אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן ה

סימן ד

הר"ן בשבועות שתים מפלפל מאין יצא להרמב"ם פ"ז מנדרי' דבעיקרו קא מתפיס הא הוא אבעי' דלא אפשטא כי מהא דקו' הגמרא נדרים י"ב והא נותר ופגול לאחר זריקת דמים הוא ומ"מ אסור אלמא דמעיקרא קא מתפיס כבר תירץ הגמרא דילמא בנותר ופיגול של עולה יעוי' בקדושין דף נ"ו ד"ה המקדש בערלה הקשה תו' אמאי לא חשיב בהך מתניתין פיגול ונותר והקשה המהרש"א וז."ל ק"ק תיפוק לי' דמשום איסור קודש אינה מקודשת כדתנן לעיל. המקדש בחלקו וכו'. ויש לישב דפסיקא לי' בשום דוכתי' בפיגול וכו' דפקע מיני' איסור קודש ובהכי ניחא נמי דה"מ למיתני בהו מכין וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דקודש תופס דמיו בכל הני פקע מיני' איסור קודש עכ"ל והקשה המקנה הא קדושת מזבח בשר בהמה אינו תופס דמיו וקדשים קלים לר"י הגלילי דממון בעלים הוא פשיטא דהדמים חולין והא דאמרו בהקדש דתופס דמיו הינו דווקא בקדשי בדק הבית אבל בקדשי מזבח לא שייך מעילה דלעולם בקדושתייהו קיימי. אלא באוכל או נהנה אבל לא במוציא מרשות לרשות יעוי"ש:

והנה לכאורה י"ל כיון דקי"ל קדשים שמתו יצאו מידי מעילה מ"ה דהוה כחולין יעוי' במס' מעילה דף י"ב וברמב"ם פ"א מהלכות מעילה א"כ היכא שנתפגלה בשחיטה נימא דלא גרע מקדשים שמתו ואמאי לא יפקע מיני' שם קודש ומה זה שאמרו דילמא בפיגול של עולה וצריך לומר אף שנפסלו בפיגול מ"מ לאו כמתה דמי ונהי דאנן קי"ל דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה. הני מילי דווקא היכא דהי' מהני הזריקה להתירה באם לא הי' נתפגלה. אבל בעולה דאין זריקה מועלת בה כלל וכדאמרינן בגמרא נדרי' הנ"ל דאין זריקה מציאה ממעילה. וכתירץ הגמרא שם דילמא בנות ופיגול של עולה וודאי לאו כקדשי' שמתו דמי ואף דזריקה לא מהני בעולה להתירה מ"מ אמרי' דאדרבא הואיל דלא מהני הזריקה להתירה אמרי' דבקדושתה קיימי הואיל דעולה היא אבל לאו כמאן דחנקינהו דמי ולא מבעי' היכא דנתפגלה בזריקה ולא מקודם וודאי אינה כמתה ולא פקע קדושתה של עולה אלא אפי' שפיגל אותה בשחיטתה מ"מ לאו כמאן דחנקינהו דמי הואיל דמהני לה העלתה על גבי המזבח שתפקע פגולה מיני'. וכמו שאמר עולא קומץ ופיגול שהעלה ע"ג המזבח פקע פגולה מיניה יעוי' במעילה דף ג' א"כ לא שייך לומר דכמאן דחנקינהו דמי להכי בקדושתייהו קיימי ולפ"ז צריך להבין דברי המהרש"א הנ"ל. במה שכתב לעיל דפסיקא לי' בשום דוכתי' בפיגול דפקע מיני' איסור קודש הא בפגול של עולה בוודאי לא פקע קודש מיני' וכמו שהוכחתי לעיל מהא דנדרים הנ"ל דאמרו שם דילמא בנותר של עולה אלמא דעדיין קדושתייהו עלייהו ומכש"כ דלאו כקדשים שמתו דמי: והנה י"ל כי הנה בלא זה צריך להבין דברי המהרש"א דפקע כל קודש מיני' ולאו קדושת מזבח נינהו הא יש על נותר ופיגול עדיין קדושת דמים עלייהו. הואיל שמצותן בטריפ' מותר להנות בו בהדי דקא שרף לי'. וכמו שכתב רי"ט אלגזי בבכורות בדף ס"ג ע"ג. לתרץ קו' הכסף משנה על הרמב"ם פ"ב מה' שגגות דין י"ד וז"ל שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה וכתב מהר"י קורקוס הביא דבריו מרן הכ"מ בקיצור וז"ל ואיני יודע מה הנאה היא זאת. כי כיון שאינו נאכל מפני שאין הדם נזרק וכתיב ודם זבחך ישפך מה הנאה יוכל להיות בבשר קודש. וכתב הרי"ט אף דזבח פסול מצוה לשורפו מ"מ ס"ל דמותר להנות בו בהדי דקא שרף לי' דומיא דתרומה טמאה וכו' ושוב כתב שם וז"ל. איברא דראיתי לתוס' ב"ק דף נ"ג ד"ה לענין כלים וכו' דמתבאר מדבריהם דס"ל דלמאי דמסיק רב אשי בפ' כ"ד וכו'. למ"ד אין פודין להאכיל לכלבים היינו שאין פודין לכלבי' וכו' אבל פודין אותם להסיקו תחת תבשילו או לצורך הנאה אחרת וכו'. ואפשר דהר"נ ס"ל כסברת התו' דב"ק וכיון דרב אשי שהוא בתרא הכי ס"ל וכו' הלכתא כרב אשי וכו'. אולם חמי' בעיני דאיך אפשר דרב אשי הכי ס"ל וכו' ועוד קשה דהא אמרי' בריש פ"ק דמעילה דף י"ב ע"א. אמר ר"י קדשי' שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וכתב רש"י וז"ל דלאו קדשי ה' נינהו דלא חזי לגבוה קדושת דמים נמי לית בהו דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עכ"ל. ואם איתא אכתי אמאי אי מועילין. הא אפשר לפדותן לשאר הנאות וכו' וכו' אבל לעולם לענ"ד דאפשר לומר בעד הר"מ דמה שכתב מותר בהנאתו היינו דבהדי דקא שרף לי' לקיים מצת שריפה מותר להנות ממנו ע"ד האמור וכו' ומאי דק"ל דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' לשאר הנאות. היינו דווקא בקדשים שנפסלו. שדינם ברבורה כגון קדשי מזבח שהוממו ומתו קודם פדיונם דדינם בקבורה וכו' אבל בקדשי' שנפסלו אחר שחיטתן דדינם בשריפה שפיר י"ל דמותר להנות מהם בשעת שריפה עכ"ל יעוי"ש. א"כ לפ"ז שפיר יש מקום לדבר המהרש"א הנ"ל דפשיטא לי' דבנותר ופיגול שפיר דלאו קדשי ד' נינהו דלא חזו לגבוה דפקע מנייהו קדושת מזבח אבל עדיין נוכל לומר דקדושת דמים אית בהו מת ששוה להנות בהו בשעת השריפה ושפיר הקשה מהרש"א הא זה בכלל מקדש בחלקו וגם שפיר מקשה המהרש"א איך תני ומכרן וקידש בדמיהם מקודשת אם נימא דלא פקע מיני' קדושת דמים ולא קשה קו' המקנה הא קדשי מזבח לא יצאו מידי מעיל' ולא תפסו דמהם ז"א דזאת פשיטא ליה דפקע מיני' קדושת מזבח רק הוכחת מהרש"א דגם פקע מיני' קדושת דנים מה שיוכל להנות בם בשעת שריפה דאם לא תימא הכי ונימא דקדושת דמים יש א"כ וודאי תופס דמיהם. ואמאי מכר וקידש בדמיהן. היינו במה ששווים להנות בהם בשעת שריפה תהי' מקודשת ע"כ תיקן המהרש"א דפקע שם קודש מנייהו לגמרי וכוונתו דגם קדושת דמים לית בהו והיינו כנ"ל דאין פודין את הקדשי' להאכילם לכלבים וה"ה דאין פודין אפי' לשאר הנאות וקו' התו' הוא אליבא דהך מ"ד דאין פודין קדשים אפי' לשאר הנאות ע"כ שפיר פקע מנייהו כל קודש. והא דאמרו בנדרי' דף דילמא בנותר ופיגול של עולה דעדיין קדושתייהו עלייהו. ולא קשה הא פקע מיני' שם קודש כמ"ש המהרש"א הנ"ל ז"א כי י"ל דהגמרא אזלא אליבא דמ"ד דאין פודין את הקדשי' להאכילן לכלבים דווקא אבל לשאר הנאות מותר א"כ קדושת דמים אית בהו להנות בהם בשעת שריפה ואפשר דהרמב"ם סובר דאין פודין את הקדשי' אפי' לשאר הנאות א"כ שפיר איכא למיפשט מהא דנותר ופיגול דבעיקרא קא מתפיס דאי בדהשתא קא מתפיס הא פקע שם קודש מיני' כמ"ש המהרש"א הנ"ל:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה