שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן עב
שלום ורוב ברכה והצלחה וכט"ס לכבוד ש"ב ידידי ואהובי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי צמ"ס שלום במעלות ומדות כו' כש"ת מו"ה מררכי ביאליבצאצקי נ"י:
נועם מכתבו הגיעני לשמחת לבבי.
א
ומה שהעיר כבודו בהא דס"ל לר"י בר"י חבר א"צ התראה. ולפי המבואר במס' מכות (דף ט ע"ב) דבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד וממילא דא"צ התראה וא"כ קשה לשיטתו ל"ל בסנהדרין (דף נז:) למעט בן נח שאין צריך התראה מקרא דמכל חיה דל"ל קרא דמהיכא ה"א דצריך התראה ויישב בדוחק דיש התראה שר"י מודה וגם אצל חבר יש התראה היינו אם עכימ"ז הרג אם ישראל וכדומה. ידידי קיצר מאד בלשונו. ומה שכתב דבחבר ג"כ איכא קצת התראה גם לר"י בר"י אינו מובן דבריו דהנה שם בפ"ק דמכות (דף ו ע"ב ובדף ט ע"ב) מוקי לה הא דשונא נהרג כר"י בר"י דס"ל חבר א"צ התראה והרי בהא דשונא נהרג ע"כ לא היה שום התראה בשום דבר דאם היה שום התראה ל"ש בזה גלות כמובן וז"פ. אע"כ דבאמת לאו דוקא לענין ההתראה להודיע הדין דיתחייב בה מיתה ס"ל לר"י בר"י דתבר א"צ התראה אלא דלכל הענין אם היה אומדנא דמוכח וברור להם דהוא מזיד נהרג וע"כ צ"ל בהא דשונא נהרג דהיה חבר וידע הדין וגם הא דבמזיד עשה היה ברור משנאתו וגם צ"ל דידע בבירור דהוא ישראל ולא עכומ"ז וכן מבואר בהדיא בריטב"א שם דע"כ מיירי שהיה מפורסם שהנהרג ישראל הוא והיינו דס"ל לר"י בר"י דכל ההתראה להבחין בין שוגג למזיד ואם היה ברור להעדים באומדנא דמוכח שהיה מזיד בכל פרטיו אין צריך כלל לההתראה. ולבד זה אין נחלק כמו שכ' כבודו דבחבר צריך התראה אם ישראל הרג משא"כ בב"נ יליף מקרא דמכל חיה דא"צ התראה דהרי גם זה בכלל שהיה לו ללמוד ולא למד. דאיתא בפ"ק דמכות (דף ט ע"א) ואזדו לטעמייהו כסבור בהמה ונמצא אדם כנעני ונמצא גר תושב רבא אמר חייב אומר מותר קרוב למזיד הוא וביארו שם בתוס' ז"ל דאומר מותר קרוב למזיד הוא. פירוש משום דהיה לו ללמוד וה"נ היה לו לעיין והרי כל דבר דהיה לו באפשר להזהר ולידע הדבר חייב ב"נ. אך לפי"ז בלאו הא דהיה לו ללמוד יקשה לר"י בר"י לפי הנתבאר דבכל ענין התראה ל"צ היכא דברור לנו דעשה במזיד וס"ל דעיקר ההתראה להבחין בין שוגג למזיד ולאו דוקא שיתרו בו אלא דידעו ברור דמזיד היה. א"כ מאי נ"מ בין ב"נ לישראל לענין התראה דהרי אם הי' בשוגג גם ב"נ גולה כדתנן בפ"ק דמכות (דף ח' ע"ב) וגר תושב גולה ע"י גר תושב. וע"כ דגם בב"נ היינו דא"צ התראה אבל מ"מ מזיד הוא ול"ל קרא למעט ההתראה וצ"ל דבאמת הא דממעט מכל חיה דא"צ התראה היינו דאף דאינם מתרים בו דאסור הוא מ"מ חייב אף באמת לא ידע משום דהיה לו ללמוד ולא למד והיינו כרבא. אך לפי"ז בלא הך דר"י יקשה לרבא ל"ל למילף מהא דמכל חיה כו' הא מוכת מקרא דועתה השב וגו' כי נביא הוא המבואר בפ"ק דמכות הנ"ל ולפי דרשת רבא דהיה חייב בדיני אדם הרי מוכת מקרא דכי נביא הוא דחייב אף דלא ידע הדין משום דהיה לו ללמוד ולא למד. וגם לרבנן דר"י דס"ל דבכ"מ צריך התראה אף שנדע ברור דמזיד היה וא"כ א"ש הא דיליף מכל חיה היינו דב"נ א"צ התראה בשום דבר. מ"מ קשה לפי דרשת רבא הנ"ל הרי אצל אבימלך לא היה שום התראה בשום דבר ול"ל ילפותא דמכל חיה. אך באמת שם י"ל דל"ש שום התראה בלתי הידיעה שהיה לו לידע עיי"ש בזה אך מצאתי בעה"י במדרש רבה פ' נ"ב והובא בהגהת יפ"ע דאיתא שם ע"פ הנך מת על האשה אשר לקחת מכאן שאין התראה לב"נ וצ"ל דמדרשות חלוקות בזה. וכמו שכתבתי למעלה מצאתי בעה"י מבואר ברמב"ם ז"ל דבפ"ט מהל' מלכים הל' י"ד כתב דב"נ נהרג בלא התראה. ובפ"י שם הל' א' כתב דבשוגג פטור. וביאר שם ג"כ בלח"מ ז"ל דהיינו דאף דהתראה א"צ מ"מ צריך שנדע שעשה הדבר במזיד ובכונה שמוכיח מתוך מעשיו כן אבל אם מעשיו מוכיחין דהוה שוגג פטור עייש"ה:
ב
ולפי"ז נמצא דלר"י בר"י ע"כ ליכא נ"מ בין ב"נ לישראל לענין התראה אלא בהא דהיה לו ללמוד ולא למד. והא דבסנהדרין (דף נז) ליכא לפרושי אליבא דר"י בר"י אלא לרבא דס"ל דאומר מותר היה נהרג בב"נ והיינו דא"צ התראה להודיעו הדין וזה באמת מוכח מהא דהשב אשת האיש כי נביא הוא וגו' המבואר במס' מכות (דף ט:) הנ"ל. אך לרבנן דס"ל דצריך התראה אף במזיד ליכא למילף מזה דב"נ א"צ התראה גם לרב די"ל דאף דבחסרון ידיעה נהרג היינו דע"ז גלי קרא אבל בדבר דצריך שיהיה מזיד י"ל דצריך ג"כ התראה כמו ישראל מש"ה צריך ללמוד מהא דמיד כל חיה דא"צ התראה בשום מזיד. וכ"ז לרבא אבל לר"ח דאינו חייב בחסרון ידיעה ושם היה חייב בדיני שמים ולא בד"א א"כ ע"כ הא דיליף בסנהדרין שם דב"נ א"צ התראה ע"כ הוא אליבא דרבנן ולא אליבא דר"י בר"י דלדידי' לא משכחת לה דין זה וז"פ. ולפי"ז הא דיליף במדרש רבה הנ"ל מהא דהשב אשת האיש וגו' דב"נ א"צ התראה ע"כ הך דרשא אליבא דרבא הוא [ולפי"ז יהיה ג"כ סייעתא למה שפסק הרמב"ם ז"ל כרבא בפ"י מהל' מלכים הל' א' עיי"ש]. אך כל דברינו הנ"ל הוא ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מלכים הנ"ל דס"ל דב"נ שהרג ב"נ שגגה לא היה נהרג. אך בהא דמס' מכות (דף ט ע"א) שם איתא ורמינהו לפיכך גר ועכומ"ז שהרגו היו נהרגין כו' ל"ש דקטל בר מיני' כו' ופירש"י ז"ל שם לפיכך אשבע מצות שנצטוו ב"נ קאי וקיי"ל כו' לפיכך ג"ת או עו"ג שהרגו היו נהרגין ואפילו בשוגג שאין ב"נ צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז) והרי דפירש דהא דאמרינן בסנהדרין דא"צ התראה היינו אפילו שוגג גמור היה נהרג וא"כ א"ש בפשיטות. ואולי דיש לחלק בין עו"ג בין ב"נ ועיין בזה ברמב"ם ז"ל פ"י מהל' מלכים הנ"ל במה דתמה הכס"מ ז"ל ובלח"מ תירץ ע"ז עייש"ה ועיין בריטב"א שם ודוק בזה. ומאפס הפנאי אקצר ואו"ש לו ולכל הנלוים אליו כחפצו וחפץ ש"ב וידידו הדו"ש והצלחתו:
אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אלעזר שלמה וועללער: