שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן נא
א
ועדיין יש לבאר בזה דאיך נימא דגם ר"ח ס"ל דגם רוב קטנים אינם יולדים ורק אם אירע שהוליד אינו נעשה בן סו"מ מדרשא דכי יהיה לאיש בן כו' וכהנ"ל דא"כ למה צריך ר"ת להדרש דכי יהיה לאיש בן ולא לבן בן הלא בלא"ה נדע דקטן שהוליד אינו נעשה בן סו"מ. דהנה בחולין ילפינן בגמרא (דף יא ע"ב) דאזלינן בתר רוב ממכה אביו ואמו וכו' וליחוש דלמא לאו אביו הוא דלמא כו' אפילו הכי אין אפוטרופוס לעריות. וא"כ איך נהרג בן סו"מ של קטן דלמא לאו אביו הוא וכאן אין לומר דאזלינן בתר רוב דהלא יש רוב המנגד נגדו דאין רוב קטנים יולדים אוקי רובא נגד רובא. וא"כ למה צריך להדרש דלא נהרוג בן סו"מ של קטן הלא בלא"ה ידעינן מטעם הנ"ל (ובזה היה באפשר ליישב קצת דברי התורת חיים שהבאתי למעלה):
ולכאורה י"ל דהנה ביבמות (דף סט ע"ב) במתניתין היה כהן שבא על ב"י לא תאכל בתרומה עברה לא תאכל ילדה תאכל ובגמרא שם סובר אביי דחוששין דלמא מאיש אתר נתעברה ואסורה לאכול בתרומה רק דהמתניתין מיירי בשהיו שניהם חבושים בבית האסורים. ותמה בס' בן יהודה (סי' י) דהרי בגמרא חולין דאיתא שם כגון שהיו שניהם חבושים כו' קאמר ע"ז בגמרא אפי"ה אין אפוטרופוס לעריות ותירץ שם דבחולין קאי הש"ס אי לא אזלינן ב"ר לכן קאמר דגם שניהם חבושים ל"מ אבל לבתר דקיי"ל דאזלינן בתר רוב א"כ בודאי שניהם חבושים מהני דגם זה איכא רוב דרובא דחבושים בבית האסורים לא שכיחא שיבא שם אדם עליה ואין אפוטרופוס לעריות בזה הוה מיעוטא וא"כ בכל חבושים בבית האסורים הוה תרי רובא רוב בעילות אחר הבעל ורוב חבושים לא יבא שם אדם עיי"ש בס' ב"י הנ"ל וא"כ י"ל דר"ת צריך להדרש דכי יהיה לאיש באופן דהיו שניהם חבושים והיה להם בן סו"מ והאב היה קטן לזה צריך לדרשא דר"ת דכי יהיה לאיש בן וכאן אין לומר דלמא לאו אביו הוא והרוב דאין קטנים יולדים מסייע אותו כנ"ל. משום דאיכא תרי רובא נגד רוב קטנים אינם יולדים כנ"ל ואף דהב' רובי הם משם אחד אפשר דמהני בזה וצ"ע בזה. וגם לפי"ז צ"ע היכא דהיה בן לקטן והבן הכה לאביו אח"כ דלהנ"ל פטור הבן דלמא לאו אביו הוא כיון דאיכא רוב המנגד דרוב קטנים אינם יולדים וצ"ע:
אך לפי המבואר בתוס' חולין שם די"ל אוקי איתתא בחזקתה עיי"ש ובחידושי מהרש"א שם יתיישב זה:
ב
אך נראה לפע"ד די"ל דר"ח צריך להדרש אף בלא היו חבושים דהנה גרסינן בקדושין (דף פ) אר"ח אמר ר"י לוקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות פירש"י ז"ל דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר מלקין כו' כר"י הוחזקה נדה בשכנותיה פירש"י ז"ל שראו וכו' סוקלין וכו' דאמר רבה בר הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית פירש"י ז"ל בחזקה שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהם בעדות גמור נסקלין. בא הבן על אשה משום בא על אמו. ונשרפים זע"ז אם בא האיש על בתו ע"כ. וכן פסקו כל הפוסקים וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' איסורי ביאה דילפינן ממכה אביו אע"פ שאינו ידוע שזה אביו אלא מחמת חזקה וכתב המ"מ שכן הוא בירושלמי וא"כ הרי דגם הרמב"ם ז"ל כתב דגם במכה אביו דחייב הטעם הוא משום חזקה שהוחזק לבנו כנ"ל א"כ א"ש דר"ת צריך להדרש דכי יהיה לאיש בן כו' דאף דהוא בן קטן מ"מ הוחזק לבנו וסוקלין על החזקות לזאת קאמר דמוכת מהקרא דכי יהיה וכו' דגזה"כ הוא דבן קטן לא יסקל משום בן סו"מ מדרש הנ"ל כנ"ל ודוק בזה:
ג
ובדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל קשה לכאורה דמנ"ל דילפינן ממכה אביו דהוא מטעם חזקה דהיכא ילפינן משם דלמא במכה אביו דחייב הוה הטעם משום רוב כדילפינן בגמרא חולין שם מזה דהולכין אתר הרוב וקושיא זו מצאתי בס' בינת אדם שער רוב וחזקה (סי' א) וכתב שם דעל הירושלמי ל"ק די"ל דס"ל כו' אבל להרמב"ם ז"ל קשה דהרי בפ"ג מהל' א"ב ה"ב כתב הבא על הקטנה אשת הגדול אם קדשה אביה ה"ז בחנק ולא אמרינן שמא אילונית היא כקושיית הש"ס שם בסנהדרין והיינו משום דבנפשות ג"כ הולכין אתר הרוב. וא"כ מנ"ל דמכה אביו משום חזקה דלמא מכח רוב וסיים שם דגם הירושלמי דחוק לפרש יעוש"ה:
ולפע"ד היה נ"ל לכאורה ליישב דעת הירושלמי. דהירושלמי ס"ל כר"ה בריה דר"י בסנהדרין אך דלא נימא דר"ה חייש בכ"מ למיעוטא דמשום זה סיים שם דהוא דחוק רק דמודה דאזלינן ב"ר היכא דא"א אבל היכא דאפשר ל"ל הלמ"מ בזה. דהנה בחולין שם מסקינן דמכל ילפותא דהתם ליכא למילף רק היכא דלא אפשר אבל באפשר מסקינן שם דהוה הלמ"מ כפירש"י ז"ל שם ושם בגמרא כדיליף ממכה אביו דלמא לאו אביו הוא ומדחה דלמא כגון שהיו חבושין ומתרץ אין אפוטרופיס לעריות וא"כ גם חבושים לא מהני אם לא ניזול בתר רוב אע"כ דאזלינן ב"ר. וא"כ ג"כ בלא חבושים מהני דאיכא רובא דרוב בעילות אחר הבעל אף דלא הוה רוב טוב כמו חבושים כהנ"ל דבחבוש איכא עוד רוב דרוב פעמים לא יבא אדם שם כנ"ל מ"מ מהני כיון דאזלינן ב"ר וזה פשוט בגמרא שם. אך כיון דמסיק בגמרא היכא דאפשר אפשר דהיינו דמהקרא לא יוכל ללמוד דאזלינן ב"ר רק היכא דלא נוכל לקיים הכתוב אי לא אזלינן בתר רובא. בזה ע"כ צריך לילך אחר רובא אבל היכא דאפשר בשום אופן לקיים הכתוב באופן אחר לא אזלינן בתר רוב. א"כ כאן במכה אביו הדין ברור דאף אם לא היו חבושים נהרג הבן המכה אביו. וא"כ איך יוכל להיות דזה הוה מטעם רוב דהיינו משום רוב בעילות אחר הבעל דמנ"ל דאזלינן בתר רוב כזה דלמא לעולם לא אזלינן בתר רוב כזה דהלא הכתוב נוכל לקיים כגון שהיו חבושים בבית האסורים דבזה יהיה עוד רוב דרוב בני אדם לא יוכלו לבא לשם וגם הא דרוב בעילות אחר הבעל וכיון דאפשר לקיים הכתוב אף אם לא נילך בתר הרוב הראשון הנ"ל מנ"ל דאזלינן בתריה והיכא דאפשר לא אזלינן בתר רוב זה ולא ס"ל דהוה בזה הלמ"מ וזה שאמרו בירושלמי דלפי האמת דהדין במכה אביו דחייב אף אם לא היו חבושים ע"כ צ"ל מטעם דסוקלין על החזקות. וא"כ א"ש דגם באין חבושים סוקלין אותו מטעם חזקה הנ"ל דמהקרא לא מוכת על רוב כזאת כנ"ל רק דאולי הוה הלמ"מ ע"ז. גם באפשר כדאיתא בגמרא חולין שם. וע"ז ליכא ילפותא אם ע"ז ההלמ"מ ג"כ ודוק. ואפשר דיתיישב ג"כ בזה דעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל שכתב דהך דמכה אביו מטעם חזקה כן היה נלפע"ד לכאורה *) הקשו דקרא ע"כ קאי גם על דורות ראשונים. וע"ז תירצו שפיר דאעפ"י דבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות כו' בדורות הראשונים כו' היה זמן גדלות מקודם הרבה וזה שחידשו התוס' בתירוצם דגם הזמן גדלות היה מקודם ויש עוד להאריך בזה *) ויש לפלפל דירושלמי לשיטתו ליכא למילף דאזלינן ב"ר ממכה אביו לפי מה דמקשין העולם דאיך נלמד ממכה אביו דאזלינן ב"ר לפ"מ שכתב הבעל הטורים בפ' תצא דממזר אינו מוליד א"כ י"ל דהקרא דמכה אביו מיירי היכא דאית לו להמכה בת והבת היו לה ג"כ בנים וע"כ אינו ממזר וידעינן דאביו הוא ומנ"ל דאזלינן ב"ר וצ"ל דהכי ילפינן דאי לא אזלינן ב"ר ניחוש דלמא
[חסר כאן קטע!]
ד
ובזה אמרתי לפע"ד דיש לישב מאי דאיתא שם בסנהדרין (דף סט ע"א) יתיב ר"י מנהר פקיד קמיה דרבינא ויתיב וקאמר כו' ש"מ מדר' כרוספדאי אר"ש יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימיה ל"ל ג' בתרי ותלתא סגי. א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה זיל בתר רובא. אמרוה קמיה דר"ה בריה דר"י א"ל ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא אהדרוה לקמי' דרבינא א"ל ובדיני נפשות לא אזלינן ב"ר והתנן אחד אומר בשנים בחודש כו' וא' אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חודש וזה וכו' ואי ס"ד לא אמרינן זיל ב"ר נימא כו' א"ל כו' ורובא דאינשי כו' אר"י מדפתי אף אנן כו' בת שלש כו'. והנה לכאורה קשה דלמה היה צריך רבינא ללמוד זאת דאזלינן בתר רוב מדתנן אחד אומר כו' גם ר"י מדפתי הביא ראיה מדתנן בת שלש כו' למה לא הביאו סוגיא ערוכה דחולין דילפינן שם מכמה מקומות. וגם מאי טעמא דרב הונא בריה דר"י. ולפי הנ"ל ניחא דבחולין ליכא ילפותא רק באם שא"א באופן אחר לקיים הכתוב בזה אזלינן ב"ר אבל היכא דאפשר לקיים באופן אחר לא ילפינן דאזלינן בתר רוב. וכאן כל הקושיא היה דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימיה ל"ל ג' בתרי ותלתא סגי כפירש"י ז"ל בתרי ירחי ותלתא נפטר כל אדם מדין סו"מ דהא וכו' וע"ז קאמר רבינא דלעולם עוברה ניכר לשליש ימיה ומ"מ הדין בסו"מ עד ג"ח דזיל בתר רובא כו' וכאן אפשר לקיים הכתוב עד תרי ירחי ותלתא. דעד זמן הזה ליכא שום ספק. וא"כ לא היה יכול ללמוד ממאי דלמדו בחולין שם דהרי שם מדחה הגמרא היכא דאפשר אפשר, והיכא דאפשר לא ידעינן מהקרא אלא מהלמ"מ כמבואר שם בחולין ואפשר דס"ל דע"ז ליכא הלמ"מ מש"ה הביא כל הני מתניתין דשם אפשר לקיים באופן אחר ומ"מ אזלינן ב"ר. אחר שכבר כתבתי לתרץ כן עיינתי עוד בס' בינת אדם שם שהביא ג"כ זאת ומתרץ כן ונהניתי מאד שכונתי לדעתו הגדול תל"י. אך זאת לא הבינותי בדבריו ז"ל שכתב שם וז"ל. ולכן נ"ל דאע"ג דפשטא דלישנא דסוגיא דסנהדרין משמע דר"ה קאי על בן סורר ומורה מ"מ מפני הדחק י"ל דר"ה קאי על סתם דיני נפשות דמסקינן בחולין וע"ז תמה ר"ה דמנ"ל דמהלמ"מ היה גם בדיני נפשות אפילו בדאפשר כו' ופשיט רבינא כו'. ולא זכיתי להבין דבריו הק' דלמה צריך לדחוק דר"ה קאי על סתם דיני נפשות כו' ולא על בן סו"מ דלכאורה לפע"ד אפשר דקאי ג"כ על דין זה דבן סו"מ דהיה קשה לו דמנ"ל דעד ג"ח הוה בן סו"מ דהלא אפשר דעד ב' חדשים ושליש חודש והוה אפשר לקיים בזה כנ"ל. וזה ברור לפע"ד לכאורה וצ"ע בדבריו הקדושים:
ה
ובזה יש לישב במס' סנהדרין (דף סט ע"ב) בגמרא ד"ה בבא עליה אביה ומקשים דא"כ מאי מדחה הגמרא דלעולם לא אזלינן בתר רובא רק דכאן מיירי בבא עליה אביה דא"כ מזה גופא ידעינן דאזלינן ב"ר. דאל"כ אמאי חייב ג"כ אפילו בבא עליה אביה ניחוש דלמא לאו אביה הוא ולפי הנ"ל דהיכא דלא אפשר גם ר"ה בריה דר"י מודה דאזלינן בתר רוב רק כל השקלא וטריא דהגמרא ללמוד דגם באפשר אזלינן ב"ר כנ"ל. א"ש בפשיטות דשפיר מדחה דלעולם היכא דאפשר לא אזלינן בחר רוב וכאן מיירי בבא עליה אביה. מאי תקשה ליחוש דלמא לאו אביה הוא דזה הוה לא אפשר ואזלינן בזה ב"ר לכ"ע. ואף לפי הנתבאר דגם בזה הוה אפשר כגון שיהיו חבושים ויהיה עוד רוב גם בהך תירוץ הגמרא יש לפרש כן כגון שיהיו חבושים וס"ס הוה לא אפשר ולכ"ע אזלינן בזה בתר רובא. וגם לפי מה שכתבתי דיש לדון בזה מטעם חזקה ג"כ ל"ק מידי:
ועוד אמרתי לפע"ד דבלא"ה לא קשה כלל דשפיר מדחה הגמרא בבא עליה אביה בפשיטות דלעולם לא אזלינן בתר רוב והא דחייב כאן היינו בבא עליה אביה כמ"ש בגמרא ומאי תקשה ניחוש דלמא לאו אביה הוא. דהרי אפילו אם לאו, אביה הוא חייב שרפה מטעם שבא על אשה ובתה דסו"ס חייב שרפה ומנ"ל דאזלינן ב"ר ודוק בזה כי פשוט הוא. ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בתשובת חמדת שלמה שהביא קושיא זו בגמרא שם דמאי מדחה הגמרא דלמא בבא עלי' אביה דהדר קשה דלמא לאו אבי' הוא כנ"ל ובתשובה שאחר זה השיב ומדחה זאת מטעם דזה הוה לא אפשר כמו שכתבתי מקודם זה והביא זאת בשם הר"ן ז"ל בחידושיו וב"ה שכונתי לדעתם הגדול. אך נפלאתי מאד דהאיך הקשו כלל זאת הלא סו"ס יתחייב מטעם אשה ובתה ממנ"פ די"ל דנוקמי באופן שיתחייב משום אשה ובתה כמבואר בגמרא לא זכיתי להבין כונתם ז"ל:
ו
ובזה יש לישב לכאורה קושיית הגאון הגדול המפורסם מוהר"צ האלבערשטאם ז"ל שהקשה לסברת ר"ת שתירץ בתוס' סנהדרין (דף פ' ע"ב) ובחולין (דף יא ע"ב) דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא א"כ בבת כהן שהיא בשרפה למה לא ניחוש דלמא לאו אבי' הוא הכהן ואינה חייבת שרפה דדלמא אבי' באמת ישראל הוא. והנה באמת לפי מה שתירצו בתוס' סנהדרין (דף פ' ע"ב) דמבואר בהדיא לפירוש ר"ת דהטעם הוא דלא אזלינן ב"ר רק באדם דהוה הרוב לחיוב והמיעוט לפטור בזה לא חיישינן למעוטא אבל היכא דאיכא בודאי פטור כגון הכא דאיכא איזה דפטורים בודאי ממיתה חמורה ובודאי בחנם נדין אותם בחמור והאיך נחייב הפטור בודאי מחמת הרוב החייבים וא"כ ל"ק כלל מבת כהן דכאן ליכא פטור ודאי. ועיין בתוס' זבחים ר"פ התערובות (דף ע"א) סוף ד"ה אפילו דמפרש כן בהדיא בדברי ר"ת ז"ל ואתפלא מאד על שפלפלו בזה האחרונים הרבה בפי' דברי התוס' הנ"ל ובאמת בזבחים גם מפורש כפירוש הנ"ל אך בתוס' חולין (דף י"ב) הנ"ל דתירץ ר"ת שם דכיון דממנ"פ נהרג לא אזלינן ב"ר וכן תירץ ר"ת במס' זבחים שם בתירוץ קמא א"כ ג"כ יקשה קושיית הגאון הנ"ל בבת כהן כיון דגם שם נהרגת ממנ"פ אף דנאמר דאבי' באמת ישראל הוא מ"מ חייבת רק באם הכהן הוא אביו חייבת שרפה החמורה והדרא קושיא לדוכתה וע' בס' עטרת שאול בזה. ולכאורה לפי הנ"ל יחשב דבבת כהן כיון דאם לא ניזל בתר רובא לא נוכל לקיים בזה גזיה"כ דגזרה התורה דבת כהן כי תזנה בשרפה וע"כ דאזלינן בחר רוב וי"ל דגם ר"ת ז"ל לא כתב סברתו דכיון דממנ"פ נהרג לא אזלינן ב"ר רק היכא דאפשר לקיים הכתוב באופן אחר דבזה קאמר בחולין דלא נוכל ללמוד מקרא דאחרי רבים אלא מהלמ"מ וי"ל דלענין ממיתה למיתה ס"ל לר"ח דע"ז ליכא הלמ"מ דניזל ב"ר אבל היכא דלא אפשר דמוכח מקרא דאחרי רבים להטות לכ"ע כנ"ל י"ל דגם ר"ת ז"ל מודה דאזלינן ב"ר. ועיין בתוס' חולין בהא דהיכא דאפשר אפשר וכו' ודוק בזה: