מעיקרו אבל במוכר מידי מנכסיו. כל שבירר אח"כ א' מהם הרי הוא קנוי ומוקדש ואין אנו צריכים לקיום המקח לדמעיקרא. וכיון דלקיום המקח אין אנו צריכין לברירה שהרי מהשתא מתקיים שוב אין אנו צריכי' לברירה עכ"ל. דבריו הובאו במחנה אפרים הנ"ל א"כ מכש"כ דסילוק מדבר שאינו מבורר מהני ופשוט הוא ויעוי' בכתובות דף פ"ג בהכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה. א"כ למה כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים ופריך בגמרא ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה ואימא מפירי אמר אביי בוצינא טב מקרא יעוי"ש והקשה הבית יעקב מהגאון מליסא ז"ל למה לגמרא לומר בוצינא טב מקרא נימא פשוט. מטעם דיד בעל השטר על תחתונה הברירה ביד הבעל לברר הסילוק מאיזה דבר שירצה יעוי"ש. הס' הנ"ל אינו תחת ידי כעת ולפי הנ"ל אפשר לומר הואיל דיש לבעל בשדה שלה זכותי' שונים לפירות ולענין ירושה ונענין אם מכרה ונתנה שיטרוף מלקוחות. א"כ סוגיות הגמרא שם דלא מהני הסילוק של הבעל. כי אם בכותב לה בעודה ארוסה. אבל לאחר שנישאת לא מהני הסילוק שלו א"כ אי אפשר לומר דמטעם יד בעל השער על תחתונה יהי' הסילוק על אותו שיבחר לו הבעל ז"א. כי על ענין זה יובטל הסילוק לגמרי הואיל שאינו מבורר מאיזה זכות יסלק א"ע ותליא הדבר אם אמרי' ברירה או אמרי' דאין ברירה והיכא דאנו צריכים לקיום הסילוק לדמעיקרא כמו התם בכתובות דהחילוק שלו מהני רק מחמת שכתב לו בעודה ארוסה ואח"כ לכשהיא נשואה ויברר לא מצי לחול הסילוק כי בנשואה לא מהני סילוק וכמבואר שם בסוגי' הנ"ל א"כ אם לא מהשתא מתקיים צריכין אנו שוב לדיני דברירה ואם אין ברירה יבוטל השטר לגמרי והיכא דיבוטל השטר לגמרי לא אמרי' יד בעל השטר על תחתונה להכי צרכינן לומר דלהכי אמרי' דאם מכרה ונתנה קיים והרי זה אוכל פירות מטעם בוצינא טב מקרא עכ"פ בנ"ד שסילק א"ע וקנו מידו י"ל ג"כ דכוונתו הוא להקנות זכותי' ליה באותו קנין ומהני אפילו לדעת מחנה אפרים דהרב מ"א לא פיקפק רק על דברי בעפ"מ וסובר דאם הקנין בא על הסילוק דהיינו שקנו מידו שמסתלק מנכסים איכא למימר דלא מהני כיון דסילוק לא מהנו הקנין בכה"ג מה יתן ומה יוסיף אבל היכא דכוונתו הוא להקנות זכותיה ליה באותו קנין וודאי מהני אפי' לדעת בעל מח"א הנ"ל:
וגם כבר הבאתי דאפילו סילוק ומחילה אם מסתלק באמת הי' מהראוי שמהני אפילו בלא קנין. כיון דבאמת מסתלק הוה כהפקר רק דאמרי' דאינו מסתלק באמת כל זמן שאינו מפקירו דעתו למיהדר. ע"כ שפיר אמרי' היכא דקנו מידו אין דעתו למיהדר ומסתלק באמת לכן ממילא נעשה הפקר. ולפ"ז לא קשה נמי קו' המח"א הנ"ל מה שהקשה אם מחילה וסילוק לא מהני מה יתן ומה יוסיף הקנין ולפי הנ"ל זה אינו. וכמו שכתבתי כי בלא קנין אמרי' דאינו מסתלק בלב שלם לכן כשקנו ממנו שפיר הוה סילוק מעלי' וק"ל: דברי אברהם נ"ה הנ"ל: