אור ברסלב

שות ברכת אברהם· רבי אברהם נפתלי הירץ ינר

סימן ב

סימן א

תשובה בעזה"י א' שמות י"ג טבת תרכ"ט. שהשבתי להרב המאה"ג הישיש החריף ובקי וותיק וחסיד מוה' משה יעקב ני' ראב"ד ומו"צ בק"ק אשפעצין:

מכתב קדשו מן א' ויחי הגיעני נכון תודות לו כי נתן עמלו. ליתן עיונו בחבורי בעתות הפנאי לו ואף כי השיג עלי באיזה ענינים ערבים לי השגותיו כי מהולים המה באהבה מסותרת ומצאתי ג"כ להשיבו על דברת קדשו וזה לשונו שאלה ו' ז"ל כי י"ל להכי ס' בשחיטה וכו' דבשעה שהיתה מפרכסת וכו' עכ"ל וכתב שלדעתו לא יתחייב מכח זה שיהי' ספק בשחיטת מטמא במשא כנבילה ועוד יתחדש דין מחודש שבאם נולד לו ספק שהה או דרס וכה"ג ויודע ברור שלא פירכסה רק עד גמר שחיטת הרוב יהי' ספק בשחיטה מותר אתמהה עכ"ל ואפשר יש לומר בזה הלא ספק כזה ג"כ אסור כי עיקר הספק אם שהה או דרס קודם גמר שחיטת הרוב א"כ אנו מחזיקי' ששהה או דרס כדי שיהי' רביע עלי' אבמ"ה באם שתהיה פירכס לאחר שחיטת הרוב ואחרי שהחזקנו אותה בכך נשארת בחזקת ששהה או דרס עד לעולם ורצוני לומר אפי' שלא פירכסה כלל אח"כ מ"מ הואיל שהחזקנו אותה לאיסור באם תהי' מפרכסת וכעין מה שכתב הפלאה בסוף פ' בתולה נישאת ושאר אחרונים להכי במוציא שם רע דנותן לאביה מאה כסף ולא קשה דילמא לאו אביה הוא ומוציא ש"ר על יתומה פטור ובממון אין הולכין אחר רוב וכתב כיון דאוקמי התורה על הרוב דאביו הוא לענין מכה אביו וכיוצא בהן הוה כהוחזק הרוב מכבר ומהני גם בממון יעוי"ש ויעוי' בשב שמעתתא יעו"ש והרי ראינו דהוה כנתחזק הרוב לענין מכה אביו ולא אמרי' אם לא הכה א"כ לא היינו צריכין לדון על הרוב לאחזוקי אותו א"ו דזה לא אמרי' רק אמרי' דהוה כאלו כבר החזקנו אותו לענין אם יארע שיכה אביו כן נמי אמרי' בס' שהה או דרס קודם גמר שחיטה דמחזקינן לה לוודאי שהה לענין אם תהי' פירכס אח"כ כן נמי אפי' שלא פירכסה אח"כ מ"מ הוה כנתחזק כבר הספק זה רק אחר שמתה לגמרי דנפק ממנה כל חיותה ג"כ אמרי' דיש לה חזקת איסור דאמרי' דאלו באנו לדון תיכף בשעה שנולד הספק הוה מחזקינן לה באיסור ששהה וכו' כן נשארת ג"כ באיסורה. יעוי' בט"ז יו"ד ס' י"ח ס"ק יוד ד"ה הואיל שיצא הדבר יעו"ש ויעוי' בשו"ת מהרי"ט ח"א ס' י"א ועל מה שכתבתי וזה לשוני אף שעתה נתברר וכו' ולא יכול לחול עלי' איסור אב"מ"ה כתב מעלתו תמוה מאד עכ"פ עומדת אז בחזקת טריפה או בחזקת אבמ"ה וכו' ואטו בחזקת ספק איסור לא חזקת איסור הוא עכ"ל בראשונה הנני אומר לו דספק איסור אף שאסור אבל לאו חזקת איסור חשיבא יעוי' בש"ך יו"ד דיני ס"ס ס' כ"ח וז"ל היכא דאיכא ג' ספיקות מותר אפי' באתחזק איסורה עכ"ל הש"ך וכתב ע"ז הנו"ב אה"ע סי' ש"ג וז"ל היכא דאיכא שלש ספיקות מותר דספק ראשון אף דחשיב כחדא מ"מ ליכא שוב חזקת איסור שהרי מספק הוא אסור והוה בוודאי איסור דעלמא דליכא חזקת איסור ושוב מותר ע"י ב' ספיקות יעוי"ש והנה אם יאמר ב"כ נשארת באיסורא כמקדם ז"א כי הסוברי' כך הוא מחמת שאסרנו אותה מכח ספק כן תשאר באיסורה לעולם אבל דברינו סובבים על הך שיטה דספיקא דאורייתא מ"ה לקולא א"כ אי אפשר לומר הואיל שאסרנו אותה מספק וכו' ז"א כי מחמת ספק אינה אסורה והא דספק בשחיטה אסורה כתבנו הואיל שהחזקנו אותה בשעת פירכוס לוודאי שהה או לוודאי נקב הוושט כדי שיהי' עדיין רביע עליה בעת ההיא אבמ"ה להכי אמרי' דנשארת בחזקת נקיבות הושט או לשהה ודרס בוודאי כאשר החלטנו בשעה שפירכסה כדי שלא תצא אז מחזקת אסורה מקודם איסור אבמ"ה ע"כ שפיר כתבנו אי לא אזלינן בתר רובא לא שייך לומר בשעה שפירכסה שלא תצא מאיסורה אבמ"ה הקודם שמחלטינן שוודאי ניקב הוושט או שוודאי שהה או דרס כמו שחזקתה אבמ"ה תכריע ז"א דילמא לא הי' לה מעולם איסור אבמ"ה ע"כ ל"ש לומר שחזקתה תהי' מכריע ואף דאסור' בשעה שפירכסה במ"נ או דטריפה היא ואת"ל דלאו טריפה היא אז יש לה איסור אבמ"ה מ"מ אי אפשר לומר הואיל דהחלטנו שהיא אסורה כן נשארה באיסורה ז"א מאיז' טעם החלטנו אותה דאסור' דנימא הואיל שמאותה טעם אסרנוה עכר"ח יש לך לומר שהחלטנו היא טריפה או ניקב הושט אבל לא וודאי שנימא שניקב הושט ואיך תוכל אח"כ לאסרה אם יש ספק שניקב הושט או לא אם נתברר שאינה טריפה הא ספיקא דאוריי' מ"ה לקולא בשלמא בשעה שפרכסה אסורה או שהיא טריפה או שניקב הושט אבל בתר הכי שנבדקה משאר טריפות איך תוכל לאסרה שמא ניקב הושט אז ס' דאורייתא לקולא בשלמא ספק בשחיטה אסור הוא הטעם הואיל שהחלטנו בשעת הספק דודאי שהה וכו' כדי שלא תצא אז מחזקת אבמ"ה ואם החלטנו אותה ששהה או דרס ממילא אסורה מטעם זה לעולם הואיל ששהה או דרס אבל אם לא אזלינן בתר רוב לא החלטנו אותה שוודאי הי' ניקב הוושט כדי שלא תצא אז מחזקתה אבמ"ה ז"א כי על זה אנו דנין גם בעת ההיא אם יש לה מעולם חזקת איסור אבמ"ה ואם שהיא אסורה אז מכח במ"נ אבל אח"כ כשנפק כל חיותה ליכא שוב איסור לאסרה מכח במ"נ ואין לנו רק ספק אחד דילמא במקום נקב קא שחט בזה שפיר אמרי' ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא ומה שכתב מעכ"ת דגוף הסברא אינה מתקבלת כלל דלא נימא אגלאי מילת' למפרע שחל אבמ"ה עכ"ל הלא גם אנכי אומר שאח"כ אגלאי מילתא למפרע שחל עלי' אבמ"ה אבל מה מועיל זה מ"מ ב"כ וב"כ לא יכלנו להחליט בעת שעדיין לא נפק ממנה חיותה שניקב לה הושט בוודאי כדי שלא תצא בשחיטה מחזקתה הואיל שהחזקה גופה היא בספיקא א"כ אם לא החלטנו לוודאי ניקב הוושט ושאר טריפות לא נמצאו בה מאיזה טעם תהי' אוסרתה שתאמר שנשארת בחזקת שהחלטנו אותה זה בוודאי אינו כיון שאין לנו רק ספק שמא ניקב הושט בזה שוב לנו לומר ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא וביותר תמהתי על דבריו שכתב דנימא דל"א אגלאי מילתא למפרע אינה מתקבלת לו דא"כ לרבנן דסברו דאם נטמא אדם בטומאה דדבריהן ואח"כ נולד לו ספק אם טבל במקוה חסירה או מליאה אמרי' ספיקא לקולא ולפי הנ"ל נימא שבאם אחר לידת הספק דטביל' נודע לו שהי' האדם טמא גם טומא' דאוריית' לא יהי' זה בחזקת טמא והכ"נ דכוותי' עכ"ל לא אבין דבריו בזה שאני התם דבשע' שנודע שהאדם הי' טמא טומא' דאוריית' גם עתה יש חזקת טמא ואמרי' דטבל במקוה חסירה אבל בנ"ד אמרי' דעתה כיון שכבר נפק חיות' וליכא לנו עתה חזקת אבמ"ה שכבר חלף והלך לה חזקה זו ע"כ לא נשאר לנו רק ספק ושפיר י"ל בי' ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא ועל שאלה כ"ד שכתב מעלתו על דברת הריב"ש דאין ראי' מהא דתפסו קדושין בנדה אליבא דידן דקדושין שאין מסורים לביאה הוה קדושין עכ"ל ידעתי מזה אבל גם זאת ידעתי מה שכתבו הראשוני' שם דווקא היכא דאין מסורי' לביאה מחמת ספק אז קי"ל דהוה קדושין אבל היכא דאין מסורי' לביא' בוודאי כ"ע מודי' דלא הוה קדושין:

וגם מה שכתב הדר"ג נ"י וז"ל וגם המתעקש הי' רוצה לומר דגם בארוסה לא שייך נדה רק דווקא בשכבר נעשית אשתו עכ"ל דבריו אינם מובנים כי במוכח דקדוטין חל בפנוי' אלמא דגם בפנוי' חל נדה דאל"כ הקדושי' גורמים לאיסור ביאה אחר שתהי' נישאת והוה קדושין שאין מסורי' לביא' א"ו דבפנוי' ג"כ חייל איסור נדה ממילא מוכח דכש"כ ארוסה:

ומה שכתב כבוד מעלתו וזה לשונו ומה שמפלפל על שיטת הרמב"ם דס"ל דבמזיד הוה מומר נימא אם עבד לא מהני והוה מקלקל וכתב מעלתו וז"ל. לא ירדתי להבין על בוריו דמהיכי תיתי לא יהי' מומר כיון שעבר על מימרא דרחמנא וכי קיל מקלקל ממאי דלא עבד כלל ואי אזל בשיטת הנו"ב מהדת"נ יו"ד ס' ט' כיון דלא כתיב בלשון לא תשחט בשבת לא שייך למחייבי' על דעבר וכו' א"כ פשיטא דל"ש בכה"ג אי עבד לא מהני עכ"ל ואני אומר מה דפשיטא לי' דל"ש א"ע לא מהני ולפי דעתי עני' אין דברי הנו"ב הנ"ל מוכרחים כלל בסברא זו כי ב"כ וב"כ קשה נימא דלא תהי' מהני מלאכה זו לעשות בה תיקון להכשיר הבהמה מטעם דאם עבד לא מהני ועוד יותר עדיף משאר א"ע לא מהני דעכ"פ עבר אמימרא דרחמנא אבל לענין מלאכה בשבת שרק מלאכת מחשבת אסרה תורה מלאכה שיש בה תיקון ע"כ אם תאמר שהיא נבילה ממילא לא עשה תיקון וקילקל עוד יותר ע"י מלאכתו מאלו לא עשה כלל וממילא מהראוי לומר שלא עבד ולא גרע מן מי שנשבע שלא למכור מכירה מעליתא שהבאנו לעיל בשם הסוברי' דאם לא מהני מכירתו לא עובר הוא כלל הן אמת כי לא הקשתי על הרמב"ם מכח אם עבד לא מהני כיון שרבים סוברי' דשיטת הרמב"ם הוא דאם עבד מהני ואליבא דמ"ד דאם עבד מהני בוודאי היכא דלא מהני אמרי' דלא עבד כלל ע"כ הקשתי רק בזה הלשון. כיון ששחיטתו הוא נבילה א"כ למה הוא מומר כי אליבא דהנך דפוסקים א"ע מהני מודים היכא דלא מהני לא עבד כלל א"כ אם שחיטתו נבילה ממילא אינו מומר ועל זה כתבתי שם הואיל שלא נוכל לומר דשחיטתו נבילה רק מטעם שהוא מומר מש"ה שפיר הוא מומר יעוי"ש ושוב הקשתי גם לשאר ראשוני' דבפעם א' לא נעשה מומר ושחיטתו כשירה נימא דתהי' שחיטתו נבילה כדי שלא יעבור על מלאכת מחשבת ושיהי' מקלקל וכוונתי כהנ"ל שאם תאמר שהיא נבילה ממילא לא עשה תיקון וגם מקלקל הוא וממילא נסתרו דברי מעכ"ת מה שכתב דשתי אלה לא יוכלו להיות חוברות במזיד בשבת בשחיטה דאם עבד לא מהני ושיהי' על ידי זה מקלקל זה אי אפשר והביא ראי' מהא דמגילת סתרים בשבת דף וי"ו דאם נימא דשתי אלה יוכלו להיות חוברות א"כ אמאי לא פשיט לי' דאחת מהם שאינו חייב סקילה הוא השוחט בשבת דהוא עכר"ח במזיד ואינו חייב סקילה הואיל דאם עבד לא מהני א"ו דמ"מ חייב סקילה במזיד כיון שעבר אמימרא דרחמנא עכ"ל ולפי הנ"ל זה אינו כי שפיר י"ל דבמזיד היכא דאין התיקון הוא לאלתר כגון שלאחר השחיטה היא מפרכסת ואם נימא דא"ע לא מהני לא תיקן כלל אפי' לב"נ שפיר י"ל דאינו חייב סקילה אבל מ"מ היכא דאינה מפרכסת ותיכף לאחר ששחט הרוב נפק כל חיותה בוודאי כ"ע מודים דחייב סקיל' הואיל דהתיקון בא לאלתר אבל היכא דאין התיקון הוא לאלתר שפיר י"ל דאינו חייב בשוחט במזיד כמו בחובל אפי' היכא שצריך לדם פטור הואיל שאין התיקון בא לאלתר כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו. ובכה"ג שפיר אפשר ששתי אלה יוכלו להיות חוברות היכא דפירכסה שיהי' נימא אם עבד לא מהני ושתהי' נבילה כדי שיהי' מקלקל דאם תהי' נבילה ליכא שום תיקון לאלתר כדי להקל מעליו חיובו ועל קוטב זה סובב הולך תרוצי שם דלא אמרי' א"ע לא מהני להפקיע עי"ז זכותו של אחרים ע"כ בטובח ע"י אחר אם נימא א"ע לא מהני ושחיטתו תהי' נבילה יהי' הפסד לבהמתו של אחרים זה לא אמרי' ועשיתי סמוכים לסברה זו מדברי בעל פנים מאירות בתשובתו שם ומעכ"ת כתב לחלק שאין זה דומה לדברי בעל פנים מאירות דפנים מאירו' לא דיבר רק גבי קנין דאע"ג דנימא דנתבטל מעשה המקנה משום א"ע לא מהני מ"מ הקנאת הקונה לא נתבטלה עכ"ל המעיין בתשובת פ"מ שכתב דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ רק כשעושה דבר לעצמו ואין לאחרים חלק בו או בדבר שנוגע לשניהם ושניהם קעבדי איסור בזה. דאז קנסה התורה אותם לבטל מעשיהם וכו' יעו"ש א"כ אם בתורת קנסא היא דלא מהני יש ממילא סברה זו גם בשוחט בשבת איך שייך קנסא דלא תהי' מהני שחיטתו שיהי' הפסד לבהמתו של אחרים ואם כי אודה לי' בזה החילוק אבל אני הבאתי דברי הפכי' מאירות רק לסניף בעלמא אבל סברתי ישרה היא לענ"ד כי כבר כתב הרב בית אפרים בשו"ת' יו"ד ס' ל"ט לתרץ קושי זו דלמה שוחט בשבת כשר נימא א"ע לא מהני וכתב הוא ז"ל דהוה כמו צורם אזן בכור דכתבו תוס' בתמורה דלא גרע מאלו הי' נעשה ממילא כן נמי בשחיט' לא גרע מאלו נעשה השחיט' מאליו דכשר אי אין שחיטה צריכ' כוונה יעוי"ש אבל לענ"ד מ"מ יש להקשות שפיר דעלינו לפסוק שלא תהי' מהני שחיטתו כדי להקל מעליו איסור שבת אבל על זה שפיר י"ל הכי בשביל להקל על העובר נפסיד בהמתו של אחרים זה בודאי לא אמרי' והבאתי סניף לסבר' זו דברי שו"ת הפנים מאירות כמו שאמרי' הואיל דהקנאת הקונה לא נתבטל' לא מפסדינן לי' בשביל שעבר המוכר כן נמי אמרי' בשחיט' כיון דב"כ וב"כ השחיט' לא נתבטל' דלא גרע מאלו נעשה מאליו ע"כ שפיר אמרי' הכי בשביל להקל על העובר לפטרו מעונש נפסיד לבהמת חבירו זה בוודאי לא אמרי'. ובענין מה שכתבתי במכר בשבת שקו' השלטי גבורים נכונה דיהי' מכירה בטיל' כדי שלא יעבור בזריקתו לחצירו כיון דהוה מלאכ' שאצל"ג דזריק' לחצירו ללא צורך הוא עכ"ל. וכתב מעכ"ת דאטו אינה קונה במוצאי שבת והוה הזריקה כמלאכ' שצריכ' לגופא עכ"ל:

גם בזה אמת אתו אבל מ"מ מדסתם הברייתא גנב ומכר בשבת דמשמע אפי' בגוונא שאין הקנין חל רק בשבת ובמוצאי שבת אין מקום לקנינו כגון שביני לביני חזרו מהמכר ועל אופן זה עשו המכר שלא יהי' מקום לקנינו רק בשבת בזה שפיר קו' השלטי גבורים דנימא דהמכיר' יהי' בטילה כדי שיהי' הזריק' כמלאכ' שאצל"ג:

וגם י"ל קצת על דרך פלפול לפי מה שהבאתי בספרי בס' קו' המק"ח בס' תמ"ח למה חצר קונה בגניב' הא חב לבעלים יעוי"ש ותרצו הואיל דאין הוא קונה הגניבה רק לחיוב אונסין לאו חב לאחריני מיקרי אכן הקשתי למה בזרוק גנבתך לחצרי אי איירי לאחר יאוש דהוה יאוש עם שינוי רשות למה החצר קונה הא הוה חב לבעלים שיצא הגניבה מיד בעלים לרשותו וע"כ צ"ל כיון דב"כ וב"כ הנה הגנב וגם הוא דמים מחויבים לשלם לבעלים לאו חב לבעלים הוא וא"ל דמפסיד לבעלים תשלומי דו"ה ז"א אם לא יהי' החצר קונה מכש"כ דלא יהי' הגנב חייב דו"ה כי באין מכר אין כאן דו"ה אבל קשה בזורק בשבת לחצרו כמו בזרוק גנבתך לחצרי שפיר תקשה אמאי חצר קונה בשבת הא הוה חב לבעלים דו"ה שעי"ז יהי' השבת פוטרתו וא"ל אם לא יהי' המכר ממילא בל"ז לא יהי' חייב דו"ה ז"א אם לא יקנה בשבת ב"כ וב"כ יקנה במוצאי שבת ויהי' חייב דו"ה בשביל המכר של מוצ"ש אבל עכשיו שתימא דיהי' חצירו קונה לו בשבת יפטור מחיובו דו"ה א"ו צריכים אנו לומר דאיירי דבאופן אם לא יקנה בשבת גם במ"ש לא יקנה ולפ"ז אם תאמר שאיירי באופן זה שפיר הקשתי דנימא א"ע לא מהני כדי שתהי' מלאכ' שאצל"ג וק"ל:

גם מתמה מעלתו על מה שכתבתי בגליון וזה לשונו דבריו אינם מובנים מ"ש די"ל דאיירי לאחר יאוש ומתמה מעכ"ת הגם דמיאש מחפץ מדמים מי קא מיאש א"כ הרי הגנב מחויב להחזיר התאנים לבעלים או ללוקח א"כ הדר הוה מלאכה שאצל"ג עכ"ל ואיני מבין דבריו הא אף שצריך לשלם הדמים אבל החפץ נקנה לו וממילא הוה הקציצה מלאכ' שצריכ' לגופא:

והנה באמת אין הכרחי לומר כמ"ש בגליון דאיירי דווקא לאחר יאוש רק אפי' אי חיוב דו"ה מיירי בלפני יאוש ג"כ לא קשה אמאי חייב מיתה בשבת הא הוה המכירה מלאכ' שאצל"ג הואיל דהמכיר' בטיל' ז"א הואיל דמוכר לו הגניב' שהיא לפני יאוש אע"ג דלא יהי' קנוי' לו הואיל דלאו דילי' הוא מ"מ על אופן זה מוכר לו. א"כ ממילא הוה כמלאכ' שצריכ' לגופא וגם על זה שפיר קו' השלטי גבורים הואיל דכל חיוב דו"ה לפני יאוש הוא מפני ששנה בחטא ופרושו הוא לפי ענ"ד כיון שאלו הי' החפץ שלו הי' קנין גמור ללוקח ועבור זה הוא חייב דו"ה ושפיר הקשה השלטי גבורי' אם הקנין הוא בשבת א"כ אלו הי' דילי' ומכר לו לחלוטין שפיר הוה מתקנין האיסור אם נימא דאם עבד לא מהני והמכיר' בטילה ואז הוה הזריק' מלאכ' שא"צ לגופא וכעין זה תרצתי מה שהקש' הגמרא בב"ק דף ע' כמאן כר"ע דקלוט' כמאן שהונחה דמי להכי פטור וקשה לי נימא אף דבשע' שהוא חייב משום שבת וא"י לחייבו דו"ה מ"מ הא גם אח"כ כשתנוח הוה מכירה חדשה ויתחייב דו"ה על ששנה בחטא אח"כ בשלמ' באיכא יאוש אז הלוקח קונה הגניב' תיכף כשקלט' האו"ר ולא יוכל לקנות שוב מהגנב אח"כ אבל אי איירי בלפני יאוש קשה אבל לפי הנ"ל א"ש כי מפני ששנה בחטא עיקר הטעם דאלו הי' החפץ שלו עשה בו קנין גמור להכי בגניב' אף שאינו שלו חייב מחמת קנינו שעשה ולפ"ז על אח"כ כשתנוח א"א לחייבו דו"ה דא"ל מפני ששנה בחטא ועשה קנין דאלו הוה החפץ שלו עשה בו קנין ז"א דאלו הוה החפץ שלו כבר נקנה החפץ בהיותו באויר אי קלוטה כמו שהונחה דמי והקנין לאח"כ לא מהני מידי וק"ל:

גם נלענ"ד שפרושו של שנה בחטא הוא הואיל דהגזלן קנה בשעת הקנין של הגזיל' הדבר הנגזל באם יהי' נעשה בו שינוי יהי' שלו וזהו מה שמכר ג"כ ללוקח כי מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו היינו באם הגזלן יעשה בו שינוי יהי' הלוקח קונה ג"כ הגניב' או הגזיל' והוה שנה בחטא א"כ אי קלוטה כמו שהונחה דמי כבר נקנה ללוקח בהיותו באויר לענין זה וא"א לחייבו על אח"כ שאינו עושה כלום. ב"כ וב"כ שפיר יוכל השלטי גבורי' להקשות קושיתו לפי פרושי שתהי' מלאכה שאצל"ג כלומר שיהי' קנינו לענין שינוי בטל כדי שתהי' מלאכ' שאצ"לג אף אי איירי לפני יאוש:

מה שכתב מעכ"ת שהנו"ב אינו מחלק בין שוגג למזיד והן שוגג והן מזיד אמרי' א"ע לא מהני עכ"ל גם זאת ידעתי שהנו"ב רוצה להביא לסברא זו סניפים אבל מעכ"ת ישים עיניו הבדולחים איך שלא יחליט הסברה זאת וכותב זאת רק בלשון ענוה במלות "לענ"ד" והביא ראי' מקו' הגמרא תמורה דף ו' דלמה הוצרך שם בתמורה לתרץ לרבא דעזוב תעזוב איצטרך ליש לך עזיבה אחרת וכו' הא בלא"ה ניחא דהצריך עזוב תעזוב ששכח להפריש פיאה מן הקמה ושגג וקצר כל שדהו בלי שום שיור פאה וכו' א"ו שאין חילוק בין שוגג למזיד יעו"ש:

והנה יעוי' בשער המלך פ"ו מה' גירושין שמביא בשם ס' ידי אליהו מה שמפרש דהסוגי' בתמור' אזלא אליבא דרבי ישמעאל דאמר אף מפריש מן העיסה וניחא לי' בזה דלא קשה דילמא להכי אם לא הפריש מן הקמה חייב להפריש הואיל דרחמנא נתקו לעשה ע"כ אף בלא עזוב יתירתא ניחא גם לאביי אבל אם הקושי של הגמרא מרבי ישמעאל שפיר מקשה הגמרא למה מפריש מן העיסה הלא י"ל דלא נתקו הכתוב רק היכא דליכא שינוי אבל היכא דאיכא שינוי בוודאי לא נתקו הכתוב יעו"ש והנה בוודאי הא דאמרו בגוזל עצים דת"ק סובר דשינוי קונה היכא דעבר ולא הפריש מן הקמה עכר"ח צ"ל דסברתם כמו שאר גזל כי מה לי אם גזל עניים או גזל אחרים וכמו שבגזל אחרים שינוי קונה גם בגזל עניים שינוי קונה ע"כ בלא הפריש מן הקמה הוה כמו שגזל עניים ובגזל שינוי קינה וק"ל. א"כ י"ל דהגמרא בתמור' אזלא אליבא מה שאמרו שם איכא בינייהו שינוי דלאביי קונה שינוי ולרבא שינוי אינו קונה כי לאביי דסובר אם עבד מהני שינוי ג"כ קונה ולרבא דא"ע לא מהני גם שינוי אינו קונה א"כ לפי מה שכתבנו דגזל פאה הוה כמו גזל אחר שפיר מקשה הגמרא אליבא דאביי למה מפריש מן העיסה אף דנתקו הכתוב לעשה מ"מ היכא דאיכא שינוי שגם בשאר גזל א"צ השבה כן נמי בגזל פאה ושפיר מקשה הגמרא למה חייב להפריש גם מן העיסה ותירץ הגמרא על זה אמר לך אביי דאמר קרא עזוב תעזוב ושפיר מקשה שוב הגמרא ורבא כלומר דלרבא דאם עבד לא מהני ע"כ גם שינוי אינו קונה משום דא"ע לא מהני ולמה לי העזוב דיתורא ולא קשה קו' הנו"ב דבלא"ה ניחא דאצטרך עזוב תעזוב היכא ששכח להפריש מן הקמה ושגג וקצר כל שדהו בלי שיור דלא אמרי' בזה א"ע לא מהני גם לרבא היכא דהוא שוגג דזה אינו כי ליכא למימר דאיירי בשוגג כי כבר כתבו הראשוני' הובאו בס' מחנה אפרי' ה' גזילה ס' ו' היכא דאינו מכוין לגזילה לית בי' דין גזלן יעוי"ש ויעוי' גם בחבורי סי' מה שכתבתי בזה א"כ אי איירי בפיאה ששגג שפיר מקשה הגמרא למ"ל הקרא דעזב יתירתא הא בל"ז נתקו הכתוב לעשה ואי לאשמעינן דמפריש מן העיסה דהו"א הואיל דשינוי קונה א"צ להחזיר כמו בגזל אחר זה אינו הא גם בגזל דעלמא היכא דאינו מכוין לגזילה לית בי' דין גזלן א"כ גם שינוי אינו קונה א"ו דאיירי במזיד ושפיר מקשה הגמרא למה לי תעזוב יתירתא וק"ל. ידידו מכבדו כערכו הרב אברהם נ"ה יענר:

תוכן העניינים

שות ברכת אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה