אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן ח

ברכת אברהם

לכבוד החריף ובקי חכם ושלם הייחסן מו"ה אלי' עטינגר ממינסק נ"י: לתשובת מכתבך אם כי אין עתות הפנאי בידי כעת עכ"ז מרוב חיבות התחתנות מלט נפש לא אוכל מלהשיבך עכ"פ דברים מעטים על קו' בגמרא שבת ו' מה שאמרו הא קמ"ל דהא מהנך דלא מספקן. והקשת אמאי מספקא לן אכולהו למה לא נימא דאיסי כר"י דס"ל דהבערה ללאו יצאת והא דהאחת דקאמר דאינו חייב עלי'. היא הבערה ז"ת קו':

והנה באמת זאת אינו קושי כלל כי י"ל דהתנא דאמר דמספקא סובר דהבערה לחלק יצאת ויותר הוה לך לאקשוי על הא דאמר רב יהוד' אמר שמואל שבת צ"ו מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים ר' יהודה פשיטא ליה דמעביר חייב וקמ"ל דהא מהנך דלא מספקא יעו"ש בשבת דף ע' דשמואל סבר לה כר' יוסי דהעברה ללאו יצאתה א"כ קשה מנ"ל לרב יהודה אמר שמואל דאיסי מספקא ליה אכולהו דילמא הא דקאמר אינו חייב על אחת סובר דאהבערה לא מחייב חטאת הואיל דהבערה ללאו יצאת לשיטתו של שמואל דסבר לה כר"י. ומה שעלה ברצונך לומר דא"א לומר דאיסי סובר דהבערה ללאו יצאתה דא"כ גם אכיבוי לא מחייב כיון דמכבה אינו חייב אלא בע"מ להבעיר. ולומר דמכבה ע"מ לעשות פחמי'. זה לאו כיבוי מיקרי כי אם מתקן מנא ולאו משום כיבוי מחייב זה בוודאי אינו כי איך סלקא אדעתך דר' שמעון דסובר דמלאכה שא"צ לגופא פטור ולדידי' אינו חייב אכיבוי כי אם בפתילה שצריך להבהבה דבהאי אפי' ר' שמעון מודה דקא מתקן מנא. יעוי' בשבת דף ל"א ע"ב:

והנה כי כן איך סלקא אדעתך דלאו משום כיבוי הוא הכי יחלוק ר"ש או הסוברים כר"ש דמלאכה שא"צ לגופא פטור על מתניתין שבת ע"ג אבות מלאכות ארבעי' חסר אחת וחושב ומונה המכבה והמבעיר והמכה בפטיש יעוי"ש א"ו דמ"מ דמשום מכבה הוא מחייב. וכעיקר הדבר שכתבת. היכא דמכבה ע"מ להבעיר אם על הבערה אינו חייב חטאת גם אכיבוי לא מחייב כיון דהבנין מתחלה לאו בנין הוא הסתירה שלאחריה לאו סתירה היא ג"כ לענ"ד זה אינו בוודאי כי כיבוי באמת מלאכה גמורה היא. ולר"י גם מלאכה שאצל"ג חייב ועיקר הפטור הוא בכיבוי הואיל שהוא מקלקל אבל היכת דהוא ע"מ לתקן ולעשות תיקון במקומו כמו בסותר ע"מ לבנות במקומו אף שהתיקון לאו מלאכה הוא לא גרע מקורע על מתו דחייב כי מקלקל ע"מ לתקן הוא אף דמלאכת הקורע שהי' במשכן הי' ע"מ לתפור מ"מ לא צריך דווקא ע"מ לתפור רק ע"מ לתקן כל שהוא חייב כמו בקורע על מתו חייב על הקריעה מכש"כ היכא דמכבה ע"מ להבעיר במקומו דלאו קלקול הוא הואיל דהוא ע"מ לתקן לעשות מלאכת הבערה ומה לנו בזה דלאו אב מלאכה היא מ"מ תיקון מיקרי. יעוי' ברמב"ם פ"י מה' שבת ה' ט"ו הסותר דרך השחתה פטור ושרשו מהא דאורג דכל המקלקלים פטורים. א"כ גם בסותר היכא דהוא ע"מ לתקן במקומו יהי' התיקון מאיזה שם שיהי' בוודאי חייב רק שיהי' שם תיקון עלי' כמו בקורע על מתו שחייב יעוי' בתוספתא פ' י"ב המוחק לקלקל פטור אין לך שחייב אלא המוחק ע"מ לכתוב והמוחק ע"מ לתקן כל שהו חייב עכ"ל משמע דאם כונתו לתקן אע"פ שאין כוונתו לכתוב רק שע"מ שיתקן איזה דבר וזהו פירושו מה שאמרו בתוספתא ע"מ לתקן כל שהוא דאמרי' שהוא חייב ויעוי' באלי' רבה א"ח ס' ש"מ ואפי' אם נימא בהנך מלאכות דלאו מלאכות נקראים רק ע"ש לכתוב ב' אותיות י"ל דהכי גמירי דמחיקה לאו מלאכה הוא אלא ע"מ לכתוב. אבל כיבוי לצורך הבערה י"ל דמלאכה מיקרי כמו בקורע על מתו שחייב ובעיקר הקושי הנ"ל דבריך נכונים. דאי איסי הוה סובר דהבערה ללאו יצאת לא הוה מנה ליה בכלל מ' אבות מלאכות ומה שכתבת דריב"א לשיטתי' שפי' בפסחי' ה' בדרך אחר דלמ"ד ללאו יצאת לא הוה אסור בי"ט אבל אה"נ דאב מיקרי גם זה אינו דאדרבא לשיטת ריב"א שם שפירש למ"ד ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' עכ"ל מכש"כ דלאו שם אב מלאכה עלי' וק"ל יעוי' בריטב"א שבת דף ס"ט ד"ה דידע לי' בתחומין וז"ל ובדידע לי' בלאו דהבערה ואליבא דר"י לא מצי לאוקמי משום דמתניתין לא מתוקמי כוותי' דהא חשיב הבערה בהדי אבות מלאכות עכ"ל הרי לך כנ"ל. ובהסוגיא דכריתות דף כ' שהבאת עלה ברעיוני איזה דבר קטן ועם כל זה לא אמנע לכתבו ואולי תמצא בו מטעמים וינעם לנפשי. שם תנינן החותה בגחלים בשבת דר"ש ב"א אומר משם ר' צדוק דמחייב שתים מפני שהוא מכבה העליונות ומבעיר תחתונת וכו'. ר"א אמר שנתכווין לכבות והובערו מעליהם. ור"א ברבי צדוק סבר לה כר"י דבר שאין מתכווין אסור יעוי"ש.

ויעוי' בסנהדרין דף פ"ה תו' ד"ה ור"ש וכו' וז"ל וכן בפ' ספק אכל איתא דמתעסק שאינו מתכוין פטור כ"ש דאינו מתכוין אלא לגרירה: והא דמחייב ר' יהודה בכריתות במכבה עליונות והובערו תחתונות מאליהן וכו' יעוי"ש ולכאורה קשה לי הא אמרי' בכריתות בהי' לו שני תנוקות להמול וכו', הנח לחבורה הואיל מקלקל חייב מתעסק נמי חייב א"כ הכ"נ מאי הקשה תו' דלמה הובערו מאליהן חייב באינו מתכוין הא עדיף ממתעסק וקשה אם מקלקל בהבערה חייב. מתעסק נמי חייב ומצאתי ראיתי בס' ישועות יעקב על א"ח ס' ש"ך בס"ק ס' וז"ל והנה בש"ס בכמה מקומות המתעסק בחלבים ובעריות חייב. שכן נהנה ובשבת פטור משום מלאכת מחשבת אסרה תורה ולפי הנראה דאי לאו נהנה הי' פטור אף בחלבים ועריות וא"כ בשבת בלא"ה פטור ולמ"ל הטעם דפטור משום מחשבת וכן קשה להיפך. למ"ל הטעם בחלבים ובעריות שכן נהנה הא בשבת אינו פטור רק משום דאינו מלאכת מחשבת וממילא נשאר אסורי' חייב וראיתי לתוספות בסנהדרין דבשבת שייך ג"כ הטעם דנהנה דלכך עוש' הדבר וסתמא דמילתא נהנה בעשותו ולכך צ"ל הטעם דמתעסק פטור. משום דאינו מלאכת מחשבת. ולפ"ז נראה לי דמלתא חדתא דאף אם נימא מקלקל בחבורה או בהבערה חייב. וגם מתעסק חייב בהני תרתי. מ"מ היכא דיש תרתי. שהוא מתעסק וגוף המלאכה היא מקלקל פטור דהרי לענין שאינו מתכוין אף בחבורה והבערה פטור וכתבו הטעם משום דאף בשאר אסורי' דא"צ מלאכת מחשבת מ"מ מותר לכך אף בחבורה והבערה פטור א"כ ה"ה מתעסק כיון דגם בשאר איסורים דאין צריך מלאכת מחשבת מ"מ מותר כן כמי בחבורה והבערה היכא דאינו נהנה כמו במקלקל מתעסק פטור וזה ברור עכ"ל. ע"כ כ"ל אפילו למ"ד דבר שאינו מתכוין אסור מ"מ הואיל דאינו מתכוין לא הוה רק כמתעסק כמ"ש תוס' בסנהדרין דף הנ"ל ובכתובות דף ה' ע"ב ד"ה ואת"ל דאינו מתכוין עוד גרע ממתעסק יעוי"ש א"כ אינו אסור דבר שא"מ היכא דאינו נהנה כי גם בחלבים ועריות היכא שאינו נהנה פטור א"כ כמו כן באינו מכוין וגם הוא מקלקל לעולם פטור. ולפ"ז שפיר הקשו תוספות בסנהדרין פ"ה הנ"ל למה בהובערו תחתונות מאליהן יהי' חייב יעוי"ש. ולא קשה הא מתעסק בהבערה חייב ז"א היכא דהוא מתעסק וגם מקלקל לכ"ע פטור כנ"ל אבל דברי הרב ישועות יעקב נרא' סתורים לענ"ד מהא דכתובות דף ו' דאמרי' שם את"ל בעלמא כר"י סבירא לן דדבר שאינו מתכוין אסור דילמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב יעוי"ש וכפי מה שכתבנו היכא דאיכא תרווייהו. מקלקל וגם אינו מתכוין כ"ע מודים דפטור ע"כ נ"ל מזה ראיה בדברי הרב הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל בתשובותיו סי' ח' שכתב. הא דאמרו דפטור מתעסק משום הדרשה ואשם בה. ולא מתעסק ובמקום אחר דרשו דמתעסק פטור משום מלאכת מחשבת דהנ"מ משום דבה ולא מתעסק לא גרע משגגת איסור דחייב ורק מקרבן אמעט ומשום מלאכת מחשבת אינו ג"כ שגגת איסור יעוי"ש. והנה נודע מה שכתבו התוס' שבת דף ע"ב לתרץ היכא דנעשית מחשבתו רק דהוא סבר שהוא מלאכת היתר ואח"כ נמצא שהוא איסור. בזה פטור משום בה פרט למתעסק אבל היכא דלא נעשית מחשבתו כלל פטור משום דאינו מלאכת מחשבת א"כ לדברי הגאון מ' עקיבא איגר ז"ל היכא דנעשית מחשבתו רק דפטור משו' מתעסק חייב עכ"פ משום שגגת איסור א"כ גם היכא שהוא מקלקל ומתעסק בהבערה וחבורה דא"צ מלאכ' מחשב' ולא פטרינן ליה רק משום מתעס' כשגגת איסור חשיב ושפיר אמרו בכתובות דף ו' הנ"ל את"ל כר"י ס"ל דילמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב דא"צ ביה מלאכת מחשבת ואי מטעם מתעסק עכ"פ אסור משום שגגות איסור וק"ל. ולפ"ז י"ל דלהכי כתבו תוס' שם בד"ה את"ל הלכה כר"י דלמ"ד מקלקל פטור אבל אסור הואיל דאינו אסור רק מדרבנן אינו מתכוין שרי יעוי"ש ויש לומר דהטעם הוא כנ"ל הואיל דאינו רק כשגגת איסור והיכא דאינו אסור רק דרבנן והוא ג"כ שוגג לכ"ע שרי וזה א"ש היכא דיכולים לפטרו משום מתעסק כגון שאינו נהנה כמו במקלקל ומ"מ חייב משום שגגת איסור אז י"ל באיסור דרבנן לא קפדינן אשגגת איסור ובזה מיושב קו' המשנה למלך פ"א מה' שבת הלכה ה'. שכתב שם וז"ל:

וראיתי לתוס' פ"ק דכתובות דף ה' ד"ה אם שכתבו ומיהו הכא מותר לכתחילה משום דאיכא תרתי מקלקל בחבורה ודבר שאינו מתכוין עכ"ל. ונראה שכוונתם משום דמקלקל לא אסור כ"א מדרבנן:

ומש"ה כל שאינו מתכוין שרי אף לר"י. ותמהני איך לא הוקשה להם מאותה סוגי' דפ' כירה גם מיחם שפינוהו בשבת דאסרו שם כל היכא דכי קא מכוין ליכא איסור תורה כי לא קא מכוין לא גזר ר"ש. משמע דר"י אוסר א"מ אפי' באיסור דרבנן יעוי"ש במ"ל ולפי הנ"ל א"ש די"ל דתוס' בכתובות סוברים דדבר שאינו מתכוין אוסר ר"י מדאורייתא רק היכא דהוא נהנה בעשייתו וליכא למישרי בי' משום מתעסק שפיר אוסר ר"י אפי' באיסור דרבנן ותוס' לא כתבו רק היכא דליכא למיסר בי' משום א"מ היינו היכא דהוא מקלקל דלא גרע ממתעסק היכא דאיכא ג"כ מקלקל דאינו נהנה דמתעסק בי' שרי משום ואשם בה פרט למתעסק ואינו אסור רק משום שגגת איסור ע"ז שפיר כתבו דבאיסור דרבנן לא קפדינן אשגגת איסור ולכן לא הקשו התוס' שם רק מהך דחופר גומא דחגיגה ומהך דפרק י"ט דאסור ר"י קירוד אע"ג דא"מ ומקלקל וק"ל ולפי סברתנו הנ"ל היכא דאינו שרי רק משום מתעסק עכ"פ חשבינן זה לשגגת איסור יש מקום אתי לישב דברי הירושלמי ריש פ"ב דשבת ה"ה על הא דתנינן שם הוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אפי' שלא לצורך דומי' דשלא לצורך דשורו וכו' אר"ח מאחר שלצורך הי' מתחייב בנפשו וכאן אפילו שלא פטור מן תשלומים דמה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד אף מכה אדם לא חלקת בין שוגג למזיד עכ"ל הירושלמי ויעוי' בב"ק בבבלי דף ל"ה:

והנה דברי הירושלמי תמוהים הא אם שלא לצורך הוא דלא קבעו לאפרו מקלקל הוא ומקלקל פטור בשבת לתרוצו של ירושל' הוא שם לאליבא דמ"ד מקלקל פטור ואפי' במזיד פטור ממיתה אבל לפי הנ"ל א"ש שי"ל דהירושלמי מפרש דצריכינן באמת לעפרו ומה שאמרו אפי' שלא לצורך דומי' דשורו דאינו מתכוין לתיקון כ"א רק דרך קלקול. א"כ לפי מחשבתו הוא היתר הואיל שהוא מקלקל. ומקלקל מותר מ"ה אף שאח"כ נמצא דצרכינן לעפרו ואינו מקלקל מ"מ הואיל דמחשבתו הי' להיתר קרינן ביה ואשם בה פרט למתעסק. וכפי שכתבנו דמתעסק לא גרע משגגת איסור שפיר תירץ ר"ח דפטור הואיל דלא חלקת בי' בין שוגג למזיד ופטור מן התשלומין:

ועפ"ז נכון ג"כ מה שאמרו שם בירושלמי להלן מעלה עליו הכתוב כאלו חייב שתים יעו"ש והכוונה כי א"מ לא גרע מן מתעסק ומתעסק הוה עכ"פ כשוגג וק"ל:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה