אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן ג

סימן ב

על דבר שאלתו באחד שלקח בחזקה אלנות יקרות של חבירו ואח"כ נטעם בכרם שלו ואיש העשוק העני ברואו כי אזל יד מאתו לדון עם מי שתקיף ממנו מכר אילנות שלו לאיש אחר שידין עמו הן בד"י והן בדא"ה והנה אח"כ כשראה העשוק שהלוקח יזכה בהשפטו ויוציא את אילנות הנה הוא חוזר ממכרו וישאלני מר תו במשפט הקנין שעשה אי מהני מטעם גזל ולא נתיאשו בעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו הנה נחוץ לי לדעת ולשאול בראשונ' על זמן מכירתו אי מכר אילנות הנ"ל טרם נטעם בקרקע או שמכרם אח"כ בעת שנשרשו בקרקע גם צריך לדעת אם יש לו עדים שיכול להוציאם בדיינים או לא כי לענ"ד ענין זה נוגע להא דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי בח"מ ס' צ"ה א"כ כמו בקרקע שיכול להוציא בדייני' אז אפי' בגזל הקדישו הקדש דארעא בחזקת מארי' קאי או נימא בשלמא היכא דנוכל לומר דבחזקת מאר' קמא קאי אז הקדישו הקדש אבל הכא לו יהי' דמחובר לקרקע כקרקע דמי מ"מ עכ"פ עומדים אילנות בקרקע של גזלן ואיך שייך לומר בזה דאילנות ברשותי' דמארי' קיימי באם אינם עומדים ברשותו כי אם בקרקע של גזלן ורשותי':

והנה לכאורה נראה דמ"מ גם כעין זה ברשותי' דמארי' קמא קאי יעוי' במגן אברהם ס' תרל"ז ס"ק ז' אם ראובן בנה סוכה בקרקע שמעון ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו הבנויה בקרקע שלו לא יצא בה דהוה סוכה גזולה לפי מה שפירש הג"א שבנה שלא מדעתו א"כ קרקעו קונה לו עציו ואבניו של זה בתורת חצר כמו שחצירו קונה לו שאר גניבה להתחייב באחריות הכ"נ הוה ליה גזלן ולא שואל כיון דאפשר לסתור כסתור דמי ומשמע אי בעומד לסתור לאו כסתור דמי וכנרא' בדברי הש"ך בח"מ ס' צ"ה אז אין העצים נקנים לגזלן בתורת חצר אשר באמת נרא' מדברי נ"י דגם קרקע קונה קרקע בתורת חצר יעוי"ש בריש פרק השותפין בב"ב מארבע אמות ולמעל' אין מחייבין אותו לבנותו והיכא דסמך לו כותל אחר מגלגלין עליו את הכל שהרי גילה דועת דניחא לי' במה דבנה חבירו. וכ' נ"י שם וא"ת במה קנאו דמחייבי' לי' י"ל דכיון שחצי כותל עומד הוא על חצירו קנתה לו חצירו עכ"ל הנ"י שם. הרי חזינן דקרקע קונה קרקע בתורת חצר ולמה לי' למגן אברהם למיתלי זה בעומד לסתור כסתור דמי שאין זה לכ"ע ועכר"ח צ"ל דאי לאו כסתור דמי והוה כקרקע אז גם העצים אינם נגזלים דדינם כקרקע שאינם נגזלת וברשותי' דמארי קיימא והוה יצא בה. אלמא אף דעומדים על קרקע של גזלן מ"מ אי הוה דינם כקרקע ברשותי' דמארייהו קיימי א"כ גם בנ"ד כן הוא דברשותי' דמארייהו קיימי אילנות אי דינם כקרקע ומכירתו הוה מכירה ואין לחלק ולומר היכא דבתחיל' הוה קנין בגוף הגזיל' ובא הדבר ליד גזלן בתורת גזיל' ונפקע מרשות הנגזל אמרי' דהוה כאינו ברשותו אף שנעש' אח"כ כקרקע וכמו בגזל ואח"כ הודה הגזלן לשיטת הרמב"ן במלחמות בב"ק פ' שור שנגח שחולק על בעל המאור שסובר דלא נעש' כפקדון שיהי' יכול להקדישו כיון דבתורת גזל בא לידו מתחיל' אבל ז"א דשאני התם דבהודאתו לבד לא מתוקמי הדבר ברשותי' דמארי' אבל היכא דנעשה קרקע וקרקע ממילא ברשותי' דמארי קיימי יעוי' ברשב"ם סוכה דף ל"א בתוקף חבירו מסוכתו אי קרקע אינה נגזלת הוה שאולה וכשירה והקשה להוי עכ"פ מצוה הבא בעביר' ותירץ וזה לשונו דלהכי לאו מצוה הבאה בעביר' היא כיון דלא קני' לי' כלל וברשותי' דמארי איתא ואין המצוה מוציאתה בכך עכ"ל הרשב"א הרי חזינן שהרשב"א סובר דגם על גזל קרקע עובר על לא תגזול אשר באמת מדברי תוס' ריש איזה נשך לא נרא' כן ומ"מ סובר הרשב"א אף דבגזל בא לידו מעיקרא דאל"ה לא הוה עובר מ"מ אמרינן דקרקע ברשותי' דמארי קאי א"כ י"ל אף דקנאו בתורת גזל כקנין אם אח"כ נעש' קרקע לרשותי' דמארי' קמא הדרא:

ובגוף הדבר שעובר בקרקע על לאו דלא תגזול נרא' מדברי הרשב"א הנ"ל וכנרא' ג"כ מדברי הטור בחו"מ סי' ש"ס וברמב"ם ה' גזיל' ואביד' פ"א הלכה י"ב וכמפורש בספרי פ' קדושי' ז"ל מה ת"ל לא תסיג הלא כבר נאמר לא תגזול מלמד שכל עוקר תחומו של חבירו עובר ב' לאוין וכו'. יעוי' בה' גניב' ברמב"ם פ"ז מזה משמע שעובר בקרקע על לא תגזול. ובתוס' בב"מ פ' איזה נשך ד"ה לא תגזול למ"ל כתבו דבקרקע אינו עובר אכן י"ל דאין להם סתירה מדברי הספרי הנ"ל דמבואר שם בפירוש דעובר על לא תגזול כי י"ל דכוונת הספרי הוא כפי שכתב הרמב"ם בס' המצות מצוה לא תעש' רמ"ו וז"ל הזהירנו שלא לגנוב תחום ארץ והוא שנשנה תחום וגבול שיהי' בינינו ובין זולתנו עד שיהי' אפשר למשקר שיאמר שקרקע זולתו הוא שלו:

והוא אמרם בספרי והלא כבר נאמר לא תגזול מה תלמוד לומר לא תסיג מלמד שכל עוקר תחומו של חבירו עובר ב"ל לא תגזול ולא תסיג עכ"ל ס' המצות ונרא' שכונתו מה שכתב עד שיהי' אפשר למשקר שיאמר שקרקע הוא שלו שא"י להוציאו בדיינים אז עובר על לא תגזול ולא תשיג לכאורה משמע שלדברי הרמב"ם אינו עובר בקרקע על לא תגזול רק היכ' שתהי' אפשר למשקר שיאמר שהקרקע הוא שלו היינו שאינו יכול להוציאו ממנו בדיינים דלאו ברשותי' דמארי' קמא קיימא אז עובר על לא תגזול אבל היכא דברשותי' דמארי' קאי אפי' לאחר הגזילה י"ל דאינו עובר על לא תגזול. ולפ"ז לא יהי' קשה קו' הרשב"א על התוקף חבירו מסוכתו דשפיר אמרו גמרא בכעין זה אם קרקע אינו נגזלת דיצא בה דלאו מצוה הבאה בעביר' היא דאינו עובר בקרקע על לא תגזול וי"ל היינו היכא דיכול להוציאו בדיינים וברשותי' דמארי קמא קיימי ולהכי לאו מצהבב"ע היא:

אכן נרא' אם אם נימא דלא כרשב"א ונימא דאע"פ שברשותי' דמארי קיימי מ"מ מהב"ע הוא יהי' מתורץ קו' המהרש"א בסוכה דף ל' ד"ה משום דהו"ל מצהבב"ע שמקשה דהי' לו לתוס' להקשות על סוף פ' הישן שבעת ימים תעש' לך למעוטי גזולה ושאולה כשר הא בל"ז פסול משום מהב"ע ולפי הנ"ל י"ל דבאמת כל אימת דהגזיל' עדיין בידו אז המצו שנעשית בה בעת ההיא מצוה הבא בעביר' היא והיינו דווקא היכא דלאו ברשותי' דמארי' איתא אבל בקרקע דברשותי' דמארי איתא רק בשעת הגזיל' לא הי' עדים שיהי' יכול להוציאו בדיינים כגון שהיו העדים קרובים בעת ההיא א"כ בשעת הגזילה לאו ברשותי' דמארי' הוה ועובר על לא הגזול וכנראה מדברי הספרי הנ"ל דבה"ג גם בקרקע עובר על לא תגזול ע"כ אף שאחר כך נתרחקו העדים ויוכל להוציא הגזילה בדיינים ואח"כ ברשותא דמארי' קאי מ"מ כבר עבר על לא תגזול ומצוה הבא בעביר' הוא לולי דברי הרשב"א הנ"ל אבל עכ"פ לאו פשיטא הוא כיון שלדברי הרשב"א בכעין זה לאו מצוה הבא בעביר' מיקרי א"כ י"ל הא דאיצטריך הקרא שבעת ימים תעש' לך למעוטי גזולה איירי בסוכ' גזול' של קרקע דבשעת מעש' לא הי' יכול להוציא בדיינים כגון דהיו העדים בעת ההיא קרובי' א"כ לכ"ע עבר על לא תגזול. וכפי מה שכתבנו לעיל דבכה"ג גם התו' מודה דעובר וכדמשמע מדברי הספרי הנ"ל ואיירי הקרא שאח"כ נתרחקו העדים ויכול להוציאו בדיייני' וברשותי' דמארי קאי מ"מ אמרי' דקרא אשמעי' למעוטי גזולה משום מצוה הבב"ע ולא קשה למ"ל קרא:

פשיטא דבמצוה הב"בע לא יצא אך ז"א כי י"ל דהו"א הואיל דאח"כ ברשותי' דמארי קאי לאו מצהב"בע היא וכסברת הרשב"א הנ"ל. קמ"ל דאינו יוצא בכה"ג דמ"מ גם בכעין זה מצו' הבא' בעביר' היא ולא קשה מהחכמים שמכשירי' בתוקף חבירו מסוכתו הואיל דקרקע אינו נגזלת אלמא דגם לאו מצוה הבא בעביר' מיקרי ז"א כי י"ל דהחכמים איירי דהי' גזיל' שהי' יכול להוציא בדייני' תיכף בשעה שגזלה ולא נפקא מעולם מרשותי' דמארי קמא. ואז אינו עובר על לא תגזול בקרקע הואיל דברשותי' דמארי קאי להכי אמרי' דכשר ולהכי מקשה תוס' למה לולב של אשירה כשר הא מצוה הב"ע היא אף שלע"ע העביר' כבר עברה ז"א הא גם בגזל סוכתו של חבירו בקרקע השמיענו הקרא דסוכ' גזולה פסול אפי' דהשתא ברשותי' דמארי איתא מ"מ מוכח מקרא שבעת ימים תעש' לך למעוטי גזולה דאפי' בכה"ג מצוה הב"ע היא הואיל שנעש' בה מכבר עבירה ע"כ הוכרחו התוס' לתרץ דשאני גזל. דלולי הגזל לא הי' יכול המצוה. אבל לולב של אשירה אטו מחמת עביר' שנעש' בה נפק בי' וק"ל:

וכפי מה שבארנו אף שמעיקרא בתורת גזל בא לידו מ"מ כיון שאח"כ יכול להוציא בדייני' ברשותי' קיימא בגזל קרקע נרא' ודאי אף שמחויב הי' מעיקרא בהשבה אף בקרקע היכא שמעיקרא לא הי' יכול להוציאו בדיינים דלאו ברשותי' קיימא גם בקרקע כדאיתא בב"מ דף ז' ובכעין זה עובר גם בקרקע על לא תגזול לפי שכתבנו לעיל והיכא דנתחייב על לא תגזול ממילא ג"כ נתחייב בהשבה וכמו שמבואר בשיטה מקובצת ב"מ ריש איזה נשך ובפ"י שם מ"מ נרא' היכא דאח"כ יכול להוציאה בדייני' דברשותי' דמארי קמא קיימא ליכא שוב על גזלן ג"כ מצות השבה כמו בפקדון הואיל דכל היכא דאיתא ברשותי' דמארי איתא דאין הנפקד חייב להשיב ליד בעלים יעוי' בקצה"ח ס' ש' סעיף א' דכתב וז"ל דלא כתיב והשיב אלא בגזיל' משום דאפקי' מרשות בעלים ובהלואה משום דמלוה להוצאה ניתנה עכ"ל א"כ היכא דקרקע שוב קיימא ברשותי' דמארי קמא נלענ"ד אף שמתחיל' בתורת גזל בא לידו. מ"מ אח"כ כששב הדבר למארי' קמא פטור הגזלן מכל חיוב ואין עליו עוד שום מצות השבה וכמו שנרא' ג"כ מדברי הרשב"א הנ"ל דלאו מצוה הבא בעביר' היא הואיל דכל היכא דאיתא ברשותייהו דבעלים קיימא. והנה וודאי כוונתו כנ"ל בשלמא במטלטלי' דבכל רגע ורגע מוטל עליו להשיב הגזילה להכי כל זמן שלא מחזיר הוה מצוה הבא בעביר' אבל בקרקע שאין עליו עוד חיוב השבה לאו עתה בעבירה היא ומה שכבר עבר עבר:

ונחזור לנ"ד אם נימא דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי אף היכא דעומד המחובר בקרקע של הגזלן ונימא דגם בכעין זה ברשותי' דמארי' קמא קיימא. ואין מוטל על הגזלן חיוב השבה כיון דקרקע אינה נגזלת וברשותי' דמארי' קמא קיימא יהי' מיושב קו' התוס' בסוכה דף ל' בד"ה שינוי החוזר ז"ל ואע"ג דקני מדרבנן כיון דמדאורייתא לא קני לא נפק מיהו מההיא סבתא משמע גבי סוכת דנפק אע"ג דלא קני אלא מדרבנן וכתב הגאון בעל מקור חיים בס' תמ"ח ס"ק ח' ח"ל ולפ"ז מתורץ קו' התוס' מהאי סבתא דהא כתבו תוס' בב"ק ס"ח דאף דיאוש לא קנה מ"מ המחזיק בו זכה דהא הפקירו רק דהגזלן א"י לקנות כיון דבאיסורא אתי לידי' וא"כ שוב לא מועיל הפקר ב"ד דהא בלא"ה הוא הפקר רק דהגזלן א"י לקנות כיון דבאיסורא אתי' לידי' ורבנן א"י לעשות קנין מדאורייתא רק הפקר. ולפ"ז החילוק ברור שיש לחלק בין סוכה ולולב דבסוכה לא בעינן שיהי' שלו דהא אפי' שאולה כשר רק שהקפידה תור' שלא יהי' של נגזל ומהני הפקר ב"ד להוציאו מרשות הנגזל משא"כ בלולב דבעינן שיהי' שלו לגמרי וכיון דמדאורייתא לא קני הגזלן וקנין שהוא מדרבנן לא הוה קנין דאוריית' וכיון דאינו שלו מדאורייתא אינו יוצא בו עכ"ל. אבל באמת קשה מה שאמרו בגמרא אבל גזל עצים וסיכך בם דברי הכל יצא מפני תקנת השבים ותקשי למ"ד דגם בסוכה שאולה פסולה למה יצא בה מדאורייתא. וכמדומה שכן הקשה האבני מלואים אה"ע בח"ר ס'. אבל לפי הנ"ל א"ש. כי באמת הא דגזלן א"י לקנות כיון דבאיסורא אתי' לידי' ומחויב במצות השבה להכי לא מצי לקנות הגזיל' דאי לאו מצות השבה גם בכל גזל דעלמא הוה קני הגזלן את הגזיל'. וכמו שכתב הנתיבות ריש ס' שמ"ח אלו לא הוה כתיב עשה דוהשיב הוה אמרי' אף דעבר מ"מ איסורא דעבד עבד. רק רחמנא נתקי' לעשה דוהשיב וגלי לן קרא דלא קנה הגזילה יעוי"ש א"כ בגזל עצים וסיכך בם דמפני תקנת השבים אמרי' דהפקר ב"ד הפקר וגם יכול הגזלן לקנות שוב מן ההפקר דא"ל דאסור לזכות בה הואיל שבאיסורא בא לידו ומחויב לקיים מצות השבה ז"א דב"כ וב"כ הואיל שחיבר הסכך להקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי וברשותי' דמארי קאי ממילא מש"ה אינו מחויב ג"כ עוד בהשבה ואם אין מוטל עליו עוד שום חיוב השבה הנה הוא כשאר אינש דעלמא שיכול לזכות בם מהפקר על ידי חצירו כי גם קרקע קונה קרקע בתורת חצר וכמו שהבאנו לעיל ולהכי שפיר נפק בי' גם מדאורייתא אבל בלולב שלעולם מוטל עליו מצות השבה אף אחר הפקר משו"ה לא יכול לזכות הגזילה מהפקר הואיל שבאיסורא בא לידו. וחייב בי' במצות השבה. להכי לא יצא מדאורייתא: ידידו אברהם נ"ה יענר:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה