שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר
סימן טו
תשובה על שאלתו באחד שקידש את אשה ונולד שיש בקרושין הללו ספק אם חלין כלל או לא ועם כל זה מחמת שהי' קדושי ספק נצרכה לגט ותבע המקדש שיוחזר לו את שלו ואחרי שהדין הוא מבואר בש"ע אה"ע ס"ג דבכל קדושי ספק כסף קדושין הדרו הוכרחה המגורשת להחזיר לו הכסף קדושין ועתה אגלאי מילתא למפרע שהקדושין היו קדושי וודאי ע"כ היא תובעת הכסף קדושין שלה בהחזרה הואיל דהדין הוא דבוודאי קדושין דלא הדרו הכסף קדושין למקדש משום גזירה איכא דשמע מקדושין ולא שמע מגט ויאמרו דקדושי טעות היו ושמא ישא אחותי וכמבואר בגמרא ב"ב דף קמ"ה ובאה"ע ס' ג' ומעלתו רוצה לומר שמחויב להחזיר לה הכסף קדושין וזהו מילתא דפשיטא ליה אבל אני אומר למעלתו דלדידי ספק הוא אם צריך להחזיר לה או לא יעוי' במרדכי בקדושין סוף פ' האומר ז"ל אדם שגירש אשה מן אירסין קודם שהכניסה לחופה ותובע ממנה הכסף או המטבעות שנתן לה בתורת קדושין דמסקנא דתלמודא פ' מי שמת בין שהרגיל הוא הקטטה בין שהרגילה היא אין מחזרת לו הקדושין גזירה שמא יאמרו אין הקדושין ויבאו להתירו באחו תה בחייה אבל הדין לא נתברר דהא איפלגו תנאי אי קדושין לטבועין ניתני ולא איפסקו הלכתא כמאן וכו' אבל קדושין על תנאי ולא נתקיים או בקדושי ספק מוכח פ' המדיר בסופו דלכ"ע לאו לטבועין ניתנו עכ"ל המרדכי ויעוי' בבית מאיר ס"כ שמתמה על המרדכי מה שכתב דהדין לא נתברר מנ"מ בזה כיון דאיכא למיגזר שיאמרו קדושין תופסין באחותה ב"כ וב"כ לא הדרי הכסף קדושין וכתב על זה וזה לשונו דסובר המרדכי דטעם אמימר לא שייך אלא משום זה לא יפסקו ב"ד דתיהדר שיאמרו מדהב"ד פוסקים ליהדר ש"מ קדושי תנאי נינהו אבל אם מעצמו תפס אין כח ביד ב"ד להוציא מטעם הגזירה ובספיקא דדינא אפשר ס"ל דמהני תפיסה עכ"ל הבית מאיר הרי יראה מעלתו שדעתו מופרך מדברי הבי"מ הנ"ל גם יעוי' בס' חתם סופר אה"ע ס' ק"ה ח"ל ע"כ הי' ס"ל להמרדכי דרב פפא לא אתי למיפסק הלכת' כלל אלא קאי בין למ"ד במנהגא תלי' ובמקום שלא נהגו להחזיר ובין למ"ד לטבועין ניתנו ובין למ"ד דמספקא ליה ויחלוקו וקאמר לכ"ע אין מחזירי' בהדר ביה איהו ואתא אמימר למימר דלהנך אין מחזירין אפי' בהדרא ביה איהי כיון שאין מחזירי' לעולם א"כ בהדרה בה איהו יאמרו קדושי טעות הי' וקדושין תופסין באחותה ולא יתלה דהיא מרדה אבל למ"ד קדושין לאו לטבועין ניתנו ובמקום שנהגו להחזיר ליכא למיגזר שמא יאמרו דמה"ת יתלו בקדושי טעות כיון דדינא הכי דלעולם מחזירין הקדושין ואתי' דברי הגהת מרדכי כהלכתא עכ"ל החתם סופר: והנה לפ"ז דלהנך דסברו דלאו לטבועין ניתנו ולעולם הדרו הקדושין לא גזרו כלל שמא יאמרו וכו' וכמ"ש הח"ס הנ"ל, א"כ לדברי המרדכי דהדין לא נתברר אי קדושין לטבועין ניתנו או לא וודאי אם הוא מוחזק כעין כ"ד בוודאי אין מוציאין מידו הכסף קדושין אף שאגלאי מילתא למפרע דהוה קדושי וודאי ולא קדושי ספק:
והנה ראיתי שהרבה אחרונים מתנבאים בסגנון אחד דלהכי בכל ספק קדושין הדרי כסף הקדושין דליכא חששא שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה דכי היכא דאי הדרי קדושין ואיכא דלא שמע בגיטא איכא שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה כן ה"נ איכא מכשול בהיפך דאי לא הדרי קדושין מאן דשמע בגיטא יאמר שהי' בוודאי קדושין ואין קדוסין תופסין באחותה בוודאי ובאמת הוה קדושי אחותה קדושי ספק וכיון שב"כ וב"כ א"א להנצל ממכשול. אוקמי אדינא דהדרי כן כתב החתם סופר וכבר קדמוהו הרב ישועות יעקב בס' נ'. רק הרב בעל חת"ס סובר דלהכי דינא הוא דליהדר בספק קדושין משום שכל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' ומשום זה סותר הראי' שהביא הרב בעל ישועות יעקב דריטב"א פליג על המרדכי כיון שכתב הריטב"א בקדושין דף ע"ט בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו דרב סבר דהרי היא בוגרת לפניך ושמואל סובר דחוששין לקדושי שניהם וכתב הריטב"א דהלכה כרב. והקשו הראשונים תיפוק ליה הלכתא כרב באיסורא ותירץ הריטב"א דנפקא בנפקא מיני' כמי לענין ממונא. דלרב צריך האב להחזיר הקדושין א"כ מבואר דלשמואל דהוה ספק קדושין אין מחזירין הקדושין ודלא כמרדכי הנ"ל ולפי דברי החת"ס שאני התם בקידשה אביה בדרך דאין האב מחזיר הקדושין מעיקר הדין ולא משום חששא דאמימר דהרי הא דסוף פ' המדיר היינו רק משום דכל הנולד ספק ברשותי' אתי' ליה יעוי"ש אבל באמת דברי החתם סופר אינם נראים כלל כי אנן פסקינן דבכל ספק קדושין כסף קדושין הדרי אפילו למ"ד קדושין לטבועין ניתנו ה"מ בקדושי וודאי אבל בקדושי ספק כ"ע מודו דכסף קדושין הדרי דלאו לטבועין ניתנו לכ"ע ולאו משום דנולד ספק ברשותו הוא וכמוכח מסוגי' דכתובות דף ע"ו ויעוי' בס' אבני מלואים חלק ראשון סי' נ' מה שמתרץ דברי המרדכי שמוכיח בכל ספק קדושין כסף קדושין לכ"ע לאו לטבועין ניתנו מהא דכתובות דף ע"ו שלא יהי' ראי' לסתור דשם שאני משום דנולד ספק ברשותו הוא להכי בעל החמור צריך להביא ראי' יעוי"ש. ב"כ וב"כ אמרי' דבקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו והי' דעתו ע"מ להחזיר לו אבל לא מטעם נולד ספק ברשותו דווקא הוא יעוי"ש ולפ"ז הוכחת הישועות יעקב נגד המרדכי מהא דקדושין ע"ט נצבה וגם קמה דשמואל דסובר דחוששין לקדושין שניהם וא"צ להחזיר הקדושין אף שהם רק קדושי ספק. והנה לכאורה י"ל אף דלשיטת המרדכי כל קדושי ספק הדרי דאף אם נימא דלא הדרא איכא מכשול בהיפך מאן דשמע בגיטא יאמר שהי' בוודאי קדושין תופסין באחותה אבל זה א"ש בקדושי ספק דעלמא אבל בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר שפיר יותר עדיף אי חוששין לקדושי אביה שלא יהדרו הכסף קדושין דאם נימא דיהדרו הכסף קדושין משניהם איכא חשש מכשול לגבי שניהם דיאמרו אותם שלא שמעו בגט דשני הקדושים בטלים דהיו קדושי טעות תה ישא אחותה אבל אם נימא דלא יהדרו הקדושי' אף דיכול להיות מכשול לאותם ששמעו בגיטא שיאמרו שהי' בוודאי קדושין. ואין קדושין תופסין באחותה אבל לא יוכלו לומר שקדושין של שניהם חלין בוודאי כי השני שקידשה בעיר לא יטעו בו לאמור אם לא יהדרו הקדושין שקדושין קדושין ז"א עכ"פ אותם ששמעו בגיטא של הראשון מחמת קדושי אביה לא יוכלו לטעות לומר דקדושין של עצמה בעיר הוה קדושי וודאי ז"א כיון שצריכה גט מחמת קדושי אביה ממילא לא יוכלו לחול קדושיה של עצמה בוודאי במה שנתקדשה קודם גירושין של הראשון מקדושי אביה ועדיין צל"ע בזה:
נחזור לנידן השאלה דידן שיש מקום לומר היכא דכבר הדרו כסף קדושין מחמת דקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו י"ל שפיר אפי' דאגלאי מילתא למפרע אח"כ דהוה קדושי וודאי מ"מ א"צ להחזיר לה הכסף קדושין וכמ"ש הבית מאיר וגם דילמא הלכה כמ"ד דאפילו קדושי וודאי לאו לטבועין ניתנו ולפי אותו מ"ד ליכא גזירה משום שמא ישא אחותה:
. ויש קצת ראי' לזה היכא דהדרו הקדושין מחמת שקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו לא צריך שוב להחזיר אף דאח"כ אגלאי מילתא דהוה וודאי קדושין ולא קדושי ספק ויהי' מיושב קו' הפ"י והפלאה בריש קדושין דב"ש אומרי' בדינר ובשוה דינר והקשו תוס' דהוה לן למיתני בעדיות אצל קולי ב"ש וחומרי ב"ה דלב"ש דבפחות מדינר א"צ גט ולב"ה צריכה גט יעוי"ש בתוספת והקשה המקנה בקדושין ופ"י דלשמואל דמקדש בפחות משוה פרוטה מ"מ מקודשת מספק. שמא שוה פרוטה במדי א"כ בוודאי כמו כן בקידשה בפחות מדינר מ"מ מקודשת מספק דלמא שוה דינר במדי א"כ אין זה קולי לב"ש דאדרבא בקידשה בפחות מדינר איכא חומרא לב"ש היכא דנתקדשה לאחר צריכה גט משניהם דשמא שוה דינר במדי וצריכה גט מראשון ומשני צריכה גט דילמא אינה שו"ד במדי יעוי"ש. אבל לכאורה י"ל דלא קשה קושי זו. כי באמת לפי מה דפסקינן דבכל קדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו ואמרינן דנתן לה הכסף ע"מ להחזיר דווקא א"כ תקשי לכאורה בקידשה בפחות משוה פרוטת דמקודשת רק מספק וצריכה להחזיר לו הכסף קדושין הואיל דע"מ כן נתן לה דתיהדרו הקדושין א"כ תקשי במאי תתקדש אם צריכה להחזיר לו ואין לומר דמ"מ מתנה ע"מ להחזיר מיקרי ומקודשת בו ז"א לשיטת הרמב"ם שצריך להיות דבר המתקיים שיוכל להוליך למדי א"כ באם תימא שצריכה להחזיר לו הכסף קדושין מחמת שהם קדושי ספק וניתנו לה רק ע"מ להחזיר א"כ ממילא לא תוכל להוליך הכסף למדי וכאן במקום שקידשה לו הי' לה כ"א פחות משוה פרוטה א"כ אף שניקנת לה במתנה ע"מ להחזיר מ"מ לא יכולה להתקדש בפחות משוה פרוטה ובאמת י"ל דשמואל שפיר אמר דמקודשת דא"ל כיון דצריכה להחזיר לו אין לך דבר שאינו מתקיים יותר מזה שאין יכולת להוליך הדבר למדי ז"א כי י"ל אף דבעלמא אמרי' דבכל קדושי ספק הדרי כסף הקדושין דנתן לה רק ע"מ להחזיר זה דווקא בקידשה בפרוטה שפיר י"ל דמקפיד להחזיר לו דווקא אבל בקידשה בפחות משוה פרוטה י"ל דאינו קפיד ומקדשה שיהי' אותו פחות משופ"ר ניתנה לטבועין וא"צ להחזיר לה א"כ תוכל להוליך אותו דבר למדי ותקבל בעדו פרוטה. וכ"ז א"ש מימרא דשמואל בקידשה בפחות משוה פרוט' אבל לב"ש דסובר דבשוה דינר דווקא אבל בפחות משו"ד אינה מתקדשת א"כ ליכא כלל ספק קדושין דילמא שוה דינר במדי ז"א כיון דאינו אלא ספק קדושין וכל ספק קדושין לכ"ע לאו לטבועין ניתנה וצריכה להחזיר לו הכסף קדושין והב"ד מכריחים שתיהדרו הקדושין כי ע"מ כן נתן לה שתחזיר לו הכסף קדושין א"כ תקשי שוב במאי תתקדש הא בפחות מדינר לא מתקדשי ולהוליך אותו דבר למדי ג"כ לא אפשר הואיל דצריכה להחזיר לו א"כ במאי תתקדש ולהכי א"ש דמה שאמר ב"ש בשוה דינר הוה קולא בפחות מדינר אינה מקודשת וליכא למימר דחומרא היא באם תתקדש לאחר תהי' צריכה גט משניהם ז"א דאם תתקבל קדושין מאחר בוודאי יתבע ממנה שתחזור לו הכסף ובקדושי ספק הב"ד פוסקי' שיהדרו הקדושין א"כ אינה מקודשת כיון שצריכה להחזיר לו במאי תתקדש וא"ל דהוה עכ"פ מתנה ע"מ להחזיר ומקודשת באותו מתנה ז"א כי בפחות מדינר אין חפיצה להתקדש וכדבר שאינו מתקיים דמי הואיל שצריכה להחזיר ואינה מקודשת כלל בפחות מדינר וכ"ז א"ש אם נימא באם שיתוודע אח"כ ששוה דינר במדי מ"מ א"צ להחזיר לה אח"כ אבל אם נימא באם אח"כ אגלאי מילתא למפרע דהוה קדושי וודאי צריך שוב להחזיר לה א"כ עדיין מקודשת מספק אף שצריכה כעת להחזיר הכסף קדושין מ"מ דילמא יתודע אח"כ ששוה דינר במדי ואז יהי' צריך להחזיר לה אותו דבר א"ו כנ"ל הואיל דכבר תפס א"צ שוב להחזיר לה אף שיתודע אחר כך וכמ"ש הבית מאיר הנ"ל:
אמנם נלענ"ד לומר דבכעין זה אם יהדרו כסף קדושין יתבטלו ג"כ הקדושין. וכעין שכתבנו בקידשה בפחות מדינר אליבא דב"ש בקדושי ספק שמא שוה דינר במדי אם נימא דיהדרו הקדושין במה תתקדש נלענ"ד דבזה שפיר י"ל דאין צריכה להחזיר לו כלל דזיל בתר טעמא למה אמרי' בכל קדושי ספק דלכ"ע דלאו לטבועין ניתנו נימא כמו שרוצה לקדשה בספק כן נמי רוצה שיהי' הכסף קדושין שלה לחלוטין כיון דבעכר"ח אנו אומרי' שמסכים ג"כ על ספק קדושין דאל"כ למה באמת מקודשת בספק א"ו אנו אומרי' שמסכים על ספק ע"כ תקשי נימא ג"כ שמסכים שיהי' הכסף קדושין לטבועין אך בוודאי ז"א רק אנן אמרינן דעל כסף קדושין אינו מסכים שיהיה לה לטבועין אף שרוצה בקדושי ספק מ"מ אינו רוצה שיהי' הכסף קדושין שלה ורק נותן לה הכסף קדושי' ע"מ להחזיר וגם הוא מסכמת לכך כיון שב"כ וב"ב יש לה מתנה ע"מ להחזיר אבל נראה היכא דנימא שתתצטרף להחזיר יהי' כל הקדושין בטלים ואז לא יהי' לה ג"כ שום מתנה אז אמרי' כיון שנתרצה בקדושי ספק מתרצים נמי שלא יהדרו הכסף כיון שנתלה זה בזה אז ליכא אומדנא שגם היא מסכמת לכך ז"א דכיון דאם נימא דדעתו ע"מ להחזיר יהי' גם הקדושין בטלים אז שוב לא יהי' לה שום מתנה דאם הקדושין בטלים המתנה בטלה למפרע וכיון שתלוי זה בזה דיש לומר דזה אומדן דעת היא שדעתו הוא שתהי' היא אגודה בו בספק אבל היא אינה מסכמת רק שיהי' לה הכסף קדושין להוליך אותן למדי ובאם יתבע ממנה הכסף קדושין יהי' הקדושין בטלים ואז המתנה שלה בטלה למפרע י"ל דעל זה אינה מסכמת והיכא דמצרכינן דעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא ועיקר הא דאמרי' דבקדושי ספק דלאו לטבועין ניתנו הוא רק מכח אומדנא אבל על אופן זה וודאי אינה מסכמת שיהי' קדושי' קדושי ספק ולא יהי' לה שום מתנה אפילו עד עת ההחזרה ע"ז לא מסכמת כלל. ע"כ אפשר לומר דעל כעין זה וודאי לטבועין ניתנו כדי שתהי' מקודשת עכ"פ מספק ודווקא בשאר קדושי ספק אף דצריכה להחזיר אח"כ מ"מ עד עת ההיא יש לה אות' מתנה ועל זה מתקדשת אבל באם תתצטרך להחזיר לא הי' לה מתנה כלל בוודאי אינה מתרצית להתקדש על אופן זה להיכא דמצטרך דעת שניהם ליכא אומדנא שוב אמרי' דקדושין לטבועין ניתנו ואם כי עדיין יש לפקפק בזה דנימא עכ"פ דדעתו הי' שיהי' לה הדינר עד עת שיהדרו כסף הקדושין במתנה ואף שאין רצונה להתקדש בפחות מדינר מ"מ מה איכפת לה בזה שיהי' ב"כ וב"כ למתנה לה השוה דינר עד עת שיהדרו הכסף הקדושין ושפיר י"ל דהקדושין בטלין אם יהדרו לו הכסף קדושין דע"מ כן נתן לה שיהדרו הכסף קדושין וגם היא מסכמת לכך הואיל דב"כ וב"כ יהי' לה השוה דינר לה למתנה עד עת החזרה אבל עכ"פ נפרכים לכאורה דברי שכתבתי בספרי. צלותא דאברהם בדף ע' בנתנה היא לאדם חשיב דהוה כנתן הוא באם הדרו בהקדושין כתבתי שם שיכול הוא להכריחה שתקבל המתנה בהחזרה כי ע"מ כן נתן לה כיון דקדושין לאו לטבועין ניתנו ולפי הנ"ל זה אינו דכיון שכתב הב"ח הובא בקצה"ח ס' ק"ץ דאם נתן ע"מ להחזיר אפי' באדם חשיב לא מהני משום דמתנה ע"מ להחזיר אע"ג דשמי' מתנה אין הנותן מתחשב בכך יעוי' שם א"כ אם תאמר שצריכה לקבל הכסף קדושין בהחזרה לא הי' לה שום הנאה כיון שאין הנותן מתחשב במתנה ע"מ להחזיר לאדם חשוב שוב אמרי' דע"מ כן לא הסכימה על הקדושין שבאם יהי' הקדושין הדרו שגם המתנה שלה יהי' בטילה לגמרי למפרע ע"כ אמרי' דאין המקדש יכול להכריחה שתקבל הכסף קדושין בהחזרה והוה שוב הקדושין קדושין משו"ה וכמ"ש לעיל:
ובזה א"ש דברי הריטב"א בקדושין דף ע"ט הובאו בס' ישועות יעקב הנ"ל שלא יהיו כנגד הגהות מרדכי הנ"ל וזה לשון הריטב"א הא דאיצטרך תלמודא למיפסק כוותי' דרב אע"ג דקי"ל בל"ז דהלכה כרב באיסורא והכא איסור' הוא היינו וכו' ותו דהכא נמי איכא ממונא שאין האב זוכה בקדושיה עכ"ל הריטב"א ועל זה כתב הישועות יעקב אלמא דלשמואל דחוששין לקדושי שניהם אין צריך האב להחזיר קדושיה הרי דאף בקדושי ספק אין הקדושין הדרי דלא כמרדכי הנ"ל אבל לפי מה שכתבנו בנתנה היא לאדם חשוב דאם נימא דקדושי הדרי לא יהי' לה שום מתנה להתחשב בה אז אמרי' דהגהת מרדכי מודה דלטבועין ניתנו ולא יכול להכריחה שתקבל הקדושין בהחזרה א"כ שפיר יש נ"מ במה דהלכה כרב בכהאי גוונא בקידשה אביה בדרך והוא נתן לאדם חשיב דלרב דאין הקדושין של אב חלים כלל יוכל האדם חשיב להכריח שתהדר כסף הקדושין אבל לשמואל דחוששין לקדושי אב א"י להכריח שיקבל הקדושין בהחזרה וכהנ"ל דאם תאמר שיכריח לקבל הקדושין בהחזרה א"כ תקשי במאי תתקדש הא אין עוד מתנה להתחשב בה ע"כ אם אתה רוצה לומר שתתקדש. ממילא א"י להכריח שתהדרו הקדושי' ושפיר אמר שמואל דחוששין לקדושין וקדושין לא יהדרו דברי אברהם נ"ה יעכר: