שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני או"ח · סימן ה
לבאר דברי הרמב"ם ז"ל בסוגיא דשתי תינוקות:
א
הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שגגות הלכה ח' כתב כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשוגג ה"ז פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד כו' וכן מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש או באחד בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאות שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצות עשה אעפ"י שהן שני גופין כו' אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת כו'. וכתב ע"ז מר"ן הכס"מ ז"ל משום דאיכא לישנא בגמרא שבת (דף קל"ז) שם ופסק כי הך דר"ח ודר"י עייש"ה בגמרא וברמב"ם ז"ל. אך תמה שם בכס"מ למה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דהרי אף אם לא היה מל את של שבת כיון שהיה שם אחד שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לדחות אצלו עיי"ש מה שתירץ בזה והלח"מ ז"ל תמה הרבה על הרמב"ם ז"ל. ותמה ג"כ אמאי סתם הרמב"ם ז"ל דבמל של ע"ש בשבת פטור ולא חילק בין היכא שמל של ערב שבת ברישא ובין היכא שמל של שבת ברישא כמבואר בגמרא פסחים (דף ע"ב) דאהא דהשיב ר"א במתניתין אמרי ציבור יוכיחו והשיב ר"י דשאני אימורי ציבור שיש להם קצבה מקשה בגמרא שם והרי תינוקות שיש להם קצבה ופטר ר"י. ומשני דכי פוטר ר"י בתינוקות דוקא במל של ע"ש קודם לשל שבת דעדיין טרוד בשל שבת אבל במל של שבת ברישא חייב וכן גבי אימורים אי שחטינהו לאימורים ברישא חייב ואמאי לא חילק הרמב"ם ז"ל בזה. ופסק סתמא דבמילה פטור ובאימורים פסק דלעולם חייב עיי"ש, ועוד תמה ג"כ למה נקיט ומל שניהם כמו שהקשה הכס"מ ז"ל. ולא ניחא ליה בתירוץ הכס"מ ז"ל עייש"ה בגמרא וברמב"ם ז"ל:
ב
ולפע"ד נראה דיש לישב קושיות הנ"ל דהנה במס' פסחים (דף ע"ב) שם דמקשה והרי תינוקות דיש להן קצבה כו' משני שם ר"א הבמ"ע כגון שקדם ומל של ע"ש דאיכא הך דשבת דטריד ביה. הכא כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא א"ה ר"מ אומר כו' אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא. והתניא ר"ח אר"מ כו' אחד למול ע"ש ואחד למול בשבת כו' דחייב על מה נחלקו כו' אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת כו' ור"י פוטר. ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר"י היכא דקעביד מצוה מחייב אמרי דבר"י רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש כו' עייש"ה. והנה בסוגיא זו צריך קצת ביאור לכאורה דר"י השיב שם לר"א דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה ומקשה מתינוקות. ומשני ר"א דאיכא נ"מ אם מל מקודם של ע"ש. ולפי"ז צ"ל בביאור המתניתין דה"פ דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה וא"כ כיון שכבר שחט את האימורי ציבור המחויב תו ליכא טרדא דמצוה ולא היה לו לטעות משא"כ פסח דלית בה קצבה ואפשר למיטעי כיון דטריד במצוה הוא מש"ה פטור וא"כ במילה בתינוקות הנ"ל שפיר איכא נ"מ אם עדיין של שבת עומד איכא עדיין אחד המחויב למול מש"ה נקרא טעה בדבר מצוה ולא דהנ"מ הוא מה דאימורים יש להם קצבה ומספר דא"כ קשה מתינוקות אלא דה"פ כיון דיש להם קצבה וכבר קיים המצוה בהקצוב תו ליכא טרדא דמצוה וז"פ. אך לבתר הכי מקשה מר"מ וקאמר בגמרא ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר"י הכא דקא עביד מצוה מחייב. ומסיק אמרי דבר"י כו' עיי"ש והיינו דזה היה פשוט להגמרא דכיון דס"ל לר"מ דגם במל של אחר השבת בשבת פטור אף דעדיין של שבת לא נימול מ"מ הרי לא עשה מצוה ומ"מ פטור מכש"כ דבמל של ע"ש בשבת אף דמל של שבת ברישא כש"כ הוא דפטור כיון דעשה מצוה וזה היה פשוט לסתמא דגמרא דהרי בזה מדחה ליה ותסברא. ולפי"ז להך לישנא דר"י במס' שבת (דף קל"ז ע"א) שם דמתני דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור לר"י. א"כ לפי"ז כש"כ הוא דבמל של ע"ש בשבת. אף היכא דמל של שבת מקודם כש"כ הוא דפטור כמבואר בסתמות הגמרא שם בפסחים וא"כ יקשה בהא דהשיב ר"י בפסחים שם שאני אימורי ציבור שיש להם קצבה. מהך דתינוקות הנ"ל דיש להם קצבה ומ"מ פטר ר"י וכן לר"מ יקשה ונצטרך לומר דהך ר"מ דמתניתין דפסחים דס"ל אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור ס"ל אליבא דר"י כן ולא יקשה עליו מאימורי ציבור וא"ש ג"כ לר"י דשבת דקאי כר"מ שם עייש"ה. אך לישנא דמתניתין בפסחים שם משמע לכאורה דאליבא דנפשו אמר דין זה ולא אליבא דר"י ויהיה איך שיהיה למאן דלא ס"ל כר"מ בזה דגם באימורי ציבור פטור וכמו דס"ל באמת להרמב"ם ז"ל דבאימורי ציבור חייב ובהא דתינוקות משמע דס"ל דגם במל את של שבת ברישא פטור א"כ יקשה על ר"י מאימורי ציבור וצ"ל דשאני אימורי ציבור דיש להם קצבה וקשה מהך דתינוקות כדמקשה בגמרא:
ג
לכן נראה לכאורה דאף דס"ד בגמרא דגם תינוקות מיקרי יש להם קצבה והיינו דס"ד דמה דידוע מספרו מיקרי יש לו קצבה ולא עבדי למיטעי בה ומשו"ה חייב. וע"ז משני דשאני תינוקות דאף דיש לו קצבה מ"מ כיון דמל מקודם של ע"ש עדיין נשאר של שבת דטריד בו ומתניתין מיירי בשחט לאימורים ברישא. ובתר הכי מדחה לה עד דמסיק דכיון דבמל של אחר השבת בשבת פטור מכש"כ במל של ע"ש בשבת אף דמל של שבת ברישא דפטור. וא"כ בשלמא לר"מ דס"ל דגם באימורי ציבור פטור ליכא למימר אימורי ציבור תוכיח אבל ללישנא דר"י דמתני פטור במס' שבת (דף קל"ז) וס"ל דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור ע"כ דס"ל דגם במל של ע"ש בשבת אף דעל של שבח ברישא פטור כסתימת הגמרא דפסחים הנ"ל דכש"כ הוא מלאחר השבת. וי"ל דלר"י אינו מוכרח דס"ל כר"מ דגם באימורי ציבור פטור וי"ל דס"ל לר"י בזה כמתניתין דהשיב לו ר"א אימורי ציבור תוכיח ומשני ליה ר"י שאני אימורי ציבור דיש להם קצבה וה"פ דיש להם קצבה דהיינו דבאימורים ידוע הוא מנינו דליכא יותר מקרבנות החובה ולא הו"ל למיטעי על יותר מהחובה אבל פסח אין לו קצבה דהרי יוכל להיות כמה וכמה פסחים לכן בתינוקות י"ל דהוה אין לו קצבה דהרי לא נקצב כמה תינוקות נצרך למול בשבת דיוכל להיות כמה תינוקות יום מילה שלהם בשבת וא"כ יוכל להיות דטעה וסבר דגם התינוק השני הוא זמנו למולו בשבת והוה כמו שאין לו קצבה וכן דייקא קצת לשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפסחים שם (דף ע"א ע"ב) שכתב ופירוש קצבה דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן ק"צ אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב עייש"ה. הרי דדייק דמשו"ה מיקרי קצוב משום דידוע במנין וליכא למיטעי בהו וי"ל כנ"ל דתינוקות ל"ש ידוע מנינן דשפיר יוכל למיטעי דגם השני זמנו למולו בשבת. דל"ש בזה מנין. ומעתה נתישב לכאורה קושיית הלח"מ הנ"ל דהנה הרמב"ם ז"ל הרי פסק שם דגם במל של אחר השבת ג"כ פטור והיינו כמוש"כ הכס"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא לפטורא וכמו דתני ר"ח וכדפריש דבי ר' ינאי שם ועוד י"ל דמוכח ג"כ מהא דאיתא במס' כריתות (דף י"ט ע"ב) דקאמר ר"נ א"ש מתעסק בשבת פטור ומקשה א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת כו' הרי דגם רבא הוא דנקיט בלישניה כלישנא בתרא דר"י במס' שבת הנ"ל דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור ומשו"ה פסק כן הרמב"ם ז"ל דגם בלאחר השבת פטור. וממילא דגם במל של ע"ש בשבת ומל את של שבת ברישא ע"כ ג"כ פטור דכש"כ הוא מלאחר השבת כדמוכח מפשטות הגמרא דפסחים הנ"ל דמקשה ותסברא כו' דדבר פשוט הוא לגמרא דכש"כ הוא מלאחר השבת דגם בזה פטור ומשו"ה לא חילק הרמב"ם ז"ל בזה איזהו מל קודם דבכל ענין פטור. אך מ"מ באימורים י"ל דלא פסק בזה כר"מ דמתניתין דפסחים (דף ע"א ע"ב) דס"ל דגם באימורים פטור אלא כהך מתניתין דהשיב לו ר"א אימורי ציבור תוכיח והשיב ר"י דשאני אימורי ציבור דיש לו קצבה והיינו דס"ל דבאימורי ציבור חייב. וע"כ צ"ל דשאני אימורי ציבור דידוע מנינם וא"א למיטעי בהו כנ"ל ומשו"ה פסק הרמב"ם ז"ל באימורי ציבור דחייב:
ולפי"ז י"ל ג"כ דמשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת די"ל דאדרבה דרבותא אשמועינן דאפילו במל שניהם אף דלכאורה הו"ל למידע דלית ליה אלא אחד למולו מ"מ אמרינן דזה הוה כמו שאין לו קצבה דליכא ע"ז מנין ידוע דאפשר דטעה וסבר דשניהן זמנן בשבת וקמ"ל דאפילו במל שניהם ואפילו אם היה מל של שבת ברישא ג"כ פטור משום דיוכל למיטעי דגם השני צריך למולו בשבת. משא"כ באימורים דידוע מנינן דליכא יותר מחובת היום משו"ה חייב וי"ל דבאמת אף באימורי ציבור אם היה שוחט מקודם קרבן אחר לשם קרבן ציבור אפשר דגם בזה פטור משום דאפשר למיטעי דסבר דהוא לקרבן ציבור והוה כמו תינוקות הנ"ל אלא דבתינוקות אף במל של שבת ברישא ג"כ פטור וכמו דסתם הרמב"ם ז"ל ולא חילק בזה וה"ט משום דגם במל של שבת ברישא מ"מ אפשר למיטעי דחשב דגם תינוק שני זמנו בשבת משא"כ באימורים דאם שחט הקרבן ציבור ברישא הלא ידוע מנינן דליכא יותר ואין רשות לכל אדם להקריבם כמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות משו"ה חייב. ואף דהוכיח הלח"מ ז"ל דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דבאימורים לעולם פטור מדסתם ולא חילק. לולי דבריו ז"ל היה נראה לכאורה דמבואר זאת בלשון הרמב"ם ז"ל שם הל' י"ג דכתב וכן אם שחט יותר על חובת היום חייב חטאת על התוספת. ואם נימא דכונתו אף בשחט התוספת ברישא קודם חובת היום ג"כ חייב ומכיון ששחט התוספת לשם אימורי ציבור נתחייב ל"ש לומר לשון דשחט יתר על חובת היום דעדיין ליכא תוספת אלא הכי הו"ל למימר דשחט שאר קרבן לשם קרבן ציבור אלא דמשמע דכוונתו דהיינו דשחט כבר לאימורי ציבור ואח"כ הוסיף עליהם יותר משו"ה חייב וה"ט משום דהוה דבר קצוב דידוע מנינן כנ"ל:
ד
ועוד נלפע"ד די"ל דדוקא נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דהנה התוס' כתבו בפסתים שם (דף ע"ב ע"א) ד"ה שקדם ומל של שבת בע"ש הוה מצי לפלוגי בדידיה בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקיט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פעור אע"ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לדחות ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לדחות. ולכאורה כל דברי התוס' ז"ל צריך ביאור דקאמר דנקיט רבותא בסיפא דגם במל של אחר השבת בשבת פטור והיינו דהיה יכול לאשמועינן דגם במל של ע"ש בשבת אלא דמל של ע"ש ברישא דבזה פטור עיי"ש וכבר תמה בזה הלח"מ ז"ל שם וכן בגליון רש"א בסוגיא שם דהרי באופן זה לר"מ כ"ע מודו דפטור וכאן נקיט פלוגתא בזה. ולכאורה בזה יש לישב קצת די"ל דמשמע דר"ת אליבא דר"מ פליג על הך דבמס' שבת אליבא דר"מ דבמל של ע"ש לכ"ע פטור אך יותר תמוה במה דקאמרי בתוס' ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב והיינו דהיה יכול לאשמועינן חיובא גבי מל של אחר השבת. דלכאורה קשה האיך משכחת לה זאת לחיובא דלא משכחת לה אלא במל של שבת בע"ש ובהא ודאי לא טעי כיון דל"ל כלל תינוק דזמנו בע"ש וכבר עמד בזה מרנא המהרש"א ש"א ז"ל וכתב ע"ז דלא הוי צריכי להכי כו' עיי"ש. ובאמת זה תמוה מאד בתוס' ז"ל. ומצאתי בעה"י בחכמת מנוח בהגהות הנדפסות מחדש דכתב שם ע"ז וז"ל נ"ב פירוש התוס' סברי דגם בסיפא איכא חיובא כגון שקדם ומל של אחר השבת בשבת ואיחר של שבת עד אחר השבת דזה נמי מיקרי לא ניתן שבת לדחות כיון דלא מל של שבת היום דלא מיקרי ניתן שבת לדחות אלא כשדוחה שבת לגבי אחד ברשות דומיא כו' ואין פוטר אלא כשמל שניהם בשבת כו' עייש"ה וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן דלא מיקרי ניתן לדחות אלא כשמל את של שבת היום כמוש"כ החכמת מנוח הנ"ל ומשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת וקאי הך דכתב הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת גם אחלוקה שניה דשל אחר השבת בשבת דדוקא במל שניהם בשבת הוא דפטור וכנ"ל ודוק:
ה
והנה אחר שכתבתי כל הנ"ל מצאתי בירושלמי דמס' שבת בפ' ר"א שם הלכה ד' דאיתא שם על הך מתניתין אר"י דר"מ היא דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ והוא שיהיה שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. אח ש"מ תלת. ש"מ דבר שאין לו קצבה. ודבר שאין דרכו להתחלף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. מה אית לך דבר שאין לו קצבה ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר"י סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן ר"י כד פי' עיין בק"ע הגרסא והכי איתא בהדיא בירושלמי פסחים פ"ו הל' ה' ר"י כד הוי מטי לאלין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה למדני ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן אלא שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים כו' ופירושם מבואר הוא בק"ע שם דכשהגיע למתניתין דהיו לפניו שתי תינוקות אמר יפה לומדני ר' ירמיה דדבר שאין לו קצבה היינו שלא נזכר בתורה סכום מניינן דאי ס"ד דדבר שאין לו קצבה היינו דבר שא"א לברר מניינם קשה הרי תינוקות שידענו כמה הם שימול בשבת ואפי"ה פטור והרי בהדיא כדברינו הנ"ל דס"ל לר' ירמיה דפירושו דאין לו קצבה היינו דלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו שבת אלא דר"י היה סבר דפירושן הוא שלא נדע מניינן כמו בפסחים אבל אם רק נדע מניינן הוה דבר שיש להם קצבה וא"כ בתינוקות דנדע מניינן מיקרי יש להם קצבה וכיון שהגיע ר"י למתניתין דשתי תינוקות הודה דיפה אמר ר' ירמיה דע"כ אין להם קצבה הוא שלא נזכר בתורה סכום מנין וממילא בתינוקות דל"ש ע"ז סכום מנין בתורה דיוכל להיות כמה בנים נימולין בשבת ושפיר מיקרי אין להם קצבה דאלת"ה קשה הך מתניתין כמבואר בירושלמי שם וע"כ כסברתנו הנ"ל וא"כ א"ש בפשיטות דהגמרא דילן דמקשה בפסחים שם והרי תינוקות דיש להם קצבה היינו דס"ד דמקשה בפירושו דאין להם קצבה כמו ר' יוסי דירושלמי הנ"ל דהיינו דלא נדע סכום מניינן ומשו"ה מקשה אבל אליבא דהלכה י"ל כר' ירמיה דירושלמי שם וכמו דמשמע דר"י הודה לו מחמת הך מתניתין דתינוקות דפירושו דאין להם קצבה היינו דלא נתנה התורה קצבה כמה יהיו. וא"כ תינוקות מיקרי דבר שאין לו קצבה והרי כדברינו הנ"ל. ותל"י שהנחני בדרך ישרה:
ו
ודע דבהא דהבאתי למעלה בדברי התוס' במס' פסחים (דף ע"ב ע"א) שם ד"ה שקדם ומל כו' דכתבו דרישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב כו'. וכתב ע"ז מרנא המהרש"א ז"ל דלא הוו צריכי להכי דברישא בקדם ומל א' בע"ש לא מצי לאשכוחי באחד מהן למול בשבת ואחד אחר השבת דבהא ודאי לא טעי למול בע"ש כיון שאין זמן של אחד מהן למול בע"ש וכבר הבאתי למעלה מה שכתב בזה בחכמת מנוח שיש לכאורה לישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל. ולכאורה מדברי הירושלמי הנ"ל משמע דשפיר י"ל דשייך לאוקים בשל שבת ואחר השבת וטעה ומל של שבח בע"ש ומבואר כן בהדיא בירושלמי שם א"ר זעירא מילתיה דר' ינאי אמר והוא ששכח ומל את של שבת בע"ש מלו בשחרית ר"ז אמר סבר ר"י פטור ר' בא אמר חייב. וליידא מילה אמר ר"י בא להודיעך האיך דרך התינוקות לחלף ופירושו מבואר בק"ע שם דמלו בשחרית היינו במל של שבת ושל אחר השבת ומל של שבת בשחרית ובין הערבים מל את של אחר השבת ובעת שמל של אחר השבת ליכא תו אותו שזמנו לדחות שבת ופליגי בזה ר"ז אמר דר' ינאי פוטר בזה והיינו כמו דמשמע בתלמודין שם ור' בא אמר שר"י מחייב כיון שכבר מל של שבת לא מיקרי טרוד וליידא מילה כו' והיינו דפריך לר' בא לאיזה צורך אמר ר"י שקדם ומל של שבת בע"ש הא אפילו קדם ומל של שבת בשבת ג"כ חייב ומשני להודיעך איך דרכן של תינוקות להתחלף כלומר האיך בא לטעות ולמול את של אחר השבת בשבת וקאמר מפני שכבר טעה ומל את של שבת בע"ש וסבר דשל אחר השבת נמי זמנו בשבת עיי"ש והרי דמוקי בהדיא בירושלמי לחד מ"ד בהך אוקימתא גם במל של אחר השבת בשבת דמל של שבת בע"ש ואף דהיה יכול לאוקמי לאותו מ"ד גם במלו בשבת אלא דמלו ברישא דג"כ חייב ומ"מ מוקי לה יותר במל של שבת בע"ש דהכי שפיר טפי לאוקמי הכי דיותר שכיח דכיון דטעה בשל שבת על ע"ש. משו"ה יטעה בשל אחר השבת על של שבת וזה שכיח יותר מלמוטעי על שניהם בשבת כמבואר שם בהדיא בירושלמי שם וכן הוא בירושלמי פסחים פ"ו הל' ה' וא"כ א"ש דברי התוס' דפסחים שם כפשטן דע"כ צריכי להא דכתבו דרישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב דאל"כ קשה דהיה יכול לאשמועינן ג"כ חיובא בהך דמל של אחר השבת בשבת דהיינו כגון שמל בע"ש ושל אחר השבת בשבת דהכי שכיח למיטעי טפי כמבואר בירושלמי הנ"ל משו"ה כתבו התוס' ז"ל דרבותא קמ"ל דאע"ג דעשה מצוה חייב כמבואר שם:
ולפי"ז נסתר מה שכתבנו למעלה דס"ל לתוס' היכא דלא מל ממש של שבת בשבת אף דהיה ראוי למול חייב על של אחר השבת כמוש"כ בחכמת מנוח וכתבתי די"ל דמשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם. ולהנ"ל זה אינו דדברי התוס' ז"ל י"ל דנתפרש ג"כ בפשיטות כנ"ל ולכן נראה יותר כמו שכתבתי ראשונה דהא דכתב הרמב"ם ז"ל ומל שניהם רבותא הוא דאף דהיה לו למידע דלית ליה אלא תינוק אחד למול והוה קצת כדבר שיש לו קצבה מ"מ פטור וכש"כ היכא דלא מל אלא אחד דשכיח למיטעי בסברו דזהו דזמנו למול בשבת דכש"כ הוא דפטור. ואחר שכתבתי כן עיינתי עוד בלח"מ שם בפ"ב מהל' שגגות הנ"ל וראיתי שהביא בסוף דבריו ז"ל שם שהרב בעל קרית ספר כתב. דמאי דנקיט רבינו ז"ל ומל שניהם בשבת לרבותא נקטיה דה"א דכיון דלא היה לו למול אלא אחד לבד ומל שניהם ליחייב קמ"ל עיי"ש והרי זה כדברינו הנ"ל והנאני מאד שכוונתי לדעתו הגדול ז"ל חל"י:
ז
וראיתי בס' חמדת שלמה חא"ת סי' כ' שהביא קושיית הלח"מ ז"ל הנ"ל דלמה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם גם במה דלא מחלק באיזה מל ברישא. ותירץ שם ע"פ מה דקשה בסוגיא דכריתות דף י"ט ע"ס דמקשה רבא לדינא דשמואל דבמכוין למלאכה אחרת פטור מהא דתינוקות ומשני הנח לתינוקות שכן מקלקל בחבורה חייב ומשו"ה מתעסק ג"כ חייב ואמאי לא הקשה רבא לנפשו דס"ל ג"כ מתעסק פטור. ועוד הקשה להרמב"ם ז"ל דפסק בפ"א מהל' שבת הל' י"ז דכל המקלקלין פטורין וגם במקלקל בחבורה ס"ל להרמב"ם ז"ל דפטור. וא"כ קשה מתינוקות לדינא דמתעסק ועפי"ז תירץ שם הכל די"ל דבגוף אחד ל"ש שם מתעסק כיון דחשב דהוא היתר ונמצא איסור הו"ל שוגג ולא מתעסק אלא דבשתי תינוקות דאין דעתו ורצונו דוקא לתינוק זה אלא דרצונו לקיים מצות ה' המוטל עליו והוה כמתעסק לאותו תינוק שזמנו בשבת ועלה בידו תינוק אחר וא"כ י"ל דמשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם והיינו דטעותו היה שהיה סובר ששניהם הגיע זמנן לשבת וא"כ לא נתחלף לו תינוק בתינוק דנימא דכשמל תינוק זה היה כונתו על תינוק אחר וא"כ אינו ענין למתעסק כלל רק משום טעה בדבר מצוה עיי"ש שהאריך בדברים נחמדים בזה. והנה עיין בשיטה מקובצת הנדפס מחדש בגליון הש"ס ובחידושין שם שהביאו מתוס' לבאר אמאי לא יקשה לנפשו רק לדינא דר"נ א"ש. ובהא דנקרא בשוגג ג"כ איתא שם שני אופנים ובעיקר קושייתו דהא הרמב"ם ז"ל סובר מקלקל בחבורה פטור דמחמת זה חידש דלהרמב"ם ז"ל מיירי מתניתין דמל שניהם ולא נקרא מתעסק כלל. ולפע"ד קשה לי על פירוש זה דהנה במס' סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) הוכיחו בתוס' ד"ה מאן שמעת ליה כו' דהא דמקלקל בחבורה תליא בפלוגתא דמלאכה שא"צ לגופה דלר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ע"כ במקלקל בחבורה פטור ולר"י דמלאכה שא"צ לגופא חייב י"ל דמקלקל בחבורה חייב כו' ושמואל דס"ל בפ' כירה (דף מ"ב) במלאכה שא"צ לגופה כר"י ובפ' ספק אכל (דף י"ט) מסיק ר"נ אליבא דשמואל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב לאו משום דס"ל הכי לשמואל אלא אליבא דמאן דמחייב קאמר כו' עיי"ש. וא"כ אם נימא די"ל דמתניתין מיירי במל שניהם ובזה ל"ש מתעסק א"כ כדמקשה לו רבא לר"נ על דינא דשמואל למה ליה לר"נ לדחוקי דשמואל לאו אליבא דנפשו אמרה ועיין בנר תמיד מה שמפרש האיך א"ש לשמואל לפי שיטתו והך תירוצא דר"נ ע"כ דשמואל לאו אליבא דנפשו אמרה. יותר הו"ל להגמרא לשנויי אליבא דכ"ע דהיינו דמיירי מתניתין במל שניהם ובזה ל"ש כלל דינא דמתעסק. אע"כ או דגם בזה שייך מתעסק או דפשטות המשנה משמע ע"כ דגם במל אחד דינא הכי וצ"ע בזה לשיטת רש"י ז"ל דבטעה בגוף זה דסבר דהיתר הוא ונמצא איסור דלא נקרא מתעסק כלל אלא שוגג. אך בהא דכתב הרמב"ם ז"ל ומל שניהם לכאורה קשה לפרש דמשו"ה פירש כן כדי שלא יהיה שייך מתעסק דאל"כ קשה דהא פסק מקלקל בחבורה פטור כמוש"כ בס' ח"ש דקשה כנ"ל וצ"ע בזה:
אך בעיקר הדין כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דכל המקלקלין פטורין גם במקלקל בחבורה ואמאי באמת בהך דשתי תינוקות לר"א חייב וגם לר"י אינו פטור אלא משום טעה בדבר מצוה. ואמאי לא נפטר משום דהוה מקלקל בחבורה. אך בזה כבר ביאר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בהך סוגיא דשתי תינוקות שם אהך מתניתין דמי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת כו' וז"ל העיקר אצלנו מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ולפיכך יחייב אותו ר"א לפי שהוא תובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ומה שפטר אותו ר"י לפי שהוא מל האחד שהיה חייב להמול בשבת ברשות ואמר הואיל וניתנה שבת לדחות לזה האדם ויש לו למול האחד מן הבנים לא יתתייב על האחר כו' עייש"ה הרי דמשו"ה חייב לר"א משום דהוה חובל ואינו מקלקל וכן לגבי מילה מתקן הוא ולר"י דפוטר הוא דוקא משום דניתנה שבת לדחות אצל אחד מן הבנים הא לא"ה חייב וה"ט משום דהוה חובל ואינו מקלקל. ונראה בהדיא דמשו"ה פירש כן משום דלשיטתו אזיל דפסק דכל מקלקל פטור גם במקלקל בחבורה ומשו"ה ביאר שהוא תובל ואינו מקלקל שיהיה פטור דהיינו כמו בכל מקלקל דפטור גם במקלקל בחבורה. אלא דלא הוה מקלקל כלל וכמו דסיים וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ונראה דכונתו ז"ל אף דבאמת הוא חובל ומקלקל מ"מ כיון דמתקן לגבי מילה חייב והיינו כדאיתא בפ' האורג (דף ק"ו ע"א) תני ר"א קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין חוץ מתובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא תובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו והא אנן תנן כל המקלקלין פטורין מתניתין ר"י ברייתא ר"ש מ"ט דר"ש מדאיצטריך קרא למישרי מילה הא תובל בעלמא חייב כו' ור"י התם מתקן הוא כדר"א דאר"א מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי הרי דגם לר"י דכל המקלקין פטורין גם במקלקל בחבלה כמבואר שם מ"מ כיון דמתקן ג"כ כמו במילה חייב וזהו כונת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שם דלשיטתו ז"ל דפסק כר"י דמקלקל בחבורה פטור א"כ ע"כ צ"ל דהא דחייב בהך דתינוקות משום דמתקן לגבי מילה וזה פשוט:
אך מ"מ בהא דמל של אחר השבת בשבת דכתב ע"ז הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות הנ"ל דהוה מתקן לכאורה צ"ע דמה מתקן הוא דהרי נימול קודם זמנו ולא קיים בו שום מצוה ומצאתי בעה"י בס' נר תמיד על מס' כריתות שם דמישב לר"י דס"ל מקלקל בחובל פטור ובמילה מתקן הוא כדר"א מה לי לתקן גברא או לתקן כלי ומילה מתקן גברא שמקיים מצות מילה ע"י תבלה זו כו' וכיון דכ"ז שלא מל עומד לעולם בכרת וא"כ אף דמל של אחר השבת בשבת בתוך זמנו לא עשה מצוה בחבלה זו ואין כאן משום מתקן גברא והו"ל מקלקל בחבלה זו ולתוס' מתורץ כיון שאם לא מל אפשר לא היה מל בזמנו היה איסור כרת והיה צריך למולו בזמנו ועכשיו א"צ למולו ופטור מכרת כו' עיי"ש וא"כ י"ל דכן הוא כונת הרמב"ם ז"ל דגם בשל אחר השבת בשבת הוה מתקן כנ"ל ואתר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בעז"ה בס' שאגת אריה סי' נ"ב שעמד ע"ז דאמאי להרמב"ם ז"ל חייב אם לא היה טועה בדבר מצוה ותירץ ג"כ דמ"מ הוה קצת תיקון דא"צ למולו שנית עיי"ש והובאו דברי השאג"א ז"ל בס' עמודי אור (סי' כ' אות א') וכתב שם על תירוץ הש"א הנ"ל וצריך יישוב דהא הש"ס לא קאמר הכי כו' עיי"ש ולא הבינותי איה נמצא בש"ס נגד זה דהרי בהך דכריתות (דף י"ט ע"ב) הנ"ל דמקשה מתינוקות לא מקשה מחמת דהוה מקלקל בחבורה דיהיה פטור אלא דהרי מתעסק הוא ואף אם יהיה מתקן גמור צריך להיות פטור. דהוה מתעסק. וע"ז תירץ הנח לתינוקות דכיון דחבורה הוא. וכיון דס"ל בעלמא מקלקל בחבורה חייב ס"ל ג"כ להחמיר דמתעסק בחבורה חייב ועיי"ש בשיטה מקובצת וברא"ש שני הטעמים לזה וא"כ אין זה ענין כלל להך דמילה בתוך זמנו אם מתקן הוא או מקלקל דלא על דין זה קאי אלא דמתרץ דכיון דס"ל דמקלקל בחבורה חייב משו"ה ס"ל מתעסק בחבורה ג"כ חייב. אך הש"א ז"ל מידי אחרינא מקשה דבלא דינא דמתעסק היה לו לפטור משום דמקלקל הוא לשיטת הרמב"ם ז"ל וע"ז תירץ שפיר דמתקן הוא דלא יצטרך למולו שנית. ואף דבאמת לא ירויח בזה דלא קיים בזה המצוה כמבואר שם בש"א עיי"ש אך בהנ"ל יתפרש שפיר דבריו ז"ל דמתקן הוא דלא יתחייב כרת כנ"ל וא"כ הוה מתקן ומ"מ בגמרא דכריתות שפיר מקשה דאף דמתקן מ"מ מתעסק הוא ופטור ומתרץ כיון דבעלמא מקלקל בחבורה חייב משו"ה גם מתעסק חייב ובמילה באמת מתקן הוא ודברי הס' עמודי אור ותירוצם שם בזה לכאורה צריך ביאור:
ח
עוד הקשה שם בלח"מ בתתילת קושיותיו על הרמב"ם ז"ל דמשמעות דבריו ז"ל שכתב כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתן כו' משמע דס"ל דבעינן תרתי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ג"כ וא"כ אמאי פטור בהא דמל של אתר השבת בשבת ועוד תמה שם דהא דטעמא דזמנו בהול משמע דלא ס"ל לר"י וא"כ כיון דפסק כר"י למה פירש בתינוקות טעמא דזמנו בהול ולפע"ד לכאורה יש לישב דבאמת אין כונת הרמב"ם ז"ל שיהיה מצוה ממש בעשייתה שעושה עתה אלא דכונתו ז"ל דעשייה זו הוה מצוה היינו דענין העשיה הוא עשיית מצוה כגון במילה של אחר השבת בשבת אף דליכא עתה מצוה מ"מ כיון דהמילה בעצמה היא מצוה דלמחר יהיה מצוה בהמילה משו"ה טריד בה במעשה המצוה ופטור ואתי למעוטי דבר דליכא שום מצוה בגוף המעשה כגון אכילת נותר שהביא בסוף הפ' שם. וכה"ג מבואר בירושלמי דפסחים פ"ו הל' ה' רשב"ל אמר יש בעשייתו מצוה כגון כו' ר' יוחנן אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין כו' מתניתא פליגא על ר"י שכח ומל את של אתר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר שמואל קפודקיא אמר למחר יש בעשייתה מצוה ועיין בק"ע דכיון דיש בתינוק זה מצוה למחר מיקרי שפיר טרוד במצוה משא"כ בנבילה לעולם אין באכילתו מצוה ועיין בפ"מ שם דקושייתו דוקא לר"י דאזיל בתר מעשה דבעינן שיהיה בעשייתו מצוה כ"ד עכ"פ וקשה מתינוקות ומשני דגבי תינוקות איכא מיהת מצוה למחר במעשה זה וטריד בדבר מצוה עייש"ה וא"כ זהו שכתב הרמב"ם ז"ל בלישניה שיש בעשייתה מצוה דהיינו דהמעשה הוא מעשה מצוה ואף דעלה בידו דלא קיים בה מצוה כגון בהך דמל של אתר השבת בשבת מ"מ במעשה זו יש מצוה למחר וטרוד בדבר מצוה הוא, ונתיישב ג"כ קושיית הלח"מ השניה דלמה פירש טעמו דזמנו בהול והרי פסק כר"י ביבמתו דליכא בה טעמא דזמנו בהול כנ"ל עיי"ש ובהנ"ל נתישב לפע"ד בפשיטות דבאמת ביבמתו דהוה מצוה ממש וכמוש"כ בלח"מ ז"ל בעצמו די"ל דרבינו ז"ל פליג על תוס' שם וס"ל דביבמתו הוה מצוה אע"ג שהיא נדה עיי"ש ומשו"ה אף דליכא בה טעמא דזמנו בהול כיון דאיכא בה מצוה משו"ה פטור משא"כ בהא דמל של אתר השבת בשבת דליכא מצוה בהמעשה דעדיין לא הגיע זמנו אלא משום דבגוף המעשה הוא מצוה דלמחר יהיה במעשה זה מצוה משו"ה הוה טרוד בדבר מצוה כמבואר בירושלמי הנ"ל משו"ה פירש הרמב"ם ז"ל בזה טעמא דבהול. וי"ל דטעם זה לא קאי אלא על חלוקה השניה דמל של אחר השבת בשבת דסליק מיניה שם ברמב"ם ז"ל ע"ז קאמר הטעם דזמנו בהול והיינו משום דבזה ליכא מצוה באמת דלא הגיע זמנו ועיקר הטעם הוא משום דבגוף מעשה זה הוה מצוה דגוף המילה הוא מצוה למחר והוה טרוד בדבר מצוה ופטור משו"ה פירש הרמב"ם ז"ל בזה טעמא דבהול וכמבואר בירושלמי הנ"ל אבל חלוקה הא' המבואר שם במל של ע"ש בשבת י"ל דבאמת ל"צ לטעם דזמנו בהול אלא כיון דעשה מצוה ממש אף דמילה שלא בזמנו הוא מ"מ הוה בה מצוה ומשו"ה פטור בלא טעמא דבהול ולא גרע מיבמתו נדה דפטר בה אף דשם ליכא טעמא דבהול כדמוכח בגמרא דפסחים שם וכמוש"כ הלח"מ ז"ל. אלא על של אחר השבת בשבח בזה צריך לטעמא דזמנו בהול משו"ה הוה טרוד בדבר מצוה ופטור ודוק. כנלפע"ד לכאורה וצור ישראל יצילני משגיאות: